פורום אוצר החכמה

הנה הצי''א תמה על ר' משה איך כתב על תוס' והקדמונים שהם תלמיד טועה וטעות הדפוס.
אך הדבר ברור שר' משה היה לו מסורת שונה משלנו בדרכי הפסק, ודרכו היתה דרך הגר''ח מוואלאזין והגר''א, שפסק אינו ליקוט של פוסקים. בליטא הבזיון הכי גדול למו''ץ היה לומר שהוא פוסק מהפתחי תשובה (דרכי תשובה), ועל אלה שהיו מביאים בקיאות בפוסקים היו אומרים 'מען דארף איהם צעלן טראגער געלט' על שהעביר חפצים ופסקים ממקום למקום... ודרך הפסק האמיתי הוא לפסוק כפי הבנתו בסוגיא כאילו הוא ראשון, ומותר גמור לחלוק על כל ראשון וראשון.
והגר''ח מוואזין חלק פעם על הב''י בענין מליח כרותח, ואמר שהב''י מדבר בסוג מלח מסויים. ואף שאין האמת כן, אמר כן רק לדרך ארץ.
ותלמיד טועה וטעות הדפוס הוא רק דרך כבוד לחלוק עליהם.

פולסברג כתב:אעתיק פה מדבריו של ר' דוד קאהן [רב ביהמ''ד גבול יעבץ - מהמסכימים על ש''ס שוטנשטיין], על דרכו של הגר''מ. כמדו' שכדברים האלו כבר כתב רבינו אי''ס ואחרים, אך פה מדובר במי שהכיר את הגר''מ, ובהלכה זו דהפלת עוברים דיבר אתו פא''פ:

הנה הצי''א תמה על ר' משה איך כתב על תוס' והקדמונים שהם תלמיד טועה וטעות הדפוס.
אך הדבר ברור שר' משה היה לו מסורת שונה משלנו בדרכי הפסק, ודרכו היתה דרך הגר''ח מוואלאזין והגר''א, שפסק אינו ליקוט של פוסקים. בליטא הבזיון הכי גדול למו''ץ היה לומר שהוא פוסק מהפתחי תשובה (דרכי תשובה), ועל אלה שהיו מביאים בקיאות בפוסקים היו אומרים 'מען דארף איהם צעלן טראגער געלט' על שהעביר חפצים ופסקים ממקום למקום... ודרך הפסק האמיתי הוא לפסוק כפי הבנתו בסוגיא כאילו הוא ראשון, ומותר גמור לחלוק על כל ראשון וראשון.
והגר''ח מוואזין חלק פעם על הב''י בענין מליח כרותח, ואמר שהב''י מדבר בסוג מלח מסויים. ואף שאין האמת כן, אמר כן רק לדרך ארץ.
ותלמיד טועה וטעות הדפוס הוא רק דרך כבוד לחלוק עליהם.

ומש"כ ידידי איך רשאים אנו לסמוך על חדושים כאלו שבארתי למעשה ובפרט שהוא נגד איזה אחרונים, הנה אני אומר וכי כבר נעשה קץ וגבול לתורה ח"ו שנפסוק רק מה שנמצא בספרים וכשיזדמנו שאלות שלא נמצאים בספרים לא נכריע אותם אף כשיש בידנו להכריע, ודאי לע"ד אסור לומר כן, דודאי עוד יגדיל תורה גם עתה בזמננו, ומחוייב כל מי שבידו להכריע כל דין שיבא לידו כפי האפשר לו בחקירה ודרישה היטב בש"ס ופוסקים בהבנה ישרה ובראיות נכונות, אף שהוא דין חדש שלא דברו אודותיו בספרים. ואף בדין הנמצא בספרים ודאי שצריך המורה ג"כ להבין אותו ולהכריע בדעתו קודם שיורה ולא להורות רק מחמת שנמצא כן, דהוי זה כעין מורה מתוך משנתו שע"ז נאמר התנאים מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתם בסוטה דף כ"ב עיין שם בפרש"י. ואף אם הכרעתו לפעמים נגד איזה גאונים מרבותינו האחרונים, מה בכך, הא ודאי שרשאין אף אנו לחלוק על האחרונים וגם לפעמים על איזה ראשונים כשיש ראיות נכונות, והעיקר גם בטעמים נכונים, ועל כיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כמפורש בבבא בתרא דף קל"א עיין שם ברשב"ם, כיון שאינו נגד הפוסקים המפורסמים בעלי הש"ע שנתקבלו בכל מדינותינו, ועל כיוצא בזה נאמר מקום הניחו להתגדר בו וכרוב תשובות האחרונים שמכריעין בחדושים כמה דינים למעשה.

משוש דורים כתב:אני מביא כמה משפטים מתשו' הגר"ח מואלוזין בשו"ת חוט המשולש, כשהוא חולק על הראשונים ועל האחרונים שמהם נלמד על דעתו.
אחר הדברים והאמת שדברנו בס"ד עומד אני בדעתי ככחי אז כן עתה בכח דהתירא אחלי יכונו דרכי כת"ר לשמור משפטי צדק הראוי למופלא שבסנהדרין שלא לישא פנים בדין לחכמים שאני חולק עליהם בדין זה כי אף שתלמידיהם אנחנו ומימיהם הכינו לנו אלא שאין לנו פה לשתות בצמא דברי קדשם כראוי להם אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו ותלמיד שאמר דבר הלכה אין מזיחין ואין מזניחין ואין מזחיחין ולזה שומעין שאמר כהלכה: (ח"א סי' ח)
ודברי בעל נ"ב אינם לא מקרא ולא משנה שנדרוש עליו תילי תילים לעשות סניגרון לדבריו ובלי ספק דאשתמיטתי' להרב בעל נוב"י סוגיא דב"ב דרובן לאבד ומה הרעש הלא מצינו לגדולי הראשונים כן וגם בש"ס אמרו אשתמיטתי': (שם)
וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא. שלא לישא פנים בהוראה כו'. (ח"א סי' ט)

מקדש מלך כתב:זה עדיין רחוק מאוד ממותר גמור לחלוק על כל ראשון וראשון.
ומכל מקום, בתשובה זו הוא מסייג שבלבד שלא יהיה נגד בעלי השלחן ערוך (כלומר שהוא חולק אפילו על המסורת בשם הגר"א). ולא עוד, אלא שאם אוסר לחלוק על השלחן ערוך שנתקבלו דבריו, קל וחומר לכאורה שיאסור לחלוק על גדולי הראשונים.

מה שנכון נכון כתב:הק"ו פריכא הוא. יש תוקף לפוסקים המפורסמים בעלי השו"ע (נר' שכולל גם את הנו"כ הידועים) בגלל שהתקבלו דבריהם. (וכעי"ז כ' החזו"א). וגם בזה אין כלל בלי יוצא מהכלל.

פולסברג כתב:אעתיק פה מדבריו של ר' דוד קאהן [רב ביהמ''ד גבול יעבץ - מהמסכימים על ש''ס שוטנשטיין], על דרכו של הגר''מ. כמדו' שכדברים האלו כבר כתב רבינו אי''ס ואחרים, אך פה מדובר במי שהכיר את הגר''מ, ובהלכה זו דהפלת עוברים דיבר אתו פא''פ:

...
והגר''ח מוואזין חלק פעם על הב''י בענין מליח כרותח, ואמר שהב''י מדבר בסוג מלח מסויים. ואף שאין האמת כן, אמר כן רק לדרך ארץ.
ותלמיד טועה וטעות הדפוס הוא רק דרך כבוד לחלוק עליהם.

מה שנכון נכון כתב:דעת רמ"פ באג"מ יו"ד א, קא שמכח ראיות נכונות אפשר לחלוק לפעמים גם על ראשונים. אך אין מזה ראיה לענין ה'תלמיד טועה' הנ"ל.

מגופת חבית כתב:

באמונתו כתב:

ישראליק כתב:הגר"נ גרינבלאט ז"ל בספרו כריח שדה פרשת ואתחנן:

יש נוהגין, וכן ראיתי שנהג מרן הגר"מ זצ"ל, שמיד אחר שכורכים ב' או ג' כריכות סביב היד, מניחים את השל ראש, וכו'

וגם אני הקטן ראיתי שמרן רבי משה נהג כך.

מרן הגר''מ הי' דקדוק יתירה שהי' כורך על אצבעו ראשונה שביאר שהשיעור אורך רצועה הוא משום שעל האצבע עיקר הקשירה, לכן מיד לאחר הנחת קשירה על בשר תפוח הי' כורך א' או שתים על הזרוע ואח''כ על האצבע ואח''כ מניח של ראש ואח''כ מסלק הרצועה מעל אצבעו וכורך כרגיל

שאלה: בתפילין של יד הכריכות באצבע לפני שמניח של ראש או לאחריה, ואם צריך לקשור על כף היד אחר הכריכות
העולם נהגו לכרוך שבע פעמים ואחר כך מניחים של ראש, אבל לא הג' כריכות על האצבע, שזה כורכין אחר הנחת תפילין של ראש, ובמ"ב מביא (כ"ה ס"ק ל"ח) שזהו דעת הקדוש האריז"ל, ומוסיף שגם בתשובות משכנות יעקב (כ"ט) דעתו לכרוך קודם על הזרוע לקיום הקשירה דבלאו הכי לא נקרא קשירה ע"ש.
אמנם המעיין ב"משכנות יעקב" יראה שלאחר מכן מצריך גם הקשירה על אצבע אמצעי וכורך ג' וקושר, ומפרש כן בסוגיית הגמרא דקטיר ליה ומתלת ליה, וזהו השיעור מה"ת דבעי' קשירה תמה, ואם כן גם הכריכה באצבע מעיקר מצות קשירה שנאמר בשל יד ולא גמר מצות וקשרתם בלעדי זה ומוכיח כן מהרמב"ם ולכן כתב שם שיש לקשור קודם הכל ורק אח"כ להניח השל ראש.
ונראה מלשון הרמב"ם (פ"ג הלכה י"ב) שכתב "ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור" שלדעתו לא די להניח בכף היד ולכרוך סביב, רק ראוי לקשור שמה דוקא לכל הפחות ב' תכיפות כדין קשירה, וכמו שסיים שצריך קשירה, וכן מבואר בתשו' פאר הדור הנ"ל דבעי' קשירה אחר הכריכות, ודו"ק.
ולכן נראה עיקר להחמיר ולקשור לגמרי השל יד גם באצבע, ואחר כך השל ראש, ושמעתי שכן נהג גם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, ומשמע כן גם ב"פאר הדור" להרמב"ם סי' ע"ג שבזה הוא שנעשה קשירה תמה עי"ש, ולדעתי יש להחמיר בהלכה וכמ"ש אף שלא נהגו כן. (וכעת הופיע ספר "הצדיק רבי שלמה בלוך זצ"ל" שנהג בכל דבר כרבו הקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל, ומביא בעמוד קכ"ב שנהג לכרוך ג' כריכות ואח"כ הניח של ראש כמ"ש).

פולסברג כתב:אעתיק פה מדבריו של ר' דוד קאהן [רב ביהמ''ד גבול יעבץ - מהמסכימים על ש''ס שוטנשטיין], על דרכו של הגר''מ. כמדו' שכדברים האלו כבר כתב רבינו אי''ס ואחרים, אך פה מדובר במי שהכיר את הגר''מ, ובהלכה זו דהפלת עוברים דיבר אתו פא''פ:

הנה הצי''א תמה על ר' משה איך כתב על תוס' והקדמונים שהם תלמיד טועה וטעות הדפוס.
אך הדבר ברור שר' משה היה לו מסורת שונה משלנו בדרכי הפסק, ודרכו היתה דרך הגר''ח מוואלאזין והגר''א, שפסק אינו ליקוט של פוסקים. בליטא הבזיון הכי גדול למו''ץ היה לומר שהוא פוסק מהפתחי תשובה (דרכי תשובה), ועל אלה שהיו מביאים בקיאות בפוסקים היו אומרים 'מען דארף איהם צעלן טראגער געלט' על שהעביר חפצים ופסקים ממקום למקום... ודרך הפסק האמיתי הוא לפסוק כפי הבנתו בסוגיא כאילו הוא ראשון, ומותר גמור לחלוק על כל ראשון וראשון.
והגר''ח מוואזין חלק פעם על הב''י בענין מליח כרותח, ואמר שהב''י מדבר בסוג מלח מסויים. ואף שאין האמת כן, אמר כן רק לדרך ארץ.
ותלמיד טועה וטעות הדפוס הוא רק דרך כבוד לחלוק עליהם.

ולכן נראה עיקר להחמיר ולקשור לגמרי השל יד גם באצבע, ואחר כך השל ראש, ושמעתי שכן נהג גם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, ומשמע כן גם ב"פאר הדור" להרמב"ם סי' ע"ג שבזה הוא שנעשה קשירה תמה עי"ש, ולדעתי יש להחמיר בהלכה וכמ"ש אף שלא נהגו כן. (וכעת הופיע ספר "הצדיק רבי שלמה בלוך זצ"ל" שנהג בכל דבר כרבו הקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל, ומביא בעמוד קכ"ב שנהג לכרוך ג' כריכות ואח"כ הניח של ראש כמ"ש).

שילה צבי כתב:באחד הספרים על הגרי"ד (מבוסטון) כתוב שהיה נוהג כך, והוסיפו שמפעם לפעם היו מעירים לו על זה, וכאן התחלקה הנהגתו: אם היה המעיר ת"ח, היה הגרי"ד מרצה לו את הרמב"ם הנ"ל. אם המעיר ע"ה, היה הגרי"ד פוטרו ב"התבלבלתי", כי לא רצה שיבינו ממנו שכך הוא פוסק לכולם וכו' [*כתבתי מהזיכרון, לא ציטוט מדוייק]

אגב, אחד כתב לו רשימה של טענות על פסק של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין בעניין שימוש בכוס חד פעמי וביקש את הסכמתו. הגיב לו מרן זיע"א בנחרצות: 'אינני בר פלוגתא של רבי משה'...

יושב בשער כתב:

Screenshot 2022-07-30 232116.png

פולסברג כתב:אתמול שמעתי דבר חדש שלא ידעתי על מרן זצלוקללה''ה, ונבונים יוסיפו לקח.

כידוע האיש משה היה עניו מאוד וכאסקופה הנדרסת ממש, ואמר להמדפיס שידפיס הפשקווילים אודותיו כו' וכו'.

אך אעפ''כ, הנה הוא ז''ל פתח את ישיבתו [בראשות בנו ר' ראובן שליט''א] בסטאטען איילנד, וכשרצה פלוני לפתוח ישיבה בשכונה אחרת בסט''א - אף שהיה די רחוק - התנגד הגר''מ נחרצות, בטוענו שחלק מתרומת הגבירים לישיבתו יסוב שמה.

וככה''נ [הוסיף המגיד, שיודע העניינים - שבעבר הי''ל ישיבה אחרת באותו מקום] - המקום היה גדל ברוחניות אילו היה שם ישיבה והבעה''ב היו מתעלים, אך אעפ''כ.

https://rebgershonribner.com/when-oppos ... ustified-0

ספרים וועלט כתב:בהקדמת "דרש משה" כתוב אודות פירוש על ירושלמי מהגרמ"פ זצ"ל, עם הבטחה שיצא לאור בקרוב.
האם נדפס פעם?

ספרים וועלט כתב:בהקדמת "דרש משה" כתוב אודות פירוש על ירושלמי מהגרמ"פ זצ"ל, עם הבטחה שיצא לאור בקרוב.
האם נדפס פעם?

כדכד כתב:עד כמה שזכור לי פירושו של הגרמ"פ לזרעים נדפס גם בתוך התלמוד הירושלמי של מכון מוצל מאש. לענ"ד לא רק על פאה

פולסברג כתב:לפני פסח שמעתי ממלך המשפיעים ר''א בידרמאן [בהבהירו 'מפי אדם נאמן שמעתי'] איך שבת פלוני באמצע ליל הסדר ירדה מחדרה ונתן עוגיה לאחיה, באמרה שהינה מכיר במעלתו שלומד בישיבה ובמשך כל החורף קימצה מעיסתה עד שיצא העגל הזה, אב המשפחה כשמעו את הדברים האלה לא בערה חמתו בו אלא שבחה על גודל חשיבותה לתורה אלא שהסביר לה שהחמץ ישרף וכו', וסוף דבר היה שהנערה הזאת נישאה למרן הגרמ''פ, ורואים מכאן וכו'.
היש מקור להסיפור?

באמונתו כתב:שקר וכזב.

שקר וכזב.