בתחילת האשכול עוד בחיי רבינו זצ''ל עלי אדמות, כתבתי כמה דברים אודותיו.
נכנסתי עכשיו ואני קורא את הדברים אודות מו''ר זצ''ל, ואני מרגיש צורך לחלוק איתכם את הרב 'שלי'. דהיינו, כמו שאני הכרתי אותו, במבט סובייקטיבי לחלוטין.
הרגשה שלי שאינני יודע להגדירה היטב, אבל כך אומר, כי בעיני שלי ראיתי ברבינו ביאור מוחשי לדרכם של בית שמאי. רבינו היה באופיו מבית שמאי. כל מי שמבין את המהלך של בית שמאי מבין כי את התורה לא מלמדים על רגל אחת. יש כבוד לתורה, והוא מחייב צורת העברת הדברים בכבוד ובקביעות. מרב לתלמיד בדווקא. כששמאי דחף את הגוי באמת הבנין, הוא לא עסק בפגיעה בו, כי אם בכבוד התורה. הנהגה זו שזורה בכל הנהגותיו של רבינו זצ"ל. קירוב לתלמידים, ואמירה ברורה של דחיה לשאולות שבאו 'סתם כך'. לכן גם נעלו את הדלתות בשיעורים. כאן מוסרים תורה כעת. לא שייך שצלצול טלפון וכד' יפריע, או יגרום למישהו לצאת באמצע! פעם שאל אותי מישהו לפני השיעור בליל שישי אם אפשר לצלם באמצע השיעור, ועניתי לו שאין צורך בתשובה, כשיתחיל השיעור, הוא כבר ירגיש לבד. וכך הווה. היה לו ברור שיש כאן מעמד של מסירת תורה. כנתינתה מהר סיני. שם כנראה, לא יצאו באמצע. זה היה עסק רציני. וכך נהג רבינו תמיד במסירת דברי תורה.
אחד מבעלי התשובה הוותיקים ביותר אמר לי כי בשנתיים הראשונות הרב עוד היה בסגנון אחר. פתוח ונחמד, והיה מזמין אותם לסעודות שבת אצלו. ורק אח''כ זה השתנה, ונהפך להנהגתתלמיד ורב, עם כל הדקדוקים.
גם בתוכן דבריו אודות העתיד לבוא עלינו, תמיד דיבר שחור משחור, לא היקל, ולא ניסה לייפות את הדברים. כך היו הדברים בעיניו, ולדבריו אין בר דעת שיכול לראות את העתיד אחרת. הוא חזר על כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה ווארייציות, שקשה לחזור עליהם. אבל הוא לא פקפק בכהוא זה שהעתיד נורא. שאין צד להסתובב ולעצום עיניים. שאם תשובה לא עשינו, מוכרח שיעמיד עלינו מלך קשה כהמן.
אני לא יודע איפה להתחיל, אבל הכאב על אובדן גדול בתורה כמותו, מזכיר לנו משהו מתקופת התנאים, כשתורה שבעל פה עדיין לא נכתבה, ו
התורה היתה חקוקה בליבם של החכמים. הם היו מעבירים את התורה לתלמידיהם ומנחילים אותה לדור הבא. באופן שקל להבין את גודל הטרגדיה בהריגת החכמים ע''י ינאי, או ע''י הורדוס, שאין זה
רק צער על מיתת צדיקים, אלא איבוד נורא של חלקי תורה שקיימים רק בתוכם.
(כך גם הצער והאבילות על מיתת תלמידי רבי עקיבא).
כך בדיוק היא התחושה בפטירת האדם ה'גדול בענקים' הזה, אין לנו תמורתו. תורתו היתה דיליה באופן שאין מי שיוכל להעביר אותה או ללמד אותה (ק"ו לא לחדש אותה) בצורתה המיוחדת. איבדנו, והאבדן הוא מוחשי ואמיתי. לא כמליצה.
תלמידי חכמים נקראים 'יחידים'. כי זוהי מהותם. לא בטלים לדעת ההמון, הם חלק מהכלל, אבל יש להם ד' אמות של רשות היחיד פרטית לחלוטין, בהם אין מגע לעולם החיצון. יחיד היה רבינו, לא רק במשמעות של יחיד בדורו, כי אם גם בכל אישיותו. היה 'לעצמו'.
כמה פעמים אמר שאדם חייב להיזהר שלא יהיה תלוי עליו שלט 'נגרר'...
עד כדי כך שכמה פעמים אמר לאנשים מסויימים שכדאי להם לגור 'ליד'..., דהיינו בשכונות ליד כולם. כדי שיהיה להם את כל מוסדות הקהילה, אבל שהם עצמם יהיו 'ליד'.כדי שלא יבלעו. נראה לי שאז אמר לאחד ששערי חסד יהיה טוב בשבילו. זה מספיק 'ליד', זה לא בתוכו ממש...
גודל יגיעתו בתורה לא ידוע מספיק לכולם. רבינו היה נראה למי שלא הכירו ממש מקרוב כמי ש'מסודר' כאן בעולם הזה. הלבוש המוקפד, הסדר, הרטוריקה וכד' נתנו לפעמים (למי שלא מכיר)הרגשה כאילו הוא פשוט היה 'מצליחן', מוכשר ורהוט. אמנם, למי שהכירו היטב ידוע כמה יגיעה ועמל מושקע בכל 'משהו' שבו. התפרסם בלוויה (ע"י הרב עדס) מה שסיפר לו ת"ח גדול שבילדותו גר אצל הרב תקופה ארוכה, כי מעולם לא ראה אותו הולך למיטה לישון, אלא תמיד היה רואה אותו לומד או ישן עם הספר על הפנים תוךכדי הלימוד.
כמו''כ,
(דבר שלא ראיתי שכתבו או סיפרו עליו), ידוע בבירור כי היה צם
כל שיני וחמישי,וכן את
כל תעניות הצדיקים. זה באמת לא נראה עליו באופן חיצוני, אבל הרב היה קודש קדשים.
כל הנהגתו היתה הנהגה אחר השכל. בלי שום יוצא מן הכלל. וזה דבר שכולם הכירו בו.
דיברתי איתו פעם על תאוות ושליטת השכל, וכדוגמא הבאתי את המציאות שאדם אכל ארוחת ערב בביתו, ואח''כ הולך לבר מצוה או חתונה, ואוכל שם. שבעיקרון זוהי אכילה ללא שום צורך או תועלת גופנית. והוא אמר לי מיד 'עוברים בזה על 'ונשמרתם' ללא כל ספק'. אולי זה ביטוי חריף קצת למי שלא מורגל. אבל מי שכן הכיר, ידע שהרב מדוייק בדבריו. אין בהם גוזמא. הוא התכוון לכך בשיא הרצינות.
ענה לי פעם בחריפות גדולה ממש אודות הנהגות קהילות מסויימות בחומרות רבות וכד', בין היתר אמר לי שלא יתכן שכל חייו של יהודי יתנהלו סביב המטבח. כמובן לכל בן דעת, הרב התייחס לשאלה מסויימת ולדוגמאות ברורות שהצגתי. אבל התגובה היתה חריפה מאוד. הוא אפילו הביא לי דוגמא של יהודי מוכר מאוד שראה באותו יום בכותל בוותיקין מדבר עם בנו שהיה בנח"ל החרדי (הקבוצה הראשונה) שהתפללו בכותל 'תרח'. הרב אמר בבירור כי בנו של האיש הידוע הגיע לשם כי הנהגת הבית היא כמו צנטריפוגה שמסתובבת חזק מידי. מי שחלש ינשור ויעוף.
הרב סיפר לי אז כי בחברון היו כאלו שהחמירו לא לאכול אצל הוריהם. וזה היה נושא שלם בישיבה, עד שקם בחור חשוב מאוד (היום מגדולי דורינו, ומו"ר אמר לי שבטח כיום הוא לא ירצה שיזכירו לו את זה) דפק בחדר האוכל ואמר שמי שלא אוכל אצל הוריו צריך לבדוק אחריו שמא יש בו שמץ פסול...
בכלל היה מתייחס ברצינות למה שמדברים, ולכן לא היה מצב שאדם רגיל ידבר לידו 'סתם כך' בלי מחשבה. זה לא היה עובר. אחרי השיעור בליל הושענא רבה, שמעתי את הרב בן פורת אומר לו שיש תועלת גדולה בשיעור. מיד אמר לו רבינו 'ציבור ראיתי, תועלת לא ראיתי...'. מי שמכיר את המשפטים הקצרים החתוכים והגדושים-מבין. איך אהב את הדייקנות, וכמה לא אהב סתם ברברת.
כהדרכה ללימוד מסודר במה שמכונה 'מחשבה', אמר לי שאם אני משקיע בזה זמן קבוע, עדיף ללמוד פעמיים בשבוע חמש שעות רצוף מהר''ל, מאשר כל יום שעה וחצי.
כמו''כ אמר לי שכדאי לי להיזהר לא 'להינעל' על ספר אחד בלבד או רב אחד בלבד. ראוי שאדם תמיד 'יציץ' גם בסגנונות שונים, בכדי לא לאבן את השכל בכיוון אחד בלבד.
מה שהפתיע אותי מאוד אז, שבמקום להורות לי להתחיל נפש החיים או דעת תבונות וכד', הוא אמר לי להתחיל בלימוד מסודר של
ר' ירוחם,שהוא מלמד כל אחד איך ניגשים לחז''ל. ומכתב מאליהו (כל יום לפני השינה..., כך אמר לי, נדמה לי שאז גם אמר לי שחלק ה' לא כ''כ מוסמך, אני מקווה שאינני טועה).
הרבה פעמים היה אומר תראו איזה כח ועוצמה יש כשחילוניים עושים תשובה, תארו לכם מה יקרה כשאנחנו נעשה תשובה...! בניסוח כזה או אחר שמעתי ממנו הרבה פעמים ('כשהחרדים יעשו תשובה...')
פעם שמעתי שהסביר למישהו את החילוק בין הספרדים לאשכנזים, שספרדים חוזרים בתשובה כ"כ בקלות יחסית. והאשכנזים..., הוא אמר לו שזו השפעה ישירה של הגלות. אלו היו בגלות ישמעאל ואלו בגלות אדום. הערבים מאמינים כולם, גם בשטויות מופלגות, אבל כח האמונה טבוע בהם. ואלו היו בגלות אדום שלא מאמינים בכלום, והולכים אחר הבנת שכלם. הרב גם ציין לו כי אפילו שאנחנו כאן בארץ כבר, ולא בתוך הגויים, זה לא ישתנה גם עוד הרבה דורות, כי טבוע ב'גנים' שלנו.
זה שמו''ר למד את ליוקטי מוהר''ן זה לא שאלה, אבל גם לא ראיה לכלום, כי הרב קרא ולמד
הכל. כפשוטו. גם כתבי פילוסופיה של חכמי אומות העולם. היה בקי בדבריהם מאוד. בבית הכסא בביתו היו לו מדפים מלאים...
כך כתבתי
לפני כמה שנים בתחילת האשכול-
דרדקי כתב:
גאון מאויים, ידוע שכח קליטתו היא שלא במושגינו המצומצמים, מקרוב ומכלי ראשון אני יכול להעיד על ידיעתו הרבה בכל כתבי הפילוסופיה בבקיאות ועיון מבהילים. וכן על ידיעתו הרבה בכל חכמות הטבע. אלא שלא כאן המקום.
כנראה שכאן כן המקום להביא כמה דברים מתוך מה ששמעתי במשך השנים מכלי ראשון-
סיפר לי ידיד מבעלי התשובה הוותיקים ביותר כי הוא הצליח לשכנע את מו''ר לתת סדרת שיעורים בתל אביב לפני החבר'ה שנשארו מאחור. אמנם כבר בדרך לשיעור בפעם הראשונה אמר לו שהוא מתחרט, ושהוא לא יבוא עוד פעם. וגם הפעם לר ידבר דברי תורה. הרב נתן שם שיעור בפילוסופיה אודות מושגי הטוב והרע. ואחד (בשם נמרוד, כמה סמלי....) התווכח איתו בלי סוף. באיזה שלב ההוא אמר לרב 'קאנט לא סובר כך'. הרב עצר ואמר לו 'אם יש איזה דבר שנמסר או הודפס בשם קאנט שאינני יודע אותו על בוריו, תתווכח איתי'. הרב היה אז בגיל 40, וכבר היה בקי גם בכל כתבי הפילוסופיה הידועים מכל הדורות לבוריים. כמובן שיש שלא יבינו את הענין, אבל לא נורא...
סיפר לי ידיד חילוני שעוסק בהומופאטיה, שטיפל בביתו של הרב שולמית ע''ה לפני שנפטרה, ומחמת כך נוצר קשר חזק מאוד בינו לרב. הוא סיפר שהרב שאב ממנו את כל חכמת הרפואה האלטרנטיבית, את כל צורת בתפיסה שלהם אודות גוף ונפש וכד'. אשתו של הנ''ל אסטרולוגית מאוד מפורסמת, וכך גם אצלה הרב למד (לטענתה את
כל)יסודות החכמה הזו. היא הגדירה את הרב כ'משאבת חכמה'. הוא ידע את כל ההקדמות לחכמה זו, את כל סדר מערכות הכוכבים והיחס ביניהם, ופשוט בא 'לסגור חורים' שאל ושאל ושאל במשך כמה ימים ברציפות את שניהם את כל מה שהיה לו לשאול, עד ש(לדעתם) ידע והבין
הכל.
נשר כתב:
כתבו שהוא שנא טפשות, זה נכון מאד, אבל ראיתי גם איך שהוא מתייחס יפה לכל מיני אנשים מסכנים, ודבר ידוע שהיה לו את כל הסבלנות שבעולם לנוער נושר
זה נכון, אבל בעירבון מוגבל. דהיינו, שמסכן שלא אמור להיות חכם, הוא יכל להתייחס אליו הכי יפה, כי לא טיפש באופן אקטיבי (לא מצאתי הגדרה בהירה יותר...), אבל מי שבדעתו אמור להיות בעל שכל, ודיבר שטויות, או ששאל שאלה סתם בלי מחשבה...היה יכול לקבל מבט כזה שרק הרב יכל לתת...
זה ששלח לגר''ח היה בשבילי חידוש גדול. לא יודע להגדיר מדוייק, אבל באופן טבעי לעולם לא הייתי חושב שהוא ישלח לגר''ח. לא בזלזול, ח''ו, אלא מכיוון שבעינינו הם מייצגים כמעט שני הפכים בהנהגותיהם, ובצורת חשיבתם ותפיסתם. אין לי איך להסביר...