אחד מהעם כתב:באמונתו כתב:אחד מהעם כתב:אם כבר עלה פרשיית החליצה, אצ"ב שני גירסאות שונות לחלוטין.
א. מהספר רבי מרדכי פגרמנסקי, שעפ"ד הסיפור היה די פשוט ולא מורכב כלל (כמו"כ מיקום החליצה הייתה בשווייץ) ביקשו מהאח לבוא וכו' והגיע ללא שהיות מיותרות. (מתאים יותר למה שמובא לעיל מעדות האח ע"י ברשילא).
ב. סיפור החליצה מסופר מפי בנה האדמו"ר מסאסוב שליט"א [ששמע מפי אמו לפני פטירתה], ועפ"ד הסיפור היה כרוך בעסקנות של החזו"א, ואף במעשה נפלא שהגיע יחד עם הגר"מ לאחיו בחלום, עד שהסכים לחלוץ, (לפי"ד החליצה אכן הייתה בארה"ב).
אשמח אם יהיה למישהו מה להוסיף בהירות בענין.
אוצר החכמה_רבי מרדכי פגרמנסקי - ביטון, מיכאל יעקב_589_591.pdf
=נועם אמרים משפטים פ__ג תקכ__ב=.pdf
עיין נוסח אחר בשם רבי יהודה בויאר כאן:
https://shiour.wordpress.com/2012/04/28 ... %95%D7%AA/
חסום לי, האם מישהו יוכל להביא?
שיעור
בסייעתא דשמיא
אתר
טופס יצירת קשר
אודות
28 באפריל 2012
ערך שכרן של מצות
צפרא דמארי טב
אחי ורעי, אהובי וידידי.
שיעור הבוקר מוקדש לעילוי נשמת אחי היקר באנשים חזקיהו חיים בן עוזר זצ"ל, ולרפואת
יוסף שלום בן חיה מושא שיחי‘.
הפסוקים הבאים מספרים על מלחמתם של שבטי אפרים ומנשה לכיבוש העיר "בית אל", שמבואה היה נסתר:
וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז. וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר;
וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז–הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.(שופטים א כב)
והג' בסוטה (מו:) בענין מצות לויית אורח מבארת את חשיבותה של המצוה:
תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה [ללוות אורחים] ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר (שופטים א) וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר.
ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו.
וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז–הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. תניא היא לוז שצובעין בה תכלת [אקלים שלה קולט טוב את צבע התכלת], היא לוז שבא סנחריב [מלך אשור] ולא בלבלה [לא הגלם לעיר אחרת], נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים והלא דברים קל וחומר ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה
ברגליו על אחת כמה וכמה.
במה הראה להם? חזקיה אמר בפיו עקם להם. ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם. ע"כ.
למדים אנו מה גדול שכר מצוה קטנה.
מסופר על ר' מרדכי פוגרמנסקי ז"ל מפי הגר' יהודה בויאר מתלמידי החזו"א,
הוא היה ניצול שואה, ואחרי המלחמה עבר לפריז ושם נשא אשה, אחרי שנה עזב את זה העולם, ולפני שנפטר הרב, הספיק להודיע לאשתו שיש לו אח שגר רחוק, והואיל ואין להם ילדים ביחד יש לה חובה לקיים מצות חליצה מאח זה.
היא פנתה לחזון איש ז"ל ושאלה מה לעשות כדי למצוא את האח ?
החזו"א ענה לה שתשוב למחרת,
למחרת אמר לה החזו"א שתלך ל"ניו זינלד" ושם תמצא אותו.
היא נסעה לשם, ופנתה מיד לבית דין בעיר הבירה, ואחרי הרבה חיפושים מצאו את הפרטים שלו, ואיתרו אותו, אבל כשהודיעו לו הוא סירב באומרו שאין הוא שומר מצות וכי אין לו שום כוונה להגיע לבית הדין.
לבסוף אחרי שכנועים ואחרי שהאשה הבטיחה לו 5000$ הוא הסכים לקיים מצות חליצה.
האח הגיע לבית דין לעריכת טקס החליצה, אמנם הוא סירב בתוקף לקחת את הכסף להפתעת כולם!
כששאלו אותו מדוע? הוא ענה שבליל אמש התגלה אליו אחיו ז"ל בחלום והתחיל לצעוק עליו ולהוכיח אותו: "איך אתה לא מתבייש! נתנו לך משמים מצוה אחת לקיים ואתה מוכר אותה בכמה פרוטות זעומות".
מכאן למדים כמה גדול ערך שכרן של מצות.