פורום אוצר החכמה

כבר בקשתי באופן אחר ועתה אבקש מעל גבי הפורום, ממע"כ המו"ל היקר, שיציין בשם הקובץ את הפרשה המדוברת.
בדידי הוה, שחפשתי דבר מה שהתפרסם בעבר על הגליון וטרחתי הרבה לפתוח כמה וכמה קבצים עד שמצאתי את מבוקשי.
מה פשוט לכתוב "שמחת שלמה 31 - חקת" והכל על מקומו יבוא בשלום.

בברכה מרובה ויישר כחכם על העלון המכובד המיישר את הדעת באור בהיר וזך.
תזכו למצוות.

טוב לי כתב:כבר בקשתי באופן אחר ועתה אבקש מעל גבי הפורום, ממע"כ המו"ל היקר, שיציין בשם הקובץ את הפרשה המדוברת.
בדידי הוה, שחפשתי דבר מה שהתפרסם בעבר על הגליון וטרחתי הרבה לפתוח כמה וכמה קבצים עד שמצאתי את מבוקשי.
מה פשוט לכתוב "שמחת שלמה 31 - חקת" והכל על מקומו יבוא בשלום.

בברכה מרובה ויישר כחכם על העלון המכובד המיישר את הדעת באור בהיר וזך.
תזכו למצוות.

????


הלא את בקשתך קיימתי!

האם לא ראית את שם הקובץ?

אברהם כתב:????


הלא את בקשתך קיימתי!

האם לא ראית את שם הקובץ?

אבקש מחילתכם.
עתה ראיתי שבקובץ שהועלה לפורום אכן ציינתם את שם הפרשה כבקשתי, ותבורכו.
ואולם, מאחר ואני מקבל את העלון ישירות למייל ושם עדיין עולם כמנהגו בלי התיקון הנדרש,
סברתי שמא לא הגיעה בקשתי לאוזניכם, ומשכך בקשתי שוב מעל גבי הפורום.

שוב יישר כחכם, ותזכו לכל הטוב.

בזכות בקשת רבים.. הצלחתי השבוע להקדים מעט..

דא עקא.. שממילא היה לי זמן גם להאריך יותר, כך שאינני יודע אם בסופו של דבר לא יצא שכרו..

בסוף הגליון רשימה נדירה של גורלות הגר"א שערך זקני זצ"ל.


שבת נפלאה ומרוממת!!

כעין הרעיון ש"עבירה לשמה" צריכה להעשות "לשמה", ניתן למצוא בדברי חז"ל על ההבדל בין עמ"י לאוה"ע, שעמ"י כשנפטרים ממצוות סוכה הם עצובים, ואילו אוה"ע שמחים.

ייש"כ על הדברים הנפלאים שבגליון!

רצ"ב גליון מיוחד לרגל היום המר כ"ח תמוז יומא דהילולא דהגרי"ש אלישיב ושל גיסתו הצדקת הרבנית זהבה גולדה ע"ה

שבת נפלאה!

שנזכה לשבת - יום טוב, ששון ושמחה ישיגו!

שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה!

שבת נפלאה!

יש"כ על הגליון הנפלא!

(אא"ז) ר' משה איווער לא היה תלמיד הגר"א, אולי התראה איתו.
ר משה היה בידידות קרובה עם הצדיק ר' ישעה זיכוויצער
בספר אמונת התחייה יש בשוליו הרבה סיפורים עליהם, וחלקם על שניהם יחד.

אגב, היוש"ה מביא על ר' משה, שכשהיה נולד בעיירה שלו ילד יהודי, היה יוצא במחול, על עוד עבד שנלוד לקב"ה (וזה מתחבר אולי עם חשקו לסנדקאות)

מה שהביא מר' ישעיה זוכוויצער לא מובנת השאלה.
איך משמע מהפסוק כי בגלל אשר הטיבות לא תבנה את הבית? לא משמע כך לעני"ד.

והתשובה שם כתובה כמעט במצודות.

יישר כוח למגיבים הנכבדים.


יש מי שיכול לעזור בקשר למעשה הנזכר שם בעמוד 4 בקיצור ובגמגום - שהגר"א לפני (או בשעת) נסיעתו לא"י שלח לשאול מרבי ברוך אריכא (?? כנראה יש שיבוש בשם, אז לחילופין - צדיק/מקובל/נסתר אחר?)

שאלתי את הרב אליאך ולא זכר מקופיא משהו כזה

איכשהו לי זכור במעורפל על איזה נסתר שהגר"א שלח אליו, אולי שמעתי מהסבא..

מישהו יודע משהו?

תודה גדולה

בספר תולדות הגר"א לרי"ל פישמן מימון מביא מעשה זה ושם שם הצדיק הנסתר הוא ר' לייב

תודה עצומה!!

האם תוכל להביא את פרטי הסיפור?


(אין לי את חבילת מוסד הרב קוק באוצר)

זה סיפור ארוך, וגם לי אין את החבילה, אבל למיטב זכרוני מסופר שם שאדוננו הגר"א שלח את אחד מתלמידיו (איני זוכר מי) לכפר מסויים עם איגרת הממוענת ל-"רבי לייב איש האלוקים". התלמיד הגיע לכפר ושם נאמר לו שאין שם מי שמתאים לתיאור. התלמיד הפציר ואז אמרו לו שיש רק לייב אחד בכפר, העובד בבית המזיגה (כמדומני) . התלמיד פנה לשם והביא לר' לייב את האיגרת. רי לייב פתח את האיגרת, עיין בה ואמר לתלמיד- אנא אמור לרב השולח שאני איני מצטרף אליו וגם הוא עצמו לא יצליח להגיע לארץ ישראל.
כאמור, איני זוכר את הפרטים, וגם איני בטוח שלסיפור זה כיוון זקינך זצ"ל

יישר כוחך!

התברר העניין -

אחד מקוראי הגליון שלח אלי, שיש כאן בסך הכל טעות בין 'ברוך אריכא' ל'אבא אריכא', הלא הוא רבי אבא חסיד מקראז - רבו של רבי רפאל הכהן אב"ד המבורג - שהיה מכונה 'אבא אריכא' על שם גובהו, ועליו סופר הסיפור שהיה נסתר והגר"א שלח אליו מכתב להזמינו להצטרף עמו לנסיעה הקדושה, והוא סירב ואמר שגם הגר"א לא יגיע שמה. ומאז יצא שמו כקדוש וכו'. בשם הגדולים החדש הביא שמועה שהגר"א בעצמו נסע אל רבי אבא ללמוד מדרכו וכו'. [יש לציין על זה שרבי אברהם אחי הגר"א שימש ברבנות בקראוז, ואפשר דרכו נודע לו על האיש הפלאי].

הסיפור על ר' לייב שהזכיר בברכה המשולשת נמצא בעליות אליהו הערה פ"ד, וראה שם שלא כונה 'לייב איש האלקים' אלא 'לייב בהמה אלוקית'.. יחי ההבדל.. עיי"ש.

בעצם יש כאן שני אגדות/סיפורים מאד דומים על ר' לייב ועל ר' אבא חסיד-אריכא.

יש להוסיף, שאצל לנדוי הזכיר הסיפור רק על ר' לייב, אבל בהוספות ותיקונים עמ' שנא הביא בשם רבי אריה לוין שסבר שהסיפור אירע עם ר' אבא אריכא עיין שם.

והנה, נתברר הדבר - על מי ומה סיפר רבי אריה לבנו.

אגב

מצאתי באוצר בספר חזיונות יוסף שכותב שגיסו המנוח הר"ר יעקב טורבאוויץ ז"ל כתב מאמר בא' מח' אחיאסף אודות ר' אבא חסיד הנזכר

אלא שבאוצר ישנם רק ב' חוברות של אחיאסף

יש היודע היכן ניתן להציץ בשאר חלקי אחיאסף?

גליון מיוחד לרגל יום הזכרון לדו"ז רבי חיים יעקב לוין זצ"ל

שבת נפלאה!

בסופו מכתב מעניין מהראי"ה, לרגל ג' אלול..


שבת שלום!

איפה המכתב של הראי"ה?

רצ"ב הגליון לפרשת כי תצא

.

ומתי יופיע הגיליון של שב"ק זו?

הנה, קיבלתי התוכחה והקדמתי מעט..


תודה על הקריאה..

אברהם כתב:בסופו מכתב מעניין מהראי"ה, לרגל ג' אלול..


שבת שלום!

בהקשר להקפדתו של הראי"ה לדיוק במספר התלמידים בישיבה, ראה ליקוטי הראי"ה ח"א עמ' 449.

לייטנר כתב:
בהקשר להקפדתו של הראי"ה לדיוק במספר התלמידים בישיבה, ראה ליקוטי הראי"ה ח"א עמ' 449.

תוכל לעלות תמונה משם?

או לכתוב את התוכן בקצרה?


תודה רבה!

אברהם כתב:

לייטנר כתב:
בהקשר להקפדתו של הראי"ה לדיוק במספר התלמידים בישיבה, ראה ליקוטי הראי"ה ח"א עמ' 449.

תוכל לכתוב את התוכן בקצרה?
תודה רבה!

ר' שבתי שמואלי מתאר כי פעם הביא לפני הראי"ה מכתב לחתימה ובו נאמר כי בישיבה לומדים כמאה תלמידים, "אם כי למעשה היו אז רק שמונים וארבעה תלמידים, אלא שאליהם נוספו עשרה אברכים... שלמדו בישיבה... בשעות הערב". הראי"ה סרב לחתום על המכתב כמות שהוא.

שלום וברכה


רצ"ב הגליון לפרשת וילך - שבת שובה


על ענייני תשובה ויום הכפורים

גליון פרשת בראשית


שנזכה במהרה לאור הגנוז לצדיקים, יום שכולו שבת ומנוחה.

ההתיחסות של רא"ל לישיבת הרב (במכתב שבסוף הגליון) מענינת מאד

בפרט ישיבת מרכז הרב אשר היום היא כמעט היחידה אשר כל באיה למאות כ"י באים להשתלם בתמימות בלימוד התורה ויר"ש, חסים על זמנם מבלי לבלות לריק, לומדים בשקידה נמרצה להפליא ביר"ש

הישיבה היחידה? (אולי כוונתו לישיבה הפונה לציבור חניכי בנ"ע, אבל אין רמז לזה) האמנם היו מאות בחורים בישיבה בשנת תשכ"ג?

נראה לי שהכוונה הישיבה היחידה בציבור הדתי-לאומי, בשונה מבני ישיבות מאותו ציבור שעסקו גם בלימודי חול או בהסדר עם הצבא.

אבל זו רק ההשערה שלי.

ברזילי כתב:ההתיחסות של רא"ל לישיבת הרב (במכתב שבסוף הגליון) מענינת מאד

בפרט ישיבת מרכז הרב אשר היום היא כמעט היחידה אשר כל באיה למאות כ"י באים להשתלם בתמימות בלימוד התורה ויר"ש, חסים על זמנם מבלי לבלות לריק, לומדים בשקידה נמרצה להפליא ביר"ש

הישיבה היחידה? (אולי כוונתו לישיבה הפונה לציבור חניכי בנ"ע, אבל אין רמז לזה) האמנם היו מאות בחורים בישיבה בשנת תשכ"ג?

בוודאי שלא היו מאות בחורים בישיבה בשנה זו, אא"כ הכוונה למאות בוגריה בסה"כ. הייתי מנסח את השאלה אחרת: האם ייתכן שהיה קיים רושם בשנת תשכ"ג שבישיבת מרכז הרב למדו מאות בחורים?
אציין כי שנת התשכ"ג היתה השנה האחרונה שבה למדו במבנה הישן של ישיבת 'מרכז הרב' (המכונה היום 'בית הרב'). בבית המדרש שם לא ניתן "להכניס" למעלה מ120 בני אדם, אם לא שנאמר שעמדו צפופים והשתחוו רווחים, וכך לכאורה נוצר הרושם הנ"ל. לפי האגדות, כשבנה הרצי"ה את משכנה החדש של הישיבה, הוא ביקש שייבנה בית מדרש עבור 200 בחורים, והרגיש שזו הפרזה גדולה. הגר"א שפירא שעסק כבר אז בניהול הישיבה לצד תפקידו כר"מ, תיקן את התוכניות ל300, דבר ששנים לא רבות לאחר מכן כבר היה מועט מדי.
נראה לי שלא למותר לציין את דברי גרשוני במאמרו על ר' שמעון שקופ:

ראה מכתבו [של הרב חרל"פ] לראי"ה מכ"א כסלו תרע"ט: "...כתבתי במכתב גלוי שהוצאתי לאור, אל מגמת פני האידיאל של מע"כ מרן שליט"א להשתדל בכל עוז לייסד ישיבה עולמית בעיר קדשנו" ('הד הרים' עמ' פח-פט). בהמשך המכתב הציע שהראי"ה יעבור באירופה בדרכו ארצה ויאסוף "לכה"פ כשש מאות צעירים" בהם תתייסד הישיבה (רעיון עליו חזר גם במכתב מי"א שבט – שם עמ' צ); על כך הגיב הראי"ה, במכתב לבנו הרצי"ה מכ"ז טבת: "השמעת כח מדמה נשגב כזה, והיכן אפשר לקחת כעת אפילו מאה מוכשרים כהוגן, ואיך אפשר לארגנם להספיק צרכיהם..." ('אגרות הראי"ה' ח"ג עמ' רמד)

אברהם כתב:נראה לי שהכוונה הישיבה היחידה בציבור הדתי-לאומי, בשונה מבני ישיבות מאותו ציבור שעסקו גם בלימודי חול או בהסדר עם הצבא.

אבל זו רק ההשערה שלי.

ישיבת כרם ביבנה הוקמה כישיבת הסדר רק בשנת תשכ"ו.

רצ"ב על פרשת לך לך

על מעלת התמימות


שבת נפלאה ומרוממת!

מצ"ב הגליון לפרשת וירא

בסופו מרגלית נפלאה - רעיון מאת הרבנית צפורה חנה ע"ה.


[כמו"כ התחדש משבוע הזה מדור אקטואלי, של איזכורים וקישורים אקטואליים מעשרות השנים האחרונות, שקישר רש"ש לשיחותיו)

בזכות השפעה הקלה שתקפה אותי, היו עתותי בידי (להשתתף קצת בפולמוסי אתרינו ו)להקדים כתיבת הגליון...


שבת נפלאה!

נתפרסם השבוע יומנו של רבי רפאל וולף מימי שימושו את מרנא הגרא"מ שך זי"ע, ובתוך הדברים מסופר שם:
נשלחתי לשאול אודות בעלת תשובה שמתקדמת בקיום המצוות יותר מבעלה, והגיע זמן רישום ילדים לביה"ס, והאישה רצתה שהילדים ילכו לבי"ס תורני והבעל לא מוכן לזה עדיין.
אמנם הבעל אמר לה, שאם היא תפסיק להקפיד על דבר שהיא מקפידה כהלכה – הוא יסכים שהילדים ילכו לבי"ס תורני.
ושאלתה בפיה: האם מותר לוותר על הלכה כדי שהילדים יקבלו חינוך לתורה ומצוות?
השיב: היות שבדבר הזה היו שהקלו גם אצל חרדים בתקופות שונות – אע"פ שלא היה מקור נאמן לזה, היא יכולה להקל בענין. והוסיף (באידיש): כדאי לישרף בגיהנום כדי שיהיו ילדים טובים!
ואולי גם זה שייך לדברים הנ"ל, שעיקר תפקידה ותכליתה לחנך בניה לתורה, ולכך אם אפשר למצוא איזה פתח להקל בשביל לקיים תכלית זו, יש לעשות כן.
(ואחי הגאון רבי אלימלך שליט"א תמה הלא על שמד מחללים שבת, ומה מקום יש לפקפק לעבור עבירה בשביל להציל ילדיה מחינוך כפרני. ואולי יש לחלק, ואכמ"ל)]

מה הכוונה? האם סבר הגראמ"ש שיש איזה צד קולא בזה?

במה יש צד קולא? האם כתוב בסיפור מה היה הדבר שביקש הבעל שתפסיק להקפיד בו? האם מדובר בכיסוי הראש?

איני יודע כמובן, כך היה כתוב במאמר במוסף ש"ק של יתד נאמן


אבל גם לי נראה שהכוונה היא לכיסוי ראש, מה גם שכתוב להדיא בסיפור שזה נוגד ההלכה וגם היו תקופות שהקלו בלא יסוד נאמן..

ומכיון שהשבוע אנחנו בסימן ביאורים בהבנת דעות רבותינו.. אכתוב מה שחשבתי ליישב את תמיהת גם זו לטובה, וכי סבר הגראמ"ש שיש צד להקל בדבר.

והביאור הוא, בהקדם שאלת אחי אלימלך שהבאתי הרי שמד דינו כפיקו"נ ומחללים עליו שבת, ולמה לא יהיה מותר להסיר כיסוי הראש בשביל להציל ילדיה משמד.

והשבתי לו, שלא הותר להציל את חבירו ממיתה או משמד ע"י יציאה לשמד של המציל עצמו.. למשל, אם האדם צריך בשביל להציל את חבירו לחלל שבת בוודאי שמותר לו, ואפילו אם החילול שבת אינו הצלה ישירה, כגון שהוא צריך להתקרב אל הרופא כדי שיוכל להשפיע עליו להציל, ובשביל זה מעשן עמו סיגריה וכדומה (וצ"ע בזה)
אבל אם בשביל להציל את החולה צריך הוא לבטל תורת שבת ממנו, ללא קשר ישיר או עקיף להצלתו, כגון שיש בית חולים מיוחד למחללי שבת בלבד (ולא משום שמד וכדומה, אלא משום איזה סיבה צדדית לא חשוב מהי) ובשביל להציל את חבירו צריך לעשות את שבתו חול לגמרי לכל ימיו, לא מסתבר שיהיה מותר לו להציל את חבירו משמד או ממיתה ע"י שהוא עצמו משתמד ומבטל עול המצוות (ואפילו מצוה אחת) ממנו.
והנה, לפי"ז אם הבעל אומר מוכן אני להציל הילדים משמד בתנאי שתלכי בלא כיסוי ראש, אין מקום להתיר לה מכיון שבזה יוצאת היא עצמה לשמד..
ועל זה אמר הגראמ"ש שמכיון שסו"ס היה מנהג כזה אצל היראים, אף שבאמת היה לא בסיידר וכו', מכל מקום כבר אי אפשר להחשיבה שיוצאת לשמד, אלא שסומכת שלא כדין על צד קולא רחוק שסו"ס כך נהגו דורות וכו'..
ושוב ממילא מחוייבת לעשות כן בשביל להציל את ילדיה משמד..

הרעיון בכללותו מסתבר.
ויש בזה שני אופנים אופן שמבקשים ממנו שלא ינהג במצווה מסויימת כמו במעשה שהובא, ואופן שהמציאות תחייב שלא יוכל לנהוג במצווה כמו שבדוגמה שנתת.

ובשני האופנים יש לדון בגדר הדבר וכמותו.
היינו בראשון אם נדרש לא לקיים מצווה, (ומסתמא בתנאי שהעניין הוא להנאת המבקש ולא ע"מ להעביר על המצווה שזה עניין אחר) לכמה זמן יהיה מותר רק פעם אחת או יותר וכולי.

וכל שכן שאפשר לשאול על המקרה שהמציאות מחייבתו לדוגמא מי שלצורך הצלה צריך ליסוע לארץ רחוקה ולא יהיה לו שם אפשרות לקיים את המצוות (שופר ולולב וכדומה) למשך שנים.
כלומר שאפשר לדון האם הכלל הזה הוא רק בחמורות (כגון שבת שנתת) או גם בכל הלאוין או רק בלאוין ולא בעשין ולכמה זמן נקרא שמד מסוג זה.

אני חשבתי שאין זה תלוי כלל בשיעור אלא במהות ביטול המצוה, האם מתעסק בגרימת ההצלה ומחמת זה צריך לבטל המצוה, או שעצם פריקת עול המצוה הוא הנצרך להצלה.

ולמשל,

אם הבעל מבקש שהאשה תגרום לו הנאה מסויימת, ותמורת זה מוכן להציל את הילד משמד, כגון: שתלך עמו למקום מסויים בלא כיסוי ראש, כי שם הוא מתבייש וכו', הרי בודאי מותר לה לפייסו בכל אופנים שבעולם כדי שיסכים להציל את הילדים
אבל אם הבעל מבקש שהאשה לא תקיים מצות כיסוי ראש, זה נראה לו מצוה 'מיושנת' ו'מלחיצה' וכו', אזי אפילו אם הוא מבקש זאת רק לתקופה קצרה, אינה רשאית לפרוק עול התורה בשביל להציל אחרים. (ונשמע שזה היה הציור במקרה של הגראמ"ש).

וכן להיפך, היכן שהוא בשביל ההצלה אפשר לבטל המצוה אפילו לכל החיים
כגון במקרה שהבאת, אם על ידי שיסע לחו"ל להצלת חיים ייאלץ לבטל את כל המצוות מחמת אונס המלכות או העדר שופר ולולב וכו', בוודאי מחוייב לעשות הכל בשביל להציל נפש מישראל.