פורום אוצר החכמה

יש מעשה אצל החזו"א, ואני לא יודע אם זה מוסמך או לא, וצריך לחפש אם מובא עם מקור טוב. בא אחד ושאל שאילה בהלכות ציצית, החזו"א הרהר והביא ראיה מגמרא לפסוק כך וכך.
אחרי זה ניגשו אליו עם סעיף מפורש בשו"ע, על פי תשובות הרשב"א, להיפך, והרשב"א מביא שם ראיה לפי דעתו.
החזו"א אמר: נו, גם אני הבאתי ראיה...
אם המעשה היה או לא היה, אינני יודע, אבל האם לא היה יכול להיות?
אגב, האם הרגוצובר היה "בקי" בשו"ע? האם פתח בכלל שולחן ערוך? ואדרבה, הן הן גבורותיו.

מחילת כת"ר - שאלה של שטות.
אני ראיתי תצלומי כת"י על השו"ע עם ביאור הגר"א. וכמדומה שהיו שם גליונות על הגר"א.
ובכלל אנשים רגילים לחשוב שהוא למד רק גמ' ורמב"ם וקצת ראשונים, וזה שטויות.
כמובן שזה בעיקר מה שהוא למד, אבל בטוח שהוא למד הרבה הרבה בכל מרחבי התורה"ק.
היתה לו ספרייה גדולה, (אינני יודע אם הרב צביון - אביו של חתן הגרח"ק - חי ומתפקד, אבל הוא היה בביתו של הרוגאטשובי ואפשר לשאול אם זוכר את הספרייה...) הרב ספרן יחד עם בתו של הרגאטשובי הצליחו לצלם (מיקרופילם) של ספריו ולשלוח לחו"ל, כמובן שזה היה תחת לחץ (הנאצים כבר שלטו אז) והם צילמו את הספרים הכי יסודיים כמו החומש והש"ס.
למעשה סביר להניח שהוא כתב גליונות על כל ספריו.
לא מזמן התפרסם גליונות שלו על שירי ריה"ל, ואין סיבה לחשוב אפי' לרגע ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן...

נכחתי פעם בשבע ברכות של אחד מתלמידיו, והגר"ש נשא שם דברים, ובין השאר הזכיר מימרא של הגרי"ז וסיים: עד כאן דברי קדשו, ונראה ביאור הדברים וכו'.
וא' מתלמידיו המובהקים שהיה אז אברך צעיר פרץ בצחוק גדול.
הגר"ש שטף אותו בנזיפה הגונה לעיני כל הציבור, באמרו וכי יש לך מושג מי היה הגרי"ז, מרוב קטנותך אתה מרשה לעצמך לצחוק, כל התנהגותך אינה במקום, וכו' וכו'.

שייף נפיק כתב:מחילת כת"ר - שאלה של שטות.
אני ראיתי תצלומי כת"י על השו"ע עם ביאור הגר"א. וכמדומה שהיו שם גליונות על הגר"א.
ובכלל אנשים רגילים לחשוב שהוא למד רק גמ' ורמב"ם וקצת ראשונים, וזה שטויות.
כמובן שזה בעיקר מה שהוא למד, אבל בטוח שהוא למד הרבה הרבה בכל מרחבי התורה"ק.
היתה לו ספרייה גדולה, (אינני יודע אם הרב צביון - אביו של חתן הגרח"ק - חי ומתפקד, אבל הוא היה בביתו של הרוגאטשובי ואפשר לשאול אם זוכר את הספרייה...) הרב ספרן יחד עם בתו של הרגאטשובי הצליחו לצלם (מיקרופילם) של ספריו ולשלוח לחו"ל, כמובן שזה היה תחת לחץ (הנאצים כבר שלטו אז) והם צילמו את הספרים הכי יסודיים כמו החומש והש"ס.
למעשה סביר להניח שהוא כתב גליונות על כל ספריו.
לא מזמן התפרסם גליונות שלו על שירי ריה"ל, ואין סיבה לחשוב אפי' לרגע ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן...

יפה, אז למד ביאור הגר"א על השו"ע. האם זה אומר ששינן והחשיב שו"ע?

"הרבה הרבה בכל מרחבי התוה"ק" - לא הבנתי כלל את דבריך, ברור שהוא למד את כל ספרות חז"ל, ואת כל כתבי הרמב"ם, וזהו גופא כל מרחבי התוה"ק, וגם היו כמה מהראשונים שהיה מעיין בהם. אולי עבר על ספרים מסויימים, אולי לא, עכשיו יש נדון האם למד שו"ע. זה לא עוד "מרחב" בתוה"ק, זה ספר מסויים של הכרעת מרן הב"י בין שיטות הראשנים.

ומכאן לכותרת החדשה שכתבת "הרגוצובי עסק בכל התורה כולה" - וכי יש מי שמסתפק בזה? אבל האם השו"ע הוא חלק מכל התורה כולה? על זה דנים פה.

"אין סיבה לרגע לחשוב ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן" - לי נראה שיש דוקא סיבה להרבה רגעים. מה בכלל הקשר?

למה שילמד שו"ע? מה הבשורה של השו"ע בשבילו? השו"ע הוא הכרעה למעשה בין שיטות הראשונים. הרגוצובר לא עניין אותו הכרעה של אף אחד, אפילו של ראשונים שקדמו לשו"ע במאות שנים. מה יש שם בשבילו? מה פתאום שיעיין שם? לעומת זאת שירי ריה"ל - יש שם חכמתו ורגשות קדשו של ריה"ל - למה שלא יעיין שם?

באמת מתוך קריאה בספר החדש על הגר"מ הלוי נראה שלא היה הגרי"ז שופע בקיאות בשו"ע ונו"כ. למשל יש שם סיפור בענין ישיבה בעת תפילין של יד, ורבי מאיר אמר שיש שיטות שמניחים אותה בישיבה, ואח"כ בדק בשו"ע וראה שכן דעת המחבר, והרמא מביא ג"כ מנהג כזה, והראה להגריז ביאור הגר"א שכן משמע מכתבי האר"י (משהו כזה, אני כותב מזכרון) ואז הסכים הגרי"ז. ויש עוד כמה סיפורים כאלו שם.

ובמראש מקדם מובא סיפור שאמרו להגריז שהנתיבות כותב שאין צריך כפרה על עבירה דרבנן בשוגג, והגרי"ז שאל אם יש באמת כזה נתיבות, וכו'. והגרש הזכיר שמבארים שאיסור דרבנן אינו איסור עצמי, והגרי"ז לא הסכים שהדבר כן. אך הסיפור הזה מתמיה כי הנתיבות הוא ידוע מאוד.

[quote=" שייף נפיק כתב : אינני יודע אם הרב צביון - אביו של חתן הגרח"ק - חי ומתפקד, אבל הוא היה בביתו של הרוגאטשובי ואפשר לשאול אם זוכר את הספרייה..[/quote]

שמעתי מר' יהודה צביון לאורך ימים ושנים טובות על הביקור. אמנם על הספריה לא סיפר אבל כך תיאר: נער הייתי כבן עשר ודלתו של הרוגאטשובי פתוחה. נכנסתי וראיתי כמה סטנדרים ועליהם גמרות פתוחות והרב רץ מאחת לשניה ומעיין במהירות. משהבחין בי, שאל אם ברצוני ללמוד, משנענתי בחיוב, לימד אותי הקטן עמוד שלם במסכת גיטין תוך הסברה פשוטה נפלאה באופן שיכולתי להבין הכל. זוכר עדיין את הכל כמו חי וכמובן את אותו עמוד בגיטין ...

לגבי הרוגצובער
לגבי הגרי"ז, אני מתנצל על כתיבה בלתי רהוטה, חשבתי שא"א להשאיר דברים כאלה ללא תגובה הולמת
ובכן ההשוואה לראשי ישיבות שלא שמו דגש על היקף, היא באמת שטות והבל, שלולי שהיה בה גם בזיון התורה לא היה ראוי להתייחס אליה כלל.
מרוב סיפורים וגוזמאות, סילפנו את חוש הביקורת. לא אשכח שישבתי בסוכתו של גדול אחד מאד, ופלוני הציג איזה דבר ממסכת סופרים, ומשראה שהחכם לא הכיר, המהם לעצמו, הלזה יקרא בקי ?! אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל. הרב מטשעבין אכן היה יודע "לשלוף" בקיאות בכל מקום על אתר, וכמוהו גדולים אחרים, (מהדורות הקודמים הצטיין בכך האדר"ת), אך לא כל אחד זכה לתכונה שכזו, ורבים רבים, שאין שום ספק שלימודם היה בהיקף עצום של רוב ככל מקצועות התורה, עכ"ז היה שר של שכחה שולט בהם, באופן שיכל להתעלם מהם גם אותם דברים שהם שקדו עליהם. א"צ לנקוט בדוגמאות, וכל מי ששם אורחותיו בין החכמים מכיר את הדברים ולא מופתע מהם. וגם בין אותם חכמים שבקיאותם נפרזת והדברים היו שגורים על פיהם, פעמים הרבה שהיה מתקיים בהם פעמים שאתה מתעלם, והסיפורים על מי שלעולם לא שכח דבר, הם בדמיון הסופרים המשחיתים לב קוראם בגוזמאות פראיות. ואילו אותו דיין שמדד גדלות לפי זכירת כל השו"ע על בוריו, ושלדעתו העלמה של סעיף בשו"ע מפריכה את האדם, אם כך היה מעשה, כנראה הוא בעל חכמה אחת שחוץ משו"ע ונו"כ אינו יודע דבר, או גרוע מכך. הגדלות של החכם נמדדת אם הוא לומד כל התורה בעיון ובעמקות, וכזה היה מרן הגרי"ז, או מסתפק בכמה מסכתות ישיבתיות, זכרון מופלג וכושר שליפה הוא אכן סגולה נפלאה אבל לא אמת מידה.

איש_ספר כתב:לגבי הרוגצובער

מגדל עז עמוד צג.jpg

מעניין מאד על הרוגוצובר. יישכ.
מה זה הספר הזה? מי המחבר?

דורשי יחודך כתב:יש מעשה אצל החזו"א, ואני לא יודע אם זה מוסמך או לא, וצריך לחפש אם מובא עם מקור טוב. בא אחד ושאל שאילה בהלכות ציצית, החזו"א הרהר והביא ראיה מגמרא לפסוק כך וכך.
אחרי זה ניגשו אליו עם סעיף מפורש בשו"ע, על פי תשובות הרשב"א, להיפך, והרשב"א מביא שם ראיה לפי דעתו.
החזו"א אמר: נו, גם אני הבאתי ראיה...
אם המעשה היה או לא היה, אינני יודע, אבל האם לא היה יכול להיות?
אגב, האם הרגוצובר היה "בקי" בשו"ע? האם פתח בכלל שולחן ערוך? ואדרבה, הן הן גבורותיו.

בספר חזון איש או"ח סי' קכ"ה אות ז דן בשאלה ואחר כך כותב שוב ראיתי בבכורות סוגיא ערוכה בזה. (הנושא הוא לגבי פדיון בכורות במדבר)

קראקובער כתב:

קו ירוק כתב:יישר כח על הדברים עם הרב משטעבין והגר"ש.

נותן טעם לפגם דבריך המזלזים על הגרממ"ש לזכרו תאוות נפש. כי לא מחשבותיך מחשבותיו !
וזה שלא משעת מהגר"ש על הגרי"ז עדיין לא אומר כלום. הוא התבשם ממנו, אבל לא 'קיבל' ממנו, כמו שכתבתי לעיל

אצלו בריסק/החזון איש/הישיש הקדוש מוואלבוניק/ הרב אלישיב וכל מי שחפץ ביקרו הכול הולך ביחד, זה פשוט לא רציני.

הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, כתב ברגשי קודש ולשון נוטפת מור על כל מה ש א ה ב, ובראשם התורה הקדושה שכה א ה ב ובאהבתה התרפק תמיד. (ניסית לראות פעם סימן במשמר הלוי... בכמה רגשי קודש כתב בעניין אם אפשר לאכול בשר קדשים קלים קודם הקטרה... וכו'...).
כיוצא בזה כתב על מי ש א ה ב אותו ואת תורתו (דער הייליגער בריסקער רב...וכו'...) אם יש לך בעיה עם זה, או חוסר הבנה מדוע א ה ב אותם, זו בעיה שלך ולא שלו...
יש עמי עוד מילים חריפות בקצה המקלדת שיצרי משיאני לכותבם, אבל אשים קנצי למילין שלא להבעיר האש.

טענו בחיטין והודה לו בשעורים.

אִיךְ-מֶיְין כתב:

עובדות והנהגות.jpg

ב"ה
דבר זה כתבו כמה אחרונים. וביאר הגר"א וסרמן זצ"ל שהעביר היא לא תסור ואינו סר. ואלי בהמשך בל"נ אעלה מה שכתבו בענין זה.

קראקובער כתב:

דורשי יחודך כתב:יש מעשה אצל החזו"א, ואני לא יודע אם זה מוסמך או לא, וצריך לחפש אם מובא עם מקור טוב. בא אחד ושאל שאילה בהלכות ציצית, החזו"א הרהר והביא ראיה מגמרא לפסוק כך וכך.
אחרי זה ניגשו אליו עם סעיף מפורש בשו"ע, על פי תשובות הרשב"א, להיפך, והרשב"א מביא שם ראיה לפי דעתו.
החזו"א אמר: נו, גם אני הבאתי ראיה...
אם המעשה היה או לא היה, אינני יודע, אבל האם לא היה יכול להיות?
אגב, האם הרגוצובר היה "בקי" בשו"ע? האם פתח בכלל שולחן ערוך? ואדרבה, הן הן גבורותיו.

בספר חזון איש או"ח סי' קכ"ה אות ז דן בשאלה ואחר כך כותב שוב ראיתי בבכורות סוגיא ערוכה בזה. (הנושא הוא לגבי פדיון בכורות במדבר)

אכן, וגם אני חשבתי על החזו"א הזה היום. אולם השאילה מה להראות מזה. בזה ההסבר הוא מן הסתם כפי שכתב מורינו איש ספר שליט"א, שגם אצל הגדולים יש לפעמים שליטת שר השכחה (ותלוי מי, כמובן. אצל הגריש"ח שליט"א יש הו"א לכזה דבר? ועם זאת אין בעולם, כולל, ובפרט, מרן הגרשי"ח שליט"א עצמו, מי שחושב שהגרשי"ח נמצא בכלל באותו יקום של החזו"א).

אבל במעשה הזה עם השו"ע עכ"פ כפי שהוא מסופר, נראה שלא נבהל כ"כ החזו"א. כמובן, אילו היה זוכר מתסמא היה פוסק כך, אבל לא זכר, וזה לא כ"כ הכריע לו. כמובן קשה לדייק ממעשים, קשה לדעת אם היה כו'. אבל באופן כללי כפי הנראה יש להקת גדולים שלא ראו את השו"ע כספר שמצד עצמו צריך להיות בקי בו.

איש_ספר כתב:לגבי הרוגצובער

מגדל עז עמוד צג.jpg

לגבי הגרי"ז, אני מתנצל על כתיבה בלתי רהוטה, חשבתי שא"א להשאיר דברים כאלה ללא תגובה הולמת
ובכן ההשוואה לראשי ישיבות שלא שמו דגש על היקף, היא באמת שטות והבל, שלולי שהיה בה גם בזיון התורה לא היה ראוי להתייחס אליה כלל.
מרוב סיפורים וגוזמאות, סילפנו את חוש הביקורת. לא אשכח שישבתי בסוכתו של גדול אחד מאד, ופלוני הציג איזה דבר ממסכת סופרים, ומשראה שהחכם לא הכיר, המהם לעצמו, הלזה יקרא בקי ?! אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל. הרב מטשעבין אכן היה יודע "לשלוף" בקיאות בכל מקום על אתר, וכמוהו גדולים אחרים, (מהדורות הקודמים הצטיין בכך האדר"ת), אך לא כל אחד זכה לתכונה שכזו, ורבים רבים, שאין שום ספק שלימודם היה בהיקף עצום של רוב ככל מקצועות התורה, עכ"ז היה שר של שכחה שולט בהם, באופן שיכל להתעלם מהם גם אותם דברים שהם שקדו עליהם. א"צ לנקוט בדוגמאות, וכל מי ששם אורחותיו בין החכמים מכיר את הדברים ולא מופתע מהם. וגם בין אותם חכמים שבקיאותם נפרזת והדברים היו שגורים על פיהם, פעמים הרבה שהיה מתקיים בהם פעמים שאתה מתעלם, והסיפורים על מי שלעולם לא שכח דבר, הם בדמיון הסופרים המשחיתים לב קוראם בגוזמאות פראיות. ואילו אותו דיין שמדד גדלות לפי זכירת כל השו"ע על בוריו, ושלדעתו העלמה של סעיף בשו"ע מפריכה את האדם, אם כך היה מעשה, כנראה הוא בעל חכמה אחת שחוץ משו"ע ונו"כ אינו יודע דבר, או גרוע מכך. הגדלות של החכם נמדדת אם הוא לומד כל התורה בעיון ובעמקות, וכזה היה מרן הגרי"ז, או מסתפק בכמה מסכתות ישיבתיות, זכרון מופלג וכושר שליפה הוא אכן סגולה נפלאה אבל לא אמת מידה.

לענ"ד קצת חלש לבנות על הסיפור הזה על הרוגוצועבר, ועי"ש באותו ספר שיש לו סיפור מספר אחר שלא רצה לסמוך בסמיכת חכמים הואיל והוא עצמו לא היה בקי בט"ז וש"ך על יור"ד, ומה שדוחה הסיפור מכח זה שנתן סמיכה לעוד רבנים, אולי יש לבדוק את התאריכים, כי אולי החליט שאין זה מעכב בסמיכה כו'. ועכ"פ על פי סיפור אחד בלבד קשה לבנות. ואגב, מאותו מקור, היינו הרב אליעזר ננס, מסופר שם שהרוגוצובר אמר "שמאז חתימת התלמוד היו הרבה הרבה גאונים, אבל רק שנים שירדו לכוונת חז"ל, הרמב"ם ובעל התניא". כך! לא הרמב"ן ולא הרשב"א, לא רב האי גאון ולא אף אחד אחר, רק בעל התניא (הרי כל ספר שו"ע הרב הוא לבאר דעת כל הראשונים, כל לימודו הוא לבאר את שיטות הראשונים!) האם גם לסיפור זה אני אמור להאמין?
ואגב "קושיית העולם" שמביא אינה מובנת כ"כ, הרי הרוגוצובר אחז שאינו צריך להו ולדכוותייהו, אז מה רוצים ממנו שיעיין בדבריהם?

דורשי יחודך כתב:

קראקובער כתב:בספר חזון איש או"ח סי' קכ"ה אות ז דן בשאלה ואחר כך כותב שוב ראיתי בבכורות סוגיא ערוכה בזה. (הנושא הוא לגבי פדיון בכורות במדבר)

אכן, וגם אני חשבתי על החזו"א הזה היום. אולם השאילה מה להראות מזה. בזה ההסבר הוא מן הסתם כפי שכתב מורינו איש ספר שליט"א, שגם אצל הגדולים יש לפעמים שליטת שר השכחה (ותלוי מי, כמובן. אצל הגריש"ח שליט"א יש הו"א לכזה דבר? ועם זאת אין בעולם, כולל, ובפרט, מרן הגרשי"ח שליט"א עצמו, מי שחושב שהגרשי"ח נמצא בכלל באותו יקום של החזו"א).

בגדול אתה צודק שזה לא מוריד מגדלותם אבל כשאתה שומע חוגים מסויימים מזלזלים ברב אלישיב ורשז"א שלא היו מספיק חזקים בעיון או לומדות בנוסח בריסק וכו' אתה מקבל קצת פרופורציה.

איש_ספר כתב:אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל.

דבריך הם גמרא מפורשת אך אשאיר להבקיאים לציין מקומה :)

ידידיה כתב:אגב שמעתי מתלמיד שהגר"ש זצ"ל אמר לו פעם,
הסבא רח"ל הקפיד לאכול בפסח מצות מכונה בלבד
האבא נהג לאכול בין יד ובין מכונה
ואני מקפיד על מצות יד בלבד
והוסיף, וגם אתה תאכל יד בלבד.

רוב שנותיו הקפיד קדוש ה' מרנא הגרש"ז נ"ע לאכול בביתו אך ורק מכונה, לרבות גם את המצות מצווה של ליל הסדר. אינני יודע איך התנהג אם נקלע לבית של אחרים והגישו לפניו "של יד".
לעת זקנתו, החל לאכול "של יד". (ונימוקו עימו. לאו דווקא קשור לנידון העקרוני. ואכמ"ל).

עבד הזמן כתב:

דודי צח כתב:
גם הגריש"א לא היה לו עסק עם הגרי"ז ותורתו (זולת הפרת ההוראה המפורשת ביחס לרבנות).
ואם נתבונן, כמה ענקי רוח בגיל של הגרש"ז והגרי"ז (שהיו צעירים פחות מעשרים שנה מהגרי"ז) לא ראו סיבה להישאל בו בענייני הלכה ותורה.

מן הסתם עיקר הסיבה שהגרשז"א והגריש"א לא התקרבו לגרי"ז הייתה מסיבת קירבתם לראי"ה, כנודע.

הלא בין הבולטים שבין הת"ח שהיו מגיעים בקביעות למרנא הגרי"ז לשאת ולתת עימו בד"ת ושהיו חביבים עליו עד מאד היו הג"ר יוד'ל גרשוני (ר' יוד'ל גרודנער) מח"ס 'חוקת הפסח' שהיה מאנשי 'מרכז הרב', הג"ר שלמה יוסף זווין המפורסם שהיה איש 'המזרחי', הג"ר מרדכי אילן בעל "כנסת הראשונים" ו"תורת הקודש" (שלמד אז בישיבת 'מרכז הרב', ושהיה חתנו של חד מראשיה- הגר"י אריאלי), הג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל ועוד.

איש_ספר כתב:
מרוב סיפורים וגוזמאות, סילפנו את חוש הביקורת. לא אשכח שישבתי בסוכתו של גדול אחד מאד, ופלוני הציג איזה דבר ממסכת סופרים, ומשראה שהחכם לא הכיר, המהם לעצמו, הלזה יקרא בקי ?! אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל. הרב מטשעבין אכן היה יודע "לשלוף" בקיאות בכל מקום על אתר, וכמוהו גדולים אחרים, (מהדורות הקודמים הצטיין בכך האדר"ת), אך לא כל אחד זכה לתכונה שכזו, ורבים רבים, שאין שום ספק שלימודם היה בהיקף עצום של רוב ככל מקצועות התורה, עכ"ז היה שר של שכחה שולט בהם, באופן שיכל להתעלם מהם גם אותם דברים שהם שקדו עליהם. א"צ לנקוט בדוגמאות, וכל מי ששם אורחותיו בין החכמים מכיר את הדברים ולא מופתע מהם. וגם בין אותם חכמים שבקיאותם נפרזת והדברים היו שגורים על פיהם, פעמים הרבה שהיה מתקיים בהם פעמים שאתה מתעלם, והסיפורים על מי שלעולם לא שכח דבר, הם בדמיון הסופרים המשחיתים לב קוראם בגוזמאות פראיות. ואילו אותו דיין שמדד גדלות לפי זכירת כל השו"ע על בוריו, ושלדעתו העלמה של סעיף בשו"ע מפריכה את האדם, אם כך היה מעשה, כנראה הוא בעל חכמה אחת שחוץ משו"ע ונו"כ אינו יודע דבר, או גרוע מכך. הגדלות של החכם נמדדת אם הוא לומד כל התורה בעיון ובעמקות, וכזה היה מרן הגרי"ז, או מסתפק בכמה מסכתות ישיבתיות, זכרון מופלג וכושר שליפה הוא אכן סגולה נפלאה אבל לא אמת מידה.

פעם הזכרתי לפני הגר"ש אויערבאך זצ"ל את מה שמספרים על אחד מגדולי התורה מאבות המשפחה, שהיה לומד בחברותא עם חתנו הצעיר טוש"ע ונו"כ, והיות שהיה להם רק כרך אחד של טור באמתחתם, היה החתן מחזיק את הספר לפניו ולומד מתוכו, ואילו החותן שהיה כאמור ת"ח מופלג לומד עימו בע"פ כשהוא מצטט את לשון הטור ונושאי כליו כסדר מתוך הזיכרון.
ר' שמואל חייך איזה חיוך קל ואמר לי: "אתה יודע, בסיפורים לפעמים יש גם גוזמאות..."

פרנקל תאומים כתב:

ידידיה כתב:אגב שמעתי מתלמיד שהגר"ש זצ"ל אמר לו פעם,
הסבא רח"ל הקפיד לאכול בפסח מצות מכונה בלבד
האבא נהג לאכול בין יד ובין מכונה
ואני מקפיד על מצות יד בלבד
והוסיף, וגם אתה תאכל יד בלבד.

רוב שנותיו הקפיד קדוש ה' מרנא הגרש"ז נ"ע לאכול בביתו אך ורק מכונה, לרבות גם את המצות מצווה של ליל הסדר. אינני יודע איך התנהג אם נקלע לבית של אחרים והגישו לפניו "של יד".
לעת זקנתו, החל לאכול "של יד". (ונימוקו עימו. לאו דווקא קשור לנידון העקרוני. ואכמ"ל).

קראקובער כתב:

פרנקל תאומים כתב:עם תעמולה אפשר לעשות הכל.

בהחלט, כולל גילוי אליהו אצל מרן הגראי"ל שטיינמן...

לגמרי...

רבינו הגר"ש סיפר פעם שהיה אוכל מצות מכונה. היתה לגרש"ז חבורה במאפיית הלפרין הישנה בשכונת כנסת. פעם הגר"ש נכנס לחדר הלישה שהיה "ממש חם" והוא נזעק שיש בזה חשש חימוץ. הוא קרא לגרש"ז אך ר' שלמה זלמן לא התרגש מזה. ואז הגר"ש החליט להפסיק לאכול מכונה.
הוא הוסיף שמן הסתם במאפיה החדשה כבר לא היתה בעיה זו, אך הוא כבר לא חזר למצות מכונה.

מעניין מה הייתה מדת החום שלא הפריענ לגרש"ז. כיום אין כזה דבר כלל, והתנור בחדר נפרד ששם באמת יש חום ואף בכניסה לתנור שמים מיזוג לכיוון המצות [כך ראיתי בבית שמש].

משוש דורים כתב:עוד סיפור על גאוני עולם שמעתי מהגר"ש ששמע מהרב מטשעבין.
(ובמאמר המוסגר יש לציין שהוא כמעט לא סיפר סיפורי מעשיות, ועיקר הסיפורים שהיו חביבים עליו, היו בעובדות שיש בהם מו"מ של הלכה).
וכה סיפר, הגאון הנורא רבי שלמה קלוגר חידש שלאדם שממונו חביב עליו מגופו אין חיוב לשלם את כל הונו שלא לעבור על לאו, שהרי אמרו בגמ' (ברכות סא:) אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. וא"כ רק לענין ג' עבירות חמורות נתרבה לאדם זה שחייב למסור כל ממונו, ולא לגבי שאר לאוין.
וסיפר, שפסק זה עורר עליו רוגז רב אצל הגה"ק מבוטשאש, וכשנפגש עמו לא רצה ליתן לו שלום, מפני שכעס עליו על פסק זה. ואמר לו הגאון מוהר"ש הרי רהיטת הגמ' מורה כדברי, וא"א לדחות דברי עם הרגשים, אדרבה הבא ראיה מהש"ס שאינני צודק.
ואמר לו הגה"ק מבוטשאש, שנינו בכתובות (יח:) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים, ואמרו בגמ' לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות, אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין, מאי טעמא אין אדם משים עצמו רשע. והרי יכולים לומר שממונם חביב עליהם מגופן, וא"כ אינם רשעים, ומוכח שגם בכה"ג חייבים למסור את כל הרכוש בכדי שלא לעבור על איסור תורה.

דף על הדף כתובות דף יח עמוד ב
בשו"ת שנות חיים (תשובה קל"ו) נשאל הגר"ש קלוגר זצ"ל מכאן על מה שכתב דהיכא דממונו חביב עליו מגופו ורוצים לאנסו בכל ממונו אינו מחויב להפסיד כל ממונו שלא לעבור על הלא תעשה, דלפ"ז אמאי אין נאמנים להעיד דהיו אנוסים מחמת ממון משום דאין אדם משים עצמו רשע, והא י"ל דממונו חביב מגופו ולא משוי נפשיה רשיעא.

וכתב ע"ז הרש"ק זצ"ל דקושיא זו היא רק דברי קנתורים, די"ל בפשטות דכל זה רק בלאוין בעלמא, אבל באיסור גזל פשיטא דאין להציל ממונו בממון חבירו וכדאמרינן בפסחים (כה ב) דהיכא דאמרו לו הרוג את פלוני ואם לא הוא יהרג, דחייב למסור את נפשו מסברא, דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי ועע"ש.

חשבונות רבים כתב:

איש_ספר כתב:אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל.

דבריך הם גמרא מפורשת אך אשאיר להבקיאים לציין מקומה :)

האם כוונתך לגמרא גיטין אצל ר' אביתר? בשלמא מלתא דתליא בסברא כו'?

דורשי יחודך כתב:

שייף נפיק כתב:מחילת כת"ר - שאלה של שטות.
אני ראיתי תצלומי כת"י על השו"ע עם ביאור הגר"א. וכמדומה שהיו שם גליונות על הגר"א.
ובכלל אנשים רגילים לחשוב שהוא למד רק גמ' ורמב"ם וקצת ראשונים, וזה שטויות.
כמובן שזה בעיקר מה שהוא למד, אבל בטוח שהוא למד הרבה הרבה בכל מרחבי התורה"ק.
היתה לו ספרייה גדולה, (אינני יודע אם הרב צביון - אביו של חתן הגרח"ק - חי ומתפקד, אבל הוא היה בביתו של הרוגאטשובי ואפשר לשאול אם זוכר את הספרייה...) הרב ספרן יחד עם בתו של הרגאטשובי הצליחו לצלם (מיקרופילם) של ספריו ולשלוח לחו"ל, כמובן שזה היה תחת לחץ (הנאצים כבר שלטו אז) והם צילמו את הספרים הכי יסודיים כמו החומש והש"ס.
למעשה סביר להניח שהוא כתב גליונות על כל ספריו.
לא מזמן התפרסם גליונות שלו על שירי ריה"ל, ואין סיבה לחשוב אפי' לרגע ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן...

יפה, אז למד ביאור הגר"א על השו"ע. האם זה אומר ששינן והחשיב שו"ע?

"הרבה הרבה בכל מרחבי התוה"ק" - לא הבנתי כלל את דבריך, ברור שהוא למד את כל ספרות חז"ל, ואת כל כתבי הרמב"ם, וזהו גופא כל מרחבי התוה"ק, וגם היו כמה מהראשונים שהיה מעיין בהם. אולי עבר על ספרים מסויימים, אולי לא, עכשיו יש נדון האם למד שו"ע. זה לא עוד "מרחב" בתוה"ק, זה ספר מסויים של הכרעת מרן הב"י בין שיטות הראשנים.

ומכאן לכותרת החדשה שכתבת "הרגוצובי עסק בכל התורה כולה" - וכי יש מי שמסתפק בזה? אבל האם השו"ע הוא חלק מכל התורה כולה? על זה דנים פה.

"אין סיבה לרגע לחשוב ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן" - לי נראה שיש דוקא סיבה להרבה רגעים. מה בכלל הקשר?

למה שילמד שו"ע? מה הבשורה של השו"ע בשבילו? השו"ע הוא הכרעה למעשה בין שיטות הראשונים. הרגוצובר לא עניין אותו הכרעה של אף אחד, אפילו של ראשונים שקדמו לשו"ע במאות שנים. מה יש שם בשבילו? מה פתאום שיעיין שם? לעומת זאת שירי ריה"ל - יש שם חכמתו ורגשות קדשו של ריה"ל - למה שלא יעיין שם?

במחילת כת"ר אני מוחה על הזלזול בכבוד השו"ע!
ובכבוד הרוגאטשובי!

וראה עוד כאן.

בחזרה לנושא האשכול, ממכתב א' מידידיי בעוד הלו נרו של רבינו זצוק"ל מעל ראשנו:

כשהייתי בן י"ט וחצי והגעתי ללמוד בישיבה הקדושה, אמר לי מו"ר שליט"א את אשר שמע מהגרי"ז, כי עד גיל עשרים צריך להכיר את רוב המושגים שבש"ס, ואמר כי אין הכוונה דווקא להיות בקי בכל פרטי הדינים והסוגיות, אבל להכיר את רוב המושגים וודאי צריך. ואמר לי אז מו"ר שליט"א: "הן עדיין לא הגעת לגיל עשרים, והדברים נוגעים לך למעשה", וכשהבעתי תמיהתי בפניו, שהרי נותרה לי רק חצי שנה ואני בער ולא אדע, אמר לי: "וכי אינך יכול ללמוד כל יום 5 דפים גמרא רש"י"?

שייף נפיק כתב:

דורשי יחודך כתב:

שייף נפיק כתב:מחילת כת"ר - שאלה של שטות.
אני ראיתי תצלומי כת"י על השו"ע עם ביאור הגר"א. וכמדומה שהיו שם גליונות על הגר"א.
ובכלל אנשים רגילים לחשוב שהוא למד רק גמ' ורמב"ם וקצת ראשונים, וזה שטויות.
כמובן שזה בעיקר מה שהוא למד, אבל בטוח שהוא למד הרבה הרבה בכל מרחבי התורה"ק.
היתה לו ספרייה גדולה, (אינני יודע אם הרב צביון - אביו של חתן הגרח"ק - חי ומתפקד, אבל הוא היה בביתו של הרוגאטשובי ואפשר לשאול אם זוכר את הספרייה...) הרב ספרן יחד עם בתו של הרגאטשובי הצליחו לצלם (מיקרופילם) של ספריו ולשלוח לחו"ל, כמובן שזה היה תחת לחץ (הנאצים כבר שלטו אז) והם צילמו את הספרים הכי יסודיים כמו החומש והש"ס.
למעשה סביר להניח שהוא כתב גליונות על כל ספריו.
לא מזמן התפרסם גליונות שלו על שירי ריה"ל, ואין סיבה לחשוב אפי' לרגע ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן...

יפה, אז למד ביאור הגר"א על השו"ע. האם זה אומר ששינן והחשיב שו"ע?

"הרבה הרבה בכל מרחבי התוה"ק" - לא הבנתי כלל את דבריך, ברור שהוא למד את כל ספרות חז"ל, ואת כל כתבי הרמב"ם, וזהו גופא כל מרחבי התוה"ק, וגם היו כמה מהראשונים שהיה מעיין בהם. אולי עבר על ספרים מסויימים, אולי לא, עכשיו יש נדון האם למד שו"ע. זה לא עוד "מרחב" בתוה"ק, זה ספר מסויים של הכרעת מרן הב"י בין שיטות הראשנים.

ומכאן לכותרת החדשה שכתבת "הרגוצובי עסק בכל התורה כולה" - וכי יש מי שמסתפק בזה? אבל האם השו"ע הוא חלק מכל התורה כולה? על זה דנים פה.

"אין סיבה לרגע לחשוב ששו"ע הוא לא פתח ורק לשירי ריה"ל הוא מצא זמן" - לי נראה שיש דוקא סיבה להרבה רגעים. מה בכלל הקשר?

למה שילמד שו"ע? מה הבשורה של השו"ע בשבילו? השו"ע הוא הכרעה למעשה בין שיטות הראשונים. הרגוצובר לא עניין אותו הכרעה של אף אחד, אפילו של ראשונים שקדמו לשו"ע במאות שנים. מה יש שם בשבילו? מה פתאום שיעיין שם? לעומת זאת שירי ריה"ל - יש שם חכמתו ורגשות קדשו של ריה"ל - למה שלא יעיין שם?

במחילת כת"ר אני מוחה על הזלזול בכבוד השו"ע!
ובכבוד הרוגאטשובי!

אם השתמע מדבריי איזה זלזול בכבוד השו"ע או בכבוד הרוגאטשובי, אני אסיר תודה לכת"ר שמעורר את הענין. ובכלל על הצד שצריך כאן מחאה, גם אני הקטן מצטרף. אך אולי תוכל להסביר מה הזלזול כאן? וכי אסור לו לגאון בעל צ"פ (אני כותב כך כי כל אחד כאן מאיית את רוגאטשוב באופן אחר, ובכלל הוא שם קשה לכתוב) לסבור שהוא בר פלוגתא של השו"ע, ואף עולה על מחברו?
אם הייתי כותב את הדברים על המהר"ל מפראג, האם היה בזה זלזול? אז האם משום שהגאון בעל צ"פ נולד כמה מאות שנים יותר מאוחר, יש כאן זלזול?

כמדומני שדבריך, שבודאי נובעים מלב טהור וחם לכבוד תורת השי"ת, מבוססים על הנחות ומקובלות מסויימות, אבל לפעמים יש חריגות מהמקובלות.
(וסליחה להרב הנוטר שליט"א על החריגה מנושא האשכול. קורה לפעמים.)

נחזור לנושא האשכול (במטותא - אבקש מהמנהל להעביר כל ההודעות שאינן קשורות לכאן - לאשכול נפרד).

ראיון עם אחיו הגרמ"ש אויערבאך שליט"א.

ראיון עם אחיו הגאון ר' מרדכי.

אגב באותו ראיון נאמר שנולד ביוה"כ שחל להיות בשבת.



וצ"ע דבשנת הולדת רבנו לא היה יוה"כ בשבת...

הוא אומר מה שאמרו לו, כאשר הוא עצמו (הגר"מ אויערבך) מעיד שהיה ילד בן עשר כשהתחתן. לפיכך לא רק בעניין תאריך ההולדה גם מה שכתב שהיה 'בן בית' אצל הבריסקר רב, מוכחש על ידי כל הזוכרים, שלא היה בא אלא לעתים כמו הרבה מבני ירושלים יודעי תורה.

דודי צח כתב:הוא אומר מה שאמרו לו, כאשר הוא עצמו (הגר"מ אויערבך) מעיד שהיה ילד בן עשר כשהתחתן. לפיכך לא רק בעניין תאריך ההולדה גם מה שכתב שהיה 'בן בית' אצל הבריסקר רב, מוכחש על ידי כל הזוכרים, שלא היה בא אלא לעתים כמו הרבה מבני ירושלים יודעי תורה.

אבל גם אתה 'רק' משער מה מידת התבוננותו בתהלוכות הגרי"ז.. ואחיו ר"מ שליט"א מעט מבוגר מאיתנו והיה מקושר עם הגר"ש כל השנים מאוד..
ומי זה כל ה'זוכרים' שגם הם באו לבית הגרי"ז אולי מעט.. והרי הוא למד חברותא עם בנו, מסתבר שהיה בא קצת יותר ממעט..

יחד עם זאת (כמו שציינתי לעיל), ברור שהוא לא 'קיבל' ממנו כפי שניכר היה מדבריו שלו בכמה דרשות, שהראשון שהוא מזכירו ש'קיבל' ממנו היה הטשיבינער רב.

דברי ההבל שנאמרו על הגרממ"ש זצ"ל מופרכים למי שיודע את המציאות, באותם שנים גבה טורא בין הגרממ"ש לגרש"א [שעמד לימין אחד הדרשנים שהגרממ"ש יצא חוצץ כנגדו] ולאחר תקופה שוחחו ביניהם והגרש"א שרצה לפייסו וידע שחביבים לו דברי הגרי"ז עד לאחת סיפר לו על כך, ואכן הגרממ"ש שש על כך כעל כל הון.

אִיךְ-מֶיְין כתב:

עובדות והנהגות.jpg

נתעוררתי, דאם לא היה באיסור דרבנן יותר מלאו דלא תסור, איך היינו מברכים עליו? מהברכה, ובפרט מה שהברכות חלוקות בין מצוה למצוה, חזינן דמצוות עצמיות הן

ז"ל מרן רי"ז הלוי הל' ברכות

דלענין עיקר החיוב לא בציר חיובה מכל ד"ס שנאמר בהו הלאו דלא תסור, אלא דבעינן לענין ברכה, שבעצם החפצא יהא עליו שם מצוה

דורשי יחודך כתב:

חשבונות רבים כתב:

איש_ספר כתב:אמרתי בנפשי, זה החושב שחכם צריך להיות שגור על לשונו, כל המסכת סופרים, אינו רק טיפש אלא גם ע"ה. וד"ל.

דבריך הם גמרא מפורשת אך אשאיר להבקיאים לציין מקומה :)

האם כוונתך לגמרא גיטין אצל ר' אביתר? בשלמא מלתא דתליא בסברא כו'?

איזהו ת"ח? כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכתא דכלה. וצ"ע.

אני כשלעצמי איני מבין כ"כ כל הפולמוס כמה היה רבינו זי"ע יוצא ובא אצל הגרי"ז זי"ע. זה ברור שלא על כמות הפעמים שהסתובב אצל גדולי עולם תפארתו, אלא על מה שהבינו מדעו כבר בצעירותו להיות כנפה הקולטת את הסולת. פעם שמעתי ממנו שאצל החזו"א היה פעמים ספורות, ובעיקר הושפע מחנותו של בשם, כמה וכמה מתלמידיו. [אגב, גם הגרד"ל שליט"א לא היה הרבה יותר, ובסלבודקה טוענים שאצל מרן זי"ע עצמו היה 9 פעמים]. ברם מאותם הפעמים הספורות זוכר במדויק גם הד"ת שדברו וגם כל ההנהגות.
[כשא' מהמסתובבים אצל החזו"א הוציא כל מיני סיפורים אחרי הרבה שנים, אמר מו"ר, שעם השנים נוספים עוד סיפורים, וד"ל].

סבורני שענין השימוש חכמים זה מעלה גדולה ונכבדה, בעיקר במה שקשור לדרכי הנהגת הציבור, אולם ביחס להגדרת 'גברא רבה' באמת אין זה העיקר, אלא גבורותיו ונוראותיו הם גדלותו הנוראה בג' עמודי עולם על כל אביזרייהו, באופן של חד בדרא ממש, וכפי שנתבאר, וכן היחודיות שציינו האחים בענין העמדת תלמידים מן המסד ועד הטפחות, וכן ההתבטלות והשפלות בבחינת 'נפשי כעפר לכל תהיה' למען כבוד השכינה וקדשי ישראל.

יש לציין על זקינו של הגר"ש, הה"ק בעל התולדות זי"ע לא היה אצל הבעש"ט כ"א פעמים מספר, ועכ"ז נחשב לאחד מן תלמידיו המובהקים