פורום אוצר החכמה

גם זו לטובה כתב:

איש_ספר כתב:אחת מהרעות החולות של החוג, זה שכל גדולי ישראל צריכים לעבור צירוף בכור בחינתם ומשם הם יוצאים לדרך חדשה כשתעודת ציונים תחת בית שחיים.
למשל, ראמ"ה מפינסק, מחזיקים ממנו כי החזו"א הפליג בשבחו. ולא נלאים לחזור על שבחי הראמ"ה מפי החזו"א, הריצב"א (!) הוא משהו מיוחד, כי החזו"א אמר עליו כך וכך, גאון פלוני מפורסם, הוא גדול כי החזו"א אמר עליו תיבות: הגאון האמיתי, וכן ע"ז הדרך. ובכן לא הריצב"א ולא ראמ"ה, וגם לא המשנה ברורה צריכים את צביטות הלחי של אף אחד, הם גדולים יען כי הם גדולים. כמה פשוט.

לא כ"כ פשוט, והנידון מי עדיף על מי.
וכשאומרים שהחזו"א החזיק מהמ"ב אין הכוונה שהרי הוא כמו שאר גדולי התורה והיראה.

כנראה אתה לא מכיר את הז'רגון.
אמשול לך משל, אמש למדתי עם ת"ח אחד מאנשי החוג תשו' ריצב"א שבאו"ז, כשהוא ראה שהמשיב זה הריצב"א, אמר: פשש החזו"א אמר עליו כך וכך, את זה שהריצב"א היה ר"י בישיבתו של ר"י הזקן הוא לא ידע, זה שר"י מלוניל פונה אליו לבקש ממנו פסקי הלכה גם לא, רק מה שאמר או לא אמר החזו"א. לכיו"ב התכוונתי.

איש_ספר כתב:אחת מהרעות החולות של החוג, זה שכל גדולי ישראל צריכים לעבור צירוף בכור בחינתם ומשם הם יוצאים לדרך חדשה כשתעודת ציונים תחת בית שחיים.
למשל, ראמ"ה מפינסק, מחזיקים ממנו כי החזו"א הפליג בשבחו. ולא נלאים לחזור על שבחי הראמ"ה מפי החזו"א, הריצב"א (!) הוא משהו מיוחד (!), כי החזו"א אמר עליו כך וכך, גאון פלוני מפורסם, הוא גדול כי החזו"א אמר עליו תיבות: הגאון האמיתי, וכן ע"ז הדרך. ובכן לא הריצב"א ולא ראמ"ה, וגם לא המשנה ברורה צריכים את צביטות הלחי של אף אחד, הם גדולים יען כי הם גדולים. כמה פשוט.

הרב איש ספר,
יש רעות חולות בכל חוג, אבל יש איזה הרגשה שזה מגיע לחוג החזו"א השנאה מקלקלת את השורה...
במחילה הרבה מהאנשים קשה להם למדוד אם ראמ"ה גדול מחכמים שהיו בדורו, לא כ"א יודע לראות את הקושיות המאירות של ראמ"ה, וציון מהחזו"א מספר להם,
כדוגמא אני בילדותי ידעתי בשם הרב שך שהאור שמח היה גדול דורו, וכי זה אומר שאנו נזקקים לציונו של הרב שך,
והריצב"א מה לעשות בסקר קטן שתעשה תראה שלא הרבה אנשים יודעים שהוא היה ר"י בישיבתו של ר"י הזקן, ולאו דווקא מבני החוג,
ועל המשנה ברורה ברור שדבר זה שהחזו"א הפליג בגדלותו של המ"ב השפיע רבות, בהעמידו אותו בשורה אחת עם מוסרי התורה,
והרי כ"א יודע שבחוגי בריסק אין את החשיבות הגדולה לפסקי המ"ב, וגם הרבה מהפוסקים היו ממשיכים ללכת אחר הערוך השולחן כמו שהיה מקובל בליטא,
ועל כעי"ז נאמר הלכה כבתראי, שלננסים אשר אינם יכולים להבחין בענקים מי גבוה מפלוני, להם קובע הבתראי מאי ההלכה, ומי גדול ביותר וכדו'

הרב מאו"ע. ימחול מר אם אפטור עצמי מלהרחיב עוד בענין. לא מדובר כאן באיזו אבחנה חדשה שלי, הסגנון הקטנוני הלזה, ידוע ומוכר. והמ"י.
לגבי השנאה, יש לך טעות, דוקא אנשים מוערכים מאד, עשויים לעורר ביקורת. מאחרים אין ציפיות וד"ל.

איש_ספר כתב:אחת מהרעות החולות של החוג, זה שכל גדולי ישראל צריכים לעבור צירוף בכור בחינתם ומשם הם יוצאים לדרך חדשה כשתעודת ציונים תחת בית שחיים.
למשל, ראמ"ה מפינסק, מחזיקים ממנו כי החזו"א הפליג בשבחו. ולא נלאים לחזור על שבחי הראמ"ה מפי החזו"א, הריצב"א (!) הוא משהו מיוחד (!), כי החזו"א אמר עליו כך וכך, גאון פלוני מפורסם, הוא גדול כי החזו"א אמר עליו תיבות: הגאון האמיתי, וכן ע"ז הדרך. ובכן לא הריצב"א ולא ראמ"ה, וגם לא המשנה ברורה צריכים את צביטות הלחי של אף אחד, הם גדולים יען כי הם גדולים. כמה פשוט.

זה לא דבר שמייחד חוג כזה או אחר אלא אצל כל הכרוכים אחר רב מסוים זה כך.

איש_ספר כתב:אחת מהרעות החולות של החוג, זה שכל גדולי ישראל צריכים לעבור צירוף בכור בחינתם ומשם הם יוצאים לדרך חדשה כשתעודת ציונים תחת בית שחיים.
למשל, ראמ"ה מפינסק, מחזיקים ממנו כי החזו"א הפליג בשבחו. ולא נלאים לחזור על שבחי הראמ"ה מפי החזו"א, הריצב"א (!) הוא משהו מיוחד (!), כי החזו"א אמר עליו כך וכך, גאון פלוני מפורסם, הוא גדול כי החזו"א אמר עליו תיבות: הגאון האמיתי, וכן ע"ז הדרך. ובכן לא הריצב"א ולא ראמ"ה, וגם לא המשנה ברורה צריכים את צביטות הלחי של אף אחד, הם גדולים יען כי הם גדולים. כמה פשוט.

יפה מאד

איש_ספר כתב:

גם זו לטובה כתב:

איש_ספר כתב:אחת מהרעות החולות של החוג, זה שכל גדולי ישראל צריכים לעבור צירוף בכור בחינתם ומשם הם יוצאים לדרך חדשה כשתעודת ציונים תחת בית שחיים.
למשל, ראמ"ה מפינסק, מחזיקים ממנו כי החזו"א הפליג בשבחו. ולא נלאים לחזור על שבחי הראמ"ה מפי החזו"א, הריצב"א (!) הוא משהו מיוחד, כי החזו"א אמר עליו כך וכך, גאון פלוני מפורסם, הוא גדול כי החזו"א אמר עליו תיבות: הגאון האמיתי, וכן ע"ז הדרך. ובכן לא הריצב"א ולא ראמ"ה, וגם לא המשנה ברורה צריכים את צביטות הלחי של אף אחד, הם גדולים יען כי הם גדולים. כמה פשוט.

לא כ"כ פשוט, והנידון מי עדיף על מי.
וכשאומרים שהחזו"א החזיק מהמ"ב אין הכוונה שהרי הוא כמו שאר גדולי התורה והיראה.

כנראה אתה לא מכיר את הז'רגון.
אמשול לך משל, אמש למדתי עם ת"ח אחד מאנשי החוג תשו' ריצב"א שבאו"ז, כשהוא ראה שהמשיב זה הריצב"א, אמר: פשש החזו"א אמר עליו כך וכך, את זה שהריצב"א היה ר"י בישיבתו של ר"י הזקן הוא לא ידע, זה שר"י מלוניל פונה אליו לבקש ממנו פסקי הלכה גם לא, רק מה שאמר או לא אמר החזו"א. לכיו"ב התכוונתי.

בזה אני מסכים.

הרב איש_ספר - כנראה הבנת את הסיפור עם הגרד"ל הפוך ממה שאני הבנתי. זה כבר הנחה פשוטה שהמ"ב הוא הרשכבה"ג בה"א הידיעה, ולא צריכים לזה את אף אחד. השאלה היא מה עשה אותו לרשכבה"ג? במה כוחו גדול? ושאלה זו באה ללמדנו איך להתנהג בלימודנו. ע"ז הביא התירוץ מההסכמה שהענין הוא 'מעמיק נפלא בישרות העיון'. להודיע שזהו גדלות בתורה, ולא החריפות של השעשועים של אומרי תורת מדרש פליאה ("קומט דאך אויס לפ"ז", בניגון הידיעה ובנפנוף האגודל).

לאחר שעברתי בעיון רב על כל הדיון כאן באשכול, אמרתי לא אחסוך שבט ביקורתי מכל החכמים דכאן,
לדעתי, את עיקר אישיות הגרד"ל פיספסתם בגדול והזנחתם את הדיון המרכזי לטובת נושא שולי של המאבק בשש"כ שזה בוודאי אפילו לא מרכיב זעיר בדמותו של הגרד"ל,
עוד זאת, אי"ס נוטה בתגובותיו להציג את מהות קהילת החזו"א כמתנשאים וכאלה שכל שיגם הוא לפסול רבנים, הן אמת שמרן זלה"ה, וכן הגרד"ל בדרכו, ייחד מקום להגדרת מעמד רבני ישראל לדורותיהם, אך לא זה האישהו ולא זה הגדרת פניהם של הת"ח שנמנים על תורתו של מרן זלה"ה.
ומכאן לעצם הנושא.
א"ק גילה טפח והסתיר טפחיים ממהות המאבק בספר שש"כ, ובצדק! ישנם שני מישורים למלחמה זו, א' ציבורי: והיינו הוצאת ספרים וקונטרסים נגדיים, ב': בירור השקפתי שנמסר איש מפי רבו כפי שמסר מרן זלה"ה עיקריו לתלמידיו ולא ציין דעתו על גבי קונטרסים אלא לחש סודו ליחידי סגולה- קרי תלמידיו הקרובים ואף בהם הפלה בין דם לדם, ואכמ"ל.
וכפי שציינתי, לא נכון הדבר לתפוס את מאבק זה כמאפיין לדמותו של הגרד"ל. דמותו רבת גוונים, אפופת הוד, שזורה מגאונות מחד ומהבנה מעמיקה בנפש ההמון מאידך, ולא כל מה שכותלי ביתו סובלות יוכל לסבול ההמון, כמו בכל מלאכת מחשבת שנמסרה לחכמים יודעי העיתים. אין מתפקידי להיכנס לעומק העניינים ותורה היא וללמדה עדיין אני צריך, אבל כתבתי להאיר עיני המבקרים בניק זה, דעו לכם עדיין לא קרבתם אל ליבת העניין. ורק בין כותלי ביהמ"ד ובהכשר תנאים מתבררים עניינים אלו שהם ליבת נשמת היהדות.

סובב הרוח כתב:לאחר שעברתי בעיון רב על כל הדיון כאן באשכול, אמרתי לא אחסוך שבט ביקורתי מכל החכמים דכאן,
לדעתי, את עיקר אישיות הגרד"ל פיספסתם בגדול והזנחתם את הדיון המרכזי לטובת נושא שולי של המאבק בשש"כ שזה בוודאי אפילו לא מרכיב זעיר בדמותו של הגרד"ל,
עוד זאת, אי"ס נוטה בתגובותיו להציג את מהות קהילת החזו"א כמתנשאים וכאלה שכל שיגם הוא לפסול רבנים, הן אמת שמרן זלה"ה, וכן הגרד"ל בדרכו, ייחד מקום להגדרת מעמד רבני ישראל לדורותיהם, אך לא זה האישהו ולא זה הגדרת פניהם של הת"ח שנמנים על תורתו של מרן זלה"ה.
ומכאן לעצם הנושא.
א"ק גילה טפח והסתיר טפחיים ממהות המאבק בספר שש"כ, ובצדק! ישנם שני מישורים למלחמה זו, א' ציבורי: והיינו הוצאת ספרים וקונטרסים נגדיים, ב': בירור השקפתי שנמסר איש מפי רבו כפי שמסר מרן זלה"ה עיקריו לתלמידיו ולא ציין דעתו על גבי קונטרסים אלא לחש סודו ליחידי סגולה- קרי תלמידיו הקרובים ואף בהם הפלה בין דם לדם, ואכמ"ל.
וכפי שציינתי, לא נכון הדבר לתפוס את מאבק זה כמאפיין לדמותו של הגרד"ל. דמותו רבת גוונים, אפופת הוד, שזורה מגאונות מחד ומהבנה מעמיקה בנפש ההמון מאידך, ולא כל מה שכותלי ביתו סובלות יוכל לסבול ההמון, כמו בכל מלאכת מחשבת שנמסרה לחכמים יודעי העיתים. אין מתפקידי להיכנס לעומק העניינים ותורה היא וללמדה עדיין אני צריך, אבל כתבתי להאיר עיני המבקרים בניק זה, דעו לכם עדיין לא קרבתם אל ליבת העניין. ורק בין כותלי ביהמ"ד ובהכשר תנאים מתבררים עניינים אלו שהם ליבת נשמת היהדות.

אני תוהה, שמא הודעה מצחיקה זו היא בעצם פארודיה?

לא מכבר, התבטא הגרד"ל בפני אחד מהחברותות, בנוסח כזה: "אנחנו החוג הכי קרוב לחזונישינקע'ס" כלומר סלבודקא זה עדיין חוג נפרד בתוך קהילת תלמידי החזו"א.

מי שונא את הרד"ל כ"כ להדביק עליו דברי רוח אלה?

למה שונא? ומה דברי רוח, לידיעתי הגרד"ל טיפח דרך נפרדת בכמה מובנים מהחייניקים, האמת האמירה המדוייקת הייתה כלפי החייניקים, לא החזונישניקים סליחה על הטעות

שמעתי להקשות בשם הגרד"ל בדברי הריטב"א והרע"א כתובות דלד' ע"ב דטביחה הרי היא גניבה בפ"ע דמ"מ כיצד ישלם דלא יתחייב אלא כפי השווי בסוף השחיטה דזהו שעת השינוי בגניבה ובזה הזמן אין לה כמעט שיווי וכמ"ש תוס' דס"ה ד"ה מה וצ"ע

שיטת הרמב"ן דגם למ"ד בתר תבר מנא לא ישלם השובר כיוון שאין לו דמים בשעת השבירה.
{ורש"י נחלק על זה וידוע לבאר ביסוד מחלוקתם שנחלקו בחקירת המחנ"א הנודעת ביסוד חיוב תשלומי מזיק}

והקשו האחרונים: { יעויין חזו"א והגרש"ר בחידושים} שאליבא דהרמב"ן לא מובן ,למ"ד בתר תבר מנא, מדוע ישלם הזורק כלי מראש הגג וכתוצאה מכך נשבר הכלי. שהרי בשעת הזריקה אין לחייבו דקיי"ל בתר תבר מנא ועל שעת השבירה גם אין לחייבו שהרי אין לו דמים.

ותירצו האחרונים: שכיוון שהווי מעשה אחד ארוך של זריקה שמחמתה נשבר הכלי. נחשב ששבר כלי בעל שיווי כפי שהיה שוויו לפני הזריקה.

הוא הדין והוא הטעם הכא ביישוב קושייתו של הגרד"ל. יש כאן מעשה גניבה ארוך שמסתיים עם סוף השחיטה, ושווי החפץ הגנוב נאמד על פי ערכו בשנייה שלפני תחילת מעשה הגניבה

איש טלז כתב:שמעתי להקשות בשם הגרד"ל בדברי הריטב"א והרע"א כתובות דלד' ע"ב דטביחה הרי היא גניבה בפ"ע דמ"מ כיצד ישלם דלא יתחייב אלא כפי השווי בסוף השחיטה דזהו שעת השינוי בגניבה ובזה הזמן אין לה כמעט שיווי וכמ"ש תוס' דס"ה ד"ה מה וצ"ע

הקושיה רק למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף?

בן אליהו כתב:שיטת הרמב"ן דגם למ"ד בתר תבר מנא לא ישלם השובר כיוון שאין לו דמים בשעת השבירה.
{ורש"י נחלק על זה וידוע לבאר ביסוד מחלוקתם שנחלקו בחקירת המחנ"א הנודעת ביסוד חיוב תשלומי מזיק}

והקשו האחרונים: { יעויין חזו"א והגרש"ר בחידושים} שאליבא דהרמב"ן לא מובן ,למ"ד בתר תבר מנא, מדוע ישלם הזורק כלי מראש הגג וכתוצאה מכך נשבר הכלי. שהרי בשעת הזריקה אין לחייבו דקיי"ל בתר תבר מנא ועל שעת השבירה גם אין לחייבו שהרי אין לו דמים.

ותירצו האחרונים: שכיוון שהווי מעשה אחד ארוך של זריקה שמחמתה נשבר הכלי. נחשב ששבר כלי בעל שיווי כפי שהיה שוויו לפני הזריקה.

הוא הדין והוא הטעם הכא ביישוב קושייתו של הגרד"ל. יש כאן מעשה גניבה ארוך שמסתיים עם סוף השחיטה, ושווי החפץ הגנוב נאמד על פי ערכו בשנייה שלפני תחילת מעשה הגניבה

במה הוי מעשה ארוך? הרי האדם הולך ושוחט, ושאני התם דהוי זריקה אחת.

כמובן. אמת הדבר שיש מקום הגיוני לחלק בין השתיים אם היינו מוצאים סיבה לכך. אבל אנחנו לא מוצאים סיבה לכך, שהרי חזינן באמת שערך הבהמה הגנובה שנשחטת אינו נאמד אלא כערכה לפני התחלת השחיטה. לכן זה מוכיח שגם כאן כיוון שהאדם לא הפסיק באמצע זה נחשב למעשה אחד. ואע"פ שאין ראייה שהווי מעשה אחד מזריקת כלי, מכל מקום מסברה זה הגיוני להגדיר זאת כך אחר שהאדם לא הפסיק באמצע.
לא הבאתי את הרמב"ן הנ"ל כראייה שהווי מעשה אחד, אלא כראייה לכך שהיכא שהווי מעשה אחד הערך נמדד על פי שוויו לפני התחלת המעשה.
הגדרת הנ"ל כמעשה אחד היא עצמאית מסברה.

ועכשיו אביא ראייה שחשיב מעשה אחד גם אם אפשר לעצור באמצע. "עקירה צורך הנחה" והוא הדין הכא "תחילת שחיטה צורך סוף שחיטה"

שכחתי להוסיף שהגרד"ל העיר עוד מדברי האחיעזר ח"א סו"ס יח' שהוכיח מדברי הרע"א יור"ד ב' שאם אחד התחיל לשחוט ובא הגנב וגמר השחיטה חייב דו"ה ושם אין שויות בסוף [והוא גם לא התחיל את פעולת השחיטה]

חולין ח. רד"ה מקלקל הוא

סובב הרוח כתב:לאחר שעברתי בעיון רב על כל הדיון כאן באשכול, אמרתי לא אחסוך שבט ביקורתי מכל החכמים דכאן,
לדעתי, את עיקר אישיות הגרד"ל פיספסתם בגדול והזנחתם את הדיון המרכזי לטובת נושא שולי של המאבק בשש"כ שזה בוודאי אפילו לא מרכיב זעיר בדמותו של הגרד"ל,
עוד זאת, אי"ס נוטה בתגובותיו להציג את מהות קהילת החזו"א כמתנשאים וכאלה שכל שיגם הוא לפסול רבנים, הן אמת שמרן זלה"ה, וכן הגרד"ל בדרכו, ייחד מקום להגדרת מעמד רבני ישראל לדורותיהם, אך לא זה האישהו ולא זה הגדרת פניהם של הת"ח שנמנים על תורתו של מרן זלה"ה.
ומכאן לעצם הנושא.
א"ק גילה טפח והסתיר טפחיים ממהות המאבק בספר שש"כ, ובצדק! ישנם שני מישורים למלחמה זו, א' ציבורי: והיינו הוצאת ספרים וקונטרסים נגדיים, ב': בירור השקפתי שנמסר איש מפי רבו כפי שמסר מרן זלה"ה עיקריו לתלמידיו ולא ציין דעתו על גבי קונטרסים אלא לחש סודו ליחידי סגולה- קרי תלמידיו הקרובים ואף בהם הפלה בין דם לדם, ואכמ"ל.
וכפי שציינתי, לא נכון הדבר לתפוס את מאבק זה כמאפיין לדמותו של הגרד"ל. דמותו רבת גוונים, אפופת הוד, שזורה מגאונות מחד ומהבנה מעמיקה בנפש ההמון מאידך, ולא כל מה שכותלי ביתו סובלות יוכל לסבול ההמון, כמו בכל מלאכת מחשבת שנמסרה לחכמים יודעי העיתים. אין מתפקידי להיכנס לעומק העניינים ותורה היא וללמדה עדיין אני צריך, אבל כתבתי להאיר עיני המבקרים בניק זה, דעו לכם עדיין לא קרבתם אל ליבת העניין. ורק בין כותלי ביהמ"ד ובהכשר תנאים מתבררים עניינים אלו שהם ליבת נשמת היהדות.

פששששש מרשים, מי אני ומה אני.
אבל שוב, אם לא רוצים לדבר פשוט לא שולחים לקמפיוטר הודעה. לא צריך לכתוב באריכות למה לא לכתוב.

בכל הדיון כאן באשכול לא מצאתי עדיין אחד שמדבר על העומק בספריו של מרן רב דב.
מי שפעם זכה לשמוע שיעור ממנו מבין שרב דב לנדו זה לא איש מהדור הזה בכלל.

אליקו סבן כתב:בכל הדיון כאן באשכול לא מצאתי עדיין אחד שמדבר על העומק בספריו של מרן רב דב.

מסתמא קשור לזה שלצערינו ספריו אינם נמצאים באוצר.

סעדיה כתב:

אליקו סבן כתב:בכל הדיון כאן באשכול לא מצאתי עדיין אחד שמדבר על העומק בספריו של מרן רב דב.

מסתמא קשור לזה שלצערינו ספריו אינם נמצאים באוצר.

.
אכן, מה זה ועל מה זה?
ואולי, יש לפתוח אשכול ע"כ ב'הצעות'