פורום אוצר החכמה

האם יש למישהו את הכתבות שעשו עליו משפחה, בקהילה ויתד.
יש"כ גדול.

איש פלוני כתב:האם יש למישהו את הכתבות שעשו עליו משפחה, בקהילה ויתד.
יש"כ גדול.

יש בקולמוס של משפחה בחג, שיחה עם בניו. יש כמה גילויים שמאמתים את חיבתו, מכח האמת שבתורה, לכל חוגי שומרי ההלכה.
[ולא כמו שניסו 'שומרים' למיניהם לטשטש. יש אגב עובדה על הגרש"ז שעודדו ושלחו לכך].
מה שאגב מעניין שם, שהחוק ולא יעבור שהיה אצלו, זה לא לומר שיעור לנשים. והיה לו בכך סייעתא דשמיא מיוחדת, עיי"ש.

נחומצ'ה כתב:מה שאגב מעניין שם, שהחוק ולא יעבור שהיה אצלו, זה לא לומר שיעור לנשים. והיה לו בכך סייעתא דשמיא מיוחדת, עיי"ש.

אפרט יותר, לא מטעם צניעות אלא שהיתה לו התנגדות חריפה לפמיניזם. באמת כדאי לראות.

כהשלמה לכך אציין שיצא פעם אחת מגדרו וביקש לפרסם קונטרס השות במראה הבזק של ארץ חמדה שמתנגד לתשובה שנכתבה שם להתיר שבע ברכות על ידי אשה.

פרופ' מרק שפירא פירסם היום בבלוג הספרים הספד מעניין (בלתי ידוע) שנשא הגאון המנוח על ר' שלמה גורן. ע''ש.
https://seforimblog.com/2020/10/rabbi-z ... omo-goren/

פרופ' מרק שפירא פירסם היום בבלוג הספרים (תשובה מעניינת) [הספד מעניין] שנשא הגאון המנוח על ר' שלמה גורן.

ומי יעלה נא לנו?
(אצלי חסום).

מכון חכמי ליטא כתב:פרופ' מרק שפירא פירסם היום בבלוג הספרים (תשובה מעניינת) [הספד מעניין] שנשא הגאון המנוח על ר' שלמה גורן.

הנה

והנה ההעתק שהכין פרופ' שפירא ממכתבו של הגאון המנוח:

מכיוון שלא הייתי כאן בתקופה האחרונה אכתוב נקודות מעטות שלא קשורות ללמדנות אלא לאופיו של הרב זצ"ל שנחשפתי אליהם בנסיעה אחת וכך היה מעשה.
הרב הוזמן לישיבה בה אני לומד בירחי כלה והתבקשתי ע"י ראש הישיבה לאספו מביתו עם רכב.

בהגיע השעה שסוכמה חניתי מתחת ביתו ברחוב אלקנה ועליתי לומר לרב שהגעתי. הוא ביקש ממני לרדת ולחכות ברכב. מכיוון שעמד בחניה רכב מסוג טרנזיט גדול (חלוקת מוצרים או משהו בסגנון) שחסם מעט את הכניסה לחניה מהצד של הבניין חניתי במרחק של כמה רכבים. פתאום אני רואה את הרב יורד וניגש לעלות לטרנזיט. מזועזע ממה שהולך לקרות קפצתי מהרכב (לא העזתי כמובן לצפור) וקראתי לרב שאני ברכב אחר.
הדבר הזה הדהים אותי. ת"ח עצום כזה שלא מעלה על דעתו שצריכים לשלוח לו רכב קצת יותר מכובד מאשר טרנזיט ישן ולא מצא בזה שום הוו"א שאולי שלחו לו רכב אחר... (כמובן בנסיעה שאלתיו מספר שאלות והמעבר שלו מעניין לעניין בצורה חלקה היה מדהים אך לא בזה רציתי להתמקד).

שיצאנו לאחר השיעור ניגשו לרכב מספר ת"ח לשאול שאלה מסויימת וכאשר שמע שמדובר בעצם בשאלה ציבורית שנוגעת לציבור מסויים הוא סירב לענות באמרו שהוא אינו מתערב במחלוקת (וחזר על זה כמה פעמים בפסקנות שאינה משתמעת לשתי פנים. 'אני איני מתערב במחלוקת!') ובנוסף טען שבכל מקרה צריך לפנות אל הרבנים של אותו ציבור ולא אליו.

בדרך חזור הערתי שקושיה שהרב נשאר עליה בצ"ע אפשר ליישב לפי דברי הרמב"ן במלחמות באיזה מקום, שבדיוק ראיתי כמה ימים קודם לכן וממש ראיתי על פניו שמחה גדולה. איני יודע עם על עצם התירוץ או שאברך צעיר (מאוד אז) מגיע לאיזה 'רמב"ן נידח' במלחמות...

בלת"ק וייתכן שכבר קידמוני

שמעתי מהגר"ע אויערבאך שליט"אהגאון רבי אליהו ראם היה מחלק סמיכה לכל אברך צעיר בירושלים של פעם. וכשבא אליו הגרז"נ לבחינה בחן אותו פעם חת וביקש ממנו לבוא לבחינה חוזרת.
הגרש?"ז שמע על כך וחלשה דעתו, שחתנו הינו פחות דרגא מכל האחרים, ושאל להגר"א ראם, והשיבו שעד שבא תלמיד חכם שהוא נהנה לדבר איתו בלימוד שהוא ישחרר אותו בנקל, והוא רוצה שיחזור אליו שוב שוב

כדכד כתב:

פרנקל תאומים כתב:

לייטנר כתב:ואבא שלה היה אבא רגיל?!

לא.

לא?
הניסוח לעיל בציטוט מפי הרבנית היה שהוא היה "כאבא רגיל". לפי מה שמספרים, הרי זה כן היה נכון על הגרשז"א?

לא. אני לא חושב שזה היה נכון אצל מרן הגרשז''א זי''ע. הוא כמובן היה אבא אוהב ודואג. אבל להגיד שהוא היה "אבא רגיל" כמוני וכמוך?
אינני חושב שזה נכון. (ויתכן שגם אצל הגרז''נ זצ''ל זה לא היה נכון, אלא שמה שהרבנית תבל''ח אמרה זה לפי המושגים שהיא הכירה).

כתבתי שעל פי הסיפורים כלפי ילדיו הוא היה כאבא רגיל.
איני מבין מנין העקשנות והודאות של מר לטעון שלא כן הוא אלא אם מר הכירו באופן אישי בעוד שאני זכיתי להכירו רק מהסיפורים

לא רואה טעם להתווכח ויכוחי סרק מי הוא המתעקש.

לעצם העניין, כן, ראיתי בעיניי את רבם של ישראל רבינו הגדול זי''ע. לא הכרתיו רק מסיפורים. אם כי כמובן א''א לומר שהכרתיו ''באופן אישי''...
אבל הכרתי ועודני מכיר בני משפחה רבים שהכירוהו והכירו את ביתו ואת משפחתו באופן אישי בהחלט.

מחילה
לא התכוונתי לעקשנות במובן השלילי של המילה אלא לכך שמר עומד על דעתו.
האם מהשטוען כת"ר שהוא לא היה כאבא רגיל מוכח ממה שראה אותו מספר פעמים באופן אישי או ממה שקרובי המשפחה סיפרו?

כדכד כתב:מחילה
לא התכוונתי לעקשנות במובן השלילי של המילה אלא לכך שמר עומד על דעתו.
האם מה שטוען כת"ר שהוא לא היה כאבא רגיל מוכח ממה שראה אותו מספר פעמים באופן אישי או ממה שקרובי המשפחה סיפרו?

כן (המודגש).


נ''ב:
להבהיר, אנחנו מדברים על מרן הגרשז''א זי''ע (פשוט מישהו שלח לי באישי איזה טענה, ונראה דס''ל דאנן קיימינן בהגרז''נ זי''ע).

לענ"ד, אפשר לקיים שניהם, רק השאלה מה ההגדרה של אבא רגיל, כאחד שהכיר כמה גדולי ישראל מקרוב, חושבני שבלתי אפשרי להגדיר אותם כאבא רגיל, כיון שהם לא היו אנשים רגילים, הם לא שיחקו מנופול עם ילדיהם, ולא שרו איתם סביבון סוב סוב סוב, ולא לקחו אותם לפארק מים, מה שכן יש בתים בעיקר אצל אדמורי"ם, שההנהגה של האבא עם בניו היא רבנית, שהבן דופק בדלת של חדרו של אביו, ולא אומר לאבא אתה, ויש בתים שהאבא מתנהג עם הבנים כרגיל ובטבעיות, אלא שמכיון שהאבא לא רגיל, זה לא כמו ככל האבות. כך שאפשר לקיים שניהם

ברוך דיין האמת על פטירתה של הרבנית רחל אשת חבר כחבר מי שעמדה לימינו של הרב כל ימיו בשותפות מליאה. פתחה את ביתה לשיעורים ולכל דורשי ה׳.
שמרה על הרב ודאגה לו להפליא.
למותר להזכיר שהייתה מבית גדולים בתו של מרן הגרש״ז זצ״ל.
הרבנית הייתה אשה דגולה מורה ומחנכת ומליאה בתורה וביראת שמים.
גדולה האבידה.

לייטנר כתב:אתמול נכנסה דודתי לנחם את משפחתו של הגאון הצדיק הרב זלמן נחמיה גולדברג. אני מצרף מעט מתוך רשמיה (לענ"ד, יש מה ללמוד מן הכתוב להלן, אבל אם יש מי שחושב שצריך למחוק, אמחק הודעה זו):

גרנו יחד בשיכון חב"ד. חלפו כחמישים שנים מאז פגשתי את הרבנית ואת בנותיו, הנחתי שהרבנית לא תזכור אותי, אבל הרגשתי צורך גדול ללכת. כשהגעתי, הצגתי עצמי כבתה של רחל ג', והרבנית מיד אמרה: "מרים?! והיו לך ארבעה אחים" לא ייאמן שזכרה ! הרבנית אמרה לי שיש לו "כולל" בקדומים.

ביתו הצעירה של הרב זלמן נחמיה, לימדה בנוה יעקב ועשתה לה מנהג לבקר את סבתא רחל, מידי פעם בתום יום העבודה, סבתא שמחה מאוד בכל ביקור שלה והיתה מטלפנת לספר לי שמירי שפירא ביקרה אותה היום. אמרתי למירי שסבתא שמחה מאוד בביקוריה, ושאני אסירת תודה לה על כך, ענתה לי מירי שהיא ביקרה את סבתא משום הכרת הטוב, משום שכשהיו צעירות והלכו לבית הכנסת בשבת, אמא שלהן לא הלכה וסבתא לימדה אותן להתפלל, עזרה להן להתמצא בסידור ולעקוב אחרי החזן, והן זוכרות לה את זה עד היום.

.

השתתפתי הערב בניחום אבלים אצל האח יבלחט"א, הגאון רי מרדכי שליט"א בביתו בת"א (אגב, ממחר יושב בירושלים עם בני משפ' גולדברג),
דיבר מאוד בהפלגה ובהגדרות יפות על האחות והגרז"נ זצוק"ל.
אכתוב ממה שעולה בזכרון.
סיפר שכאשר הגרש"ז זצ"ל כתב את ה'מעדני ארץ' היתה הבת הנערה הצעירה רחל מסייעת בכתיבת הדברים אלי גליון בכתב יד מסודר,
בתוך כך בבינתה הבחינה ושאלה, למה יש כ"כ הרבה פעמים את הביטוי 'נראה לעניות דעתי', אבא, אם אמנם הדעה עניה, למה הינך מוציא ספר?
ענה הגרש"ז, ככל שיודעים יותר, כך מגלים שהדעת יותר עניה...

התבטא שהיא גידלה את הגרז"נ שאין על עפר משלו בכוחו הגדול בתורה. היה בו מיזוג של ידיעות בהירות בכל חדרי תורה יחד עם כח של חידוש.
הוא לא היה משועבד למוסכמות, ולא עסק בפלפולים, אלא המשיך והמשיך, וכך הגיע למדרגתו הנישאה.
זכה הגרז"נ לראות את הגאון הנורא הרוגצ'ובער בילדותו ממש בדרך עלותם לארץ,
עברו במקום נופש ושם ראו אותו, אביו של הגרז"נ שאלו למה יושב סגור בחדר ולא הולך אל הים, שזה היה מטרת הנופש,
וענה שאין לזה גדר 'ים', אלא זה רק לשון של ים, וכך הרחיב כמה שעות.
סיפר כמה התמסרה כל השנים לתורתו של בעלה, והתורה היתה חיותה.

יהי זכרם לברכה.

האם פורסמו מספרי טלפון של האחים?
האם ידוע היכן יושבים האחים הצעירים ר' מאיר שמחה ור' יעקב?

סגי נהור כתב:קיבלתי, ומעניין התאריך.

IMG-20200820-WA0011.jpg

שמעתי שזה מופת של הריי"צ, שלא היה רגיל לענות לשואל -ללכת לחזו"א, אולם כאן נמנע מלהשיב, ואכן הבת הנ"ל הלכה לבית עולמה בצעירותה.

נוטר הכרמים כתב:השתתפתי הערב בניחום אבלים אצל האח יבלחט"א, הגאון רי מרדכי שליט"א בביתו בת"א (אגב, ממחר יושב בירושלים עם בני משפ' גולדברג),

כיון שנפתח הפתח, באלו שעות יושב האח הגאון רבי מרדכי שליט"א בבית משפ' גולדברג?

אותה אבקש כתב:

נוטר הכרמים כתב:השתתפתי הערב בניחום אבלים אצל האח יבלחט"א, הגאון רי מרדכי שליט"א בביתו בת"א (אגב, ממחר יושב בירושלים עם בני משפ' גולדברג),

כיון שנפתח הפתח, באלו שעות יושב האח הגאון רבי מרדכי שליט"א בבית משפ' גולדברג?

בבוקר בין השעות 10:00-13:00
אחה"צ- 16:00- 21:30

לא להאמין שכבר עוברת שנה.
לחביבותא דרב, אציין עובדה אקטואלית לער"ש זו.
לפני מספר שנים שתשעה באב [נדחה] חל במוצ"ש,
שאלו א' האברכים בהקשר לזוגתו אשר היתה מעוברת, כיצד תבדיל [ואם תבדיל]?
וענה לו שתעשה על מיץ ענבים או יין יבש.
ושאלו הנ"ל מה עם כוס קפה?
ענה לו הרב: יש שם הרי חלב.. זה בעיה עם ה'ערוך לנר'...

מי יתן ושנה הבאה לא נזקק לומר 'אשתקד' מי לא שתינו וכו' וכו'

נחומצ'ה כתב:יש שם הרי חלב.. זה בעיה עם ה'ערוך לנר'...

מה הענין?

עזריאל ברגר כתב:

נחומצ'ה כתב:יש שם הרי חלב.. זה בעיה עם ה'ערוך לנר'...

מה הענין?

איני יודע. אך היה זה כ'הרהור בקול'. וזה מראה בקיאותו.
[מעניין, שלא דיבר על השתיה בבת אחת של רביעית, של קפה חם..]

עושה חדשות כתב:

אמיר כרמי כתב:פעם העביר שיעור(אם אני לא טועה שמעתיו ממנו פעמיים) על פסיק רישא ושיטת העיטור(?) הידועה לגבי פס"ר דלא ניחא ליה. במהלך השיעור התעוררה לי קושיא (כמה שזכור לי זה לא היה בקשר ישיר לשיעור אלא באופן כללי על שיטת העיטור) וניגשתי אחרי השיעור לשאול שלשיטת העיטור הדוגמא של פסיק רישיה עצמה שכורת ראש התרנגול לכאורה אמורה להיות מותרת דלא ניחא ליה שימות התרנגול וענה לי שבאמת הגדר לא ברור וצריך לבאר את זה היה נשמע כאילו יש לו מהלך שעונה גם על זה האם מישהו יודע אם ישנו בכתובים?

הערוך עצמו מפרש את הדוגמא של פסיק רישא לא על ראש תרנגול כדי לשחק בו כי אם על ראש אדם. ז"ל - "מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות. פירוש מי שחתך ראשו של חי, הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות, ואם אמר איני מתכוין למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך, אין ממש בדבריו, אלא הרי כמתכוין להמיתו ורוצח הוא".

ראיתי כעת עוד בס' הערוך התייחסות לשאלה זו, ואילו ברמב"ן בשבת דקי"א שכ' לכאו' באופ"א.

ז"ל הערוך - מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות פי' מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא והיכא פליג ר' שמעון כגון גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפי' עביד אפשר דלא ניחה ליה וכן (שבת קב) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה (שם קלב) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא אבי הבן וכן (סוכה לג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה.

ז"ל הרמב"ן - וכשהודה ר"ש לא הודה אלא באומר אפסיק רישיה לצרכי ולא ימות והוא נהנה בפסיקת הראש ומיתתו אלא שלא נתכוין אלא לפסיקת הראש.

עזריאל ברגר כתב:

נחומצ'ה כתב:יש שם הרי חלב.. זה בעיה עם ה'ערוך לנר'...

מה הענין?

בהשגחה פרטית, פגשתי את מוסר השמועה, ואחר שחקרתיו במעט, תיקן עצמו שאמר 'ערוך השולחן'.
[ניסיתי אף לחפש בשו"ת בנין ציון של הערוך לנר, אולי יש אזכור בהקשר לחַלב וחמר מדינה, ולא מצאתי].

בערוה"ש איתא להפך! (סי' ערב סי"ד. סי' רצו סי"ג).

מעט חתנו ר' שלמה קובלסקי.

אור עולם כתב:מעט חתנו ר' שלמה קובלסקי.

לפי המאמר יש לתקן ר' שלמה קושלבסקי

מכיוון שכבר כתבו הידענים, הרי אני רשאי אולי להוסיף סיפורים (שוליים!) שאני זוכר:

א. כשהעביר שיעורים בישיבה הגבוהה בישוב בית אל, היה שואל "היכן במסכת אתם מצויים" וכדו', ומיד מתחיל להעביר שיעור בלי שום הכנה, בכל מקום וענין.

ב. היה נוסע לשיעור ובחזרה לביתו עם נהג המונית של הישיבה (ששמו חיים). פעמים שהצטרפתי לנסיעה, כי הייתי זקוק לטרמפ לירושלים. נהג המונית, שלא היה חובש כיפה, ואינני יודע אם הבין את גדלותו של הרב, היה משוחח עם הרב כאחד האדם, והרב היה מדבר איתו חזרה בענייני השעה. הרב היה לוקח את העיתון [החילוני] של הנהג, ומעיין בכותרות החדשות [אני זוכר את ההלם שאחז בי. הייתי מורגל שמעיתונים כאלו צריך להתרחק כמטחווי קשת...].

ג. היו פעמים שהכנתי לו את כוס התה לשיעור. שאלתי אותו איך להכין? כמה סוכר? והשיב לי "בלי סוכר", והוסיף ולימד אותי לקח "בהתחלה היה לי מר בלי סוכר, אבל אחרי זמן מתרגלים, והיום התה מתוק עבורי אע"פ שאין בו סוכר".

ד. בשנים מסוימות היו כמה פיגועים בכבישי יש"ע, ולכן הרבנית סירבה שהרב ימשיך להגיע לישיבה, ואז נפסקו שיעורי הרב. בפורים הסמוך שלחה הנהלת הישיבה משלוח מנות לבית הרב, ואני הבאתי את המשלוח לרב. כיון שהיה פורים, והייתי מעט שתוי, וילדות היתה בי, העזתי פני ונתתי לרבנית נאום מוסרי על כך ש"אביך לא היה מבטל את השיעורים בגלל המצב בכבישים", וכדו'... (איזו בושה!). במקום לנזוף בבחור הצעיר והחצוף, הרבנית פשוט אמרה שאולי אני צודק ושהיא תחשוב על זה (בפועל הרב לא חזר לתת שיעורים בישיבה. אח"כ התחילו הבחורים לנסוע לשמוע שיעורים בביתו).

ה. פעמים שבנסיעה באוטובוס בירושלים הייתי רואה את הרב יושב באוטובוס כאחד האדם, שקוע בהרהוריו (ושומר על עיניו). התחושה הייתה שניתן לגשת ולשאול בלי שום חשש ובלי להרגיש שאני גוזל את זמנו. אדם שאני מעריך לימד אותי להעריך את זמנו של הרב ולשמור מרחק ולא להטריד את הרב בשאלות של מה בכך, אבל זה לא היה בגלל שהרב שידר שיש בעיה להטריד אותו. כשהייתי בערך בן 16 אירגנתי ישיבת בין הזמנים, וביקשתי מהרב לתת שיעור. נראה לי שפשוט הרמתי טלפון לביתו וביקשתי, ולזכרוני מיד הסכים. תחושה של חוסר גאוה מוחלט.

אשי ישראל כתב:הרב היה לוקח את העיתון [החילוני] של הנהג, ומעיין בכותרות החדשות [אני זוכר את ההלם שאחז בי. הייתי מורגל שמעיתונים כאלו צריך להתרחק כמטחווי קשת...].

העיר לי אחד מחברי הפורום, ובצדק, שמי שמחפש לעצמו היתרים עלול ללמוד מזה היתר להכניס לביתו עיתונים שכאלו.
ואף שאין אחריות אנשים שכאלו עלינו, והרוצה לטעות יבוא ויטעה, מ"מ אציין חלק מדברי המגיב (ההדגשות הם ממני):

"ראשית, יש לזכור שהוא עוד גדל בדור שהיו הרבה יהודים יר''ש שקראו ואף רכשו את העיתונות החילונית (שבכל זאת היתה טובה עשרות מונים מהעיתונות החילונית בת ימינו), ולכן זה כנראה לא היה מונח אצלו כ''מופקע'' עכ''פ כשזה באקראי ובדרך מקרה ובהעברה בעלמא. כמובן שלביתו זה לא נכנס ח''ו.
שנית, וזה העיקר, מסתבר ופשיטא שהוא אחז שזה לגביו ''דמיא עליה כשורא"

בתחומין יב נדפס מהגרז"ן 'היתר עגונה שבעלה נעלם במלחמת אזרחים', כתגובה להיתר שכתב הגרא"א כהנא שפירא.
בהערה 1 ציינו העורכים: "הדברים שלהלן נכתבו ע"י מחברם עוד בהיותו תלמיד-צורב בפני רבותיו בסיון תשכ"ד".

ראיון ב'קולמוס' עם בניו של הגרז"ן: https://www.calameo.com/read/0059614595 ... 4fsDX8yRld
(כמדומני שיש בו דברים לא ידועים)