פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:נקודה חשובה שלא הודגשה: אזכרתו של ר"ש ליברמן בעשרה כרכים הראשונים של האנצי' היא החריגה, שכן באנצ"ת לא מזכירים את שם הכותב על ספרו (מלבד במקומות שבהם נצרך השם כדי להבהיר באיזה ספר מדובר), ושני יוצאים מן הכלל היו: ר"ש ליברמן ("תוספתא כפשוטה לר"ש ליברמן") וכן הראי"ה קוק ("דעת כהן לראי"ה קוק ז"ל" משפט כהן לראי"ה קוק ז"ל וכן עזה"ד). ואמרו שהראשון היה כמחווה לחותנו ר"מ בר אילן ז"ל - כ"ז שמעתי מהרדצ"ה ז"ל.

הפתרון כפשוטו הוא שאלמלא ציינו את שם המחבר, היו הקוראים עשויים להחמיץ את הכוונה שמדובר בשם של ספר ולהבין בטעות שמדובר בתוספתא עצמה, ותיבת 'כפשוטה' באה לציין שזהו הפשט הפשוט בתוספתא.

מעניין לציין שבצוואתו הוריש את כספו לחב"ד, ופלא הוא שהרי אין ידוע על קשרים מיוחדים שהיו לו לאדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל.

דיון על כך כאן - http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... um_id=6685

למי שסיכם מקודם ש"בקיצור, הכל פוליטיקה" --
שים לב למי כתבת "ז"ל" ולא "זצ"ל", ודוק. באמת "הכל".
[סליחה על אי היכולת להבליג, שלא כהרגלי, במה שקשור למרן רבינו הגדול זצ"ל]

ממש מצטער ולא התכוונתי לפגוע חלילה חלילה!
פשוט פליטת קולמוס על הנצי"ב זצ"ל ועל השאר ז"ל.
ואם מישהו נפגע שלא באשמתי חוזרני בי.

גאולה בקרוב כתב:למי שסיכם מקודם ש"בקיצור, הכל פוליטיקה" --
שים לב למי כתבת "ז"ל" ולא "זצ"ל", ודוק. באמת "הכל".
[סליחה על אי היכולת להבליג, שלא כהרגלי, במה שקשור למרן רבינו הגדול זצ"ל]

זכותו של לומד בישיבה לחשוב שיש הבדל במעלה בין גדולי ישראל, ועדיין לא ייחשב הדבר כפוליטיקה. כפי שברור לכל שמה שכתב כת"ר 'מרן רבינו הגדול זצ"ל' על הרב קוק, אין זה מחמת פוליטיקה ח"ו, אלא משום הערצתך אליו. ודי בזה.

כל דבר אפשר לומר "זכותו לחשוב". נכון, יש בחירה חופשית גם לחטוא.

אומר לך: עם כל עומק ותהום הבדלי ההשקפה- באמת שאין לי ולו טיפת בעיה בנפש לומר "האדמו"ר מסאטמר זצ"ל", וכש"כ "הגרא"מ שך זצ"ל", וכהנה.
וכי לא זו האמת שהם "זצ"ל"?
ובדורנו, ש"ז"ל" אנחנו כותבים על כל אדם פשוט ביותר, כמעט אפילו על חילוני, ו"זצ"ל" הוא למי שיש בו ריח תורה, תוכל להבין את כאבי על אלו שמדקדקים אחרת על מרן פאר הדור קודש הקדשים זצ"ל. [אמנם כאן כבר התנצל שלא היה בכוונה]

לומד_בישיבה כתב:לדעתי אין זה קשיא מדוע אצל ליברמן הקפידו לציין מיהו מחברו ואילו אצל אביו הנצי"ב לא הקפידו כל כך. - אלו שהיו צריכים להכשר כמו ליברמן והרב קוק ז"ל הקפידו לציין שזה מליברמן והרב קוק לאפוקי מהחרדים שהתנגדו להם. משא"כ הנצי"ב זצ"ל לא היה צריך להסכמה כל שהיא והזכיר את שמו אלא מפני כבוד אביו.
כלומר, לא שציינו את שמו של ליברמן כמחווה לר' מאיר בר אילן, להודיע בשער בת רבים על כוחו של חתנו בתורה, אלא כדי להכשירו. ועתה הכל מובן. מדוע צוין שמו של זה בעקביות, ומאידך שמו של זה, פעמים כן פעמים לא, וישנו כאלו שכלל לא הוזכר שמם.
ואפשר שמשום הכי הזכירו גם את שמו של רי"מ טוקצינסקי ז"ל שהיה מאלה אשר לחמו בישוב הישן וממובלי המאבק להכתיר את הרב קוק ז"ל - בקיצור הכל פוליטיקה.

הבעיה הקטנה בהצעתך היא שבאותה תקופה שבה נכתבו הדברים, לא היה שום צורך להכשיר את הרב קוק או את הרב טוקצינסקי, שהם נחשבו שמנה וסלתה של הישוב הישן ומרכז היהדות החרדית בירושלים, והפלג הקנאי הוא שהיה שולי וזניח לגמרי.

חזן חזן
גם אתה מאלו שנצמדים לעובדות ההיסטוריות האמיתיות במקום ל"ירושלים של מעלה" ו"מרא דארעא דישראל"?...

עוד על ר"ש ליברמן

מאמר של דוד גולינקין (קונסרבטיבי)
http://seforim.blogspot.co.il/2014/12/w ... hodox.html

עוד על רש"ל:
א - שמעתי ביום ו' ערש"ק חנוכה העעל"ט מר' טוביה רוטברג בעל החנות במונסי, ששמע מבן דודו הגר"צ שליט"א ראש ישיבת בית מאיר, שסיפר על אביו הג"ר זלמן רוטברג זצ"ל שביקר אצל הר"ש ליברמן בארה"ב, וישבו ארבע שעות ושוחחו, דיברו בלימוד, וכן בעניני משפחה, וחלק סתם "פוליטיק". בסוף כשקם הגרז"ר לצאת, הלך ר"ש ליברמן להביא את המעיל של ר' זלמן, והוא התחיל להלביש לר"ז את מעילו. ר' זלמן עצר אותו ואמר לו שהוא אינו רוצה להשתמש בת"ח! ליברמן ענה לו "ר' זלמן, איהר וויסט דאך אוואו איך זיץ.... דארט האב איך נישט קיין געלעגנהייט פון משמש זיין א תלמיד חכם... לאזט מיר..." ["ר' זלמן, אתם הרי יודעים איפה אני יושב... שם אין לי הדזמנות לשמש תלמיד חכם.. תרשה לי לקיים את זה עכשיו.."]

ב - שמעתי היום מאיש ושמו רזה"פ ששמע מדודתו מרת נעמי ביילה לזר בת טוביה בר אילן, שהלכה לנחם את ליברמן כשנפטרה עליו אשתו יהודית בת ר"מ בר אילן, והתקשורת היתה שם. וליברמן דיבר בפניהם באריכות על המושג "טרגדיה יוונית". ובסוף דבריו הפטיר "אבל חכמינו ז"ל דרך אחרת היה להם בכל נושא זה." ואנשי התקשורת שאלו מהי דרך חז"ל בזה, וליברמן ענה "זה כבר אסור לי להגיד כעת, כי זה נחשב דברי תורה, ואסור לאבל לעסוק בד"ת...".

ג - הנ"ל סיפר לי שליברמן תרגם את הכתובה לאנגלית ורצה להראות את זה להגר"מ פיינשטיין, והגר"מ סירב לפגוש אותו. וליברמן נפגע מזה מאוד.

ד - לגבי הג"ר צדוק וקרבתו למשפחה, אמר לי הנ"ל ששמע מאיש חסיד חשוב מאנשי לייקווד ושמו הג"ר יהושע [שיקי] בוראק ז"ל, ששמע שאמו [של ליברמן] היתה ממשפחת הג"ר צדוק מלובלין [כמו שכבר הובא], וליברמן סיפר שהיתה מתפללת שלא יגדל בנה להיות כר' צדוק, שפרש ונהיה חסיד רח"ל.... והפטיר ר' שיקי בוראק ואמר "ותפילותיה נתקבלו...."

ישבב הסופר כתב: לגבי הג"ר צדוק וקרבתו למשפחה, אמר לי הנ"ל ששמע מאיש חסיד חשוב מאנשי לייקווד ושמו הג"ר יהושע [שיקי] בוראק ז"ל, ששמע שאמו [של ליברמן] היתה ממשפחת הג"ר צדוק מלובלין [כמו שכבר הובא], וליברמן סיפר שהיתה מתפללת שלא יגדל בנה להיות כר' צדוק, שפרש ונהיה חסיד רח"ל.... והפטיר ר' שיקי בוראק ואמר "ותפילותיה נתקבלו...."

זה האיש?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?159175&

כן חתן ר' אי"ש פרלוב ז"ל [אח של האדמו"ר מנובומינסק שליט"א]

בור הגולה כתב:

איש_ספר כתב:

תוך כדי דיבור כתב:גם ר' שאול ליברמן הנ"ל היה חתנו של רבי אליעזר רבינוביץ'. בכל אופן הוא באמת היה שושלת היוחסין מכל הצדדים (ולא רק משפחת קצנלבוגן).

אכן. ובזיו"ש של ר' מאיר ברלין (בר אילן).

אכן היה בדעתי להוסיף כל זה.

אחיו של ר' שאול, היה ר' מאיר יונה ליברמן, איש אמונו של הגרח"ע בווילנא, והיה רחוק מאד בדעותיו מאחיו הנ"ל וד"ל. עלה לארץ, והתגורר בירושלים. נפטר לפני שנים אחדות בזקנה מופלגת.

שמעתי שרש"ל היה שולח תמיכה קבועה להגרי"ז מבריסק, ובהיות שידע שהגרי"ז לא יאות לקבל ממנו את הכסף היה שולח זאת דרך אחיו שהיה מבאי ביתו של הגרי"ז.

---
בקשר למשפחת מדליה-מעדאליע יש תח"י ספר מאחד מרבני המשפחה (רשי"ל או בנו ר' אהרן שלמה) בו נדפסו תמונותיהם ותיאור הרציחה הטראגית של רשי"ל, כמדומני שהספר איננו באוצר החכמה.

בקשר ליחס בין החזו"א ור"ש ליברמן מעניינת ולא כ"כ מוכרת אגרתו של החזו"א לר"ש, בעניין בקשתו של האחרון מבן דודו אם יש דרשה בגמרא לדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (התנא מניו יורק - ממכתבי הרב פרופ' שאול ליברמן, מדעי היהדות 42, עמ' 292-3). מדובר באגרת לפני עליית החזו"א ארצה והוא נפתח כך: "שלום, לשמחת לבבי הגיעני - כמצווה הבאה בהיסח הדעת - מכתבך". ועוד אציין לדברי רש"ל, מהם עולה תקופה של יחס קרוב ביותר לחזו"א: "היה יושב בביתו ולומד כל היום וכל הלילה. פעם נתעוררתי באמצע הלילה וראיתי אותו יושב במיטה בירמולקה, מתנועע ולומד גמרא בעל-פה. אני חושב שאז היו באמת הימים הטובים שלו, מפני שעדיין הקהל הרחב לא הכיר אותו" (זכרונות מינסק, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 24, עמ' 47).
בכל מה שקשור לר"ש ליברמן עצמו, הרי הדברים ידועים ופשוטים שכל ימיו היה ירא שמים, תלמיד חכם גדול, וגם הטיף שם במוסד (שאינו רפורמי אלא קונסרבטיבי, ולגמרי לא כמו קונסרבטיבים של ימינו; למשל, בבית הכנסת שבסמינר הייתה אז מחיצה) לשמירת מצוות, וכל הגעתו שמה הייתה כדי שיוכל לשבת בשלווה כלכלית ספרייתית וחברתית על מחקריו המדעיים, כי לדבריו באגרת מאותה תקופה הסמינר ההוא "הוא עכשיו המוסד המדעי היחידי בעולמנו אנו". כך מספר דוד הלבני: "מן השיחה הראשונה והארוכה הזו עם פרופסור ליברמן זכור לי רק 'תוספות' אחד, קטע מן פירוש מימי הביניים על התלמוד בבלי, חולין צז ע"א, שבו היתה לי עדיפות מפני שהיטבתי לזכור אותו ממנו. אבל כאשר עזבתי - כאשר עמדתי בדלת ופניתי אליו כדי להודות שוב - ראיתי שהוא נטל מסכת חולין, פתח בעמוד הראשון והחל ללמוד. שאלתי מדוע 'חולין?' והוא ענה: "אם שכחתי תוספות אחד, מי יודע כמה אחרים שכחתי?" (עלה לא נדף, ירושלים תש"ס, עמ' 65). ואגב, במאמרו 'קשריו של הרב קוק עם הפרופ' הרב שאול ליברמן' מציין רא"י שבט שגם רב"מ לוין התגורר תקופה מסויימת בשנת תרצ"ד במוסד ועבד שם במסגרת המלאכה העצומה של אוצר הגאונים. ואין בדברי אלה כדי לטעון שלדעתי הצדק עם רש"ל.

חלמישצור כתב:בקשר ליחס בין החזו"א ור"ש ליברמן מעניינת ולא כ"כ מוכרת אגרתו של החזו"א לר"ש, בעניין בקשתו של האחרון מבן דודו אם יש דרשה בגמרא לדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (התנא מניו יורק - ממכתבי הרב פרופ' שאול ליברמן, מדעי היהדות 42, עמ' 292-3). מדובר באגרת לפני עליית החזו"א ארצה והוא נפתח כך: "שלום, לשמחת לבבי הגיעני - כמצווה הבאה בהיסח הדעת - מכתבך". ועוד אציין לדברי רש"ל, מהם עולה תקופה של יחס קרוב ביותר לחזו"א: "היה יושב בביתו ולומד כל היום וכל הלילה. פעם נתעוררתי באמצע הלילה וראיתי אותו יושב במיטה בירמולקה, מתנועע ולומד גמרא בעל-פה. אני חושב שאז היו באמת הימים הטובים שלו, מפני שעדיין הקהל הרחב לא הכיר אותו" (זכרונות מינסק, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 24, עמ' 47).
בכל מה שקשור לר"ש ליברמן עצמו, הרי הדברים ידועים ופשוטים שכל ימיו היה ירא שמים, תלמיד חכם גדול, וגם הטיף שם במוסד (שאינו רפורמי אלא קונסרבטיבי, ולגמרי לא כמו קונסרבטיבים של ימינו; למשל, בבית הכנסת שבסמינר הייתה אז מחיצה) לשמירת מצוות, וכל הגעתו שמה הייתה כדי שיוכל לשבת בשלווה כלכלית ספרייתית וחברתית על מחקריו המדעיים, כי לדבריו באגרת מאותה תקופה הסמינר ההוא "הוא עכשיו המוסד המדעי היחידי בעולמנו אנו". כך מספר דוד הלבני: "מן השיחה הראשונה והארוכה הזו עם פרופסור ליברמן זכור לי רק 'תוספות' אחד, קטע מן פירוש מימי הביניים על התלמוד בבלי, חולין צז ע"א, שבו היתה לי עדיפות מפני שהיטבתי לזכור אותו ממנו. אבל כאשר עזבתי - כאשר עמדתי בדלת ופניתי אליו כדי להודות שוב - ראיתי שהוא נטל מסכת חולין, פתח בעמוד הראשון והחל ללמוד. שאלתי מדוע 'חולין?' והוא ענה: "אם שכחתי תוספות אחד, מי יודע כמה אחרים שכחתי?" (עלה לא נדף, ירושלים תש"ס, עמ' 65). ואגב, במאמרו 'קשריו של הרב קוק עם הפרופ' הרב שאול ליברמן' מציין רא"י שבט שגם רב"מ לוין התגורר תקופה מסויימת בשנת תרצ"ד במוסד ועבד שם במסגרת המלאכה העצומה של אוצר הגאונים. ואין בדברי אלה כדי לטעון שלדעתי הצדק עם רש"ל.

סיפר לי הרב משה רזיאל שליט"א [תלמיד חכם מופלג בזכות עצמו]- באחד מפגישותיו עם ר' שאול ליברמן הוא שאל אותו שאלה על ספרו 'יוונים ויוונות בארץ ישראל', ליברמן השיב לו 'תוספתא כפשוטה זה ספר, ירושלמי כפשוטו זה ספר, יוונים ויוונות זה 'ביכעל' [הרב רזיאל הסביר לי שביידיש ישנה הבחנה בין 'ספר', שמשמעותו ספר קודש, לבין 'ביכעל' שמשמעותו ספר חולין].
רש"ז הבלין סיפר שליברמן נהג בסתר לשלוח תמיכה כלכלית לכמה תלמידי חכמים שעסקו בתורה מתוך הדחק בירושלים, כשנפטר, חשו הללו מתוך הכרת הטוב צורך ללוותו [מנוחתו, כמדומה, בסנהדריה] אלא שחששו מתגובת הסביבה ולכן הופיעו בלוויה כנושאי המיטה.

גביר כתב:רש"ז הבלין סיפר שליברמן נהג בסתר לשלוח תמיכה כלכלית לכמה תלמידי חכמים שעסקו בתורה מתוך הדחק בירושלים, כשנפטר, חשו הללו מתוך הכרת הטוב צורך ללוותו [מנוחתו, כמדומה, בסנהדריה] אלא שחששו מתגובת הסביבה ולכן הופיעו בלוויה כנושאי המיטה.

כמדומה שמדובר בצאצאי אחיו הרב מאיר ליברמן זצ"ל (שנטה בהשקפתו לחוגי ה"קנאים").

סיפור יפה על ר"ש ליברמן.

בהיותו בחור הזדמן ר"ש לווילנא. פגש בו הגרח"ע, ושאלו לשמו, ומששמע את שמו, אמר לו: את שמעך שמעתי, נא הצג את עצמך. כלומר הראיני את מראך, השמיעני את קולך וכו'. אמר לו ר"ש, עתה אני חוזר מספריית שטראשון, עיינתי שם במאירי לסנהדרין, ושם בדף נא, ב מביא שיש שהביאו מן התוספתא שכהן בעל מום אינו מוזהר על טומאת מת. ובכן, היודע מר, לאיזו תוספתא כוונת המאירי? שאלו הגרח"ע, ומר יודע? אמר לו ר"ש, אכן. אמר לו הגרח"ע, נעיין בדבר. זקף רח"ע אצבעו וסימן כחצי עיגול מלמטה למעלה ואמר: זבחים, והוא מחווה אצבעו מצד אחד לשני, אין, מנחות, ושוב מסיט אצבעו כמי שסוקר דברים מתוך הספר, אין, וכך העביר מסכת אחר מסכת, ומחווה באצבעו הכל לפי אורך המסכת, עד שסיים להעביר בעיני רוחו סדר קדשים. וחתם: בקדשים אין. אמר לו ר"ש. אכן התוספתא אליה אני מכוון אינה בסדר קדשים. שאלו הגרח"ע, היכן היא, אמר ר"ש בזרעים. התחיל הגרח"ע להעביר דברי תוספתא זרעים, אלא שכוחו בקדשים אינו ככוחו בזרעים, פניו שהיו פשוטים ונעימים עטו עתה סבר של מאמץ והאצבע שנעה ברכות ובקלות זעה עתה בנקישות קצובות, והוא התחיל מסכת אחר מסכת: ברכות, ברכות ברכות, והוא מקיש ודוחק באצבעו וכן הלאה. במאמץ רב עלה בידו לסקור כמה מסכתות, עד שבמסכת הרביעית עצר ואמר, יותר אין בכוחי. ועדין לא נמצאה התוספתא המבוקשת. שאל הגרח"ע, נו יאמר מר היכן מציאתו, אמר לו ר"ש, בתוספתא ביכורים. נענה הגרח"ע ואמר: הבה ננסה. התחיל להעביר ביכורים ולא עלתה בידו. נכנע הגרח"ע וביקש לשמוע את התוספתא העלומה אמר לו ר"ש, בתוספתא סוף ביכורים, אמרו על אנדרוגינוס כהן (ליש ספרים): ומטמא למתים כנשים. והוא פלא, למה לא יהיה אסור מספק. ויובן לדעת ר' ישמעאל בבכורות, שאנדרוגינוס חשוב בעל מום.

(מפי רש"ב וורנר ששמע מר"ש ליברמן. שמעתי מרש"ח דומב שליט"א. ועיקר הפירוש בתכ"ב במקומו)

מעניין מה שנדפס ממש לאחרונה בס' 'מסורת משה' ח"ג (עמ' שפט) משם הגר"מ פיינשטיין:

ושאלו את רבינו האם יש לסמוך על התוספתא שהוציא לאור שאול ליברמן. ואמר רבינו שאם יש בה רק את לשון התוספתא אין בכך כלום שהוא הוציא אותה, דמאחר ששאול ליברמן עצמו היה איש דתי, אינו חשוד שיזייף את התוספתא.

וודאי נזכרת והזכרת אשכול זה לרגל מלאת היום, ט' בניסן, שלושים וחמש שנים לפטירת רש"ל (לעצם העניין, הרי ישנם שני כרכים מקבילים להתוספתא כפשוטה, האחד בו הנוסח המדויק ע"פ שנוי נוסחאות וכו', מקו"צ וקצת פירושים, והשני עם עיוניו של המהדיר, שהם עיקר הדרה והודה של מהדורתו, ואפשר שלזה רמז הגר"מ)

נדמה לי שהמאמר הסתובב פה כבר מזמן, הלא?

הגהמ כתב:נדמה לי שהמאמר הסתובב פה כבר מזמן, הלא?

יש מן הצדק בדבריך. בחיפוש פנימי בגוגל עולה המאמר רק בקובץ פי די אף, ללא הפניה לאחד מהמדורים. [אשמח להבין מתי זה מופיע כך ומתי כך].
עכ"פ במאמר זה ישנם גם צילומים שאין בקודם.

שמעתי מעד ראיה:
באחת השמחות לבית משפחת קרליץ בה השתתף רש"ל, נעמדו קרוביו (בבירור אני זוכר שציין המעיד את שמו של הגרש"ש קרליץ, את האחרים לא בטוח) יחד עמו ושוחחו בלהט בדברי תורה.
תוך כדי ה'ברען' התלמודי, נכנס אל האולם הגר"ד פוברסקי זצ"ל, ותשומת לבו הופנתה אל המחזה, בו גאוני משפ' קרליץ עומדים ומתווכחים בלימוד עם אחד גלוח זקן וכיפה גדולה לראשו.
ניגש הגר"ד אל האיש שבמרכז, והושיט לו את ידו: "ווער זיינט איהר?" [מי אתם?]
"שאול ליברמן", ענה.
"דער פראפעסאר?!" - הפרופסור? שאל הגר"ד.
"יא" - כן.
הגר"ד הפטיר בברכת שלום צוננת ומיהר ללכת משם.

תמונה יפה - תשל"א הושענה רבה בביהכנ"ס שעל יד האוניברסטה הקונסרבטיבי בניו יורק JTS

נראים הפרופסרים דר. אברהם יהושע השיל, ר' שאול ליברמן, ור' אליעזר (לואיס) פינקלשטיין (עם התפלין בראשו).

יש הרבה לראות ולהבין בתמונות האלה - כואב את הלב - תודה לחברינו הרב ישבב הסופר על אדיבתו ונדיבות לבו.

למה השל בלי תפילין מובן אבל מה עם ליברמן...? נהג לפי הגר"א?

הקישון33 כתב:למה השל בלי תפילין מובן אבל מה עם ליברמן...? נהג לפי הגר"א?

לכאורה

הרציניות של פינקלשטיין תפס אותי, והנה מה שכתבתי בשפת אידיש אחרי המראה הפלאי הזה אשר חזיתי בדמיוני:

א מנין פון אלטע שומתומ"צ וואס האבן (אפשר) געמיינט בתמימות אז קאנסערוואטיווע אידישקייט (לייען: גוי'אישקייט) וועט זיך אפשטעלן דארט ווי זיי ווילן.

סיי ליבערמאן און סיי פינקלשטיין זענען געווען יראים, זיי האבן פארלאנגט א מחיצה און שול און נישט געלאזט אריינעמען פרויען אינעם ראבינאט, אבער זייערע נאכפאלגער האבן געווארט מתי ימותו שני זקנים הללו און צוגעענדיגט מיט די שמד-אפאראט וואס זיי האבן אנגעהויבן במזיד צו בשוגג, און אפגעפירט פון אידישקייט רוב מנין פון אמעריקאנער אידנטום, און נאך אונטער א שלייער פון א 'תורה חדשה' עפ"ל.

אינעם בילד זעהט מען א שטארק ערנסטער פינקלשטיין, מיט א געפלאכטענע עטרה, פארטאהן בבית תפלתו, נישט פארמישט אין וואס גייט פאר אויף הונטערוויילעכטס ווי דער צומישטער העשיל שטייט מיטן טלית ווי א יון אין די סוכה, און טראכט מסתם יעצט פונעם קאצקער דרך.......

ליבערמאן נאך אויך הונטערשטעליג אינעם דאווענען, ער האלט נאך אינמיטן די 'קול מבשר' פיוטים און טראכט אריין צו רבי אלעזר הקליר איז געווען א תנא אדער א ראשון, ער זוכט ארויסצודרינגען פון זיינע ווערטער צו ער האט שוין געזעהן די תוספתא....

און אזוי פירט מיין מיללערישע דמיון מיך אריין אין א וועלט פון פראפעסארן ששימשו בערבוביא און צייגט ווידעראמאל אז די תורה הקדושה בלייבט נאר ווען עס איז זהב טהור, ריין אן קיין חכמות והתחכמות, טריי צום נותן התורה במילואה און דאן קען מען האפן אויפן נפש עמל עמלה לו.

מיללער כתב:והנה מה שכתבתי בשפת אידיש אחרי המראה הפלאי הזה אשר חזיתי בדמיוני:

שפתים ישק!

העשיל יש לו עטרה על הגב כמו הרבי'ס? או שהוא לא לבוש בטלית רגיל?

הרב מילר,
א. מדוע זה תפסה הרצינות של פינקלשטיין, את תשומת ליבך ?
ב. אל תמנע טוב להולכים בתמים, ושפת האידיש נעלמה מהם...

מתון כתב:

מיללער כתב:והנה מה שכתבתי בשפת אידיש אחרי המראה הפלאי הזה אשר חזיתי בדמיוני:

שפתים ישק!

העשיל יש לו עטרה על הגב כמו הרבי'ס? או שהוא לא לבוש בטלית רגיל?

א. דומה שאין בכך פלא, העשיל היה בן של אדמו"ר מגזע האוהב ישראל מאפטא, ואאל"ט אף הוא עצמו נועד מלכתחילה לאדמורות.

ב. דברים שנכתבו בעבר באשכול אחר:
שמעתי מהרב משה רזיאל [יתכן מאד שבאותה הזדמנות שבה שמע את הדברים הרב בברכה המשולשת] שבתשובה לשאלה על דבר מה בספרו 'יוונים ויוונות' ענה לו ר' שאול ליברמן - 'תוספתא כפשוטה זה ספר, ירושלמי כפשוטו זה ספר, יוונים ויוונות זה ביכאלעך [או משהו כזה, מכל מקום מילה שכפי שהרב רזיאל הסביר שמשמעותה ביידיש היא ספרי חול].

סיפור חביב על ר' שאול ליברמן, שאיני יודע אם אכן אירע אך יתכן שיש בו בכדי לאפיין את הדמות, ראיתי בספרו האחרון של חיים באר שהגיע אלי לקטלוג - מעשה וביקר בביתו אחד מראשי הקונסרבטיבים, אדם ישיש שנזקק לסיועו של המארח כדי לפשוט את מעילו, כאשר פנה לצאת התחמק ר' שאול ליברמן לאחד מחדרי הבית הפנימיים ולא נפרד מהאורח. כשנשאל על כך השיב - אותו ישיש אינו מדקדק במצוות, ויש חשש סביר שמעילו אסור בלבישה משום שעטנז, כיוון שכך התחמקתי מהפרידה עמו כדי שלא יהיה עלי לסייע לו לחזור וללבוש את המעיל .

מצו"ב מה שכתב פרופסור קירשנבאום בספרו "בין ישן לחדש" על פינקלשטיין

(רש"ל התגלח בחוה"מ...?)

עיין עוד אודותיו, מאחד מתלמידיו המובהקים, במצורף:

איש_ספר כתב:(רש"ל התגלח בחוה"מ...?)

אולי סבר כאג"מ (או"ח א' סי' קסג) וכגרצפ"פ.

לייטנר כתב:

איש_ספר כתב:(רש"ל התגלח בחוה"מ...?)

אולי סבר כאג"מ (או"ח א' סי' קסג) וכגרצפ"פ.

אולי היה זה לאחר שהגיע לידו ספרו של מ. בניהו על תגלחת בחול המועד [שם ישנם הרבה מראי מקומות על הנידון].

גביר כתב:סיפור חביב על ר' שאול ליברמן, שאיני יודע אם אכן אירע אך יתכן שיש בו בכדי לאפיין את הדמות, ראיתי בספרו האחרון של חיים באר שהגיע אלי לקטלוג - מעשה וביקר בביתו אחד מראשי הקונסרבטיבים, אדם ישיש שנזקק לסיועו של המארח כדי לפשוט את מעילו, כאשר פנה לצאת התחמק ר' שאול ליברמן לאחד מחדרי הבית הפנימיים ולא נפרד מהאורח. כשנשאל על כך השיב - אותו ישיש אינו מדקדק במצוות, ויש חשש סביר שמעילו אסור בלבישה משום שעטנז, כיוון שכך התחמקתי מהפרידה עמו כדי שלא יהיה עלי לסייע לו לחזור וללבוש את המעיל .

הרב הוטנר סיפר ששאול ליברמן אמר לו את המעשה הזה, והוא ענה לו - על מי אתה רוצה לעבוד, עלי?
היה לו סיפור דומה על גורן, שהוא אמר לו שבעצם הוא היה מתפטר מלהיות רב הראשי של צבא מחמת המצב שם שהוא איום ונורא, והוא נשאר רק משום שבן גוריון אמר שאם הוא לא יהיה שם יתדרדר כל ענין הדת בצבא. והוא ענה לו אותה תשובה.
יש אנשים, שאילו הם היו שומעים סיפורים אלו מהרב הוטנר הם היו עונים לו - על מי אתה רוצה לעבוד, עלי?

אכן לא מובן כלל תשובה זו

ניחא הסיפור עם הרב גורן מובן שלא קנה את ההתנצלות שלו למה נשאר בצבא (אף שנראה כמסופר בראי אנכרוניסטי להחריד לפי התפיסה העכשוית בחוגים מסוימים), אבל הסיפור עם הישיש מה בדיוק ההטעיה כאן?

כולל יונגערמאן כתב:אכן לא מובן כלל תשובה זו

ניחא הסיפור עם הרב גורן מובן שלא קנה את ההתנצלות שלו למה נשאר בצבא (אף שנראה כמסופר בראי אנכרוניסטי להחריד לפי התפיסה העכשוית בחוגים מסוימים), אבל הסיפור עם הישיש מה בדיוק ההטעיה כאן?

פשוט, שדקדוקי וזהירות במצוות לא בדיוק עמדו בראש סדר היום שלו... ופתאום הוא מתפאר באיזה החמרה על חשש שמא יש שעטנז במעיל, והוא בגדר 'מסייע'. ממש צדיק גדול.

עתניאל בן קנז כתב:

כולל יונגערמאן כתב:אכן לא מובן כלל תשובה זו
ניחא הסיפור עם הרב גורן מובן שלא קנה את ההתנצלות שלו למה נשאר בצבא (אף שנראה כמסופר בראי אנכרוניסטי להחריד לפי התפיסה העכשוית בחוגים מסוימים), אבל הסיפור עם הישיש מה בדיוק ההטעיה כאן?

פשוט, שדקדוקי וזהירות במצוות לא בדיוק עמדו בראש סדר היום שלו... ופתאום הוא מתפאר באיזה החמרה על חשש שמא יש שעטנז במעיל, והוא בגדר 'מסייע'. ממש צדיק גדול.

לבן דודו הגדול, מרן חזון האיש זצ"ל, כתב:

ומ"ש בנוגע לזה שקראתי למו"ר הרי"ן אפשטיין "מורי" לא הבינותי דבריך, ואין
אני יודע למה אסור לי לקרוא לו
"רבי" והלוא למדתי ממנו כמה דברים והוא יהודי ירא וחרד, מאמין, מדקדק במצות
(ואינו לומד תורה לשם חכמה)
והתורה שלמדתי [ממנו], היא תורה אמיתית ולא דרך משכילים, אלא זו היא
דרך רבותינו ז"ל שמחפשים
את האמת בדברי חז"ל, בכל הדרכים האפשריות. וכמה מקומות סתומים בירוש'[למי]
התפרשו לי רק ע"פ
הדרך הזאת, עיין "על הירושלמי"... ומקוה
אני שיעזרני הש"י להוציא
את פירושי לאור ויתפרשו בו אלפים מקומות סתומים ואם אטעה באילו מקומות,
אבל אודה להש"י בעד
זה שהנחני בדרך ישרה במקומות שלא טעיתי. ומה שאתה אומר שאין אני עמל
בתורה כהוגן, זה אפשר, אבל
אני לפעמים נופל על הספסל מחוסר אונים מרוב התאמצות ויושב אני לפעמים כמה
ימים על סוגיא אחת
עם ראש חבוש, ואדרבה תבקש עלי רחמים שה' יאיר עיני, ואם מעשי אינם נכונים,
הלוא כוונתי
רצוי' היא...