פורום אוצר החכמה

פלוריש כתב:אמנם במקרה הזה יש צד שעשו זאת בגלל הרגשה ולא בגלל הלכה

אוצר החכמה כתב:טייואן היא אי והיא מתחילה בתוך 90 מעלות מירושלים. הונג קונג מרוחקת 83 מעלות מירושלים.

מענה איש כתב:קו התאריך אינו שרירותי ב90 מעלות והוקדם לחוף הים של סין כדי ליצור אחידות ביבשת

גם זו לטובה כתב:

אני יודע על עוד מקרה שהם התווכחו [בענין חולה שאין בו הכרה אם זה נחשב לייסורים שמכפרים]. והגראי"ל היה מצטט זאת הרבה באומרו פעם חשבתי כך וכך אבל אני מבטל דעתי לדעת ר' חצקל שחושב אחרת

מישהו יכול להרחיב?

מעט דבש כתב:מכתב הגר"נ קרליץ הודפס בסוף חוט שני על ר"ה ויו"כ. ואין שם התייחסות מיוחדת להונג קונג.

.השוחט כתב:- שמעתי פעם בחור שואל אותו חקירה. בהא דקי"ל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, האם זו הכרעה במעשה, כלומר מכריעים שהטמא לא נגע, או שזו הכרעה בשאלה שבאה לפנינו, כלומר אם בא לפנינו כלי שיש בו ספק טומאה, שיסוד הספק נעוץ באירוע שקרה ברה"ר, מכריעים שהכלי טהור. שאל אותו הגר"י מאי נפ"מ. ענה הבחור באופן שאם הטמא נגע הכלי טהור, ואם הטמא לא נגע הכלי טמא, אלא שהוא לא מצליח למצוא ציור כזה...
אמר לו הגר"י החקירה שטותית, ואם היא היתה חקירה לא זה הנפ"מ, רק מה שאמר שאין ציור - זה הבעיה הקטנה, (היה שגור בפיו שאם החקירה נכונה, נפ"מ כבר תימצא, אלא שכדאי לחפש נפ"מ כדי להיות בטוח שבכלל יש שני צדדים), והוא החל לחשוב, כמה שניות ! ואמר לו יש לי כבר 18 ציורים כאלו. אמר הבחור שיאמר לו 2.
אמר הגר"י, קי"ל (בפרק חומר בקדש) דכלי שהוטבל בתוך כלי, אם יש כשפופה"נ בפי החיצון שפיר סלקא לטבילה לפנימי, ואם פיו של החיצון צר, אזי סלקא לו טבילה לפנימי רק אם גם החיצון היה טמא (מיגו דסלקא לחיצון סלקא לפנימי). הזב עבר ברה"ר וספק נגע בחיצון, בתוכו הטבילו כלי טמא ודאי. החיצון כבר נשבר ואינו לפנינו והנידון רק על הפנימי. אם הזב נגע בחיצון, הפנימי טהור...
ציור שני. יש כלל שבע(ה) לה טומאה. דבר הטמא מדרס אינו קולט באותה שעה מגע מדרס. (לא מזמן היה את זה בדה"י חולין עב: בתוד"ה אלא). היה כסא ברה"ר, ספק דרס עליו הזב. אח"כ נגע מדרס בכסא. אח"כ נחלק הכסא ואינו משמש כמדרס אבל עדיין כלי הוא. ובא לפנינו. להצד שהזב דרס, לא נקלט המגע, והשתא שבטל המדרס הכלי טהור. להצד דהזב לא דרס, הכלי קלט את המגע והינו טמא.
אגב. סיפרתי זאת אחרי ההלוייה להגר"ח פיינשטיין. הוא אמר לי אני לא מסוגל להבין אותך איך לא תבעת ממנו אחר כך להשלים לך את כל שאר הציורים, ולדאוג שזה יישאר רשום. [הסיבה היא כי כל יום היה שם כמה תופעות מעין זו].

.השוחט כתב:פטירת החזון איש

הוא אמר שהיה ניכר שהחזו"א בעצמו בכלל לא הבין שהוא במצב כל כך קשה, [כשחשבו שהחזו"א במצב לא טוב היו אחרים ישינים עמו], והחזו"א רק אמר לו להביא את הכדורים מאיזה ארון שהיה נעול, החזו"א אמר היכן לדעתו המפתח והוא לא מצאו שם. [למחרת התברר שזה כן היה באותו מקום שהחזו"א אמר]. ור' חצקל פתח בכח עם מפתח לא מתאים, אבל אור לא הדליק כי החזו"א לא אמר. הוא רץ לבית הכנסת המואר לברור את הכדורים המתאימים. החזו"א לעס כדור ובלע עוד אחד. ואז אמר לו שהוא רואה שזה [התקף הלב] תפס אותו חזק, וביקש ממנו לעזור לו לעמוד, ואז החזו"א התמוטט ונפל, והיה נשמע לו שהוא מחרחר.

לענין כתב:שמעתי שהיה נזהר מאכילת אננס.

מתפעל כתב:מעניין אם היה מקפיד להסיר הפיאות מעל האוזן בשמונה עשרה כפי שנוהגים חסידים, זה על פי האריז"ל כמדומני.

סיפרו שיהודי אחד נכנס לחזון איש לשאול על מעשה נורא שקרה לו שנסע ברכבו והיו קבוצת אנשים ואיבד בלמים, וכיוון את הרכב הצידה כדי לדרוס רק אחד במקום קבוצה, ובא מאד שבור ורצוץ לשאול אם עשה נכון. החזו"א סימן לר' חצקל שישתוק, והוא אמר ליהודי שעשה נכון וכך היה צריך לעשות. אח"כ החזו"א עיין בענין ויצא לו קטע שנדפס בחזו"א האחרון שהו"ל (סנהדרין וליקוטים). הגר"י היה אומר שהיה לו מה לצעוק בענין אבל מה הוא יכול היה לעשות אם החזו"א ציוה לשתוק.

יוצא פוניבז' כתב:נתקלתי לאחרונה בקונטרס קטן בעניני התקיעות ע"פ הגרי"ב זצ"ל, האם ישנו למישהו להעלותו כאן?

.השוחט כתב:אני זוכר שרצו לפתוח בבני ברק בי"ד לגיטין. וזה התעכב הרבה זמן עד שר' חצקל יכריע איך לכתוב מאיזה מים העיר מסתפקת. [ יתבא על ירקון, או מים נמשכים לה בסילונות וכדו']. זה היה אז ידוע שמצפים להכרעתו.

.השוחט כתב:הגר"מ גריינימן והגר"מ שטרנבוך סיפרו בהספדם שביקשם לא להזכירו בשמו בספריהם למרות תרומותיו הרבות. וידוע על עוד רבים שכאלו.

גם זו לטובה כתב:

איש_ספר כתב:
לגבי הגרא"ז גרוסברד שהוזכר כחכם נסתר שטרם התגלה...: פ"א ביקשתי מהגרד"ל חוו"ד על תשו' של חזו"א בענין מקואות בכת"י, הוא השתמט באמרו שאינו מצוי בפרקטיקה של מקואות, ושאפנה אל החכם הנ"ל. אמרתי כי מעולם לא שמעתי על מדרגתו של האיש (למראה עינים הוא נראה קצת פלאי), והגרד"ל השיב זו עוד סיבה לכך שהוא חשוב...

הוא ידוע ליודעים והודפס ממנו דברים בספרו של הרב בלייכר על עירובין.