פורום אוצר החכמה

לאחיו הגדול הצדיק רבי זלמן זצ"ל, אין כיום צאצאים?
היה מן הראוי להו"ל ספר עליו. כמדומני עליו אמרו שהיה החפץ חיים של ירושלים.
נלב"ע תר"ע.
כמדומני שאין שום תמונה ממנו.

לאחיו רבי זלמן יש צאצאים רבים.
מתולדותיו נדפס כבר בכמה מקומות:
הפותח שער לרבי אליהו כי טוב ז"ל.
בארח דוד יש פרק שלם מתולדותיו.
כן בספר "זר זהב" חידושים על התורה ועל הש"ע שיצא מעצם כתי"ק לפני שנים אחדות, יש מתולדותיו.

יישר כח, חבל שהפותח שער לא נמצא באוצר.

השבוע במוסף התורני של "המבשר" התפרסמה שיחה עם הגר"ש דבילצקי שליט"א אודות ר' דוד בהר"ן. היש מי שיכול להביאו לכאן?

בהמבשר גם התפרסמו זכרונות אודות הגר"ד זצ"ל מנינו יבדל"א הגאון ר' אשר לעמיל כהן שליט"א

מצבתו בחלקת הנביאים הר הזיתים

מתפעל כתב:לאחיו הגדול הצדיק רבי זלמן זצ"ל, אין כיום צאצאים?
היה מן הראוי להו"ל ספר עליו. כמדומני עליו אמרו שהיה החפץ חיים של ירושלים.
נלב"ע תר"ע.
כמדומני שאין שום תמונה ממנו.

.עשיתי כאן טעות, אבל לחיבת הקודש ארשום שהנהגתו של הגר"ד בהר"ן זצ"ל לעניין אכילה בבית זר לא התבררה די הצורך, משהו יודע פרטים מוזמן לרשום

חתן של רבי נחום כהן לוין הינו רבי משה אליעזר גרשונוביץ זצ"ל גיסו של הגרמי"ל זצ"ל

אביו של נשוא האשכול ר' דוד בהר"ן

לא ראיתי שהוזכר כאן, אבל בהר"ן אלו ר"ת של בן/בני הרב ר' נחום.

בד"ה בירושלים נפטר השבת נכד אחיו של הגר"ד בהר"ן
רבי שמואל אשר לעמיל וייספיש [ב"ר צבי הירש ב"ר אשר לעמיל אלטער בהר"ן ווייספיש בהג"ר נחום משאדיק] זצ"ל

אביו של להלב"ח רבי צבי וייספיש ראש ישיבות ומוסדות הר"ן שליט"א

בענין מה שהלך הגה"צ ר' דוד זצ"ל בנעלי בית באופן קבוע,

קצת קשה, הרי יש דין להתענות ביום הקדוש ובתשעה באב שלא ללכת במנעל, ואם הגה"צ הלך בנעלי בית כל השנה, הרי חסר בעינוי הזה ולא ניכר כלל.

עוד הוקשה לי, איך יתכן שיהודי נוהג מנהג כל כך חריג, שלא קדמו אדם מעולם, ואף אחד מבני ביתו וממקורביו לא שואל אותו טעם הדבר ורק צריכים לשער השערות?

ובענין ההשערה שלא רצה לטעום טעם מיתה אם ירדם בעודו נועל מנעלים, מעניין שהגמרא לא כותבת איסור בזה, אלא הרוצה לטעום טעם מיתה יישן בנעליו, דוקא משמע שזה מותר לכתחילה. כמו מי שרוצה לטעום טעם ד"א, שיאכל דג שיבוטא. אמנם ממהלך הגמרא משמע שלא ניתן לומר שהנעילו את הילד מאתמול בגלל מימרא זו , אבל יתכן ללמוד שזה לא מצד איסור, אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן כי מי רוצה לטעום טעם מיתה ולכן לא נתלה שנעשה מאתמול.
ולכאורה אילו זה היה איסור, למה אמר שמואל בלשון כזו שמי שרוצה לטעום טעם מיתה שינעל נעליו וילך לישון, הרי היה צריך לומר שאסור לעשות כן מפני הסכנה.

לגבי הטעמים האחרים שהובאו שם,

חשש לשיטת העולת תמיד שמי שחולץ נעליו, גם אם לא נגע בהם בידיו, רק חלץ בעזרת רגליו בלבד, עדיין חייב ליטול ידיים,
זה מאד רחוק, דקודם כל, מאי כוליה האי, אז יטול ידיו. ושנית, מי מכריחו לחלוץ נעליו? אולי פשוט סבל על רגליו ונעלי בית היה יותר נח לו מבחינה בריאותית.
גם הטעם הג' שהובא מצד הזמן של קשירת שרוכים, וכי לא היו בזמנו נעלי סירה ללא שרוכים?



עוד דבר מעניין מובא שם בספר, שהיה סופר ידוע בירושלים עיה"ק שרבים הידרו לקנות תפילין דיליה, אמנם הגה"צ ר' דוד לא קנה ממנו וביאר שהיה כבד שמיעה וממילא יש לו דין חרש, וכתיבתו לא טובה.
האם אין דין חרש שפסול רק במי שלא שומע ולא מדבר? הרי בודאי אותו סופר היה בן דעת גמור, רק שנחלשה שמיעתו.

חידוש של הגאון ר' דוד בענין יהא מונח עד שיבוא אליהו,

כעת יש לברר, מה נקרא זמן סביר.

אינני מבין מדוע ולמה לא יתכן שלבש נעלי בית, פשוט כי זה היה הכי נוח לו, ולא התחשב עם ה'מקובל' ו'מה יאמרו הבריות' - כ"כ מאפיין את הירושליימר הגזעי מהדור ההוא.

בכך נחסוך לתלות בוקי סריקי, עם שקלא וטריא שלימה מדוע עשה את הדבר הבנאלי הזה

מתפעל כתב:כעת יש לברר, מה נקרא זמן סביר.

30 יום, בימינו

יישר כח בברכה, דו ביסט א כהן? מהיכן דנתוני?

דודי צח, כעין זה הצעתי לעיל. אמנם כפי הצעתך יקשה מה שכתוב שם שהלך ביום שלג להר הזיתים עם נעלי בית.
אם זה היה לנוחיות בלבד, בודאי אין זה נח ללכת כך בשלג.

מצבת אביו הגה"ק רבי נחום שאדיקר זצ"ל

מצבת דודו הגאון רבי יעקב יהודה ליב לעווי זצ"ל אב"ד שלעשין

מתפעל כתב:יישר כח בברכה, דו ביסט א כהן? מהיכן דנתוני?.

א. אכן כהן אני ב"ה.
ב. כך קיבלתי מכו"כ רבנים חשובים

מתפעל כתב:עוד דבר מעניין מובא שם בספר, שהיה סופר ידוע בירושלים עיה"ק שרבים הידרו לקנות תפילין דיליה, אמנם הגה"צ ר' דוד לא קנה ממנו וביאר שהיה כבד שמיעה וממילא יש לו דין חרש, וכתיבתו לא טובה.
האם אין דין חרש שפסול רק במי שלא שומע ולא מדבר? הרי בודאי אותו סופר היה בן דעת גמור, רק שנחלשה שמיעתו.

מזכיר לי ששמעתי מאחד מרבני דורינו כמילתא דפשיטא ליה, שהסטייפלר היה פסול לכתוב גט בגלל כובד שמיעתו. וכששמעו זאת רבנים אחרים חלקו עליו בכל עוז. והוא עדיין סובר שכך.

אני משער שסברת אותו רב שכיוון שאינו שומע אינו נעשה שליח הבעל. ויש לדון בזה מהרבה צדדים. אבל לא שס"ל שאינו נקרא בן דעת שהרי זו גמרא מפורשת לגבי המדבר ואינו שומע.

(אגב האם היתה תקופה שהסטייפעלער לא שמע גם כשצעקו באזניו?)

וכי הסטייפלר היה כותב גיטין? או שרק מדובר בדיון תיאורטי.

מעניין שהגאון ר' דוד בהר"ן זצ"ל התבטא פעם על אודות בנו רש"ז זצ"ל, שזכה לכזה בן בזכות מה שהתאמץ ורקד ושמח בשמחת תורה לכבוד התורה.
ובדרך אגב, גילה שיש לו ידיעות שמיימיות.

ברור שמדובר בדוגמה לדיון הלכתי ולא בשאלה מעשית. אם התכוונת לתמוה על שאלתי המעשית זה כי כשלוקחים את הסטייפלר כדוגמה הדוגמה צריכה להתאים למציאות. אי אפשר לשאול האם הסטייפלר היה פטור ממצוות כי פסקינן כר' יהודה ולהסביר שהכוונה היא לו הוא היה עיוור שהרי לא היה עיוור.

נכון, אבל אין זה דרך כבוד לקחת גדול בישראל כדוגמא, כשמדובר בדבר שאינו למעליותא.

הנה למשל כשהביאו הסיפור עם הסופר והגה"צ ר' דוד, לא הזכירו שם הסופר.

שיף כתב:חתן של רבי נחום כהן לוין הינו רבי משה אליעזר גרשונוביץ זצ"ל גיסו של הגרמי"ל זצ"ל

בד"ה אתמול נפטרה בניו יורק רעייתו מרת חיה רבקה ע"ה
הלוייתה היום בירושלים

לגבי תמונתו היחידה של הגאון ר' דוד זצ"ל,

מובא בספר שמאד התנגד שיצלמוהו, והצטלם רק פעם אחת לצורך פספורט, כדי לנסוע לחו"ל לטיפול רפואי.

לא מובא שם מתי זה קרה ולהיכן נסע ומה היה הטיפול.

אז כנראה שהתמונה הידועה ממנו, זו תמונת פספורט.

לא נסע לחו"ל, הקפיד לא לצאת מהארץ, אלא למקום אחר בארץ שבשליטה של מדינה אחרת, נראה לי של הירדנים

אבל אולי לצורך בריאות כן נסע לחו"ל.

וכי בירדן היו אז רופאים יותר טובים מבארץ?

וגם, לפני 48, היה צריך פספורט לנסוע לשכם למשל?

הרי אתה בהכרח מדבר על מקום שהוא א"י והיה אז בשליטת ירדן. רבת עמון למשל כבר לא א"י.

אני לא מתמצא במדויק איפה שלטו הירדנים אז, או אחרים אבל עד כמה שידוע לי, הוא לא יצא לחו"ל גם לצרכי רפואה הגם שמותר, אבל גופא דעובדא הכי הוה שלא הזדקק ליסוע לחו"ל, וגם למקומות הספיקות השתדל שלא ליסוע.

גם יתכן שהכין פספורט ולבסוף לא נסע

חבל שהנכדים העורכים לא נתנו יותר פרטים על כך

לגבי 30 יום של אבידה,

ראיתי בספרו של יעקב מארק על הגאון ר' מאיר מיכל משאט זצ"ל, שהגיע לליבוי עיירת נופש, ומארק רואה אותו הולך עם איזה טלית קטן ישן שמונח בידיו וביאר לו שזו אבידה בת כמה שנים שהוא בתור רב העיר שומר עליה, ויש דין לנער אותה כל 30 יום, לכן לקח אותה איתו לנופש.
מארק הנ"ל מפליא סיפור זה המראה את צדקותו המופלגת של הגאון הצדיק ר' מאיר מיכל.


כנראה שלא כולם מסכימים לחידוש זה שאחרי 30 יום ניתן להפסיק להיות שומר אבידה.

הנין הראשון הקרוי על שמו - ר' דוד בהצדיק ר' שניאור פרידמן ז"ל - נלב"ע בשבת חוהמ"פ שנה זו תשע"ז

נולד 14 חודשים אחרי פטירת זקינו

ר' דוד היה נחשב לקנאי, אבל הנה הוא ניבא ג' פקידות, קום המדינה , מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים:
פלאי פלאים:

הסיפור הזה נדפס לפני תשכ"ח או אחרי תשכ"ח?

מהספר התקופה הגדולה לרמ"מ כשר:

ר' מתפעל, שני המקורות אחד הם, ארח דוד העתיקו מספרו של הרב כשר, שאינני יודע אם היה אוהבה הגדול של האמת ההיסטורית כדרך שהעתיקו משאר ספרים. אבל היה כדאי אולי לשאול את שאר תושבי שערי חסד.
כתבתי פעם מהגרשז"א (תלמיד הגר"ד) תגובה שלו לעוד משהו כזה "שידוע אצל תושבי שערי חסד", ובאמת כדאי לברר אם זה מאותו המקור. אם כי שם מדובר על דרשה ולא ספר.
הנה

ספר מעדני שלמה שהוזכר למעלה, הוא מתורת הגרש"ז שכתב ר' ירחמיאל פריד מארה"ב מח"ס הידוע יו"ט שני כהלכתו וממקורבי הגרשז"א
נמצא שם:
פעם סיפר לו שת"ח אחד דרש ברבים ש'מקובל בשערי חסד' בשם הגר"א שיש שני ימים בספירת העומר שאין לומר בהם תחנון, ואחר בירור התברר שהימים האלו הם ה' וכ"ח אייר... והגרשז"א שחק טובא ואמר לו 'תיכף תראה המנהג בשערי חסד' (שהיה ביום הנ"ל ואמרו תחנון) וגם אחר זמן שאלו "האתה זה שסיפר את השמועה בשם הגר"א" ושחק זמן רב

הסיפור המופלא על המשפחה

משה ובני ישראל כתב:הסיפור המופלא על המשפחה

אפרופו הנ"ל נזכרת במספרי סיפורים היוצאים מן האצבע ונכנסים אל האצבע?...