פורום אוצר החכמה

שאלת תם כתב:

חשבונות רבים כתב:מישהו מוכן להסביר לי איך יש מקום בפורום לכל הלשון הרע הזה?!

א. בעיקרון פתיחת הנושא הייתה בכדי להבין את הנהגתו של רה"י זצ"ל בנושא זה (ואדרבה הייתה כאן מחשבה שיהיה לטובת נשמתו להוריד טינה מאלו שיש בלבם על כך).

ב. לגבי לה"ר על נפטרים, אם יש או אין, הוא נושא רחב, ולמשל עיין כאן: http://olamot.net/sites/default/files/p ... /5_208.png (ועיי"ש בדברי הגר"י קמינצקי זצ"ל שאין איסור לה"ר על ת"ח שמת ורק איסור מוציא ש"ר.)

ג. בכל אופן אם אכן נראה לתלמידי החכמים שיש כאן בעיה של ביזוי ת"ח וכדומה, הרי שגם אני ישמח אם ימחקו את ההודעות, כי לא לזה כיוונתי.

זה מאוד מבייש ההודעות האחרונות.
רוב האנשים מן הסתם נתקלו בחייהם באנשים חשובים שיש עליהם ביקורת, כמדומה שמובן שאין מקום להציב את שולחן הניתוחים באמצע הרחוב.

כל המילים היפות למה כן ראוי לדון - מספיק חלולות מכדי להסביר מדוע הן חלולות.

הם לא חלולים רק מהטעם שלא דנים על ביקורת בפומבי.
הם חלולים כי להביע ביקורת על אדם גדול שלא מתאים לראש הקטן שלי - זה צימצום המוחין אמיתי.
זכורני שבהספד על מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל, אמר בנו הג"ר שלום בהספדו המצוין לפני מיטתו, באדר תשנ"ט, שעל כמה דברים שנפלאה הנהגתו הפרטית של אביו בעיניו,
הפטירו מרן הגר"ד "כי לא מחשבותי מחשבותיכם"!

בעיקר הדבר חבר אני לדברי הסוברים שאין מקום להודעות ביקורת כיו"ב, אך כיון שחברנו נוה"כ השיב על הדברים בשפה ברורה ונעימה, סברתי לתומי שיש להשאירם כמות שהם. וא"ש אתקן דרכי.

מספד תמרורים על סילוקו של האי גאון וצדיק אביהן וליבן של ישראל מו"ר עט"ר מרן ראש הישיבה זצוקללה"ה
בהיכל כולל "לב שמואל" על שמו ולזכרו הטהור של רבינו זצוק"ל (ע"י עמותת "כבוד חכמים")

מפי ראש הכולל הג"ר חיים שמואל אוירבך שליט"א

לאו ספדנא אנא.. אבל יתמא אנא.... יתומים אנו ואין אב... יתומים שיושבים בבית אחר פטירת אביהם יש יתום ששואל להיכן אבא הלך.. יש יתום ששואל מתי אבא יחזור.. ויש ששואל אם אבא רואה אותנו עכשיו ואם יש יתום יותר גדול הוא אומר להם אבא מתפלל עלינו בשמים.... ה' ישמור עלינו...קשה מאוד להתנחם ולדבר בשעה קשה זו.....
יש שני נקודות באבל הגדול הזה האבל הכללי של המי יורה דעה נשארנו תלויים באמצע היום ללא מורה דרך.. ויש את האבל של הכולל שלנו בפנ"ע זה זמן לדבר ולעשות חשבון נפש, [במאמר המוסגר כשקרה המשבר של הכולל ובפתאומיות נשאר הכולל בלא מי שיחזיק אותו כלכלית והיה צד לסגור את הכולל עלינו אל רבינו זצ"ל ואני לא יכול לשכוח את העיניים החודרות (שמי שיודע שמבחינתו האסון הגדול שיכול להיות הוא שמקום תורה נסגר ההסתכלות שלו על תורה היתה אחרת..) והוא זעק מליבו הטהור מקום תורה לא סוגרים.. והוא טרח והתבזה בשביל להמשיך ולקיים את המקום תורה הזה בכל כוחו, עד היום האחרון ממש לפני שנסעתי לאחרונה נכנסתי אליו עם תורמים ותמיד קיבלם במאור פנים והיה מתקשר לכל מיני אנשים שבשבילו זה היה ממש בזיון והוא לא שם פנים לכל זה, הייתי בפנמה הרב של פנמה אומר לי ר' שמואל דואג לך הוא מתקשר כדי שהכל יהיה מסודר בשבילך, בתחילה שלקחתי את הכולל הוא לקח את הכולל באופן אישי למרות שלא היה לו מזה שום ענין וריוח אז עדיין לא היה מצב שהוא היה צריך כוללים משלו בשביל הציבור שלנו, וכל אחד מפה חייב לו הרבה הכרת הטוב], וזה פן אחד של האבל שאלפי בני תורה נשארו תלויים,

אבל יש פה אבל הרבה יותר אמיתי ויותר עמוק אבא... ידוע שבבית של הגר"ח גדלו הרבה יתומים קטנים והרבנית פעם רחצה את אחת היתומות והיא עשתה בשבילה את כל מיני תענוג כדי שתרגיש כמו שאמא שלה רוחצת אותה, ולאחר שסיימה פרצה היתומה בבכי והרבנית כאב לה מאוד שכך היא בוכה ושאלה אותה מה עוד חסר לך והיא ענתה שאמא אחרי שהיתה רוחצת אותה היא היתה נותנת לה נשיקה ונשיקה של אמא אף אחד לא יכול לתת, אנחנו מתגעגעים... געגועים נוראים... וכשמתבוננים אנו לא מתגעגעים רק לדמותו בפנ"ע.. וגם לא לחדר.. (למרות שמתי שנכנסים לחדר שבו הוא היה יושב (אתמול הייתי שם..) הבכי עולה מאליו להיזכר איך המקום שבו היינו נכנסים בחרדת קודש הפך למקום שומם וריק מתוכן...) והאמת שאפי' לא רק למילה הטובה ולא רק לחיוך... ולא לגערות.. בפני עצמם אלא למה שמונח בתוכם הרגשנו את האבהות במלא מובן המילה, הרגשנו את האבא שמאחורי החיוך וההארת פנים את האבא שמאחורי הגערה... שהוא היה עושה את התנועה ואומר מה יהיה איתך או אני שומע מתוך דבריך קרירות... היינו שומעים מאחורי הדברים את אבא שדואג לנו שמרומם אותנו שרוצה בטובתינו וכשאנו נזכרים בכל זה הדמעות עולות.... ואנו ממאנים להינחם... אנו רוצים את אבא איתנו..... אבי אבי...... לא כמו אלישע שצעק על אליהו כי אני לא אלישע ואפי' לא בדומה ולא ביחס, אבל כמו יתומים קטנים שנשארים לפתע לבד וצועקים מעומק הלב אבא על מי נטשתנו..... אנו מפחדים להיות לבד בכל הים הסוער הזה בתוך המלחמה.... אתמול היית רוממת נשאת.... ועכשיו נשארנו לבד,

האמת שכל אחד קיבל משהו באיזה רמה שהיא, תמיד שיצאנו משם הרגשנו טהרה ממי הדעת הרגשנו מושגים אחרים של טהרת הלב והמוח, ואפי' שנכנסנו בענינא דעלמא, ולא נדבר על הפעמים שנתן מוסר וכשהוא נתן הוא נתן עם כל הכח... הוא לא ריחם הוא היה תובע.. מי שמבין אותי מבין... הוא האכיל אותנו ממש בכפית הרבה יותר מלימוד מוסר גרידא הוא האכיל אותנו כמו אבא משולחנו ממש... יצאנו מביתו בריה חדשה, מי שהיה אצלו וידע לקבל ממנו הרגיש שהוא מתרומם בכל פעם בכל ביקור אפי' קטן, רבינו זצ"ל העמיד דור כפשוטו.. עם מושגים גבוהים הוא הגביה את הקומה הרוחנית הוא תבע ממנו לא להישאר קטנים... כל ההסתכלות על תורה היתה ברמה אחרת הוא חי את הרוחניות.. ואנו זכינו להיות מושפעים ממנו ועכשיו שזה חסר כל אחד מרגיש את זה, כל שיחה היתה ממש מקווה טהרה, וזכינו לאכול משולחן גבוה והוא ירד אלינו בשפה פשוטה לרמה שלנו, ולא רק בהשקפה ובהעמדת הדת על תילה אלא גם באהבת תורה וירא"ש העולם מושגים שלנו השתנה... זה היה בגדר מן המזבח ולמעלה, אבל עכשיו שנסתלקה שכינה.... זהו זה לא יחזור הגערות... שהיה תופס את היד ומנענע בחיבה כשהיה רוצה להחדיר את המסר... מה שנשאר כעת לפחות היא החובה שלנו זה לשמר את מה שקיבלנו, עד עכשיו זה היה מן המזבח ולמעלה... ועכשיו מוטל עלינו ללמוד צורת המזבח צורת הבית.. קודש הקדשים...

במוצש"ק שהייתי בחו"ל ושמעתי את הבשורה הקשה מיד עשיתי קריעה וישבתי על הרצפה... וגעיתי בבכי נורא ואמרתי רבש"ע לקחת ממנו את הראש ישיבה... אבל לפחות את מה שהתקרבנו אליך בזכותו אל תיקח ממנו..... אם הוא הלך מאיתנו לפחות שנישאר קרובים אליך שלא נאבד את זה כעת שנשארנו לבד.......

זקני הדור שנמצאים איתנו היום נתנו שני הגדרות שיש בזה קצת נחמה הגרמ"ד סולוביצ'יק שליט"א כידוע שהוא גדל בבית ששמו דגש גדול על הדקדוק במילים שלא לדמות מילתא למילתא אם זה לא דומה ממש בתכלית הדקדוק, ולא אומרים שם משל שאפשר לטעות בו, והוא דימה את המצב שאנו נמצאים כעת לזמן פטירת הגרח"ע זצוק"ל (ואין הזמן כעת להאריך אבל מי שיודע שהמצב שהיה אז בווילנא הוא בדיוק כמו המצב היום), וכשרח"ע נפטר והוא היה גאון הגאונים והנהיג את ישראל אז ביד רמה, ואז אפי' הבריסקער רב שכולם פה בארץ פחדו ממנו באותו הזמן הוא היה שבור מכך כך מספר הגרמ"ד, וכשנכנס אליו האדמו"ר מסטריקוב שהיה תלמיד חביב אצלו ניחם אותו בכך שאומנם ר' חיים עוזר איננו איתנו אבל הדרך שלו קיימת, זו נקודה אחת, והגאון ר' ישראל יצחק קלמנוויץ שליט"א דיבר בלוויה בתחילה על אותו דרך וסיפר שזה הזכיר לו את הפטירה של החזו"א ואת היתמות שהרגישו באותה שבת כל הבני תורה, ולאח"מ הביא את המדרש וימת יוסף וכל הדור ההוא ואומר המדרש יוסף מת אבל אלוהיהם לא מת, וכל אחד נתן את ההגדרה מהנקודת מבט שלו, ויש כאן שני סוגיות.

א. זו סוגיא שהדרך קיימת כידוע שלהעמיד דרך בכלל ישראל נדרש לכך הרבה עבודה ומסירות נפש וכבר כתוב ע"כ הרבה בספרים ואין כאן המקום להאריך שפעמים שאדם במסירות נפש בוקע וחוקק בכלל ישראל דרך ויש ע"כ בהיסטוריה הרבה שאנשים במסירות נפשם הצליחו לקבוע לדורות בכלל ישראל מעלה ודרך מסוימת, ומי שהכיר את האדמו"ר מסטריקוב ואת הבריסקער רב יודע שלא דיברו דיבורים בעלמא אלא יש כאן עומק.. שרח"ע הצליח במסירות נפשו להוריד לעולם ולקבוע דרך שקיימת בעצם וזה נהפך למציאות בעולם, וזה סוגיא אחת.

והסוגיא השניה היא שאלוהיהם לא מת יש את המובן הפשוט שהקב"ה איתנו ואנו בוטחים בו, ואף שזה גם נכון אבל מצד שני זה פשיטא ויש כאן עומק נוסף שהנסיון שלנו כעת הוא להמשיך להתמודד כל אחד במקום שהוא נמצא בו, והיינו שבמדרש כתוב אלוהיהם לא מת ולא כתוב אלוקים לא מת בעלמא אלא אלוקים שלהם היינו האלוקים שהיה בליבם של יוסף והשבטים איך שהם העמידו זאת לא מת וזה נשאר במידה מסוימת אצל עם ישראל וכמו למשל שלא שינו את שמם ולבושם ובזכות זה נגאלו, ושבט לוי שהיו דבוקים יותר בהעמדה של האלוקים איך שהעמידו השבטים והיו דבוקים בתורה זכו ולא נשתעבדו כלל,

כמו שאמרנו קודם שעד עכשיו זכינו ואכלנו משולחן גבוה כמו ילד שאבא מאכיל אותו מלחמו ממש.. אולי אם היינו יודעים שזה הולך להיגמר כ"כ מהר היינו מנצלים יותר, אבל בכל אופן זכינו למשהו, ועכשיו אנו נמצאים בסוגיא שקשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו, וכתוב בחז"ל "ציון ואין דורש לה" מכלל דבעי דרישה דהיינו אם זה כשריפת בית אלוקינו מוטל עלינו לדרוש מה שנעשה כאן אפי' שאנו מאוד רחוקים אבל קיבלנו ומוטל עלינו לדרוש בכך ולשמר את הקיים מכל משמר, וגם בחיים הפרטיים של כל אחד יש חלקים שהוא עשה אותנו יותר יהודים, איש יהודי היה והוא הגביה את כאו"א להיות יותר יהודי, בכל עניני יהדות מבית ומחוץ ורבינו זצ"ל לא ויתר על קוצו של יו"ד ותבע ממנו בכל התחומים שלא נוותר על כלום, ואמנם אנו נמצאים במצב שכביכול הבית שמם וחרב... אבל בכ"ז מוטל עלינו לדרוש בצורת המזבח אולי נקבל מזה משהו,

הייתי אצל הג"ר אהרן שכטר שליט"א לאחר הפטירה והוא נתן ביטוי לפי צורת בית מדרשו ביטוי נוקב.. והוא הדגיש שאע"פ שלא הכיר את הראש ישיבה אישית אבל הוא הכיר אותו בעסק השנים האחרונות בכל מה שנוגע למערכה האחרונה במכתבים ובשיחות וכיו"ב, והוא למד אותו וידע להכיר את הנסיונות והקשיים שהוא עמד בהם בגבורה, והוא דייק רמב"ם בהל' תפילין שמי שמניח תפילין בראשו ובזרועו זה עושה אותו עניו וירא שמים, ורואים מכאן לא רק שענוה קודמת לירא"ש אלא זה ענוה של ירא"ש, ובשפה שלו הוא אמר ר' שמואל מער ווי אער האט גיווסוט אז אער איז דא האט הער גיווסוט אז דער אייבישטער איז דא און די תורה איז דא, (בתרגום ללשה"ק) ר' שמואל יותר ממה שהוא ידע שהוא עצמו קיים הוא ידע שהקב"ה ותורתו קיימת, מי שחי את הראש ישיבה זצ"ל יודע שזוהי הגדרה קולעת והולמת, לא פעם ראינו שהוא ממש מתבזה ופעם הייתי נוכח שהוא התבזה ממש בשביל להכניס בחורה לסמינר ומקורביו הרגישו שזה כבר לא נסבל וניסו להסביר לו שזה לא לפי כבודו, לקח כמה דקות עד שהוא תפס בכלל מה הם רוצים הוא בכלל לא הבין מה הנושא כאן והוא צעק הרי זה שטויות.. האבא של הבחורה היה כאן ראיתי את הכאב שלו בעיניים איך אפשר להמשיך הלאה לסדר היום, וזה לא שהוא ויתר על הכבוד שלו אלא זה לא היה שיקול בכלל שצריך להכריע שצריך לוותר אלא זה לא עמד בכלל מנגד, וזה הנקודה יותר ממה שהוא ידע שהוא קיים הוא ידע שהקב"ה קיים,

כמה שהוא ביזה את עצמו ונתן את גוו למכים בכל חייו, ורק בשנים האחרונות זה היה בפרסום לעיני כל אבל כך הוא חי כל ימי חייו, הג"ר יוסף פטרוף שליט"א הזכיר בלוויה ידיו מלוכלכות.... הוא היה חפצא של מסירות נפש לה' ולתורתו ואפי' ליחידים לכל בן תורה כידוע כמה מסר נפשו בשביל בני התורה הספרדים, הוא קנה לעצמו עבור כך שונאים מושבעים, אני מכיר ראשי ישיבות שאמרו לי שהם לא סובלים אותו.. בגלל זה, ובכ"ז הוא המשיך הלאה לעשות עבור אחרים, אני מכיר שמות של גבירים בארה"ב שאמרו שהם כבר לא יכולים איתו שהוא דורש בשביל אלמנות ויתומים יותר מידי, ויש מהם שזה היתה הסיבה שהם סייעו ברדיפה הנוראה בשנים האחרונות כנגדו ואכמ"ל, מי שחי אותו והסתובב אצלו ידע שלא היה אצלו כזה דבר שזה לא מתאים והוא לא יכול.. אם הוא חשב זה מה שה' דורש ממנו הוא עשה זאת עד הסוף במסירות נפש, לא פעם אמרו לו שלא בטוח שהטלפון לאדם פלוני יעזור ואולי נברר קודם אם יש בכך תועלת, והוא היה אומר מה זה משנה אני עושה את ההשתדלות שמוטלת עלי, אני נזכר בדברים והלב כואב איך הוא ביזה את עצמו בשביל דברים שלכאו' בשביל מה לו להיכנס לזה,

הזכרנו פעם את הווארט של החידושי הרי"ם בביאור דברי הגמ' כל המוסר נפשו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה בשמו, ובפשוטו נראה שזהו חיסרון שמסר נפשו על דבר שלא היה מוכרח וכדו' ולכן לא אומרים דבר הלכה בשמו, אבל החידושי הרי"ם אומר שכיון שמסר נפשו על דברי תורה אז הוא ביטל את שמו והיינו ששם מורה על מהותו של האדם וברגע שמסר נפשו כביכול הוא ביטל את שמו ומציאותו לתורה, לפני קדושה בימים נוראים אנו אומרים שמך נאה לך ואתה נאה לשמך ושמנו קראנו בשמך, והיינו שיש דרגה ששמנו קראת בשמך היינו שיש אחד שיש לו שם והוא מוסר נפשו, אבל יש דרגה שכל מציאותו ושמו הוא שהוא כולו להשי"ת, יש דרגות במסירות נפש למסור את הנפש זה מעלה, וכידוע שיש לחיות על קידוש ה' וזה מעלה יותר מאדם שמוסר את נפשו פעם אחת אלא כל חייו הם במהלך של מסירות נפש על קידוש שמו יתברך, ויש עוד יותר בזה שהוא מקריב את כל מציאותו להקב"ה, ואם מותר לומר שאצל הראש ישיבה ראינו שהוא מסר נפשו והקריב את עצמו ע"ג המזבח ונשאר על גבי כל ימי חייו, ואש המזבח יקדה בו עד היום האחרון,

וכמובן שהחלק העיקרי הוא מסירות נפש על עסק התורה ור' יוסף הזכיר בלויה "מתרפקת על דודה" כל ההסתכלות שלו על עסק התורה זה לא כמה חייבים ללמוד אצלו השאלה היתה להיפך כמה מסוגלים להתנתק ממקור החיים, הוא לא הבין מושג של בטלה הרי זה החיים כך הוא חי, הוא בער באש התורה שיקדה בו בבחינת ואש המזבח תוקד בו, כמה פעמים ראינו בעינינו שבהפסקה של רגע הוא כבר היה שקוע בלימוד, פתאום שמנו לב שהוא מדבר עם עצמו בלימוד, וזה הסיבה שהוא ראה דברים בצורה אחרת לגמרי ההרגשים שלו היו ברמה אחרת הוא שם לב לכל דקות, הוא הסתכל על העולם מבפנים מבית קודשי הקדשים ממקום ארון העדות מקום משכן התורה, התביעה בלי רחמים כשהוא חשב שצריך לתבוע, היה פעם אחד מגדולי ראשי הישיבות שהיה קרוב אליו ביותר והיה גר בריחוק מקום ובשלב מסוים התחיל להגיע להתייעץ בענייני הישיבה עם רבינו זצ"ל אחרי כמה פעמים שהוא הגיע (וצריך להדגיש שהראש ישיבה מאוד אחז ממנו והיה קרוב אליו מאוד וזה הסיבה שהוא הרגיש קרוב אליו כדי לומר לו כל דבר), הראש ישיבה תבע ממנו מה יהיה על התורה אתה נוסע וחוזר והזמן הולך לאיבוד, הוא שאל אותו מה לעשות יש שאלות שצריך להתייעץ הוא אמר לו בשביל זה יש טלפון אבל לא צריך בשביל זה לבזבז זמן, וכך הוא היה תובע בפרט לאנשים שהוא הרגיש קרוב אליהם, זה היה החיים שלו הוא לא הבין איך שייך אחרת,

יש מאמר הזוהר הקדוש (עד כמה שמותר לדמות כדרכה של תורה) שרשב"י אמר קודם הסתלקותו ולשונו שם "כל יומא דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא בקוב"ה ובגין כך ועלי תשוקתו", יש שם שני פירושים ונראה שאין סתירה בין שניהם פירוש אחד שרשב"י אמר שכל ימי היה בקשר אחד עם הקב"ה, ופירוש שני שבכל יום הוא עלה בקשר עם הקב"ה וזה לא סותר משום שזה הסיבה שהכל נחשב לקשר אחד, וזה ראינו אצל הראש ישיבה זצ"ל החיים שלו לא היו פשוטים כידוע וכל חייו היו בצרות ויסורי נפש ובכ"ז כל ימיו היה קשור בהקב"ה ותורתו קשר בל ינתק את הכל הוא סבל ובלע אבל ביטול תורה הוא לא סבל הוא לא יכל לראות את זה.

כמה פעמים אחרי מעריב וזה היה אחרי שלמד סדר ב' ובכ"ז לא רצה לדבר עם אף אחד בטענה שעדיין לא למדתי כלום הלילה, אע"פ שרק עכשיו התחיל הלילה וכל היום היה שקוע בלימוד בכ"ז ההרגשה שלו שהוא לא יכול להפסיק, פעם הוא אמר לי אחרי כמה שעות שחיכיתי בשביל לדבר עימו, ראיתי אותך מחכה אבל תמחל לי פשוט לא למדתי כלום הלילה הייתי חייב ללמוד, הוא ידע שבאתי מבני ברק ואני צריך לחזור אבל הוא לא היה מסוגל להפסיק, זה היה כמו לנתק אותו מהחיים כפשוטו ממש.

פעם הגעתי בערב פסח וחיכו הרבה אנשים ובאתי בשביל להעביר לו כסף ששלחו לו בשביל אלמנות והיה בדיוק באותו יום לויה שהשתתף בה והלך ג"כ לבקר חולה, המתח שהיה שם אחרי מעריב והוא לא רצה לדבר עם אף אחד לא שייך אע"פ שבאתי בשבילו אבל לא היה עם מי לדבר כי הוא היה צריך להתאמץ כדי להפסיק מהלימוד ומה שלא היה מוכרח זה לא היה בתורת.. ומי שיודע שכל ימיו היו במסירות נפש מתוך יסורים ואת הכל עשה בגבורה בעסק התורה להעמיד תלמידים במושגים שלא רואים היום בהעמדת הדור בצדקה ובחסד וכו' במושגים נוראים, אמנם אף פעם לא דיבר על חסד בפנ"ע המציאות שלו היתה תורה, היו כאלו שדנו אם צריך לבטל תורה בשביל חסד ובזמן שהם דנו והתפלפלו בזה הוא הספיק את התורה והחסד שלהם ויותר מכך, הוא עשה את החסד מתוך התורה תורת חסד,

כמה הוא כאב את כאבו של השני ומי שיודע הוא אהב יותר להיטיב עם שונאיו זה היה האתרוג המהודר שלו, אמר לי פעם עסקן יחד עם חבירו בבני ברק בלי בושה שהם החליטו ללכת לר' שמואל בענין מסוים שהוא יכל לעזור להם שאע"פ שהם גרמו לו עגמת נפש גדולה והיה ביניהם קצר של שנים, ובכ"ז הם החליטו ללכת לבקש את עזרתו כיון שהם ידעו שהוא עוזר יותר לשונאים שלו, אני יודע מקרוב שהוא דאג ליתומים שיהיה להם אפי' דמי כיס אע"פ שהם היו משונאיו ומגדפיו שאם אני יגיד את שמותם לא יהיה לאף אחד שום ספק בדבר, וזה לא היה התגברות מצידו אלא זה היה הגישמאק שלו מזה הוא נהנה, אני ראיתי בעיני איך לקח לליבו ממש בכאב נורא את הרדיפות שהיו בשנים אחרונות ובכ"ז שהתחילו לדבר על אנשים הוא צעק עלינו מדברים פה יותר מדאי תצאו החוצה הוא לא רצה לקטרג על שום יהודי, עם כל זה שהוא לחם מלחמות ה' בלא פחד ומורא עם כל העוצמה ובכ"ז ראינו איך היה אצלו פחד ואימה לקטרג על יהודי,

עוד נקודה שחייב להזכיר הוא היה בקי בגאונותו בכל דרכי ההשתדלות הוא ידע בדיוק בכל מקרה למי לפנות ומה להגיד לו, ובכ"ז כשהוא היה מזהה איזה התחברות לעצם ההשתדלות הוא היה צועק אתה מתעסק יותר מדאי בהשתדלות, פעם אחת הוא תפס אותי בישיבה בזרועי ונענע אותי בכל גופי אתה חסיד.. איך אתה לא מתבייש אתה מרבה יותר מדאי בהשתדלות אתה לא שם לב שאתה שקוע בהשתדלות, וזה לא סתר אצלו הוא היה עושה מה שצריך לעשות אבל בלי להתחבר לעצם ההשתדלות, הזמן אוזל ואין לנו אפשרות להאריך יותר מדאי אבל צריך לזכור שהנקודה היא שהוא היה כל ימיו ע"ג המזבח והנושא לא היה אם צריך להקריב אלא זה היה כל מציאותו אש המזבח תוקד בו, וזה מה שראינו אצלו שמצד אחד הוא תבע בלי רחמים ומצד שני הדריך אותי בכל מיני ענינים שנוגעים לכולל כמה צריך לכבד אברך לייקר בן תורה כל אברך היה אצלו יקר המציאות שצריך להתנהג אליו בכל הכבוד, כל ההסתכלות שלו היתה אחרת וכמו שאמרנו שעל הכל הוא הסתכל מבפנים הוא רומם את אלפי בני התורה, ועלינו מוטל לשמר את דרכו ולא לאבד את מה שקיבלנו,

יש להדגיש נקודה חשובה מה שכתוב בספרים הקדושים שלכל יהודי יש נקודה פנימית שטבועה בו של מסירות נפש וזה שייך אפי' אצל פושעי ישראל, וכמו שמצינו אצל רשעים גמורים שמתי שהגיעו למצב של מסירות נפש על יהדותם מסרו נפשם בשמחה כיון שזה הניצוץ שחבוי בכל נשמת ישראל, ומי שאומר שיש יהודי שלא שייך למסירות נפש הוא קרוב למינות ואולי מין ממש בלי שום ספק ואפי' אם אליהו הנביא ירד מהשמים ויגיד לא כך אנו מצווים לא לשמוע לו וזה דברים פשוטים ומפורשים, וזה אפי' לא דרגה אלא זה שורש נשמת ישראל ומה שכתוב כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב זה מכח הנקודה הזו, וזהי הכוונה הפשוטה בקר"ש וברור שיש בזה דרגות, אבל זה כתוב בספרים שיצה"ר לא יבוא לאדם אפי' שנפל בדברים חמורים ויגיד לו שאין לו את הדרגה של מסירות נפש, וכל אחד מצווה לפתח את הנקודה השורשית הזאת ולתרגם אותה לחיי המעשה ביום יום וזה מה שאנו חייבים ללמוד מדרכיו לא לוותר על שום דבר בין בעסק התורה ובין בכל דבר אחר, וכך אנו לומדים צורת מזבח ואע"פ שיותר הראש ישיבה לא איתנו ואין מי שיתבע וירומם אותנו אבל בכ"א קצות דרכיו למדנו וחובה עלינו לא לאבד את מה שקיבלנו ולהתרומם עם זה הלאה, וכל יהודי יש לו את הנקודה שהוא מבין שצריך לעמוד ע"ז ולמסור נפש ע"כ ומוטל עלינו לפתח את הנקודה הזו, ולמסור נפש על התורה ולהקריב את חיינו בשביל כך ובכך נשמר את דרכיו ונתגדל בכך.

נוטר הכרמים כתב:מספד תמרורים על סילוקו של האי גאון וצדיק אביהן וליבן של ישראל מו"ר עט"ר מרן ראש הישיבה זצוקללה"ה
בהיכל כולל "לב שמואל" על שמו ולזכרו הטהור של רבינו זצוק"ל (ע"י עמותת "כבוד חכמים")

מפי ראש הכולל הג"ר חיים שמואל אוירבך שליט"א

קשר משפחתי?

נוטר הכרמים כתב:פעם אחת הוא תפס אותי בישיבה בזרועי ונענע אותי בכל גופי אתה חסיד...

?

אין ביניהם כל קשר משפחתי. ולא קשיא מידי.

רח"ש אוירבך, הוא חסיד קארלין כמדומני.

בנו של רבי אברהם אויערבאך מקרלין

על ראשון ראשון, ידידי הרה"ג ר' חיים שמואל הוא משפחה מאוד רחוקה לרבינו זי"ע. אינו תלמיד, אך זכה כבר לפני למעלה מעשור להתקרב לרבינו והיה חביב עליו מאוד.

אין בדעתי להיכנס בדקדוקי עניות על כל משפט שמישהו אמר או התכוין, אני משתדל להביא כאן רק דברים מענינים כמות שהם, ואין לי שום 'קבלנות' להתאמץ לאשר או להסביר אותם. הדברים מונחים בקרן זוית וכל אחד נוטל מה שמתאים לו.

ערב ל"ג בעומר.

ברצוני לכתוב על מה שחשנו בציל רבינו זצוק"ל ביום זה.

אני למדתי בילדותי בת"ת תורת אמת בבני ברק, שם היו מתקיים, בזמני, טיולים לכל ילדי החיידר בל"ג בעומר. פעם הסבירו לי כי זו היתה תחבולה של ר' חיים פרידלנדר זצ"ל, המייסד, להכניס טיולים לבני ברקים, אחרי שזה היה כמוקצה מחמת מיאוס בחינוך של תשב"ר. אז נמצא הפתרון, ל"ג בעומר, אין הרבה ביטול תורה, קמים מאוחר וכו', ויש גם איזה מנהג שיוצאים לשדות. מצוין.

רק מה, זה נטע תחושה של 'יומא דפגרא' ממש, יום שעוד נופל בערכו הרוחני מיום רגיל.

התחושה הזאת הלכה והתגבשה אצלי בפוניבז' הקטנה ובפוניבז', תמיד היו דיבורים נגד ל"ג בעומר במירון וכו', ולמעשה תמיד היה מצב בלתי נשלט של איש הישר בעיניו יעשה. סוג של חופש, ובלי שום שטייגען מיוחד. הלואי שיהיה כמו יום רגיל. יום יבש, חסר משמעות ותוכן.

עד שהגעתי לירושלים בכלל, ול'מעלות' בפרט. שם לא היו מעולם דיבורים נגד מירון, היתה אוירה ליום הזה. רבינו זצוק"ל הדליק את המדורה של שערי חסד, ולא היה נראה שהוא מתאמץ לעשות חסד לילדים... היה נראה שהוא שמח ומחובר עם היום. הוא לא נסע בריש גלי למירון, ולא עודד אחרים לכך, אבל היו שנים שנסע בהיחבא, וגם העלים עין לגמרי מאלו שנסעו. וראה זה פלא, האוירה היתה הרבה יותר נעלית ומרוממת.

הנה תמונות מההדלקה.

לבושתי ולחרפתי הרבה פרסמתי לפני תקופה באשכול זה קובץ על רבינו זללה"ה, שנשלח אלי על ידי בן בליעל, ואני בטפשותי לא התבוננתי בתוכנו כל הצורך, ופרסמתי אותו כאן, אחר כך שפתחתי והתבוננתי בו חשכו עיני, והנה כל כולו מלא ליצנות מחרידה על רבינו, בושתי וגם נכלמתי על עוני הגדול, ואני מבקש בזה מחילה סליחה וכפרה מרבינו זלה"ה בפני כל אלו שקראו את הדברים, וכן אבקש מחילה מכאו"א שהכשלתי אותו בקריאת הדברים המכוערים הנ"ל, וה' הטוב יכפר בעדי.

בהזמדנות זו אני מודה מקרב לב לאותם מבני החבורה שהזדרזו לדאוג שהקובץ יימחק ובכך הקטינו את עווני.

מי האיש העומד לשמאלו עם ההמבורג בתמונה ראשונה?

נוטר הכרמים כתב:רבינו זצוק"ל הדליק את המדורה של שערי חסד, ולא היה נראה שהוא מתאמץ לעשות חסד לילדים... היה נראה שהוא שמח ומחובר עם היום.

אני הייתי מהילדים שבאו לבקש ממנו לעשות את זה בפעם הראשונה (כמדומני תשנ"ד, לא בטוח לגמרי. לפני כן היו עושים את המדורה מחוץ לשכונה. מבוגרים ממני מספרים שבשנות התש"ל- עוד היו חוגגים בחצר הגר"א, אבל בתקופה שאני זוכר, לכה"פ בין תשמ"ז-תשנ"ג, ודאי לא היתה מדורה בתוך השכונה).

באותה שנה התייבש מהמדורה עץ הערבות של ר' ברוך שפירא, שסירב לקבל פיצוי כספי למרות שהיתה לו ה'חזקה' על מכירת הערבות בהגר"א, וגם סירב למכור ערבות מהעץ של ר' אליעזר כהן שלא הרשה לאנשים לקטוף כדי שלא לקפח את הכנסתו של ר"ב. היה במעשה הזה קצת 'ארעא דרבנן'...

נוטר הכרמים כתב:עד שהגעתי לירושלים בכלל, ול'מעלות' בפרט. שם לא היו מעולם דיבורים נגד מירון, היתה אוירה ליום הזה. רבינו זצוק"ל הדליק את המדורה של שערי חסד, ולא היה נראה שהוא מתאמץ לעשות חסד לילדים... היה נראה שהוא שמח ומחובר עם היום. הוא לא נסע בריש גלי למירון, ולא עודד אחרים לכך, אבל היו שנים שנסע בהיחבא, וגם העלים עין לגמרי מאלו שנסעו. וראה זה פלא, האוירה היתה הרבה יותר נעלית ומרוממת.

שמעתי מאדם שלמד במעלות כמה שנים לפני שלמדת במעלות, שר' שמואל הזהיר שמי שיסע למירון יעוף מהישיבה בסוף הזמן, בחור אחד נתפס וסולק בסוף הזמן.

'שבת קודש קדשים'. מתוך 'לקראת שבת'

צולניק כתב:'שבת קודש קדשים'. מתוך 'לקראת שבת'

יישר כח!

האם אפשר להעלות גם בקובץ PDF ברזולציה רגילה?

מתון כתב:

צולניק כתב:'שבת קודש קדשים'. מתוך 'לקראת שבת'

יישר כח!

האם אפשר להעלות גם בקובץ PDF ברזולציה רגילה?

מצורף

תודה רבה!
כך אפשר להדפיס המאמר ולחלקו לאחרים ג"כ.

כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.

רואני צורך לציין את מה שהושמט משולי הגליון, כי תמונת רבינו זצוק"ל מבדיל בישיבה הינה ממוצאי יום טוב ולא ממוצאי שבת, שהיה נוהג להבדיל בעמידה כפי שנהג אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל, וכפי שמעידה תמונה אחרת בגליון.

נוטר הכרמים כתב:כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.

רואני צורך לציין את מה שהושמט משולי הגליון, כי תמונת רבינו זצוק"ל מבדיל בישיבה הינה ממוצאי יום טוב ולא ממוצאי שבת, שהיה נוהג להבדיל בעמידה כפי שנהג אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל, וכפי שמעידה תמונה אחרת בגליון.

א. בשמים במוצאי יו"ט?
ב. יש מקור לחילוק ביניהם לענין ישיבה/עמידה?

חיים סגל כתב:

נוטר הכרמים כתב:כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.

רואני צורך לציין את מה שהושמט משולי הגליון, כי תמונת רבינו זצוק"ל מבדיל בישיבה הינה ממוצאי יום טוב ולא ממוצאי שבת, שהיה נוהג להבדיל בעמידה כפי שנהג אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל, וכפי שמעידה תמונה אחרת בגליון.

א. בשמים במוצאי יו"ט?

לאלו שמרגישים איבוד הנשמה יתירה גם ביו"ט, מריחים גם ביו"ט.

יש מוצאי יו"ט שהוא גם מוצאי שבת

דרומי כתב:יש מוצאי יו"ט שהוא גם מוצאי שבת

זה מגדיל עוד יותר את השאלה השניה שלי - האם יש הבדל בין ההבדלה של מוצ"ש לבין זו של מוצאי יו"ט, ואם יש - עוד יותר מחודש לומר שזו שכוללת שניהם דינה כזו של מוצאי יו"ט

נוטר הכרמים כתב:כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.
.

ציינת כי לפעמים שינן בשבת מסכת פרה.
גם אני הבחנתי בדבר זה כמה פעמים, וגם עובדא ידענא.
בתקופת איתרי, בליל שבת חורפית, הגיעו פעם 3 תלמידים לשוחח עמו בלימוד בביתו שברח' גשר החיים, לשסיימו כבר היתה השעה מאוחרת ואז פנה אליהם ואמר, אין ראוי שתלכו ברגל לבית צפפה בשעה כה מאוחרת, לינו פה הלילה ובשעה 6 בבוקר אעיר אתכם ותלכו לישיבה בכי טוב.
הוא הציע להם משכב בסלון, ופנה לחדרו כביכול לישון.
סיפר לי אחד מן השלשה, כי לאחר חצי שעה קם הגר"ש מחדרו בשקט ונכנס לסלון ובדק שהם ישנים, (המספר העמיד עצמו כישן), ואז נכנס למטבח שכבר היה חשוך, ושינן כל הלילה את מסכת פרה בע"פ.
בבוקר העיר אותם כשהוא מתמתח ומפהק, ואמר להם כמתנצל, היה קשה לי מאד להתעורר.

אחר ששמעתי את העובדה הנ"ל, פעם כשראיתיו מסתובב בשבת בבוקר בחצר אגודה שול ומשנן מסכת פרה, העזתי ואמרתי לו: הרי טהרת פרה היא התיקון לטומאת מת ותכליתה להחזיר את העולם ליום שכולו שבת. הוא צחק ולא השיב לי דבר.

ברצוני להציע לפני הרבנים חברי הפורום:.
בשלהי תשנ"ח באחד ממוצאי השבתות שהיתי אצל רבינו הגר"ש זצ"ל, והיתה זו עת רצון. השיחה התגלגלה גם סביב ענינים היסטוריים : מתנגדים וחסידים , חב"ד, וכדומה. רבינו ברוחב דעתו וידיעותיו שפע תובנות וניתוח הדברים מנקודת מבטו. סמוך לאותו מוצ"ש רשמתי מקצת מן הדברים ששמעתי ממנו. אשתדל בל"נ להביא ממה שראוי לדעתי לומר ברבים.
ידוע הסיפור על הגר"ח מוולוזין ששלח שאלה בעניני עגונות לרעק"א והרעק"א מיהר להשיב על אתר . הגר"ח כ"כ התפעל ואמר : גם אני הייתי יכול להשיב כמוהו אבל לא בכזאת מהירות סמוך לשאלה. והוסיף שהרעק"א גדול אפילו מהגר"א.
הגר"ש שלל את הסיפור מכל וכל וטען שבליטא הסיפור לא היה ידוע כלל , רק אצל חסידי פולין הסיפור הזה התגלגל. לדבריו זה היה נסיון להשפיל את הגר"א אצל קבוצות מסוימות. הגר"ש הוסיף שלומר כך על הגר"ח תלמידו של הגר"א שאמר כך "זה גובל בניבול פה".
אגב גם מהגר"ש פישר שמעתי פעם שהסיפור לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. לדבריו מקור הטעות הוא באיזו תשובה של הרעק"א (בעניי לא ציינתי בזמנו לאיזה תשובה התכוין) אך לא הבינו שם את כוונת רעק"א ומהטעות נולד הסיפור הזה.


ענין אחר : בענין גדלות הבעש"ט. סיפר שבאו לפני הגרי"ז וערערו על גדלות הבעש"ט אך הגרי"ז דחה דבריהם בתוקף. הגר"ש הוסיף שהתלמידים שדבקו בבעש"ט ובתלמידו המגיד ממעזריטש שהיו גדולי עולם (וציין במיוחד את בעל התניא , וזקנו בעל ה"תולדות" )הם ראיה גדולה לגדלותו של הבעש"ט. אמנם רוב הסיפורים והאגדות אינם נכונים לדעתו (ופעם אחת אמר שבדק הרבה מסיפורי חסידים והתברר לו ששקר הם)

ע"כ לע"ע.

יגל כתב:

נוטר הכרמים כתב:רבינו זצוק"ל הדליק את המדורה של שערי חסד, ולא היה נראה שהוא מתאמץ לעשות חסד לילדים... היה נראה שהוא שמח ומחובר עם היום.

אני הייתי מהילדים שבאו לבקש ממנו לעשות את זה בפעם הראשונה (כמדומני תשנ"ד, לא בטוח לגמרי. לפני כן היו עושים את המדורה מחוץ לשכונה. מבוגרים ממני מספרים שבשנות התש"ל- עוד היו חוגגים בחצר הגר"א, אבל בתקופה שאני זוכר, לכה"פ בין תשמ"ז-תשנ"ג, ודאי לא היתה מדורה בתוך השכונה).

באותה שנה התייבש מהמדורה עץ הערבות של ר' ברוך שפירא, שסירב לקבל פיצוי כספי למרות שהיתה לו ה'חזקה' על מכירת הערבות בהגר"א, וגם סירב למכור ערבות מהעץ של ר' אליעזר כהן שלא הרשה לאנשים לקטוף כדי שלא לקפח את הכנסתו של ר"ב. היה במעשה הזה קצת 'ארעא דרבנן'...

קחו בחשבון שבשערי חסד עד שנת תשנ"ה היה אבוה דשמואל, מרן הגרש"ז חי וקיים, ואליו הייתה נהירה גדולה לגזוז שערות ראשי הילדים, לא רק בל"ג בעומר אלא אפילו בכל ימות השנה. מחזה רגיל היה זה לראות את מרן הגרש"ז יורד לבדו ביום שישי אל המקווה, (עוד לפני התקופה שנכדו ר' אהרן גולדברג היה מלווהו) ואנשים שונים ניגשים אליו במרומי רחוב השל"ה לגזוז שערות הילדים.

בענין זה מעשה מתוק ששמעתי מאבי שליט"א:
ברחוב השל"ה היה גר יהודי יקר בשם ר' בנימין גסנר, בימים ההם היה גרפיקאי ואיש צילום כמדומני (עוד לפני תקופת המחשב). בהגיע בנו לגיל שלש עלה לבית מרן הגרש"ז עם בנו כדי לגזוז השיער, וכאיש צילום וגרפיקה עשה סידרת תמונות מרהיבה מכל המעמד.
אחר כמה ימים, ראהן מרן הגרש"ז בעת התפילה בבית הכנסת הגר"א שפניו נפולות, כששאלו על כך, סיפר לו שכל הפילימים שצולמו, נשרפו, (אהה לפני תקופת המחשב, מי זוכר). ועל כך הוא מיצר וכואב.
הציע לו מרן הגרש"ז זיע"א להלביש לבנו בן השלש פאה נכרית ולבא לביתו לעשות את כל הטקס וסידרת התצלומים מחדש.
וכך עשה.

גם אני זוכר את ההדלקות בחצר הגר"א, והילדים שאספו קרשים וגלגלי מכוניות (ואפילו טיירן - גלגלי טרקטור למי שזוכר, והשירותים הנטושים שמאחורי הגר"א שול היו המחסן המרכזי) חיפשו את מי לכבד בהדלקה. פנו להגרא"ד רוזנטל רב השכונה, ולא הסכים ולבסוף כמדומה לי הדליק האדמו"ר רבי שלום ספרין מקומרנא זצ"ל.

אבל אליבא דאמת, לא רחוק משערי חסד הייתה ההדלקה האגדית של בתי ראנד, לשם הו כמעט כל אנשי שערי חסד נוהרים, אנשים נשים וטף, והחויה של ההדלקה בבתי ראנד, איה הסופר שיתאר אותה, משימה בלתי אפשרית.

המאמר על שבת קודש קדשים של נוטר הכרמים שפורסם בהפלס וכאן, הוא עצום, אין מילים.
קראתי וכמעט בכיתי, ןקראתי שוב ושוב, ולא נרגע...
ר' נוטר, אנא, עוד!
הרווה צמאונינו

שמשון כתב:
גם אני זוכר את ההדלקות בחצר הגר"א, והילדים שאספו קרשים וגלגלי מכוניות (ואפילו טיירן - גלגלי טרקטור למי שזוכר, והשירותים הנטושים שמאחורי הגר"א שול היו המחסן המרכזי) חיפשו את מי לכבד בהדלקה. פנו להגרא"ד רוזנטל רב השכונה, ולא הסכים ולבסוף כמדומה לי הדליק האדמו"ר רבי שלום ספרין מקומרנא זצ"ל.

על אלו שנים אתה מדבר?

שמשון, יישר כח.

אני מקווה שלקראת יום מתן תורתנו נזכה להשלים מאמר נוסף על הקשר המיוחד של רבינו עם הר סיני. דברים נוראים.

ד' יעזור. המלאכה קשה מכל הבחינות, דורשת זמן והמון המון חומר, ובעיקר - כוחות נפש. 'כותב בדמע' בכגון דא זה לא מליצה שדופה.
יעברו שנים עד שיבינו מי זה היה רבינו זצוק"ל, וגם, ואולי בעיקר, מה הוא היה בשבילנו. יפנימו שמה שכתבנו לפני כמה חודשים שלא היה לזה אח ורע כמה דורות זה לא גוזמא בכלל. לעולם לא נוכל להקיף את המרחבים ואת העומק, ואת כל ה'ליבא לפומא לא גליא' שמאחורי כל דבר וענין.
ובכל זאת, אני בהחלט מרגיש, עם כל הענוה המתבקשת, שקידמנו משהו במאמר הזה.

גא"מ למחזקים ידו של חברינו על מאמרו המקסים ומלא רגשי קודש. קראתי את רובו בשבת והיה לתועלת, ולוואי ולא יפוג רישומו.
פחות הצלחתי להעביר את רוח הדברים לילדים לצערי... התחלתי בהתרגשות וסיימתי בנזיפות...

חיים סגל כתב:

נוטר הכרמים כתב:כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.

רואני צורך לציין את מה שהושמט משולי הגליון, כי תמונת רבינו זצוק"ל מבדיל בישיבה הינה ממוצאי יום טוב ולא ממוצאי שבת, שהיה נוהג להבדיל בעמידה כפי שנהג אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל, וכפי שמעידה תמונה אחרת בגליון.

א. בשמים במוצאי יו"ט?
ב. יש מקור לחילוק ביניהם לענין ישיבה/עמידה?

אשמח לשמוע את ביאורו של הרב הנוטר

איש_ספר כתב:גא"מ למחזקים ידו של חברינו על מאמרו המקסים ומלא רגשי קודש. קראתי את רובו בשבת והיה לתועלת, ולוואי ולא יפוג רישומו.
פחות הצלחתי להעביר את רוח הדברים לילדים לצערי... התחלתי בהתרגשות וסיימתי בנזיפות...

בעצם אתה מעורר כאן נקודה, יהודי שהוא אב למשפחה ברוכה, כמוני כמוך שבח לאל, ג"כ יכול שיהיו כל שבתותיו קדש קדשים בבחינה זו? ודאי הרבה יותר קשה לביצוע. ויש מימרא דומה בשם הגרי"ז כלפי החזו"א, אם כי לא בנוגע לענינים כאלו אלא בנוגע להספק התורני. מבהיל לחשוב, איך דבר שנראה כמו צרה צרורה חסרת תכלית, מביא לנו למעשה את הטוב יותר. ממש מתהפך לטובה.

ח"ו אינני כופר בטובה על מה שחנני השי"ת, כה יתן ויחזור ויתן, ותפקידינו בחיים עם הנסיונות הכרוכים בהם, אינם שווים בין אדם לחבירו. אבל אף אתה אמור לך, שמא מעלת הנזיפות שנזפתי גדולה ממעלת ההתרגשות שהתרגשתי. כי אינך יודע איזה יכשר ואם שניהם כאחד טובים.

שעת הכושר כתב:

איש_ספר כתב:גא"מ למחזקים ידו של חברינו על מאמרו המקסים ומלא רגשי קודש. קראתי את רובו בשבת והיה לתועלת, ולוואי ולא יפוג רישומו.
פחות הצלחתי להעביר את רוח הדברים לילדים לצערי... התחלתי בהתרגשות וסיימתי בנזיפות...

בעצם אתה מעורר כאן נקודה, יהודי שהוא אב למשפחה ברוכה, כמוני כמוך שבח לאל, ג"כ יכול שיהיו כל שבתותיו קדש קדשים בבחינה זו? ודאי הרבה יותר קשה לביצוע. ויש מימרא דומה בשם הגרי"ז כלפי החזו"א, אם כי לא בנוגע לענינים כאלו אלא בנוגע להספק התורני. מבהיל לחשוב, איך דבר שנראה כמו צרה צרורה חסרת תכלית, מביא לנו למעשה את הטוב יותר. ממש מתהפך לטובה.

ח"ו אינני כופר בטובה על מה שחנני השי"ת, כה יתן ויחזור ויתן, ותפקידינו בחיים עם הנסיונות הכרוכים בהם, אינם שווים בין אדם לחבירו. אבל אף אתה אמור לך, שמא מעלת הנזיפות שנזפתי גדולה ממעלת ההתרגשות שהתרגשתי. כי אינך יודע איזה יכשר ואם שניהם כאחד טובים.

יודע אתה איזה מהם יכשר, והוא דבר האלוקים ביד עבדו ישעיהו הנביא, ואנו קוראים אותו בשחרית של יום הכיפורים.
וידועים בזה דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק - ההליכה בחוקות התורה.
וזהו ענין עולם העבודה, שאינו עולם השכר.
והדברים עתיקים.

אכן, שם הקב"ה כמה אנשים שיחיו בגן עדן בעוה"ז, ויזכירו לנו איך הדברים צריכים להיות באמת.

שעת הכושר כתב:יהודי שהוא אב למשפחה ברוכה, כמוני כמוך שבח לאל, ג"כ יכול שיהיו כל שבתותיו קדש קדשים בבחינה זו? ודאי הרבה יותר קשה לביצוע. ויש מימרא דומה בשם הגרי"ז כלפי החזו"א, אם כי לא בנוגע לענינים כאלו אלא בנוגע להספק התורני.

לרבינו הרא"ש היו י' בנים.
לרעק"א היו י"ד בנים ובנות.

ותלמידים ושאר עמך ישראל אינם בנים - הנראים כגוזלים זמן?
רש"י כותב 'וירד משה מן ההר על העם' זה שבחו של משה שלא היה פונה לעסקיו. מה זה עסקיו? 'לעשות לביתו' בלשון עם הארץ? ע"כ לעסוק בתורה. ועכ"ז זה היה משה - או רק בגלל זה היה משה.

אני נוכח לראות שהרבנים החשובים משוש דורים וקו ירוק לא הבינו כראוי את דברי, ואם בארזים נפלה וכו', וכמובן אין האשם תלוי אלא בי שלא פירשתי שיחתי כהוגן, על כן יהיה נא בעיניכם כאילו לא נאמר בזה שום דבר.

שעת הכושר כתב:אני נוכח לראות שהרבנים החשובים משוש דורים וקו ירוק לא הבינו כראוי את דברי, ואם בארזים נפלה וכו', וכמובן אין האשם תלוי אלא בי שלא פירשתי שיחתי כהוגן, על כן יהיה נא בעיניכם כאילו לא נאמר בזה שום דבר.

אני הבנתי היטב את דבריך. אכן אני כיוונתי יותר לקושי להדביק את בני הבית בתחושות וברגשות שאתה אוחז בהם באותו רגע, והקושי הזה לעיתים מתגשם לרגזנות ונזיפה שמשיגים תוצאות הפוכות ממה שאנו מבקשים.

מתוך גליון 'שמחת שלמה' בהר תשע"ח:

סיפר לי דודי הגאון רבי אוריאל סופר שליט"א שפעם אחת נכנס עם כמה רבנים ואנשי ציבור אל רבינו הגראי"ל זי"ע כדי לשאול אותו אודות הכנסת תכני לימוד לסמינרים לבנות עפ"י דרישת משרד החינוך ע"מ לקבל תואר-רשמי, הגראי"ל פסק להם לאיסור גמור, ולגודל חומרת הדבר אף נקט בלשון 'זה טרף-חזיר'.
והנה אחד העסקנים שנכח שם, לא ניחא ליה בתשובת הגראי"ל, ואמר לו בעזות: "אם כן, שראש הישיבה יברך אותנו שנצליח להשיא את בנותינו" – כאילו אומר, מכיון שהינך פוסק לאיסור אתה מונע אותנו מלהשיא אותם בנחת, שכן בלא לימודים רשמיים לא תוכלנה להשיג עבודה בעלת משכורת גבוהה וכו', הגראי"ל שתק וחייך, ואז אמר: "הנני מברך אותך... שתזכה למידת הבטחון!" דודי שליט"א ניצל את ההזדמנות ואמר: שמא ראש הישיבה ילמד אותנו באמת דרכי קניית מידת הבטחון? השיב רבינו: מה אתה צריך ללמוד ממני? תלמד שער הבטחון בחובת הלבבות...
והנה, לאחר איזה זמן – ממשיך דודי הגאון שליט"א לספר – נכנסתי אל רבינו הגרש"א זי"ע בשערי חסד, ובתוך הדברים סיפרתי לו אודות דברי הגראי"ל זי"ע ומה ש'טען' לו אותו עסקן 'שיברך אותנו שנצליח להשיא בנותנו', הגרש"א הזדעזע מאד מחוצפא דסגיא, ואז אמר לו: "אף שאינני יודע מיהו העסקן הזה, מכל מקום הנני אומר לך בוודאות כי אותו אדם יש לו ממון בשפע להשיא את כל בניו ואף את כל נכדיו..." – וכוונתו, שדוקא מי שיש לו ממון הרבה הוא הוא זה שאיננו רגיל במידת הבטחון להישען על ה', ומשתמש במידת הדאגה היתירה עד שמחציף פניו בחינת 'עשיר יענה עזות' על מנת לדאוג לעתיד בנותיו...
לאחר שיצאתי מרבינו הגרש"א ביררתי על אותו אדם, והנה התברר לי שעשירותו כה גדולה שיכול הוא בקלות להשיא אף את כל ניניו... השתוממתי לראות את חכמתו הקולעת של הגרש"א להכיר נבכי נפש הדואג דאגה יתירה שאיננה נובעת ממצוקה אמיתית כי אם אדרבה...

ושמא למד זאת בפשטות מ"עשיר יענה עזות"

חיים סגל כתב:

חיים סגל כתב:

נוטר הכרמים כתב:כבר הגיעוני הערות והוספות למאמר המובא בכאן.
אודה ואשמח גם להתעשר מחו"ר אתרא הדין.

רואני צורך לציין את מה שהושמט משולי הגליון, כי תמונת רבינו זצוק"ל מבדיל בישיבה הינה ממוצאי יום טוב ולא ממוצאי שבת, שהיה נוהג להבדיל בעמידה כפי שנהג אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל, וכפי שמעידה תמונה אחרת בגליון.

א. בשמים במוצאי יו"ט?
ב. יש מקור לחילוק ביניהם לענין ישיבה/עמידה?

אשמח לשמוע את ביאורו של הרב הנוטר

אתנצל על האיחור במענה, עד שהתפניתי לסדר הדברים.

לגופה של תמונה, נראה כי אמנם היא ממוצאי שבת, שכן במוצאי יום טוב לא נהג רבינו זצוק"ל לברך על הבשמים, ובענין זה מופיע בספר אהל רחל (מועדים עמ' קעז): במוצאי שבת מברכים על הבשמים מפני אבידת הנשמה יתירה, במוצאי יו"ט אין מברכים (עי' תוס' בפסחים קב, ב ובביצה לג, ב. וראה תשובת הרשב"א ח"ב סי' רצ). וביארו בזה, דאף דגם ביו"ט יש נשמה יתירה, מ"מ הנשמה יתירה שיש ביו"ט אינה מסתלקת עם יציאת החג.

ומשום כך נראה שאכן הישיבה בהבדלה אינה מחמת נימוק הלכתי, אלא התמונה מהתקופה האחרונה וישב מחמת חולשה, וכן כתב לי אחד מבאי ביתו הקרובים של רבינו זצוק"ל.

ובעיקר מנהג העמידה בהבדלה, הרי הדבר שנוי במחלוקת המחבר והרמ"א בהל' שבת (סימן רצו סעיף ו), אומר הבדלה מיושב. הגה: וי"א מעומד (אגודה וכל בו ואגור), וכן נוהגין במדינות אלו.

הרי שמנהג ההולכים ביד רמ"א להבדיל מעומד, ויסוד למנהג זה ישנו כבר בלשון התוס' בברכות (מג, א ד"ה הואיל), אבל צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא יושבים ולא מסובין.

והנה הטעם להבדלה מעומד מבואר בארחות חיים ובכל בו, דהיינו לכבוד המלך שאנו מלווים אותו, ודרך לויה מעומד.

ובנוגע למנהג רבינו הגר"א בזה, במעשה רב (אות קנ) מובא הגר"א זי"ע היה יושב בשעה שהבדיל, וכ"ה בביאור הגר"א הכא (סקי"ז) שכתב על שיטת המחבר 'וכן עיקר'. ברם כבר מובא בספר עליות אליהו (מעלות הסולם סוף הערה יג) כתב, אמר לי הרה"ג צבי הירש אב"ד אוטילאן, שראה במו עיניו את הגאון רבי חיים מוואלוז'ין שהבדיל במוצאי שבת מעומד, ולא הרהיב עוז בנפשו לשאול את פיו שהלא הגר"א בביאורו פסק שהבדלה מיושב, עד שסיבב הדבר וראהו הגר"ח לומד בביאורי הגר"א, ויאמר עליו הגר"ח, דע כי הגאון כתב ביאורו אך לעצמו לזכור השיטות ומקורות הדינים, ואז אמר לו שהרי הגר"א פסק שהבדלה מיושב, ויען הגר"ח לאמר, אנכי ראיתי את הגאון שעמד בשעת ההבדלה, וגם אנכי עושה כן. ע"כ.

וכן בביאור הגר"א סי' כה (סק"ל) מביא (בשם מהר"י וייל והגהות סמ"ק) להבדיל מעומד מדכתיב והבדלתם לכם, וילפינן מעומר דכתיב לכם ובעינן עמידה.

[ובהגש"פ מבית לוי מובא שגם מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל הבדיל מעומד. וכן בערוה"ש סעי' יז כתב, יש מהגדולים שעושין מיושב].

ועכ"פ לפי טעם זה של הראשונים לעמידה בהבדלה, היה נראה לחלק דזה שייך רק במוצאי ש"ק ולא במוצאי יו"ט, וכמדומני שראיתי שהביאו שכן היה מנהגו של רבינו זצוק"ל, ויש לברר. ועכ"פ מנהג העולם הוא שאלו המבדילים מעומד, נוהגים גם במוצאי יו"ט כן, דלא פלוג בין הבדלה להבדלה, וכמו שכתב בסידור יעב"ץ.

ואולי זה תלוי בנידון הידוע אם ישנה מצות סעודת מלוה מלכה ביום טוב, [ומפי השמועה שרבינו זצוק"ל אמר לא' מתלמידיו בנוגע לזה, שסתימת הפוסקים נראה שלא צריך, ומ"מ יש אומרים שצריך, ולמעשה נהג לאכול].

כידוע המשנ"ב נקט בדעת הגר"א שצריך לישב ואף נסתפק לדעתו אם בדיעבד יוצאים יד"ח בישיבה.
יש ליישב העדות שהגר"א והגר"ח עמדו באופן שלא הוציאו אחרים, וצ"ע (גם י"ל דבמקום שאין חפצים לשתות א"צ לישב אך במשנ"ב לא משמע כן)

פליטת קולמוס קא חזינא הכא וכוונתך ואף נסתפק לדעתו אם בדיעבד יוצאים יד"ח בעמידה