פורום אוצר החכמה

חשבונות רבים כתב:אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

רון כתב:

חשבונות רבים כתב:אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

מה שכבודו חולק עלי בכל תוקף, מצויין.
אבל אליבא דהלכתא אינך צודק הלא כבר כתבו האחרונים שלא צריך כונה במצוות שבין אדם לחבירו היות ויסוד דינם הוא התוצאה ולא המעשה ואכמ"ל.

ולגופם של דברים,
אתה מתכוון לומר שאם אדם דואג לבריאותו כמו שגוי דואג לבריאותו, שזה הטבע הכי מוטבע במין האנושי "יצר החיים", אין זה רצון התורה?

לפי שיטתך אני צריך לדאוג לבריאותי רק בגלל שאני יהודי ורצון ד' שאחיה כדי שאקיים מצוות אז לכן אני דואג לבריאות גופי? זו כונתך?
כמדומה שלא צריך להוסיף יותר, לא כן?

רון כתב:

הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

נפלא,
וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!

לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......

ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.

ואהבת אב לילדיו אינה מפני שכן ציוה ד' אלא מפני שכן הוא הטבע האנושי. ומי שאוהב את בניו מפני שכן ציוה ד' אינו בן מעלה כי אם "רובוט" - אשר לא באלה חפץ ד' ית'.
ויש מה להאריך בזה ואין זמן כעת.

אוצר החכמה כתב:בחזו"א מאריך על זה שצריך לפעול לפי ההלכה בדיני ממונות ולקבל את צדקתה אפילו אם היא נוגדת את המחשבה שלנו על מה שצודק.
ולא הבנתי מה ענית לי. אתה טענת שהעיקר הוא לעשות לפי הרגש האנושי וזה לא בסדר לעשות בגלל המצווה. ועל זה שאלתי אותך מהלל שרואים להיפך. זה שאנשים לא ירמו את עצמם זה כבר כתבתי קודם.

אבל כמו שכתבתי אני מבין את הרב הוטנר והעניין צריך מחשבה.

אוצר החכמה כתב:אם נותן משום לפנים משורת הדין כהא דהנך שקולאי אין בזה שום בעייה.
באופן שאתה מציג את זה אני חושב שהחזו"א באמונה ובטחון ממש מתנגד לזה.

אבל זה מקרה הפוך ממה שדברת קודם אע"פ שיש קשר בין שני הצדדים.
מה אתה אומר על מה שהעליתי?

לא אמרתי שלא צריך לעשות בגלל המצוה, רק אמרתי שאם אדם עושה בגלל שכך טיבעו אין זה חיסרון לפי שכך נברא,

אוצר החכמה כתב:זו טענה יפה. אבל מטרידה אותי השאלה עד היכן מוצדק ללכת איתה. האם ראוי לומר שיש להמנע מלשון הרע לא בגלל שזה אסור אלא בגלל שלא צריך לחשוב ולעסוק ברעת השני. והאם מותר להמשיך ולומר שלכן לא כדאי לעסוק בהלכות לשה"ר כי אז תיעלם ההרגשה הפנימית הזאת.

רון כתב:

חשבונות רבים כתב:אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

מה שכבודו חולק עלי בכל תוקף, מצויין.
אבל אליבא דהלכתא אינך צודק הלא כבר כתבו האחרונים שלא צריך כונה במצוות שבין אדם לחבירו היות ויסוד דינם הוא התוצאה ולא המעשה ואכמ"ל.

ולגופם של דברים,
אתה מתכוון לומר שאם אדם דואג לבריאותו כמו שגוי דואג לבריאותו, שזה הטבע הכי מוטבע במין האנושי "יצר החיים", אין זה רצון התורה?

לפי שיטתך אני צריך לדאוג לבריאותי רק בגלל שאני יהודי ורצון ד' שאחיה כדי שאקיים מצוות אז לכן אני דואג לבריאות גופי? זו כונתך?
כמדומה שלא צריך להוסיף יותר, לא כן?

אוצר החכמה כתב:

לא אמרתי שלא צריך לעשות בגלל המצוה, רק אמרתי שאם אדם עושה בגלל שכך טיבעו אין זה חיסרון לפי שכך נברא,

למה אתה אומר שלא אמרת. זה בדיוק מה שאמרת מהסיפור של הרב הוטנר ולענ"ד העניין באמת צריך הבנה.

דעת_האברך כתב:בשעה טובה יצא לאור ספר מחקריו של הגאון זצ"ל במשנה ובתלמוד על ידי מכון ירושלים בשם ײפרשנותײ. הספר יצא בההדרת הרב שאול יונתן וינגורט בן תלמידו של הרב ויינברג הרב אברהם אבא וינגורט שכבר הוציא לאור את רוב כתבי הרב ויינברג במסירות בלתי מצויה.
הספר מהווה חידוש לא רגיל כי הרב ויינברג היה כמעט יחיד בדורות האחרונים שנודע מצד אחד כגדול מגדולי התורה הליטאים ומצד שני הכניס את עצמו למחקר התלמוד כאחד החוקרים, והסינתזה הזו יצרה שילוב מרתק של למדנות ומחקר שכמעט ואין כמוהו.
הספר ראוי בהחלט לאשכול בפני עצמו.

רון כתב:וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!

לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......

ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.

יותר מהכל, כל ההתנהגות הזאת היתה פשוטה וטבעית לחלוטין. בלי לשם יחוד ובלי כל תחושה של עצמיות, הוא פעם ראה בחור שטיפל בחולה בצורה שלומיאלית תוך גרימת צער לחולה, רי נחום נזף בו ואמר לו, "פלוני מטפל בו בצורה הרבה יותר טובה. כי הוא חושב על החולה, ואילו אתה חושב על המצווה!".

הגהמ כתב:

מנחם-כהן כתב:

הגהמ כתב:כדברים שסיפר לר' רפאל כתב ביתר עוז במכתביו הפרטיים והסודיים לפרופ' אטלס שפירסמם פרופ' שפירא מעל דפי העתון 'תורה ומדע' (באנגלית) לתדהמת רבים.

היכן ניתן לקרוא את הדברים (בעברית)?

למיטב ידיעתי חוץ מקטעים אחדים שפירסם פרופ' שפירא בהערות שוליים בספר כתבי הרב ויינברג שההדיר, מעולם לא נדפסו המכתבים בעברית.

יואל נא לשלוח לי העתקה ממכתבי אליו וכן ממכתבי זה, ואולי אכניסם בחלק שלישי של ספרי... וכמובן אכניס דברי כת"ר בשם אומרם, אף כי במעשה זה אעורר נגדי חמת המתלוננים מקרב הקנאים שלא מחלו לי על שהכנסתי דבריו בחלקו השני של שרידי אש...

שערי חכמה כתב:בענין מצות הצדקה כתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות לה-לו) וז"ל: הוזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין ולהיותנו טובי עין, כענין שנאמר (משלי כב ט) 'טוב עין הוא יבורך', ולא די במתנת היד לבד, כי אם אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות, על כן הזהיר ואמר 'ולא ירע לבבך' אחר שאמר 'נתון תתן לו'. 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' (לעיל פסוק ז), הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות ולנטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים, כמו שכתוב (להלן כח ט) 'והלכת בדרכיו'. ע"כ. וכן כתב היראים (סי' רב) שציותה התורה 'לא תאמץ את לבבך' שלא יסיר מלבו את מדת הרחמנות.

ואמנם בשם רש"ב מפשיסחא ידוע שצריך לתת לשם שמים ולא מתוך רחמים, ובזה פירש את הפסוק (דברים טו י) 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו', דאחר שנתת להשקיט את רחמיך תתן שוב לשם שמים, עי' בספר רמתיים צופים על תנד"א רבה פכ"ז אות עד. וע"ע בספר עטרת שלמה על פסוק זה, ובסידורו של שבת (ח"א שורש א ענף ד עלה א). אך המעיין היטב יראה שלא נחלקו על רבותינו הראשונים הנ"ל.

מנחם-כהן כתב:כאן הביאו דברים מעניינם משמו - viewtopic.php?f=7&t=22173&start=120#p219565

מה זו החוברת הזו?

חלמישצור כתב:על האדמו"ר מסאטמר איני יודע. מצאתי משהו אחר, מעניין, מרי"י וינברג האדמו"ר מלובביץ'

שומר כתב:בהקדמה הוא כותב שהושמטו דברים מהספר לפרקים

עמקן כתב:

חלמישצור כתב:על האדמו"ר מסאטמר איני יודע. מצאתי משהו אחר, מעניין, מרי"י וינברג האדמו"ר מלובביץ'

הגרא"ל שטיינמן סיפר שהוא שמע מהשרידי אש שכשהיה בברלין האדמו"ר הריי"ץ התכתב אליו. [דומני שהוא ביקש ממנו להמליץ על פסיכאיטר טוב.]

דודי צח כתב:שמעתי מהגאון רבי משה בן הגראי"ל, כי אביו מעולם לא דיבר איתו ולא נפגש איתו.
(כידוע המקנטרים את מרן זצ"ל טוענים שהשקפתו 'פגומה' לדבריהם, בהיותו 'תלמיד' של השרידי אש )