פורום אוצר החכמה

נוטר הכרמים כתב:

גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים

אני שמעתי ממנו שהיות ואיננו לומד(!), אין לזה טעם שיהיה סנדק. [הרבה יש להאריך מענין התבטאויות אלו לאחרונה, ואין כאן מקומו, וגם מעניני ברי"מ אצלו].

פגשתי כעת את תלמידו הרה"ג ר' אברהם יחיאל שיחי' ושאלתיו לטעם שהגר"ש לא לקח סנדקאות
אמר לי רא"י כמתמיה, הלא עד החמש שנים האחרונות היו לו בד"כ כמה וכמה סנדקאות בכל יום ויום! אלא שבשנים האחרונות אמר לו הגר"ש: תיקח אברך שיושב ולומד בכולל יום שלם במקומי, זה יועיל לילד יותר - אני "לא לומד".
מי יתן תמורתו

נוטר הכרמים כתב:היו שנים שניגש בתפילת 'גשם' והיה מדייק במנגינת הקדיש לפני מוסף, דלא ליתי לאיחלופי בקדיש של ימים הנוראים לפני מוסף. אין מצויים הבקיאים בזה.

אתה רציני?! כל בעל תפילה מתחיל מכיר את ההבדל, ולא קרב זה אל זה.

סגי נהור כתב:

נוטר הכרמים כתב:היו שנים שניגש בתפילת 'גשם' והיה מדייק במנגינת הקדיש לפני מוסף, דלא ליתי לאיחלופי בקדיש של ימים הנוראים לפני מוסף. אין מצויים הבקיאים בזה.

אתה רציני?! כל בעל תפילה מתחיל מכיר את ההבדל, ולא קרב זה אל זה.

קדיש של נעילה וקדיש של גשם דומה מאד

מעט דבש כתב:

נוטר הכרמים כתב:

גן הירק כתב:אגב ענייני מנגינות כמדומה שהיה נוהג לעורר כי את הקפות ה'הושענות' צריכים לערוך בשמחה עצומה, ולא כפי שרבים טועים.

אכן, והיה מרקד ממש בשמחה עצומה סביב הבימה בהושענות, אשרי עין ראתה.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=307474#p307474

נקישור מפנה לדיון בהושענא רבה.
מן הסתם כאן מדובר על כל ימות החג, וכידוע שבזה מקיימים ושמחתם לפני

אורח כתב:

סגי נהור כתב:

נוטר הכרמים כתב:היו שנים שניגש בתפילת 'גשם' והיה מדייק במנגינת הקדיש לפני מוסף, דלא ליתי לאיחלופי בקדיש של ימים הנוראים לפני מוסף. אין מצויים הבקיאים בזה.

אתה רציני?! כל בעל תפילה מתחיל מכיר את ההבדל, ולא קרב זה אל זה.

קדיש של נעילה וקדיש של גשם דומה מאד

אין שום רבותא בהבחנה ביניהם, והבקיאים בזה מצויים גם מצויים.

יש"כ לר' נוטר על הקובץ מלא הטעם
[ורק עתה נתחוור לי הקשר הנפשי של כ"ת לגרש"א ומאיר לי באור אחר הרבה מהמו"מ בפורום בענינים אחרים]

ולשאלת הר' עו"ח:
אכן לתלמידים היה כותב הסכמות נלהבות בלי לבדוק ולסנן היטב אם התוכן מחדש במיוחד או נכון לאמיתה של תורה ללא פקפוק, וגם לרבות לחוברות שכתבו כבחורים.

נוטר הכרמים כתב:

גן הירק כתב:אגב ענייני מנגינות כמדומה שהיה נוהג לעורר כי את הקפות ה'הושענות' צריכים לערוך בשמחה עצומה, ולא כפי שרבים טועים.

אכן, והיה מרקד ממש בשמחה עצומה סביב הבימה בהושענות, אשרי עין ראתה.

מעט דבש כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=307474#p307474

ידידיה כתב:הקישור מפנה לדיון בהושענא רבה.
מן הסתם כאן מדובר על כל ימות החג, וכידוע שבזה מקיימים ושמחתם לפני.

לא ראית שם את כל ההודעה.

דורשי יחודך כתב:וראה בהסכמת רבינו לספר "כרם יהושע" לגאון הנודע ר' יהושע כהן שליט"א, דברים מאד מעניינים.

אפשר להעלות? למה הספר אינו באוצר?

הוה אמינא כתב:יש"כ לר' נוטר על הקובץ מלא הטעם
[ורק עתה נתחוור לי הקשר הנפשי של כ"ת לגרש"א ומאיר לי באור אחר הרבה מהמו"מ בפורום בענינים אחרים]

ולשאלת הר' עו"ח:
אכן לתלמידים היה כותב הסכמות נלהבות בלי לבדוק ולסנן היטב אם התוכן מחדש במיוחד או נכון לאמיתה של תורה ללא פקפוק, וגם לרבות לחוברות שכתבו כבחורים.

אני שמעתי ממנו אחרת : "תדקדק בהסכמות שאני נותן ותראה מה כתבתי ומה לא כתבתי". וזה היה כלפי תלמיד קרוב. והוסיף עוד כמה מילים להדגיש מה לא כתב.

יישר כח לרב נוטר הכרמים על הקונטרס שהעלה. מאלף ומחייב כל אחד ואחד מאיתנו!

מוצאי יום הכיפורים האחרון לחייו
בלימוד התורה הק' לפני הבדלה

‏פורים תשנ"ז.
רואים את האהבה הבלתי מצוייה בין מרן זצ"ל ותלמידיו.

בנעילת שמחת תורה
"קשה עלי פרידתכם"...

עם ר' חיים גריניימן

ערב פסח תשע"ז
"מתרפקת על דודה"

מלאעולם כתב:‏פורים תשנ"ז.
רואים את האהבה הבלתי מצוייה בין מרן זצ"ל ותלמידיו.

IMG_20180306_222936.jpg

כמדומני שרואים לשמאל רבינו את נכד מרן הגראי"ל זצ"ל (ברלין) שהיה המשב"ק באותה תקופה, ואת בן ר"א כהנמן (עומד מאחור) שלמד אז אצל מרן.

אורח כתב:

סגי נהור כתב:

נוטר הכרמים כתב:היו שנים שניגש בתפילת 'גשם' והיה מדייק במנגינת הקדיש לפני מוסף, דלא ליתי לאיחלופי בקדיש של ימים הנוראים לפני מוסף. אין מצויים הבקיאים בזה.

אתה רציני?! כל בעל תפילה מתחיל מכיר את ההבדל, ולא קרב זה אל זה.

קדיש של נעילה וקדיש של גשם דומה מאד

אכן, טעיתי, וכצ"ל.

איש הגבעה כתב:

מלאעולם כתב:‏פורים תשנ"ז.
רואים את האהבה הבלתי מצוייה בין מרן זצ"ל ותלמידיו.

IMG_20180306_222936.jpg

כמדומני שרואים לשמאל רבינו את נכד מרן הגראי"ל זצ"ל (ברלין) שהיה המשב"ק באותה תקופה, ואת בן ר"א כהנמן (עומד מאחור) שלמד אז אצל מרן.

אכן. להשערתי התמונה משנת תשנ"ז או תשנ"ו. נראים גם הגר"י פטרוף, ישעיה ויין, מאיר מרגלית ועוד.

גן הירק כתב:עם ר' חיים גריניימן

גרינמן.png

מה המסר ???

איזו שמחה היתה לו לחדש עוד הידור והנהגה. לא היה לו 'דפוס' מסוים של הנהגות או חומרות. תמיד חיפש עוד. ה'מים גנובים ימתקו' שלו היה ה'מצות מצוה' של ערב פסח. איי, להיזכר ב'ושמרתם את המצות'. איך שהיה מניח את כולם בחצר בית המלך החיצונה ונכנס לחדרו להביא מהמצות המהודרות לפנינו. לבי יהמה בזכרי זאת.

קשה לתאר את השמחה של יו"ט שבועות, הסעודה מחצות במשך כמה שעות,כמדומני שזה היה בבחינת 'את עלית על כולנה'. פניו הפיקו כל מיני חן ויופי, גיל וחדוה. כל החלל היה דחוס עד להתפקע בשמחה ובטוב לבב.

אהה, מי יתננו עוד לחזות בנועם, לצפות במרכבה.

להתמלא גיל, להתאזר עוז, למשש קדושה.

להתרומם טפח, לרצות מאתיים.

אחד מגדולי וותיקי תלמידיו של רבינו שח באזניי בשעת חימום - טרם צאת מסע ההלוויה, אני מאוד מיצר על כך שמחמת מניעות שונות מיעטתי לפקוד את הבית הגדול ולהתחמם מאישו הגדולה של רבינו, אבל יכולני להעיד שכמעט מדי יום ביומו דמות דיוקנו של רבינו היתה עומדת לנגד עיני בכל עת של איזה רפיון או התרשלות מה מעסק התורה, ותובעת ממני. כך השפיע עלי בריחוק מקום.

פעם אזרתי עוז וציינתי בפניו בבדיחותא דיוק לשון קדשו של הגרא"מ שך זצ"ל בהסכמתו לספר דרכי שמואל על אהלות, 'אשר נהירין לו כל שבילי תורתו בעמקותן וישרותן ומשמח אוזן שומען'. נהירין רק 'לו', אבל משמח אוזן כל השומעים, ונהנה מאוד.

אחרון התלמידים כתב: הדבר היחיד שיש בדבריך (אמת כמובן שלא), חוצפה, הרבה חוצפה.

סליחה על ההתערבות, אבל לא הצלחתי להבין איזו חוצפה יש באבחנה הפשוטה (והנכונה ללא ספק) של הרב יבנה.

שני סיפורים שקיבצתי על רבינו:
בשבעה אצל אשת הגרמ"מ פריימן משגיח ישיבת הר"ן אשר בשנות הארבעים לחייה התאלמנה פעם שניה כשבעלה קרס באמצע חתונת ביתה וכידוע מרן זצ"ל קירב את המשפחה וחיזק את האלמנה, במהלך חיזוקו אותה אמר לה רבינו "אין לי אשה, ואין לי ילדים ולמרות זאת אני מרגיש המאושר בעולם.."
וכשהמשגיח ר' דן היה מספר זאת בוועדים באותה תקופה [הוא לא היה מזכיר שמות רק היה מספר זאת על אחד מגדו"י] הוא היה פורץ בבכי בלתי נשלט.



סיפר רבי אפרים אנסבכר המשגיח בתורת זאב שכשהוא היה בחור כתלמיד אצל הגר"ש למדו בישיבה יבמות, ופעם כשהוא למד בסדר מסכת אחרת, הגר"ש עבר מרחוק וקרא לו ושאלו מדוע הוא לא לומד את המסכת שלומדים בישיבה, הוא העיז ושאל את הגר"ש איך הוא יודע והרי הוא לא עבר לידו, ענה לו הגר"ש ראיתי את צורת הדף שלך מרחוק ואין כזה צורת דף בכל יבמות..

וכשהוא סיפר זאת לאחמ"כ לג"ר אפרים זלזניק זצ"ל הוא אמר לו איני מבין מה אתה מתפלא, זו היתה ידיעתו של הגר"ש עוד בבחרותו, כיום זה אפילו לא גדלות עליו ביחס לדרגות בהם הוא נמצא.

מעשה נורא של פיוס ילד שהיה אצל רבינו, וכך ספרה אתמול הרבנית ולס תליט"א:

רבינו זצ"ל התארח בביתנו בשבת שלאחר יוה"כ ונכנס תלמיד אחד אצל רבינו יחד עם בנו הצעיר, ורבינו שאל את הילד בחום מה הוא לומד?, והוא לא ידע והתחיל לבכות, (מחמת שלא ידע לענות), ורבינו יצא מהחדר לחדר השני, ושאל מה עושים איך מפייסים את הילד?! וביקש מהרבנית ולס שתביא לו איזה משחק, והיא אמרה הכל מוקצה, עד שלבסוף מצאה איזה כדור ישן והביאה לרבינו, ורבינו נכנס לחדר והתחיל לשחק עם הילד כעשרים דקות וצחק עמו עד ששמח שמחה עצומה, לאחר שהילד הלך שאלו אותו מאי כולי האי? וענה רבינו יומיים אחרי יוה"כ, רציתי להרגיש עד שיפייסנו, ולכן שחקתי עמו כ"כ הרבה זמן- ע"כ המעשה.

וזהו נורא מאוד איך יש לנו ללמוד לא לפגוע בילדים, ואפילו בצורה עקיפה, כשאין ח"ו כונה לפגוע, אוי מי יתן לנו תמורתו ויראה לנו הדרך איך לחנך בנינו ובנותנו.

מלאעולם כתב:שתי סיפורים שקיבצתי על רבינו:
בשבעה אצל אשת הגרמ"מ פריימן משגיח ישיבת הר"ן אשר בשנות הארבעים לחייה התאלמנה פעם שניה כשבעלה קרס באמצע חתונת ביתה וכידוע מרן זצ"ל קירב את המשפחה וחיזק את האלמנה, במהלך חיזוקו אותה אמר לה רבינו "אין לי אשה, ואין לי ילדים ולמרות זאת אני מרגיש המאושר בעולם.."

בעלה קרס באמצע חתונת בנו ולא בתה.
האלמנה המדוברת היא בתו של הרב צבי פרידמן המפורסם (כיום "מסורת". פעם חבר בד"צ "שארית ישראל").

היא היתה נשואה לר' מנחם פריימן בזיוו"ש, אחרי שהתאלמנה מבעלה הראשון, וגם הוא התאלמן מרעייתו הראשונה ואם ילדיו (מרת מיכל ע"ה לבית אבידן). נולד להם ילד אחד משותף שנקרא על שם אביו של ר' מנחם. ואז ר' מנחם אירס שני בנים שלו באותה תקופה, והם היו אמורים להתחתן אחד אחרי השני בהפרש של חודש בערך.
בחתונה של הראשון מביניהם, ר' מנחם זצ"ל התמוטט וקרס במהלך ריקוד עם הגר"ד סג"ל שליט"א! וכעבור זמן השיב את נשמתו ליוצרה. טרגדיה בלתי נתפסת.

ר' מנחם עצמו היה גם קרוב משפחה של הג"ר שמואל אויערבאך, מפני שאמו היתה לבית פרוש (וכך גם בת דודה של הג"ר דב צבי קרלנשטיין שגם אמו היתה לבית פרוש). סבא שלו היה בן דודו של הגרש"ז.

ר' מנחם היה אז המשגיח של ישיבת 'אמרי צבי' בקרית ספר. (לפנ"כ הוא היה המשגיח של ישיבת 'אבן ישראל' שע"י מוסדות הר"ן).

אם אני לא טועה, הגר"ש גם קשור לצד השני בחתונה המדוברת, הכלה נינתו של דודו הגר"ש שבדרון זצ"ל

פחות פרטים.. כולם עמנו

עקביה כתב:

אחרון התלמידים כתב: הדבר היחיד שיש בדבריך (אמת כמובן שלא), חוצפה, הרבה חוצפה.

סליחה על ההתערבות, אבל לא הצלחתי להבין איזו חוצפה יש באבחנה הפשוטה (והנכונה ללא ספק) של הרב יבנה.

אולי חוצפה כלפי עורכי העיתונים.

למרות שלא זכיתי להיות מתלמידיו, רק להסתופף כמה חודשים בצילו, אולי יש חשיבות לזכרונות שנרשמו במוחי ב'מבט מבחוץ', כמובן שמחמת זה יתכן שישנם טעויות בפרטים וכו'.


הנני מצרף מה שרשמתי ע"מ לשלב בתוך גליון 'שמחת שלמה' מזקני רש"ש לוין זצ"ל.

אברהם כתב:למרות שלא זכיתי להיות מתלמידיו, רק להסתופף כמה חודשים בצילו, אולי יש חשיבות לזכרונות שנרשמו במוחי ב'מבט מבחוץ', כמובן שמחמת זה יתכן שישנם טעויות בפרטים וכו'.


הנני מצרף מה שרשמתי ע"מ לשלב בתוך גליון 'שמחת שלמה' מזקני רש"ש לוין זצ"ל.

נפלא עד מאד

יישר כחך ר' אברהם על שחיזקתני בדברי משאך לזכרו של הגר"ש זיע"א

אגב עניני קבלת הגר"א וכו'
למרות שהיה טבול כל כולו בבית מדרשו של הגר"א, וכפי שאמר אחיו בהלויה שהיה לו 'גילוי אליהו', מ"מ לא מנע עצמו מלבא בחדרי כוונות הרש"ש, ובכל אופן על עבודת הקודש שלו בימים נוראים שמעתי מתלמיד ותיק שבימים אלו היה מונח על שולחנו כוונות הרש"ש.

גן הירק כתב:אגב עניני קבלת הגר"א וכו'
למרות שהיה טבול כל כולו בבית מדרשו של הגר"א, וכפי שאמר אחיו בהלויה שהיה לו 'גילוי אליהו', מ"מ לא מנע עצמו מלבא בחדרי כוונות הרש"ש, ובכל אופן על עבודת הקודש שלו בימים נוראים שמעתי מתלמיד ותיק שבימים אלו היה מונח על שולחנו כוונות הרש"ש.

וכי יש בזה סתירה?

היום התבוננתי עוד בכח המופלא של רבינו זצוק"ל לצאת מעצמיותו.

דומה כי כשם שפרק מעליו את העול הכבד של 'החשבונות הרבים' שבקשו להם בני האדם, כך השיל מעליו את עצמיותו. מרוב שהיה מתהפך בגוונים הרבה, גם לאחר עשרות שנות קירבה התחושה כלפיו היא, 'אדמך אכנך ולא ידעתיך'.

לא היינו מסוגלים להכיל את התופעה השכיחה, בכל פעם מחדש רבינו מפעיל את כל כח השפעתו בשביל לסייע למישהו שאינו מכירו כלל. ומה יהיה בפעם הבאה? 'אין לו אלא ד' אלקיו'. כעת יהודי זקוק לעזרה, והיא הרי מגיעה לו, מחוייבים לעשות הכל, וגם לתבוע מאחרים בחזקה. להשפיל את כבודו ולהתבזות, להעשות בעל חוב, וגם להתעמת ולבלוע קפידא מעוד מישהו שקשה לו לעמוד בדרישות ה'פשוטות' הללו.

ב'בית האבל' נמנו וגמרו שבהעמדת תלמידים אין לרבינו זי"ע אח ורע מזה דורות. ה'רב' שאנו מכירים מבתי המדרשות שה'קבלה' זהו השלט שתלוי בפתחם, הוא זה שהצליח להנחיל לתלמידים מתורתו ודרך לימודו, האציל עליהם מרוחו, והשפיע עליהם מיראתו ומעבודתו. רבינו לא כן עמו, הוא שח לעפר ונטל את תלמידיו וינשאם למעלה ראש. כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, להגביה עוף, לפרוש כנפים. 'פי שנים ברוחך', שלך, בכוחותיך שחננך ה'.

מי שמע כזאת? מי גדל לי את אלה?

אברהם כתב:למרות שלא זכיתי להיות מתלמידיו, רק להסתופף כמה חודשים בצילו, אולי יש חשיבות לזכרונות שנרשמו במוחי ב'מבט מבחוץ', כמובן שמחמת זה יתכן שישנם טעויות בפרטים וכו'.


הנני מצרף מה שרשמתי ע"מ לשלב בתוך גליון 'שמחת שלמה' מזקני רש"ש לוין זצ"ל.

יפה מאוד!

כעת ניצבת כמו חיה לנגד עיני אחת הזכרונות הראשונים מרבינו זצוק"ל. זה היה בשילהי ניסן תשנ"א. בתוך השנה לפטירת הרבנית ע"ה.

אאמו"ר שליט"א לקחני עם אחיי לביקור אצל רבינו. מצאנוהו בבית הכנסת הגר"א. התלוינו אליו בדרך. פתח את הדלת. הושיב אותנו מסביב לשולחן, ונחפז אל המטבח להמציא לנו מזונות ושתיה. התעקש להכין בעצמו לכל אחד כוס תה.

מצב הרוח היה מרומם. ואז הוא התחיל לדרוש ולחקור כל אחד מהילדים. ולבחון. אחי עבר איכשהו בהצלחה. אני נכשלתי בשאלה די פשוטה. התביישתי עד מאוד, וזלגו דמעות על לחיי. רבינו שחש במבוכה הרבה יצא מגדרו לפייסני ללא הועיל. ככל שהכביר בדברים, רק התעצמה תחושת ההשפלה. רבינו החליט להיחלץ בצורה מקורית, הוא החל בוחן את אבי בשאלות קשות במרחבי הש"ס עד שהצליח להביכו מעט. כך נוצרה אוירה חדשה שלהיכשל זה מאוד טבעי ונורמלי.

אשרי משכיל אל דל.

האם נתן הגר"ש זצ"ל איזה ביטוי ללימוד תורת הנסתר גם בתוך הישיבה בפני הבחורים?

הרב בעל נוטר הכרמים אולי אחר שזיכת את כולם בהספד המיוחד תעלה גם את השיעורים המסודרים שעבדת עליהם שיהא בכך באמת להגדיל תורה ולהאדירה,
כמו"כ היו שיעורים מוקלטים מהישיבה וכו' במערכת קול התורה שכידוע נסגרה אולי ידאגו ששיעורים אלו יועברו למערכת קול הלשון ויהיו נגישים לציבור ויהא בכך תועלת הרבים, בהודאה על העבר והעתיד

שמעתי מא' המשגיחים בישיבה פלונית (שאינה מזוהה כלל עם תלמידיו)
הגר"ש אמר לו כי השיטה במקומות מסויימים בהן רק 'תובעים' מן התלמידים תביעות ע"ג תביעות והכרת החסרונות וכו' ואין משלימים זאת בהעמדת שמחה על ה'יש' הגדול, היא שיטה נפסדת בעיניו, ואף התבטא בחריפות על כך.