Re: הגה"צ רבי שריה דבליצקי זלל"ה
פורסם: ה' אוגוסט 16, 2018 2:00 am
רשימות דברים שכתב הג"ר אליעזר יצחק בן אדמו"ר מאלכסנדר שליט"א
בס"ד
בעת רצון, כחצות ליל שבת קודש 'ביום שני לחדש מנחם אב' נלקח לבית עולמו הגאון החסיד המקובל רבי 'שְׁריה בן בצלאל יעקב' דבליצקי זצוק"ל (גימטרי' של תאריך פטירתו ושל שמו שוים, דוק ותשכח).
השי"ת עושה רצון יראיו, ולכן בהיותו מדקדק תמיד שיהיה הכל בעתו ובזמנו כדת וכהלכה עם כל ההידורים, סיבבו מן השמים ששבעת ימי אבלותו יהיו במשך ימי השבוע שחל בו תשעה באב [ואף היארצייט יהיה אחרי שנכנס אב -אך לא בראש חודש עצמו-], שאז כלל ישראל נוהגים קצת אבלות על חורבן בית המקדש השקול כמיתת צדיקים.
הלך בדרכו הנכונה, דרך הישר לפני ה', בלי להסחף אחרי דעת ההמון [ואע"פ שלמד את דעת חשובי העם -אפילו הצעירים ממנו- שמכל העדות והחוגים, עכ"ז לא נסחף לקבל את כל דבריהם, עד שיברר האם זה נכון], ואעפ"כ השתדל לא להתבלט ולא להראות אדם חשוב...
ענותנותו הפשוטה:
[כעת שמעתי שהיה תקופה שגידל את זקנו, אך אח"כ חזר ו]גילח את זקנו כמעט לגמרי, וכך המשיך עד סוף ימיו ללכת עם [חליפה קצרה ו]זקן קצוץ [וכנראה שהחליט להמשיך כך גם בזקנותו, כדי שלא להתפרסם כאדם חשוב (השערת אאמו"ר שליט"א), ואפשר שהחליט שכך עדיף מכמה סיבות, להנצל מתלישת שער ומסחיטה בשבת -מאחר שהקפיד ללכת למקוה בשבת- וגם ע"פ הקבלה ראוי להמנע תמיד מתלישת שער מהזקן].
היה משאיר את העיתון בחוץ, ובעת שהיה צריך קצת להתאוורר וכדו' היה יוצא החוצה ופותח את הכסא נוח שעמד שם מקופל ומתיישב ומדליק סיגריה וקורא קצת חדשות וכדו' [היפך מרוב אנשים מבוגרים –וכ"ש מכובדים- שעושים זאת רק בהסתר ולא בפרהסיא].
פעם שאלו הרב יחזקאל בינג האם כאן הרב יושב כבר עשרות שנים [כלומר בלי לנסות להתקדם בחשיבות] ... ענה לו תיכף ומיד: כן כן, כך זה טוב מאוד להשאר ...
ופעם בחול המועד הלכתי ברחוב עם רי"ב הנ"ל ודברנו מחשיבות הגרש"ד, ובדיוק הוא עבר שם [בהליכתו לבקר את צאצאיו ולשמוח מהם], ויאמר רי"ב להגרש"ד 'בדיוק עכשיו דברנו מהרב ...', ענה הגרש"ד תיכף בתמימות 'וכי אין לכם כבר ממי לדבר רק ממני...'
כששאלתיו האם נכון ללמוד שער היחודים וכדו', ולכוין שאם אינני ראוי 'לייחד' אז זה יהיה רק בתורת 'לימוד תורה', ולא בתורת 'יחודים'... ענה לי תוך כדי דיבור: לא, לא, לא, אין זה בשבילנו, איננו ראויים לייחד יחודים, אמנם ללמוד כן אבל לא ליחד [ובזה הבנתי שהוא היה חברותא מתאימה לא"ז אדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל, שגם הוא אחז ונהג כך]...
בחורף תשס"ה נסתפקתי בנושא בריאותו של בני בכורי הבה"ח יהודה משה זצ"ל [האם להסכים להצעת הרופאים לנסות עוד איזה תוכנית חדשה של טיפולים שיש סיכויים שאולי עי"ז יבריא, אך גם יכול להיות שעי"ז יסתכן יותר ויקרב מיתתו], וכיון שכבר היה קשה לדבר בפרטות עם זקני אדמו"ר זצ"ל [שהיה אז כמה חדשים לפני פטירתו] החלטתי ללכת לשאול את הגרש"ד זצ"ל, ובאתי אליו והצעתי לו את צדדי הספק, ענה לי הגרש"ד שהוא איננו מבין בזה ולכן הוא מציע שאשאל את הגר"ח גריינימן, עניתי לו שהיום כבר שואלים את אלימלך פירר שהוא מומחה גדול יותר מכולם, ואכן שאלתיו, אבל גם הוא לא יודע מה להכריע ומציע שאשאל אדם גדול, ולכן באתי לרב שיכריע [ושאלני הגרש"ד למה איני שואל את זקני, עניתי לו שזה קשה לשאלו כיום], ושוב חזר הגרש"ד על דבריו שאינו מבין בזה, חזרתי ואמרתי לו, ומה עלי לעשות, הרי הרופאים והמומחים מסתפקים ואני צריך להכריע, ועל כן אני בא אל הרב כ'אדם גדול' שיכריע בשבילי, ועם כל זה לא הצלחתי להכניס בו את השמינית שבשמינית והוא נשאר בדעתו שאינו 'אדם גדול' ואיננו יכול לענות כאשר אינו מבין בזה...
כשדברתי עמו על נושא [שביררתי בהרחבה] מה מותר לעשות באמצע אמירת דבר שבקדושה (עי' שו"ע או"ח סי' קפג וקצא, ומג"א שם, והט"ז שם שהחמיר מאוד), ענה ואמר לי, שהוא מקפיד רק על מניעה מלעשות דבר בשעת אמירת ברכה, אבל בשאר אמירות אינו מקפיד. והמשיך בפשטות לספר על עצמו, שבשעת אמירתו פסוקי דזמרה יש לו הרבה עבודה, [כי הוא היה מהראשונים שבאו לבית הכנסת במנין 'ותיקין' שלו, והשאיר לעצמו את התפקיד] לסדר את השולחנות והספרים וקופסאות הצדקה וכו' [והביא כמה ראיות שאין צריך להחמיר יותר, ואף הביא ראיה למנהגו ממה שכתב בדרכי משה (או"ח קמד, והעתיקו המשנ"ב שם סקי"ג) שהגבאי יגלול את הספר תורה למקום הקריאה בשעת פסוקי דזמרה, כדי שלא יגרם אח"כ טירחה דציבורא].
גם אחר היותו זקן שקנה חכמה ומפורסם בכל העולם ע"י חיבוריו הנחמדים לא הרגיש פחיתות כבוד לכתוב את שם החברותא ושאתו ליבן את הנושא, וכתב זאת בעמוד השער של הספר 'נערך ע"י שריה דבילצקי ו....' - אע"פ שההוא יכול היה להיות נכדו.
אמר לי בענותנותו שהוא לא עסק כל כך בחלק ה'עיוני' של הקבלה [כלומר: הסברי רמח"ל, וביתר אריכות הסברי חכמי האשכנזים, כהרב בעל התניא וממשיכיו, והרי"א חבר והלשם וכדו']. אלא למד את הדברים כחכמי הספרדים ...
אחרי שנפטרה עליו אשתו ע"ה [בהיותו כמעט בן שבעים שנה] שאל ובירר האם ידוע מה עשו גדולי ישראל בדורות הקודמים, האם התחתנו שוב אחרי מיתת נשותיהם או לא, וברוב פשטותו שאל זאת גם ממני ואף מיותר צעירים ממני [שהיו יכולים להיות נכדיו], ולא הרגיש בזה שום פחיתות כבוד...
שמחה וצופרידנהייט [להיות מרוצה]:
השתדל תמיד להיות במצב רוח מרומם ואף מבודח, ולכן היה אומר וערטלאך [אמרות שנונות - אך כמובן בלי לבזות אף אחד וכדו'].
כמה פעמים שנכנסתי אליו בחול המועד פסח עם בני ר' יחיאל דוד, שאלני הזה בנך שאני הייתי בהכנסתו לברית? כשעניתי לו בחיוב אמר לבני: תזכור ש'כסא של אליהו' אצלך כיבדו לאחד שאוכל 'גיבראקט' בפסח...
מאן דהוא שאלו האיך אפשר לקיים את מצות 'ושמחת בחגיך'? ענה ואמר: דבר ראשון צריך להפסיק עם ההלקאה העצמית, ואז אפשר לשמוח בה'...
זכורני כשנכנסתי אליו באמצע סעודות חול המועד סוכות היה דלוק טייפ עם שירים משמחים.
נכנסתי אליו עם חתני הר"י בקרמן באמצע שבעת ימי המשתה (סיון תשע"ו), אמרתי לו זה החתן שלי, ענה לי מיד בבדיחותא 'אבל קשה לי עכשיו לרקוד', ואח"כ דיבר מעניני חתן וכו'.
בחודשים האחרונים כשנכנסתי אליו הגיע בחור ושאלו מדוע בקדושת יוצר אומרים 'לעומתם משבחים ואומרים', ובקדושת חזרת הש"ץ אומרים 'לעומתם ברוך יאמרו', ענה לו תיכף: תהיה חסיד ולא יהיה לך שאלה [שרוב החסידים אומרים בשתיהם לעומתם משבחים ואומרים].
עוד אהיה כהולך רכיל [לתועלת] איך שהתייחס על מי שהיה פרום - פארקועטשט [מחמיר עם מרירות]. היה אחד מחשובי בעלי המוסר שהיה מהמתפללים במנין 'ותיקין' שלו, ופעם אחת אחרי שרוב מתפללי ה'ותיקין' כבר הלכו חיפש הגרש"ד את הנ"ל כדי לשאול אותו משהו, ותוך כדי חיפוש שמעתיו ממלמל לעצמו: היכן הוא ה'צדיק שלנו', ותיכף ומיד סתר את פיו בידו, כאות חרטה על מה שאמר. ומזה הבנתי את הסתכלותו השלילית על אותם פרומע שהם פארקועטשט...
להמנע ממחלוקת
החליט מצעירותו לקבל כל יהודי שומר תורה ומצוות בסבר פנים יפות, ולקבל ממנו כל דבר טוב, בלי הבדל חוג ועדה.
בחדר ספריו, ששם ישב רוב שעות היממה, היה שלט בתוך מסגרת 'כאן לא מדברים על שום יהודי, לא טוב ולא רע', וכן היה נאה דורש ונאה מקיים...
בסביבות שנת תשמ"ט [כשהיהדות החרדית בארץ ישראל התחלקה לעוד שני חלקים, ובעקבות כך אף נפתח עיתון יומי חדש] הגרש"ד היה מגדולי ישראל היחידים שהצליחו לא להגיב כלום ולהשאר מחוץ לתחום זה, ולכן גם נשאר [עוד הרבה שנים] מנוי של העיתון היומי הישן 'המודיע', על אף שרוב בני קהילתו עזבו ונמנו על העיתון החדש 'יתד נאמן'. פעם שאלו הר"י בינג מה דעתו בנושא השנוי במחלוקת, ענה לו: מיין קינד זה לא יעזור לך כלום, אינני מתערב בענינים האלה.
[ואף כשניסה מאן דהוא -ברוב חוצפתו- לפרסם כאילו הגרש"ד זרק מבית מדרשו את הגה"צ ר"ב זילבר -שהיה אף הוא יחיד במינו, שנשאר להיות חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, על אף שרוב בני קהילתו עזבו ועברו ל'דגל התורה'- גם אחרי זה החליט הגרש"ד לא להגיב כלום בענין זה, לא בעד ולא נגד].
השתתפות בצער אחרים
כשאנשי חב"ד החליטו לעשות פעולות [כקניית כתר מלוכה] לקראת התגלות רבם להיות משיח בן דוד, נכנסתי אל הגרש"ד ופתח ואמר לי האם שמעת מה קרה ?! כשעניתי בשלילה המשיך ואמר לי בכאב רב: אוצר שלם של דברי תורה בהלכה באגדה בנגלה ובנסתר עומד ללכת לאיבוד... ותמהתי שוב ושאלתיו על מה הוא סח ?! המשיך וענה לי: לא שמעת מה קורה בחב"ד, וכי אין מי שיעצור את הדבר, היכן הבעלי דעת שם, אני הכרתי את הגר"ח נאה את הגאון הרב זווין וכדו', וכי אין היום כאלה בחב"ד [ואני עדיין לא הבנתי מה שייכות תחילת דבריו להמשכם], והוא המשיך ואמר לי בכאב: דע לך שאצל היהודים החרדים לדבר ה' אין משהו באמצע, יש או שחור או לבן, לדוגמה, הרב קוק היה אדם גדול מאוד, היה בקי בנגלה ובנסתר, היה עובד ה', ביום כיפורים הוא היה עומד במקומו במשך כל היום, והיה מתפלל בסידור עם כונות, והרצפה מתחתיו היתה רטובה מדמעותיו, אבל כיון שהוסכם בעיני הציבור שהקפתו לא היתה נכונה מחקוהו מארון הספרים שלנו, ואין לומדים בספריו כלל, וא"כ גם אצל חב"ד יהיה כך, הרי לא יידעו להבדיל בין האלטער רבי והמיטאלער רבי להיונגער רבי [בין הרבי הזקן והרבי האמצעי לרבי הצעיר], ולכן יפסיקו לגמרי מלעסוק בכל ספרי חב"ד... [זה היה הרגשתו בכאב רב על כל הענין -אע"פ שהוא עצמו לא עסק כל כך בתורת חב"ד, כנ"ל- בעוד אחרים התחילו להלחם ולהתוכח נגד או להיפך, עד שנהפך לויכוח פוליטי גדול, לעומתם הגרש"ד רק כאב את ההפסד של עולם התורה].
כשפינו חיילים [בהוראת ראש הממשלה - אריק שרון] את היהודים [המתנחלים] שגרו בגוש קטיף [שבאיזור עזה] נסער כולו ודיבר בכאב לב על הצער הגדול של התושבים שמגרשים אותם מהבתים שגרו שם כמה עשרות שנים, ואמר לי שחושב איזה צער הוא היה מרגיש אם היו מגרשים אותו מהבית שלו שגר בו עשרות שנים... [אך נזהר לא להכנס לנושאים השנויים במחלוקת בין היהודים החרדים, האם יש רווח מהפינוי או לא, אלא כל התעסקותו בזה היה ההשתתפות בצער של יהודים אחרים...]
כמו כן כששמע שהבג"ץ החליט לבטל את סידור ה'דחוי' לבחורי הישיבות [לא נכנס למחלוקת בין היהודים החרדים מה עדיף לעשות וכדו', אלא] הצטער מאוד ואף אמר ברכת 'דיין האמת', כדין שומע שמועה רעה... (כך שמעתי כעת).
דקדוק ההלכה בכל מצב
פעם אחת טילפן לאשתו לומר לה שתזכור שלפני שהגנן ישתול עצי אורנים בחצרם צריך לשאול את השכן אם זה לא יפריע לו, ענתה לו אשתו שהשכן כבר חרג מתחומו עוד באמצע הבניה, ומדוע אנחנו עכשיו צריכים להתחשב עמם. ענה לה ואמר, על זה כבר ויתרנו לו אז, אבל על נטיעת עצים היכולים להסתיר את החמה על זה צריכים אנו לשאול ולבקש רשות...(כך סיפר לי מאאמו"ר שליט"א).
כשאשתו נפטרה עליו [תשנ"ד ?] היה שביתה של עובדי עיריה בבני ברק ופחי הזבל עמדו ברחובות מלאים על גדותיהם, ובשעת הלויה התבוננתי וראיתי שכשבנו אומר קדיש הגרש"ד מכסה את פיו, הדבר חזר ונשנה כמה פעמים. אחרי גמר שבעת ימי האבלות נכנסתי ושאלתיו על כך ענה לי שכיון שהיו פחי זבל מגולים לא רצה לענות אמן וכו', ושאלתיו א"כ מדוע לא העיר זאת לבנו, ענה לי כיון שהיה מחיצה של אנשים מסביב אולי אפשר לומר קדיש, ולכן לא רצה לומר שלא יגיד, אבל לעצמו החמיר שלא לענות, אך כדי שלא ייראה ברבים שאינו עונה לכן כיסה את פניו...
שמעתי מבנו הר"ד שאביו אמר לו באמצע הקבורה שיכסה בעפר ויכוין לקיים מצות 'קבור תקברנו'...
שמעתי שאמר לאחד ממקורביו מיד כשחזר מהלויה שב"ה מיציאת הנשמה עד סיום הקבורה היה הכל כהלכה...
מנהגי ישראל
מכתבו בעיתון 'המודיע' נגד המניינים המושכים את תפילת נעילה וממילא מתאחר זמן מעריב במוצאי יו"כ יותר מהזמן הנהוג כמודפס בלוחות, ועי"ז יכול לגרום צער לבני ביתו והנלוים אליו מיד במוצאי יום הכיפורים...
[אמר לי לפני הימים הנוראים שכל אחד צריך לקבל על עצמו איזה הנהגה טובה שזאת יתאמץ בכל יכלתו לקיים (כמו שכתב הרש"ש בדרשתו לפני תקיעות, ועוד), והמשיך ואמר שאין להסתפק בקבלה פרטית, כגון לרוץ בכניסה לבית הכנסת, שכן אף אם יעשה זאת עדיין ישאר כל היום אַ פַּארַאך [כינוי עממי באידיש לפוחז], על כן צריך לקבל איזה הנהגה שתשנה קצת את מהותו...]
באחד מימי חול המועד סוכות אחרי תפילת ותיקין דפק הגרש"ד על הבימה והודיע שהיום בערב יתקיים כאן זכר לשמחת בית השואבה עם תזמורת, ניגש אליו הגה"צ ר"ב זילבר ואמר לו הרי כתוב 'אל תשמח ישראל אל גיל כעמים', מי התיר לכם לעשות זאת עם תזמורת?! התחיל הגרש"ד להתוכח עמו והוכיח לו שכך היה המנהג בארץ ישראל לפני הרבה שנים, עד שלבסוף השתכנע הגרב"ז ואמר שהוא גם יגיע להשתתף (שמעתי לפני שנים רבות מאחד המשתתפים - הרב ששון מרח' ירושלים 15).
סיפר על תגובה שנונה של הג"ר יוסף חיים זוננפלד להרב קוק [שהתפלא על כניסתו אל סוכתו לברכו בברכת החג 'א גוט קויטל' ביום הושענא רבה], שהיום היחיד שנפגשים 'מזמור לתודה' עם 'מזמור שיר ליום השבת' הוא הושענא רבה ... – ובירר אצלי אם זה מתאים לפי מנהגינו.
לימוד הקבלה
כפי שידוע הגרש"ד למד חברותא עם זקני אדמו"ר זצ"ל [אחרי שזקני בא לגור בבני ברק בשנת תשט"ו, וחיפש מקום ללמוד קבלה, ונכנס להרב אשלג ברחוב שד"ל, ושם נפגש עם הגרש"ד (אולי בתפילת ותיקין שהיה שם) שהציע לו ללמוד חברותא, ואכן למדו יחד] במשך כמה שנים את כל כתבי האר"י [וגם הלכו יחד ללמוד אצל הרב משה יהושע לנדמן מרומניא, שהיה בקי נפלא בכל כתבי האר"י באופן ברור מאוד, ואף התחילו ביחד לסדר את תמצית שיעוריו - שחלקם נשארו בין כתבי זקני אדמו"ר זצ"ל], וכפי ששמעתי פעם הם למדו הרבה שעות רצופות יחד בחדר סגור, מאחרי מנחה עד קרוב לחצות הלילה שאז הלכו להתפלל מעריב...
[מאבי אדמו"ר שליט"א שמעתי שבימי אברכותו (בשנת תשכ"ג או קצת אח"כ) קבע הגרש"ד ללמוד אתו חברותא כל יום עמוד גמרא לפני שחרית של ותיקין, אך כיון שזה היה מדאי קשה הופסק בהמשך הזמן.]
אמר לי פעם שבני הישיבות הליטאים צריכים להתחיל ללמוד קצת קבלה בגיל צעיר, כי אצל החסידים בלומדם ספרי חסידות כבר נודע להם יסודות הקבלה, אבל הליטאים אם לא ילמדו קצת, אז כשיתבגרו ופתאום ישמעו שיש מושגים חדשים זה ישבש אותם...
עבודת הקודש בהסתר
בליל שבת חוה"מ פסח תשמ"ט אחרי תפילת מעריב הלכתי עם אחי ריי"מ להזמין את הגרש"ד לבריתו של בני יחיאל דוד שליט"א שעמד להתקיים למחרת ביום השבת, ואשתו אמרה שהוא עדיין בבית הכנסת, הלכתי לבית הכנסת תפארת ציון וראיתי שהמתפללים כבר הלכו רק הגרש"ד עמד ליד הבימה, ובקשתי מאחי [שהיה עדיין ילד] שישאר בשקט כי רציתי לראות מה הוא עושה בלי שיבחין בנו, וראיתיו קורא ומדפדף בניירות שלו, (בהם הופיעו כוונות וכו') ואחרי כמה דקות התחיל לברך את ברכת ספירת העומר בקול גדול [שלא כדרכו בציבור לומר הכל בקול שקט, ובלי לכוין בכונות וכדו', וכנ"ל], ואחרי שגמר וספר את הספירה כהלכתה בכל דקדוקיה וכוונותיה, נגשתי אליו והזמנתיו, ונענה לי בחיוב, ואכן הגיע ביום השבת לברית בבית מדרשינו וכבדתיו ב'כסא של אליהו' [וע"ע לעיל].
אמר לי על הספר הישן 'חמדת הימים' השנוי כמה מאות שנים במחלוקת -שאע"פ שכל התפילות והבקשות ושאר דברי התלהבות לכל מעגל השנה נמצאים בו, בכל זאת חששו שמא מחברו היה נתן העזתי- איני יודע מה רוצים מספר שמבקש שיתנהגו ביום רביעי פשוט כמו בעשרת תשובה, וכי אפשר לטעון נגד כזה ספר ?!
סיפר לי משמשו בזקנותו [הרב חזקיהו פרצוביץ'] שלפני יותר משנתיים (בשנת תשע"ה או תשע"ו) בשבת ערב חג השבועות התכונן ללכת למקוה [קרה, שהיתה רחוקה קצת מביתו] כדרכו בכל שבת, והיות שכבר היה כבן 90 שנה והיה קשה לו ללכת ניסה הר"ח הנ"ל לשכנעו שיוַתר היום על המקוה עכשיו, שהרי בין כה למחרת הוא ליל שבועות שבו מקפיד מאוד לטבול לפני עלות השחר כמובא בכתבי האר"י, ענה הגרש"ד ואמר: איך אפשר לומר 'נשמת' בבוקר של שבת בלי לטבול לפני כן במקוה?!
צדיק גוזר
בחול המועד סוכות אשתקד [תשע"ז] באמצע מסיבת 'זכר לשמחת בית השואבה' שהיו עושים בסוכה שבביתו [בשנים האחרונות - בהשתתפות כמה עשרות איש], עצר באמצע ופתח את תיקוני זוהר במקום שסימן לעצמו מראש, וקרא בקול רם ותירגם את מה שכתוב שם, שאם האיש המושל שורה חסדים, ואם האשה מושלת שורה דינים, וסיים שלכן צריך שהגבר ישלוט ולא האשה... [כל הנמצאים שם ניסו להבין מה כונתו, אך הוא] סָתם ולא פירש, וחשבתי שהוא רוצה ללמד דרך ארץ לנאספים, אבל זה היה משונה, והר"א הרשלר שיער שכנראה כונתו בקשר לבחירות שעומדים על הפרק לנשיאות אמריקה, שהיו שני מועמדים, איש זה טראמפ ואשה זו קלינטון. ואכן כעבור תקופה קצרה ניצח טראמפ [בקולות מועטים יותר, נגד רוב התחזיות] ונעשה לנשיא אמריקה, המדבר טוב על ישראל.
בס"ד
בעת רצון, כחצות ליל שבת קודש 'ביום שני לחדש מנחם אב' נלקח לבית עולמו הגאון החסיד המקובל רבי 'שְׁריה בן בצלאל יעקב' דבליצקי זצוק"ל (גימטרי' של תאריך פטירתו ושל שמו שוים, דוק ותשכח).
השי"ת עושה רצון יראיו, ולכן בהיותו מדקדק תמיד שיהיה הכל בעתו ובזמנו כדת וכהלכה עם כל ההידורים, סיבבו מן השמים ששבעת ימי אבלותו יהיו במשך ימי השבוע שחל בו תשעה באב [ואף היארצייט יהיה אחרי שנכנס אב -אך לא בראש חודש עצמו-], שאז כלל ישראל נוהגים קצת אבלות על חורבן בית המקדש השקול כמיתת צדיקים.
הלך בדרכו הנכונה, דרך הישר לפני ה', בלי להסחף אחרי דעת ההמון [ואע"פ שלמד את דעת חשובי העם -אפילו הצעירים ממנו- שמכל העדות והחוגים, עכ"ז לא נסחף לקבל את כל דבריהם, עד שיברר האם זה נכון], ואעפ"כ השתדל לא להתבלט ולא להראות אדם חשוב...
ענותנותו הפשוטה:
[כעת שמעתי שהיה תקופה שגידל את זקנו, אך אח"כ חזר ו]גילח את זקנו כמעט לגמרי, וכך המשיך עד סוף ימיו ללכת עם [חליפה קצרה ו]זקן קצוץ [וכנראה שהחליט להמשיך כך גם בזקנותו, כדי שלא להתפרסם כאדם חשוב (השערת אאמו"ר שליט"א), ואפשר שהחליט שכך עדיף מכמה סיבות, להנצל מתלישת שער ומסחיטה בשבת -מאחר שהקפיד ללכת למקוה בשבת- וגם ע"פ הקבלה ראוי להמנע תמיד מתלישת שער מהזקן].
היה משאיר את העיתון בחוץ, ובעת שהיה צריך קצת להתאוורר וכדו' היה יוצא החוצה ופותח את הכסא נוח שעמד שם מקופל ומתיישב ומדליק סיגריה וקורא קצת חדשות וכדו' [היפך מרוב אנשים מבוגרים –וכ"ש מכובדים- שעושים זאת רק בהסתר ולא בפרהסיא].
פעם שאלו הרב יחזקאל בינג האם כאן הרב יושב כבר עשרות שנים [כלומר בלי לנסות להתקדם בחשיבות] ... ענה לו תיכף ומיד: כן כן, כך זה טוב מאוד להשאר ...
ופעם בחול המועד הלכתי ברחוב עם רי"ב הנ"ל ודברנו מחשיבות הגרש"ד, ובדיוק הוא עבר שם [בהליכתו לבקר את צאצאיו ולשמוח מהם], ויאמר רי"ב להגרש"ד 'בדיוק עכשיו דברנו מהרב ...', ענה הגרש"ד תיכף בתמימות 'וכי אין לכם כבר ממי לדבר רק ממני...'
כששאלתיו האם נכון ללמוד שער היחודים וכדו', ולכוין שאם אינני ראוי 'לייחד' אז זה יהיה רק בתורת 'לימוד תורה', ולא בתורת 'יחודים'... ענה לי תוך כדי דיבור: לא, לא, לא, אין זה בשבילנו, איננו ראויים לייחד יחודים, אמנם ללמוד כן אבל לא ליחד [ובזה הבנתי שהוא היה חברותא מתאימה לא"ז אדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל, שגם הוא אחז ונהג כך]...
בחורף תשס"ה נסתפקתי בנושא בריאותו של בני בכורי הבה"ח יהודה משה זצ"ל [האם להסכים להצעת הרופאים לנסות עוד איזה תוכנית חדשה של טיפולים שיש סיכויים שאולי עי"ז יבריא, אך גם יכול להיות שעי"ז יסתכן יותר ויקרב מיתתו], וכיון שכבר היה קשה לדבר בפרטות עם זקני אדמו"ר זצ"ל [שהיה אז כמה חדשים לפני פטירתו] החלטתי ללכת לשאול את הגרש"ד זצ"ל, ובאתי אליו והצעתי לו את צדדי הספק, ענה לי הגרש"ד שהוא איננו מבין בזה ולכן הוא מציע שאשאל את הגר"ח גריינימן, עניתי לו שהיום כבר שואלים את אלימלך פירר שהוא מומחה גדול יותר מכולם, ואכן שאלתיו, אבל גם הוא לא יודע מה להכריע ומציע שאשאל אדם גדול, ולכן באתי לרב שיכריע [ושאלני הגרש"ד למה איני שואל את זקני, עניתי לו שזה קשה לשאלו כיום], ושוב חזר הגרש"ד על דבריו שאינו מבין בזה, חזרתי ואמרתי לו, ומה עלי לעשות, הרי הרופאים והמומחים מסתפקים ואני צריך להכריע, ועל כן אני בא אל הרב כ'אדם גדול' שיכריע בשבילי, ועם כל זה לא הצלחתי להכניס בו את השמינית שבשמינית והוא נשאר בדעתו שאינו 'אדם גדול' ואיננו יכול לענות כאשר אינו מבין בזה...
כשדברתי עמו על נושא [שביררתי בהרחבה] מה מותר לעשות באמצע אמירת דבר שבקדושה (עי' שו"ע או"ח סי' קפג וקצא, ומג"א שם, והט"ז שם שהחמיר מאוד), ענה ואמר לי, שהוא מקפיד רק על מניעה מלעשות דבר בשעת אמירת ברכה, אבל בשאר אמירות אינו מקפיד. והמשיך בפשטות לספר על עצמו, שבשעת אמירתו פסוקי דזמרה יש לו הרבה עבודה, [כי הוא היה מהראשונים שבאו לבית הכנסת במנין 'ותיקין' שלו, והשאיר לעצמו את התפקיד] לסדר את השולחנות והספרים וקופסאות הצדקה וכו' [והביא כמה ראיות שאין צריך להחמיר יותר, ואף הביא ראיה למנהגו ממה שכתב בדרכי משה (או"ח קמד, והעתיקו המשנ"ב שם סקי"ג) שהגבאי יגלול את הספר תורה למקום הקריאה בשעת פסוקי דזמרה, כדי שלא יגרם אח"כ טירחה דציבורא].
גם אחר היותו זקן שקנה חכמה ומפורסם בכל העולם ע"י חיבוריו הנחמדים לא הרגיש פחיתות כבוד לכתוב את שם החברותא ושאתו ליבן את הנושא, וכתב זאת בעמוד השער של הספר 'נערך ע"י שריה דבילצקי ו....' - אע"פ שההוא יכול היה להיות נכדו.
אמר לי בענותנותו שהוא לא עסק כל כך בחלק ה'עיוני' של הקבלה [כלומר: הסברי רמח"ל, וביתר אריכות הסברי חכמי האשכנזים, כהרב בעל התניא וממשיכיו, והרי"א חבר והלשם וכדו']. אלא למד את הדברים כחכמי הספרדים ...
אחרי שנפטרה עליו אשתו ע"ה [בהיותו כמעט בן שבעים שנה] שאל ובירר האם ידוע מה עשו גדולי ישראל בדורות הקודמים, האם התחתנו שוב אחרי מיתת נשותיהם או לא, וברוב פשטותו שאל זאת גם ממני ואף מיותר צעירים ממני [שהיו יכולים להיות נכדיו], ולא הרגיש בזה שום פחיתות כבוד...
שמחה וצופרידנהייט [להיות מרוצה]:
השתדל תמיד להיות במצב רוח מרומם ואף מבודח, ולכן היה אומר וערטלאך [אמרות שנונות - אך כמובן בלי לבזות אף אחד וכדו'].
כמה פעמים שנכנסתי אליו בחול המועד פסח עם בני ר' יחיאל דוד, שאלני הזה בנך שאני הייתי בהכנסתו לברית? כשעניתי לו בחיוב אמר לבני: תזכור ש'כסא של אליהו' אצלך כיבדו לאחד שאוכל 'גיבראקט' בפסח...
מאן דהוא שאלו האיך אפשר לקיים את מצות 'ושמחת בחגיך'? ענה ואמר: דבר ראשון צריך להפסיק עם ההלקאה העצמית, ואז אפשר לשמוח בה'...
זכורני כשנכנסתי אליו באמצע סעודות חול המועד סוכות היה דלוק טייפ עם שירים משמחים.
נכנסתי אליו עם חתני הר"י בקרמן באמצע שבעת ימי המשתה (סיון תשע"ו), אמרתי לו זה החתן שלי, ענה לי מיד בבדיחותא 'אבל קשה לי עכשיו לרקוד', ואח"כ דיבר מעניני חתן וכו'.
בחודשים האחרונים כשנכנסתי אליו הגיע בחור ושאלו מדוע בקדושת יוצר אומרים 'לעומתם משבחים ואומרים', ובקדושת חזרת הש"ץ אומרים 'לעומתם ברוך יאמרו', ענה לו תיכף: תהיה חסיד ולא יהיה לך שאלה [שרוב החסידים אומרים בשתיהם לעומתם משבחים ואומרים].
עוד אהיה כהולך רכיל [לתועלת] איך שהתייחס על מי שהיה פרום - פארקועטשט [מחמיר עם מרירות]. היה אחד מחשובי בעלי המוסר שהיה מהמתפללים במנין 'ותיקין' שלו, ופעם אחת אחרי שרוב מתפללי ה'ותיקין' כבר הלכו חיפש הגרש"ד את הנ"ל כדי לשאול אותו משהו, ותוך כדי חיפוש שמעתיו ממלמל לעצמו: היכן הוא ה'צדיק שלנו', ותיכף ומיד סתר את פיו בידו, כאות חרטה על מה שאמר. ומזה הבנתי את הסתכלותו השלילית על אותם פרומע שהם פארקועטשט...
להמנע ממחלוקת
החליט מצעירותו לקבל כל יהודי שומר תורה ומצוות בסבר פנים יפות, ולקבל ממנו כל דבר טוב, בלי הבדל חוג ועדה.
בחדר ספריו, ששם ישב רוב שעות היממה, היה שלט בתוך מסגרת 'כאן לא מדברים על שום יהודי, לא טוב ולא רע', וכן היה נאה דורש ונאה מקיים...
בסביבות שנת תשמ"ט [כשהיהדות החרדית בארץ ישראל התחלקה לעוד שני חלקים, ובעקבות כך אף נפתח עיתון יומי חדש] הגרש"ד היה מגדולי ישראל היחידים שהצליחו לא להגיב כלום ולהשאר מחוץ לתחום זה, ולכן גם נשאר [עוד הרבה שנים] מנוי של העיתון היומי הישן 'המודיע', על אף שרוב בני קהילתו עזבו ונמנו על העיתון החדש 'יתד נאמן'. פעם שאלו הר"י בינג מה דעתו בנושא השנוי במחלוקת, ענה לו: מיין קינד זה לא יעזור לך כלום, אינני מתערב בענינים האלה.
[ואף כשניסה מאן דהוא -ברוב חוצפתו- לפרסם כאילו הגרש"ד זרק מבית מדרשו את הגה"צ ר"ב זילבר -שהיה אף הוא יחיד במינו, שנשאר להיות חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, על אף שרוב בני קהילתו עזבו ועברו ל'דגל התורה'- גם אחרי זה החליט הגרש"ד לא להגיב כלום בענין זה, לא בעד ולא נגד].
השתתפות בצער אחרים
כשאנשי חב"ד החליטו לעשות פעולות [כקניית כתר מלוכה] לקראת התגלות רבם להיות משיח בן דוד, נכנסתי אל הגרש"ד ופתח ואמר לי האם שמעת מה קרה ?! כשעניתי בשלילה המשיך ואמר לי בכאב רב: אוצר שלם של דברי תורה בהלכה באגדה בנגלה ובנסתר עומד ללכת לאיבוד... ותמהתי שוב ושאלתיו על מה הוא סח ?! המשיך וענה לי: לא שמעת מה קורה בחב"ד, וכי אין מי שיעצור את הדבר, היכן הבעלי דעת שם, אני הכרתי את הגר"ח נאה את הגאון הרב זווין וכדו', וכי אין היום כאלה בחב"ד [ואני עדיין לא הבנתי מה שייכות תחילת דבריו להמשכם], והוא המשיך ואמר לי בכאב: דע לך שאצל היהודים החרדים לדבר ה' אין משהו באמצע, יש או שחור או לבן, לדוגמה, הרב קוק היה אדם גדול מאוד, היה בקי בנגלה ובנסתר, היה עובד ה', ביום כיפורים הוא היה עומד במקומו במשך כל היום, והיה מתפלל בסידור עם כונות, והרצפה מתחתיו היתה רטובה מדמעותיו, אבל כיון שהוסכם בעיני הציבור שהקפתו לא היתה נכונה מחקוהו מארון הספרים שלנו, ואין לומדים בספריו כלל, וא"כ גם אצל חב"ד יהיה כך, הרי לא יידעו להבדיל בין האלטער רבי והמיטאלער רבי להיונגער רבי [בין הרבי הזקן והרבי האמצעי לרבי הצעיר], ולכן יפסיקו לגמרי מלעסוק בכל ספרי חב"ד... [זה היה הרגשתו בכאב רב על כל הענין -אע"פ שהוא עצמו לא עסק כל כך בתורת חב"ד, כנ"ל- בעוד אחרים התחילו להלחם ולהתוכח נגד או להיפך, עד שנהפך לויכוח פוליטי גדול, לעומתם הגרש"ד רק כאב את ההפסד של עולם התורה].
כשפינו חיילים [בהוראת ראש הממשלה - אריק שרון] את היהודים [המתנחלים] שגרו בגוש קטיף [שבאיזור עזה] נסער כולו ודיבר בכאב לב על הצער הגדול של התושבים שמגרשים אותם מהבתים שגרו שם כמה עשרות שנים, ואמר לי שחושב איזה צער הוא היה מרגיש אם היו מגרשים אותו מהבית שלו שגר בו עשרות שנים... [אך נזהר לא להכנס לנושאים השנויים במחלוקת בין היהודים החרדים, האם יש רווח מהפינוי או לא, אלא כל התעסקותו בזה היה ההשתתפות בצער של יהודים אחרים...]
כמו כן כששמע שהבג"ץ החליט לבטל את סידור ה'דחוי' לבחורי הישיבות [לא נכנס למחלוקת בין היהודים החרדים מה עדיף לעשות וכדו', אלא] הצטער מאוד ואף אמר ברכת 'דיין האמת', כדין שומע שמועה רעה... (כך שמעתי כעת).
דקדוק ההלכה בכל מצב
פעם אחת טילפן לאשתו לומר לה שתזכור שלפני שהגנן ישתול עצי אורנים בחצרם צריך לשאול את השכן אם זה לא יפריע לו, ענתה לו אשתו שהשכן כבר חרג מתחומו עוד באמצע הבניה, ומדוע אנחנו עכשיו צריכים להתחשב עמם. ענה לה ואמר, על זה כבר ויתרנו לו אז, אבל על נטיעת עצים היכולים להסתיר את החמה על זה צריכים אנו לשאול ולבקש רשות...(כך סיפר לי מאאמו"ר שליט"א).
כשאשתו נפטרה עליו [תשנ"ד ?] היה שביתה של עובדי עיריה בבני ברק ופחי הזבל עמדו ברחובות מלאים על גדותיהם, ובשעת הלויה התבוננתי וראיתי שכשבנו אומר קדיש הגרש"ד מכסה את פיו, הדבר חזר ונשנה כמה פעמים. אחרי גמר שבעת ימי האבלות נכנסתי ושאלתיו על כך ענה לי שכיון שהיו פחי זבל מגולים לא רצה לענות אמן וכו', ושאלתיו א"כ מדוע לא העיר זאת לבנו, ענה לי כיון שהיה מחיצה של אנשים מסביב אולי אפשר לומר קדיש, ולכן לא רצה לומר שלא יגיד, אבל לעצמו החמיר שלא לענות, אך כדי שלא ייראה ברבים שאינו עונה לכן כיסה את פניו...
שמעתי מבנו הר"ד שאביו אמר לו באמצע הקבורה שיכסה בעפר ויכוין לקיים מצות 'קבור תקברנו'...
שמעתי שאמר לאחד ממקורביו מיד כשחזר מהלויה שב"ה מיציאת הנשמה עד סיום הקבורה היה הכל כהלכה...
מנהגי ישראל
מכתבו בעיתון 'המודיע' נגד המניינים המושכים את תפילת נעילה וממילא מתאחר זמן מעריב במוצאי יו"כ יותר מהזמן הנהוג כמודפס בלוחות, ועי"ז יכול לגרום צער לבני ביתו והנלוים אליו מיד במוצאי יום הכיפורים...
[אמר לי לפני הימים הנוראים שכל אחד צריך לקבל על עצמו איזה הנהגה טובה שזאת יתאמץ בכל יכלתו לקיים (כמו שכתב הרש"ש בדרשתו לפני תקיעות, ועוד), והמשיך ואמר שאין להסתפק בקבלה פרטית, כגון לרוץ בכניסה לבית הכנסת, שכן אף אם יעשה זאת עדיין ישאר כל היום אַ פַּארַאך [כינוי עממי באידיש לפוחז], על כן צריך לקבל איזה הנהגה שתשנה קצת את מהותו...]
באחד מימי חול המועד סוכות אחרי תפילת ותיקין דפק הגרש"ד על הבימה והודיע שהיום בערב יתקיים כאן זכר לשמחת בית השואבה עם תזמורת, ניגש אליו הגה"צ ר"ב זילבר ואמר לו הרי כתוב 'אל תשמח ישראל אל גיל כעמים', מי התיר לכם לעשות זאת עם תזמורת?! התחיל הגרש"ד להתוכח עמו והוכיח לו שכך היה המנהג בארץ ישראל לפני הרבה שנים, עד שלבסוף השתכנע הגרב"ז ואמר שהוא גם יגיע להשתתף (שמעתי לפני שנים רבות מאחד המשתתפים - הרב ששון מרח' ירושלים 15).
סיפר על תגובה שנונה של הג"ר יוסף חיים זוננפלד להרב קוק [שהתפלא על כניסתו אל סוכתו לברכו בברכת החג 'א גוט קויטל' ביום הושענא רבה], שהיום היחיד שנפגשים 'מזמור לתודה' עם 'מזמור שיר ליום השבת' הוא הושענא רבה ... – ובירר אצלי אם זה מתאים לפי מנהגינו.
לימוד הקבלה
כפי שידוע הגרש"ד למד חברותא עם זקני אדמו"ר זצ"ל [אחרי שזקני בא לגור בבני ברק בשנת תשט"ו, וחיפש מקום ללמוד קבלה, ונכנס להרב אשלג ברחוב שד"ל, ושם נפגש עם הגרש"ד (אולי בתפילת ותיקין שהיה שם) שהציע לו ללמוד חברותא, ואכן למדו יחד] במשך כמה שנים את כל כתבי האר"י [וגם הלכו יחד ללמוד אצל הרב משה יהושע לנדמן מרומניא, שהיה בקי נפלא בכל כתבי האר"י באופן ברור מאוד, ואף התחילו ביחד לסדר את תמצית שיעוריו - שחלקם נשארו בין כתבי זקני אדמו"ר זצ"ל], וכפי ששמעתי פעם הם למדו הרבה שעות רצופות יחד בחדר סגור, מאחרי מנחה עד קרוב לחצות הלילה שאז הלכו להתפלל מעריב...
[מאבי אדמו"ר שליט"א שמעתי שבימי אברכותו (בשנת תשכ"ג או קצת אח"כ) קבע הגרש"ד ללמוד אתו חברותא כל יום עמוד גמרא לפני שחרית של ותיקין, אך כיון שזה היה מדאי קשה הופסק בהמשך הזמן.]
אמר לי פעם שבני הישיבות הליטאים צריכים להתחיל ללמוד קצת קבלה בגיל צעיר, כי אצל החסידים בלומדם ספרי חסידות כבר נודע להם יסודות הקבלה, אבל הליטאים אם לא ילמדו קצת, אז כשיתבגרו ופתאום ישמעו שיש מושגים חדשים זה ישבש אותם...
עבודת הקודש בהסתר
בליל שבת חוה"מ פסח תשמ"ט אחרי תפילת מעריב הלכתי עם אחי ריי"מ להזמין את הגרש"ד לבריתו של בני יחיאל דוד שליט"א שעמד להתקיים למחרת ביום השבת, ואשתו אמרה שהוא עדיין בבית הכנסת, הלכתי לבית הכנסת תפארת ציון וראיתי שהמתפללים כבר הלכו רק הגרש"ד עמד ליד הבימה, ובקשתי מאחי [שהיה עדיין ילד] שישאר בשקט כי רציתי לראות מה הוא עושה בלי שיבחין בנו, וראיתיו קורא ומדפדף בניירות שלו, (בהם הופיעו כוונות וכו') ואחרי כמה דקות התחיל לברך את ברכת ספירת העומר בקול גדול [שלא כדרכו בציבור לומר הכל בקול שקט, ובלי לכוין בכונות וכדו', וכנ"ל], ואחרי שגמר וספר את הספירה כהלכתה בכל דקדוקיה וכוונותיה, נגשתי אליו והזמנתיו, ונענה לי בחיוב, ואכן הגיע ביום השבת לברית בבית מדרשינו וכבדתיו ב'כסא של אליהו' [וע"ע לעיל].
אמר לי על הספר הישן 'חמדת הימים' השנוי כמה מאות שנים במחלוקת -שאע"פ שכל התפילות והבקשות ושאר דברי התלהבות לכל מעגל השנה נמצאים בו, בכל זאת חששו שמא מחברו היה נתן העזתי- איני יודע מה רוצים מספר שמבקש שיתנהגו ביום רביעי פשוט כמו בעשרת תשובה, וכי אפשר לטעון נגד כזה ספר ?!
סיפר לי משמשו בזקנותו [הרב חזקיהו פרצוביץ'] שלפני יותר משנתיים (בשנת תשע"ה או תשע"ו) בשבת ערב חג השבועות התכונן ללכת למקוה [קרה, שהיתה רחוקה קצת מביתו] כדרכו בכל שבת, והיות שכבר היה כבן 90 שנה והיה קשה לו ללכת ניסה הר"ח הנ"ל לשכנעו שיוַתר היום על המקוה עכשיו, שהרי בין כה למחרת הוא ליל שבועות שבו מקפיד מאוד לטבול לפני עלות השחר כמובא בכתבי האר"י, ענה הגרש"ד ואמר: איך אפשר לומר 'נשמת' בבוקר של שבת בלי לטבול לפני כן במקוה?!
צדיק גוזר
בחול המועד סוכות אשתקד [תשע"ז] באמצע מסיבת 'זכר לשמחת בית השואבה' שהיו עושים בסוכה שבביתו [בשנים האחרונות - בהשתתפות כמה עשרות איש], עצר באמצע ופתח את תיקוני זוהר במקום שסימן לעצמו מראש, וקרא בקול רם ותירגם את מה שכתוב שם, שאם האיש המושל שורה חסדים, ואם האשה מושלת שורה דינים, וסיים שלכן צריך שהגבר ישלוט ולא האשה... [כל הנמצאים שם ניסו להבין מה כונתו, אך הוא] סָתם ולא פירש, וחשבתי שהוא רוצה ללמד דרך ארץ לנאספים, אבל זה היה משונה, והר"א הרשלר שיער שכנראה כונתו בקשר לבחירות שעומדים על הפרק לנשיאות אמריקה, שהיו שני מועמדים, איש זה טראמפ ואשה זו קלינטון. ואכן כעבור תקופה קצרה ניצח טראמפ [בקולות מועטים יותר, נגד רוב התחזיות] ונעשה לנשיא אמריקה, המדבר טוב על ישראל.