פורום אוצר החכמה

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").

יוצא פוניבז' כתב:

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").

כנראה ט"ס נפל.
אנה ה' מלטה נפשי, מלרע. כמו אנא ה' הושיעה נא, במשמעות של תחינה. ואנה מפניך אברח, מלעיל, במשמעות של חיפוש דרך.

פרנקל תאומים כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").

כנראה ט"ס נפל.
אנה ה' מלטה נפשי, מלרע. כמו אנא ה' הושיעה נא, במשמעות של תחינה. ואנה מפניך אברח, מלעיל, במשמעות של חיפוש דרך.

מדוע אנה ה' מלטה נפשי כמו אנא ה' הושיעה נא? הלא זה "אנה" וזה "אנא".

יוצא פוניבז' כתב:אנה ה' מלטה נפשי, מלרע. כמו אנא ה' הושיעה נא, במשמעות של תחינה. ואנה מפניך אברח, מלעיל, במשמעות של חיפוש דרך.

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").


ומה בדבר ''ה' לי בעוזריי", האם יש נפק''מ אם מבטאים את האות ע' כמו א', ותחת עזרה וסיוע יש לנו כאן אזירת כח או אזירת חגור, או שמא תרוויהו אותו עניין ואין בזה שינוי משמעות?

פרנקל תאומים כתב:והאם באמת אנא ה' הושיעה נא הוא מלרע (דלא כפי המורגל במחוזותינו)?

איש_ספר כתב:(אנא הוא מלעיל אבל בהדגשת הנון, כך שבשמיעתו הוא ממוזג בין מלעיל למלרע).

איש_ספר כתב:

פרנקל תאומים כתב:בעבר נכתב כאן על דקדוקים בהגייה בהלל השלם שיש בהם שינוי משמעות, והוא זי''ע היה מעורר עליהם. האם העלו לכאן את רשימת הדקדוקים?

היום הבחנתי ב''...אנה ה' מלטה נפשי" שלכאו' יש להקפיד להגות את התיבה ''אנה'' במלרע (משמעות של חיפוש דרך "אנה מפניך אברח"), ולא במלעיל (משמעות של תחינה, "אנא ה' הושיעה נא").


ומה בדבר ''ה' לי בעוזריי", האם יש נפק''מ אם מבטאים את האות ע' כמו א', ותחת עזרה וסיוע יש לנו כאן אזירת כח או אזירת חגור, או שמא תרוויהו אותו עניין ואין בזה שינוי משמעות?

רצ"ב פרק בעניני הלל מתוך הספר דרך ישרה, ושם בהערה 9 רשימת הדברים שעורר להקפיד באמירת ההלל

דרך ישרה - הלל.pdf

פרנקל תאומים כתב:והאם באמת אנא ה' הושיעה נא הוא מלרע (דלא כפי המורגל במחוזותינו)?

ראה שם שהס"ק היה אומר הושיעה במלעיל (והיה מטעים מאד העי"ן) והצליחה במלרע, אבל בכתר שניהם מלרע.
(אנא הוא מלעיל אבל בהדגשת הנון, כך שבשמיעתו הוא ממוזג בין מלעיל למלרע).

דרומי כתב: ומעניין לראות כיצד הרהמ"ח פירט במדוייק את סדר הזמנים: ברכות השחר - 10 רגעים, סדר הקרבנות - 23 רגעים, פסוקי דזמרה - קרוב לחצי שעה(!), וכן הלאה (עמ' קב),

דרומי כתב:הגיע לידי ב"ה הספר 'דרך ישרה' והתפעלתי מאוד הן מהתוכן והן מצורת ההגשה.
לחביבותא דמילתא יש להעיר שתי הערות, אחת קטנה ואחת גדולה יותר.

שנית, בתוך הספר משולבים המון ענינים של דקדוקי נוסח וניקוד וכיוצא בזה, אשר הגה"צ היה מופלא בחכמה זו כידוע וראה בזה ענין חשוב. אמנם לטעמי האישי דברים אלו קובעים ברכה לעצמם וקצת מקשים את הקריאה השוטפת בספר, ולולי דמסתפינא הייתי ממליץ להכניס כל ענינים אלו בפרקים מיוחדים או לכל הפחות לעצבם בגופן שונה. ובכלל בימינו רובא דעלמא מתפללים מתוך הסידור הקבוע בידם ומסודר להם מאבותיהם ורבותיהם ואין כמעט מי שילך ויתקן בסידורו בעפרון או בעט (כמו שנהגו פעם), ודו"ק, ועל כן אין דקדוקים אלו נוגעים למעשה לרוב הקוראים (דוגמא בולטת: הסיום של הפיוט 'בני היכלא' שבמקום 'דזעיר אנפין' היה הגה"צ אומר 'דזהיר אנפין' - ע' תקא) וזה שונה מרוב ההנהגות המעשיות שכל אחד יכול להפיק מהם תועלת מיידית.

מצר כתב:כמדומני שראיתי פה הנהגות שכתב הגר"ש זצ"ל בכתי"ק לשובב"ים, למי שלא זכה להיות שקוע בנסתרות.
כרגע לא מצאתים פה בכל העמודים.
אודה למי שיוכל להעלות\להחזיר שוב לתועלת הציבור בימים הבעל"ט.
תודה רבה

איש_ספר כתב:

עושה חדשות כתב:אם אפשר בבקשה לקבל את ההתכתבות עם רבי שמואל הומינר, ישורון כרך מא עמוד רלא והלאה. תומ"ר.

הר''ש הומינר.pdf

המקובל הגאון הרב שריה דבליצקי - (תרפ"ו - תשע"ח) היה רב ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, ומחבר ספרים תורני. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

בני ברק תשס"ט.

[1] גלויה 10*17ס"מ.

מצב; טוב מאוד, סימני קיפול.

בן_אליעזר כתב:אינני יודע באם הובאה כאן מכבר, אבל הנה במכירה פומבית שלאחרונה (ושמא הקישור ייעלם, אצרף ואעתיק ג"כ):

המקובל הגאון הרב שריה דבליצקי - (תרפ"ו - תשע"ח) היה רב ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, ומחבר ספרים תורני. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

הרב שריה דבליצקי זצ''ל כתב:כשחותכים בשניים לא צריך ליטול ידיים

ספרים וועלט כתב:

בן_אליעזר כתב:אינני יודע באם הובאה כאן מכבר, אבל הנה במכירה פומבית שלאחרונה (ושמא הקישור ייעלם, אצרף ואעתיק ג"כ):

המקובל הגאון הרב שריה דבליצקי - (תרפ"ו - תשע"ח) היה רב ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, ומחבר ספרים תורני. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

הפסק לגבי הנכדה צ"ע; הלא היא ערוה עליו בלא"ה מצד שהיא בת בנו או בת בתו, א"כ מה ההבדל בין קיבלה הוסת ללא קיבלה?
אם היה כותב עד זמן שדיים נכונו וכו' הייתי מבין. כמדומה שכ"כ חזו"א לגבי טפח מגולה.
ואולי אף הגרש"ד ז"ל לכך התכוון.

כדכד כתב:

ספרים וועלט כתב:

בן_אליעזר כתב:אינני יודע באם הובאה כאן מכבר, אבל הנה במכירה פומבית שלאחרונה (ושמא הקישור ייעלם, אצרף ואעתיק ג"כ):

המקובל הגאון הרב שריה דבליצקי - (תרפ"ו - תשע"ח) היה רב ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, ומחבר ספרים תורני. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

הפסק לגבי הנכדה צ"ע; הלא היא ערוה עליו בלא"ה מצד שהיא בת בנו או בת בתו, א"כ מה ההבדל בין קיבלה הוסת ללא קיבלה?
אם היה כותב עד זמן שדיים נכונו וכו' הייתי מבין. כמדומה שכ"כ חזו"א לגבי טפח מגולה.
ואולי אף הגרש"ד ז"ל לכך התכוון.

לגבי מה שנכדה היא ערווה יש כמדומני מחלוקת באחרונים וי"א שזה נכלל בקרובותיו שאין יצה"ר מתגרה בהן מאז שניקרו את עיניו ולכן מתירים לסב בנכדה כמו שלכאורה מותר לאב עם בתו

ספרים וועלט כתב:בדיוק. ואם כן מה נתוסף כאשר היא קיבלה את הוסת?

דרומי כתב:ראיתי באיזה מקום שמציינים שקיימת 'תשובה' מהגר"ש אודות עשיית 'שבע ברכות' לשני חתנים כאחד.

אשמח לקבל הפנייה מדוייקת היכן נמצאת 'תשובה' זו ומה טוב אם אפשר להעלותה כאן ושכמ"ה.

עזריאל ברגר כתב:מתוך הצילום דלעיל:

הרב שריה דבליצקי זצ''ל כתב:כשחותכים בשניים לא צריך ליטול ידיים

אך פעם שמעתי להיפך (לא בשמו).
האם יש בזה מחלוקת?

ספרים וועלט כתב:

כדכד כתב:

ספרים וועלט כתב:

בן_אליעזר כתב:אינני יודע באם הובאה כאן מכבר, אבל הנה במכירה פומבית שלאחרונה (ושמא הקישור ייעלם, אצרף ואעתיק ג"כ):

המקובל הגאון הרב שריה דבליצקי - (תרפ"ו - תשע"ח) היה רב ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, ומחבר ספרים תורני. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

הפסק לגבי הנכדה צ"ע; הלא היא ערוה עליו בלא"ה מצד שהיא בת בנו או בת בתו, א"כ מה ההבדל בין קיבלה הוסת ללא קיבלה?
אם היה כותב עד זמן שדיים נכונו וכו' הייתי מבין. כמדומה שכ"כ חזו"א לגבי טפח מגולה.
ואולי אף הגרש"ד ז"ל לכך התכוון.

לגבי מה שנכדה היא ערווה יש כמדומני מחלוקת באחרונים וי"א שזה נכלל בקרובותיו שאין יצה"ר מתגרה בהן מאז שניקרו את עיניו ולכן מתירים לסב בנכדה כמו שלכאורה מותר לאב עם בתו

בדיוק. ואם כן מה נתוסף כאשר היא קיבלה את הוסת?

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:מתוך הצילום דלעיל:

הרב שריה דבליצקי זצ''ל כתב:כשחותכים בשניים לא צריך ליטול ידיים

אך פעם שמעתי להיפך (לא בשמו).
האם יש בזה מחלוקת?

עתה ראיתי בפסקי תשובות (סימן ד ס"ק כא) שאכן יש בזה מחלוקת.

איש_ספר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אברך כתב:עשה נוסח חדש לברכת על המחיה בשבת אף שלא נזכרה בשום מקום.

ומהו?

מה שהובא לעיל הוא רק שילוב של "נחמינו" במעין ג', אבל היו לו כמה שינויים נוספים (וכולם מיוסדים ע"ד ראשונים ואחרונים)
רצ"ב נוסח שהכין הרב ברוך אשר פורת לפי מה ששמע מהס"ק עם מקורות הדברים.

לבצלאל2 (3).jpg

לבצלאל1 (5).jpg

אגב, בקידושים שנערכו בבית מדרשו בהשתתפותו, כשביקשו ממנו להוציא את כולם בברכת מעין ג' היה משתמט באומרו "אני מברך בנוסח מוזר", עד שאמרו לו: אעפ"כ, ונענה...

לענין כתב:

איש_ספר כתב:

לענין כתב:היה מכוין לצאת באהבת עולם [ותמהני על העולם שאין עושין כן, הדבר קרוב לחיוב!. כל יר''ש שישן בצהרים יכוין באהבת עולם, ויוסיף פסוקי תורה אחרי ערבית].

והיה אומר מיד בסוף שמו"ע אחר הפסיעות אלו דברים שאין להם שיעור וכו'. (שלא לומר פסוקים בלילה) ובשבתות ויו"ט, יברכך וגו'.

האם זוהי הסיבה שלא היה אומר 'ויתן לך'?

הנה ידוע מספרים הקדושים אשר ימי הפורים הם עֵת וזמן למחילת עוונות, כמו יום הכיפורים, ואדרבה שהוא גבוה יותר, כי יום כיפורים הוא כמו פורים בכ' הדמיון. אך יש חילוק, כי פורים הוא תיקון הוֶשֶט להרבות באכילה ושתיה, ויוה"כ הוא תיקון על הקָנֶה להתענות ולזעוק אל המלך מלכי המלכים תפילות וכו' (שאול בחיר ה', עמ' נא).

ודע, כי רע עלי המעשה, ממה שיש מספרים ועוד בתור שבח על גדול זה או אחר, שעבודתו בפורים היתה בבכיות עצומות והתבודדות וכו'. ובעֵינַי זה מחליף הזמנים ומשנה עיתים, כי ימי הפורים ניתנו לשמחה ולמשתה ומאכל, וכפי גירסא אחת (במער"י), היה הגר"א בפורים יושב כל היום בסעודה. וכן וכיוצא בזה ראוי לעשות.
ומי שמערב הזמנים סופו שיבוא גם לרקוד ביום הכיפורים לפני 'כל נדרי', והכתוב אומר (קהלת ז) ביום טובה היה בטוב. ודי בהערה זו למבקש האמת. והקב"ה יזכנו לקיים כל דבר ודבר בזמנו ועיתו כפי המתאים לזמן ועֵת ההוא, כי ההנהגה הנאותה והראויה לזמן המסויים ההוא היא מציאות בטבע, והמשנֶה ההנהגה הנאותה אז, הרי זה כלובש בגדי חורף בחום הקיץ או לובש בגדי קיץ ביום קרה.

איש_ספר כתב: הקופות הקבועות יעמדו בפתח הבית עד השעה אחת וחצי. הכסף הניתן בהם עד השעה עשר וחצי בבוקר יחולק לאביונים עד השעה אחת עשרה, מכאן ועד אחת וחצי יחולק במשך היום.