פורום אוצר החכמה

בסדר כתב:מעניין שהאדמו"ר זצ"ל עצמו סיפר שבימי בחרותו למד בישיבה בסאטמאר, והרה"ק מסאטמאר התפלל בשעה מאוחרת מאד, והוא ג"כ התפלל במנין האדמו"ר כמה פעמים! אבל הוסיף שאכן רק "כמה פעמים" ולא יותר, כיון שהתפללו בשעה מאוחרת.

בסדר כתב:בשר בהמה מעולם לא אכל, כפי שנפלט פעם מפיו "מעולם לא טעמתי טעם בשר בהמה".

איש גלילי כתב:

בסדר כתב:בשר בהמה מעולם לא אכל, כפי שנפלט פעם מפיו "מעולם לא טעמתי טעם בשר בהמה".

כן הוא מנהג אדמו"רי ויז'ניץ ע"פ הכתוב בשלחן של ארבע.

אמרתי אחכמה כתב:
מענין לענין באותו ענין.

שמעתי מפה קדשו של האדמו"ר מויזניץ מונסי זצ"ל (כשנכנסתי פעם עם קוויטל),
וזהו תוכן הדברים:
למורי ורבי הרב מפאפא (ויחי יוסף) זצ"ל התחשק פעם להסתופף בצלו של מורי זקני ה'אהבת ישראל' זצ"ל על שב"ק,
והרב מפאפא שימש אז כדיין ומו"ץ בעיר סאטמאר, ולנסוע מסאטמאר לגרויסווארדיין באותם הימים "וואלט מען איהם פארשטיינערט",
על כן התחכם הרב מפאפא, והודיע שבדעתו לנסוע לעיר פאפא למורו אביו ה'ויגד יעקב', ובדרך לפאפא עבר את העיר גרויסווארדיין, ונתקע שם על שב"ק (כאילו שלא בכוונה).

עד כאן שמעתי מפ"ק זצ"ל.

זכותו יגן עלינו

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,

אמרתי אחכמה כתב:

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,

אני לא טועה, לא בתוכן הדברים, ולא בשמות אנשים.

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)
2. אף אם הי' דיין בוודאי לא נמנה בין חסידיו שנסיעתו לחצר אחרת תחשב לפגיעה.
3. בסאטמאר מעולם לא הקפידו שהולכים לרבי אחר, צא ולמד שהרבה מסאטמאר נוסעים ונסעו לרבי שני ואינו סותר לסאטמאר כי ענין הקפידות אין בסאטמאר.
4. הרה''ק מסאטמאר ז''ל בעצמו נסע פעם או יותר אליו
5. בעת שהרה''ק מסאטמאר הי' רב בסאטמאר הי' האהבת ישראל זקן בן 75 והי' מהרבנים הניכרים שם במדינה ונסיעה אליו לא תחשב לדבר משונה אף לאינו חסיד קבוע.
6. האהבת ישראל הי' גדול מהרה''ק מסאטמאר ב כ''ז שנה שנסיעתו מחסיד סאטמאר ומכל חסיד אחרת לא תחשב לפגיעה ברבו.
7. בימים ההם סאטמאר וויזניץ היו בידידות גדולה והחסידים הלכו לכאן ולכאן.
8. בימים ההם לא זרקו אבנים בשום קהילה חוץ מב....
9. מעולם לא אמרו בסאטמאר לדיין כדת מה לעשות.
10. ........ ....... ...........

בסדר כתב:

אמרתי אחכמה כתב:

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,

אני לא טועה, לא בתוכן הדברים, ולא בשמות אנשים.

קשה להפריך מה שלדבריך שמעת בעצמך מהאדמו"ר זצ"ל, אבל זה נראית סותר לגמרי במה שסיפר האדמו"ר זצ"ל בכמה הזדמניות, שהיה ידידות גדול בין הרה"ק בעל אהבת ישראל זצ"ל והרה"ק מסאטמאר זצ"ל, ובכל פעם בואו לעיר גרויסווארדיין בא לבקר את האהבת ישראל, והאהבת ישראל ביקר אצלו ביקור גומלין, ודיברו ביניהם באהבה למשך זמן ארוך. האדמו"ר סיפר שהיה נכח כמה פעמים בעת הביקורים, ובעל אהבת ישראל סיפר לו אח"כ מה שדיברו ביניהם, אודות האימרא מהרה"ק בעל קדושת לוי זצ"ל על נוסח "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" כו'.
סיפר שזוכר אף ביקור האחרון של הרבי מסאטמאר אצל האהבת ישראל, שהיה ממש בתקופה האחרונה לימי חייו, ואז לא רצה האדמו"ר מסאטמאר לטרוח את האהבת ישראל לבוא אליו לביקור גומלין עקב מצב הבריאות, לכן בדרך להרכבת בדרכו הביתה נכנס לביקור בביתו. זה היו קורין בוויזניץ "ביקור לשמה" אמר הרבי זצ"ל. בביקור זה הושיבו בטעות את האדמו"ר מסאטמאר לימין האהבת ישראל עוד טרם שהאהבת ישראל נכנס להחדר, וכשנכנס להחדר רצה האדמו"ר מסאטמאר לילך לכסא השמאלית, אבל האהבת ישראל ביקש אותו שישאר שם. נענה האדמו"ר מסאטמאר בדרך צחות: "הרי כתיב ההולך לימין רבו הרי זה בור, אבל זה דוקא 'ההולך' אבל לא 'היושב'..." נענה האהבת ישראל: "נו, זה נכון אם זה [בהראותו על עצמו] הוא הרבי, אבל אולי הוא הרבי [בהראותו על האדמו"ר מסאטמאר]...
האדמו"ר זצ"ל אמר שאף שבדורות הקודמין היו מחלוקת בין חצרות סיגוט וויזניץ, בכל זה היו ביניהם ידידות גדול במשך כל השנים.

קושטא כתב:,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)

עתניאל בן קנז כתב:

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)
2. אף אם הי' דיין בוודאי לא נמנה בין חסידיו שנסיעתו לחצר אחרת תחשב לפגיעה.
3. בסאטמאר מעולם לא הקפידו שהולכים לרבי אחר, צא ולמד שהרבה מסאטמאר נוסעים ונסעו לרבי שני ואינו סותר לסאטמאר כי ענין הקפידות אין בסאטמאר.
4. הרה''ק מסאטמאר ז''ל בעצמו נסע פעם או יותר אליו
5. בעת שהרה''ק מסאטמאר הי' רב בסאטמאר הי' האהבת ישראל זקן בן 75 והי' מהרבנים הניכרים שם במדינה ונסיעה אליו לא תחשב לדבר משונה אף לאינו חסיד קבוע.
6. האהבת ישראל הי' גדול מהרה''ק מסאטמאר ב כ''ז שנה שנסיעתו מחסיד סאטמאר ומכל חסיד אחרת לא תחשב לפגיעה ברבו.
7. בימים ההם סאטמאר וויזניץ היו בידידות גדולה והחסידים הלכו לכאן ולכאן.
8. בימים ההם לא זרקו אבנים בשום קהילה חוץ מב....
9. מעולם לא אמרו בסאטמאר לדיין כדת מה לעשות.
10. ........ ....... ...........

מה לעשות שכנראה היסטוריה לא הצד החזק שלך...

1. היה גם היה.
2. בתקופה לא נמנה בין 'חסידיו' כלל. בהיות בסטאמר הוא נחשב כחסיד בעלזא. ורק בארה"ב ובמיוחד לאחר פטירת מהר"א מבעלזא, אזי התחיל להחשיב עצמו כ'חסיד' של האדמו"ר מסאטמר.
3. לא מדובר על 'אדמו"ר אחר', אלא המתח שהיה בין בית סיגט לבית ויז'ניץ היה אדיר. וכל מי שמכיר במעט את ההסטוריה יודע במה מדובר.
4. ייתכן. (אבל כדאי שתברר שוב), אבל עדיין זה לא סותר למתח הרב שהיה בין החצרות.
5-6. אינו שייך לענין
7. שקר וכזב!!!
8. מענין כיצד התנהל המחלוקת בקראלי, האם בליטופים????
9. מעולם אל תגיד 'מעולם'...

בסדר כתב:

איש גלילי כתב:

בסדר כתב:בשר בהמה מעולם לא אכל, כפי שנפלט פעם מפיו "מעולם לא טעמתי טעם בשר בהמה".

כן הוא מנהג אדמו"רי ויז'ניץ ע"פ הכתוב בשלחן של ארבע.

יש הסבר למה?

איש גלילי כתב:עד כמה שאני זוכר, בשלחן של ארבע איתא שיאכל מאכלים יותר עדינים, כגון עופות דקים. לכן לא היו אוכלים בשר בהמה וגם לא בשר אינדיק שהוא עוף גס יותר.

שולחן של ארבע - השער השני
ועוד מכלל מה שיצטרך האדם להתכוין באכילתו והיא תועלת גדולה לתכלית כוונתו שיחזור אחר המאכלים הדקים שהרי לפי דקותם יזדכך השכל ויתפקח הלב, כמ"ש חז"ל (יומא עו) חמרא וריחני פקחין, וצריך שלא יתכוין בהם אלא לפקוח עיני שכלו כמו שהזכרתי למעלה, ויזהר מהמאכלים הגסים כפי כחו שהשכל יתעבה בהם וישחת מצלילותו וזכותו, וכבר היה בקדמונינו כפי מה ששמענו מי שלא היה אוכל בשר בהמה לגסותה והיה רוב אכילתו בשר עופות קטנים דקים היו מגדלים אותם בבית ונותנים להם מזונות ידועים היו מוכנים להם כדי לזכך בהם את המוח ולהישיר האיברים שהם כלי הנפש כדי שתתעלה הנפש ותמצא תכונה לקבל התורה ולהתבונן בדברי הש"י, לפי שהשכל מתחדד ומזדכך כפי דקות המאכל וזכותו, ודבר זה בחון ומנוסה מאנשי הערים האוכלים למעדנים והמשקים שלהם דקים וזכים הלא הם המשכילים בכל חכמה ומביני מדע על נקלה ומעט טורח, יותר מבני הכפר האוכלים השעורים והבצל ושאר המאכלים. עדוני המאכלים לא נבראו אלא בשביל התורה.

אראל כתב:ואחר המלחמה כשכבר נשתדכו ביניהם, לא היה האדמו"ר מסאטמאר כ"כ שבע רצון מן השידוך.... [אני יודע פרטים מכלי ראשון, אבל למען כבודם של החיים אתנו אסתגר בזה]

גימפעל כתב:

אראל כתב:ואחר המלחמה כשכבר נשתדכו ביניהם, לא היה האדמו"ר מסאטמאר כ"כ שבע רצון מן השידוך.... [אני יודע פרטים מכלי ראשון, אבל למען כבודם של החיים אתנו אסתגר בזה]

בהתחלה הסכים עם השידוך, כך שלא היה קשור למחלוקת שירשו מאירופה, אלא אח"כ לא היה דעתו ניחא לגמרי משום תמיכת המחותן באגו"י.

מודה ומהלל כתב:הזמנת כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יוסף מסקווירא זצ"ל לחתונת בתו עם כ"ק רבינו זצ"ל.

אראל כתב:מעולם היו אלו החצרות קאסוב-סיגוט, וויזניץ- סאטמאר כמו שאומרים זיך ליב געהאט צוריק ציוועגס....
זה התנהל ככה עד שבא היטלר והוליך את חסידי שני החצרות ביחד על הקרונות להמשרפות,
ואחר המלחמה כשכבר נשתדכו ביניהם, לא היה האדמו"ר מסאטמאר כ"כ שבע רצון מן השידוך.... [אני יודע פרטים מכלי ראשון, אבל למען כבודם של החיים אתנו אסתגר בזה]

בסדר כתב:

אראל כתב:מעולם היו אלו החצרות קאסוב-סיגוט, וויזניץ- סאטמאר כמו שאומרים זיך ליב געהאט צוריק ציוועגס....
זה התנהל ככה עד שבא היטלר והוליך את חסידי שני החצרות ביחד על הקרונות להמשרפות,
ואחר המלחמה כשכבר נשתדכו ביניהם, לא היה האדמו"ר מסאטמאר כ"כ שבע רצון מן השידוך.... [אני יודע פרטים מכלי ראשון, אבל למען כבודם של החיים אתנו אסתגר בזה]

כנראה שאתה חולק על האדמו"ר מוויזניץ זצ"ל שאמר שאף שבדורות הקודמים היה ביניהם פירוד לבבות, לא היה כן בין האהבת ישראל והאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל. - ענין השידוך הרי ידוע שהיה בענין האגודה ולא היה שום שייכות עם המחלוקת של 50 שנים קודם לזה.

קושטא כתב:ביררתי הענין,
מעולם לא היתה זוק של פאליטיק בין הרה''ק מסאטמאר לבין האהבת ישראל, מה שהי' הוא עם אחיו העצי חיים מסיגעט (אביו של הברך משה),
כשהי' השידוך של ר' אהרן מקרית יואל עם וויזניץ וכידוע הויואל משה לא שמח מאוד עם השידוך, ובין הדברים אמר הרבי שבינו להאהבת ישראל לא הי' דבר.

קושטא כתב:

אמרתי אחכמה כתב:
מענין לענין באותו ענין.

שמעתי מפה קדשו של האדמו"ר מויזניץ מונסי זצ"ל (כשנכנסתי פעם עם קוויטל),
וזהו תוכן הדברים:
למורי ורבי הרב מפאפא (ויחי יוסף) זצ"ל התחשק פעם להסתופף בצלו של מורי זקני ה'אהבת ישראל' זצ"ל על שב"ק,
והרב מפאפא שימש אז כדיין ומו"ץ בעיר סאטמאר, ולנסוע מסאטמאר לגרויסווארדיין באותם הימים "וואלט מען איהם פארשטיינערט",
על כן התחכם הרב מפאפא, והודיע שבדעתו לנסוע לעיר פאפא למורו אביו ה'ויגד יעקב', ובדרך לפאפא עבר את העיר גרויסווארדיין, ונתקע שם על שב"ק (כאילו שלא בכוונה).

עד כאן שמעתי מפ"ק זצ"ל.

זכותו יגן עלינו

ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)
2. אף אם הי' דיין בוודאי לא נמנה בין חסידיו שנסיעתו לחצר אחרת תחשב לפגיעה.
3. בסאטמאר מעולם לא הקפידו שהולכים לרבי אחר, צא ולמד שהרבה מסאטמאר נוסעים ונסעו לרבי שני ואינו סותר לסאטמאר כי ענין הקפידות אין בסאטמאר.
4. הרה''ק מסאטמאר ז''ל בעצמו נסע פעם או יותר אליו
5. בעת שהרה''ק מסאטמאר הי' רב בסאטמאר הי' האהבת ישראל זקן בן 75 והי' מהרבנים הניכרים שם במדינה ונסיעה אליו לא תחשב לדבר משונה אף לאינו חסיד קבוע.
6. האהבת ישראל הי' גדול מהרה''ק מסאטמאר ב כ''ז שנה שנסיעתו מחסיד סאטמאר ומכל חסיד אחרת לא תחשב לפגיעה ברבו.
7. בימים ההם סאטמאר וויזניץ היו בידידות גדולה והחסידים הלכו לכאן ולכאן.
8. בימים ההם לא זרקו אבנים בשום קהילה חוץ מב....
9. מעולם לא אמרו בסאטמאר לדיין כדת מה לעשות.
10. ........ ....... ...........

בסדר כתב:

אראל כתב:מעולם היו אלו החצרות קאסוב-סיגוט, וויזניץ- סאטמאר כמו שאומרים זיך ליב געהאט צוריק ציוועגס....
זה התנהל ככה עד שבא היטלר והוליך את חסידי שני החצרות ביחד על הקרונות להמשרפות,
ואחר המלחמה כשכבר נשתדכו ביניהם, לא היה האדמו"ר מסאטמאר כ"כ שבע רצון מן השידוך.... [אני יודע פרטים מכלי ראשון, אבל למען כבודם של החיים אתנו אסתגר בזה]

כנראה שאתה חולק על האדמו"ר מוויזניץ זצ"ל שאמר שאף שבדורות הקודמים היה ביניהם פירוד לבבות, לא היה כן בין האהבת ישראל והאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל. - ענין השידוך הרי ידוע שהיה בענין האגודה ולא היה שום שייכות עם המחלוקת של 50 שנים קודם לזה.

חזון-איש'ניק כתב:

עתניאל בן קנז כתב:

קושטא כתב:ברור שאתה טועה כאן בתוכן הדברים און שמא בשמות האנשים,
1. ע''פ מה שמונח בזכרוני הרב מפאפא לא הי' דיין בסאטמאר( אבאר אי''ה דבר זה)
2. אף אם הי' דיין בוודאי לא נמנה בין חסידיו שנסיעתו לחצר אחרת תחשב לפגיעה.
3. בסאטמאר מעולם לא הקפידו שהולכים לרבי אחר, צא ולמד שהרבה מסאטמאר נוסעים ונסעו לרבי שני ואינו סותר לסאטמאר כי ענין הקפידות אין בסאטמאר.
4. הרה''ק מסאטמאר ז''ל בעצמו נסע פעם או יותר אליו
5. בעת שהרה''ק מסאטמאר הי' רב בסאטמאר הי' האהבת ישראל זקן בן 75 והי' מהרבנים הניכרים שם במדינה ונסיעה אליו לא תחשב לדבר משונה אף לאינו חסיד קבוע.
6. האהבת ישראל הי' גדול מהרה''ק מסאטמאר ב כ''ז שנה שנסיעתו מחסיד סאטמאר ומכל חסיד אחרת לא תחשב לפגיעה ברבו.
7. בימים ההם סאטמאר וויזניץ היו בידידות גדולה והחסידים הלכו לכאן ולכאן.
8. בימים ההם לא זרקו אבנים בשום קהילה חוץ מב....
9. מעולם לא אמרו בסאטמאר לדיין כדת מה לעשות.
10. ........ ....... ...........

מה לעשות שכנראה היסטוריה לא הצד החזק שלך...

1. היה גם היה.
2. בתקופה לא נמנה בין 'חסידיו' כלל. בהיות בסטאמר הוא נחשב כחסיד בעלזא. ורק בארה"ב ובמיוחד לאחר פטירת מהר"א מבעלזא, אזי התחיל להחשיב עצמו כ'חסיד' של האדמו"ר מסאטמר.
3. לא מדובר על 'אדמו"ר אחר', אלא המתח שהיה בין בית סיגט לבית ויז'ניץ היה אדיר. וכל מי שמכיר במעט את ההסטוריה יודע במה מדובר.
4. ייתכן. (אבל כדאי שתברר שוב), אבל עדיין זה לא סותר למתח הרב שהיה בין החצרות.
5-6. אינו שייך לענין
7. שקר וכזב!!!
8. מענין כיצד התנהל המחלוקת בקראלי, האם בליטופים????
9. מעולם אל תגיד 'מעולם'...

אני לא מתערב במחלוקותכם, אבל הרבי מסאטמר הגיע בכל שנה לשבות בגרוו"ד אצל חסידיו, והי' לו שם הרבה חסידים, ולא ידוע על איזה מתח ששרר שם, כימים מקדם, גם בשואה הגיע הרה"ק מסאטמר לגרוו"ד בחג הסוכות, והי' לב' הרביים אתרוג אחד במשותף (האתרוג הי' שייך לויזניץ)

דרומי כתב:הסיפור על כך שבירך לפני הנץ נראה לי לא מדוייק.

חזון-איש'ניק כתב:בנוסח אחר שמעתי, ואני יכול לבררו, הצריכו לשלוח אתרוג לסאטמר כיון שלא היה להם אתרוג, וכיון שהאתרוג של ויזניץ היה יותר מהודר שלחו את האתרוג של הסאטמר רב, וביום ראשון בירך הרבי מויזניץ ונענוע כהוגן (ואולי אפילו בהלל) ואח"כ הרבי מסאטמר נענע כדת וכדין (אם האריך כמו שהיה רגיל תמיד אני לא יודע), ורק אח"כ נתנו לכל בני העיר לנענע, והיה שם תור ארוך והמתינו שעות אריכות רק לקיים "מדאגביה נפיק ביה".

איש בער כתב:בענין האתרוג דשנת תש"ד בגרוו"ד וקורותיו היתה אריכות ב'עלי זכרון' 30.

דרומי כתב:האם מישהו יודע לבאר מה מקור ההקפדה 'לברך ראשון', עד כדי כך שדוחים את ההלכה המפורשת שלכתחילה יש לחכות להנץ ולא להקדים?

ומצינו בקהל חסידים שמאחרים הזמנים, אבל שמקדימים - לא שמענו...

[שוב התבוננתי שמן הסתם החזירו לו את הלולב לעשות נענועים בהלל, ואם כן קיים את המצוה גם לאחר הנץ ודו"ק]