פורום אוצר החכמה

כהמשך לסיפורים המלבבים של איש ספר.
שמעתי שבזקנותה של "אם הבנים" הרבנית דבורה פישר היו ילדיה מגיעים כמעט מדי יום לבקרה. ר' ישראל יעקב (שגם הוא היה ידוע כתקיף גדול) היה נוטל אותה בזרועה, וכך שלובי זרוע היו הולכים לטיול היומי שלה בסימטאות מאה שערים.
אחייניתו של ר' ישראל יעקב הגיעה אליו פעם להתיעץ על ענין אישי. עוד לפני שפתחה את פיה שאל אותה בטבעיות "התחלת להרכיב משקפיים? זה מתאים לך".
בת משפחה רחוקה שהיתה מסובבת בבעיות משפחתיות, פרנסה ועוד, הגיעה לר' ישראל יעקב לשפוך ליבה. הוא ישב איתה זמן ארוך, שמע, השתתף בצערה בכנות ויעץ את אשר יעץ. לבסוף אמר לה שכל פעם שיש לה צורך שתגיע אליו בכל זמן ובכל עת ושתרגיש מספיק נח להפריע לו בלי שום הגבלה.

הגר"ש פישר שליט"א הוא לדעתי, להבדיל, מעין פרופ' ליבוביץ שהיה נוהג לחדד דבריו בסגנון של פרובוקציות. אין הדור יתום שהוא שרוי בתוכו. אתן דוגמאות לאמירותיו הבומבסטיות:
א. סיפר חתנו הרב קהת, שפ"א הוא זרק לארץ את ספר "נצח ישראל" למהר"ל, באמרו שהוא כותב דברים לא הגיוניים.
ב. לאחד מבעלי המחשבה בירוחם סיפר, שכשהחל ללמוד קבלה, פנה ל"מכוונים" בישיבת המקובלים, המתפללים בסידור הרש"ש, אולם התאכזב מהם בראותו שאינם מבינים מה שהם קוראים.
ג. למחנך ידוע בבני ברק אמר: מאז הגר"א לא קם כהחזו"א, ובכל זאת ישנם דברים שהחזו"א לא ראה נכון, ואילו הראי"ה קוק ראה נכון. וישנם דברים ששניהם לא ראו נכון, ואילו ר' יצחק ברויאר ראה נכון.
ד. על תנועת הפמיניזם הסוערת בעולם, שכידוע גם בתו מתומכיה, אמר: בסופו של דבר ע"י הרוח הזו תוגשם נבואת ירמיהו: "כי ברא ד' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר", שעל פי הקבלה הכוונה היא שהנשים תהיינה יותר אקטיביות בלימודי האמונה.
כמובן שלמעשה אין הוא תומך בכל פעולותיה של בתו, ובודאי לא בכך שבנותיה שירתו בצבא, והיא עצמה מתעטפת בשאל שמצוייץ בציציות של ואלס. כמובן שהכל בהצנע לכת כשגם השאל וגם הציציות צבועות בשחור כדי לא להיכנס ליוהרא. וגם עטיפה זו אינה בתחום ביהכנ"ס אלא באולם ב"נוה דניאל" ששם מתכנסות נשים בשבת לתפילה מעין תפילה בציבור, כפי שהיה בתקופת הראשונים שהיה ביהכנ"ס של נשים ויחידות סגולה הטילו ציציות. אולם צ"ע אמאי אינו יוצא במפורש נגד הכרזות פומביות מתריסות שנובעות ממנה, כגון שחלומה הוא שמסכת נידה תיכתב מחדש ע"י נשים וכו' וכו'.

לייטנר כתב:

פרנקל תאומים כתב:אם מדברים על האבא ר' אהרן פישר זצ"ל, יש בנותן טעם להזכיר את מעשה הגבורה שלו המובא ב"האיש על החומה" (וגם במק"א), תחת הכותרת "הצדיק ר' אהרן פישר מציל את מאה שערים מטבח אכזרי", כאשר ביום שישי י"ז באב תרפ"ט, בעקבות "פרשת הכותל", יצאו אלפי ערבים מוסתים ממסגד עומר וצעדו מזויינים בסכינים ובאלות לעבר השכונות היהודיות, הכח העיקרי שלהם פנה לעבר מאה שערים ובית ישראל, כשבראשם 'שייך' המנופף בחרב גדולה ומלהיבם לג'יהאד. אנשי מא"ש וב"י נתקפו פחד איום, וכל היכול תפס מוט או אבן כבידה בכדי להתגונן, גם אנשי ההגנה היו אובדי עיצות. משהתקרבו הערבים לביה"ח האיטלקי, יצאו מטחנת הקמח(היכן שהיום עומד בנין ישיבת ברסלב) שני צעירים, אחד מהם שמתחת לכובעו ביצבצו שתי פיאות מסולסלות הלא הוא ר' אהרן פישר, שלף אקדח מחיקו, כיוונו ישר אל פיו של מנהיג הפורעים והרגו, מה שגרם לבהלה עצומה אצל המתנפלים שהחלו במנוסה לכיוון שער שכם, כאשר שני הצעירים מזנבים אחריהם ומטילים לעברם רימון, והערבים עצמם במנוסתם המבולבלת רומסים וקוטלים אחד את השני.
(למרבה הצער בשונה מהצלתה של מא"ש, מספר הקרבנות שהיו בירושלים באותו יום שישי ובשבת המרה שבעקבותיו, היה י"ז [וגם זה בחסדי ה' ובהגנת הגבורה של קומץ חברי 'ההגנה']. בחברון נרצחו ס"ג ובתוכם כ"ז בני הישיבה, וגם בצפת היה טבח אכזרי).
כ"ז מ'האיש על החומה' ח"ג עמ' 314-317.

כמובן שתיאור המעשה הזה הוא כלפי הפורעים שהגיעו מכיוון שער שכם. "קבוצות אחרות של צעירים יהודים קדמו את פניהם של הערבים אשר התנפלו מצד השדות, וגם כאן הצליחו להדוף את התוקפים. היו גם קרבנות".
כך כתב ישראל עמיקם בחוברת שהוציא באלול תרפ"ט. כמו כן, צויין שם כי בירושלים היו 23 הרוגים.

1.האיש על החומה מלא באי-דיוקים.
2. טענו כמה חוקרים שר' אהרן פישר לא היה היורה, אם כי היה לו חלק בהדיפת הפורעים. אני זוכר מחקר של ד"ר ר' משה ארנוולד.

ר' לא ידען,
האם 'האיש על החומה' באמת מלא באי דיוקים?
(את המאמר של הנקין הי"ד ב'המעיין' על המעשה של הרב הוטנר עם ר' רפאל קוק והרב קוק אני מכיר, ואינני חושב שיש בו כדי לערער את אמינות הספר).
בעיקרון, לענ"ד, הוא עשה עבודה יפה מאד, וגם קיים "והצדיקו את הצדיק" בהידור, תו"כ שמירה ראויה על כבודם של החולקים על אבי סבו זי"ע.

למעשה שהבאתי הוא מציין כתובת, והבאתי אותה.

הסיפורים על היריות וכו' -מקורם במשפחה.
אחרי שירה בראש הפורעים ברח ר' אהרן לביתו והתחבא כדי שהאנגלים לא ימצאוהו

במאמר תולדותיו שנדפס באחד מכרכי ישורון, כתוב שבשעה שירה היה לבוש כמו 'חלוץ', ( כי אותם הכירו הערבים שהם יורים, ולא רצה שיאמרו כן על אנשי הישוב הישן) ונראה שלכן אמרו שלא הוא ירה.
(והובא כאן למעלה תיאור שהסתיר את הפאות תחת כובעו בשעה שירה, ואולי הכוונה כנ''ל

צביב כתב:במאמר תולדותיו שנדפס באחד מכרכי ישורון, כתוב שבשעה שירה היה לבוש כמו 'חלוץ', ( כי אותם הכירו הערבים שהם יורים, ולא רצה שיאמרו כן על אנשי הישוב הישן) ונראה שלכן אמרו שלא הוא ירה.
(והובא כאן למעלה תיאור שהסתיר את הפאות תחת כובעו בשעה שירה, ואולי הכוונה כנ''ל

מן הסתם כוונתך לישורון כרך יג שבו הוקדש מדור זכרון לבנו הגרי"י.


עוד על ר' אהרן. בתקופת השלטון האנגלי התפנתה משרה אדמניסטרטיבית בכירה בשלטון המנדטורי, ר' יוסף חיים זוננפלד בקש ממנו להציג מועמדותו כדי שיוכל לעזור להרבה יהודים ובפרט לחרדי ירושלים בהרבה ענינים. ר' אהרן ששלט ב6-7 שפות על בוריין נדרש ללמוד אנגלית ולזאת סרב בטענה של ביטול תורה, ולכן הפסיד המשרה.

כשנפגש הרבי ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש עם הסבא קדישא רש"א אלפנדרי בביקורו בארץ ישראל, בקש שלא יהיו נוכחים אנשים זרים בפגישה, אך הסבא קדישא הצביע על ר' אהרן ובקש שישאר "לית דין בר נש" אמר. ואכן בקרבני לחמי יש תיאור של פגישתם כשר' אהרן היה המתורגמן ביניהם (זה שונה לחלוטין מהתיאור הרשמי של הפגישה ע"י אחד מחסידי מונקאטש שתיאר את הפגישה בספרו על "מסע הקודש" של הרב'ה (נשמט ממני שם הספר)

איש_ספר כתב:אחד מנכדיו שיח' אשר עינו שלטו באמור באשכול שלח אלי כדלהלן:


לפי שבאשכול זה הועלה בעיקר צד אחד באישיותו של מורי זקני, זה של לחישתו שהיא לחישת שרף, אני מבקש להעלות כאן שני סיפורים עליו שאולי יציגו צד נוסף, של מענה רך ומקל נעם:
[...]
ב.
שהיתי פעם במחיצתו בבית הורי, ואחת השכנות שלחה את אחותי לשאול 'שאלה הלכתית' כבדה: שערו של בנה בן השנתיים גדל והוא מציק לו, האם יש מקום להתיר לספרו לפני גיל שלוש. בהכירי את דעתו של מו"ז על שאלות כגון אלו (כמה פעמים אמר לי: "אל תשאל אותי על דברים שאין להם שורש בגמרא") וכחס על זמנו, העזתי ואמרתי לאחותי שתגיד לשכנה שמותר. אך מו"ז הבחין בחילופי הדברים, עצר אותה בתנועת יד, וביקש לדעת במה המדובר. כשסיפרתי לו, נזף בי בסיפור הבא:
בשנת תר"א, כשהיה ר' שמואל סלנט בדרכו לירושלים, שהה זמן מה בתורכיה. באותה עת היה שם גם מונטיפיורי, והוא אירח בסוכה שהעמיד לו מארחו קבוצת רבנים ולומדים בליל הושענא רבה. מונטיפיורי, שכבר לא היה צעיר, היה עייף, והוא שאל את אחד הרבנים (אח"כ ביררתי שהיה זה ר' משה מגיד ריבלין) אם יש רב אותו יוכל לשאול להיתר לישון. הלה הפנה אותו לר"ש סלנט. ר' שמואל שמע את השאלה בכובד ראש, 'עיין' בספרים, ורק אחר כך אמר למונטיפיורי שהואיל והוא עוסק בצרכי ציבור, ושנתו היא צורך לרבים, אפשר להקל שילמד מעט ואחר כך ישכב וערבה שנתו.
אף כאן, סיים מו"ז, דבר שאשה זו חושבת לחמור, אל לך לבטלו כך בפניה. ולאחותי אמר: לכי ואמרי לה, שאם השער ארוך עד שהוא מפריע לו, כגון שמגיע לעינים, אפשר לקצר אותו מעט.

יפה אף נעים.

נזכרתי במעשה דומה שסופר על הג''ר אלי' חיים מייזלס בא' שבטעות שחט תרנגולת של הכפרות לצורך הסעודה בעיוה''כ, ובא בפחי נפש לשאול כדת מה לעשות. כעת אינני זוכר איפה ראיתי את זה אבל אולי מישהו יכול להחזיר לי אבידתי.

מילה בסלע כתב:הגר"ש פישר שליט"א הוא לדעתי, להבדיל, מעין פרופ' ליבוביץ שהיה נוהג לחדד דבריו בסגנון של פרובוקציות. אין הדור יתום שהוא שרוי בתוכו. אתן דוגמאות לאמירותיו הבומבסטיות:
א. סיפר חתנו הרב קהת, שפ"א הוא זרק לארץ את ספר "נצח ישראל" למהר"ל, באמרו שהוא כותב דברים לא הגיוניים.
ב. לאחד מבעלי המחשבה בירוחם סיפר, שכשהחל ללמוד קבלה, פנה ל"מכוונים" בישיבת המקובלים, המתפללים בסידור הרש"ש, אולם התאכזב מהם בראותו שאינם מבינים מה שהם קוראים.
ג. למחנך ידוע בבני ברק אמר: מאז הגר"א לא קם כהחזו"א, ובכל זאת ישנם דברים שהחזו"א לא ראה נכון, ואילו הראי"ה קוק ראה נכון. וישנם דברים ששניהם לא ראו נכון, ואילו ר' יצחק ברויאר ראה נכון.
ד. על תנועת הפמיניזם הסוערת בעולם, שכידוע גם בתו מתומכיה, אמר: בסופו של דבר ע"י הרוח הזו תוגשם נבואת ירמיהו: "כי ברא ד' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר", שעל פי הקבלה הכוונה היא שהנשים תהיינה יותר אקטיביות בלימודי האמונה.
כמובן שלמעשה אין הוא תומך בכל פעולותיה של בתו, ובודאי לא בכך שבנותיה שירתו בצבא, והיא עצמה מתעטפת בשאל שמצוייץ בציציות של ואלס. כמובן שהכל בהצנע לכת כשגם השאל וגם הציציות צבועות בשחור כדי לא להיכנס ליוהרא. וגם עטיפה זו אינה בתחום ביהכנ"ס אלא באולם ב"נוה דניאל" ששם מתכנסות נשים בשבת לתפילה מעין תפילה בציבור, כפי שהיה בתקופת הראשונים שהיה ביהכנ"ס של נשים ויחידות סגולה הטילו ציציות. אולם צ"ע אמאי אינו יוצא במפורש נגד הכרזות פומביות מתריסות שנובעות ממנה, כגון שחלומה הוא שמסכת נידה תיכתב מחדש ע"י נשים וכו' וכו'.

חוזרני בי

א. סיפר חתנו הרב קהת, שפ"א הוא זרק לארץ את ספר "נצח ישראל" למהר"ל, באמרו שהוא כותב דברים לא הגיוניים.

קשה להאמין לזה. זה נשמע כמו סיפור על יענקלה ראדישקובער.

מילה בסלע כתב:א. סיפר חתנו הרב קהת, שפ"א הוא זרק לארץ את ספר "נצח ישראל" למהר"ל, באמרו שהוא כותב דברים לא הגיוניים.
.

ממש אין זה דרכו של ר' שלמה. דומני שמי שלא מאמין לסיפור זה לא יחשב לכופר בעיקר כפי שמי שלא מאמין לדמיונותיה של רעיתו על אביה ובכלל.

ר' אהרן פישר היה איש 'ההגנה' מה שמוסיף נופך לדמותו הרב גונית.
כך שיתכן שהוא גם ירה בפורעים.

החל מאיזו שנה היה חבר 'ההגנה'? האם היה פעיל בה בשנת 1924?

סיפר לי פעם הג"ר אורי איזנטל שכשהיה לומד עם הגר"ש היה דרכו לעבור במהירות עצומה על דברי האחרונים, יוצא מן הכלל היה החזו"א, אותו למד הגר"ש בתחילה בשטף ואז נעצר והשיב את אצבעו לתחילת הקטע וחוזר חלילה

א. נאמר כאן שהרב שליט"א נושא האשכול מזלזל בבעלי המוסר. לענ"ד אין זה מדויק, ביקורת יש כאן אך זלזול אין כאן. כך למשל בדרשת ראש השנה היה נוהג לספר [ואולי מספר כך גם כיום] שבהיותו בחור בישיבת מיר שאל אותו אחד הבחורים מיוצאי שנחאי היכן עולים לגג בנין הישיבה שכן ברצונו להביט בהר הזיתים ולהיזכר ביום המיתה. וסיפר שנזף בו שמחפש את הר הזיתים כדי להיזכר בעניין פרטי - ביום המיתה בשעה שמאותו המקום ניתן גם לראות את הר הבית, מקום המקדש, שהוא עניין כללי. וביקר את בעלי המוסר שמתרכזים בפרט ומתעלמים מן הכלל [וזה היה עיקר דרשתו שיום הדין הוא על הכלל, ומסתמא היא לו נדפסה בספר דרשותיו ואינו כעת תח"י] וגם ביקר אותם שרבים מדבריהם אינם יחודיים לישראל דווקא והיו ניתנים להאמר באותה הצורה גם בידי חכמי אוה"ע, עם זאת באותה שיחה תאר את יוצאי שנחאי כאנשים גדולים מאד[איני זוכר באיזה ביטוי של גדלות בדיוק השתמש] וודאי שלא זלזל בהם. סוכ"ס מדובר באדם גדול, הן בתורה, הן ביראה והן במידות, יהודי עניו וצנוע הרחוק מזלזול בבריות, אלא שהוא בבחינת 'עדינו העצני' המביע דברי ביקורת במילים חריפות [ויש שיאמרו יתר על המידה] כאשר הוא מוצא כך לנכון, מתוך קנאותו לאמתות התורה. גם היה נוהג לומר שבנוגע לחוש המישוש 'הרמב"ם טעה ורבי ישראל סלנטר צדק' [לשון ר"ש ממש מילה במילה] ועל האדם לפתח את רגשותיו האינסטינקטיביים, ואדרבא, זהו הגאון, המבין מתוך אינסטינקט את שאחרים מבינים בשכל, ובאר בזה דברי חז"ל על 'בני אדם הערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה' [ואכמ"ל, ומסתמא הדברים כבר נדפסו]
ב. את ביקורתו של רש"ז הבלין שליט"א על מהדורת 'אור ה'' שמעתי מרש"ז עצמו, וסיפר שפעם שוחח עמו על כך והביע בפניו את ביקורתו, ורצה הר"ש להראות לו דבר מה בספר שהכריע בזה בנוסחה וכיו"ב, אבל דפדף ולא מצא את הדברים, והביא זאת הרש"ז כדוגמא לצורך בעבודת עריכה מסודרת יותר אפילו לאדם גדול כר"ש.
ג. שמעתי מאחד ממקורביו של ר"ש שהגדיר אותו כמי ש'אינו דגלוני' כלומר אינו נושא דגל מסוים אלא בוחן כל דבר לגופו בהתאם לאמתה של תורה.
ד. היה מי שכתב כאן שלא חידש דרך בלימוד, לענ"ד אין הדבר מדויק, נכון שדרכו היא בעיקרה הדרך הישיבתית, אך הכניס בה לא מעט ביטויים וגוונים משלו. כך, למשל, נראה שמחשיב את הבנת השכל האנושי יותר מהמקובל בשיטת בריסק, ושואף, בצורה המזכירה את רבי שמעון שקאפ, אם כי אינה זהה לה לגמרי ליישב את הדברים עם דעתם של בני אדם. שמעתי ממקורביו שממליץ על עיון רב באחרונים,
ה. לגבי ה'ברכת שמואל ' שמעתי מתלמידיו שמבקר את הסגנון הלא ברור של הספר, אך נראה שלאו דווקא את תוכנו [אם כי מן הסתם לפעמים חולק עליו, ביטויים כמו 'הדברים אינם נכונים' ביחס לאחרונים כרא"ו [ואולי גם על אחרים, על רא"ו זכור לי ששמעתי ממנו] נשמעים ממנו, אך המכיר אותו יודע שהוא רחוק מאד מגאווה ומהתנשאות ומקורם בקנאת האמת]

לדמותו הציורית של הגרי"י פישר יש להוסיף את הקולא המפתיעה שלו לכל המעוברות לאכול בשיעורים גם ביוהכ"פ, דבר שהיה למורת רוחו של הגרי"ש אלישיב. ומכאן אולי נבעה התבטאותו לר' שלמה גרליץ בעת שחלה סבו והוא בא לשאול מהגריש"א אם לסמוך על סגולותיו של הגריי"פ, על כך ענה לו: ווער, פישר, פישר, ער דארף אליין אסגולע.
עוד דברים בגו אלא שאין ברצוני לקלקל לחברי הפורום את מעט אמונת החכמים שנשארה בהם.
ב. על אמירותיו החריפות של הגרש"פ ניתן להוסיף את דבריו, שהחזו"א על סדר זרעים הועיל לציבור הלומדים יותר מאשר פיה"מ לר"מ. מי שמקבל זאת, שיבושם לו.
אולם יש לי שתי שאלות:
האם העניו ושפל ברך שליט"א אמר פעם על עצמו מילת ביקורת?
מדוע המשפטנים הדתיים לאומיים מעריצים אותו בלא גבול?


-----
הודעה זו ראויה היתה להמחק בשל סגנונה המכוער, אלמלא שהשיבו לכותב כגמולו. א"ס

מילה בסלע כתב:לדמותו הציורית של הגרי"י פישר יש להוסיף את הקולא המפתיעה שלו לכל המעוברות לאכול בשיעורים גם ביוהכ"פ, דבר שהיה למורת רוחו של הגרי"ש אלישיב. ומכאן אולי נבעה התבטאותו לר' שלמה גרליץ בעת שחלה סבו והוא בא לשאול מהגריש"א אם לסמוך על סגולותיו של הגריי"פ, על כך ענה לו: ווער, פישר, פישר, ער דארף אליין אסגולע.
עוד דברים בגו אלא שאין ברצוני לקלקל לחברי הפורום את מעט אמונת החכמים שנשארה בהם.
ב. על אמירותיו החריפות של הגרש"פ ניתן להוסיף את דבריו, שהחזו"א על סדר זרעים הועיל לציבור הלומדים יותר מאשר פיה"מ לר"מ. מי שמקבל זאת, שיבושם לו.
אולם יש לי שתי שאלות:
האם העניו ושפל ברך שליט"א אמר פעם על עצמו מילת ביקורת?
מדוע המשפטנים הדתיים לאומיים מעריצים אותו בלא גבול?

כיון שהציניות של הכותב מדיפה למרחקים היה מן הראוי לא להשיב לו כאיולתו , אבל כדי שקהל החברים המשתתפים לא יאמרו מדשתקי וכו'.
בענין הפסק לגבי המעוברות ביוה"כ לא צריך את רבינו הרב אלישיב. כל ספרי הפוסקים כותבים במפורש שמעוברות צמות. מן הסתם הגאון שגילה שהרב אלישיב היה נגד הרב פישר מסכים שזה לא נעלם מעיניו. הטענה שלו היתה "לכולם באים לשאול לפני הצום, אלי מגיעים גם אחרי הצום עם הבעיות של ההפלות והסיבוכים". הוי אומר שלדעתו המציאות היא שנשתנו הטבעים. אמנם רובם ככולם של הפוסקים לא מסכימים איתו אבל זה מחלוקת לגיטימית במסגרת ההלכה. זה רק מלמד על הכתפיים הרחבות שהיו לו בהוראה שהרי אין חולק על מידת גדלותו והיראת שמים שלו.
אציין רק שקרה מקרה שחתן וכלה הגיעו לביתם לאחר החתונה והתברר שישנה בעיה הלכתית חמורה בשהותם יחד. הם לא ידעו מה לעשות והתבישו לצלצל למשפחתם. הם צלצלו לרב פישר בשאלה מה לעשות . הוא ברר את הכתובת ואמר להם להמתין מעט. לאחר כמה דקות הגיע לביתם ואמר שהוא השומר שלהם, וכך ישב שם כל הלילה ולמד כשהם פורשים לשינה כדין.
בנושאי הסגולות- ברור שהרב אלישיב לא החזיק מזה כלל. אז מה.? כשהרב אלישיב לא חש בטוב היה מגיע אליו גיסו ר' שמחה שלמה לוין זצ"ל ועושה לו את הלחש נגד עין הרע (באחת הפעמים הייתי נוכח). יש מסתמא אנשים חשובים שילגלגו על זה.

אחד מתלמידיו של הגר"ש אויערבאך צלצל לרבו בערב תשעה באב (לא יוה"כ) וברר על אשתו המעוברת לענין צום. ר' שמואל השיב שע"פ ההלכה הפשוטה אין מקום להתיר, אבל אם לא מרגישה טוב יש מקום להקל. ואז הוסיף אל תסמוך עלי לבד אבל תשאל עוד מישהו למשל הרב פישר (התלמיד היה קרוב גם לרב פישר). התלמיד השיב בחיוך הרי כולנו יודעים מה דעתו, ור' שמואל אמר אז אתה ודאי יכול לסמוך עליו...

אם הכותב היה רואה קצת למעלה את כל האשכול לא היה כותב בלגלוג "ענוותן ושפל ברך" שהרי אין כמעט מי שיודה על האמת ולקבלה ממי שאמרה כמו ר' שלמה. הוא לא מחזיק עצמו לכלום. זה נכון שסגנונו חריף מדי אבל לרמז שהוא... זה בורות וחוסר ידיעה מוחלטת לכל מכיריו.
הדת"ל מאד מעריצים אותו כי הוא מתיחס אליהם יפה, מוכן לומר להם שיעורים, וכן... יש לו גם בקורת ודעות שלעיתים מוצאות חן בעיניהם. לעומת זאת לו היו יודעים שבמסגרת האמת שלו הם יוצאים מאד לא טוב (חלק מהם הם בעיניו כרפורמים ודומיהם) היו קצת מסתייגים ממנו.

בן ירושלים כתב:בענין הפסק לגבי המעוברות ביוה"כ לא צריך את רבינו הרב אלישיב. כל ספרי הפוסקים כותבים במפורש שמעוברות צמות. מן הסתם הגאון שגילה שהרב אלישיב היה נגד הרב פישר מסכים שזה לא נעלם מעיניו. הטענה שלו היתה "לכולם באים לשאול לפני הצום, אלי מגיעים גם אחרי הצום עם הבעיות של ההפלות והסיבוכים". הוי אומר שלדעתו המציאות היא שנשתנו הטבעים. אמנם רובם ככולם של הפוסקים לא מסכימים איתו אבל זה מחלוקת לגיטימית במסגרת ההלכה. זה רק מלמד על הכתפיים הרחבות שהיו לו בהוראה שהרי אין חולק על מידת גדלותו והיראת שמים שלו...
אחד מתלמידיו של הגר"ש אויערבאך צלצל לרבו בערב תשעה באב (לא יוה"כ) וברר על אשתו המעוברת לענין צום. ר' שמואל השיב שע"פ ההלכה הפשוטה אין מקום להתיר, אבל אם לא מרגישה טוב יש מקום להקל. ואז הוסיף אל תסמוך עלי לבד אבל תשאל עוד מישהו למשל הרב פישר (התלמיד היה קרוב גם לרב פישר). התלמיד השיב בחיוך הרי כולנו יודעים מה דעתו, ור' שמואל אמר אז אתה ודאי יכול לסמוך עליו...

על דעתו של הגרי"י פישר, והגרשז"א אויערבאך, וניתוח המציאות הרפואית.

מילה בסלע כתב:ב. על אמירותיו החריפות של הגרש"פ ניתן להוסיף את דבריו, שהחזו"א על סדר זרעים הועיל לציבור הלומדים יותר מאשר פיה"מ לר"מ. מי שמקבל זאת, שיבושם לו.
אולם יש לי שתי שאלות:
האם העניו ושפל ברך שליט"א אמר פעם על עצמו מילת ביקורת?
מדוע המשפטנים הדתיים לאומיים מעריצים אותו בלא גבול?

אני מוחה בכל תוקף. ולגבי החזו"א על זרעים - הוא בסך הכל אמר שהוא הועיל לציבור הלומדים יותר מאשר רבינו הרמב"ם.

מחולת המחנים כתב:ר' אהרן פישר היה איש 'ההגנה' מה שמוסיף נופך לדמותו הרב גונית.
כך שיתכן שהוא גם ירה בפורעים.

החל מאיזו שנה היה חבר 'ההגנה'? האם היה פעיל בה בשנת 1924?

הבאתי לעיל מההערות בספר הנ"ל, שכתב שר' אהרן פישר לא היה חבר ב'הגנה'(לפחות בתרפ"ט), אלא שהצטרף למגינים על מאה שערים, כחבר שלא מן המניין, כמו"כ כתב שם שהיה לו ניסיון ב"צליפה" מימי נעוריו כמדומני ברומניה.



ג"א מצטרף למחאה על ביזוי כבודם של אנשים גדולים מאד כהגר"ש פישר ולהבחל"ח אחיו הגרי"י, אני חושב שכולם צריכים למחות.

לפעמים דווקא אנשים גדולים במיוחד, יש להם את הדרך היחודית שהם מפלסים לעצמם, אע"פ שלעיתים היא חריגה (או נדמית כחריגה) בנוף המקובל. בדר"כ הדבר מצביע על גדלותם ולא להיפך (אם כי לא כל המתנהג באופן חריג הופך ל'גדול'... אבל בנשוא אשכולנו וכדו', אצ"ל שהגדלות היא הקודמת).
אפשר לבקש הסבר על הנהגתם, או אולי אפי' להביע חוסר הבנה/הסכמה, בתנאי שזה נעשה בעדינות ובזהירות רבה שלא לפקפק בגדלותם ושלא לפגוע בכבודם. ב"ה גדולינו מלאים בכ"כ הרבה מעלות מופלאות, שאין צורך להיבהל דווקא מהנהגות כאלו שלנו הק' נראות אולי צ"ב.
(כמובן כל זאת בתנאי המתקיים במקרה דנן, שמדובר על אנשים שאין פקפוק על יראת השמים שלהם והקפדתם על לימוד התורה וקיום המצוות כפי המסורה. והלוואי שנזכה לאפס קצהו של מדרגתם).

אני הייתי מציע למילה בסלע אחרי דבריו אלה לנהוג ב"שתיקה בתרי". איני יודע מה קשור הנושא לאמונת חכמים, אבל לנהוג כבוד בת"ח הוא חיוב גמור וכדאי שישים לבו לכך.

אני מצטרף למוחים.

אני מניח שהכותב לא מכיר את הדמויות.

הרי אחת מתכונותיו הבולטות ביותר של הגרש היא ביקורתו העצמית, ובאשכול זה גופא ניתן למצוא ממנה לדוגמא על המאמר שכתב בכתב העת של הרמ"מ כשר.

שמעתי מפיו פעמים רבות בקורת עצמית חריפה שמעודי לא שמעתי מפי אחרים על עצמם ומחמת יראה אני חושש להעלותה כאן.

אף הוא ראה גולגולת אחת הצפה על פני המים...

אבקברד כתב:אני מצטרף למוחים.

אני מניח שהכותב לא מכיר את הדמויות.

הרי אחת מתכונותיו הבולטות ביותר של הגרש היא ביקורתו העצמית, ובאשכול זה גופא ניתן למצוא ממנה לדוגמא על המאמר שכתב בכתב העת של הרמ"מ כשר.

שמעתי מפיו פעמים רבות בקורת עצמית חריפה שמעודי לא שמעתי מפי אחרים על עצמם ומחמת יראה אני חושש להעלותה כאן.

אכן כן. כל מי שרק קרה את האשכול הזה יודע שמש"כ מילה בסלע הוא פשוט לא נכון. אני פשוט מחיתי על השקר של הדברים. כל הביקורת שלו מגיעה מאהבת האמת ושנאת השקר. ברור לכל מי שקצת מכירו - אפי' מתוך אשכל דידן - שהוא מבקר גם את עצמו. אין פה מחאה קנאית על "בזוי כבוד התורה" כמנהג המדינה, יש פה מחאה על עיוות של דמותו של האדם הגדול בענקים.

גדלותו ויחודו של הגרש"פ חשובה מאוד לדורינו [אף שלפעמים נראה שהוא חורץ דין מהר מדי] ואולי תורתו שבע"פ חשובה עוד יותר מתורתו שבכתב, ולכן בקשתי שטוחה בפני חברי הפורום (ובכללם הרב הנוטר...) אנא המשיכו להשקותינו מבאר מים חיים.

מילה בסלע כתב:לדמותו הציורית של הגרי"י פישר יש להוסיף את הקולא המפתיעה שלו לכל המעוברות לאכול בשיעורים גם ביוהכ"פ, דבר שהיה למורת רוחו של הגרי"ש אלישיב. ומכאן אולי נבעה התבטאותו לר' שלמה גרליץ בעת שחלה סבו והוא בא לשאול מהגריש"א אם לסמוך על סגולותיו של הגריי"פ, על כך ענה לו: ווער, פישר, פישר, ער דארף אליין אסגולע.
עוד דברים בגו אלא שאין ברצוני לקלקל לחברי הפורום את מעט אמונת החכמים שנשארה בהם.

הגרשז"א גם דיבר נגד הגרי"פ בחריפות בלתי מצויה אצלו כלל [בנוגע לפתיחת בקבוקים בשבת- והאמת שלא הבנתי למה הגרשז"א שלל כ"כ את דעת המתירים לפתוח פקק מתכת- ומ"מ מסתבר שיש ללמוד מכאן על הייחס הכללי שלו לגרי"פ-ובאמת שגם אני מהמעט שראיתי לא התרשמי כ"כ לטובה מהספר "אבן ישראל " אולם אפשר למצוא בו פנינים וטענות מעניינות ]

סיפר לי ידיד שבתור טוען רבני הוא ייצג בעל דין בדין תורה בפני הבד"ץ. הדיון היה בעניני שכנים (הוצאת מרפסת). הטוען שכנגדו סיכם את הדיון מבחינתו וציטט הרבה משותי"ם ופוסקים. תוך כדי דברים ציטט גם משו"ת הרמ"א. הגרי"י עצר אותו ושאל איפה מופיע הרמ"א. הטוען אמר שאינו זוכר כרגע והוא יחפש זאת בהמשך. הגרי"י עצר את הדיון ואמר לו שכשימצא את הרמ"א הוא ימשיך בטיעוניו. למותר לציין שלא היה כזה רמ"א

לענ"ד ראוי הוא הגאון ר' ישראל יעקב זצ"ל לאשכול בפני עצמו!

אולי המנהלים יעבירו את ההודעות הנוגעות אליו לאשכול נפרד. (כמו שנעשה אצל הגר"י פרלמוטר זצ"ל)

א. אני מכיר את הגרש"פ מכמה צדדים יותר מהרבה מחסידיו שמהופנטים מהברקותיו השנונות ומהגדרותיו היחודיות בהלכה ובאגדה וכו' ואינם רואים את כל התמונה.
ב. מהיכן נובע העוז לשנות ממנהג בתי הדין של ירושלים בגיטין, לחוש לדעת המהרשד"ם (אהע"ז סי' רה) שניקוד בגט פוסלו. למרות כן ולמרות דברי הג"ר שמואל אבואב ב"דבר שמואל" סי' רמא: "ואלמלא דמסתפינא לחדש מדעתי הקלושה דבר שלא נהגו בו הראשונים ז"ל, הייתי מראה פנים להכשיר ניקוד בשמות הגיטין כגון זה [חנֵן] להסתלק מן הספק דמ"ש מרושם הרפא שבשם ג'יויא כו'". (ובירושלים גם גרש אין שמים.) וכיו"ב בסי' צד לגבי שלמה ומלכה. ולמרות דברי הגר"ח פאלג'י על כך "מאן ספין לעשות חדשה בארץ במילתא דחזינן לרבנן קמאי דלא עבדי עובדא", אעפ"כ ידיו רב לו לשנות עפ"י הכרעת דעתו ואתו עמו חברי בית דינו ולנקד בשמות גיטין את השם מִלכה בחיריק. [ועיין בהר צבי אהע"ז סי' קמה.]
גם על מי שבכוחו לחלוק על פסקי הגאונים מסברא ומגמ' כתב הרא"ש שכ"ז באופן ש"מביא ראיות לדבריו המקובלים לאנשי הדור". ובניד"ד האם כל חכמי ודייני ירושלים כלא חשיבי? אמנם אם אכן החזו"א גדול מהגר"א כדברי הגרש"פ, יתכן גם שהגרש"פ גדול מכל חכמי ירושלים בדורו. בכל אופן נראה שרעק"א לא היה נוהג כך. ואדרבה, היה מוחה על כבוד האוסרים ועל שינוי מנהג קדמאי.
ג. אם ניתן לומר שהחזו"א הועיל ללומדים סדר זרעים יותר מהרמב"ם בפירושיו – כפי שציטטתי משמו – ניתן גם לומר ששוטנשטיין מועיל ללומדים יותר מאשר המהרש"א שעוסק רק במספר מקומות קשים וכותב בלשון קצרה.
ד. "אוצר החכמה" כתב שעלי לקיים "משתוקא בתרי" ואכן אני מגלה טפח ומכסה טפחיים מהידוע לי על הגרש"פ, שאינו הולך התלם השגרתי של ת"ח ומחדש פסקים ואמירות שמתאימים לפלאי עולם כרבינו תם או כצפנת פענח. מי שמע כזאת לומר שהגר"א הכשיל את הרבים בפסקו שמברכין על קהלת ועוד כהנה.

זה לא סוד כמוס וחשאי שהגרש"פ לא טווי ושזור בתוככי הציבור החרדי ויש עליו בציבור זה ביקורות לפחות כמידת נערצותו וכבודו בחוגים חדשניים ופתוחים יותר. וכבר רמזו על הנקודה הזו פותחי האשכול בתחילתו, בבקשם להתמקד רק ביחודיות של הלימוד וגדלות, ולא בפרטים אחרים.

זה היה רק ענין של זמן שיגיעו גם פנים חדשות וידונו כלפיו בנושאים בעייתיים לכאורה, והנה זה הגיע, כאשר מנגד מתחילים מחאות על כבוד התורה.
החכם עיניו בראשו, או לא לפתוח אשכול מכשיל, או לנועלו עם כל הצער הכאב והכבוד מיד כשמתחילים לצוץ דברי פולמוס מסוג זה שכתב בעל המילה בסלע.

מאיר סובל כתב:זה לא סוד כמוס וחשאי שהגרש"פ לא טווי ושזור בתוככי הציבור החרדי ויש עליו בציבור זה ביקורות לפחות כמידת נערצותו וכבודו בחוגים חדשניים ופתוחים יותר. וכבר רמזו על הנקודה הזו פותחי האשכול בתחילתו, בבקשם להתמקד רק ביחודיות של הלימוד וגדלות, ולא בפרטים אחרים.

זה היה רק ענין של זמן שיגיעו גם פנים חדשות וידונו כלפיו בנושאים בעייתיים לכאורה, והנה זה הגיע, כאשר מנגד מתחילים מחאות על כבוד התורה.
החכם עיניו בראשו, או לא לפתוח אשכול מכשיל, או לנועלו עם כל הצער הכאב והכבוד מיד כשמתחילים לצוץ דברי פולמוס מסוג זה שכתב בעל המילה בסלע.

זה לא סוד שהגר"ש הוא יהודי מאד מיוחד עם דרך חריגה ומקורית. רוב הציבור מודים שהוא יהודי יודע את ה' יר"א עובד ה' ת"ח ענק בכל חלקי התורה. רוב הציבור סבורים שהדרך שלו מקורית ואיננה מוסכמת על רוב הציבור, ולהרבה חכמים יש ביקורת חריפה על דרכו.

אני הקטן פתחתי את האשכול מתוך מגמה להכיר את משנתו המקורית כאשר ציינתי, אך היות וזה הגיע למחוזות לא רצויים, לדיון על האדם ולא על דרכו. (דיון על דרך מקורית ניתן לקיים כאן בפורום, גם אם הדרך הנידונת איננה הדרך החרדית הקלאסית, כל עוד אינה פוגעת בעיקרי האמונה והיהדות, כשם שהדבר נידון בביהמ"ד ובכל שיח של עובדי אלוקים ת"ח. אבל דיון אישי על בני אדם תוך הצעת חסרונות הוא כפוף להלכות רכילות לשה"ר וכו' ועוד הרבה מחשבות שראוי להקדים, טרם פתיחת הרסן).

אכן היה צריך לחשוב לאן הדברים עלולים להתגלגל, 'כי ברב דברים לא יחדל פשע וחשך שפתיו משכיל'. והוא רחום יכפר עוון.

ה' יעזרנו לשמור פינו ולשונינו מכל רעה.

מילה בסלע כתב:א. אני מכיר את הגרש"פ מכמה צדדים יותר מהרבה מחסידיו שמהופנטים מהברקותיו השנונות ומהגדרותיו היחודיות בהלכה ובאגדה וכו' ואינם רואים את כל התמונה.
ב. מהיכן נובע העוז לשנות ממנהג בתי הדין של ירושלים בגיטין, לחוש לדעת המהרשד"ם (אהע"ז סי' רה) שניקוד בגט פוסלו. למרות כן ולמרות דברי הג"ר שמואל אבואב ב"דבר שמואל" סי' רמא: "ואלמלא דמסתפינא לחדש מדעתי הקלושה דבר שלא נהגו בו הראשונים ז"ל, הייתי מראה פנים להכשיר ניקוד בשמות הגיטין כגון זה [חנֵן] להסתלק מן הספק דמ"ש מרושם הרפא שבשם ג'יויא כו'". (ובירושלים גם גרש אין שמים.) וכיו"ב בסי' צד לגבי שלמה ומלכה. ולמרות דברי הגר"ח פאלג'י על כך "מאן ספין לעשות חדשה בארץ במילתא דחזינן לרבנן קמאי דלא עבדי עובדא", אעפ"כ ידיו רב לו לשנות עפ"י הכרעת דעתו ואתו עמו חברי בית דינו ולנקד בשמות גיטין את השם מִלכה בחיריק. [ועיין בהר צבי אהע"ז סי' קמה.]
גם על מי שבכוחו לחלוק על פסקי הגאונים מסברא ומגמ' כתב הרא"ש שכ"ז באופן ש"מביא ראיות לדבריו המקובלים לאנשי הדור". ובניד"ד האם כל חכמי ודייני ירושלים כלא חשיבי? אמנם אם אכן החזו"א גדול מהגר"א כדברי הגרש"פ, יתכן גם שהגרש"פ שאל מכל חכמי ירושלים בדורו. בכל אופן נראה שרעק"א לא היה נוהג כך. ואדרבה, היה מוחה על כבוד האוסרים ועל שינוי מנהג קדמאי.
ג. אם ניתן לומר שהחזו"א הועיל ללומדים סדר זרעים יותר מהרמב"ם בפירושיו – כפי שציטטתי משמו – ניתן גם לומר ששוטנשטיין מועיל ללומדים יותר מאשר המהרש"א שעוסק רק במספר מקומות קשים וכותב בלשון קצרה.
ד. "אוצר החכמה" כתב שעלי לקיים "משתוקא בתרי" ואכן אני מגלה טפח ומכסה טפחיים מהידוע לי על הגרש"פ, שאינו הולך התלם השגרתי של ת"ח ומחדש פסקים ואמירות שמתאימים לפלאי עולם כרבינו תם או כצפנת פענח. מי שמע כזאת לומר שהגר"א הכשיל את הרבים בפסקו שמברכין על קהלת ועוד כהנה.

אין קשר בין העלאת טענות כנגד הגרש"פ, שזה דבר לגיטימי ותקין, ואפילו התבטאות חריפה במסגרת כזאת עדיין סבירה, לבין הדרך החצופה שבה התבטאת לעיל ועל זה כתבתי מה שכתבתי. ללעוג לתלמידי חכמים יר"ש אין רשות לאף אחד כאן ובשום מקום, גם אם דרכם לא נראית לנו ראויה. להתווכח על זה רשאים.

פרנקל תאומים כתב:ר' לא ידען,
האם 'האיש על החומה' באמת מלא באי דיוקים?
(את המאמר של הנקין הי"ד ב'המעיין' על המעשה של הרב הוטנר עם ר' רפאל קוק והרב קוק אני מכיר, ואינני חושב שיש בו כדי לערער את אמינות הספר).
בעיקרון, לענ"ד, הוא עשה עבודה יפה מאד, וגם קיים "והצדיקו את הצדיק" בהידור, תו"כ שמירה ראויה על כבודם של החולקים על אבי סבו זי"ע.

למעשה שהבאתי הוא מציין כתובת, והבאתי אותה.

בעצמי שמעתי ממנו ז"ל על כמה וכמה שינויים שעשה בין 'בדור תהפוכות' המאוחר לבין האיש על החומה 'שלא התאימו לאג'נדה של חלק מהנכדים'. איני זוכר את הדוגמא האחת שהביא. זה היה בפגישה מזמן.
אמנם בהחלט הספר והסיפורים יפים ויחסית מדוייקים למה שסיפרו בירושלים אז. בהכירנו מעט את העיר ירושלים ואת אווירת הנייעס שבה, לא הכל מדוייק. ע"כ.

מילה בסלע כתב" ג.אם ניתן לומר שהחזו"א הועיל ללומדים סדר זרעים יותר מהרמב"ם בפירושיו – כפי שציטטתי משמו – ניתן גם לומר ששוטנשטיין מועיל ללומדים יותר מאשר המהרש"א שעוסק רק במספר מקומות קשים וכותב בלשון קצרה."

ואני אומר אה"נ, מבחינה מסויימת הם הועילו לציבור הלומדים יותר (אמנם לא לאלו שלומדים ברמה גבוהה) מרבינו המהרש"א, ואין זה אומר כמובן שעורכי שוטנשטיין גדולים יותר מרבינו המהרש"א. אני לא רואה שום בעיה בלומר כזה דבר.

אוצר החכמה כתב:

מילה בסלע כתב:א. אני מכיר את הגרש"פ מכמה צדדים יותר מהרבה מחסידיו שמהופנטים מהברקותיו השנונות ומהגדרותיו היחודיות בהלכה ובאגדה וכו' ואינם רואים את כל התמונה.
ב. מהיכן נובע העוז לשנות ממנהג בתי הדין של ירושלים בגיטין, לחוש לדעת המהרשד"ם (אהע"ז סי' רה) שניקוד בגט פוסלו. למרות כן ולמרות דברי הג"ר שמואל אבואב ב"דבר שמואל" סי' רמא: "ואלמלא דמסתפינא לחדש מדעתי הקלושה דבר שלא נהגו בו הראשונים ז"ל, הייתי מראה פנים להכשיר ניקוד בשמות הגיטין כגון זה [חנֵן] להסתלק מן הספק דמ"ש מרושם הרפא שבשם ג'יויא כו'". (ובירושלים גם גרש אין שמים.) וכיו"ב בסי' צד לגבי שלמה ומלכה. ולמרות דברי הגר"ח פאלג'י על כך "מאן ספין לעשות חדשה בארץ במילתא דחזינן לרבנן קמאי דלא עבדי עובדא", אעפ"כ ידיו רב לו לשנות עפ"י הכרעת דעתו ואתו עמו חברי בית דינו ולנקד בשמות גיטין את השם מִלכה בחיריק. [ועיין בהר צבי אהע"ז סי' קמה.]
גם על מי שבכוחו לחלוק על פסקי הגאונים מסברא ומגמ' כתב הרא"ש שכ"ז באופן ש"מביא ראיות לדבריו המקובלים לאנשי הדור". ובניד"ד האם כל חכמי ודייני ירושלים כלא חשיבי? אמנם אם אכן החזו"א גדול מהגר"א כדברי הגרש"פ, יתכן גם שהגרש"פ שאל מכל חכמי ירושלים בדורו. בכל אופן נראה שרעק"א לא היה נוהג כך. ואדרבה, היה מוחה על כבוד האוסרים ועל שינוי מנהג קדמאי.
ג. אם ניתן לומר שהחזו"א הועיל ללומדים סדר זרעים יותר מהרמב"ם בפירושיו – כפי שציטטתי משמו – ניתן גם לומר ששוטנשטיין מועיל ללומדים יותר מאשר המהרש"א שעוסק רק במספר מקומות קשים וכותב בלשון קצרה.
ד. "אוצר החכמה" כתב שעלי לקיים "משתוקא בתרי" ואכן אני מגלה טפח ומכסה טפחיים מהידוע לי על הגרש"פ, שאינו הולך התלם השגרתי של ת"ח ומחדש פסקים ואמירות שמתאימים לפלאי עולם כרבינו תם או כצפנת פענח. מי שמע כזאת לומר שהגר"א הכשיל את הרבים בפסקו שמברכין על קהלת ועוד כהנה.

אין קשר בין העלאת טענות כנגד הגרש"פ, שזה דבר לגיטימי ותקין, ואפילו התבטאות חריפה במסגרת כזאת עדיין סבירה, לבין הדרך החצופה שבה התבטאת לעיל ועל זה כתבתי מה שכתבתי. ללעוג לתלמידי חכמים יר"ש אין רשות לאף אחד כאן ובשום מקום, גם אם דרכם לא נראית לנו ראויה. להתווכח על זה רשאים.

בעל האוצר ייש"כ גדול. ברור שיש בקורת ענינית רבה על דרכו של הגר"ש אבל אין זה מוריד מאומה מהיותו ת"ח מופלג. מן הסתם כל אחד מכיר כמה וכמה מקרים שבהם גדולי עולם שאמרו ופסקו דברים ונשארו בדעת יחיד, וגדלותם במקומה עומדת.
לעצם הענין, כבר שמעתי לפני שנים מאחד ממקורביו שר' שלמה רצה לפרסם תשובה בענין מדוע שינה את צורת כתיבת שמות הגיטין , ולבסוף משום מה לא פרסמה , ובאמת חבל שהרי זה נושא עקרוני ליושבים על מדין

לענ"ד עושים עוול לר' שלמה פישר שמפרסמים דברים ביקורתיים שאמר לפני יחידים על צדיקים וכו', אם היה רוצה היה מפרסמם לבדו. וכמו שידוע על הרבה מקרים שרבנים מבקרים רבנים אחרים בפני מקורביהם, אך נמנעים לפרסם ברבים מפני השלום וכדו'. וגם יש חשש לאיסור רכילות.

מסכים לדברי ברזלים.

על דברים מסוג זה,
שמעתי מפיו במפורש,
שאינם לפרסום.

לטענתו של "ברזלים": אמנם יש דברים שנמסרים לצנועים בלבד, אבל אמירה שהגר"א הכשיל את הרבים וכו' וזריקת "נצח ישראל" ארצה – שכדברי אחד המגיבים המעשה מתאים לרדישקובר – וכיו"ב, אינם דברים שיכולים לעלות על הדעת כיום אצל שלומי אמוני ישראל.
---
עכ"ז כבר כתבתי שאין הדור יתום שהוא שרוי בתוכו, שכן בעירנותו הוא שם לב לתופעות ומגיב עליהן במחשבה מעמיקה.
הוא אולי מהראשונים ששם לבו לניצני הסער הפמיניסטי שכיום הכל מרגישים את תוצאותיו. אם אחרים היו מתכוננים אז, לא היתה פגיעתו של הפמיניזם רעה כפי שהיא היום נכנסת לבית פנימה. כבר שנים שאפילו בסלבודקא אין נוהג הכלל: איזוהי אשה כשרה – שעושה רצון בעלה. ועוד היד נטויה. אילו היו מתייחסים לעמדותיו בנושא זה ואחרים, כגון לימוד אמונה מעבר ל"צאינה וראינה ונפש החיים" כלשונו, היו נמנעות הריסות מבפנים.
מצב טרגי ומגוחך כאחד היא העובדה ש"דקיקין מיניה מתמנין" למועצת גדוה"ת, ואילו הוא בגלל רוחב דעתו שמובילה אותו לשבור מוסכמות, לא נמצא ראוי.
אבל הוא נמצא בחברה טובה, שכן גם את ה"צפנת פענח" (הרוגצ'ובר) לא היו ממנים למועצת גדוה"ת, גם אם היה מוכן לכך, בגלל חוסר ההשקפה המתאימה שלו...

אחד מקרוביי מתעתד להוציא לאור בקרוב מחדש את הספר אדרת אליהו בצירוף הערות מקבילות וביאורים. כשסיים לכתוב על קיצור מכילתא של הגר"א על פרשת משפטים, הוא נועץ עם הגר"ש. וכך היה: הוא שואל והוא משיב - בלי ספר ובלי חיפוש. ואת הכל בע"פ.

ובתקיפות רבה הוא הורה לו לכתוב ביקורת קשה על בן נכד הגר"א שהמציא פרשנות מחודשת לדברי סבו שם בענין מנצפ"ך, ואף ידע הגר"ש לצטט מדברי ר"ש העליר שפורסמו בהתבונה בשנת תרל"ה בענין.

הורה לי בתקיפות לא ליטול לולב בכותל בחוה"מ סוכות.

ראיתי במפתחות לס' דרשות בן ישי (עמ' מא) שתלה הגר"ש ענין 'כל פסוקא דלא פסקיה משה וכו'' בפלוגתא אי פסקי טעמי דאורייתא, וצויין שם לעמ' עא, אבל כעת לא מצאתי שם ענין זה. אולי מאן דהו יכול להפנות אותי למקור הדברים. (אולי לא זה המקום אבל כיון דאיפליג איפליג...)

הגהמ כתב:ראיתי במפתחות לס' דרשות בית ישי (עמ' מא) שתלה הגר"ש ענין 'כל פסוקא דלא פסקיה משה וכו'' בפלוגתא אי פסקי טעמי דאורייתא, וצויין שם לעמ' עא, אבל כעת לא מצאתי שם ענין זה. אולי מאן דהו יכול להפנות אותי למקור הדברים. (אולי לא זה המקום אבל כיון דאיפליג איפליג...)

במקום עמ' עא צ"ל עמ' פא.

היש מי שיכול להסביר באיזה עניין מסויים, הוא וחז שהחזו"א גדול מהגר"א.
הוא ביאר את זה בפירוש לקבוצה מחברי שביקרו באיתרי, כך שאין זה מן הדברים הנאמרים בסתר. אבל לא איסתייעא מילתא לשמוע.

דבר מעניין: הוא מדלג בפסד"ז בקביעות בגלל שמעדיף ללמוד בזמן הזה [שמעתי מתלמידו בעמ"ח פשר-חזון].