פורום אוצר החכמה

מסכת אבל רבתי פרק שמיני

כשמת שמואל הקטן, תלו מפתחו ופנקסו בארונו, מפני שלא היה לו בן, והיה ר"ג הזקן ור"א (בן עזריה) מספידין עליו ואומרים: על זה נאה לבכות על זה נאה להתאבל, מלכים מתים ומניחים כתריהם לבניהם, עשירים מתים ומניחים עושר לבניהם, שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו.

המחשבות מבולבלות והסיפורים צצים וצפים.
לפני שנים רבינו [ כמה בלתי נתפס : זצוק"ל] היה מגיע לחתונות עם מחברת ביד . בהמתנה לחופה ולאחריה היה מוציא את המחברת וכותב וכותב.ללא ספר רק מהזכרון.
הקפדה יתירה היתה לו שלא יראו מה כותב. כשקראו בשמו לסידור חו"ק הכניס המחברת למעטפה והפקידה ביד תלמיד. נערות היתה אצל מקצת מן התלמידים. פעם הציצו וראו שזו היתה מחברת חידו"ת על תענית, ופעם אחרת היתה זו על קדשים. לדברי תלמידים מקורבים ישנם מאות מחברות כאלו, והכל מהזכרון.

בצעירותי היו מדברים איתו רבות בעניני הלכות שבת. כשהתגורר ב"גשר החיים" היה מונח על המדף ספר שש"כ. באחת הפעמים כשיצא מהחדר אחד הבחורים פתח את הספר והיו שם הערות ארוכות ממנו על הספר (על פסקי אביו הגרש"ז. ) כשחזר לחדר כנראה הבחין שמישהו הציץ בשש"כ, ובשוע שלאחר מכן הספר כבר לא היה שם.
בהלכות שבת חלק על אביו בהרבה נקודות, אבל כששאלו אותו משהו היה נוהג לומר : אבי פוסק כך וכך. רק למקורבים יותר היה לפעמים מוסיף אבל לדעתי כך וכך.
כשהיו מדברים איתו בכל סוגיה -ישיבתית וסוגיה שלא נלמדת בישיבה הציטוט של לשונות הראשונים היה מבהיל. בכל ענין היה מונח בעומק העיון. עם הבנות בשרשי הסוגיה.
הזכרון היה פינומינאלי. פעם שאל את אחד מחשובי תלמידיו שהיה בשנות הארבעים: "אתה רושם מה שאתה לומד? חייבים לרשום הכל, אני חשבתי שלא צריכים לרשום כלום כי זוכרים הכל. בגיל ארבעים ראיתי שמתחילים לשכוח. אתה חייב לרשום הכל...."
פעם דברנו איתו בלימוד. ונשאלה ע"י מאן דהו שאלה בסוגיה. " כשהייתי בן 17 שאלתי את השאלה הזאת את הטשיבינער רב, והשיב כך וכך", השיב.

וכל זה עדיין אינו מתקרב לגאונות בחסד. מאות ואולי אלפים מרגישים באופן אישי יתומים. באיזה מסירות היה מטפל בכל הבעיות, איך הגיעה דרגתו העצומה לנושא בעול. יכול היה לבכות עם תלמיד, עם יתומים , עם אלמנות. לשבת בניחום אבלים ולומר את המילה הנכונה. לשבת בניחום אבלים 40 דקות ולנחם ולנחם. ואחרי יומיים להגיע שוב לעשר דקות רק בגלל שליבו הרחום הרגיש צורך להשתתף שוב. ללכת בהלויה של אנשים שהכיר היכרות לא עמוקה מההספדים עד אחרי הקבורה.
יכול היה להרים טלפונים על גבי טלפונים ולהתחנן על נפשו של תלמיד ספרדי בישיבה, ללחוץ על מנהל סמינר עקשן בנושא בת שלא התקבלה.

ועוד לא דברנו על גדול המחנכים. תבע מתלמידיו לעלות ולהתעלות. לא ויתר. ראה מתפקידו להיות המלאך האומר גדל. גדל בתורה, גדל בהליכות חיים, גדל במבט של תורה. (וזו גם הסיבה העיקרית של אלו שהיו מבעטים,,, וד"ל). ידע לפעמים ל"עקוץ" כדי לחדד את המסר. אבל כמה אהבה ודאגה אמיתית היו בדבריו. אוי לנו כי אבדנו.
עוד יסופרו בעז"ה בצורה מסודרת עובדות והנהגות שקשה לתפוס שבן אנוש מתקופתינו הגיע לפסגות כאלו, בתורה ויראה וחסד ודאגת אמת לכל אחד ואחד.

לפני שנים שמעתי כי ידע את כל הש"ס בעל פה עם רש"י ותוספות מילה במילה מברכות ועד נידה. לפי מה שכבר הספיקו לכתוב כאן הרי שזה נראה מהקטנות אצלו.
בד"ה וחבל על דאבדין...

דעת_האברך כתב:לפני שנים שמעתי כי ידע את כל הש"ס בעל פה עם רש"י ותוספות מילה במילה מברכות ועד נידה. לפי מה שכבר הספיקו לכתוב כאן הרי שזה נראה מהקטנות אצלו.
בד"ה וחבל על דאבדין...

נמצא בתוך כתביו של ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל. אפשר לראות פה את הענווה הגדולה שהיתה בו בר' שמואל ואת החביבות העצומה שהיתה בין גדולי עולם. חבל על דאבדין.

כבר בשנת תשי"ד חתם בן התלמידים בישיבת עץ חיים נגד תלית דגל הציוני על שער הישיבה ביום העצמאות
שמו חתום בשורה הרביעית !

הרב יצחק יוסף בשיעור השבועי

השיעור הזה לעילוי נשמתו של הגאון הרב שמואל אוירבך זצ"ל, שהתבשרנו הערב על פטירתו
לפני עשר שנים הבאתי לו את הספרים 'עין יצחק', אז הוא פתח וראה שיש שם 'ספק דאורייתא לחומרא' שיש שם 100 'נפקא מינות'. פתח את הספר והתחיל לספר שלפני 68 שנה, הוא למד אצל מרן בשכונת מקור חיים, בישיבה של הרב שלום שבדרון, מרן היה שם רב, למדו שם חכם משה צדקה והרב צבי סימן טוב. הרב היה קורא איתם יחד את הגמרא.
הוא סיפר לי, כשהיה הולך לשיעורים של הרב, הוא זוכר את השיעור של מרן שדיבר על ספק דאורייתא, התחיל לצטט לי את כל מה שמרן אמר בשיעור, היה פלא פלאים, ציטט את כל מה שהרב אמר בשיעור.
כשהוא בא לנחם את מרן על פטירתו של אחי הגאון רבי יעקב זצ"ל, ישבו ודיברו שעה ארוכה, ענייני השקפה. איבדנו אותו, היה תלמיד חכם גדול שקוע בלימוד, גאון עצום.

סייג לחכמה כתב:כבר בשנת תשי"ד חתם בן התלמידים בישיבת עץ חיים נגד תלית דגל הציוני על שער הישיבה ביום העצמאות
שמו חתום בשורה הרביעית !

מסמך מרתק.
מעיון ברשימת השמות מתקבל הרושם שהיתה תמימות דעים בענין.

אורח כתב:שמעתי מחד ממקורביו, כי לפני כמה ימים התקשר לרופאו לשאול אם יצא מכלל סכנה ויכול לברך הגומל (אחרי השתלת קוצב לב בליבו), הרופא השיב לו שכדאי להמתין עוד, ר' שמואל השיבו, שגם הוא הרגיש עדין מסוכן וחשב אולי בכ"ז לפי מצבו הוא מחויב בברכה.

בני פישר סיפר שלפני כמה ימים הגר"ש (או מי מב"ב בשמו) התקשר לשאול אם יצא מכלל סכנה ויכול לברך הגומל (אחרי השתלת קוצב לב בליבו), והוא השיב לו שכדאי להמתין עוד.

אוי נא לנו כי חטאנו
נצחו אראלים את המצוקים

...
איפה ניתן לראות מחידושי תורתו?

כבר נזכר למעלה היכן יש מחידושי תורתו

חזון-איש'ניק כתב:אוי נא לנו כי חטאנו
נצחו אראלים את המצוקים

...
איפה ניתן לראות מחידושי תורתו?

איפה לא?!

נקודה קלה להתחלה: חידושים הלכתיים רבים שלו (שנכתבו בגאונות בזמן קצר מאד) פזורים לכל אורך כרכי הספר ההלכתי "ארחות שבת".

לא זכיתי ללמוד אצלו, כי אם לשמוע את שיעוריו בימי בין הזמנים וחוה''מ בממקומות שונים.
אבל דווקא הפגישות האקראיות במקומות שונים בארץ היו מעניינות יותר מכל.
אם זה בשבת בצפת בבית כנסת האר''י או בעזרת נשים של בימ''ד גור בערד שישב ולמד שם כמה ימים או ברשב''י במירון או בשבת אופרוף בשומקום.
בכל מקום הוא ותורתו חד הם.

הלוויה ב10 או ב11?

העבירו נא לאשר על הבית עתה:
שמרו מכל משמר לבל ישלטו ידים זרות בגלילי ידיו הטהורות.
כתבי קודש רבים מגדולי ישראל זצוק"ל נעלמו בשעות שכאלו.
יש לעשות כל טצדקי בשמירה על היקר מכל.
אם זה גליונות על ספרים מחברות וכדו'.

אפשר להעלות את הפלס?

הפלס והמבשר

בהפלס, מלבד מודעות אבל, אין כל מאמרים לזכרו ולתולדותיו, חוץ הכתבה הקצרה על ימיו האחרונים.
משונה מאוד.

חבל חבל על האי שופרא דבלי בארעא.

המאמר של קלוגמן בהמודיע משובח מאוד.

מי יוכל לספר מתולדות חייו, מרבותיו, מגידולו בקודש אצל אבוה דשמואל הגרש"ז זצ"ל, ומשאר הליכותיו בקודש של אותו צדיק בן צדיק נבג"מ.
כמו"כ על דרכיו והתנהגותו בעסקי הציבור בשנים הקודמות, קודם פרוץ השערוריות.

כת"י של רבי חיים מיליקובסקי.

פעם נזדמן בצוותא חדא רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל עם הגר"ש בטרם נפרדו ביקש ממנו רבי שמואל שיברכו נענה ר' מרדכי וברכו בזו הלשון שתמצא חן בעיני ה'

התפעל רבי שמואל ואמר לסובבים אותו מברכותיו של אדם ניכר מהו בהזדמנות נוספת כשבירך חתן בלשון זו הוסיף לבאר את ברכתו למשל אם האדם ימצא חן אצל אחד פשוט נו מה יהיה לו מזה אבל אם ימצא חן אצל רוטשילד' אז כבר לא יחסר לו כלום כן הקב"ה אומר והייתם לי סגולה מכל העמים נשאתם חן בעיני יודעים אתם אצל מי נשאתם חן כי לי כל הארץ כן תזכה אתה החתן למצוא חן היכן שלא יחסר לך כלום

המודיע

מסע הלוויה

שבת סורו מני ובבכי אמרר.. אין בכחי כעת לכתוב העובדות הנוראות שעמדי.

אולי יהיה לתועלת לקבץ כאן את כל מאמריו הרבים, ויהיה זה פונדקו הראשון של רבינו זצוק''ל, לתועלת הרבים ולע''נ הטהורה.

היה ת"ח מופלג, ידע כל התורה כולה על בוריה. ונוסף על כך, היה עמל בתורה מאד. פרוש מהבלי עולם הזה, קדוש וטהור. לב רחום. עזר למאות אלמנות ויתומים. אדם גדול מאד מאד!!

עיתון שחרית
נכתב עליו בתחלת העיתון, והרבה תמונות ממנו בסופו.

אורו של עולם

רבי שמואל היה מלך.
מלך על יצרו, באופן מבהיל. בליבו הרחום סייע ותמך גם באלו שפגעו בו בידם השנייה, ממש כאסקופא הנדרסת.
נכנס לתוך הפרטים של כל מקרה מכל הלב. לא ביטל את הצרכים של השני, גם של ילדים קטנים, גם כשהוא היה נזקק לאלפית מזה ולא נהנה מהעולם הזה כלום. ראה למרחוק, ויותר מזה מקרוב: ידע מה הוא רואה, מה לב העניין, מה נקודת האמת ולפי זה מה דרוש לעשות בכל מקרה ומקרה. בלי נגיעות של כסף, בלי נגיעות של כבוד, בלי נגיעות של עולם הזה.
כמה יתומים השאיר... כמה תלמידים שקשורים אליו בקשר של בנים לאביהם ממש, עם כל בני משפחותיהם, שמרגישים שהלב הגדול שהיה בו מקום לכל אחד, נדם.
השאיר אחריו צוואה ברורה - כבוד שמים! כמה בכה על כבוד התורה המושפל, ומאידך גיסא כמה התנחם בכך שיש עוד רבים בדור שדבר השם הוא העיקר בחייהם.
אוי לנו, כי יתומים היינו, ואין אב. מי יעמוד בפרץ, מי יגדור גדר.

ארזי ביתר כתב:האוחזים בשולי אדרתו, מתבקשים להעלות את הגיגיהם ביום מר זה, לתועלת הרבים.

כפי הנראה, עדיין אין השעה כשירה להעלאת הגיגים.

אבל די לנו מה ששמענו היום בהספדו של חכם;
על אדם שיודע את התורה כראוי בהיקף ובעומק,
וכל לימודו הוא בבחינת מתרפקת על דודה,
אבל מעצמו הוא תובע ואומר - זכיתי ללמד אבל לא זכיתי ללמוד.

לא הייתי מן המכירים, אלא שלפני למעלה מעשור נפגשנו פעמיים;
בהזדמנות אחת הרציתי לפניו חידו"ת בסוגיא שעסקתי, ותפיסתו היתה כברק, כאילו למד סוגיא זו עתה, (ולגוף הדברים לא הסכים, ואמר לי שהראיות קלושות מידי בייחס ליסוד שרציתי לומר, וגם קצת פלפל להוכיח לא כן), ואף שהיו דברי ארוכים בחשבונות וציטוטים, מ"מ לפי מהירות תפיסתו ושקיעותו לקח הכל כמו 4 דקות, לא יותר.
ובהזדמנות שניה, נקלעתי לישיבתו ב'סתם' מנחה של 'סתם' יום חול, ועמדתי מאחוריו להתבשם מתפילתו, גנוחי גנח וילולי יליל, שקוע בעמידה לפני המלך, משבח מבקש ומודה, ונמשכה אצלו תפילת העמידה לחוד כמו 40 דקות, לא פחות.

המקום ימלא חסרוננו.

קונטרס שהועלה בעבר בפורום מדברי תורתו:

עוד מדברי תורתו, על מחיית עמלק [מאמר קצר ובהיר]:

סיפור אחד שמאפיין משהו מהגדלות בתורה הבלתי נתפסת.
בצעירותי היתה תקופה שעסקנו מעט בעניני זרעים. בהעדר ת"ח מזומנים לנו שמונחים בסוגיות אלו , נכנסנו לר' שמואל לדבר איתו בלימוד בסוגיות. תמיד היה מיד מונח בסוגיה. די היה להביא לו את דברי הר"ש בקצרה וכבר דבר מתוך הענין ממש. כמה פעמים שהר"ש הביא ירושלמי ודברנו על הירושלמי, טען שהוא לא מכיר כזה ירושלמי. תמיד פתח את הגמ' עיין בר"ש והסביר מה הפשט בירושלמי והיכן טעינו.
באחת הפעמים כששאלתי על הירושלמי שמובא בר"ש, השיב שהוא לא זוכר כזה ירושלמי. כדרכו, לקח את הגמרא ועיין בפנים. לפתע החויר כסיד, והרגשתי שהוא בזעזוע . הוא היה מנותק לחלוטין ואחרי מספר שניות פלט: "כן יש כזה ירושלמי". הוא חזר בלהט כמה פעמים בקול רם על הירושלמי בפנים, אבל לא היה רגוע. איך שכח ירושלמי מפורש ? כמה דקות א"א היה לדבר איתו. כשסגר הגמ' אמר בינו לבינו: צריך לחזור על כל זרעים מחדש.....
בררתי סמוך למעשה אצל מקורביו והם העידו שתקופה ארוכה קודם לכן לא עסק כלל בזרעים. אבל לשכוח ירושלמי מפורש?! זה לא עלתה על דעתו שהדבר אפשרי.

פעם הגעתי אל רבינו כאברך, ותוך כדי שיחה הגיע בחור שרצה להתקבל לישיבה. ר' שמואל דבר איתו בלימוד במסכת קידושין בסוגיות של חציך מקודשת לי. תוך כדי דבור הוא "זורק" לי : הסבא ר' שמואל אהרן יודלביץ שהיה בוחן בעץ חיים שאל כאן שאלה חזקה , והוא חזר על הקושיה שנשאל ע"י הבוחן לפני גיל בר מצוה. (אגב הוא אמר שר' שמואל אהרן היה שואל את הילדים דברים שהתקשה בעצמו, וציפה שהילדים או המלמד יענו לו ויישבו ספיקותיו). והוא -רשא"י השיב כך וכך. אחרי שנים פגשתי אותו והזכרתי לו הקושיה , ואמרתי לו שהקושיה יותר חזקה מהתירוץ. כך סיפר ר' שמואל. אני לא הייתי כ"כ בענין ולא התיגעתי להבין כלל את הענין. המשכנו לדבר בענינים האחרים ואחרי כמה דקות חזר הבחור להחתים אותו שהתקבל לישיבה. ואז ר' שמואל פנה אלי ואמר : המזל שלך שלא באת אתה להרשם כי לא הייתי יכול לקבל אותך...

"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' שמואל את התורה בוז יבוזו לו"

א. החברותא שלי גרם פעם לפציעתו (בטעות גמורה כמובן מאד), זה היה קשה וכואב ושיתק אותו בבית לתקופה. אח"כ כשהגיע אליו בוש ונכלם לבקש מחילה הוא פשוט חיבק ונישק אותו בכזו אהבה וידידות, עד שהוא יצא בהרגשה הכי טובה בעולם.
ב. ישבתי במעון קדשו לרגל אירוסין של החבר חדר שלי, אחד הבחורים דרש והזכיר בתוך דבריו איזה קטע של פיוט, באמצע הוא קצת הסתבך, ור' שמואל שלף מיד את ההמשך (היה מפעים לראות איך הוא דרש מהחתן שיגיד שטיקל תורה. לא סתם פשעטל הוא אמר, אלא דיבר עמוק באיזה קצות, והגר"ש כדג במים בונה ומפרק. זה מה שעושים באירוסין, לא מתחנפים לכל הדודים והצלמים).

אחד ההספדים הכי מרטיטים שקראתי בימי חיי, זה ההספד של הגר''ש זצ''ל על רעייתו הרבנית ע''ה.

1.