פורום אוצר החכמה

אברך כתב:

דורשי יחודך כתב:

פשיסחא כתב:צילומי מכתבי תשובה של הגרח"ק לרב יצחק דוד אלתר (בן הפני מנחם זצ"ל) ששלח לו הערות על ספרי דרך אמונה,
מעניי לציין את התייחסותו של הגרח"ק להערות מספרי אחרונים: ''רוב הספרים שמציין (ובכללן גם ס' שפ"א)אינם תחת ידי ומהם שלא ראיתי כלל ואיני יודע מי מחברם''.

ידיו אמונה - הגרח''ק.pdf

אכן מעניין. לפני כשמונה שנים בערך כשלמדו ר"ה במחזור הקודם של דף היומי, ישבתי בשיעורו של האדמו"ר מטאלנא על דף י'. הביא נידון שכתוב בדרך אמונה ואמר שכבר עמד עליו השפ"א, והתבטא "פרעג איך, טיירע ר' חיים, פאר ואס לערנט איר נישט שפת אמת?"

פרעג איך, טיירע אדמו"ר מטאלנא, פאר ואס לערנט איר נישט דרך אמונה?
מצויין שם עשרות פעמים מהספר שפת אמת.

פשיסחא כתב:

אברך כתב:

דורשי יחודך כתב:

פשיסחא כתב:צילומי מכתבי תשובה של הגרח"ק לרב יצחק דוד אלתר (בן הפני מנחם זצ"ל) ששלח לו הערות על ספרי דרך אמונה,
מעניי לציין את התייחסותו של הגרח"ק להערות מספרי אחרונים: ''רוב הספרים שמציין (ובכללן גם ס' שפ"א)אינם תחת ידי ומהם שלא ראיתי כלל ואיני יודע מי מחברם''.

ידיו אמונה - הגרח''ק.pdf

אכן מעניין. לפני כשמונה שנים בערך כשלמדו ר"ה במחזור הקודם של דף היומי, ישבתי בשיעורו של האדמו"ר מטאלנא על דף י'. הביא נידון שכתוב בדרך אמונה ואמר שכבר עמד עליו השפ"א, והתבטא "פרעג איך, טיירע ר' חיים, פאר ואס לערנט איר נישט שפת אמת?"

פרעג איך, טיירע אדמו"ר מטאלנא, פאר ואס לערנט איר נישט דרך אמונה?
מצויין שם עשרות פעמים מהספר שפת אמת.

בחיפוש בתוכנת האוצר עולה כי הספר שפת אמת מוזכר פעם אחת בדרך אמונה, פעם אחת בדרך חכמה, ו4 פעמים בנחל איתן

יאיר כתב:אמר אחד הרבנים, אנשים מתפעלים ממופתים ומכך "שצדיק גוזר והקב"ה מקיים"..
אני מתפעל מדבר אחר, לנו יש את ר' חיים בעל ה'מופת' הכי גדול והוא ש"הקב"ה גוזר והצדיק מקיים"!

אברך כתב:תעשה חיפוש בבר אילן, לפחות עשרים פעמים, חלקם בראשי תיבות.

דורשי יחודך כתב:

אברך כתב:תעשה חיפוש בבר אילן, לפחות עשרים פעמים, חלקם בראשי תיבות.

מעניין, תוכל להעלות את התוצאות מבר אילן?

לכשיבקע כתב:

אברהם כתב:ב. חביבות המצוות

חשבו על המצוה ש'המציא' אביו הקדוש והוא החזיק בה ברוב חביבות: לקטוף את הסכך לסוכה, ולהתאמץ בסחיבת הענפים... הלמדנים יטענו שאין בין זה לבין חיתוך קרן האיל מראשו לעשיית השופר – ולא כלום... איזו מין מצוה זו לקטוף את הסכך בעצמו?

[אני הקטן חשבתי פעם לבאר המנהג המפליא הזה, עפי"ד הגמרא בראש השנה יג,א (ובעיקר בדברי רש"י שם ד"ה ואמר מר) שהטעם שנקרא חג הסוכות "חג האסיף" על שם שאוספים את פסולת גורן ויקב לסכך בו את הסוכות. נמצא שאיסוף הסכך עצמו מן השדה הוא חלק מצורת החג. (באותה שנה שחשבתי רעיון לזה, אינה ה' לידי כמה וכמה חברים שביקשוני לסייעם לסחוב את ענפי הסכך שחתכו ברחבי העיר... ושמחתי)]

לענ''ד סכך שאני מדמייתינן עליה בסוכה יב. קרא דצאו ההר וגו'.

אשרי יושבי ביתך כתב:

לכשיבקע כתב:

אברהם כתב:ב. חביבות המצוות

חשבו על המצוה ש'המציא' אביו הקדוש והוא החזיק בה ברוב חביבות: לקטוף את הסכך לסוכה, ולהתאמץ בסחיבת הענפים... הלמדנים יטענו שאין בין זה לבין חיתוך קרן האיל מראשו לעשיית השופר – ולא כלום... איזו מין מצוה זו לקטוף את הסכך בעצמו?

[אני הקטן חשבתי פעם לבאר המנהג המפליא הזה, עפי"ד הגמרא בראש השנה יג,א (ובעיקר בדברי רש"י שם ד"ה ואמר מר) שהטעם שנקרא חג הסוכות "חג האסיף" על שם שאוספים את פסולת גורן ויקב לסכך בו את הסוכות. נמצא שאיסוף הסכך עצמו מן השדה הוא חלק מצורת החג. (באותה שנה שחשבתי רעיון לזה, אינה ה' לידי כמה וכמה חברים שביקשוני לסייעם לסחוב את ענפי הסכך שחתכו ברחבי העיר... ושמחתי)]

לענ''ד סכך שאני מדמייתינן עליה בסוכה יב. קרא דצאו ההר וגו'.

הנה במה שמרן זצ"ל הי' נוהג בעצמו לטרוח ולקטוף סכך לסוכה, מה שלא נהגו בזה רוב ישראל. והדבר מחודש דהא הוי רק הכשר מצוה ולא מצוה עצמה ומנ"ל דיש בזה מצוה בו יותר מבשלוחו, הן אמת דבמכות (דף ח) מבואר דחטיבת עצי המערכה וחטיבת עצי סוכה אי"ז מצוה דכיון שמצא קצור - אינו קוצר, א"כ גם שלא מצא קצור - לא חשיב מצוה אלא הכשר מצוה.

אך י"ל דגם בהכשר מצוה מצינו דמצוה בו יותר מבשלוחו, וכדמצינו בהל' שבת דיש ענין להתעסק בצרכי שבת, וגם בשו"ע (או"ח סי' תס ס"ב) איתא: 'הרא"ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתה ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא בעצמו במצוה'. וכתב שם המ"ב (סק"ה) דמצוה בו יותר מבשלוחו. ובסק"ו הביא דמהרי"ל פסק ליזהר כן לכתחילה בכל המצות. ואע"פ דאפיית מצות הוא רק הכשר מצוה. ויתכן דבשאר מצוות הוא טירחא מרובה, אבל אצל מרן זצ"ל הי' קטיפת סכך קרוב לביתו (ע"י ישיבת פוניבז' לצעירים) - לכן נהג בדב"ז.

וכן יש להוכיח מהא דשילהי תענית לגבי י' באב דהוא יום שמחה שפסקו מלכרות עצים למערכה, וברשב"ם (ב"ב קכא, ב) ביאר על שזכו להשלים מצוה גדולה כזו [ודלא כרבינו גרשום דפי' דהשמחה הי' על שהתחילו ללמוד אח"כ. והגר"א ביו"ד סי' רמו סכ"ו כ' דזה המקור לעשות סעודה לגמרה של תורה, יעו"ש]. ואע"פ דבגמ' מכות הנ"ל מבואר דאי"ז מצוה, אע"כ דחשיב מצוה עכ"פ לענין זה שיש שמחה כשגומרים לקצוץ עצים למערכה.

דורשי יחודך כתב:בטעמא דקרא פ' שמיני עומד רבינו זצ"ל על הייחוד של כלי חרס:
א. מק"ט רק מתוכו ולא מגבו
ב. מק"ט אפילו במחובר - תנור (כמדומה לי שזה לא כ"כ פשוט, וי"א שתנור זה דין מיוחד)
ג. אין לו טהרה במקוה
ומבאר שהחומר של כלי חרס הוא גרוע - בעצם הוא עפר בעלמא, וכל החשיבות הוא רק מצד הכלי קיבול שלו. ולכן כל השם כלי הוא רק ה"תוך."
לכן:
א. כמובן רק התוך מק"ט ולא הגב
ב. מק"ט במחובר משום שהתוך לא מחובר.
ג. אין לו טהרה במקוה כי א"א להטביל את התוך...

מצד אחד זהו אופייני לדרכו בס' טעמא דקרא ששואל הרבה מה טעם הדין, וחותר תמיד להבין טעמי ההלכות. מצד שני מצד אופי ההסבר הוא לכאורה יוצא דופן לדרכו ז"ל.
(אגב שמעתי שכעין זה כתוב בחידושי הרי"מ, אינני יודע היכן. אמרו לי שמובא ב"שפתי חיים" על התורה אולי פרשת שלח. אינו תח"י.)

ש. ספראי כתב:שיחה מרתקת עם החברותא של רבינו זיע"א, הגרח"י שפירא ר"י שערי תורה (ובתוכו פנינים מגיסו הרב 'השוחט' שליט"א)
רשימות מרבינו בענייני פסח ועוד פנינים מרבינו זצ"ל, בגליון החג של קוראים אלעד
מנהגי החג והליכותיו, עם איזכורים מדברי רבנו זיע"א
(וגם סקירה על דעת גדו"י על מלחמת נפוליאון- רוסיה, אגרת בעל התניא בענין ואיזכור להערות הרב 'איש ספר' עליהם, וידוי וביעור מעשרות מהגרש"ז רווח ועוד ועוד, ואפילו סיפור מתח 'הלכתי'...)

http://korimelad.comiton.com/

מי אנוכי כתב:קישור להורדת מצגות ערב פסח וחג הפסח משנה שעברה במחיצת רבינו זיע"א
באדיבות מכון דרך אמונה - בקודש פנימה
https://www.jumbomail.me/j/me7nni3O5Uqb ... paign=sent

תוקף הקישור יפוג עוד כחמשה ימים

שמואל דוד כתב:תמונה יפה:

281A9CC5-735F-4F26-8A53-D02724B38D7B.jpeg

מיללער כתב:מה בין סיני לעוקר הרים? הרהורים

בשבוע העעל"ט לקחתי בידי את הספר החדש "שיח דבר" מכתבי תורה בין הגרח"ק זצ"ל ויבדלחט"א הגרד"ל שליט"א

התחלתי לעבור על הספר, יש בה הרבה מה להתרשם משני גאונים חלוקים כ"כ במהות גאונותם ומצאו מבנה משותף כאברכים צעירים בני שלשים, ושקלי וטרי ברחבי ש"ס בבלי וירושלמי, ספרי וספרא, בפלאי פלאים.

רציתי לשתף סנסן א' מהתרשמותי שלדעתי דעת עני, מבטא את הדו שיח בין הגאונים, ואת היחידיות ביניהם.

במכתב א' מקשה הגרד"ל קושיא נפלאה, בגמ' מנחות פ: תני רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה, היכי נעביד נקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא (ותמורת תודה אין בה לחם) לא נקריב לחם בהדה דלמא תודה היא וכו' וליתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא (הבהמה החדשה) תודה והא לחמה, ואי הך דקיימא תודה היא, הא לחמה ואידך תיהוי שלמים (שאין לה לחם) ומשני משום דקא ממעט באכילה דשלמים (ששלמים נאכלת ב' ימים ולילה, משא"כ תודה נאכל רק ליום ולילה) עכת"ד הגמרא.

בא רבי דוב בהברקתו וממציא פטנט נפלא להאומלל הזה שנתערבה לו תודתו בתמורתה ומתה א' מהם, והוא שיביא בהמה נוספת ויקדישה בתנאי לאחריות קרבן פסח, להשיטות דמותר הפסח נאכל רק ליום ולילה ונמצא שאינו ממעט באכילת קדשים

בקיצור: יאמר, אם זו תודתי הא לחמה, ואידך היא אחריות לקרבן פסחי ואחר הפסח יוקרב כדין מותר הפסח, ואם זו התמורה אידך יהא תודה והא לחמה

לכאורה יש כאן הברקה והערה נפלאה!

מה מתרץ לו רבי חיים בפשטותו ובסגנונו המיוחדת בה לומד את כל דברי חז"ל בעומק הפשט הפשוט

מה שייך להפריש קרבן "לאחריות" אם לא יוכל להקריבו באופן שיאבד פסחו?! הלא כל ענין אחריות הוא שיקריבה באופן שהפסח יאבד או יפסל, אבל זה שהפרישה עם תנאי וצד שהיא קרבן תודה אסור להקריבה בי"ד לשם פסח כיון שהיא ספק תודה!

וא"כ טוען רבי חיים דאין זה מיקרי מפריש לאחריות אלא כמפריש לכתחלה למותרות וזה מבואר בגמרא שאין לעשותה.


דברים פשוטים וסברא פשוטה, ולכאורה אמיתית כאמיתה של תורה.

זהו ממש הענין של הסיני והעוקר הרים, הגם שאין כאן בתשובה הזו דוקא ענין של בקיאות הש"ס, אבל "הסיני" בסגנונו עומד דוקא לחטוף את הסברא המופשטת במהירות הבזק הרבה יותר "מהעוקר הרים"! בזמן שהשני ימציא הברקה כברק הנוגה יותר מהראשון, אבל זהו קדושת התורה ורחבותה, אי אפשר לזה בלא זה.

בענין התוספתא ערכין פ"ד ה"ג, הנה פירושו בדבריה, פשטותו הנפלאה מעידה על אמיתתו!

קו ירוק כתב:אם השעון מדויק, 8:54 בערב. זה מוקדם.

מיללער כתב:

מיללער כתב:מה בין סיני לעוקר הרים? הרהורים
בשבוע העעל"ט לקחתי בידי את הספר החדש "שיח דבר" מכתבי תורה בין הגרח"ק זצ"ל ויבדלחט"א הגרד"ל שליט"א
התחלתי לעבור על הספר, יש בה הרבה מה להתרשם משני גאונים חלוקים כ"כ במהות גאונותם ומצאו מבנה משותף כאברכים צעירים בני שלשים, ושקלי וטרי ברחבי ש"ס בבלי וירושלמי, ספרי וספרא, בפלאי פלאים.
רציתי לשתף סנסן א' מהתרשמותי שלדעתי דעת עני, מבטא את הדו שיח בין הגאונים, ואת היחידיות ביניהם.
במכתב א' מקשה הגרד"ל קושיא נפלאה, בגמ' מנחות פ: תני רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה, היכי נעביד נקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא (ותמורת תודה אין בה לחם) לא נקריב לחם בהדה דלמא תודה היא וכו' וליתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא (הבהמה החדשה) תודה והא לחמה, ואי הך דקיימא תודה היא, הא לחמה ואידך תיהוי שלמים (שאין לה לחם) ומשני משום דקא ממעט באכילה דשלמים (ששלמים נאכלת ב' ימים ולילה, משא"כ תודה נאכל רק ליום ולילה) עכת"ד הגמרא.
בא רבי דוב בהברקתו וממציא פטנט נפלא להאומלל הזה שנתערבה לו תודתו בתמורתה ומתה א' מהם, והוא שיביא בהמה נוספת ויקדישה בתנאי לאחריות קרבן פסח, להשיטות דמותר הפסח נאכל רק ליום ולילה ונמצא שאינו ממעט באכילת קדשים
בקיצור: יאמר, אם זו תודתי הא לחמה, ואידך היא אחריות לקרבן פסחי ואחר הפסח יוקרב כדין מותר הפסח, ואם זו התמורה אידך יהא תודה והא לחמה
לכאורה יש כאן הברקה והערה נפלאה!
מה מתרץ לו רבי חיים בפשטותו ובסגנונו המיוחדת בה לומד את כל דברי חז"ל בעומק הפשט הפשוט
מה שייך להפריש קרבן "לאחריות" אם לא יוכל להקריבו באופן שיאבד פסחו?! הלא כל ענין אחריות הוא שיקריבה באופן שהפסח יאבד או יפסל, אבל זה שהפרישה עם תנאי וצד שהיא קרבן תודה אסור להקריבה בי"ד לשם פסח כיון שהיא ספק תודה!
וא"כ טוען רבי חיים דאין זה מיקרי מפריש לאחריות אלא כמפריש לכתחלה למותרות וזה מבואר בגמרא שאין לעשותה.
דברים פשוטים וסברא פשוטה, ולכאורה אמיתית כאמיתה של תורה.
זהו ממש הענין של הסיני והעוקר הרים, הגם שאין כאן בתשובה הזו דוקא ענין של בקיאות הש"ס, אבל "הסיני" בסגנונו עומד דוקא לחטוף את הסברא המופשטת במהירות הבזק הרבה יותר "מהעוקר הרים"! בזמן שהשני ימציא הברקה כברק הנוגה יותר מהראשון, אבל זהו קדושת התורה ורחבותה, אי אפשר לזה בלא זה.

אני ממשיך לעיין בספר הנ"ל, והנה נפלו עיני על דברי הגרד"ל במכתב ח' כמענה לתשובותו של רבי חיים בפשט דברי תוספתא, וכה היו דבריו:

בענין התוספתא ערכין פ"ד ה"ג, הנה פירושו בדבריה, פשטותו הנפלאה מעידה על אמיתתו!

זהו ממש מה שהגדרתי לעיל, הכל צריכים למרי דחיטיא, רבי דוב העמקן מתפלא מפשטותו של עמיתו רבי חיים מרי דחיטיא וקורא עליו: פשטותו 'הנפלאה' מעידה על אמיתתו! תלמידי חכמים המחבבים זה את זה.

כאשר מבקש ראש הישיבה שליט"א להגדיר את כחו העצום של מרן שר התורה בלימוד התורה, הוא אומר כך:
"היה לו ראש ישר באופן מיוחד.
דרך לימוד ישרה וברורה, באופן מיוחד.
בהרבה מקומות בספרו רואים, שענינים שהרבה התעמקו והתלבטו בהם, ושאלו שאלות והקשו קושיות - עם הישרות שלו מתברר שקושיא מעיקרא ליתא...

אור עולם כתב:כמדומה שאצל מרן זצ"ל הייתה הבדיקה מתארכת מאד עד אמצע הלילה.

וואלף כתב:0

קו ירוק כתב:אם השעון מדויק, 8:54 בערב. זה מוקדם.

אולי נהג כהגר"א וכ"ה בירושלמי להתחיל בשקיעת החמה

אור עולם כתב:כמדומה שאצל מרן זצ"ל הייתה הבדיקה מתארכת מאד עד אמצע הלילה.

דורשי יחודך כתב:בטעמא דקרא פ' שמיני עומד רבינו זצ"ל על הייחוד של כלי חרס:
א. מק"ט רק מתוכו ולא מגבו
ב. מק"ט אפילו במחובר - תנור (כמדומה לי שזה לא כ"כ פשוט, וי"א שתנור זה דין מיוחד)
ג. אין לו טהרה במקוה
ומבאר שהחומר של כלי חרס הוא גרוע - בעצם הוא עפר בעלמא, וכל החשיבות הוא רק מצד הכלי קיבול שלו. ולכן כל השם כלי הוא רק ה"תוך."
לכן:
א. כמובן רק התוך מק"ט ולא הגב
ב. מק"ט במחובר משום שהתוך לא מחובר.
ג. אין לו טהרה במקוה כי א"א להטביל את התוך...

מצד אחד זהו אופייני לדרכו בס' טעמא דקרא ששואל הרבה מה טעם הדין, וחותר תמיד להבין טעמי ההלכות. מצד שני מצד אופי ההסבר הוא לכאורה יוצא דופן לדרכו ז"ל.
(אגב שמעתי שכעין זה כתוב בחידושי הרי"מ, אינני יודע היכן. אמרו לי שמובא ב"שפתי חיים" על התורה אולי פרשת שלח. אינו תח"י.)

נחומצ'ה כתב:

אור עולם כתב:כמדומה שאצל מרן זצ"ל הייתה הבדיקה מתארכת מאד עד אמצע הלילה.

היום שמענו עדות על בדיקת חמץ של הרב זצ"ל, מתלמידו ר' אליהו מן שליט"א, שנמשכה עד לחצות הליל.

זה הובא באגביות. העיקר היה לספר על ערב פסח שחל בשבת, שנחלקו הפוסקים אימתי תיעשה תענית הבכורות וה'סיומים'.
ואף שהעיקר ביום חמישי, הסטייפלער הורה לו שיעשה גם ביום השישי.

שנה אחת כזאת. ר' אליהו הנ"ל הבחין שרבי חיים זצ"ל עושה סיום ביום השישי על... בבא בתרא... לא פחות ולא יותר, קע"ז דפים במספר שעות של לַיל.

האמנם?!
אז שאל את רֶב חיים: 'בהרהור או בדיבור'? ורֶב חיים ענהו: "מי שלומד בהרהור שיסיים ויאכל גם בהרהור".

==לית דין בר איניש==

חרסון כתב:גם גמרא מפורשת יכולה להיות מעבר להשגה. פוק חזי..

ישראליק כתב:על סיום מסכת בבא בתרא עם הדפים הקטנים לא כ"כ מתאים לומר לית דין בר איניש...

ספרים וועלט כתב:האם ידוע אם חזר בו באיזה מקומות בספריו, מחמת שהעירו לו או שנמצא טעות/אי-דיוק בהדברים?