פורום אוצר החכמה

פרי יהושע כתב:כבר אבות חסידות פולין רוממו את קרנו של המהר"ל וזה המשיך בחסידות סוכשוב, ולא שלפני זה הייתה מונחת חלילה בקרן זווית אתה רואה שר' אריה לייב הכהן בעל הקצות והשב שמעתתא מצטטו בהקדמתו לכל האורך, אבל זה נכון שאין רוחו של המהר"ל שורה אלא בבית מדרשם של אבות חסידות פולין וכן בבית מדרשם של בני ישיבת סלבודקה

מוישי כתב:יש רק קיבוץ
כשאני באתי עם בני בן ה3 להתברך, אחרי שסופר, רה"י פתח חומש והראה לילדון זה א' וזה ב'. ואח"כ שוחח עימו מעט וליטפו באהבה. וא"ל תלמידים כבנים....

וונדרבר כתב:

פרי יהושע כתב:כבר אבות חסידות פולין רוממו את קרנו של המהר"ל וזה המשיך בחסידות סוכשוב, ולא שלפני זה הייתה מונחת חלילה בקרן זווית אתה רואה שר' אריה לייב הכהן בעל הקצות והשב שמעתתא מצטטו בהקדמתו לכל האורך, אבל זה נכון שאין רוחו של המהר"ל שורה אלא בבית מדרשם של אבות חסידות פולין וכן בבית מדרשם של בני ישיבת סלבודקה

ראוי להדגיש שמי שהכניס את המהר"ל לעולם הישיבות הוא הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, בשיחותיו בעל פה, ובס' מכתב מאליהו, וכן עודד להוציא את ספרי המהר"ל במהדורה חדשה בלונדון (המהדורה הידועה של ספרי המהר"ל). הספרים יצאו לאור ע"י הועד להפצת ספרי מהר"ל שהיו תלמידי הרב דסלר.
ראה בס' גבורות ה' (לונדון תשי"ד), ושם בתחילת הספר הנצחה לרב דסלר זצ"ל, שמדגישים נקודה זו.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... eid=P0002L
וכן ראה במבוא לס' פירושי מהר"ל מפראג, אגדות הש"ס, א', עמ' 31-32, הערה **18: "בדורנו היה הרב א. א. דסלר ז"ל מפיץ תורת המהר"ל בחוגי הישיבות".
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0034
(וראה משנת המהר"ל בנתיבות עולמנו, עמ' 11).
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0013

נשר כתב:פעם שמעתי שיש לו בביתו תמונת החזו"א ותחתיה הכיתוב "אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת" (משפט זה זכה לביאור מורחב באחד מספרי פחד יצחק) האם זה נכון?

מוישי כתב:

נשר כתב:פעם שמעתי שיש לו בביתו תמונת החזו"א ותחתיה הכיתוב "אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת" (משפט זה זכה לביאור מורחב באחד מספרי פחד יצחק) האם זה נכון?

בביתו אין כזו תמונה, אבל משפט זה של החזו"א אכן נתבאר בהרחבה באחד מהמאמרים, ותו"ד שאור מכיר מהו אמת ומהו שקר, אבל אור האורות מכיר שגם כח השקר הוא רק לגלות מהו אמת. והאבה מד' רה"י סובבים סביב יסוד זה בכל וריאציה אפשרית, שכח הרע בא לגלות את הטוב, ואין לו אחיזה ממשית במציאות

מוישי כתב:

נשר כתב:פעם שמעתי שיש לו בביתו תמונת החזו"א ותחתיה הכיתוב "אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת" (משפט זה זכה לביאור מורחב באחד מספרי פחד יצחק) האם זה נכון?

בביתו אין כזו תמונה, אבל משפט זה של החזו"א אכן נתבאר בהרחבה באחד מהמאמרים, ותו"ד שאור מכיר מהו אמת ומהו שקר, אבל אור האורות מכיר שגם כח השקר הוא רק לגלות מהו אמת. והאבה מד' רה"י סובבים סביב יסוד זה בכל וריאציה אפשרית, שכח הרע בא לגלות את הטוב, ואין לו אחיזה ממשית במציאות

מוישי כתב:באותו מעמד שאל רה"י: כתוב לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה. ואח"כ משה מבקש ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. ותירץ כנ"ל.
אמנם השנה בסוכה ג"כ הק' כן וביאר בדרך שונה לחלוטין.
ועכ"פ דברי הרב אוצה"ח אינם מיישבים זאת.

אוצר החכמה כתב:התירוץ שלי על דרך הפשט הוא בפרשת נח. בכי תשא זו קושיה נוספת. קושיה זו הקשה רש"י שם על המקום ותירץ על דרך הפשט שה"כי" בדברי משה הוא לשון אם. ושיעור הכתוב כך הוא ילך נא ה' בקרבנו, ואם עם קשה עורף הוא (כלומר אם יתנהג כעם קשה עורף ואז יש את הבעייה של לא אעלה בקרבך) וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו. אין בזה שום סתירה לדרך הדרוש של הגר"י דייוויד. רק זה על דרך הפשט.

אוצר החכמה כתב:הערת אגב שאינה סותרת את הדברים.
שבפשט הפסוקים אין כאן קושיה כלל בסתירה בין הפסוקים.
הפסוק הראשון מתאר את המצב שיצר מחשבות לבו רק רע כל היום כלומר כל היום הם חושבים מחשבות עולה (וגם מבצעים ככתוב).
בפסוק השני כתוב שיצר לב האדם רע מנעוריו כלומר מייד שנולד יצרו רע וכביכול וא"כ שכך נברא לא ראוי שייענש כ"כ.

אבל אפשר לשאול שאלה אחרת. למה לא חשב הקב"ה על הקולא הזאת לפני המבול? וע"ז יבואו התירוצים.

מוישי כתב:לקראת שבת פרשת לך לך
אברהם אמר ללוט הפרד נא מעלי וגו'. ויסע לוט מקדם. פירש"י, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלקיו. למה דוקא אצל אברהם נמצא הכי, שנקרא הקב"ה קדמונו של עולם? ולמה אמר לא אפשי לא באברם ולא באלקיו, מה הפשט בזה, וכי היה כופר? הרי אח"כ נא' שאפה מצות והכניס אורחים, כמו שלמד מאברהם, והיה מתפלל.
יש כאן יסוד בעבודת אברהם אבינו. מידתו של אברהם היא החסד. על שלשה דברים העולם עומד, ואברהם הוא עמוד החסד. תתן אמת וגו' חסד לאברהם. וצריך לדעת שמידת החסד יש לה שני חלקים. חלק אחד הוא בהנהגת העולם, כמו שאר המידות. מידת החסד הזאת היא אחת ממידותיו. הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. היא באה יחד עם מידות אחרות. אך יש מידת החסד אחרת, שהיא שייכת להתהוות העולם. מידת החסד העליונה הזאת אינה רק אחת ממידותיו, אלא היא עומדת לעצמה. הדבק במידה זו של הקב"ה יוצר מצבים כדי להשפיע הטבה לאחרים. לכן הדוגמא של החסד של אברהם אבינו היא הפרשה של הכנסת אורחים. הפרשה באה ללמד שהיה רודף אברהם אחר אורחים. אברהם הצטער שלא היה עם מי להטיב. הוא רצה ליצור מצב של חסד. הנהגת חסד כזאת היא יצירת מצבים של חסד, כעין יש מאין של הקב"ה.
זה מה שכתוב משכיל לאיתן האזרחי, כי אמרתי עולם חסד יבנה. עולם חסד יבנה שייך לאברהם אבינו, שנקרא איתן האזרחי. כשברא הקב"ה את העולם, עדיין לא היו מידות אחרות. איך אפשר להתיחס לעולם ברחמים או בדין, אם אין מי לרחם עליו? המידה היחידה שבה התנהג השם בבריאת העולם, דהיינו התהוות העולם יש מאין, זו מידת החסד. מידת החסד העליונה אינה מתיחסת למציאות שעומדת לפניו, אלא לבריאת עולם מחדש יש מאין. זו מידת החסד של עולם חסד יבנה.
זהו מש"כ ויסע לוט מקדם, מקדמונו של עולם. כאן נקרא הקב"ה קדמונו של עולם, קדמון פירושו מידת ההתהוות יש מאין - קדמון לכל העולם. אי אפשי לא באברם ולא באלקיו. לוט לא רצה להתיחס אל התדבקותו של אברהם במידת הקב"ה ליצור חסד חדש. ואמר לוט, "אי אפשי". לוט ודאי האמין בהשם ובהבטחתו, אבל מכיון שהסיע-הפריד את עצמו מאברהם ואבד את הקשר עמו, הוא הפסיד את הזכות בהבטחות על ירושת הארץ, ובלי הזכות לא היה לו כח התפיסה בהן. לכן אין הענין שלא האמין שיש הבטחה, אלא שלא תפס שיכול להתהוות המצב שהובטח בברית. לכן אמר דבר פשוט - הארץ הובטחה לאברהם ואני יורשו. א"כ בעצם הארץ היא שלי. ע"ז היתה המריבה.
ולאחר המלחמה היה דואג אברהם על הריגת המלכים ואמר הקב"ה לאברהם, אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. מהו פירוש אנכי מגן לך? מבואר במהר"ל (גבורות ספ"ו) הובא בפח"י (ר"ה ב' ב') הטעם, כי מגן בתרגום פירושו חנם. [התרגום של ויצאה חנם אין כסף (שמות כ"א י"א) הוא ותפוק מגן בלא כסף. וכך יש בגמ' ב"ק פ"ה א', אסיא דמגן במגן מגן שוה. המרפא בחנם רפואתו אינה שוה כלום]. ומכיון שמידתו של אברהם היא חסד, ושכרם של גומלי חסדים הוא שאוכלים הפירות בעוה"ז בחנם, כי הקרן קיימת לעוה"ב, לכן בעצם כל מה שיתן לו הקב"ה בעוה"ז הוא בחנם. עד כמה שאוכל לא חסר לו מה שנגרע, כי הקרן נשארת. אוכלים פירות ולא מכליא קרנא.
וזהו פירוש שכרך הרבה מאד, כי מכיון שהעולם הוא מחסדו של הקב"ה, כדכתיב עולם חסד יבנה, וע"י חסדו יוצאים לפועל התולדות בעולם, והיצירה מיוחדת למידת החסד, לכן הדבק במידת החסד של הקב"ה הרי הוא דבק במידה של ריבוי, שתמיד לא נחסר. זהו שכרך הרבה מאד, שמה שיש לו מפרה ומרבה מעצמו. אוכלים פירותיהם והקרן קיימת. זהו השכר המיוחד לכל מי שעושה חסד באופן של הדבק במידת אברהם - חסד התהוות ויצירה.

עמקן כתב:

פרי יהושע כתב:כיום שיש ספרים לא שייך קבלה מרב במובן הנהוג בימי חז"ל ... ולכן הגדרת תלמיד ורב הן מופשטות הרבה יותר ...

זה ממש לא נכון. אפשר לראות כל הרייד בספרים אבל לקבל דרך הלימוד, ובעיקר להבין מה לא לומר א"א לקבל מספרים בלבד...

עושה חדשות כתב:האם באמת שייך לומר על 'רבו מובהק' מעין זה, שהביאו לחיי העולם הבא, והוא קודם להצלה על אביו שהביאו לחיי העוה"ז?
הן באמת בזמנינו ג"כ שייך לקבל דרך בלימוד מפי הרב, כיצד להיות בריסקע'ר למדן, או ללמוד כפי דרכו של החזו"א וכו', אבל זה רחוק מאד מהמובן של רבו מובהק האמור בחז"ל, וא"כ צ"ע לענין קדימה ושאר דינים וכנ"ל. אטו אם הלך הפלפלן אצל הרב עד שעשאו למדן, או להיפך, אפ"ל על הרב שהצילו מן הגיהנם?

עושה חדשות כתב:

עמקן כתב:

פרי יהושע כתב:כיום שיש ספרים לא שייך קבלה מרב במובן הנהוג בימי חז"ל ... ולכן הגדרת תלמיד ורב הן מופשטות הרבה יותר ...

זה ממש לא נכון. אפשר לראות כל הרייד בספרים אבל לקבל דרך הלימוד, ובעיקר להבין מה לא לומר א"א לקבל מספרים בלבד...

האם באמת שייך לומר על 'רבו מובהק' מעין זה, שהביאו לחיי העולם הבא, והוא קודם להצלה על אביו שהביאו לחיי העוה"ז?
הן באמת בזמנינו ג"כ שייך לקבל דרך בלימוד מפי הרב, כיצד להיות בריסקע'ר למדן, או ללמוד כפי דרכו של החזו"א וכו', אבל זה רחוק מאד מהמובן של רבו מובהק האמור בחז"ל, וא"כ צ"ע לענין קדימה ושאר דינים וכנ"ל. אטו אם הלך הפלפלן אצל הרב עד שעשאו למדן, או להיפך, אפ"ל על הרב שהצילו מן הגיהנם?

ארחות חיים הל' ת"ת כתב:והר' שמואל מאיורא רבו של הר' יונה ז"ל ואחיו של ר' שמואל דאיורא כתבו באגרותיהם מיום שגלו אבותינו וחרב בית מקדשנו ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורו' והלבבות אין לנו עוד לומר מורא רבך כמורא שמים וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב נתבטלו כי הגמרות והפירושים והחדושין והחבורים הם המורים האנשים והכל לפי פקחות הלבבות ולכך היו רגילי' שבעירם יחזיק התלמיד מדרש ולא אמרי' בהא כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה וכן יסתור דבריו התלמיד לרב אם יוכל לפי פלפולו ע"כ מלשונם

סמ"ק מצוריך כתב:אמר ר"י הא דאמרינן תלמיד אל יורה הלכה אלא אם כן רחוק ממנו ג' פרסאות, זהו בזמן התנאים והאמוראים, שמוציאים ההוראות מעומק ופלפול ומידיעה ונוטל הרב עטרה בהוראתה, אבל עתה הפסקים וההוראות נכתבים, והכל יכול להסתכל בספרי הפסקים ולהורות, אין עטרה לרב כל כך כמו באותן הימים, אם לא בפניו ממש

פרי יהושע כתב:

חשבונות רבים כתב:

מוישי כתב:הנהגות אלו ועוד, נועדו לשמר בפינה אחת בעולם קצת מושגים מכבוד לרב שהיה נהוג בעבר, וכל זאת על מנת לחדד ולהעמיק בנפש התלמיד את הכלי קיבול לקבל ולהיות מושפע מהדברי תורה של הרב.

זה יפה מאד, אבל מה שמציק לי הוא שהגר"י דיוויד אינו רבם של תלמידי הישיבה, במובן שהיה נהוג בעבר.
האם יש תלמיד אחד בישיבה שנכון לומר עליו שאת רוב תורתו הוא קיבל מרה"י? אולי באגדה, אולי בהרגש, אבל ממש את רוב תורתו? לא נשמע סביר.
לכאורה ההגדרה ההלכתית במקרה כזה היא של רב שאינו מובהק ולא של רבו המובהק.

כיום בימינו שיש ספרים לא שייך קבלה מרב במובן הנהוג בימי חז"ל, אולי רק של הרבה בכיתה א' המלמד א' וב', ולכן הגדרת תלמיד ורב הן מופשטות הרבה יותר, האם מה שיש שם זה ההגדרה היחידה, או שיש מובנים אחרים, כנראה שיש.

אפשר כתב:יצויין מח' רמ"א סי' רמב סעיף ד דיש שתי סוגי רבו מובהק, ועיי"ש בש"ך במאי דפליג, דשייך גם רבו מובהק לענינים שונים, כגון רבו מובהק במקרא, רבו מובהק בתלמוד וכו'. עיי"ש, ותמצא דשפיר שייך ביה רבו מובהק.

אפשר כתב:אין לדבר סוף. וכי כל מי שלמד איזה עניין מרב יהיה רבו מובהק לעניין זה? וודאי גם הש"ך לא נתכוון אלא למקרא ומשנה ותלמוד אבל להגדיר רבו מובהק ב"מחשבה בסגנון הפחד יצחק" אינו אלא מן המתמיהין.

אפשר כתב:א"א לפרש כן, בא לחלוק על מש"כ הרמ"א דא"א שיהיו הרבה רבי מובהק, ולזה כתב דשייך שפיר.

אפשר כתב:כל אופן כאן ודאי שייך כי אי"ז רק חכמה מסויימת, אלא התלמידים חיים לגמרי ע"פ משנה זו, והוא רבו מובהק בבחינה מסויימת יותר מרב המובהק המלמדם רוב תורתם!

מוישי כתב:אמש ליל כ' כסלו יום היא"צ של רה" זצ"ל מסר רה"י שליט"א מאמר על חנוכה.

היכלי שן כתב:אנסה לשחזר דברים ממנו ועליו מלפני הרבה שנים בה ישבתי בשבת תחכמוני ב"ביהמ"ד פחד יצחק וכולל אור אליהו".
הרבה ווארטים שנונים הסתובבו בשמו. כרגע עולה בזכרוני אחד מהם: ברמב"ם בפירוש המשנה (אבות פרק חמישי משנה ד') כתוב : "אבל הי' ניסים שנעשו לאבותנו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל... מלבד מכת הכינים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש את ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם...". מבואר בדברי הרמב"ם שמכת כינים, בשונה משאר המכות הייתה גם בישראל אלא שלא היו מצערים אותם. ובאמת תמוה מנא ליה להרמב"ם לחדש כן. ואמרו בשם הג"ר יהונתן שליט"א, שהדבר מוכרח כדי להציל את ישראל שבאותו דור מכתמים. שההיתר הוא משום 'מאכולת' דהיינו כינה. ואם אכן היה ידוע שלא היה כינים אצל כלל ישראל נפל ההיתר. ולכן מוכרח שלא היה מצב שלא היה כינים.

היכלי שן כתב:המשך מהנ"ל.
3. מצאתי בכתביי ווארט אופייני מאד:
שמעתי [בשנה זו, מוצאי פורים] מהגרי"ד דיויד שליט"א לדייק שהביטוי במגילה היא "מגילה נקראת", שהוא לשון של 'מתפעל', היינו, 'מאליו' . לעומת מקומות אחרים כגון בקרי"ש שבהם הביטוי הוא "קורין את שמע", שהוא לשון 'פועל'. והקביל לכך את הנאמר ביום הכפורים, שהשם המפורש היה יוצא מפי כהן גדול דמשמע ג"כ מאליו, 'יוצא' – מאליו.
והיינו שבפורים, המגילה מתפרצת מאליה.