פורום אוצר החכמה

בני ברקי כתב:האם היו למרן אחים, אחיות?
לאשתו היו אחים, אחיות?

גיזונטע קאפ כתב:

משוש דורים כתב:

סעדיה כתב:האם ה'שותפים' היו מסכימים לזה לו ידעו?
ואם לא, מה ההיתר?

השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.

הוא השתמש בכסף לצרכיו, והצרכים שלו לא היו עניינים גשמיים, אלא רוחניים.

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

אני הקטן זכיתי ללמוד בישיבה-קטנה אצל שני רבותינו הגדולים, רבי מיכל יהודה ורבי אהרן לייב זכר צדיקים וקדושים לברכה. זכיתי ולמדתי בישיבה שבה הסתובבנו סביב זקני הדור [גם שאר הצוות היו זקני תלמידי חכמים מופלגים, הלא הם הגאונים רבי נפתלי נבנצאל, רבי שמואל איינשטיין, רבי ישראל בן שלום, רבי בנימין קורלנסקי, זכר צדיקים לברכה], ואולי יותר נכון לומר: זקני הדור הסתובבו סביבנו, השגיחו עלינו, פיקחו על משובתנו, וחינכו אותנו בסבלנות רבה.

אנחנו בילדותנו לא התייחסנו אליהם כגדולי הדור, אלא כמחנכים ומלמדים שלנו... האווירה בישיבה היתה חמימה מאד, עד שרבינו הגרמי"ל היה נקרא בפי כל התלמידים: 'סבא', כך בפשטות... 'סבא אמר לי' 'סבא לא מרשה' 'מתי מתחיל השיעור של סבא'... זר שהיה נכנס לישיבה לא היה מבין איך יתכן שלכל התלמידים ישנו אותו סבא... [כמדומני שכיום חסרים מחנכים גדולים כאלו שנקראים אצל תלמידיהם באהבה 'סבא'...]

ידענו אמנם כי אנו לומדים אצל גדולי הדור שרבבות מצפים למוצא פיהם, אבל זה לא גרם לריחוק ומורא, אלא להשתעשעות ילדותית בהתחככות במפורסמים כאלו... בחורים רבים היו אוהבים ללוות את הגראי"ל בלכתו הביתה ברחובות העיר... אפשר לראות בתמונות מהימים ההם המוני בחורים נדחפים ומחייכים מאחורי הגראי"ל בתרועת נצחון: הנה, אני מהמקורבים והמלווים את הרב שטיינמן... רבי אהרן לייב לא מחה בהם, הוא היה שקוע במחשבותיו וסביבו יהום הסער...
רבי מיכל יהודה, לעומתו, היה מפעם לפעם עוצר בדרכו, מסתובב אחורה, ופונה לכל בחור בשמו: 'אברהם, אתה יכול ללכת הביתה, אינני צריך ליווי...' 'יענק'ל, אתה יכול ללכת הביתה, אינני צריך ליווי...' כך אחד אחד...
[היה זה חילוק אופייני בין דרכי הנהגות החינוך של שני הצדיקים הללו, בעוד הגרמי"ל דגל בחינוך פרטני לכל אחד ואחד, בשיחות ודברי תוכחה וחינוך, וכו', הרי הגראי"ל היה מראה לנו בתגובותיו שהשטויות שלנו 'לא שווים מבט', הוא היה מביט בנו בתימהון, וממשיך בדבריו...]

פעם אחת הגיע רבי אהרן לייב לבחון אותנו על הלימוד החודשי. בשונה מרבי מיכל יהודא שהיה פונה לכל נשאל בשמו, הרי רבי אהרן לייב, על מנת שלא להביך את הנבחנים, היה שואל את השאלות זו אחר זו, ומודיע מראש שהתשובות תהיינה לפי סדר ישיבת התלמידים, זה אחר זה. כל משך הבחינה לא היה מביט לעבר הנבחנים, רק מביט בתוך הגמרא. כל זה בשביל שלא להביך אותנו.
אך אנו, שלא אהבנו לעמוד בכור הבחינה, ניצלנו זאת לרעה: החלטנו שכל שאלת הבהרה של הגראי"ל תיחשב שאלה חדשה ודינה לעבור לנער הבא בתור... בכל פעם שהגראי"ל שאל 'מה? לא שמעתי אותך' וכדומה השיב כבר הבחור הבא בתור... כך יצא שכעבור 10 דקות התרוממו כולם ממקומותיהם והודיעו שהבחינה הסתיימה... כולם השיבו לשאלות... הגראי"ל 'תפס' את מעשה הקונדס, והראה לנו פנים זועפות, ללא אומר ודברים הוא צעד בזריזות לביתו ולא הסכים שנלווה אותו הביתה כדרכנו... הרגשנו כי הפעם הגזמנו, ושלחנו נציגים לבקש סליחה...

כשהיה רבי אהרן לייב מגיע למסור את השיעור היומי, היה מנהגו לגשת תחילה אל לוח המודעות ולקרוא את המודעות השונות שתלו הבחורים, מסתמא בשביל לדעת את הלך הרוח בישיבה [ואולי בכלל היה מכין אז את השיעור ורק נעמד שם כמתבונן במודעות?.. לא אדע].
כמה שובבים החליטו 'למסור לו מסרים ומחמאות' דרך לוח המודעות, הם היו תולים מודעות בסגנון זה: 'השבת אבדה - נאבד הספר החשוב והמפורסם והמוצלח והעמוק 'איילת השחר' על מסכת פלונית, אשר חיבר מרן גדול הדור רבן של ישראל וכו' וכו'...' אנו הילדים הסתתרנו והצצנו לראות כיצד יגיב רבי אהרן לייב כאשר יקרא את המחמאות ששלחו לו תלמידיו... אבל רבי אהרן לייב קרא את המודעות כדרכו מדי יום ופניו נותרו חתומות ללא שום תגובה...

היו כאלו שהיטב חרה להם על זאת, איך נותנים לילדים קטנים להשתולל בין רגלי ענקי הדור... הם חששו שדמותם של גדולי ישראל תזדלזל בעיני רוחנו... גם ראו בזה בזיון לגדולי ישראל שצריכים להתעסק עם ילדים שובבים, ולפשר במריבותיהם...
אך במבט של למעלה מעשרים שנה לאחור, אני נוכח לראות שמעולם לא נפחת ערכם בעיני התלמידים. אכן, באותה שעה לא ידענו להעריך את השהות במחיצתם, וטוב שכך, אבל מאידך גיסא לא נשאנו עמנו שום זיכרון מזולזל חלילה, אדרבה, כל תמונה שעולה בזיכרון היא תמונה של מחנכים גדולים וסבלניים, אוהבים ומטפחים... תמונה שמשתלבת היטב עם שאר התמונות המפורסמות של גדלותם בתורה ובעבודת ה'.
אדרבה, כאשר שולחים תלמידי חכמים 'בינוניים' להתמודד עם נערים צעירים, הם עלולים להיגרר אחרי השובבים למחוזות הילדות, להיפגע מתעלוליהם, להתפרץ בצרחות, להגיב בפזיזות... הילדים הם מומחים גדולים בהוצאת מחנך מישוב דעתו... זקני הדור זי"ע מעולם לא נסחפו אחרינו, הם היו חיים ברובדים גבוהים ונשגבים, וירדו אלינו רק בשבילנו, כך הרגשנו בחוש.

הערצה והרמוניה שררו בין שני המלאכים שעמדו בראשות הישיבה. כאשר היה חילוקי דעות ביניהם, היה הכלל שבני הישיבה בכללותם מצייתים להגרמי"ל, בעוד בני השיעור של הגראי"ל צריכים לציית לו... הם היו 'מרוויחים' מזה, כי הגראי"ל היה פחות נוקשה עם התלמידים... כך לדוגמא, כאשר נפטר הגרש"ז אויערבאך לא הרשה הגרמי"ל שהתלמידים יסעו ללוויה ההיסטורית, אף הוא עצמו נשאר למסור את השיעור היומי... רק בני השיעור של הגראי"ל נסעו בחדווה לירושלים, כפי הוראתו... [רק כשגדלתי הבנתי את מסירות נפשו של הגרמי"ל, שבעצמו לא נסע ללוויה שבודאי חפץ מאד להשתתף בה, בשביל שלא לבטל אותנו מתלמודנו].

כאשר היה הגראי"ל מוסר שיחה בישיבה, היה הגרמי"ל יושב כאחד התלמידים ומקשיב בצימאון לכל מילה. היתה לו תנועה מיוחדת למעמד זה: ראשו מוטה קדימה, ידו מונחת על זקנו, בעוד עיניו מרוכזות ומכווצות בשימת לב יתירה.
תקופה אחת, החליטו התלמידים השובבים – בהשראת התקופה... - להקים 'שתי מפלגות' מתחרות זו בזו, 'חסידי רבי מיכל יהודא' הלא הם בני השיעור שלו, כנגד 'חסידי רבי אהרן לייב' ששמעו את שיעורו היומי. כחלק מן 'המחלוקת' שבדינו לנו, החל וויכוח למי ימתין הש"ץ בתפילות, האם להגרמי"ל או להגראי"ל. הגרמי"ל היה מאריך בתפילה, בעוד הגראי"ל היה מקצר יותר. עד אז נהג הש"ץ להמתין להגרמי"ל, אבל 'חברי המפלגה של הגראי"ל' טענו שלא יתכן שיהא הגראי"ל עומד וממתין לש"ץ... זהו ביזוי כבוד התורה! טענו בעוז...
הש"ץ שהיה צריך להכריע בין הצדדים, לא ידע לשית עצה, והוא החליט לגשת להגרמי"ל –כמה דקות לפני שיעורו היומי - לשאול אותו מה לעשות... הגרמי"ל לא הסכים להשיב לו, ואמר שידבר ע"ז אחר כך. לאחר כמה דקות, נכנסנו כל התלמידים לשיעור היומי, אך הגרמי"ל קיבל את פנינו בפנים זועפות: אני מבקש שתסגרו את הגמרות, ותחזרו הביתה! הרב'ה שלי [רבי שלמה היימן זצ"ל] היה סוגר את הישיבה במקרים כאלו! אני רואה שהחלטתם לחקות את הבחורים מהגבעה למעלה [בני הישיבה הגדולה דפונביז'] וללמוד מהם דרכי המחלוקת בין תלמידי הרבנים השונים... במקום ללמוד מהם דברים טובים אתם מחקים אותם בשטויותיהם... אינני מוכן להשיב על שאלות כאלו – נראה לכם שאכפת לי או לרבי אהרן לייב למי ימתין הש"ץ?... אל תהיו קטנים, תגדלו!... כך המשיך לנזוף בנו שעה ארוכה, עד שלבסוף התפייס והתרצה לפתוח בשיעור.

הגראי"ל היה מעוטר בזקן ארוך במיוחד, אך כיון שהיה מקפיד שלא לגעת בזקנו, הסתבכו השערות זו בזו עד שיבשו, יום אחד הוא קם משנתו ללא זקן... כולו נשר ביום אחד... הוא הגיע לישיבה עם זקנקן קטן שהחליף את הזקן ההדור שהיה מעטרו.. כמובן שהנערים חגגו מאד על זה...
סיפרו אז [אינני יודע אם הסיפור מפורסם כבר] שבעודו אברך היה רגיל – במין תנועת ריכוז - להעביר אצבעותיו בתוך שערות זקנו, פעם אחת תפס את עצמו שכמעט עשה זאת בשבת קדש, והיה יכול להיכשל בתלישת שערות, ובבת אחת החליט שמעתה ואילך לא יגע כלל בזקנו! מאז ועד סוף ימיו, לא נגע בזקנו. כל כך היה מייסר עצמו לשלוט על הרגליו ותנועותיו.

בכל תענית ציבור היה עולה לשלישי בקריאת התורה של מנחה, לאחר הקריאה היה שואל את הבעל קורא האם הוא הכין גם את ההפטרה, הבעל קורא תמיד היה משיב בשלילה [היתה מסורת כזו אצל הבחורים שהשתוקקו לשמוע את הגראי"ל קורא את ההפטרה, שמלכתחילה לא להכין את ההפטרה כדי שהגראי"ל 'ייאלץ' לקרוא אותה בעצמו...] והגראי"ל היה קורא את הפטרת 'דרשו ה' בהמצאו' בנעימה שקטה ומרגשת מאד, כל מילה היתה מוטעמת ומעוררת מאד.
שמנו לב, שלמרות שהיה זה כבר 'מנהג' של שנים רבות, שהגראי"ל קורא את הפטרת דרשו ה' בתענית ציבור, מכל מקום בכל פעם היה שואל תחילה את הבעל קורא האם הוא הכין את ההפטרה, רק לאחר שהלה השיב בשלילה היה קורא בעצמו... שלא יבוא חלילה לגרום צער לבעל קורא הצעיר...

פעם אחת ניגשתי אליו ושאלתי באם אדם מאחר מעט לפסוקי דזימרה, ויש לפניו ב' אפשרויות או לקרוא כל הפסוקי דזימרא במרוצה ולא כמונה מעות, או לקרוא כמונה מעות רק חלק מפרקי הפסוקי דזימרה, מה עדיף לעשות. כוונתי היתה לחקור עד כמה דין זה של 'מונה מעות' הוא מעיקר צורת אמירת פסוקי דזימרא. אך רבי אהרן לייב הביט בי בעיניו האוהבות ואמר: 'תבוא חמש דקות קודם'... בילדותי המשכתי להתעקש 'אבל לו יצוייר שהתעוררתי מאוחר ולא הקדמתי...' אך הוא היסה אותי: 'אין 'לו יצוייר', תחליט שאתה מגיע חמש דקות קודם...' רק לאחר הפצרות רבות מצידי, הסכים להשיב לי שאם יצליח לכוון כל מילה מסתבר שעדיף לומר הכל למרות שלא יהיה זה כמונה מעות, אבל אם המהירות תמנע ממנו את הכוונה אין טעם בזה ועדיף לדלג..

סיפרו בישיבה שפעם אחת צעד מחוץ לישיבה יחד עם הגאון רבי ישראל בן שלום זצ"ל, שהיה מראשי הישיבה, ולפתע מצא הגראי"ל שקל בודד... הוא התכופף ונטל אותו... הפטיר הגר"י בן שלום שנהוג ליתן כסף שנמצא לצדקה [כדי שלא להשתמש בחשש גזל]... תמה הגראי"ל: זהו הכסף הכשר ביותר שקיבלתי, למה שאמסור אותו לצדקה?... אדרבה, מה שאני מקבל כמשכורת יכול להיות בו חששות של גזל, אולי לא מגיע לי כראוי וכו', אולי את כספי המשכורת כדאי לתת לצדקה, אבל כסף כשר כזה עדיף להתפרנס ממנו...

עוד חזון למועד בעז"ה להעלות עוד ועוד זכרונות מאותן שנים מתוקות בצל ענקי הדור זצללה"ה
זכותם תגן עלי ועל כל תלמידיהם וכל ישראל, אמן.

גיזונטע קאפ כתב:

גיזונטע קאפ כתב:

משוש דורים כתב:השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.

הוא השתמש בכסף לצרכיו, והצרכים שלו לא היו עניינים גשמיים, אלא רוחניים.

זבולון הוציא כסף בשביל שיששכר יוכל לשבת וללמוד בלי צורך לדאוג לפרנסתו.

איש_ספר כתב:חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

איש_ספר כתב:.
סיפרו אז [אינני יודע אם הסיפור מפורסם כבר] שבעודו אברך היה רגיל – במין תנועת ריכוז - להעביר אצבעותיו בתוך שערות זקנו, פעם אחת תפס את עצמו שכמעט עשה זאת בשבת קדש, והיה יכול להיכשל בתלישת שערות, ובבת אחת החליט שמעתה ואילך לא יגע כלל בזקנו! מאז ועד סוף ימיו, לא נגע בזקנו. כל כך היה מייסר עצמו לשלוט על הרגליו ותנועותיו.

איש_ספר כתב:חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...


פעם אחת ניגשתי אליו ושאלתי באם אדם מאחר מעט לפסוקי דזימרה, ויש לפניו ב' אפשרויות או לקרוא כל הפסוקי דזימרא במרוצה ולא כמונה מעות, או לקרוא כמונה מעות רק חלק מפרקי הפסוקי דזימרה, מה עדיף לעשות. כוונתי היתה לחקור עד כמה דין זה של 'מונה מעות' הוא מעיקר צורת אמירת פסוקי דזימרא. אך רבי אהרן לייב הביט בי בעיניו האוהבות ואמר: 'תבוא חמש דקות קודם'... בילדותי המשכתי להתעקש 'אבל לו יצוייר שהתעוררתי מאוחר ולא הקדמתי...' אך הוא היסה אותי: 'אין 'לו יצוייר', תחליט שאתה מגיע חמש דקות קודם...' רק לאחר הפצרות רבות מצידי, הסכים להשיב לי שאם יצליח לכוון כל מילה מסתבר שעדיף לומר הכל למרות שלא יהיה זה כמונה מעות, אבל אם המהירות תמנע ממנו את הכוונה אין טעם בזה ועדיף לדלג..

יבנה כתב:

ארזי הלבנון כתב:

ארזי הלבנון כתב:באחד מאתרי החדשות הובא שהגר"ח קנייבסקי קרע, ואמר 'ברוך דיין האמת' ללא שם ומלכות.
מדוע לא בירך?

משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ארזי הלבנון כתב:

יבנה כתב:משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ייש"כ.
אך ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 02#p423402

ובכלל, מהמקורות 'הקלאסיים' ברור שיש לברך, ולכן שאלתי מדוע הגר"ח לא בירך.
ועי' באחרונים שהסבירו שמנהג העולם אמנם להסמיך את ברכת דיין האמת לקריעה, אך זה לא מצביע על קשר או תלותיות ביניהם.

יודע_ספר כתב:

בני ברקי כתב:זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

אליעזר בלוי כתב:נראה שאיכפת לסטמארים שמהרי טב זצוקל
החשיב תורה ויראת ה אפילו כשזה לא היה עפ השקפתו לגמרי

אולם ממוז שמעתי על חביבותו הגדולה להגרא קוטלר
ולאדמור מקופישניטץ וכהנה רבות
הגם שב אלו חיזקו העבירה שיותר מג חמורות
ולמה שבעל אילת השחר יהא שונה מהם

יבנה כתב:

ארזי הלבנון כתב:

יבנה כתב:משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ייש"כ.
אך ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 02#p423402

ובכלל, מהמקורות 'הקלאסיים' ברור שיש לברך, ולכן שאלתי מדוע הגר"ח לא בירך.
ועי' באחרונים שהסבירו שמנהג העולם אמנם להסמיך את ברכת דיין האמת לקריעה, אך זה לא מצביע על קשר או תלותיות ביניהם.

אף שהפוסקים לא הסכימו למנהג העולם, עדיין נשאר המנהג כן, וכפי שהביא בשם הליכות שלמה שכיום רק מברכים בשו"מ על רבו מובהק.
פורסם שבזמן לויית ר' אלישיב שאל ר' שטינמן לרח"ק האם לברך עליו בשו"מ והשיב לו שיברך. עוד פורסם שר' שטינמן בירך דיין האמת בשו"מ רק שלש פעמים, אני לא זוכר כרגע על מי.

איש_ספר כתב:

יודע_ספר כתב:

בני ברקי כתב:זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

איש_ספר כתב:חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

הערצה והרמוניה שררו בין שני המלאכים שעמדו בראשות הישיבה.

סעדיה כתב:זהו בדיוק, מרן לא היה צריך למחייתו כלום כמעט בצרכים גשמיים, ומה שסיפק לו את שלוות הנפש היה המצוות שקיים, כל אחד והצרכים והדאגות שלו
ואם לא היה לו כסף לתמוך בכוללים, הוא עצמו היה לומד פחות?!

ליטוואק פון בודאפעסט כתב: עוד פורסם שר' שטינמן בירך דיין האמת בשו"מ רק שלש פעמים, אני לא זוכר כרגע על מי.

התשובה פשוטה מאד. אבא, אמא ואשה. המספרים תואמים בדיוק!

נהר שלום כתב:

בני ברקי כתב:האם היו למרן אחים, אחיות?
לאשתו היו אחים, אחיות?

איש_ספר כתב:

יודע_ספר כתב:

בני ברקי כתב:זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

שעת הכושר כתב:כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.
לא מאמינים לי? תשאלו את המקורבים (הוותיקים, דייקא), שאלה לדוגמא - מה היתה דעתו על הישיבה המהוללה אשר בגבעת מרדכי? התשובה תגרום לכם להאמין לי, לגמרי.
כמה אבסורדי, הגריש"א או הגרמי"ל וכו' לחמו ב"מודרנים" למיניהם, הם האמינו בהם שיש להם יכולת להשתפר, להגיע ליותר.
והגראי"ל זצ"ל, ויתר להם, חייך להם, ברחמים ובחמלה. מבחינתו הם סיפור כמעט אבוד, כל תפילה שלהם במנין זאת הצלחה מרגשת, בל נדחה אבן אחרי נפילתם. יה"ר שנראה שכר לעמלינו אצל זרעם.
תשימו לב, הוא היה האיש הכי חניוק בסביבה שלנו, יחס למדינה ולרשעים כמו בבריסק, יחס למי שלא מדקדק בהלכה כמו אצל החזונאישים, יחס נורא למרדפים אחרי הכבוד, וכן הלאה.
כמה אנשים כבר נשאר שהוא יכל להעריך אותם באמת? מינימום ר' חיים קנייבסקי או ר' ישראל אלה וינטרוב. השאר, ממילא לא אגרויס'ע גליק.

יש כאן קטע שבאמת דומה לחזו"א, הרבה אנשים מתפארים בזה שהחזו"א כיבד אותם, או את סבא שלהם, הם לא מבינים את האמת, הוא פשוט זיהה שהם זקוקים לכבוד, אומללים בלעדיו. וברחמיו כיבדם.
יצא לי ליסוע פעם יחד עם אחד מראשי הישיבות שהיו קרובים אליו לאחרונה, והלה סיפר ע"ע בענוות חן, שהוא אינו יודע למה הגראי"ל מכבדו ומעריכו כ"כ, והוא אינו ראוי לזה כלל.
התאפקתי (אז עוד הצלחתי) מלהסביר לו, שהגראי"ל מעריך רק אברכים בכולל הדבקים בתורה ומדקדקים במצוותיה, מתוך יסורי דחק, בלי שום פזילה לעוה"ז, כבוד נוחות כסף רכב שרד ושירת ימים וכו'.
אם הגראי"ל מכבד אותו זה רק משום שהוא מבין שכך אפשר לקנות אותו, זה כל הסיפור.
ואם באמת הוא גם מעריך אותו, זה בקטע של 'למרות'. כי הגראי"ל מתפעל שאדם מכובד ומפורסם נשאר בכל זאת קצת א'ערלאכער, הוא כנראה היה מופתע לגלות שיש בו משהו.
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!
זאת האמת, מי שמכיר את מרן, לא רואה שום חידוש במה שכתבתי.

רוצים סיפור? בבקשה, שמעתיו מבעל המעשה בעצמו, מסיח לפי תומו.
בחור בישיבת פונבז', (לפני שנים עשר שנים לערך), תקף עליו יצרו הרע, והיה משתתף בקביעות בכל התגרות והמהומות, מרביץ להרב פלוני דוחף את הרב אלמוני וכו'.
(זה קריטי להגיד לאיזה צד? זה לא קריטי. בשביל הגראי"ל זה בודאי היה חסר משמעות.
אגב הסיפור של ר' אוריה ענבל, שהועלה כאן לעיל, על אחד מהצדדים שלא הרשה להגראי"ל לבוא, אציין שזה קרה יותר מפעם אחת, וע"י כל אחד מהצדדים, נו, כולם יודעים).
רבותיו מהישיבה-קטנה בה למד, שמעו וראו ועיניהם כלות, עד שיום אחד החליטו לעשות מעשה, בחטף לקחו את הבחור הסורר לביתו של מרן.
"יורה לו מרן לעבור לישיבת חברון, ולשים קץ למעורבותו במחלוקת" כך ביקשו, בטוחים שיעשה כדבריהם.
"לישיבת חברון?" תמה מרן, "השם ירחם מה יצא ממנו ומה ישאר ממנו, ואם הוא עוד ישאר בן-תורה, הילדים שלו מי יהיה ערב עליהם?".
נבוכים עמדו שם רבותיו הנ"ל, תורה היא וללומדה הם צריכים, "והמחלוקת? ביזוי ת"ח, מרים יד, עוונות עצומים", וכי שכח מרן את כל דרשותיו וחיזוקיו?
"בוודאי הוא חייב להפסיק את כל המעורבות שלו, ולבקש את סליחת נפגעיו" משיב מרן בבהירות, כשפניו אל הבחור הוא מוסיף "אתה חייב לפתוח דף חדש של שקיעות בתורה".
ובפנותו אליהם בחזרה הוא תמה ממש, "לחברון, מה עלה בדעתכם, ככה לעקור אותו לישיבה מודרנית, סתם, להפסיד את כל הסיכוי?".
זהו, כך היה המעשה, ומי שינסה להרהר ולפקפק עליו, יעיד בזה על עצמו שהוא מכיר את מרן רק מהשנים האחרונות, או מהפשקווילים של המתנגדים...
כמובן, אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל מקובלנו מרבותינו, שאת השו"ע החמישי למדים גם ממעשה, להלכה ולא למעשה, כמובן.

נחזור לעניננו, ובקול גדול נקרא: "קלילים יקרים, זולים וארציים, אכן מרן הצדיק חייך אליכם, הבין לרגשותיכם, לא אבה דחותכם, כמה גדול כוחו המגביהי לשבת ומשפילי לראות,
אבל דעו נא האמת, שדרככם אינה לגיטימית לשיטתו כלל וכלל, לא רק כאשר תקימו מפלגה של מזלזלי מים אחרונים, אלא גם אם ביחידות ובצינעא תקלו ח"ו באיזו הלכה שהיא.
אין פשרות והנחות, חייבים להיות הכי טובים, לגמרי. החיוכים שלו היו חיוכים שלאחר מעשה, מכורח החשד שמי שנכשל והוזל כ"כ, מי יודע אנה יזדלזל עוד לולי קצת חיוכים פה ושם".

עוד רב הדיו בקולמוסי, אבל אומר אני לו חדל, לא הכל צריך לומר, לכתוב, ולפרסם. אם יהיה בדברים איזו תועלת, יהיה זה לעילוי נשמתו הזכה.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

נוטר הכרמים כתב:

איש_ספר כתב:העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

איש_ספר כתב:אני משתדל לדייק ככל הניתן: ובכן הגראי"ל, (בניגוד לגריש"א למשל) לא ראה שום משמעות בקיומה של אותה ישיבה, דעתו היתה שהישיבה אינה ממלאת שום פונקציה שישיבות אחרות לא ממלאות או לא יוכלו למלאות בהעדרה. כל הדיבורים על היותה אם הישיבות, והיותה גורם משפיע על ישיבות אחרות וכו' וכו' היו דברים בטלים ומבוטלים בעיניו, ולפיכך במקום חילול השם, הוא לא ראה שום צידוק להתבוסס בקיומה. ככל שהדבר היה תלוי בו, הוא היה מגלח את הגבעה ושולח את התלמידים ואת חכמיהם לארבע רוחות השמים. בהעדר אפשרות שכזו, העקרון שהנחה אותו בטיפול באותו מקום - עד כמה שהצדדים אפשרו לו להשפיע - הוא מזעור נזקים וכיבוי שריפות, הוא לא ראה צדק ואמת בשום צד, כזה המחייב ליקוב את ההר בעבורו. ולמי שהדברים אינם נושאים חן בעיניו, יש לי רק בקשה קטנה, טרם תגובה, נא בירור קצר אצל מקורביו הותיקים. שבוע טוב.

שעת הכושר כתב:כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

נוטר הכרמים כתב:לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

איש_ספר כתב:

נוטר הכרמים כתב:

איש_ספר כתב:העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

כתב לי חכ"א: אנא עובדא ידענא. כשבאתי לישיבת גאון יעקב ראיתי שנוהגים לברך מעין שבע בלילי שבתות במניין של ר' ישראל יצחק קלמנוביץ. תמהתי על כך ושאלתי את פי ראש הישיבה ר' זאב ברלין, ואמר לי שיתיישב בדבר. לאחר כמה ימים אמר שאכן אין מקום לברכה זו במניין זה, שהרי המניין תלוי באדם אחד בלבד וכשמסיבות שונות איננו שם המניין אינו מתקיים (ואכן כשהיה נוסע לירושלים וכיו"ב לא היה המניין מתקיים), ופירוש הדבר שאינו מניין קבוע. והוא הדין במניינים הרגילים בבתים. רגלים לדבר שהוא התייעץ עם חמיו קודם שהורה. ונראה איפוא שזה טעם המנהג ולא האמור בגליון בעל הטעותים הידוע.

שעת הכושר כתב:רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.
...
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? ... אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? ... אין מצב!

איש_ספר כתב:

נוטר הכרמים כתב:

איש_ספר כתב:העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

כתב לי חכ"א: אנא עובדא ידענא. כשבאתי לישיבת גאון יעקב ראיתי שנוהגים לברך מעין שבע בלילי שבתות במניין של ר' ישראל יצחק קלמנוביץ. תמהתי על כך ושאלתי את פי ראש הישיבה ר' זאב ברלין, ואמר לי שיתיישב בדבר. לאחר כמה ימים אמר שאכן אין מקום לברכה זו במניין זה, שהרי המניין תלוי באדם אחד בלבד וכשמסיבות שונות איננו שם המניין אינו מתקיים (ואכן כשהיה נוסע לירושלים וכיו"ב לא היה המניין מתקיים), ופירוש הדבר שאינו מניין קבוע. והוא הדין במניינים הרגילים בבתים. רגלים לדבר שהוא התייעץ עם חמיו קודם שהורה. ונראה איפוא שזה טעם המנהג ולא האמור בגליון בעל הטעותים הידוע.

קו ירוק כתב:אבל כיון שהמקום תפילה זה קיים רק כשהוא נמצא ממילא א"ז מקום תפילה קבוע.

שעת הכושר כתב:כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.
לא מאמינים לי? תשאלו את המקורבים (הוותיקים, דייקא), שאלה לדוגמא - מה היתה דעתו על הישיבה המהוללה אשר בגבעת מרדכי? התשובה תגרום לכם להאמין לי, לגמרי.
כמה אבסורדי, הגריש"א או הגרמי"ל וכו' לחמו ב"מודרנים" למיניהם, הם האמינו בהם שיש להם יכולת להשתפר, להגיע ליותר.
והגראי"ל זצ"ל, ויתר להם, חייך להם, ברחמים ובחמלה. מבחינתו הם סיפור כמעט אבוד, כל תפילה שלהם במנין זאת הצלחה מרגשת, בל נדחה אבן אחרי נפילתם. יה"ר שנראה שכר לעמלינו אצל זרעם.
תשימו לב, הוא היה האיש הכי חניוק בסביבה שלנו, יחס למדינה ולרשעים כמו בבריסק, יחס למי שלא מדקדק בהלכה כמו אצל החזונאישים, יחס נורא למרדפים אחרי הכבוד, וכן הלאה.
כמה אנשים כבר נשאר שהוא יכל להעריך אותם באמת? מינימום ר' חיים קנייבסקי או ר' ישראל אלה וינטרוב. השאר, ממילא לא אגרויס'ע גליק.

יש כאן קטע שבאמת דומה לחזו"א, הרבה אנשים מתפארים בזה שהחזו"א כיבד אותם, או את סבא שלהם, הם לא מבינים את האמת, הוא פשוט זיהה שהם זקוקים לכבוד, אומללים בלעדיו. וברחמיו כיבדם.
יצא לי ליסוע פעם יחד עם אחד מראשי הישיבות שהיו קרובים אליו לאחרונה, והלה סיפר ע"ע בענוות חן, שהוא אינו יודע למה הגראי"ל מכבדו ומעריכו כ"כ, והוא אינו ראוי לזה כלל.
התאפקתי (אז עוד הצלחתי) מלהסביר לו, שהגראי"ל מעריך רק אברכים בכולל הדבקים בתורה ומדקדקים במצוותיה, מתוך יסורי דחק, בלי שום פזילה לעוה"ז, כבוד נוחות כסף רכב שרד ושירת ימים וכו'.
אם הגראי"ל מכבד אותו זה רק משום שהוא מבין שכך אפשר לקנות אותו, זה כל הסיפור.
ואם באמת הוא גם מעריך אותו, זה בקטע של 'למרות'. כי הגראי"ל מתפעל שאדם מכובד ומפורסם נשאר בכל זאת קצת א'ערלאכער, הוא כנראה היה מופתע לגלות שיש בו משהו.
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!
זאת האמת, מי שמכיר את מרן, לא רואה שום חידוש במה שכתבתי.

רוצים סיפור? בבקשה, שמעתיו מבעל המעשה בעצמו, מסיח לפי תומו.
בחור בישיבת פונבז', (לפני שנים עשר שנים לערך), תקף עליו יצרו הרע, והיה משתתף בקביעות בכל התגרות והמהומות, מרביץ להרב פלוני דוחף את הרב אלמוני וכו'.
(זה קריטי להגיד לאיזה צד? זה לא קריטי. בשביל הגראי"ל זה בודאי היה חסר משמעות.
אגב הסיפור של ר' אוריה ענבל, שהועלה כאן לעיל, על אחד מהצדדים שלא הרשה להגראי"ל לבוא, אציין שזה קרה יותר מפעם אחת, וע"י כל אחד מהצדדים, נו, כולם יודעים).
רבותיו מהישיבה-קטנה בה למד, שמעו וראו ועיניהם כלות, עד שיום אחד החליטו לעשות מעשה, בחטף לקחו את הבחור הסורר לביתו של מרן.
"יורה לו מרן לעבור לישיבת חברון, ולשים קץ למעורבותו במחלוקת" כך ביקשו, בטוחים שיעשה כדבריהם.
"לישיבת חברון?" תמה מרן, "השם ירחם מה יצא ממנו ומה ישאר ממנו, ואם הוא עוד ישאר בן-תורה, הילדים שלו מי יהיה ערב עליהם?".
נבוכים עמדו שם רבותיו הנ"ל, תורה היא וללומדה הם צריכים, "והמחלוקת? ביזוי ת"ח, מרים יד, עוונות עצומים", וכי שכח מרן את כל דרשותיו וחיזוקיו?
"בוודאי הוא חייב להפסיק את כל המעורבות שלו, ולבקש את סליחת נפגעיו" משיב מרן בבהירות, כשפניו אל הבחור הוא מוסיף "אתה חייב לפתוח דף חדש של שקיעות בתורה".
ובפנותו אליהם בחזרה הוא תמה ממש, "לחברון, מה עלה בדעתכם, ככה לעקור אותו לישיבה מודרנית, סתם, להפסיד את כל הסיכוי?".
זהו, כך היה המעשה, ומי שינסה להרהר ולפקפק עליו, יעיד בזה על עצמו שהוא מכיר את מרן רק מהשנים האחרונות, או מהפשקווילים של המתנגדים...
כמובן, אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל מקובלנו מרבותינו, שאת השו"ע החמישי למדים גם ממעשה, להלכה ולא למעשה, כמובן.

נחזור לעניננו, ובקול גדול נקרא: "קלילים יקרים, זולים וארציים, אכן מרן הצדיק חייך אליכם, הבין לרגשותיכם, לא אבה דחותכם, כמה גדול כוחו המגביהי לשבת ומשפילי לראות,
אבל דעו נא האמת, שדרככם אינה לגיטימית לשיטתו כלל וכלל, לא רק כאשר תקימו מפלגה של מזלזלי מים אחרונים, אלא גם אם ביחידות ובצינעא תקלו ח"ו באיזו הלכה שהיא.
אין פשרות והנחות, חייבים להיות הכי טובים, לגמרי. החיוכים שלו היו חיוכים שלאחר מעשה, מכורח החשד שמי שנכשל והוזל כ"כ, מי יודע אנה יזדלזל עוד לולי קצת חיוכים פה ושם".

עוד רב הדיו בקולמוסי, אבל אומר אני לו חדל, לא הכל צריך לומר, לכתוב, ולפרסם. אם יהיה בדברים איזו תועלת, יהיה זה לעילוי נשמתו הזכה.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!

החושב כתב:

שעת הכושר כתב:רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.
...
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? ... אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? ... אין מצב!

שתהיה בריא.
חבל באמת שלא התאפקת מלפרסם את הגיגיך.

כאשר מביאים עדויות ועבודות מחייו זה דבר טוב, אבל אם כל אחד יתחיל לכתוב כאן את הפרשנות שלו, נראה לי זה מיותר.

שעת הכושר כתב:כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.