פורום אוצר החכמה

בקריאת התורה במירון.

בסנדקאות.

בפורים.

אנו מאד ממתינים למוצא פיהם של תלמידיו הגדולים דפה, אנא, אל תתעצלו בהספדו של חכם!


אני מנסה להעלות על הכתב את התחושות וההרגשות שלי כאדם שלא מוגדר תלמיד או חסיד אבל משהו בתוכי מאז ומעולם 'נמשך' תמיד להתבונן בדמות הענקית הזו.
כשהייתי פוגש תלמידים שלו הייתי חוקר אותם שתי וערב על הנהגותיו, תורתו, השקפותיו, עבודת ה' שלו, יחסו לבניו - תלמידיו. ותמיד הרגשתי שיש כאן משהו אחר.

היה כאן אדם שמצד אחד היה המייצג הגדול של דרך הגר"א ותלמידיו, ליטא בטהרתה. מצד שני תלמידיו ובני תלמידיו היו כרוכים בו ודבוקים בו כבאחת מחצרות החסידים האותנטיות, לא ידוע לי על עוד ראש ישיבה שהקשר שלו עם תלמידיו נמשך כל כך הרב שנים באהבה עצומה ובשותפות אמיתית בשמחה ובצער.
מי שמכיר אפי' קצת את הנעשה בביתו, יודע שקרה כאן אסון במימדים עצומים. מלבד הרבבות שהלכו לאורו ולדרכו, היה כאן אדם שבמעגל הקרוב שלו, היו תלויים בו מאות אנשים אם לא אלפים, ברמה הכי פשוטה של המילה 'תלות'. משפחות יתומים ואלמנות, שהוא ליוה אותם יום יום, בשאלות קטנות וגדולות, שקמו היום בבוקר ולא ידעו מה לעשות עם עצמם!!! משפחות חד הוריות, בחורים ובחורות מבוגרים, חולים וכל מרעין בישין רח"ל, הכל היה מגיע אליו, ולא רק לעצה וברכה אלא הוא ממש היה מנהל את ענייניהם!! וכל זה לפני המעגל השני והשלישי של תלמידיו ומקורביו שהסתלק מהם בפתאומיות אבא ומורה דרך, רק לחשוב על ההיקף של הצרות ומועקות שבבת אחת נסתם העורק הראשי שהזרים אליהם חמצן, זה פשוט מצמרר!!
===============
כמדומני שאין בעולם הישיבות עוד ראש ישיבה שכל כך אהבו אותו וכל כך רעדו ממנו בו זמנית. זה פשוט בלתי נתפס. איך אפשר לבוא להעיר את הבחורים בפנימיה ולהישאר מרוחק מהם שנות-אור?

הוא היה ההוכחה הגדולה ביותר בשבילי, שבשביל להרחיב אופקים, לא צריך לזוז אפילו מילימטר מדרך הישיבות השמרנית והעתיקה. אפשר ללמוד קבלה, ולהמשיך להתעורר ממוסריהם של רבותינו הגדולים הגרי"ס ותלמידיו. אפשר לאהוב את ארץ ישראל באמת, גם בלי להקים מאחזים. אפשר לדעת נ"ך ולחיות אותו בלי לזלזל בלימוד גמרא בעומק העיון עם ראשונים בדקות הסברא. אפשר ללמוד הלכה ולהגיע להוראה בלי לוותר על הגישמאק בסברא של ר' חיים, או סוגיא באהלות, ובלי לזלזל בדרך הלימוד של הישיבות.
הוא פשוט הוכיח שאפשר לצמוח לכל הכיוונים האפשריים, ולטעום את כל הטעמים והניחוחות הרוחניים, בלי לזוז מילימטר מבית מדרשו של הגר"א ושל תלמידו הגר"ח.

השמרנות והרבגוניות הם ממש פלא פלאות.

ראיון של י.ב. פרידמן.

שעת הכושר כתב:

תוכן כתב:האם כתביו מסודרים בכלל? ומה עם שיעוריו בישיבה? האם נקלטו, האם נשתמרו, האם הוקלדו? אשמח לשמוע פרטים.

בידי אחד מתלמידיו, (הרב גולדשטוף מסנה"מ), יש כמה כרכים של שיעורים מסודרים על כל המסכתות הישיבתיות. עד עתה לא ניתנה הרשות להדפיסם, וכעת בודאי יוציאם לאור.

הייתה עד לפני תקופה מערכת שמיעת שיעורים בשם "קול התורה" ושם היה ניתן לשמוע שיעורים של הגר"ש זצ"ל שיעורים שנתן בישיבה על סדר הדף כסדר , וחבל שלאחרונה מערכת זו הפסיקה[אולי מחמת פסיקה משפטית] עכ"פ יותר חבל שאינם מוכנים להכניס את השיעורים האלו למערכות אחרות כגון קול הלשון וכדו' ,
אולי כל מי שיש לו השפעה שם יוכל לשכנעם לפרסם שיעורים אלו [ועוד שיעורים חשובים ] למערכת נגישה להגדיל תורה ולהאדירה ,
מ,או,ר

ברחוב בצלאל במהלך הלוויה בין הרבבות הילך צורב עם שלושת ילדיו הקטנים, פניו כבושות בקרקע ועיני זולגות דמעות כולו אומר בכי וצער רב,
ולפתע הרים את קולו בזעקה "קשה היום לישראל" "הוי מי יתן לנו תמורתו", עוד המשיך לזעוק כמה זעקות שבר וידום ויתעטף שוב באבלו.
הנהגה מענינת אשר לא ראיתי בהלוויות אחרות

רוצה לעיין כתב:ברחוב בצלאל במהלך הלוויה בין הרבבות הילך צורב עם שלושת ילדיו הקטנים, פניו כבושות בקרקע ועיני זולגות דמעות כולו אומר בכי וצער רב,
ולפתע הרים את קולו בזעקה "קשה היום לישראל" "הוי מי יתן לנו תמורתו", עוד המשיך לזעוק כמה זעקות שבר וידום ויתעטף שוב באבלו.
הנהגה מענינת אשר לא ראיתי בהלוויות אחרות

כבר הוזכר לעיל רבות שהקשר בין הגר"ש זצ"ל לתלמידיו היה מיוחד במינו הרבה מעל ומעבר לקשר הרגיל של רב ותלמיד, הוא היה ממש כאבא לתלמידיו, מתעניין במצבם ובילדיהם, וכו', ולכן אין לתמוה על כאבו של אותו תלמיד שבא לידי ביטוי בהלוויית רבו כאביו.

נשר כתב:אנו מאד ממתינים למוצא פיהם של תלמידיו הגדולים דפה, אנא, אל תתעצלו בהספדו של חכם!


אני מנסה להעלות על הכתב את התחושות וההרגשות שלי כאדם שלא מוגדר תלמיד או חסיד אבל משהו בתוכי מאז ומעולם 'נמשך' תמיד להתבונן בדמות הענקית הזו.
כשהייתי פוגש תלמידים שלו הייתי חוקר אותם שתי וערב על הנהגותיו, תורתו, השקפותיו, עבודת ה' שלו, יחסו לבניו - תלמידיו. ותמיד הרגשתי שיש כאן משהו אחר.
.

אם תגביה כנשר קינך ואם בין כוכבים תשים קינך!

כתבת נפלא!

לענין כתב:ישבתי במעון קדשו לרגל אירוסין של החבר חדר שלי, אחד הבחורים דרש והזכיר בתוך דבריו איזה קטע של פיוט, באמצע הוא קצת הסתבך, ור' שמואל שלף מיד את ההמשך.

חיבתו לפיוט היא מן הנודעות, ובכ"מ רשמו תלמידיו מד"ת בהם שילב אסמכתאות מדברי פייטנים
דרך משל, הנה דברי ר' עקיבה קיסטר זצ"ל וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט
ואגב דאגב, משהו משעשע להפיג מעט את הכאב...:
לפני כעשרים שנה השתתפתי בשבת שבע ברכות לתלמידו הגה"צ ר' יצחק קראוני שליט"א, ר' שמואל השתתף בסעודה, לרבות בג'עלה שאחריה. כמקובל העבירו את הדיואן בין המשתתפים, כשכל אחד בתורו פותח בשיר משירתו של אבא שלם שבזי... כמובן שדלגו על ר' שמואל, אך הוא מחה בקול וביקש את הדיואן ואת זכות השירה, ולתמהון הנוכחים פצח אף הוא בשיר בהגיית בני תימן... השכלתי בדקדוק לשון תימן, לא היתה מספקת בכדי להבין את מידת הצלחתו של ר' שמואל... ומ"מ שמחת החתן והקהל רבה גם רבה...

ענוותנותו היתה בלתי נתפסת. היה יהודי שהיה מקרוב אליו תקופה מסוימת של כמה שנים, וההוא ז"ל שאב הרבה מר' חצקל. והיה מספר לעיתים מזומנות למרן הגר"ש זצ"ל רשמים מיראת ה' של מרן המשגיח, בפטירתו נסע לביתו הגר"ש לעיר אחרת להשתתף בהלוויתו ואף ספד לו מעומק הלב, והזכיר על מה שקיבל ממנו תיאורים על ר' חצקל ושאר ראשי הישיבה דפוניב'ז!

כמדמה שאת החמימות (ה'ווארמקייט') שלו להקב"ה, ליראת שמים, לעמל התורה, לקיום הדת, לא ראינו מאז מרן הרב שך זצ"ל.

נשר כתב:
הוא היה ההוכחה הגדולה ביותר בשבילי, שבשביל להרחיב אופקים, לא צריך לזוז אפילו מילימטר מדרך הישיבות השמרנית והעתיקה. אפשר ללמוד קבלה, ולהמשיך להתעורר ממוסריהם של רבותינו הגדולים הגרי"ס ותלמידיו. אפשר לאהוב את ארץ ישראל באמת, גם בלי להקים מאחזים. אפשר לדעת נ"ך ולחיות אותו בלי לזלזל בלימוד גמרא בעומק העיון עם ראשונים בדקות הסברא. אפשר ללמוד הלכה ולהגיע להוראה בלי לוותר על הגישמאק בסברא של ר' חיים, או סוגיא באהלות, ובלי לזלזל בדרך הלימוד של הישיבות.
הוא פשוט הוכיח שאפשר לצמוח לכל הכיוונים האפשריים, ולטעום את כל הטעמים והניחוחות הרוחניים, בלי לזוז מילימטר מבית מדרשו של הגר"א ושל תלמידו הגר"ח.

השמרנות והרבגוניות הם ממש פלא פלאות.

הגדרה נפלאה!

מי שהיה במעמד אשכבתיה דרבי זה, לא ימוש ממנו לעולם !

לשמוע חכם כמו הגרב"ש הכהן דויטש, מדבר על שליטה מלאה בכל חלקי תורה, נגלה ונסתר, ולזכור שההגדרה זו יוצאת ממי שיודע להעריך "שליטה" מה היא, ממי שיודע נסתר מה הוא, וממי שבורר מילותיו בחסכנות...! ולהבין את השבר, החסרון, ההעדר!

לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---

לראות תלמידים סומכים עצמם בקירות הכתלים כשהם גועים בבכי, ומאחוריהם ילדיהם, זועקים אחריהם, לא אחד ולא שניים, ולהבין עד היכן יכולה להגיע ההתקשרות בין רב לתלמיד. מי שלא למד שם, נפשו נמוגה מקנאה.

איש_ספר כתב:

לענין כתב:ישבתי במעון קדשו לרגל אירוסין של החבר חדר שלי, אחד הבחורים דרש והזכיר בתוך דבריו איזה קטע של פיוט, באמצע הוא קצת הסתבך, ור' שמואל שלף מיד את ההמשך.

חיבתו לפיוט היא מן הנודעות, ובכ"מ רשמו תלמידיו מד"ת בהם שילב אסמכתאות מדברי פייטנים
דרך משל, הנה דברי ר' עקיבה קיסטר זצ"ל

קיסטר.jpg

וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט

והיא מטהרת.jpg

ואגב דאגב, משהו משעשע להפיג מעט את הכאב...:
לפני כעשרים שנה השתתפתי בשבת שבע ברכות לתלמידו הגה"צ ר' יצחק קראוני שליט"א, ר' שמואל השתתף בסעודה, לרבות בג'עלה שאחריה. כמקובל העבירו את הדיואן בין המשתתפים, כשכל אחד בתורו פותח בשיר משירתו של אבא שלם שבזי... כמובן שדלגו על ר' שמואל, אך הוא מחה בקול וביקש את הדיואן ואת זכות השירה, ולתמהון הנוכחים פצח אף הוא בשיר בהגיית בני תימן... השכלתי בדקדוק לשון תימן, לא היתה מספקת בכדי להבין את מידת הצלחתו של ר' שמואל... ומ"מ שמחת החתן והקהל רבה גם רבה...

זה דבר פשוט, ענין הפיוטים. גם התוס' בכמה וכמה מקומות מביאים ראיות מהקרוב"ץ. והאו"ז כתב ביאור על אלוקי הרוחות. יש ללמוד פיוטים אלו כמו שלומדים כל ראשון על הסוגיא. והפלא הוא על אותם ר"י שלא לומדים פיוטים אלו [המופיעים בסידור בכל ביהכנ"ס].
הסיפור עם התלמיד התימני, מזכיר את הסיפור עם אביו שבירך ברכה מהשבע ברכות בהגייה תימנית.

לפני כשלושים שנה שמעתי עליו לראשונה מחבר שבן דוד שלו למד במעלות התורה שכמדומה נפתחה באותה התקופה. כמובן שאיני זוכר את כל תיאוריו, אך ככל הזכור לי במרכזם עמד תיאור היחס והקשר הייחודי מאד בינו לבין תלמידיו. בין השאר סיפר שבן דודו שומר אצלו דף של 'מראי מקומות' בכתב ידו של ר' שמואל, עליו הוא הוסיף משפט כמו "עצם כי"ק של מורנו ורבנו", כמעין סגולה. אותו חבר נכנס מאוחר יותר בעצמו לישיבת מעלות התורה, אולם אז כבר לא היה לי קשר עמו.

שמעתי שר' משה יהושע לנדא תלמיד החזו"א כתב שיר על "המתמיד" (כעין השיר המפורסם..) וכוונתו היתה לר' שמואל בצעירותו. מישהו יודע על מה מדובר?

הרגישות לזולת היה אצלו מופלאה.
לפני כמה שנים (מפי בעל המעשה ונוכחתי שם גם) הזמינו תלמידו להיות סנדק בברית המילה של בנו, בעיר אחרת, ואמר ראש הישיבה שיתכן שיאחר.
בעל הברית רצה לכבד זוג מבני משפחתו ב"קוואטער" שכמה שנים טובות לא זכו לזש"ק.
אותו זוג אף על אי הנעימות כמובן, רצו להתכבד, ובאו בשעה מוקדמת. אלא שהיות והברית התאחרה כפי שהיה צפוי, בת הזוג נאלצה לחזור לעבודתה. למותר לציין את אכזבתם ואי הנעימות.
אחד מבני המשפחה סיפר לאחר הברית את המקרה לראש הישיבה. צערו היה רב, ועל אתר בירכם לזש"ק. (לט' חדשים ומחצה זכו להיפקד).

דברי נבואה שנכתבו לימים הללו מבעל האור החיים בפרשתינו ריש פרשת כי תשא
כתב האור החיים וזה לשונו:
ובדרך רמז תתבאר על זה הדרך כי בא הכתוב לגלות נסתרות לה' אשר יעשה בעולמו דבר שכל רואה יתמה בהלקח איש צדיק ישר קודם זמנו יחצו ימיו כמשפט המתחייב לאנשי דמים ומרמה ויבהלו רעיוני האדם לחשוב אחד מב' דרכים או יכחיש ב"מ אושר הצדיקים כי אין טוב בעמל האלהיי או יחשוב כי זה האיש מצפונו אינו כנגלה ממנו והורעה חזקתו לטוב, אשר על כן אמר ה' כי תשא את ראש בני ישראל פירוש אם תראה שיסתלק ראש בני ישראל בלא עת ולא יעלה בכלח כעלות גדיש בעתו הטעם הוא לפקודיהם על דרך אומרם ז"ל (שהש"ר פ"א) בפ' אשכול הכופר דודי לי ואמרו ז"ל איש שהכל בו הוא כופר נפשם של ישראל, והוא אומרו לפקודיהם לשון חסרון על דרך אומרו (במדבר ל"א מ"ט) ולא נפקד ממנו איש כי לצד חסרון ישראל שנתחייבו לזה אני נוטל את ראשם בעדם לכופר נפשם שלא ימותו כל ישראל, ויתבאר גם כן לפקודיהם על דרך אומרם בזוהר (ז"ח) בפסוק כל העובר על הפקודים כל העובר על המצות לומר כי טעם החסרון הוא לצד עוברם על מצות ה', ומעתה לא יחשוב אדם רע לא על המסלק למה ולא על המסתלק כי נסתרו בלתי הגון:

איני חושב שראוי לפתוח את נושא המחלוקת כאן בפורום, יש לכך פורומים אחרים המתמחים בזה כבר שנים ושם דשו וטחנו את כל הנושאים שעל הפרק. איני יודע מי צודק בויכוח המר אך בטוחני שמורינו ורבינו הגר"ש באמת ראה בכל מה שקורה בשנים האחרונות כהרס וחורבן התורה ח"ו וכ'שורש פורה ראש ולענה' ועשה את כל מה שעשה לש"ש בלבד עם טהרת הלב בלי שום נגיעות ואדרבה שלא עוד שהוא לא הרוויח כלום ממה שנעשה אלא במבט אישי הרי שהוא הפסיד במו ידיו את מנהיגות רוב הציבור החרדי, הוא לא היה טיפש כלל והוא ידע זאת היטב היטב אבל מכיון שהוא חש וראה לפי ראות עיניו שמדובר בנושא קריטי להמשך קיום עולם התורה אזי הוא עזב את כל שיקוליו האישים והתמסר כולו למלחמת ה' ללא פשרות. תלמידיו וההולכים בדרכו קיבלו זאת ממנו וע"כ מבחינתם זהו השבח הגדול ביותר שאפשר לומר עליו. זה היה ר' שמואל ובזה הוא בודאי היה גאה ומאושר שמספידים אותו. לקיים רצון צדיק וזהו בודאי רצונו.

(במאמר המוסגר - אף אחד לא באמת חושב שמדובר כעת במצב כפי שאנו בורחים מפני הקוזקים שבאים ליטול אותנו לצבא הצאר, המדובר הוא על ספיחי המחנה ובנחשלים אחריך והשאלה היא האם לקדש את המלחמה במצב שכזה או להתמקד ברובו של עולם התורה שכרגע אינו תחת איום מיידי. ולמה הדבר דומה לספינת תענוגות השטה בלב ים והנה נתהווה חור קטן בפאתי הספינה שדרכו נכנסים מים טיפין טיפין לתוככי הספינה, והנה בא אחד מהאורחים לקברניט ואומר לו מפני מה הינך לחוץ וחרד כ"כ והרי המים חודרים רק טיפין טיפין וממלאים כעת רק את חדר האשפה והמבואות המטונפות וכהוכחה הרי תסתכל סביב בגובה הספינה מלמעלה שהכל רגוע על מי מנוחות ולא עוד אלא שכולם רוקדים ומכרכרים בעוז בנשף המחולות וזו הוכחה ניצחת שהלחץ והחרדה שלך מוגזמים לחלוטין...
איני חושב שיש מי מאיתנו שיכול לפסוק בענין אך בודאי שהוא בעינו הצופיה כך ראה את הדברים. )

נא להחזיר האשכול ליעודו.

מלאעולם כתב:במבט אישי הרי שהוא הפסיד במו ידיו את מנהיגות רוב הציבור החרדי

"שהוא הפסיד מנהיגות" זה מבט שמקורו מחוץ למחננו. הוא בודאי לא חשב על כגון דא.

איש הגבעה כתב:דברי נביאות באור החיים בפרשתינו ריש פרשת כי תשא

אכן שמו של רבינו הוא ראשי תיבות רא"ש

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

מלאעולם כתב:במבט אישי הרי שהוא הפסיד במו ידיו את מנהיגות רוב הציבור החרדי

"שהוא הפסיד מנהיגות" זה מבט שמקורו מחוץ למחננו. הוא בודאי לא חשב על כגון דא.

הן הן הדברים.

איש_ספר כתב:נא להחזיר האשכול ליעודו.

אחי ורעי, באנו לאשכול זה להתרפק באהבה. הזמן הוא לא הזמן והמקום הוא לא המקום (בשום זמן).

הוזכר מיד בהתחלה עניין פרסום כתביו.
גם אני הקטן ציפיתי תמיד שיצא יותר מתורתו. שני מאמרים בלבד שלו קראתי, והם היו ממש חלק בפני עצמו מהסוגיה. האחד ההסכמה הידועה ל'קרית אריאל' לתלמידו הג"ר אריאל בוקוולד [יבל"ח] בעניין חומת העיר לתחומין, והשני המאמר שלו בעניין הזמנים שנידון כאן בפורום [פורסם בקובץ שערי ציון של הכולל של תלמידו הג"ר משה פטרובר יבל"ח].

א
ב
בשמעתא דביאת שמשו ואורו והמסתעף

ג
ד
ה
הדלקת נר שבת ונר יו"ט, ודין הוקצה למצותו דבהן, ובדין קידוש וסעודות השבת ויו"ט והמסתעף
ו
ז

ח

ט

י
יא
יב

כתבתי אתמול והתגובה נמחקה ביחד עם כמה תגובות שהיו לא ראויות:

אל נא אחי תרעו. הפורום הזה מתייחד בכך שחבריו ומנהליו משתדלים מאד להקפיד לא לתת בו מקום ובמה לנושאים העומדים על הפרק ונתונים במחלוקת נוקבת בתוך המחנה, על מנת לא להגיע ללשון הרע, רכילות והוצאת שם רע. מי שמחפש כל זה ימצאנו במקומות אחרים, לא כאן!

ואבוא בקריאה של חיבה לחברי הפורום ורבניו לא להיכנס לנושא שמדרונו חלקלק. כמדומני שרוב חברי הפורום לא הכניסו עצמם לנושא והולכים בתמים בהערכה לכל גדולי הדור, ומבקשים הם כמוני לקרוא וללמוד על גדלותו העצומה של רבנו הגר"ש זצ"ל. לצערי לא זכיתי להימנות מתלמידיו, אבל משתוקק אני לשמוע מקצות דרכיו בתורה ובחסד ולנסות להתרומם על ידי כך משהו מאיפה שאני נמצא, כשם שזכינו לאחר פטירת רבנו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לקבל קצת מושגים חדשים ומרוממים יותר, בשטייגען בתורה, ביקוש האמת וביזוי הכבוד המדומה, והסתפקות במועט. וכידוע כל גדול מגדולי הדור מאופיין במידות מיוחדות שעליהם עמל ובהם השקיע כל חייו, ולאחר פטירתו זכאים בני דורו לשאוב משולי אדרתו אם רק יפתחו לבם לכך. מי שמסיבה כלשהי אינו מעוניין לקרוא על הגר"ש, יכול פשוט לא להיכנס, אך נא אל יקלקל למבקשים טוב.

ואוסיף שבלי להשוות כלל וכלל, אלא רק לתת מעין דוגמא של מעלה, מצינו אצל רבי אליעזר הגדול שחבריו שמתוהו ופסלו כל טהרותיו וכו' והפסיקו לשלוח אליו תלמידים, ומכל מקום בשעת פטירתו באו חבריו ותלמידיו ובראשם רבי יהושע בן חנניא בר פלוגתיה הגדול, ובכו בכי תמרורים על ספר תורה שנגלל ועל תורה שנחסרה מעם ישראל לבלי שוב, והכריזו "הותר הנדר".

סעדיה כתב:

שומע ומשמיע כתב:הוזכר מיד בהתחלה עניין פרסום כתביו.
גם אני הקטן ציפיתי תמיד שיצא יותר מתורתו. שני מאמרים בלבד שלו קראתי, והם היו ממש חלק בפני עצמו מהסוגיה. האחד ההסכמה הידועה ל'קרית אריאל' לתלמידו הג"ר אריאל בוקוולד [יבל"ח] בעניין חומת העיר לתחומין, והשני המאמר שלו בעניין הזמנים שנידון כאן בפורום [פורסם בקובץ שערי ציון של הכולל של תלמידו הג"ר משה פטרובר יבל"ח].

מראה מקום אני לך
ע"ע מאמרו באהל חנוך (צהר) עמ' רל"ה
אהל אברהם על מס' כתובות עמ' תרל"ג
סה"ז אש תמיד עמ' תתע"ח
סה"ז אהל שרה לאה עמ' ס"ב
כמדומני שנדפסו כמה מאמרים שלו במוריה, עיין עליו.

יש עוד מאמר מקיף בענין מוקצה באחד משני הכרכים בספר שיצא על ידי ר' אליעזר רוטר [ואולי נקרא מבקשי תורה או שם דומה] על יום טוב

איש ספר כתב:חיבתו לפיוט היא מן הנודעות, ובכ"מ רשמו תלמידיו מד"ת בהם שילב אסמכתאות מדברי פייטנים
דרך משל, הנה דברי ר' עקיבה קיסטר זצ"ל וכו'

כ''ה בפסיקתא דר''כ (החודש) "ר''ב בשם רב''י אמר, נתעטף הקב''ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא לגברי' ומיכא' ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להם כיצד ראיתם את הלבנה כו' ואמר להם כסדר הזה שאתם רואים כך יהיו בני מעברין את השנה למטה ע''י זקן וע''י עדים וע''י טלית מצויצת.''

(כמובן הרבה צריך לביאור שם ואכ''מ, ולא נצרכא אלא לענין הנ''ל)

איש_ספר כתב:חיבתו לפיוט היא מן הנודעות, ובכ"מ רשמו תלמידיו מד"ת בהם שילב אסמכתאות מדברי פייטנים
דרך משל, הנה דברי ר' עקיבא קיסטר זצ"ל

קיסטר.jpg

הווארט הספציפי הזה על דברי הקליר היה חביב על שכנו וידידו הג"ר עקיבא קיסטר זצ"ל, הוא היה חוזר עליו מפעם לפעם, וכן בספר שסדרו והוציאו ילדיו של ר' עקיבא (בחייו) הווארט הזה מופיע בשם הגר"ש כמה וכמה פעמים, כשר' עקיבא משתמש בו ל'מהלכים' שלו.

ישראל אליהו כתב:הסיפור עם התלמיד התימני, מזכיר את הסיפור עם אביו שבירך ברכה מהשבע ברכות בהגייה תימנית.

אינני בטוח שמרן הגרש"ז זי"ע ידע לברך בהגייה תימנית. בכל אופן הוא סבר שמסדר הקידושין צריך לברך תחת החופה בהברה של החתן.
לכן בחופות של חתנים ספרדיים, מרן הגרש"ז היה מברך בהברה ספרדית (עברית של היום) לרבות 'שם השם' שגם אותו היה הוגה בהברה ספרדית.
(הוא לא הסכים עם ההוראה המפורסמת בשם החזו"א/קה"י נ"ע לגבי שם השם בהגייה ספרדית).
ידידינו אי"ס, יש"כ ששיברת. ישנה כאן רגישות גדולה ואם תעמדו על המשמר משני הצדדים (!) בעז"ה נוכל כולנו להתבשם דרך האשכול מאורו של אדם גדול מאד שהעמיד תלמידים הרבה. אבל דע לך שהפצע בלב רבים מבאי הפורום מהחרפה שהתחוללה כאן באשכולות על רבן של ישראל מרנא הגראי"ל נ"ע (בפרט באשכול המרכזי שגם נסגר על מנעול ובריח בבחינת חוטא נשכר), עדיין מכאיב לכולנו.

נ"ב:
יש לי לא מעט דברים לכתוב ולספר על הגר"ש שלנו זצ"ל, חלקם מן התקופות הרחוקות שמסתמא אף אחד כאן לא הכיר ולא ידע. עוד חזון למועד.
אגב, אולי מי שהוא יעלה כאן תמונות מן הימים בהם מראהו היה שונה מעט, פאותיו היו סדורות מסולסלות וכו'.

פרנקל תאומים כתב:

ישראל אליהו כתב:הסיפור עם התלמיד התימני, מזכיר את הסיפור עם אביו שבירך ברכה מהשבע ברכות בהגייה תימנית.

אינני בטוח שמרן הגרש"ז זי"ע ידע לברך בהגייה תימנית.

ע"פ מה שקראתי, ניקדו לו, לפי בקשתו.

בשו"ע המקוצר מובא בשם ר"נ אלשיך שבחופתו ברך רשז"א את ברכת הארוסין בנוסח תימן (כתבו לו הנוסח על דף, כי לא היה שם סידור כזה), אך בהברה אשכנזית כי לא יכל לומר בהברתם.

הלא שו"ע המקוצר (הרב רצאבי) למד בעצמו ב'קול תורה' האין זאת? מה היה בחופתו?

הייתי פעם בשמחת אירוסין, ורבי שמואל כובד בקריאת התנאים.

בתוך השטר, אחרי שקרא 'וידורו באהבה ואחוה ושלום וריעות', נפנה רבי שמואל אל החתן ואמר לו בחיוך, את זה לא קונים בקנין, על זה צריך לעבוד.

מי יתן תמורתו
כל מהותו רגש קודש, רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
אמר הרב קלמנוביץ 'יחיד בנגלה, יחיד בנסתר'
הייתי מוסיף 'יחיד ברגשות יהודיים', כַמָּוֶת עַזָּה אַהֲבָה.
בעידן הציניות השלטת והעדר הלב, היה יחיד מסוגו. אחרון המרגישים.

בשמחה של מצוה

זכיתי, אני הקטן, לפני הרבה שנים, לשבת לצידו בבית הכנסת קטן שאיש אינו נקלע לשם, אי שם בערי הארץ, ולראות אותו לומד ממש בבחי' מתרפקת על דודה, באהבה שלא ניתן לתאר אותה.

קו ירוק כתב:ענוותנותו היתה בלתי נתפסת. היה יהודי שהיה מקרוב אליו תקופה מסוימת של כמה שנים, וההוא ז"ל שאב הרבה מר' חצקל. והיה מספר לעיתים מזומנות למרן הגר"ש זצ"ל רשמים מיראת ה' של מרן המשגיח, בפטירתו נסע לביתו הגר"ש לעיר אחרת להשתתף בהלוויתו ואף ספד לו מעומק הלב, והזכיר על מה שקיבל ממנו תיאורים על ר' חצקל ושאר ראשי הישיבה דפוניב'ז!

כמדמה שאת החמימות (ה'ווארמקייט') שלו להקב"ה, ליראת שמים, לעמל התורה, לקיום הדת, לא ראינו מאז מרן הרב שך זצ"ל.

ראה מכתבו לספר "אמרי יחזקאל" - שיחות מרן בעל אור יחזקאל שנאמרו על ידו בעת שבתו בירושלים עיה"ק