'בחצרו של ר' יואליש בקארלי' - מזכרונות נשמה תועה

[איטשע טבריאנער]

ממש לא.
קפוטה רגילה מדוגמת בפסים.

[גימפעל]

לא קאפטן ירושלמי, אלא בד של קאפטן ירושלמי אך תפור כמו קפוטה.

[בן החבורה]

באותו ספר מספר המחבר על מפגש עם ר' יואליש כשהגיע לארץ ולא רצה להסתכל עליו.

אכן לדעתי הקטע הזה הוא שיא הסיפור, המשקף את גישתו הבלתי מתפשרת של הסאטמארער רב ז"ל - גם במחיר גרימת פריקת עול מוחלטת של בן שיחו - ובמאמר המובא כאן העיקר חסר מן הספר.
מצו"ב המאמר עם הרבה יותר אריכות ובו מופיע גם השיא הנ"ל.