פורום אוצר החכמה

צום זאך כתב:אחד מתלמידיו ומעריציו בחר להביע את הערכתו לרבו, הוא קנה לו מכונית "ביואיק" חדשה- - -.

הרשו לי לנעוץ מסמר בגלגלי אגדת הביואיק. אם אני מחשב נכון, הביואיק נרכשה לפני כ - 6 שנים. ראש הישיבה לא היה מקבל מתלמיד מתנה כזו, תשכחו מזה.
האמת יותר כואבת: בשל מחלתו של הגרנ"צ שהחריפה עם הזמן, ובשל גובהו הרם, הוא הוצרך לרכב בעל נתונים מיוחדים. כמה רכבים נוסו, והרכב שהתגלה כמתאים ביותר היה הביואיק המדובר. יודעני בידיעה, שהגרנ"צ התלבט רבות אם להשתמש ברכב זה, הן בשל יוקרתיותו שלא תאמה את אפיו הצנוע, והן בשל חזותו הספורטיבית משהו (הרכב הזכיר קצת ג'יפ מגושם). בסוף הוא נכנע לבקשת מקורביו וביתו, והואיל להשתמש ברכב שהתגלה כנוח ביותר עבורו.

[ודכירנא, עם הגיע פעם יבדלחט"א מרן הגראי"ל שליט"א למסור שיחה בישיבה (בברכפלד), ניתן לו הרכב (שניחן כאמור בגובה רב), וכך עם יציאתו מהרכב כבר ניצב הוא על מפתן ביהמ"ד בלא לעלות את המדרגות].

אמור מעתה, הביואיק לא היותה עבורו סוג של 'פיצוי', אלא הכרח גמור ובניגוד לאפיו ומהלכו. אולי יהיה מי שיתעקש לראות בכך השלמת מעגל, בבחינת תבוא ביואיק ותכפר על חסרון ביואיק, אבל את עוקץ הסיפור - כך נדמה - קטמנו.

לעצם הענין אביו היה יהודי ירא שמים בעל קייטרינג בשיקגו, אך לדאבונינו באמריקה של פעם ובודאי בשיקגו, גם יהודים כמוהו ועל אף שהיה בנו של משגיח ונכדו של הסבא רצה שבנו ילמד באוניברסיטה. עצם העובדה שהיה שומר תורה ומצוה בשיקגו של פעם, והסכים שבנו ילך לישיבה לזמן אחד כבר מהוה הוכחה שאביו הלך מאד חזק נגד הזרם. למעשה בסופו של דבר גם אחיו הלך בעקבותיו ואף הוא ת"ח נכבד. למעשה אילולי מאמצי רבי אליעזר יהודה סביר להניח שהאשכול לא היה נפתח...

עט סופר כתב:למעשה בסופו של דבר גם אחיו הלך בעקבותיו ואף הוא ת"ח נכבד

אחיו הוא רבי גדליה פינקל שליט"א ר"מ בבית ישעיה שבמיר אצל בני חו"ל, ואף הוציא ספרים חשובים על המסכתות

לייטנר כתב:את הקולג' האמריקאי מסיימים בסביבות גיל 21, ואם הרנ"צ פינקל עלה ארצה אחרי שסיים את הקולג', אז סביר להניח שחבריו מדייקים יותר מבנו.

הרי הודאת בעל דין בעצמו, שהראש ישיבה בעצמו אומר שהגיע לארץ ללמוד במיר בגיל 14, (ראה הוידיאו ),

מה מזל שאמריקה רחוקה מאתרא הדין (עבור רוב הגולשים), וכך אפשר לדמיין כל מיני דמיונות על נסיבות החיים בארה"ב לפני חמישים שנה...

.

שמעתי כעת שבעיר מולדתו של רבינו - שיקגו, לא היו שום מוסדות לימוד תורניים ראויים לשמם, וזאת עקב קללת הרדב"ז בשנת תר"פ שארבעים שנה לא יהיה תורה בעיר זו משום מעשה שהיה. [ואכן בשנת תש"כ הוקמה שם ישיבת טלז בדיוק 40 שנה לאחר קללתו]
היש מישהו שיכול לשפוך מידע על ענין זה עם מקורות ברורים.

ודאי כוונתך לרידב"ז. אלא שבשנת תר"פ כבר לא היה בין החיים.

עשוי לנחת כתב:שמעתי כעת שבעיר מולדתו של רבינו - שיקגו, לא היו שום מוסדות לימוד תורניים ראויים לשמם, וזאת עקב קללת הרדב"ז בשנת תר"פ שארבעים שנה לא יהיה תורה בעיר זו משום מעשה שהיה. [ואכן בשנת תש"כ הוקמה שם ישיבת טלז בדיוק 40 שנה לאחר קללתו]
היש מישהו שיכול לשפוך מידע על ענין זה עם מקורות ברורים.

היה את ישיבת טלז בקליבלד אוהיו הסמוכה [יחסית] שהחרדים החזקים של שיקגו שלחו לשם, והיה את בית המדרש גבוה לרבנים [נ"ל שזה השם המדויק] שהגר"ח קרייזויטה לימד שם באותה תקופה, החרדים היותר מודרנים שלחו לשם. שניהם נחשבות ישיבות חרדיות, יחסית לאמריקה של אז זה היה מקום סביר. כמדומני שהיו אז עוד מוסדות שזוהו יותר עם המזרחי, נראה לי שלהגר"ח צימרמן היה מוסד דומה אף שהיתה ציונית וזוהה עם המזרחי היה נחשב אדוק, אך אני לא בטוח בכך.

לא עיינתי בכל האמור מעלי
סברתי שלמד אצל הגרח"צ בסקוקי?

נו, ממשיכים עם סיפורי הסבתא. עד כה נמצאנו למדים: בשיקאגו של שנות החמישים לא היו אלא קומץ זעום של יהודים שומרי תורה ומצוות נגד כל העולם, עד כדי שאפילו ללכת ללמוד תורה זמן אחד בלבד היה זה דבר לא נורמלי, וכמובן כל היהודים לא חשבו אלא על כסף וכסף ועוד כסף, בני תורה לא היו בנמצא ובכלל ישיבות בכל האיזור מאן דכר שמייהו. אין זאת אלא שהזמן קפא כגוש קרח יבש עשרות על עשרות שנים, עד כי מאומה וחצי מאומה לא השתנה מאז ימי הרידב"ז הידועים בתחילת אותה המאה. והרי ידוע (?) שבתר"פ (!) קילל (!!) שלא תהיה בשיקגו תורה (!!!) עד שהוקמה ישיבת טלז בתש"כ (?!) בשיקגו (?!!)
ביקום מקביל חיה לה שיקגו אחרת, שבה ובסביבתה היו באותה תקופה מאות אלפי יהודים, מהם מספר חמש-ספרתי של שומרי תורה ומצוות, ובהם עשרות רבנים ואף הסתדרות רבנים מקומית, כולל כמה רבנים מפורסמים וממנהיגי אגוה"ר הארצית (ר' אפרים ור' עזריאל אפשטיין למשל), ואפילו אי אלה אדמו"רים, וכמה ישיבות קטנות וגם גדולות כמו 'בית מדרש לתורה' (זה השם) בו כיהן אז ר' חיים דוד רגנשברג (ר' חיים קרייזווירט היה שם בשנים תש"ד-תש"ט בערך, אחרי ר' דוד ליפשיץ). גם ישיבת טלז כבר היתה קיימת מאז תש"ה, אף כי היתה במרחק של כמה שעות נסיעה ברכבת (כ550 ק"מ). אבל בלאו הכי כל זה בעולם אחר כאמור, ואילו הוריו של רבינו חיו במערב הפרוע או משהו...

בשבת הקרובה שבת קודש פרשת לך לך יציינו בישיבות מיר בירושלים ובמודיעין עילית את יום פטירתו הרביעי של מרן ראש השיבה הגר''נצ פינקל זצ''ל

תוך כדי דיבור כתב:נו, ממשיכים עם סיפורי הסבתא. עד כה נמצאנו למדים: בשיקאגו של שנות החמישים לא היו אלא קומץ זעום של יהודים שומרי תורה ומצוות נגד כל העולם, עד כדי שאפילו ללכת ללמוד תורה זמן אחד בלבד היה זה דבר לא נורמלי, וכמובן כל היהודים לא חשבו אלא על כסף וכסף ועוד כסף, בני תורה לא היו בנמצא ובכלל ישיבות בכל האיזור מאן דכר שמייהו. אין זאת אלא שהזמן קפא כגוש קרח יבש עשרות על עשרות שנים, עד כי מאומה וחצי מאומה לא השתנה מאז ימי הרידב"ז הידועים בתחילת אותה המאה. והרי ידוע (?) שבתר"פ (!) קילל (!!) שלא תהיה בשיקגו תורה (!!!) עד שהוקמה ישיבת טלז בתש"כ (?!) בשיקגו (?!!)
ביקום מקביל חיה לה שיקגו אחרת, שבה ובסביבתה היו באותה תקופה מאות אלפי יהודים, מהם מספר חמש-ספרתי של שומרי תורה ומצוות, ובהם עשרות רבנים ואף הסתדרות רבנים מקומית, כולל כמה רבנים מפורסמים וממנהיגי אגוה"ר הארצית (ר' אפרים ור' עזריאל אפשטיין למשל), ואפילו אי אלה אדמו"רים, וכמה ישיבות קטנות וגם גדולות כמו 'בית מדרש לתורה' (זה השם) בו כיהן אז ר' חיים דוד רגנשברג (ר' חיים קרייזווירט היה שם בשנים תש"ד-תש"ט בערך, אחרי ר' דוד ליפשיץ). גם ישיבת טלז כבר היתה קיימת מאז תש"ה, אף כי היתה במרחק של כמה שעות נסיעה ברכבת (כ550 ק"מ). אבל בלאו הכי כל זה בעולם אחר כאמור, ואילו הוריו של רבינו חיו במערב הפרוע או משהו...

שפתיים ישק
אכן הרדב"ז היה באמריקה בין השנים תרס"ג - תרס"ה ונפטר בר"ה תרע"ד ובהקדמה לספרו נימוקי הרדב"ז עה"ת שי"ל בשיקגו תרס"ד דווקא מתפלל ומייחל ואפילו כמתנבא, דמי יודע אם לא יהיה כאן באמריקה עוד מעט המרכז הגדול לתורה.

היום בשעה 6:30 בערב ימסר בהיכל ישיבת מיר בירושלים הספד מיוחד ע''י הגאון רבי משה שפירא שליט''א לרגל יום השנה הרביעי לפטירתו של מרן זצ''ל
ביום ראשון בשעה 6:15 בערב ימסר בהיכל ישיבת מיר במודיעין עילית הספד מיוחד ע''י הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט''א לרגל יום השנה

עולם הפוך, הרבי מנשק יד הראש ישיבה.

טפח כתב:האגדה מספרת ששלושת האברכים היו ר' חיים קמיל, ר' חיים ברים ולהבדיל בין חיים לחיים ר' חיים ברנד. ויש מוסיפים שלמד אף עם ראש הישיבה ר' חיים שמואלביץ.

זה לא משנה מה ''האגדה'' מספרת אלא מה ''המציאות'' אחד מהשלושה היה הגאון רבי שלמה זלמן חשין [ב''ר וועלועל] שליט''א

תוך כדי דיבור כתב:והרי ידוע (?) שבתר"פ (!) קילל (!!) שלא תהיה בשיקגו תורה (!!!) עד שהוקמה ישיבת טלז בתש"כ (?!) בשיקגו (?!!)....

....גם ישיבת טלז כבר היתה קיימת מאז תש"ה, אף כי היתה במרחק של כמה שעות נסיעה ברכבת (כ550 ק"מ). אבל בלאו הכי כל זה בעולם אחר כאמור, ואילו הוריו של רבינו חיו במערב הפרוע או משהו...

הכוונה לישיבת טלז סניף שיקאגא, ופשוט. וכמדומה שישיבת טלז בקליוולנד נוסדה בתש"ב (כך ראיתי כמדומה בספר הזכרון להרב שרגא נייהויז ז"ל)

אני מחפש מספר טלפון של אחד מבניו של הגרנ"צ.
אודה למי שישלח לי בפרטי.

יש כאן (בעמוד 2) חומרים מקוריים במיוחד, אישיים, על דמותו של ראש הישיבה ושר אהבת התורה זצ"ל

והנה עוד עדות מדהימה ומאלפת מאחד התלמידים. אופייני כל-כך. מתוך גליון עינינו גל, 108, לך לך שנה ג

אתמול מלאו 10 שנים לפטירת הגרנ"צ פינקל.
בעיניי הקטנות, דמותו היא ייחודית ממש.
גם אם היו לנו רק חידושיו על הש"ס, שחותם יוצרם ניכר עליהם (הליכה עם שיטות הראשונים לשיטתם בכמה סוגיות), עדיין היה גדול.
גם אם היו לנו רק סיפורים על התמדתו הגדולה ושיעוריו הענפים, עדיין היה גדול.
גם אם היה 'עמראץ גמור', אבל היו לנו סיפורים על התמודדותו המפעימה מול ניוון השרירים שאכל בו, עדיין היה גדול.
גם אם לא היה ת"ח, אלא סתם מנהל ישיבה שהצליח להכפיל ולשלש ולרבע את מוסדותיו, עדיין היה לפלא.
גם אם היה סתם ראש ישיבה אחד מיני רבים, אלא שהיתה בולטת בו אותה אהבת תורה משתפכת לכל אדם, ללא הבחנה אם מדובר בבחור מישיבתו או מישיבה אחרת, עדיין היה חריג.
ומעלות אלו כולן, עם עוד רבות נוספות, היו בו.
קצת על דמותו נדפס בספר 'בכל נפשך': https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=1

ומצורפים כמה מחידושיו:

[ואגב, פרטים רבים באשכול דל זה, לא מדוייקים]

בשמחת שבע ברכות שלו

קרובת משפחתי למדה איתו בכיתה בבית הספר התיכון היהודי היחיד שהיה אז בשיקגו.
היא סיפרה שהיה מסתובב עם גמרא גדולה מה שהיה לא מקובל גם בתיכון היהודי היחיד הנ"ל, וכן שלאחר שהלך לישיבה הוריו רצו שיחזור כמדומני להשלים בגרויות או משהו כזה, אני לא זוכר את הפרטים המדוייקים.
המעניין בכל הסיפור שממקום כזה של בית ספר תיכון מעורב עם מורות גויות צמח תלמיד חכם שהגיע כל כך רחוק.
ראיתי באחד מעלוני השבת הדת"ל שעשו עליו כתבה לאחר פטירתו ושם סיפרו על בית הספר שלמד, איך שבעצם בא ממשפחה מודרנית וכו'.
מקרובת משפחתי הבנתי שהפרטים אמנם נכונים אבל האוירה היתה מאד יהודית קנאית, היא ואחיה חיו הרבה שנים בבזיון גדול מצד כל משפחתם המורחבת איך הם שומרים שבת, ואביה שלא היה עשיר הוציא אחוז ניכר ממשכורתו על החינוך היהודי ספג הרבה אש מכל משפחתו ואפילו מחברי הקהילה האורטודוקסית שם.
היתה שם אוירה של יחידי סגולה שהלכו נגד הזרם (ביניהם אביה, ואביו של רנ"צ ועוד כמה) שממש נלחמו בעוז על להשאר שומרי תורה ומצוות על אף שהיו יהודים פשוטים.
אגב היא מנתה עוד כמה רבנים שיצאו מאותה כיתה, לא מאד מפורסמים, אני לא זוכר כרגע את השמות.

כמה זכרונות קטנים מראש הישיבה האהוב


1. בליל רביעי היה מוסר חבורה בביתו, ותמיד נרות השבת כבר היו מוכנים להדלקה.
2. לעתים היה רועד מאוד בדבריו וקשה היה להבין את לחישותיו למרות הדממה המוחלטת ששררה בביתו. היה יושב על כסא יציב ואיתן ואעפ"כ היה לעתים רועד מאוד עקב מחלתו, והיו שומעים את חריקות הכסא ואת כפות רגליו על הרצפה מחפשות אחיזה, והיה מוסר החבורה מתוך ייסורין אלה, ופעם אחת גווע קולו באמצע הדברים מרוב חולשה ונאלצנו לעזוב באמצע הדברים.
3. היה משרה שמחה עצומה סביבו, למרות יראת הכבוד שהיתה כלפיו, ופעם במחנה הקיץ ביקש לרקוד ולשמוח אתו, והיתה שם שמחה גדולה ועצומה עד לב השמים ממש.
4. תמיד היה מבקש שכל אחד יאמר שלום לבחורים חדשים, וילמד שמותיהם של שלושה בחורים שאינו מכיר עדיין, וכך תרבה האחווה במשפחת מיר, כלשונו.
5. פעם ישב כבר במזרח בליל שבת בסעודה בקעמפ, והגיע באיחור בחור צדיק ומתמיד למקום שמתחת המזרח, שאף אחד לא חפץ לשבת שם מתחת לאפם של כל הרבנים, והגיש לו הרנ"צ בעצמו את כל סט כלי האכילה, ולא חס לא על כבודו, ולא על מעמדו, ולא על חולשתו, באהבתו אותו.
6. כשהגיעו להיבחן לישיבה בביתו, הוא שכב לעתים לרגל חולשתו על הספה הכחולה שבחדר לימודו, והיו צריכים לומר לו חבורה קצרה.
7. רבי משה שפירא אמר לבקש ברכה מחכם התופס ישיבה זה רנ"צ.
9. בחור שאל אותו בהיכל הישיבה מה לעשות בנוגע לשידוכים, שהרגיש שאין לו ברכה בזה, ואמר בפשטות שצריך להיות "שקוע בלימוד", ותו לא.
10. בוקר אחד הגיעה לישיבה ביקורת רצינית וגדולה של משרד הדתות, ושלחו מיד את העובדים עם שלט לכנוס את כולם מיד, ועמד הגרנ"צ בעצמו בפתח בניין הישיבה, כשהוא אוחז במעקה בחוזקה, וכל הרואה אותו הבין מיד את חומרת העניין לישיבה, והתייצבו כמובן כולם לביקורת.