פורום אוצר החכמה

זנב לאריות כתב:מזכיר לי את המעשה שסיפר לי תלמיד הגר"י דיוויד שליט"א שסידר קידושין ולפני החופה ניגש אליו אחד ואמר לו שלא' מהעדים יש אייפון, מיד שאלו הגר"י מה הוא גנב את זה אז הוא ענה, לא זה שלו, הגיב הגר"י אם כן הכל בסדר...
[בודאי אין הכונה להכשיר את את הטמא והמשוקץ לכו"ע אלא הענין ללמד אנשים עם שכלם ודו"ק]

האם כבודו מבין למה "הכל בסדר"?

כנראה הכיר את העד וידע שהכל בסדר אתו

עובדיה חן כתב:

קראקובער כתב:הגיע אליו יהודי שאשתו חלה במחלה ושאל אותו במה להתחזק וענה לו; בכלום..

סיפור מוזר.

אולי הוא התכוון לגרום לו לפשפש במעשיו בעצמו.

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

חכמת שלמה, אהבת ישראל, ותיעוב עמוק לגאוה
https://drive.google.com/open?id=1gwjDS ... OM1NA0tLLG

ניים ושכיב כתב:

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

לא מוזר בכלל, מן הסתם הבחור לא היה בעל כישרון וזה לא התאים לו.

ניים ושכיב כתב:

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

למה מוזר?

לייבעדיג יענקל כתב:חכמת שלמה, אהבת ישראל, ותיעוב עמוק לגאוה
https://drive.google.com/open?id=1gwjDS ... OM1NA0tLLG

האם יכול מישהו להסביר לי הקטן, את כוונתו?
בקצרה: אומרים לגראי"ל שיש מישהו שרוצה להכניס את ילדיו לחיידר מסויים דוקא, ויש עוד חיידרים בעיר. ורמת הילדים (ברוחניות) אינה מתאימה לשאר הילדים.
והתשובה היא, שבשבילו שאר החיידרים הם כמו קומוניסטים. וכיון שזה נקרא שאין עוד ת"ת בעיר [מבחינתו], לא שייך לומר לו שילך לקומונסטים או לאמריקה.

שאלתי היא, אם כך, לעולם לא יוכלו לומר למישהו שלא מתאים לרמת הת"ת - שבנו לא התקבל?

קראקובער כתב:

ניים ושכיב כתב:

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

לא מוזר בכלל, מן הסתם הבחור לא היה בעל כישרון וזה לא התאים לו.

אוקימתא מסתברת.

אוצר החכמה כתב:

ניים ושכיב כתב:

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

למה מוזר?

כי עינינו הרואות שלימוד עם בעלי כשרון מחדד.
אפשר גם להביא ראיות מחז"ל, אבל עליהן תמיד אפשר להתווכח.

ישראל אליהו כתב:

לייבעדיג יענקל כתב:חכמת שלמה, אהבת ישראל, ותיעוב עמוק לגאוה
https://drive.google.com/open?id=1gwjDS ... OM1NA0tLLG

האם יכול מישהו להסביר לי הקטן, את כוונתו?
בקצרה: אומרים לגראי"ל שיש מישהו שרוצה להכניס את ילדיו לחיידר מסויים דוקא, ויש עוד חיידרים בעיר. ורמת הילדים (ברוחניות) אינה מתאימה לשאר הילדים.
והתשובה היא, שבשבילו שאר החיידרים הם כמו קומוניסטים. וכיון שזה נקרא שאין עוד ת"ת בעיר [מבחינתו], לא שייך לומר לו שילך לקומונסטים או לאמריקה.

שאלתי היא, אם כך, לעולם לא יוכלו לומר למישהו שלא מתאים לרמת הת"ת - שבנו לא התקבל?

לא אמרו לו שרמתו ברוחניות פחותה (רק שרמתו הכשרוני פחותה והאמא כנראה באה מבית יותר פתוח)

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

זנב לאריות כתב:מזכיר לי את המעשה שסיפר לי תלמיד הגר"י דיוויד שליט"א שסידר קידושין ולפני החופה ניגש אליו אחד ואמר לו שלא' מהעדים יש אייפון, מיד שאלו הגר"י מה הוא גנב את זה אז הוא ענה, לא זה שלו, הגיב הגר"י אם כן הכל בסדר...
[בודאי אין הכונה להכשיר את את הטמא והמשוקץ לכו"ע אלא הענין ללמד אנשים עם שכלם ודו"ק]

האם כבודו מבין למה "הכל בסדר"?

הכל בסדר - שהוא כשר לעדות ע"פ דעת תורה של ראש-הישיבה.
הוא לא אמר שמותר להחזיק אייפון, אלא שמחזיקי אייפון כשרים לעדות.

כשרים לעדות? למה?

עובדיה חן כתב:

קראקובער כתב:הגיע אליו יהודי שאשתו חלה במחלה ושאל אותו במה להתחזק וענה לו; בכלום..

סיפור מוזר.

לפי המוכר לי מסיפור דומה, מסתברא מילתא, שבחכמתו הבין שהבעל לא מפרש בצורה נכונה את המושג של יפשפש במעשיו, וראה את הנזק הרוחני והמעשי שיכול להגרם מלחץ והאשמה עצמית, במקום תמיכה רגשית באשתו מתוך רוגע. וד"ל.

עזריאל ברגר כתב:

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

זנב לאריות כתב:מזכיר לי את המעשה שסיפר לי תלמיד הגר"י דיוויד שליט"א שסידר קידושין ולפני החופה ניגש אליו אחד ואמר לו שלא' מהעדים יש אייפון, מיד שאלו הגר"י מה הוא גנב את זה אז הוא ענה, לא זה שלו, הגיב הגר"י אם כן הכל בסדר...
[בודאי אין הכונה להכשיר את את הטמא והמשוקץ לכו"ע אלא הענין ללמד אנשים עם שכלם ודו"ק]

האם כבודו מבין למה "הכל בסדר"?

הכל בסדר - שהוא כשר לעדות ע"פ דעת תורה של ראש-הישיבה.
הוא לא אמר שמותר להחזיק אייפון, אלא שמחזיקי אייפון כשרים לעדות.

אמנם הגראי"ל עצמו אחז שהם פסולי עדות, לפחות מדרבנן. וכמו שהתפרסם בשמו.

מצפה לרחמי שמים כתב:

עובדיה חן כתב:

קראקובער כתב:הגיע אליו יהודי שאשתו חלה במחלה ושאל אותו במה להתחזק וענה לו; בכלום..

סיפור מוזר.

לפי המוכר לי מסיפור דומה, מסתברא מילתא, שבחכמתו הבין שהבעל לא מפרש בצורה נכונה את המושג של יפשפש במעשיו, וראה את הנזק הרוחני והמעשי שיכול להגרם מלחץ והאשמה עצמית, במקום תמיכה רגשית באשתו מתוך רוגע. וד"ל.

אכן כן.
אני מכיר אברך שחלה במחלה הידועה, ובא הגר"מ שפירא לבקרו, ואמר לו אתה צריך להתחזק בדבר אחד, לשמור על המצב רוח הטוב שלך, ולהלחם על החיים, וזה תפקידך לעת זו ולא שום דבר אחר, וגם אם יבואו אליך אנשים וימליצו לך לעשות תשובה על דבר פלוני ולהתחזק בדבר אלמוני אל תשמע להם.
והיינו, שאדם במצב קשה נסחט רגשית מכל מיני דברים שאינם עיקריים, ומסיט את כוחותיו מהדברים החשובים באמת, כי בדר"כ אדם יודע במה הוא פגום ועל מה צריך לעשות תשובה, וכל שאר הדברים הם עקירת תשומת הלב מרצון ה' ממנו, שישמור על חייו.

ניים ושכיב כתב:כי עינינו הרואות שלימוד עם בעלי כשרון מחדד.
אפשר גם להביא ראיות מחז"ל, אבל עליהן תמיד אפשר להתווכח.

גם על העיניך הרואות אפשר להתווכח, ובפרט שתלוי גם בילד עצמו.

מצפה לרחמי שמים כתב:

עובדיה חן כתב:

קראקובער כתב:הגיע אליו יהודי שאשתו חלה במחלה ושאל אותו במה להתחזק וענה לו; בכלום..

סיפור מוזר.

לפי המוכר לי מסיפור דומה, מסתברא מילתא, שבחכמתו הבין שהבעל לא מפרש בצורה נכונה את המושג של יפשפש במעשיו, וראה את הנזק הרוחני והמעשי שיכול להגרם מלחץ והאשמה עצמית, במקום תמיכה רגשית באשתו מתוך רוגע. וד"ל.

יש לזכור שמרן זלה"ה היה מומחה שאין בדומה לו לראות את כוונתו האמיתית של השואל, ולכן התשובה הייתה מותאמת בהתאם לכך

מעשה שנכנס אליו גביר גדול שהיה תורם הרבה כסף לכוללים . ואמר לו שהוא מוכן ושמח לתרום כסף לאברכים אבל הוא לא מבין בשביל מה צריך שיהיו בעם ישראל כל כך הרבה אברכי כולל . השיב לו הרב שטיינמן שהוא דוקא חושב בשביל מה צריך שיהיו כל כך הרבה גבירים אפשר להסתדר בהרבה פחות....

אוצר החכמה כתב:

ניים ושכיב כתב:

אריך כתב:עוד מעשה מפורסם:
אבא אחד ניגש אליו להתייעץ אם לשלוח את בנו לישיבה מסויימת.
"למה אתה רוצה שהוא ילך לישיבה הזו"? שאל רבינו.
"כי יש שם הרבה בעלי כשרונות" ענה האב.
"וכי סבור אתה שכשרון זה דבר מדבק?" תמה רבינו.

סיפור מוזר.

למה מוזר?

ניים ושכיב כתב:כי עינינו הרואות שלימוד עם בעלי כשרון מחדד.
אפשר גם להביא ראיות מחז"ל, אבל עליהן תמיד אפשר להתווכח.

לענ"ד קושיא מעיקרא ליתא.
אינו נכון להתייחס לכל אימרה שנונה בבחינת 'זאת הייתה משנתו בעניין הזה'. יתכן שלעתים היה רוצה להפנות את תשומת הלב של השואל לנקודה מסוימת, ואמר משהו על מנת לחדד זאת, ולעתים גם השתמש בהקצנה מסוימת. זה לא אומר שלדעתו אין נקודות אחרות שיש לתת עליהם את הדעת, ואפשר שבמקרים אחרים גם הוא עצמו היה שם דגש דווקא על נקודות אחרות.

למשל, בנושא הנידון כאן, שמעתי שהיה ממליץ לשלוח לפוניבז'. ונימק שלמרות הבעיות של מחלוקת שיש שם, אחרי הכל זהו המקום של בעלי כישרונות.

כמה דברי חכמה כאן:
viewtopic.php?f=19&t=37855&p=423230#p423230

שמעתי מכלי ראשון - אחד מהת"ח שהיה מקורב מאוד לרבינו זיע"א שהיה עד למעשה דלהלן:
פ"א נכנס איליו א' וסיפר כי בנו 'בעל-כישרע'ן' גדול מאוד, והנהלת החיידר ממליצים להקפיצו כיתה, רבינו התחמק שוב ושוב מלענות לו, אך הלה לא פסק מלנדנד, ניכר היה עליו שהוא ממתין לקבל תשובה חיובית ממרן זיע"א, אך לשווא, מרן סירב לפסוק את פסוקו והלה יצא בפחי נפש.
סיבב מסובב כל הסיבות, וזמן קט לאחר צאת האיש הנ"ל, בא אדם אחר, ושאלה הפוכה בפיו: הנהלת החיידר טוענים כי בנו חלש בלימודים ויש להשאירו כיתה לשנה נוספת, אך הוא חושש מאוד שבנו ישבר מכך, רבינו זיע"א החל לשכנעו שאדרבה ואדרבה זה רק יועיל לילד, וחיזק וחישל טובא את רוחו של האב להסכים לדברי הנהלת החיידר.
לאחר צאת האב השני הנ"ל, פנה מרן זיע"א לסובבים ושאל: ראיתם מה היה פה?
הסובבים שלא ירדו לעומק כוונתו החלו לגמגם, ורבינו הסביר: האבא השני נורא נורא חשש, כי חס ושלום יתכן ובנו ישבר רגשית מלהשאר כיתה, אבל מדוע האב הראשון לא חשש שבנו יכשל בגאווה ויוהרה לקפוץ כיתה?

ידידי נכנס למרן ז"ל ושאלתו בפיו:
הוא גר במודיעין עילית (מקום די חם), ואשתו רוצה לקנות מזגן. דא עקא, הוא חי תמיד בחשבון מדויק ואין לו רזרבות בשביל מזגן, ואף שאם יקנה בתשלומים וכדו' הוא יצליח לעמוד בהוצאה הזאת, אבל מ"מ יצטרך לפרוץ את המסגרת הרגילה שלו.
הגראי"ל היסה אותו מיד: מה אתה עושה במשך כל היום? "אברך כולל" ענה ידידי. ובכולל יש לכם מזגן? שאל הגראי"ל, "כן", "אז תחזור הביתה ותתקין מזגן גם לאשתך" פסק הגראי"ל בנחרצות.

ארשה לעצמי להתפרץ לויכוח בענין יחסו לבעלי כשרונות. ברור כי לא ניתן להתרשם וכ"ש להוכיח מעובדה כזאת או אחרת, בפרט שדרכו היתה להציב צדדים נוספים ומפתיעים בשאלות שהוצבו בפניו.
בתקופת לימודיי בישיבת פוניבז' לצעירים - יחסו המיוחד וחיבתו המופגנת לבעלי כשרונות היתה מפורסמת. הוא אהב את החידוד ואת ההברקה, ולעיתים אפילו את החוצפה. אגדה התהלכה על מעשה שהיה שנים מספר קודם לכן, בחורים השתובבו והזיקו משמעותית את רכוש הישיבה. פנה מי שפנה להגראי"ל זצוק"ל, ושמע ממנו את פסקו כי מחוייבים הללו לשלם את מלוא הנזק. נהגו הללו מעשה עזות, קיבצו את הסכום במטבעות מטבעות של אגורות או בדומה לזה בשקית גדולה, הניחו ביד עז הפנים שבחבורה, והלה נתדפק על דלתו בחזו"א 5 ללא בושה ומורא. להפתעתו ולאכזבתו הגראי"ל הגיב ביבושת גמורה ובטבעיות, נטל את השקית אמר תודה רבה, וסגר את הדלת... לימים הפך הלה לאחד מבני משפחתו [השם שמור עמדי] בידיעתו ובאישורו, כאשר הוא זכר בבירור את פרטי המעשה ולחשם בשמחת האירוסין לחתן.

בזמני, א' מאותם בעלי כשרונות החביבים, היה בא אצלו כל ער"ש ליטול ממנו יין להבדלה לישיבה, כאמור 'ומי שנותנים נר למאור ויין לקידוש ולהבדלה'.

הסיפור נשמע קצת משונה. הוא לא היה בעלים. בתור מה הוא קיבל את הכסף? היה ראוי שיאמר שיתנו את זה לר' אברהם כהנמן (או לנח קפלן...).

מסתמא המיר את הכסף לשטרות ומסר למקום הנכון.
מה לו לשלוח אותו עם הכסף לבזות עוד רב?

נוטר הכרמים כתב:ארשה לעצמי להתפרץ לויכוח בענין יחסו לבעלי כשרונות. ברור כי לא ניתן להתרשם וכ"ש להוכיח מעובדה כזאת או אחרת, בפרט שדרכו היתה להציב צדדים נוספים ומפתיעים בשאלות שהוצבו בפניו.
בתקופת לימודיי בישיבת פוניבז' לצעירים - יחסו המיוחד וחיבתו המופגנת לבעלי כשרונות היתה מפורסמת. הוא אהב את החידוד ואת ההברקה, ולעיתים אפילו את החוצפה. אגדה התהלכה על מעשה שהיה שנים מספר קודם לכן, בחורים השתובבו והזיקו משמעותית את רכוש הישיבה. פנה מי שפנה להגראי"ל זצוק"ל, ושמע ממנו את פסקו כי מחוייבים הללו לשלם את מלוא הנזק. נהגו הללו מעשה עזות, קיבצו את הסכום במטבעות מטבעות של אגורות או בדומה לזה בשקית גדולה, הניחו ביד עז הפנים שבחבורה, והלה נתדפק על דלתו בחזו"א 5 ללא בושה ומורא. להפתעתו ולאכזבתו הגראי"ל הגיב ביבושת גמורה ובטבעיות, נטל את השקית אמר תודה רבה, וסגר את הדלת... לימים הפך הלה לאחד מבני משפחתו [השם שמור עמדי] בידיעתו ובאישורו, כאשר הוא זכר בבירור את פרטי המעשה ולחשם בשמחת האירוסין לחתן.

בזמני, א' מאותם בעלי כשרונות החביבים, היה בא אצלו כל ער"ש ליטול ממנו יין להבדלה לישיבה, כאמור 'ומי שנותנים נר למאור ויין לקידוש ולהבדלה'.

אף אני שמעתי את הסיפור הלזה בשעתו, ושמעתי עוד כי כשהוצע השידוך שאלו את הגראי"ל אודות הבחור, וסיפר את הסיפור הזה ואמר, כי בהכירותו את הבחור יודע הוא שאין כאן השחתה במידות, כי אם מזג סוער ומשובת נעורים. (וזה היה דבר שחיבב).

משוש דורים כתב:כשהוצע השידוך שאלו את הגראי"ל אודות הבחור, וסיפר את הסיפור הזה ואמר, כי בהכירותו את הבחור יודע הוא שאין כאן השחתה במידות, כי אם מזג סוער ומשובת נעורים. (וזה היה דבר שחיבב).

ולא חוצפה כמש"כ נוטר

מעלון ישיבת דרך ה', מאת א' זיידמן:

ועוד סיפור ששמעתי מו"ר הרב פייבלזון.
לפני ל"ג בעומר ניגש מאירקה הצעיר אל הרב שטיינמן ואמר שהוא מעוניין ליסוע למירון. (כילד צפתי היו לו הרבה חוויות משם).
הרב שטיינמן הביט בו ושאל 'מאירקה, אתה צריך חופש?'
'דווקא לא' ענה הנער, 'אני אשאל את הרב שאלה 'איפה הרב מתפלל בשמחת תורה?'
הרב שטיינמן נקב בשם של בית כנסת והנער שאל 'וכמה מתפללים יש שם?'
'בערך 300 ' ענה הרב
'כמה זמן שרים אצלכם "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו"?'
'עשרים דקות בערך' ענה שוב הרב
'וזה מרגש?' שאל הנער,
'מאד' ענה הרב,
'הרב, במירון יש חמשת אלפים איש ששרים במשך שעה וחצי "אמר רבי עקיבא"
'מאירקה , אני רוצה שתיסע למירון' אמר הרב עכשיו לנער.
'אבל המשגיח לא מרשה'
'דבר ראשון-אמר הרב- כנראה שהוא לא ישים לב. ואם הוא ישים לב תתן לו את הפתק הזה'
הרב שטיינמן הוציא עט מכיסו ורשם 'ביקשתי מהבחור אליהו מאיר פייבלזון ליסוע למירון בל"ג בעומר. א.ל. שטיינמן'

משוש דורים כתב:

נוטר הכרמים כתב:ארשה לעצמי להתפרץ לויכוח בענין יחסו לבעלי כשרונות. ברור כי לא ניתן להתרשם וכ"ש להוכיח מעובדה כזאת או אחרת, בפרט שדרכו היתה להציב צדדים נוספים ומפתיעים בשאלות שהוצבו בפניו.
בתקופת לימודיי בישיבת פוניבז' לצעירים - יחסו המיוחד וחיבתו המופגנת לבעלי כשרונות היתה מפורסמת. הוא אהב את החידוד ואת ההברקה, ולעיתים אפילו את החוצפה. אגדה התהלכה על מעשה שהיה שנים מספר קודם לכן, בחורים השתובבו והזיקו משמעותית את רכוש הישיבה. פנה מי שפנה להגראי"ל זצוק"ל, ושמע ממנו את פסקו כי מחוייבים הללו לשלם את מלוא הנזק. נהגו הללו מעשה עזות, קיבצו את הסכום במטבעות מטבעות של אגורות או בדומה לזה בשקית גדולה, הניחו ביד עז הפנים שבחבורה, והלה נתדפק על דלתו בחזו"א 5 ללא בושה ומורא. להפתעתו ולאכזבתו הגראי"ל הגיב ביבושת גמורה ובטבעיות, נטל את השקית אמר תודה רבה, וסגר את הדלת... לימים הפך הלה לאחד מבני משפחתו [השם שמור עמדי] בידיעתו ובאישורו, כאשר הוא זכר בבירור את פרטי המעשה ולחשם בשמחת האירוסין לחתן.

בזמני, א' מאותם בעלי כשרונות החביבים, היה בא אצלו כל ער"ש ליטול ממנו יין להבדלה לישיבה, כאמור 'ומי שנותנים נר למאור ויין לקידוש ולהבדלה'.

אף אני שמעתי את הסיפור הלזה בשעתו, ושמעתי עוד כי כשהוצע השידוך שאלו את הגראי"ל אודות הבחור, וסיפר את הסיפור הזה ואמר, כי בהכירותו את הבחור יודע הוא שאין כאן השחתה במידות, כי אם מזג סוער ומשובת נעורים. (וזה היה דבר שחיבב).

האם לא מידת ענוותנותו נשנית כאן? האם היה רואה שאותו בחור עשה כן לאחד מראשי הישיבה האחרים האם לא היה אוחז שיש כאן ביזוי ת"ח?

לא ייתכן שמחמת ענווה ימליץ על בחור שמידותיו פגומות.

חיימשה כתב:לא ייתכן שמחמת ענווה ימליץ על בחור שמידותיו פגומות.

מחמת ענווה אחז שאין פה פגיעה בת"ח(הדבר היה נשמע לי מופרך לולא שמעתי את הצוואה

אצל כל גדול אחר זה היה אפשרי לקבל. קשה לקבל זאת על מרן חכימא דיהודאי. הוא ידע יותר מכל אחד אחר להפריד בין מעלותיו הגבוהות לבין המציאות של האדם הפשוט.
אילו שתק ולא גילה הייתי מניח שחשש שמתערבת נגיעה, אבל משהמליץ לעשות השידוך, ע"כ סבר שאין זה חיסרון באמת.

עובדיה חן כתב:אכן כן.
אני מכיר אברך שחלה במחלה הידועה, ובא הגר"מ שפירא לבקרו, ואמר לו אתה צריך להתחזק בדבר אחד, לשמור על המצב רוח הטוב שלך, ולהלחם על החיים, וזה תפקידך לעת זו ולא שום דבר אחר, וגם אם יבואו אליך אנשים וימליצו לך לעשות תשובה על דבר פלוני ולהתחזק בדבר אלמוני אל תשמע להם.
והיינו, שאדם במצב קשה נסחט רגשית מכל מיני דברים שאינם עיקריים, ומסיט את כוחותיו מהדברים החשובים באמת, כי בדר"כ אדם יודע במה הוא פגום ועל מה צריך לעשות תשובה, וכל שאר הדברים הם עקירת תשומת הלב מרצון ה' ממנו, שישמור על חייו.

חזק מאוד.
שלא תדעו מצרות, אבל הלחץ ורגשות האשם, שאני לא בסדר, כשאין לי את האפשרות לדעת במדוייק במה, הורסת ומדכאת. ולא נותנת אפשרות של התקדמות.
תשאלו (לא באמת, כמובן...) כל מי שאין לו ילדים או מי ששיכל צאצאים על דברי ותהיו בהלם מהידיעה כמה דבר זה מכריע את בני האדם.

אמיר כרמי כתב:

חיימשה כתב:לא ייתכן שמחמת ענווה ימליץ על בחור שמידותיו פגומות.

מחמת ענווה אחז שאין פה פגיעה בת"ח(הדבר היה נשמע לי מופרך לולא שמעתי את הצוואה

ק"ק לומר בזה "ענווה", כי הבחור פגע במי שלדעתו (של הבחור) הוא ת"ח!

הפלפולים פה מוזרים. ברור שבחור צעיר עושה שטויות לפעמים, ויש גם אנשים מבוגרים שעושים פה ושם מעשי שטות / חוצפה / עזות, ואין הדבר פוסל אותם משום כיוון, ולפעמים (כמו שציינו) זה אף מוסיף להם חן...

שמעתי שפעם בשעת השיעור בישי"ק שני בחורים שירטטו קו באמצע השולחן שלהם, ומדי פעם דחפו אחד את השני אם הוא עבר מעבר לקו.
אחרי השיעור, כשעברו ליד הגראי"ל בדרכם החוצה, הוא שאל אותם בשקט "מי ניצח"?

סיפור ששמעתי מידיד קרוב, מוציא ספרים לאור, נכדו של ר"ע בלוי ומחוגי הקנאים.
ספר אחד שהו"ל היה בעריכתו של יהודי ליטאי.
בעת השקת הספר עשו המו"ל והעורך סבב אצל גדולי הדור ומסרו להם את הספר. בהגיעם אל מרן הגראי"ל סירב המו"ל הקנאי להיכנס.
מרן ז"ל קיבל את הספר לידיו, סקר את העמודים הראשונים, ונעצר בשורה "עמרם (ממשפחה קנאית) מוציא לאור".
הוא פנה אל העורך: "היכן המוציא לאור? הוא לא הולך איתך?", העורך השיב "הוא הולך איתי. הוא כאן בחוץ". הגראי"ל פנה אל בנו ר' משה שהיה אף הוא בחדר ואמר לו לקרוא למו"ל.
המו"ל כמובן לא סירב לקריאה מפורשת ונכנס פנימה. הגראי"ל שאלו: "למה לא נכנסת?", "עמדתי להיכנס, פשוט הייתי עסוק בטלפון עד עכשיו" השיב המו"ל בנימה מתחמקת.
הגראי"ל הסתכל לו לתוך העיניים במבט משובב, וכשבת צחוק פרושה על פניו שאלו "אתה קרוי על שמו של ר' עמרם בלוי?".
המו"ל גמגם במבוכה, נע באי נוחות למול מבטו השופד של ר' משה ולמול הגראי"ל שחייך והנהן קלות בראשו.

זנב לאריות כתב:

שומע כעונה כתב:בא' מהספרים ראיתי ששאלוהו בג' שבועות לגבי תיקון ברכב אם כדאי לדחות התיקון אחר הג' שבועות,
וענה שודאי לתקן מה שיותר מהר כיון שיבימים אלו הרי מסוכן לנסוע עם זה.

בפי העם נפוץ הסיפור שבא פעם א' להתייעץ עם מרן מה לעשות על כך שבנו מעשן,
ומיד שאלו רבינו "מה, בשבת????"...

מזכיר לי את המעשה שסיפר לי תלמיד הגר"י דיוויד שליט"א שסידר קידושין ולפני החופה ניגש אליו אחד ואמר לו שלא' מהעדים יש אייפון, מיד שאלו הגר"י מה הוא גנב את זה אז הוא ענה, לא זה שלו, הגיב הגר"י אם כן הכל בסדר....
[בודאי אין הכונה להכשיר את את הטמא והמשוקץ לכו"ע אלא הענין ללמד אנשים עם שכלם ודו"ק]

במקו''א נכתב שכשאמרו בפני הגראי''ל את הדעה שמחזיק הנ''ל פסול לעדות, דן בזה הלוך ושוב, והסיק שאכן פסול מדרבנן. (ולא מדאורי' כאותה דעה)

כעת ראיתי שכבר נכתב..

ניים ושכיב כתב:שמעתי שפעם בשעת השיעור בישי"ק שני בחורים שירטטו קו באמצע השולחן שלהם, ומדי פעם דחפו אחד את השני אם הוא עבר מעבר לקו.
אחרי השיעור, כשעברו ליד הגראי"ל בדרכם החוצה, הוא שאל אותם בשקט "מי ניצח"?

אפשר להוסיף בזה, שבדר"כ לא היה מרים את הראש בשיעור, אבל ידע מה שציך לדעת, ואולי רצה לרמוז את זה לבחורים הנ"ל שזה לא נעלם, זו פרשנות אבל יתכן שזה לא נכון