פורום אוצר החכמה

אסקופה הנדרסת כתב:במשעולי האשכול, לא זכינו שבאוצר החכמה יהיה שום ספר של הגרב"ד, לא ברכת שמואל, לא השיעורים שנדפסו לסוגיהם, (הוצאת פרנקל והוצאת גראזאווסקי) ואפילו לא ספר תולדותיו הנפלא 'ר' ברוך בער' שנכתב ע"י מזכיר הישיבה הק' דקמניץ הרב יצחק אדלשטיין וי"ל מחדש ע"י משאבים.

להודיע צערנו לרבים.

עדות ליוסף - שיעורי הגרב"ד, מכתבי ר' יוסף ליס. הוצאת קול מהיכל:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?142533&BOOKS

בור ועם הארץ כתב:אז טעיתי, וצדק אסקופה.

ג"א טעיתי שהספר אינו באוצר. וע"כ התנצלותי.
טעותי נבעה מכך שבהוצ' משאבים הספר נקרא ר' ברוך בער.

האם יש סיבה מסויימת שלא הזכירו פה את ספרו של ר' חיים שלמה רוזנטל *הרב הדומה למלאך* שי"ל בשנת תשס"ה.


ויקיפדיה

יחזקאל כתב:האם יש סיבה מסויימת שלא הזכירו פה את ספרו של ר' חיים שלמה רוזנטל *הרב הדומה למלאך* שי"ל בשנת תשס"ה[/url]

.

פשוט מאוד, ספרי סיפורים ותולדות מהשנים האחרונות, בפרט מהסוג הזה, עדיין בהמוניהם על דוכני הספרים, אין סיכוי כי יאושרו לההכלל באוצר, הספר של הר"י אדלשטיין כבר אינו נמכר בחנויות, ואך טבעי הוא שיאושר.

היום פורסמה בעיתון משפחה תמונתו המפורסמת של הגרב"ד ביער דרוסניק (דרזניק?), עם גילוי שמו של הנער המצטלם מאחוריו - ר' משה חיים ספושינסקי, כיום במונטריאול בקנדה.

הראיון באנגלית, קרדיט להבלאג אהל הקרקס של צבי גדי.



הראיון בעברית.

ישנה שמועה שהגרב"ד זצ"ל נולד בלילה שבין י"ח כסלו - היארצייט של ר' ברוך'ל ממעזיבוז, וי"ט כסלו - היארצייט של המגיד ממעזריטש, ועל שמם נקרא שמו ברוך דוב. האם השמועה אמינה? נראה משונה, שהרי אביו היה מתנגד מסלוצק?

באוירת ימי חנוכה:
שמעתי שהגרב"ד היה מכניס את ידיו לאש בוערת, ולא היה ניזוק כלום. (לפי שמועה אחרת, כך הוא היה 'בודק' את עצמו). הוא עצמו נימק זאת שהיות ות"ח כל גופו אש, א"כ אין האש יכולה להזיק לו.

היש ביד מישהו לאשר/להכחיש/להוסיף?

אוי, אם החסידים היו מספרים כזה דבר על אחד מרבותיהם מה היו עושים להם...

חכם באשי כתב:אוי, אם החסידים היו מספרים כזה דבר על אחד מרבותיהם מה היו עושים להם...

מספרים, מספרים, ואף אחד לא עושה להם כלום....

ידו האחת של רבינו (= ר' אלימלך זצוק"ל), מראה מוזר היה לה, המביט בה היה מבחין כי אינה דומה לידי שאר האנשים, ואף לא לידו השניה של רבינו עצמו.
מקור הדבר, מובא בספה"ק "אמרי יוסף" דבר פלא:
באחד הימים, הבחין רבינו, בתינוק אחד אשר השתעשע עם אמו להנאתו, ובתוך שעשועו סטר לאמו על לחיה - מעשי ילדות.
מה מאד נזדעזע רבינו ממעשה אותו תינוק, מיד מיהר אליו וקרא: "כיבוד אם" איככה העזת להרים יד על אמך"...
אמו של רבינו, כאשר ראתה זאת, אמרה אל בנה: "הרפה ממנו, הלא אף אתה בהיותך עולל רך היית סוטר לי כזאת".
"ככה?" נשבר לבו של רבינו בקרבו, "הכזאת עשיתי?! עד איזה שפלות המדרגה הגעתי ר"ל"! כה הוסיף רבינו וייסר את עצמו על כך.
לא נחה דעתו של רבינו, עד שניגש אל תנור האש והכניס את ידו ה'פושעת' אל תוך האש לשרפה. אך האש הסתלקה אנה ואנה, ולא חפצה להזיק ליד הקדושה.
רבינו, התחיל שוב מאשים עצמו מרות וקשות: "וויי איז צו דיר מיילעך, אפילו דער פייער דערווייטערט זיך פון דיר"... (וי לך אלימלך, אף האש מתרחקת כבר ממך).
גרסה אחרת מסופרת על עובדא זו. והיא, שלסוף נשרפה ידו כליל. אך אז החל רבינו למרר בבכי, ולזעוק במר לבו: "ומצות תפילין, מה תהא עליה"?!.
התמלא ה' רחמים עליו, וברא לו יד חדשה, למען יוכל לקיים את מצות ה'

.

אגב, רבינו מרן איש ספר רגז עלי באישי וקפחני במילים וביטויין חריפין, על שייחסתי סיפור זה להגרב"ד, בעוד סיפור זה מיוחס להגרי"ד ה"בית הלוי".

ירושלמי כתב:אגב, רבינו מרן איש ספר רגז עלי באישי וקפחני במילים וביטויין חריפין, על שייחסתי סיפור זה להגרב"ד, בעוד סיפור זה מיוחס להגרי"ד ה"בית הלוי".

כל העושה עבירה בסתר מכריזין עליו בגלוי. בכל מקרה לא צריך להגזים.
ואם כבר כך שיעורה של שמועה: הרב מבריסק סיפר לר' איסר זלמן ששמע מאביו הגר"ח שבילדותו הציץ מחור המנעול של חדר אביו הגרי"ד, וראה את אביו מעביר ידו באש, כדי לבחון את השפעת האש עליו. הגיב רא"ז ואמר: קי"ל אין אב מנחיל שקר לבנו, ואם כך עליך להאמין בסיפור, אבל אני שלא קבלתי כן, איני מחויב בדבר.
במקהלות החסידים הדבר מסופר על כו"כ ובכמה נוסחאות, מלבד על ר' אלימלך כנזכר מעלה, סופר גם על אחיו אא"ז ר' זושא, שפעם אחחת נכותה ידו באש והרבה להתמרמר לרוב תומו וצדקתו, שלא פשט מעליו הגוף הגשמי לגמרי, שעדין חש במכווותו.
והאחרון הגדיל, המסופר על הדברי חיים שפעם אחת בשעת לימודו ליהטה האש בידו ולא הרגיש בדבר, והניח ידו הקדושה אחוזה באש על ספר אחד שנשרף במקום הנחתו ידו, וספר זה מצוי ועומד עמנו. ע"כ.

אענה את חלקי הדל בתמונות.
\






\

באשכול על ר' אהרן העליתי תמונה של ר' אהרן עם פלוני תמיר ונעלם ושאלתי מי הוא
והנה הוא מופיע גם עם רב"ב.
מה הפשט כאן? מיהוא?

נוטר הכרמים כתב:זרעו בחיים-הגאונים הגדולים רבי דן אונגרישער, רבי יצחק שיינר, רבי יצחק דזימיטרובסקי, רבי חיים שלמה ליבוביץ ומשפחותיהם ועוד.

האם אי מי מתלמידיו חי עמנו לאוי"ט?

כמדומני שהמשגיח רבי גדליה אייזמן תלמידו מקמניץ בליטא

בנוגע לסיפור המסורס והמעוקם שהביא אי"ס על הגרי"ז והגרא"ז,
הנה כל היודע מעט בטיב יחסו של הגרא"ז להגר"ח שהיה רבו וביטולו כלפיו היה לאין שיעור, דעת לנקל שכפי שהובאו הדברים לא יעלה על הדעת שכך יתבטא על מה שסיפר הגר"ח.

ולגופו של ענין, סידורו של מעשה כך הוא, [אני כותב כפי ששמעתי מעדים נאמנים ודייקנים ששמעו מפי בעלת המעשה עצמה], הביה"ל התחתן כידוע בשלישית בסוף ימיו ומאשתו זו נולדה לו בתו שנשאה להג"ר שמואל יצחק יפה שהיה אב"ד בפוריסוב ואח"כ בת"א, הגר"ח נולד מאשתו בזיוו"ש בתרי"ג, והיה הפרש גילאים בינו לאחותו הנ"ל כ30 שנה, והנה מנהגו של הביה"ל היה כפעם בפעם להסגר בחדרו ואין איש אתו בבית מבואו ועד צאתו, והגר"ח איוה מאד לידע מה מעשיו שמה. ולקח עצה כי מעל הדלת של החדר שם היה חלון שקוף, והיה מרים את אחותו שהיתה אז כבת ה' או ו' והיא היתה אומרת לו את שראו עיניה, ופ"א אמרה בבהלה הלא אבא מכניס ידיו תוך האש, ומזה נודע מעשיו שמה [כעי"ז בגמ' ב"מ נ"ט], עד כאן כפי ששמעתי מעדי דווקני ששמעו מפיה.
והוסיף לי א' מהם ששמע מבנה ר' יוסף דב יפה זצ"ל אשר בבואו לפני הגרי"ז סיפר לו המעשה הנ"ל וא"ל הגרי"ז: אנוכי שמעתי זה המעשה מאבי וע"כ אני מאמין לזה אבל אתה לא היה לך להאמין, ע"כ.
כשאותו ת"ח סיפר כ"ז לפני הגרמ"ד הלוי שליט"א אמר לו הלא הסבא הגר"ח עצמו שמע זאת מפי אחותו ואיזה מעליותא יש לו על הנ"ל, ואולי כונת הגרי"ז דלא היה לו לסמוך על מה שזוכרת מקטנותה.

סופר כתב:בנוגע לסיפור המסורס והמעוקם שהביא אי"ס על הגרי"ז והגרא"ז,
הנה כל היודע מעט בטיב יחסו של הגרא"ז להגר"ח שהיה רבו וביטולו כלפיו היה לאין שיעור, דעת לנקל שכפי שהובאו הדברים לא יעלה על הדעת שכך יתבטא על מה שסיפר הגר"ח.

ולגופו של ענין, סידורו של מעשה כך הוא, [אני כותב כפי ששמעתי מעדים נאמנים ודייקנים ששמעו מפי בעלת המעשה עצמה], הביה"ל התחתן כידוע בשלישית בסוף ימיו ומאשתו זו נולדה לו בתו שנשאה להג"ר שמואל יצחק יפה שהיה אב"ד בפוריסוב ואח"כ בת"א.

יש"כ.
אגב, הרש"י יפה היה רב בבוריסוב שברוסיה הלבנה ולא בפוריסוב שבפולין.

כידוע בחר הגרב"ב את שם ספרו ע"ש אביו, ויש להביא כאן מעשה נפלא ולא ידוע אודות שרשיו המשפחתיים של הגרב"ב,
שמעתי שמועה נאמנה בשם הרה"צ רבי יצחק משה ארלנגר שאימת הדבר אף אצל בני משפחת הגרב"ב, כי אביו של הגרב"ב היה חסיד ובנו נולד בבין השמשות של ח"י-י"ט כסלו, וביום ח"י זהו היאה"צ של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז [בב"א קמ"א] וביום י"ט זהו היאה"צ של הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, ועל כן קרא לבנו בשני השמות הללו ברוך בער,
לאור העובדא הנ"ל כל המעשים המסופרים על הגרב"ב הן בעניני אהבת ישראל והן בעניני הקדושה מקבלים משמעות יתירה.
באם יוכל מי להוסיף פרטים על המשפחה תבוא עליו ברכה.
בהקדמה לספר חידושי ושיעורי רבי ברוך בער מסופר שפעם אחת שלח לאשה המקשה לילד ספר לשמירה ובדקו ומצאו שהיה זה ספר בית אהרן להרה"ק רבי אהרן מקארלין,
יתכן ומסיפור זה ניתן לגלות על החסידות שבמשפחה.

יישר כח טובה ראייתם על התמונות היפות.

התמונה של הגרב"ב עם הטלית, יש שם ריבוי של פסים שחורים, נראה קצת משונה.

יש תיאור של תלמיד שהיה בפטירתו של הגרב"ב, איני זוכר היכן קראתי. לפני שהסתלק נהרו פניו באושר תוך שהוא ממלמל:
דער רבי איז דא. היינו שראה את רבו מרן הגר"ח שבא לקבל את פניו. תיאור מאד מרגש.

.

יישר כח, אכן תיאור של ר' מאיר פנטל.
אולי זה מופיע בספרו של ר' יצחק אדלשטיין?

שמעתי פעם באחד מדרשותיו המפורסמים של הגרי''ב סולובייציק מבאסטאן . שמכל הגדולים שהוא הכיר . הי' הגרב''ב זה שממאור פניו זרח אור התורה .

סופר כתב:ולגופו של ענין, סידורו של מעשה כך הוא, [אני כותב כפי ששמעתי מעדים נאמנים ודייקנים ששמעו מפי בעלת המעשה עצמה], הביה"ל התחתן כידוע בשלישית בסוף ימיו ומאשתו זו נולדה לו בתו שנשאה להג"ר שמואל יצחק יפה שהיה אב"ד בפוריסוב ואח"כ בת"א, הגר"ח נולד מאשתו בזיוו"ש בתרי"ג, והיה הפרש גילאים בינו לאחותו הנ"ל כ30 שנה, והנה מנהגו של הביה"ל היה כפעם בפעם להסגר בחדרו ואין איש אתו בבית מבואו ועד צאתו, והגר"ח איוה מאד לידע מה מעשיו שמה. ולקח עצה כי מעל הדלת של החדר שם היה חלון שקוף, והיה מרים את אחותו שהיתה אז כבת ה' או ו' והיא היתה אומרת לו את שראו עיניה, ופ"א אמרה בבהלה הלא אבא מכניס ידיו תוך האש, ומזה נודע מעשיו שמה [כעי"ז בגמ' ב"מ נ"ט], עד כאן כפי ששמעתי מעדי דווקני ששמעו מפיה.

מופיע גם ב"ראשון לשושלת בריסק".

היום היארצייט של האי גאון וקדוש.

שמעתי מת"ח אחד, שהגרב"ב בספרו נמנע מלהזכיר שמות של תלמידיו, והביא דבריהם בעילום שמם, בלשון שמעתי והעירוני וכו'. וביאר הנהגתו, משום שאינו יודע מה יצמח מהם במשך השנים, אם ישארו בדרך התורה וכו'. ולכן אינו יכול לקחת אחריות להזכיר שמם בספרו!

.

לייטנר כתב:

סוקר כתב:היום היארצייט של האי גאון וקדוש.

שמעתי מת"ח אחד, שהגרב"ב בספרו נמנע מלהזכיר שמות של תלמידיו, והביא דבריהם בעילום שמם, בלשון שמעתי והעירוני וכו'. וביאר הנהגתו, משום שאינו יודע מה יצמח מהם במשך השנים, אם ישארו בדרך התורה וכו'. ולכן אינו יכול לקחת אחריות להזכיר שמם בספרו!

מי "ביאר הנהגתו"? אותו ת"ח או הגרב"ב?

הגרב"ב! וסליחה שלא התנסחתי בהיר מספיק.

.

הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.

בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]

לפי הזכור לי באלו שזקוקין לטבול הסיפור מדבר, ולא על טבילה מצד ע"ש.

ביקשוני להעלות כתגובה לנ"ל:

[מכתבי הרב וולבה]

יישר כח, זה עדיין א חסידישע מעשה.

השאלה היא רק, מה היה קורה כשבחור לא ידע מהענין ובכל זאת ניגש ליתן גוט שבת להגרב"ב,
מאי משמע שהיה מרגיש בזה,
האם היה לוקח מגבת ללחוץ עם מגבת? (כמנהג הבעלזר רב בילדים)
האם היה מסרב ללחוץ היד? קשה לי להאמין שיכלים מישהו לפני הרבים,

בישיבות ליטא לא לוחצים ידים באמירת 'גוט שבת'.

מה שנכון נכון כתב:בישיבות ליטא לא לוחצים ידים באמירת גוט שאבעס.

שמעתי מרב אברהם פרבשטיין ז"ל שביטלו את זה בעלי המוסר, [והיו מקומות שביו"ט לחצו], ולפי זה בישיבת קמניץ יתכן שכן היה?

מה שנכון, לפי דבריך מתעצמת השאלה,
מאי כוליה האי שבחור יאמר גוט שבת ולא טבל לקריו?

למה זה צריך להפריע להגאון?

ואילו היה ניגש להקשות קושיא טובה, כן היה בסדר?

האם כיום, בישיבות הקדושות הליטאיות, נהוג שרוב הבחורים הולכים בערב ש"ק למקוה?

'הנוהג בישיבה' הנ"ל הוא לא תקנה, או שנעשה לפי בקשת/רצון/רמז מרב"ב עצמו.
אלא שהבחורים מעצמם היו מתביישים לגשת אליו בגלל שיבחין בדבר זה. [ובודאי כלול בזה לא לגשת לדבר בלימוד].

איך ידעו הבחורים שהוא מרגיש בדבר? הרי לך א חסידישע מעשה על כח הרגשתם של בחורים בישיבת קמניץ!...

מתפעל כתב:הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.

בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]

והנה עוד שניים אצל גדולי ליטא.

א. הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל סיפר שתמיד היה לוחץ את ידו של הגריש"א ופעם אחת סירב הגריש"א ללחוץ את ידו היה זה כאשר רצה לטבול ולא הספיק.
ב.על המשגיח בעל ה"אור יחזקאל" זצ"ל מסופר שנכנס פעם לסדר בעשר וחצי בבוקר ושאל בחור האם הניח תפילין הבוקר וענה לו שכן. שוב שאל אותו ושוב ענה לו "כן בוודאי".
אמר המשגיח "אם לא תגלה לי אני אגלה לך את כל העבירות שלך בתקופה האחרונה"... (יש כמה גירסאות, גירסא זו היא "המעודכנת"... (מוסף שבת יתד נאמן האחרון)

נשר כתב:

מתפעל כתב:הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.

בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]

והנה עוד שניים אצל גדולי ליטא.

א. הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל סיפר שתמיד היה לוחץ את ידו של הגריש"א ופעם אחת סירב הגריש"א ללחוץ את ידו היה זה כאשר רצה לטבול ולא הספיק. [/size]

ֻיש מקור?...

"אלא שהבחורים מעצמם היו מתביישים לגשת אליו בגלל שיבחין בדבר זה. [ובודאי כלול בזה לא לגשת לדבר בלימוד]".

ולמה דוקא בשבת?

איש חסיד כתב:כידוע בחר הגרב"ב את שם ספרו ע"ש אביו, ויש להביא כאן מעשה נפלא ולא ידוע אודות שרשיו המשפחתיים של הגרב"ב,
שמעתי שמועה נאמנה בשם הרה"צ רבי יצחק משה ארלנגר שאימת הדבר אף אצל בני משפחת הגרב"ב, כי אביו של הגרב"ב היה חסיד ובנו נולד בבין השמשות של ח"י-י"ט כסלו, וביום ח"י זהו היאה"צ של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז [בב"א קמ"א] וביום י"ט זהו היאה"צ של הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, ועל כן קרא לבנו בשני השמות הללו ברוך בער,
לאור העובדא הנ"ל כל המעשים המסופרים על הגרב"ב הן בעניני אהבת ישראל והן בעניני הקדושה מקבלים משמעות יתירה.
באם יוכל מי להוסיף פרטים על המשפחה תבוא עליו ברכה.
בהקדמה לספר חידושי ושיעורי רבי ברוך בער מסופר שפעם אחת שלח לאשה המקשה לילד ספר לשמירה ובדקו ומצאו שהיה זה ספר בית אהרן להרה"ק רבי אהרן מקארלין,
יתכן ומסיפור זה ניתן לגלות על החסידות שבמשפחה.

א"א להאמין לשמועה נאמנה זו וד"ל. בני משפחת הגרב"ב חיים עמנו.. אפשר לשאול מהם...

איש חסיד כתב:כידוע בחר הגרב"ב את שם ספרו ע"ש אביו, ויש להביא כאן מעשה נפלא ולא ידוע אודות שרשיו המשפחתיים של הגרב"ב,
שמעתי שמועה נאמנה בשם הרה"צ רבי יצחק משה ארלנגר שאימת הדבר אף אצל בני משפחת הגרב"ב, כי אביו של הגרב"ב היה חסיד ובנו נולד בבין השמשות של ח"י-י"ט כסלו, וביום ח"י זהו היאה"צ של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז [בב"א קמ"א] וביום י"ט זהו היאה"צ של הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, ועל כן קרא לבנו בשני השמות הללו ברוך בער,
לאור העובדא הנ"ל כל המעשים המסופרים על הגרב"ב הן בעניני אהבת ישראל והן בעניני הקדושה מקבלים משמעות יתירה.
באם יוכל מי להוסיף פרטים על המשפחה תבוא עליו ברכה.
בהקדמה לספר חידושי ושיעורי רבי ברוך בער מסופר שפעם אחת שלח לאשה המקשה לילד ספר לשמירה ובדקו ומצאו שהיה זה ספר בית אהרן להרה"ק רבי אהרן מקארלין,
יתכן ומסיפור זה ניתן לגלות על החסידות שבמשפחה.

אין חובה להאמין לשמועה 'נאמנה' זו וד"ל. בני משפחת הגרב"ב חיים עמנו.. אפשר לשאול מהם...