פורום אוצר החכמה

ציטוט המאמר דלעיל: טיפ טיפה תובנות נכונות, רוב רובו פסולת בורותית ומקוממת, לענ"ד יפה היה לו שלא הועלה פה מאשר הועלה.
וגם הפרשנות סביבו סרת טעם, ומצומצמת/מסתגרת אל בורותו של כותב המאמר העיתונאי ההוא

קו ירוק כתב:ציטוט המאמר דלעיל: טיפ טיפה תובנות נכונות, רוב רובו פסולת בורותית ומקוממת, לענ"ד יפה היה לו שלא הועלה פה מאשר הועלה.
וגם הפרשנות סביבו סרת טעם, ומצומצמת/מסתגרת אל בורותו של כותב המאמר העיתונאי ההוא

ב"ה
אחת הפעמים הבודדות שאני מסכים עם מכבודו בכל מילה...

קצת מזכיר לי איזה מעשה עם קנאי ירושלים שהודו שכתבו וחתמו בשם רב גדול מכתב של כתב, וידעו שלא יכל להכחיש, כי לא יכל להזדהות עם הכחשה...
ישנם דברים שא"א כאן לכותבם. יודע אני בידיעה אישית, על מרן הרש"ז 'אוהב העם והארץ' (מה שנכון מאוד בחלק הבין אדם לחבירו וא"י עפ"י תורה), מה הוא דיבר ועל מה, ואחד הרבנים שהוזכרו, לאחר סיפור מסוים לא החליף עמו מילה עד יומו האחרון וכו' וכו'.
נאים הדברים לרדידות שישנה בכל כתבה המתארת אדם גדול. ליותר מכך לא יכלתי לצפות מהם.

בתוך הגולה כתב:ריש"ז (שהיום יום פקודתו) סבר עד יומו האחרון (הכינוי המצוטט לעיל על ריא"ו מקורו בהקלטה מימיו האחרונים) שספר קול התור הוא אמת לאמיתה (ולדבריו כן דעת חכמי ירושלים כמו רשז"א וריש"א). ולכן כתבתי שהוא בר פלוגתיה של ריא"ו לא (רק) בגלל יחס לחסידות וז"פ וידוע לכל.
לגבי גאולה בדרך הטבע. הנושא כמובן סבוך ואין המקום מתאים ואין אני כדאי לעסוק בזה. אבל בקצרה ודאי שהתנגד להרצל ולשאר רשעים. פשיטא. אלא שמ"מ סבר שיש בזה משום גאולת ישראל הבאה קימעא קימעא וכו' וכו'. ואין בדברים אפי' מר"מ והרוצה להרחיב יפנה לאשכולות אחרים העוסקים בדבר. מן הסתם ימצא שם כמה מלומדי בית מדרשו.

על דרך מה שמבואר ברמב"ם שאפי' הנצרות (אמונה בשיתוף) והאיסלאם (שכבר הגיעו לאמונת היחוד) מיישרים את הדרך לגאולה ול"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (ואי"ז סותר לכך שכמובן עדיין צריך להתרחק מהם בכל מיני ריחוק. וה"ה מן המינים והאפיקורסים).

דודי צח כתב:מאמר שנתפרסם -
אלי ביתאן

אותו מקורב, דמות מפתח בפוליטיקה החרדית, מוסיף: "אפשר לראות את ההבדלים גם באופן הניסוח שלו. כשהם דיברו על 'הציונים הרשעים', הוא דיבר על כך ש'התורה היא זכות הקיום של המדינה'. בעולם החרדי אלה אינם הבדלים סמנטיים. הוא היה קרוב הרבה יותר לאגף החרד"לי. אביו, ר' שלמה זלמן, הזמין את הרב קוק הציוני להיות הכוהן בפדיון הבן של בנו בכורו. במשך השנים היו שמועות על כך שהרב אוירבך פדה את עצמו שוב, והתנער מהקשר הזה. אבל למעשה ההפך הוא הנכון, הוא שאב משם המון. מאידך, וגם את זה אסור לשכוח, לצד היותו תלמיד של אביו הוא למד את הפוליטיקה החרדית התקיפה מרבו המובהק, הרב שך. בסוכתו היו תלויות תמונותיהם של השניים, ומבחינתו אלה היו שני עמודי ההוראה - מאבא למה איך לחשוב, מהרב שך כיצד להילחם".

היה שגור על לשונו של הגר"ש: "אחים תועים". לא רשעים ולא ארורים. רק "אחים תועים".


אגב, מה יהיה כעת עם ישיבתו? כמדומה שמלבדו זצ"ל אין בה עוד אנשי צוות. א"כ, כיצד היא תמשיך הלאה? האם מי מתלמידיו יתמנה תחתיו לעמוד בראשה?

אחרון התלמידים כתב:שמעתי אתמול בקול הלשון הספד. מרבי אהרון אויערבאך (לא שמעתי את שמו עד הלום) בכולל ישועות ארי.
(קול הלשון 036171001-1-7-5-3-23 לאחר הקדמה שם), שיעור מוסר נפלא, נופת צופים. שומעים את פעימות לבו הטהור של המדבר. מאוד מענין אותי לדעת מי האיש ומה שיגו ושיחו.

ישנו הרה"ג ר' אהרן בן הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א (רב קהילת 'אביר יעקב' סאדיגורא וראש ישיבת 'הליכות שלמה' בת"א), שכתב את סדרת "הליכות שלמה" (עם בן דודו הרה"ג ר' יצחק טרגר).

פרנקל תאומים כתב:

בתוך הגולה כתב:ריש"ז (שהיום יום פקודתו) סבר עד יומו האחרון (הכינוי המצוטט לעיל על ריא"ו מקורו בהקלטה מימיו האחרונים) שספר קול התור הוא אמת לאמיתה (ולדבריו כן דעת חכמי ירושלים כמו רשז"א וריש"א). ולכן כתבתי שהוא בר פלוגתיה של ריא"ו לא (רק) בגלל יחס לחסידות וז"פ וידוע לכל.
לגבי גאולה בדרך הטבע. הנושא כמובן סבוך ואין המקום מתאים ואין אני כדאי לעסוק בזה. אבל בקצרה ודאי שהתנגד להרצל ולשאר רשעים. פשיטא. אלא שמ"מ סבר שיש בזה משום גאולת ישראל הבאה קימעא קימעא וכו' וכו'. ואין בדברים אפי' מר"מ והרוצה להרחיב יפנה לאשכולות אחרים העוסקים בדבר. מן הסתם ימצא שם כמה מלומדי בית מדרשו.

על דרך מה שמבואר ברמב"ם שאפי' הנצרות (אמונה בשיתוף) והאיסלאם (שכבר הגיעו לאמונת היחוד) מיישרים את הדרך לגאולה ול"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (ואי"ז סותר לכך שכמובן עדיין צריך להתרחק מהם בכל מיני ריחוק. וה"ה מן המינים והאפיקורסים).

אך לא כתב שהאיסלם והנצרות הם מתחילי הגאולה בפועל...


נ.ב. התנצלותי לרבנים החברים על ההודעה דאמש

הגר"א נבוגרוצקי תלמידו, ר"מ בישיבת אור ישראל, יתמנה לראש הישיבה. כך לפי שמועה קרובה.

גן הירק כתב:אך לא כתב שהאיסלם והנצרות הם מתחילי הגאולה בפועל...

ישנה 'הנהגת היחוד'. הקב"ה מוביל את העולם אל תיקונו קמעה קמעה, גם הנצרות והאיסלאם הם אבנים בדרך אל התיקון. אי"ז אומר שהם חיוביים מצד עצמם. חלילה וחס. הם שליליים וטמאים בכל מיני שלילה וטומאה. אבל הקב"ה משתמש בהם בתהליך הזה שיביא את העולם אל 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.

גם הציונות, היא שלילית מצד עצמה כי היא התנהלה והובלה ע"י אפיקורסים (ולכן, לנו אסור היה להיות חלק ממנה), אבל הקב"ה משתמש בה כדי להוביל אותנו אל הגאולה בהתחלת התהליך של קיבוץ הנידחים והשיבה לציון ובניינה.

קו ירוק כתב:הגר"א נבוגרוצקי תלמידו, ר"מ בישיבת אור ישראל, יתמנה לראש הישיבה. כך לפי שמועה קרובה.

באמת? הלא יש לו גם ישיבה משלו בגבעת זאב?
ברכותיי לידידינו הנוטר (אם ניתן להשתמש במטבע לשון ברכה על המינוי שבא על רקע הפטירה הפתאומית).

יעקב ב. פרידמן - בקהילה
(איכות סריקה וכו' לא משהו)

אחרון התלמידים כתב:ב"ה
שמעתי אתמול בקול הלשון הספד. מרבי אהרון אועירבך (לא שמעתי את שמו עד הלום) בכולל ישועות ארי.
(קול הלשון 036171001-1-7-5-3-23 לאחר הקדמה שם), שיעור מוסר נפלא, נופת צופים. שומעים את פעימות לבו הטהור של המדבר. מאוד מענין אותי לדעת מי האיש ומה שיגו ושיחו. אודה מאוד למוסר פרטים באישי.

הוא בנו של גאב"ד טבריה הגאון רבי אברהם דב אוירבך שליט"א בעל מח"ס בחצרות קדשי וביום קדשי ועוד

יש בנותן טעם לציין שהנפטר הגדול היה מצאצאי בעל התולדות.

רשימות שרשמתי אתמול והיום, אשמח לביקורת עניינית, הערות והוספות.

לרב הנוטר בלעתי דבריך כבכורה בטרם קיץ ובנשימה אחת. מן הסתם בהמשך יבאו הערות, הארות הוספות ושאלות אבל על של עתה באתי - יש"כ גדול!


(ובהזדמנות זו יש"כ גם לרב גן הירק על דברי י"ב פרידמן שיש בהם טעם וחן משלהם)

ש.י. רובין כתב:יש בנותן טעם לציין שהנפטר הגדול היה מצאצאי בעל התולדות.

[/quote]
שמעתי בעבר משמו [או משם אביו] שאמר בבדיחותא שהוא מצאצאיו של בעל התולדות קודם שנתקרב לחסידות

ייש"כ גדול לרה"ג נוטר הכרמים שליט"א
ותודה רבה מאוד על המאמץ הגדול בהעלאת הדברים על הכתב ועל העלאתם לכאן.

יש"כ עצום להרה"ג הנוטר שטרח והעלה את התרשמותו מכמה וכמה היבטים.

ישראל אליהו כתב:יש"כ עצום להרה"ג הנוטר שטרח והעלה את התרשמותו מכמה וכמה היבטים.

ישנו מישהו שמוריד את הקובץ הרבה פעמים, כנראה שרוצה לעשות כבוד לנפטר בדרכו שלו...

וזאת מנין לך? הא, מן הסתם גם אצלך ביקר אליהו הנביא...

העדה

פרנקל תאומים כתב:אגב, מה יהיה כעת עם ישיבתו? כמדומה שמלבדו זצ"ל אין בה עוד אנשי צוות. א"כ, כיצד היא תמשיך הלאה? האם מי מתלמידיו יתמנה תחתיו לעמוד בראשה?

שמעתי שהרה"ג ר' יוסף פטרוב שליט"א מסר היום את השיעור בישיבה

"כל עולם הישיבות שנבנה על ידי החזו"א, הרב מבריסק והרב שך (!), נהרס בשנתיים האחרונות"...

איפה בדיוק אתם חיים?!

לא ראיתי שהתעכבו מספיק על בבואה לדמות הפרוש שהשתלשלה עדינו משנת ד' אלפים תת"ך
זה הפרוש מסרגוסה המתואר בחובות הלבבות 'צהלתו בפניו ואבלו בלבו'
וכבבואה לאותו סרגוסי התהלך זה ה'שערי חסדני'ק' בסמטאות ירושלים ...אין לו כלום, ויש לו הכל...
כל כולו מלא וגדוש שמחת חיים, ליבו עולז עם התורה והמצוה

כמה הילכתא גבורתא איכא למשמע מיניה: אמונה בא-להים חיים, אמונה חושית בשכר ועונש ובגמול עולם הבא, ועוד ועוד כיד ד' הטובה...

הלוואי ונזכה ליטול עמנו מקצות דרכיו, ויהא לעילוי נשמתו בעולם הגמול!

אפרקסתא דעניא כתב:"כל עולם הישיבות שנבנה על ידי החזו"א, הרב מבריסק והרב שך (!), נהרס בשנתיים האחרונות"...

איפה בדיוק אתם חיים?!

את מי אתה מצטט?

נוטר הכרמים כתב:רשימות שרשמתי אתמול והיום, אשמח לביקורת עניינית, הערות והוספות.

כל האשכול היה שוה בשביל רשימה מופלאה ומרגשת זו.
נקוה מאוד שיתווספו בהמשך רשימות נוספות שכאלו.
יישר כח גדול.

יעקב ב. פרידמן 2
"סנה בוער בשערי חסד"
(כנ"ל איכות סריקה וכו' לא משהו)

איש הגבעה כתב:

אחרון התלמידים כתב:ב"ה
שמעתי אתמול בקול הלשון הספד. מרבי אהרון אועירבך (לא שמעתי את שמו עד הלום) בכולל ישועות ארי.
(קול הלשון 036171001-1-7-5-3-23 לאחר הקדמה שם), שיעור מוסר נפלא, נופת צופים. שומעים את פעימות לבו הטהור של המדבר. מאוד מענין אותי לדעת מי האיש ומה שיגו ושיחו. אודה מאוד למוסר פרטים באישי.

הוא בנו של גאב"ד טבריה הגאון רבי אברהם דב אוירבך שליט"א בעל מח"ס בחצרות קדשי וביום קדשי ועוד

אכן.
גם אני שמעתי היום את ההספד, מומלץ בחום. [למי שרוצה להתחמם מהאש הגדולה]

הרה"ג נוטר הכרמים שליט"א,

ישר כח על הדברים הנפלאים, ממש מים קרים לנפש עייפה,

הבה לנו עוד הנהגות והדרכות, עובדות והשקפות כיד ה' הטובה עליך!!

===


מישהו כאן יכול להרחיב ולו במעט, עד כמה שאפשר, על דרכו בלימוד פנימיות התורה.
מתי התחיל, אצל מי למד, האם לימד תלמידים בצורה מסודרת?, איזה ספרים לימד?

על גדלותו בתורת הנסתר אין צריך ראיה מאף אחד, אך בכל זאת אזכיר סיפור מת"ח שכתב חיבור על פירוש הגר"א על ספד"צ ובא לקבל הסכמה מהגר"מ שפירא זצ"ל, הגר"מ לא הסכים לתת לו הסכמה ואמר לו שבקבלת הגר"א רק ר' שמואל יכול לכתוב הסכמה.

אחרון התלמידים כתב:ב"ה
שמעתי אתמול בקול הלשון הספד. מרבי אהרון אועירבך (לא שמעתי את שמו עד הלום) בכולל ישועות ארי.
(קול הלשון 036171001-1-7-5-3-23 לאחר הקדמה שם), שיעור מוסר נפלא, נופת צופים. שומעים את פעימות לבו הטהור של המדבר. מאוד מענין אותי לדעת מי האיש ומה שיגו ושיחו. אודה מאוד למוסר פרטים באישי.

בנו של הגרא"ד אויערבאך, מחבר כמה וכמה ספרים חשובים מאד. מצויים באוצר קחנו משם.

מלאעולם כתב:

Items302B-950.jpg

כמדומני שהיהודי מעוטר התפילין המהלך עם הגר"ש זצוק"ל בתמונה הינו תלמידו המובהק הג"ר שמואל טל שליט"א ראש ישיבת 'תורת החיים' ביד בנימין (לשעבר ב'נווה דקלים' ת"ו).

הגר"ש כתב לו בשעתו הסכמה נלהבת לספרו "ט"ל שמואל" על ל"ט מלאכות שבת. בהסכמה הוא מרבה בשבחו של המחבר. ההסכמה מופיעה בספר אחרי הסכמתו של הג"ר אברהם שפירא זצ"ל ראש ישיבת 'מרכז הרב' שאצלו למד הרב טל לפני שלמד אצל הגר"ש.

אאל"ט הגר"ש טל היה דומיננטי מאד אצל הגרש"א בעניין 'ההתנתקות', ובין השאר בהשפעתו התנגד לה הגר"ש בחריפות (חרף הוראתו של מרן הגריש"א זצ"ל ליהדות התורה שלא לפרוש מן הממשלה בעבורה, כ"א רק להצביע נגד התוכנית [או להימנע, אינני זוכר] ).

זו היא דוגמא נוספת לאישיותו המיוחדת רבת האנפין של הגרש"א זצ"ל. מי שמנסה להכניס את הגרש"א לתוך איזו תבנית מצומצמת או לעשות 'העתק הדבק' לדמותו מדמויותיהם של גדולים אחרים מן העבר. חוטא לדמותו.

אכן הוא הרב טל, הרואה עצמו תלמיד מובהק לגר"ש ודבק בו מאוד (אפשר שבימים הקרובים ימסרו לרבים בע"ה דברי ההספד שנשא עליו, פעמיים, בישיבתו). וגם התמונה עצמה צולמה בשבילי ישיבתו של התלמיד, תורת החיים ביד בנימין (הילדים הם תלמידי הת"ת התורני שהקים הרב טל סמוך לישיבתו).

יישר כח על התגובות הרבות החמות והמלהיבות שקיבלתי, ובעיקר באישי. משנה הודאה על התיקונים ובקשת ההבהרות. למדתי כי הצימאון גדול ועצום.

לא הדגשתי מספיק, כי אין רשימות אלו מתעתדים להחשב כמאמר הערכה. אלו זכרונות ועדויות מכלי ראשון, היחוד שבהם הוא באוטנטיות (כלי ראשון) ובמאמץ לדייק ככל האפשר. בנוסף, יריעה רחבה יחסית הוקדשה לדרכי לימודו וניתוחם בשל קוים שכתבתי עוד בחייו, הכ"מ.

בולטים בהעדרותם - תיאורים חיים ותוססים יותר ממראות הקודש מלאי ההוד שזכינו להם כלאחר יד בהיכלא דמלכא.

ננסה עם הזמן להשלים את החסר, אי"ה.

ושוב, תודה.

ידידותכם והשתתפותכם הכנה, כאגלי נוחם ושיקוי בכוס היגונים.

מבקש דעת כתב:

יראה- שלם כתב:גם איש הח"ק הרב משה אייזנבאך הי"ו, בעת המעמד לפני יציאת המיטה התייפח בבכי ממש שלא כהרגלו עד שלא יכול היה להמשיך בפסוקים.

הגאון ר' מאיר שמחה ציין שגם בלווית אביו הגרש"ז נשנק הח"ק באומרו את הפסוקים.

אכן כן.
מרנא הגרש"ז נ"ע שנלב"ע גם הוא בחודש אדר (ביום ראשון בערב, כ' אדר א' תשנ"ה. ונטמן למחרת ביום שני), וכאשר ראש הדגל בח"ק אמר את המשנה של "עקביא בן מהללאל.. דע לפני מי אתה עומד" הוא מירר בבכי, וכשהוא הגיע אל המילים: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" הוא נשנק מן הבכי וממש לא הצליח לסיים את דברי המשנה. אח"כ הוא הסביר: "איך אני יכול לומר להגרש"ז זי"ע: "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"?

ומלה אחת לפ"ת, פליאה בעיני ההזדקקות וההיטפלות העיקשת לזוטות 'צהובות'.

זו היא דוגמא נוספת לאישיותו המיוחדת רבת האנפין של הגרש"א זצ"ל. מי שמנסה להכניס את הגרש"א לתוך איזו תבנית מצומצמת או לעשות 'העתק הדבק' לדמותו מדמויותיהם של גדולים אחרים מן העבר. חוטא לדמותו.

כל יהודי הוא לא העתק הדבק. כ"א עולם בפני עצמו, ק"ו לגדולי ישראל שגבהו מעל הקרקע.
ואעפ"כ יש דברים שהם כחוט השני. זה בעינך העתק הדבק?
אגב, גם הגרא"מ שך התבטא לאחר ירחי כלה אחד, ואמר בערך בכהאי לישנא, למאן דהוא שאמר לו על כך שהוא התקיף את המתנחלים, ושהם נפגעו מכך מאוד:
הם יהודים יקרים, אבל אם תבא הממשלה יום אחד ותזרוק אותם מהבית הכל ייהרס להם.. (כוונתו, כי על זה העמידו את מהותם). ואכן חכם עדיף עדיף מנביא באה לאחר שנים ההתנתקות ללא כל סיבה אמיתית.

נשר כתב:על גדלותו בתורת הנסתר אין צריך ראיה מאף אחד, אך בכל זאת אזכיר סיפור מת"ח שכתב חיבור על פירוש הגר"א על ספד"צ ובא לקבל הסכמה מהגר"מ שפירא זצ"ל, הגר"מ לא הסכים לתת לו הסכמה ואמר לו שבקבלת הגר"א רק ר' שמואל יכול לכתוב הסכמה.

אם כבר הזכרת את ר' משה זצ"ל יבנ"ט להביא את מה שהביא כאן בעבר חבירנו 'בן ירושלים' אשר בדידו הווה עובדא:
נוהגים היינו בצעירותינו לצעוד לרחוב גשר החיים בשבת אחר הצהריים לביתו של הגר"ש אויערבך שליט"א, להתפלל עמו מנחה (בבית הכנסת זכרון בתיה) ואח"כ לעלות לסעודה שלישית ולהשאר שם עד מאוחר במוצאי שבת. רבות יש לספר על החויה הרוחנית היוצאת מגדר הרגיל בשהיה במחיצתו, בדבור בלימוד, בהנהגותיו וכו' אבל אכ"מ.
בשבת אחת נכחו בסעודה שלישית כמה בחורים והיה שם גם אברך בני ברקי די צעיר לא מוכר, חמוש בפראק. האברך הנ"ל מהר מאד התחיל להעלות נושאים, ובין היתר שאל את הגר"ש ברבים! האם לקבל משרת משגיח שהוצעה לו, ומה המעלות והחסרונות בלהיות משגיח ועוד ועוד.
ואז אחד הנוכחים אמר בהקשר אחר איזה וורט ששמע מר' משה שפירא. האברך הנ"ל התפרץ ואמר " ראיתי (או שמעתי. אני לא זוכר במדויק. ב"י) שיחה מר' משה שפירא וממש הזדעזעתי. זה מוסר? כך מוסרים שיחה?" והמשיך ללהג. הגר"ש ישב דומם וניכר היה שהדברים הכעיסו והכאיבו לו. ואז פנה לאברך הזה בכאב. "איך אפשר להזדעזע מיהודי שיודע את התורה כולה?! אמנם דרכו בלימוד מחשבה היא לא תמיד דרכנו, אבל להזדעזע?! מאדם ששולט בכל התורה?!" ואז הוסיף עוד כמה מילים על גדלותו של ר' משה.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=31074&p=327348&hilit=%D7%94%D7%92%D7%A8+%D7%A9+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%9A#p327348

ואם כבר הוזכר הגר"מ שפירא, אביא עוד מעשה מכלי ראשון שמאד נהניתי ממנו,

כשניחם הגר"ש את בני הגרמ"ש, ביציאתו פנה אל הרבנית שתחי' ואמר לה "הכל בזכותך"!! הרבנית לא הסכימה לקבל, למרות ששמעה זאת מאנשים רבים ואמרה "לא נכון, לא אמרתי לו מה ללמוד וכמה ללמוד, הכל הוא עשה על דעת עצמו"', ענה לה הגר"ש: "נכון, אבל את לא הפרעת לו! וזה הדבר הכי גדול שיש"

"הוא היחיד שניחם אותי באמת", אמרה הרבנית.

בהקשר לזה, שמעתי אישית מא' מבניו של ר' שלמה לורנץ ז"ל, כי אביו התבטא לאחר שישב שבעה על פטירת אשתו, וכל המי ומי הגיעו לנחמו, כי משנים קיבל תנחומין באמת, ר' שמואל אויערבאך ור' דן סגל.

דברי מספד של רבינו הגר"ש על מרן הגרמי"ל ליפקוביץ שהביא כאן בעבר חברנו 'הרב הנוטר' וכמדומה שאת הדברים אפשר להליץ אחד לאחד אף על רבינו זצ"ל ודבריהן הן הן זכרונם:

כולנו יודעים, והלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל, שר וגדול ממש ממש ובודאי לא מספיק עד כמה שמדברים, שהרי כל כולו היה אש של עוז וגבורה וכל דבריו מתוק מדבש, תוך שהוא עומד תמיד בפרץ לשמור משמרת הקודש ולהלחם על זה מלחמה עצומה".

"הוא היה אומר שכשמשיח יבוא כל אלו ששינו ולא הלכו במסורה הם יברחו! ורק אנחנו, רק מי ששמר על החינוך בטהרתו, רק הם יישארו. תמיד הוא דיבר ותבע שלא לשנות".

יש לשונות בחז"ל ש"היו הדברים שמחין כנתינתן מסיני", כתוב כאן יסוד נפלא, מה המשמעות של "שמחים". היום כולם מחפשים איך להיות שמחים ומאושרים, וכאן מלמדים חז"ל שאין הדברים שמחים רק אם זה "כנתינתן מסיני" מהדברים החדשים אין שמחה! רק אם זה כנתינתן רק אם לא משנים והולכים בדרך המסורה, אז הם שמחים. רק כנתינתן זה משמחי לב, ואם זה אפילו קצת לא כנתינתן חסר בשמחים! חסר במשיבת נפש"

"הנהלת התלמוד תורה שאלו והתייעצו האם לבטל את מסיבת החומש אחרי האבל הגדול, ושאלו את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א - עמוד התורה וההוראה, והוא הורה שאדרבה, זו היתה משאת נפשו של רבי מיכל יהודה זצוק"ל. לעמוד על משמרת התורה בטהרה. ובכזה תלמוד תורה זה ממש לעילוי נשמתו".

"אזכיר רק דבר, שבו היה הגאון הגדול רבי מיכל יהודה זצוק"ל מאד מיוחד בזה, מצוי היום שכאשר רוצים להחדיר את ההבנה בלימוד לצעירי הצאן, בישיבה קטנה וגם כבר בכיתות ז וח' אומרים לפניהם תורות יפים ומביאים הרבה מפרשים, איני מזלזל ח"ו ואיני ראוי לומר, אבל פעם היה מהלך אחר וזה ראינו אצל הגאון הגדול זצוק"ל. פעם היה מהלך אחר, והוא היה כמעט השריד האחרון בזה."

שמענו מהרבה תלמידים איך כל מגמתו היה להכניס את המתיקות בגמרא עצמה, אמר לי ת"ח גדול אחד מתלמידיו, וסיפר שהבחורים התכוננו לפני שיעור בכל מיני תורות וביאורים וכו', ואמר להם רבי מיכל יהודה זצוק"ל שאחר שלושים שנה, אחרי הרבה שנים תעשו כך. עד שתגיעו להבנה, תקבלו את המעלות ללמוד את הגמרא והתוספות פשט טוב טוב, ולקבל את החיות מהפשט. ואחר כך יש ודאי עוד ביאורים ציצים ופרחים לחדש, הוא לא ויתר על להכניס את המתיקות בגמרא עצמה ב"אמר אביי" ו"אמר רבא" בעצם ההוויות של אביי ורבא. היה אולי היחיד בזה בלהכניס וללמד את המתיקות בגמ' עצמה.

זכורני כשישבתי שבעה על אשתי ע"ה ואבי מורי זצוקללה"ה למד את המשניות בין מנחה למעריב, ישב שם הגאון הגדול רבי מיכל יהודה זצוק"ל, ואחר כמה שנים שפגשתיו אמר לי "אינני יכול לשכוח את המתיקות של המשניות של אבא ע"ה. כל כך "גישמאק" כל כך מתוק. וחשבתי שהרי הוא עצמו, רבי מיכל יהודה, הוא התמונה החיה לאותו גישמאק ולאותה מתיקות, המתיקות מהגמ' עצמה והמשנה עצמה.

שמעתי פעם מאדם גדול על הפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" שאין הפירוש סתם זהב וכסף, כי מה הקשר ומה הדמיון בין זה לתורה, אלא הכוונה כאן על כסף והזהב שבתורה, על החידושים הציצים והפרחים,ועל זה נאמר "טוב לי תורת פיך" טוב לי הפשט של הגמרא עצמה, החביבות של הגמרא עצמה יותר מ"תורדיק'" זהב ו"תורהדיק'" כסף!
זה גם מה שהיה פעם בישיבות הקטנות, הלימוד היה להכניס את המתיקות בדף הגמרא עצמו, במילים הקדושות של הגמרא ולא שזה ח"ו רק היכי תמצי לומר על זה חידושים. ודבר זה כמעט נשתכח, וזהו ממש שכחת התורה. ועכשיו כשנאבד מאתנו האבדה הגדולה הזו, זה הזמן להתעורר בזה, לא לשכוח את העיקר את ה"קודש קודשים" של התורה.

ובאמת ידוע שמי שלמד אצל רבי מיכל יהודה זצוק"ל כל מי שלמד אצלו, רואים בחוש שאצלם הגמרא יותר מאירה! ואמרו לי כמה תלמידי חכמים שאת כל הטעם בגמרא קבלו ממנו מהשיעורים ומהחיות בדברי הגמרא.

דבריהם הם הם זכרונם, ובבחינת הוא היה אומר, ודבר זה היה בעצמותיו ממש, ובודאי אין בזה די, ויש הרבה להאריך, וזה חוץ מכל החסדים העצומים שלו וזכורני שאחד נכנס אליו, ופתחו את הדלת, ומיד אמר הגאון הגדול זצ"ל לפתוח את כל הדלת, שיהיה ברחבות שיהיה בנעימות.

כעת זה העת להתעורר ולעמוד על המשמר, לא להכניס דברים זרים בתלמודי התורה ובמקומות הקודש. וזה פיקוח נפש ממש. ומאידך מה שהזכרנו להתעורר בזמן שכזה להכניס את החיות בגמרא עצמה וזה צריכים אנו לשנן לעצמינו שיהיה באמת והערב נא.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=5409&p=44968&hilit=%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%90%D7%9A#p44968

ייש"כ להרב הנוטר על הרשימה המאלפת והמרתקת.
ההשוואה בהתחלה לאמירת שבחים כלפי הקב"ה צרמה לי.

נשר כתב:ואם כבר הוזכר הגר"מ שפירא, אביא עוד מעשה מכלי ראשון שמאד נהניתי ממנו,

כשניחם הגר"ש את בני הגרמ"ש, ביציאתו פנה אל הרבנית שתחי' ואמר לה "הכל בזכותך"!! הרבנית לא הסכימה לקבל, למרות ששמעה זאת מאנשים רבים ואמרה "לא נכון, לא אמרתי לו מה ללמוד וכמה ללמוד, הכל הוא עשה על דעת עצמו"', ענה לה הגר"ש: "נכון, אבל את לא הפרעת לו! וזה הדבר הכי גדול שיש"

"הוא היחיד שניחם אותי באמת", אמרה הרבנית.

פעם רבינו הגר"ש זצ"ל דבר איתי על הגר"מ אליפנט וציין את מעלתו "שהיה חד בדרא" כדבריו שנתן לאברכים בני העליה ללמוד ולגדול ולא ניסה לנצל אותם ל"טובת הישיבה", ואפילו שלא הבין שיחם ושיגם כי לא היה שייך ללימוד ההלכה כלל, לא הפריע להם לצמוח

חלק ממודעות אבל (אלו שע"י חברת פ"י)