פורום אוצר החכמה

במודיעין עילית היו בצהריים רמקולים כי נצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בהסתלקותו של מזכה הרבים הגדול רבי יוסף שלום פנחסי זכר צדיק וקדוש לברכה אשר שימש כרבה הראשי של קריית ספר (ציטוט מהזיכרון).
מישהו יודע פרטים עליו?

הוא היה רבה הראשי הספרדי לפני כעשרים שנה ומעלה עד שעזב

בער"ח מנחם אב מגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו של חד משרידי קמאי, הגאון החסיד המקובל רבי אהרן מרדכי רוטנער זצ"ל.
זכה לשמש בקודש אצל הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א, אמר לי אחד שיודע שרבי אהרן מרדכי היה הרבה יותר מסתם משמש אצל הרה"ק מבעלזא.
הרביץ תורה וחסידות רבות בשנים בישיבת טשעבין.

אמרו שהרה"ק מבעלזא זצ"ל אמר עליו, כי אילו היו לו עשרה כמוהו היה מחדש את 'היושבים' (מושג נערץ בבעלזא, מעין עשרה בטלנים) כאן בארץ הקודש, כמו בבעלזא.

רבי אהרן מרדכי רוטנר זצ"ל התמזגה בו חדש וגם ישן.
היינו, הוא הדוגמא החיה ל'פארצטישע יוד'. ומאידך גם בעת זקנה כוחו במותניו.
אם ראית יהודי עם גבורות של שמונים, רץ ברחובות ירושלים, כן זה ר' אהרן מרדכי זצ"ל.

בביתו היו מתארחים בחורים לסעודות שבת. סיפרו לי קוריוז נחמד משם,
ר' אהרן מרדכי הקפיד כמנהג קמאי לא לשתות מים חיים [שהוא מקור התענוגים ואכ"מ]
הוא היה מגיש גם בלילות שבת של תמוז כוס תה חם לשתיה...
כשתפס פעם בחור מסתיר בקבוק קולה קטן, הוא נזף בו:
ידעתי זה מתחיל בקולה ונגמר ב...מים....

חבל על דאבדין.

מנהגו של הרא"ם לילך בימים אלו בלבוש שק [תחת חליפתו].

נחומצ'ה כתב:מנהגו של הרא"ם לילך בימים אלו בלבוש שק [תחת חליפתו].

מועתק ממק"א שם נרשם לפני כעשרים שנה:

מי שלא ראה את רבי אהרן מרדכי בימים אלו לא ראה מתאבל על המקדש בימיו.

זה מתחיל עם צום י"ז בתמוז, שבו מחליף את כל לבושו ללבוש עוד יותר ישן ממה שהולך, מחליף את נעליו לנעליים קרועים, ימין על שמאל ושמאל על ימין, אוכל רק ארוחה אחת ביום, וכל ליל בחצות הלילה גועה בבכי בתיקון חצות על הרצפה, בימים אלו קשה עד מאד לדבר איתו דברים שאינם מחורבן הבית, ממעט לצאת מהבית, לא הולך לשמחות בכלל, כאבל אמיתי, אך כל זה אינו דומה לימים שמר"ח אב.
מראש חודש אב אינו מעלה על קלסתר פניו הק' שום חיוך, ושום הבעת פנים של מרוצה אני, הולך בכפיפות, אינו מחליף את בגדיו, יושן על הקש בלי מצעים, וממעט עוד יותר באכילה, וכך זה הולך הסיגופים עד יום המר והנמהר, יום תשעה באב, ביום זה מי שרוצה לראות יהודי בוכה בבכיות על חורבן הבית, יילך ויראה איך הוא אומר קינות ואיכה, מסביבו נהרות נהרות של דמעות, יושב במקום אחד מליל תשעה באב עד חצות, לומד מדרשים, ורבים הם המבקשים ומסתופפים בצלו בעת ההוא.

במאמר הזיכרון בהמבשר פורסם, שרק בשבת פרשת אמור 'התיר' להעלות שתיה מתוקה על שולחנו, לרגל יום ההצלה הפרטי.

שיבר כתב:מועתק ממק"א שם נרשם לפני כעשרים שנה:

מי שלא ראה את רבי אהרן מרדכי בימים אלו לא ראה מתאבל על המקדש בימיו.

יישר כוחכם.
לא ידעתי שעוד קיימים בדורנו אנשים במושגים אלו.

נחומצ'ה כתב:במאמר הזיכרון בהמבשר פורסם, שרק בשבת פרשת אמור 'התיר' להעלות שתיה מתוקה על שולחנו, לרגל יום ההצלה הפרטי.

ואני שמעתי שבסוף ימיו היה מיקל בפפסי.

התיאור של הילוכו בימים אלה אכן משקף את מראהו הכללי. וחלק מהנהגותיו.
אבל יש כאן תיאורים מוגזמים ומוקצנים.
הכרתי אותו. אפילו שהיתי לידו ביום ת"ב, מלפני שנים - וזה לא בדיוק.

בכלל, מה השיעור 'נהרות נהרות של דמעות',
אם בשפת מליצות עסקינן, ניחא. אבל משמע שמישהו באמת רוצה לתאר במדויק. וזה לא המקום להפרזות לשון.
(אני מציין דוגמא זאת, ללמד על כולו יצא, שיש כאן תיאורים מליציים משונים)

אכן המראה הכללי שלו, היה כזה.

דודי צח כתב:אם בשפת מליצות עסקינן, ניחא.

ראית את הכותרת של מודעת פטירתו?

"זאת אומרים כותבים שובר" !

אכן, לפעמים יש, שפטירתם של צדיקים בימים מיוחדים לעבודתם בקודש.

איש_ספר כתב:

דודי צח כתב:אם בשפת מליצות עסקינן, ניחא.

ראית את הכותרת של מודעת פטירתו?

"זאת אומרים כותבים שובר" !

הכותרת היא "זאת אומרת כותבים שבר",
וכנראה במליצה על הגמ' בכתובות "זאת אומרת כותבים שובר",
ובאו להביע את ריבוי הקהילות המבכות כפי שממשיכה המודעה.

הרב אהרן מרדכי רוטנר זצ"ל
בלימוד אלשיך בישיבת בעלז (מלפני 8-9 שנה).
מכאן

אור עולם כתב:הכותרת היא "זאת אומרת כותבים שבר",
וכנראה במליצה על הגמ' בכתובות "זאת אומרת כותבים שובר",
ובאו להביע את ריבוי הקהילות המבכות כפי שממשיכה המודעה.

עיין באוצר בספר בית יוסף להבה וויס עמ' 41.

דברים ששמעתי ממקורבו ר' אלימלך צוויבל שי' לאוי"ט (מן העולה במחשבה בלי סדר מיוחד)

א.
הרב אהרן מרדכי זצ"ל קיבל פעם חשבון חשמל ונרשם בו עשרים אגורות ריבית. הי' לו צער גדול מאד ולא יכול לעבור לסדר יומו, שלא יכשל חלילה באיסור ריבית. וביקש מידידו הרה"ח ר' שאול נחמן ע"ה להשתדל לבטל את זה. מקורבו פנה לחברת החשמל והם לא הבינו מה הבעיה, והסביר להם שמדובר ביהודי שאין לו מנוחה מהדבר ואינו יכול לישון בלילה אם הדבר לא יתוקן, ובסוף הסכימו להוציא חשבון חדש בלי הריבית.

עמ' ראשון מתוך ס' ויעש כן אהרן - על הרה"ק מבעלזא (הכל דברים שסיפר הרב אהרן מרדכי זצ"ל)

ב.
הי' אומר שיעור קבוע בכל ליל שישי בחומש רש"י ואלשיך - השיעור התחיל אחרי מנחה והפסיקו למעריב והמשיך השיעור עד שגמרו לפעמים עד 3 או 4 בבוקר בלי הפסק.

ג.
אם היו שואלים אותו הלכה, אם זה הי' דבר שכתוב בתוך צורת הדף של השלחן ערוך (כלומר בשו"ע או בנו"כ), הי' פשוט אצלו שכל אחד אמור לדעת את זה, והי' אומר ס'איז דאך א שלחן ערוך ?!

ד.
הי' משבח את הגאון ר' מאיר בראנדסדורפר ז"ל שהי' יודע כל קטע סדרי טהרה בעל פה וטוב.

ה.
הרב מקוממיות זצ"ל (הרב בנימן) הי' מגיע אליו הביתה להשתעשע בדברי תורה והיו יושבים שעות ושעות בלימוד.

ו.
כשהי' מדבר עם תלמיד חכם - אמיתי, היינו שלמד הרבה ועדיין לומד, - הי' אומר עם כזה ערגה אה ס'איז א מחיה צו רעדען מיט עהם.
פעם הי' איזה רב מורה הוראה שהגיע לשאול שאלה והתוכח פה ושם, וכשיצא אמר לי 'ער איז א תלמיד חכם פון נישט לערנען'.

ז.
הי' תמיד אומר שהי' משמש אצל מרן ז"ל מבעלזא ר' ארי'לע לעהרמאן ז"ל והוא היה תלמיד חכם מופלג. - והי' אומר עם ארי' הי' נחת לדבר. כל דבר שראו אצל הרב ז"ל מיד יכלו לדון ולדעת מה מקורו ס'איז געווען א מחיה צו רעדען. - כי רגיל הי' בפי מרן מבעלז לגבי סדר הליכותיו, אז וועסט לערנען וועסטו וויסען.

ח.
פעם הזכיר רבינו ירוחם בענין מסויים והבחין שבן שיחו לא ידע מזה, ושאל בתמיה לא עברת על ספר רבינו ירוחם?

.

אדם אחר, הנפטר היה ממקימי מושב ניר גלים, קצת רחוק ממנצ'סטר...

הרב ברוך זקבך ר"מ ישיבת היכל טוביה זצ"ל אוי מה היה לנו, איש יקר מאוד מהרמי"ם היותר טובים, שכל מגמתו היה לרומם את הבחורים. מי יתן לנו תמורתו.

נחומצ'ה כתב:
יש קשר לר' מנחם זקבך ז"ל מהרוגי מירון?

המנוח ר' ברוך, הוא דודו.

בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

מן הדרום כתב:בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

אוי. זו אבידה לשדה הספר...

ספריו ומאמריו הרבים של הרב משה צוריאל זצ"ל הועילו לי רבות. נהניתי מהסדר ומהפירוט, מהחזרה למקורות של כל דבר, מהרב גוניות, מהמפתחות, מההפתעה (פעמים רבות הוא אמר דברים שלא ציפיתי שיאמר, הן לצד זה והן לצד השני).
פעם אחת שוחחתי עמו. שמעתי שיעור שבו ציטט רב פלוני משהו מהרמח"ל, ציטוט שהיה משמעותי בעיניי אבל אותו רב לא זכר את מקורו המדוייק. התקשרתי לרב צוריאל, על המקום הוא אמר לי: "אין כזה דבר ברמח"ל. אבל חכה רגע, זה כתוב בעמק המלך, בעצם גם בשל"ה, עכשיו אני נזכר שזה גם מופיע אצל רבי משה דוד וואלי שהיה מחבורת רמח"ל ואולי בגלל זה התבלבל הרב. חכה רגע, אפתח את המחשב ואמצא לך את מראי המקומות המדוייקים". ותוך דקה הוא צין בפניי מהדורות ועמודים.

מן הדרום כתב:בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

מהרב הלל מרצבך

קשה לכתוב על הרב משה צוריאל בלשון עבר. הלך לעולמו אחד מגדולי הבקיאים בדורנו. הבקיאות שלו הייתה בכל מכמיני התורה: תנ"ך, נגלה, נסתר, מדרשים, זוהר, ראשונים, אחרונים, הגות ומחשבת ישראל.

שכר מלימוד תורה - הרב סירב לקבל משכורת מהכולל בשעלבים, והסכים רק לקבל שכר על היעוץ שהוא נותן לבחורים, בטענה שראוי שלא להתפרנס מלימוד תורה.

אחרי שהוא קיבל ירושה, הוא עשה חשבון שזה יספיק לו לחיות במשך כ-10 שנים. ובאותם שנים הוא הסתגר וישב ולמד תורה בהתמדה, ויצא רק לתפילות במניין.

זיכרון התורה - הייתה לו אהבת התורה עצומה. כל שאלה שהייתי שואל אותו, הוא היה אומר לי, תביא בבקשה את הספרים הללו. אחרי שהייתי מביא. היה אומר לי, תפתח את הגמרא דף כך וכך (וזה הסימן לזכור איזה דף). ותפתח את הרמב"ם פרק זה וזה (וזה הסימן לזכור). ואת השולחן ערוך (וזה הסימן לזכור). ואחר כך בספרי האחרונים. עד שהיה נותן תשובה מקיפה ומדהימה תוך שליטה בכל מכמיני התורה.
כל פעם התפעלתי מחדש איך הוא זוכר הכל. אמנם הוא נתן לי כל הזמן סימנים איך גם אני אוכל לזכור, אבל את רוב הסימנים שלו לא זכרתי.
יום אחד פניתי אליו, ושאלתי האם זה בסדר מבחינתו שהשיעור שאני שומע ממנו בישיבה, יוכר גם כנקודת זכות בלימודי תעודת הוראה שאני עושה. הוא הסכים בשמחה. אז ביקשתי ממנו, את מספר תעודת הזהות שלו, כדי לרשום אותה לטובת הרישום המסודר. הוא התנצל שהתעודה בביתו. הסברתי, שאני צריך רק את המספר של תעודת הזהות, אבל הוא התנצל שהוא לא זוכר בעל פה את המספר.
הייתי ממש מופתע, אדם עם זיכרון כזה מדהים, לא זוכר את מספר תעודת הזהות שלו. ושאלתיו: "כבוד הרב, זוכר את כל התורה בעל פה כמעט, ואת מספר תעודת הזהות הרב לא זוכר?" וענה לו הרב: "תבין. התורה זה מעניין וחשוב. מספר תעודת זהות זה לא מעניין ולא חשוב".
תפילה במניין - פעם, בשיעור על הלכות תפילה אמר שלדעתו הכריעה בתפילת עמידה צריכה להיות על ברכיים ממש, שכך מוכח מרוב הראשונים. כשנשאל איך הוא נוהג למעשה, הוא אמר שבציבור אין לשנות מהמנהג. וכשנשאל איך נוהג כשהוא מתפלל ביחידות הוא ענה שהוא לא התפלל ביחיד עשרות שנים (והסביר שלדעתו, אסור להתפלל ביחיד אם לא יכוון בתפילה). הרב הקפיד במשך כ-64 שנה להתפלל את כל התפילות שלו במניין. וכן הקפיד כל בוקר באותם 64 שנים על תפילת ותיקין (מבלי להחסיר אפילו פעם אחת).
ענווה - זכור לי, הרב היה לומד עטור בתפילין. יום אחד ראיתי שניגש אליו אחד התלמידים ואמר לו בעדינות: "הרב, שמתי לב שהרצועות של התפילין של הרב קצת ישנות וקצת התקלפו". הרב הסתכל על הרצועות שלו ושאל את התלמיד: "אם זה עדיין שחור זה בסדר. מה אתה חושב?" – התלמיד ענה לו: "כן... אבל לדעתי זה לא מספיק מכובד לתפילין". הרב שתמיד הסתפק במועט, בלבושו והנהגותיו, לא חיפש את הפאר והיוקרה, ואהב את הפשטות של התפילין שלו. אמר לו: "אם בעיניך זה לא מספיק מכובד. אקנה חדשות". וכך היה. הרב החליף רצועות תפילין בגלל אותו תלמיד, שהעיר לו.
סיפור נוסף, קשור למידת הענווה של הרב. ביקשתי ממנו לפני בערך 15 שנים הסכמה לספר שרציתי להוציא לאור, שירת הים. הרב אמר לי שהוא לא ראוי לכתוב הסכמות, כי הוא לא באמת גדול בתורה. הוא הוסיף והציע לי לבקש מרבנים אחרים, ונתן לי כמה שמות של רבנים שנותנים הסכמות. קצת התעקשתי שאני רוצה דווקא ממנו, כי למדתי אצלו, ואני מתייעץ איתו הרבה. אז הוא אמר לי: "טוב, אם זה חשוב לך אני מוכן לכתוב".
אחרי שהוא כתב לי את ההסכמה, הוא אמר לי: "כתבתי את ההסכמה רק כי ביקשת. אבל אם אתה רוצה לשמח אותי, אבקש שלא תשים את ההסכמה בספר שלך. ואל תצטער מזה, כי הסכמה שלי לא באמת חשובה". מכיוון שלא רציתי לצער אותו, לא הכנסתי את ההסכמה שלו לספר.
גמילות חסדים - הסיפור הזה, הוא סביב אישה שפנתה אליי לפני כ-15 שנים, שיש לה פחדים מהמצב המדיני.
הייתה תקופה של פיגועים והיא מאוד חששה. התייעצתי עם הרב משה צוריאל מה לענות לה, וכהרגלו הוא פתח לי ספרים רבים על כך שאין מה לפחד, על כך שמצבנו מדהים ביחס לכל הגלות, על כך שצריך להתחזק באמונה, וכמובן להפנים שהכל מאת ה' יתברך.
רשמתי את כל רשימת המקורות שהוא הביא לי. ובסוף הוא אמר לי, אם אתה חושב שיעזור שאני אדבר איתה, תגיד לה שהיא יכולה להתקשר אליי לבית.
אחרי שחזרתי לאותה אישה עם רשימת המקורות והמסרים שהרב אמר לי, הבאתי לה גם את המספר טלפון שלו, ואמרתי לה שהוא אמר שאם יש לה עוד פחדים היא יכולה להתקשר אליו כשהיא רוצה.
אותה אישה שיתפה אותי אחר כך, שכל פעם שהתנגב לה איזה פחד, היא הייתה מתקשרת אליו, ומספרת לו על הפחדים שלה, והוא היה בסבלנות אדירה ממש ממש מחזק אותה.
בכל שיחה הוא ביקש ממנה להוציא ספרי קודש שונים מארון הספרים, ולקרוא מה כתוב שם. הוא ביקש ממנו לכתוב מקורות, מה אומר הנביא יחזקאל על הגאולה, מה אומר דוד המלך בתהילים, מה כותב המלבי"ם ועוד ועוד.
הוא היה מדבר על ליבה עד שהיה מרגיע את החששות שלה. וזה קרה הרבה פעמים. כל פעם מחדש הוא היה מחזק אותה בדברים אחרים. כמובן, שהוא כלל לא הכיר אותה אישית, ולא ביקש כל תמורה עבור השעות הרבות שהשקיע בה.

רמ"צ עבר תהפוכות רבות בחייו, את השתקעותו באר"י ובעולם התורה הוא תלה בסבי זצ"ל, הוא מזכירו בספרו הראשון עם עוד שנים או שלשה אישים, ר' שמואל דביר, ר' י"י רודרמן ור' קורנגלאס. אח"כ התרחקו.
כשסבי נפטר מצאתי בין כתבי סבי, את צוואתו של רמ"צ שהופקדה בידו, צוואה רוחנית, התקשרתי אליו לשאול אותו אם הוא מעוניין בצוואה, הוא השיב שאין לו צורך בה, כי מאז כתב צוואה אחרת. שאלתי אותה מה לעשות בה, והוא השיב, כרצונך...
הזכור לי מאותה צוואה שהוא מזהיר את כל יו"ח באזהרות חריפות שלא יציגו רגלם באקדמיה. לבסוף מסרתי אותה לאחד מנכדיו. וזה גמל לי בסיפור מעניין ואופייני.

ספרו הראשון של רמ"צ, בית יחזקאל, זכה להסכמת הסטייפלער. ידוע שהסטייפלער חזר בו מההסכמה אחר שמצא דברים בספר שלא לפי טעמו. שמעתי בעבר שהסטייפלער לא נתן מני אז הסכמה לשום מחבר. לא בדקתי אם זה נכון. (אגב, אצל סבי מצאתי את הספר עם גליונות חריפים מאד). ע"כ דברים ידועים.

מכאן ואילך שמעתי מהנכד, הוא מספר שסבי אמר לרמ"צ שכיון שבעטיו נגרם לסטייפלער עוגמ"נ, עליו לפייסו, ושיגש אליו לבקש את סליחתו. רמ"צ קיבל, והלך אליו, הוא רשם על דף מה שרשם, והניח מול עיניו של הסט', וזה לא הגיב. (או שהגיב תגובה בלתי מספקת, אינני זוכר בדיוק). רמ"צ ראה שלא עלה בידו לפייסו, והוא כתב על פתק אחר, כעין זה: אם הרב לא ימחול לי על שגגתי, כיצד מצפה הרב שימחלו לו בשמים על שגגותיו?! הסטייפלער קרא את הפתק, ומיד קם נרעש ועמד ופייס הוא את רמ"צ, וביקש את סליחתו שלא נענה לו בתחילה...!

איש_ספר כתב:רמ"צ עבר תהפוכות רבות בחייו, את השתקעותו באר"י ובעולם התורה הוא תלה בסבי זצ"ל, הוא מזכירו בספרו הראשון עם עוד שנים או שלשה אישים, ר' שמואל דביר, ר' י"י רודרמן ור' קורנגלאס. אח"כ התרחקו.

בספרו אוצרות הגר"א ומנהגיו, שיצא לאור בשלהי התשנ"ה, כתב בעמ' 290- "וכשזכיתי לעלות לארץ הקודש לפני שלושים וחמש שנה, באתי בשאלה זו אל הגה"צ רבי בנימין זילבר שליט"א, היות שצאצא של חסידים מדורי דורות [אבי ז"ל היה חסיד בלוז'וב, ואביו היה חסיד ז'יקוב, ןסבו הרב דוד היה דיין בבית דין של האדמו"ר מאפט בעל "אוהב ישראל", וכן אבי אמי היה חסיד אדמו"ר באבוב וכו'] וכשעליתי ארצה הושפעתי מהרב הנודע מו"ר ר' שריה דבליצקי, מראשי מפיצי אורו של הגר"א בזמננו, וכן הושפעתי רבות ממו"ר הרב שמואל דביר, ושאלתי מהרב זילבר אם מותר לי לשנות מן נוסח התפילה ממה שנהגו אבותי החסידים..."

אני עצמי מאוד התחזקתי בזמנו - ועד היום -
מדברים טובים ונכונים שיש בספר בית יחזקאל.

דברים שלא רבים ששים לדבר עליהם,
כמו יחס לדרשות חז"ל בדברים שנראים תמוהים, ועוד.

התקשרתי למחבר ואמר לי שאזל לו, ואין לו למכירה.
זה היה הרבה לפני עידן אוצר החכמה.
היה את הספר שלו באוצר הספרים בישיבה.
צילמתי את כל הספר בצילום מסמכים
דף אחר דף,
וכרכתי, שיהיה לי.

ת. נ. צ. ב. ה.

המשך: קטע מתוך בית יחזקאל

אני פעם שאלתי אותו שאלה בכתב ותיארתי אותו בתארים שונים.
במכתב התשובה מלבד התשובה לשאלתי הוא הוסיף שהוא חושש שיש טעות בכתובת או משהו דומה לזה כי התארים שבמכתב אינם מתאימים לו...

תלמיד מהדרום כתב:אני עצמי מאוד התחזקתי בזמנו - ועד היום -
מדברים טובים ונכונים שיש בספר בית יחזקאל.

יתכן שאני טועה, אבל האם אוצרות המוסר (ב"כ) הוא לא מהדורה בתרא של בית יחזקאל?