פורום אוצר החכמה

הסיפור הוא על נסיון של הרב מבריסק לתקשר עם האמרי אמת. מדובר בפרשת ילדי טהרן.

סיפור מאד דומה יש גם בספר הרב מבריסק (נדמה לי ח"ב או ח"ג) וגם בספר: גדול בישראל על הרב גרוסמן זצ"ל.

הסיפור הוא שהיה משב"ק אחד שהיה מוטה לצד אחד ולא נתן לשליח של הרב מבריסק להיכנס לרבי בענין הזה.
העצה היתה שהרב גרוסמן יעמוד בתור עם קוויטל בצורה תמימה וכך אותו גבאי לא יבין שיש כאן שליחות מהרב מבריסק ויתן לו להיכנס.
אכן כך קרה, הרב גרוסמן עמד בתור וכשנכנס פנימה, הוציא את מכתבו בן ג' הדפים של הרב מבריסק והושיט לרבי. הרבי קרא במהירות את העמודים וענה לו, אל תדאג, זה יהיה בסדר.
כל הפרטים האלו פחות או יותר נמצאים בב' הספרים אבל פרט אחד מאד חשוב בסיפור, שונה מאד בשני הספרים.
מה המסר החשוב שרצה הרב מבריסק להעביר לרבי ולמה זה היה חשוב לו כל כך?

אז הנה ב' הגירסאות הסותרות,
לפי הרב מלר, פורסם שבוע קודם מכתב של גדולי הרבנים בירושלים שנשלח לכל ארצות הגולה, ושם מספרים הרבנים את גודל העוולה של הסוכנות והמפלגות השונות בנסיון לקחת ילדים דתיים ולהכניס אותם למוסדות חילוניים. קטע אחד שם אומר שלא די לא להכניסם חלילה למוסדות חילוניים אלא ללחום שלא יכנסו למוסדות כאלו שאור וחושך משמשים שם בעירבוביא ולומדים שם כפירה ומינות. כמובן שכוונת הרב מבריסק שכתב את נוסח המכתב היה למוסדות המזרחי. אנשי המזרחי נעלבו מאד ופירסמו בהצופה מחאה על הדברים וכן שלחו מכתב לרבי מגור הכיצד חתם על מכתב עם משפטים שכאלו שמוציאים את דיבתם רעה. תשובת הרבי היתה שאכן חתם על המכתב אבל לא קרא את כל הפרטים וסמך על הרבנים האחרים החתומים במכתב. הרב מבריסק רצה מאד להודיע לרבי שאנשי המזרחי טוענים שהרבי לא חתם על המכתב ושהוא יפרסם שכן חתם.

אבל בספר על הרב גרוסמן נאמר שהרב מבריסק רצה לארגן מכתב של חרם על הסוכונות היהודית ולפרסם את החרם אצל כל רבני ישראל בתפוצות. אותו גבאי לא הסכים שהרבי יהיה שותף לחרם ולכן לא נתן לשליח הרב להיכנס. ולכן הרב גרוסמן נכנס בעורמה ובגללו הרבי חתם על כתב החרם.


כיצד נדע מי צודק בסיפור הזה?

האמת, אני נוטה שלא להאמין לגמרי לאף גירסא ושכל הסיפור לא מדוייק כלל אבל בגדול נראה לי שגירסת הרב מלר יותר אמינה, אף שאם הסיפור הגיע מהרב גרוסמן, היתה צריכה לבהיות גירסת הספר עליו יותר אמינה.

ושאלה, מדוע לא היה יכול הרב מבריסק לעלות לרבי ולהיפגש עמו אישית? הרי היה גר מרחק הליכה ממנו והלך רבות לטיולים.
וכי היה מעיז הגבאי שלא לתת לו להיכנס?

כמו כן, לפי גירסת הרב מלר, שהרב מבריסק רצה שהרבי יפרסם שכן חתם על המכתב, ואכן בעקבות העורמה הזו הוא פירסם, מדוע לא הביאו צילום של הפירסום הזה מהרבי? ולפי גירסת 'גדול בישראל' שהרבי בעקבות העורמה חתם על החרם, מדוע אין צילום של החרם?




צום קל לכולם.

באזניי שמעתיי מהרב גרוסמן את הסיפור בדיוק כפי שהובא ע"י נכדו.
בשבת אחרי הצהריים בביתו כשאז שהה גם בנו הרה"ג ר' אליעזר מרמת ויז'ניץ בחיפה. הרב גרוסמן זצ"ל היה כבר בחודש האחרון לחייו. (נדמה לי שזה היה שבת מברכין אדר או שבת אחרת באמצע שבט) אך העביר את הדברים בדיוק ובהטעמה. מי שהכיר את הרב גרוסמן ושמע אותו מעביר סיפורים יודע ומכיר את יכולתו וכשרונותיו לדייק בכל פרט ופרט. שנים היה מספר את סיפוריו באותו נוסח ובאותם הדגשים ודקויות ללא כחל וללא שרק.
ומלר כבר שינה בכמה מהדברים כידוע. כך שמעתי בעצמי מהגאון רבי משולם דוד שליט"א ומבני משפ' רבי רפאל זצ"ל ומיבדלחט"א הגרא"י מבריסק. מטעמים ידועים ואכמ"ל.

מטעמים ידועים?
אלו טעמים יכולים להיות?

ישעיהו לוריא כתב:ומלר כבר שינה בכמה מהדברים כידוע. כך שמעתי בעצמי מהגאון רבי משולם דוד שליט"א ומבני משפ' רבי רפאל זצ"ל ומיבדלחט"א הגרא"י מבריסק. מטעמים ידועים ואכמ"ל.

הגרמ"ד העניק הסכמה לספר, וביודעי קאמינא שהוא עבר על ארבעת הכרכים מלה במלה לפני ההדפסה ורשם הגהותיו על הגליון, אפילו שגיאות הקלדה.
ועדיין אין הדבר מעיד על מהימנותו, אלא לסתור את טענתך בשם הגרמ"ד. ואכן "בני משפחת רבי רפאל" ולעומתם ברוך יאמרו הגרא"י זועמים כידוע על מלר מטעמים שונים, וענייני סיעות יש כאן. ואני עצמי שמעתי מהרבנית הגאונית לבית משפחת רבי רפאל זצ"ל, על חוסר דיוק משווע בנוגע לאיזה סיפור שהוא כתב קפה והיא שמעה מאביה זללל"ה תה, או להיפך.

בינה נא זאת! כתב:ואני עצמי שמעתי מהרבנית הגאונית לבית משפחת רבי רפאל זצ"ל, על חוסר דיוק משווע בנוגע לאיזה סיפור שהוא כתב קפה והיא שמעה מאביה זללל"ה תה, או להיפך.

רחמנא לצלן, אסור לתת לו לכתוב. כאלו טעויות קריטיות!
אפשר שיפתחו בפרשיית "שערי דורא 2"...

אני פעם הראיתי להגאון ר' מ"ס שליטא חלק מספר שמלר עמד להוציא ופירסם במוסף של היתד. הגרמ"ס אמר לי על לכה"פ שני דברים המובאים שם בשמו דלא יתכן שמלר שמע זה ממנו שהרי הוא בעצמו אינו יודע מזה. הוא אמר עוד שמלר הראה לו רשימות של חלק קודם וגם שם היה דברים משמו שהוא לא אמר מעולם והוא אמר את זה ומ"מ מלר לא תיקן זה והדפיסו בשמו.

בינה נא זאת! כתב:

ישעיהו לוריא כתב:ומלר כבר שינה בכמה מהדברים כידוע. כך שמעתי בעצמי מהגאון רבי משולם דוד שליט"א ומבני משפ' רבי רפאל זצ"ל ומיבדלחט"א הגרא"י מבריסק. מטעמים ידועים ואכמ"ל.

הגרמ"ד העניק הסכמה לספר, וביודעי קאמינא שהוא עבר על ארבעת הכרכים מלה במלה לפני ההדפסה ורשם הגהותיו על הגליון, אפילו שגיאות הקלדה.
ועדיין אין הדבר מעיד על מהימנותו, אלא לסתור את טענתך בשם הגרמ"ד. ואכן "בני משפחת רבי רפאל" ולעומתם ברוך יאמרו הגרא"י זועמים כידוע על מלר מטעמים שונים, וענייני סיעות יש כאן. ואני עצמי שמעתי מהרבנית הגאונית לבית משפחת רבי רפאל זצ"ל, על חוסר דיוק משווע בנוגע לאיזה סיפור שהוא כתב קפה והיא שמעה מאביה זללל"ה תה, או להיפך.

חזקה על 'חבר' כש"י מלר שהיה כבר מפרסם צילומי תיקוני כ"י של מרן הגרמ"ד שליט"א.
אפשר ללעוג למשפ' מרן הרב זצוק"ל על דיוקם בכל סיפור, אין זה הופך את המשנה לדייקן...
ולעצם הדברים, וחבל שנאלצתי לכתוב דברים מפורטים שחשבתי שיהיה ד"ל.
משפ' רבי רפאל ורבי אברהם יהושע אולי כועסים בליבם פנימה על מלר בגלל הבדלי סיעות (נו, נו,... אילו היה מגדיל אחד מביניהם על חשבון זולתו אבל נותן כבוד נהדר לרבי י"ד זצ"ל ומכתיר את ר'"מ ורמ"ד כאלופים לראשו. והם הלא הכי פחות פוליטיקאין (עיין תרומות פ"ב מ"ה)ופחות משוייכים לצדדים )
כפי הידוע לי מה שהם כואבים הוא שבשל נטייה ורצון מסויים להפוך את הרב מבריסק למנהיג הדור נתחברה לה ביגורפיה המתיימרת להיות מהימנה ונמכרת בסגנון "כזה ראה וקדש" וכל כולה רק מאבקים פוליטיים ללא הדגשת הנקודה של הירא"ש המיוחדת ושאר המידות בהם נתברך רבינו וזכה הדור. מי שפותח את הרב מבריסק מגלה דמות הרחוקה ביותר מדמותו האמיתית של הרב שהיה נשגב ונקדש בייחוד בעולם התורה והיראה .
אילו נחזק את הנטען שהספר הוא מדוייק ומיוחד ומבורר, הרי שלנוער יש ספר היסטורי נהדר ומצויין על התקופה ועל מאבקיה ספר שיכול להיכתב על כל עסקן חרדי , וכפי ששמעתי מרבי א"יס "דאס קען אריינגיין צו א'ספרית חב"ד נישט צום ביהמ"ד" כאומר (בסלידה) זה ספר לספריה ולא ללימוד. והגרי"ז כולו תורה מוסר ויראת שמים נוראה. מכל זה בספר נותרו פירורין בלבד.

בעניין זה דומה לו ספר 'השקדן', ששמו קורץ ומפתה כל אב לקנות לבנו בהגיעו לגיל חינוך למען ילמד ממרן שליט"א שקידה ועמל התורה מהו... מגיעים הביתה ומוצאים עד כמה הוא היה ברבנות והאם זה היה טוב או לא , וההכוונה של דגל התורה וההשקפה בתוך המחנה פנימה ומול נטורי קרתא. ולמען קדם מכירות כותבים בחוץ " משנת מרן הרב וכו'" או "השקדן" "המתמיד"

ובקרוב נראה פרסומים ענקיים "בשורה טובה לעמלי תורה ולומדיה" "הופיעה היצירה התורנית שרבים ציפו לה ואמרו מי יראנו טוב" "הספר -פרשת י"נ במשנת גדולי הדור שליט"א..." וכדי בזיון וקצף.

ישעיהו
הרחב נא בדברי החכמים לבית בריסק אודות הנ"ל

[כשלעצמי, בכרך הראשון התענגתי על כל מילה. אכן, גם היסטוריה, אבל תורנית מזוככת, אויר פסגות, נוטל אותך מכאן ומניח אותך בברסט ליטובסק. אבל מכרך ב' והלאה - בליל מילים מפוצצות, עיסה דביקה של מילים שמתאימות לכתבות פרופגנדה בעיתונות החרדית, השקפה שאינך יודע למי היא, להגרי"ז זצ"ל או למלר...
חבל, מי יראנו טוב...]

לפני שנים יצא ספר על רבי רפאל הלוי זצ"ל. כשאחד מדודי, מקורב גדול לבית בריסק, נכנס להגרמ"ד וסיפר לו סיפור נאה על הגרי"ז, והקדים שקרא את זה בספר על אחיו רבי רפאל.
תוכן הסיפור, שבעת שנמלטו מבריסק בימי המלחמה, היו מחוץ לעיר קוברין, ועמדו ליכנס לעיר, והגרי"ז אמר שרוצה להתפלל מנחה לפני שיכנסו. הבנים טענו שעדיף לחכות עד שיגיעו לבית שבתוך העיר, או אז יכולו להתפלל בכוונה, משא"כ בשדה שיש סכנה ואין הדעת מתיישב. הגרי"ז לא הסכים, ונעמד להתפלל. כשגמר לאחר זמן רב, הלכו ונכנסו לעיר. מיד כשנכנסו צעק להם אשה אחת ממרפסת, שממש לפני כמה דקות עברו הנאצים ימ"ש בעיר ועשו שמות, הרגו פצעו ובזזו איש לו, וניצלו בדרך נס באותן דקות שהתפלל הגרי"ז תפילת המנחה, ואילו היו נכנסים מיד, היו פוגעים בנאצים באמצע האקטיון.

הגרמ"ד שליט"א הקשיב לסיפור, ובסוף נעמד וצעק "שקר וכזב!! שקר וכזב!!!" דודי נבהל לגמרי, והגרמ"ד ממשיך וצועק "שקר וכזב! ס'איז נישט געווען אין קוברין, ס'איז געווען אין ביאליסטוק!" ["מעשה זו לא היתה בקוברין, אלא בביאליסטוק"]

התלוויתי פעם למחבר צעיר אחד לבית מו"ר הגרמד"ס, והוא הניח תכריך קורעקטי"ן לפני הגרדמ"ס, ועבר על זה דף אחרי דף, ומלמל לעצמו:
"אמת"; "אמת"...

פתאום החל לצעוק נורא נוראות! "ניין!! ער נישט גיווען מו"ץ, ער נישט גיווען מו"ץ"... והמחבר הצעיר הצליח להשקיט את הגרדמ"ס באחת כששלף במהירות עט וקשקש על המילה מו"ץ שהיתה כתובה שם.
אחרי זה שאל: מה הוא כן היה? והגרמד"ס שליט"א ענה לו בחביבות: שההוא היה מחשובי הת"ח של בריסק, ובוחן בת"ת, ומקורב לגרי"ז, ועוד ועוד. אבל לא מו"ץ.

הגרמ"מ שולזינגר שמע מהרבנית פינשטיין על מנהג אביה הרב מבריסק בלימוד הפרשה שמו"ת
שהיה קורא בליל שבת
ומשום שאסור לקרוא לאור הנר, וצריך שומר, ולא סמך על אחרים שישמרו
לכן קרא ללא חומש, ובתו הסתכלה בחומש לראות שאינו טועה
והוא שמר עליה
וכו' ...
ולא נדפס בפניני רבינו הגרי"ז כי האחים לא הכירו מעשה זה [וגם לא הכחישו, ואינם יודעים מתי קרא]

צביב כתב:ולא נדפס בפניני רבינו הגרי"ז כי האחים לא הכירו מעשה זה [וגם לא הכחישו, ואינם יודעים מתי קרא]

וכי 'עדות' היא דבר זה שאשה אינה נאמנת עליו?

לכאורה מבואר מזה דס"ל כהחזו"א ודעימיה שאין בחומש משום דברים שבכתב וכו' ואף בפנים מתוך החומש הו"ל קריאה ע"פ?
או דס"ל כהראשונים דדברים שבכתב וכו' נאמר רק בציבור [א"נ כדי להוציא רבים י"ח] וביחיד מותר.

צביב כתב:הגרמ"מ שולזינגר שמע מהרבנית פינשטיין על מנהג אביה הרב מבריסק בלימוד הפרשה שמו"ת
שהיה קורא בליל שבת
ומשום שאסור לקרוא לאור הנר, וצריך שומר, ולא סמך על אחרים שישמרו
לכן קרא ללא חומש, ובתו הסתכלה בחומש לראות שאינו טועה
והוא שמר עליה
וכו' ...

שמעתי מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל [נמצא בשיעוריו בדף היומי, כמדומה בפ"ק דברכות מחזור אחרון]
שבסיום כל פרשה פתוחה אמר פתוחה ובסיום כל פרשה סתומה אמר סתומה
ופעם אמר כך ובתו אמרה שבחומש כתוב להיפך ואמר שהטעות בספר
ולא ידוע ההמשך

מתפעל כתב:כיצד נדע מי צודק בסיפור הזה?
האמת, אני נוטה שלא להאמין לגמרי לאף גירסא ושכל הסיפור לא מדוייק כלל אבל בגדול נראה לי שגירסת הרב מלר יותר אמינה, אף שאם הסיפור הגיע מהרב גרוסמן, היתה צריכה לבהיות גירסת הספר עליו יותר אמינה.
ושאלה, מדוע לא היה יכול הרב מבריסק לעלות לרבי ולהיפגש עמו אישית? הרי היה גר מרחק הליכה ממנו והלך רבות לטיולים.
וכי היה מעיז הגבאי שלא לתת לו להיכנס?
כמו כן, לפי גירסת הרב מלר, שהרב מבריסק רצה שהרבי יפרסם שכן חתם על המכתב, ואכן בעקבות העורמה הזו הוא פירסם, מדוע לא הביאו צילום של הפירסום הזה מהרבי? ולפי גירסת 'גדול בישראל' שהרבי בעקבות העורמה חתם על החרם, מדוע אין צילום של החרם?

את ה'גדול בישראל' לא ראיתי, אבל לפי תיאור הרב מתפעל נראה שהניסוח שם מפרי עטו של הבן ולא של הרב גרוסמן בעצמו.
אך בקובץ ישורון כ', עמודים רצג-שא, נדפסו סיפורים על הרב גרוסמן כשליחם של גדולי ישראל כתובים בידי הרב גרוסמן בעצמו. וראה שם עמודים רצ"ט-ש הסיפור הנ"ל, והיא כנראה כצורת הסיפור שנדפס ב'גדול בישראל' (עכ"פ כפי מה שהעתיק מר).
ובכן, לשאלה הראשונה, מהסגנון שם משמע שבאמת ניסה והגבאי לא הניחו.
לשאלה השניה, הרב גרוסמן מציין שמדובר בכרוז שנדפס ב'ילדי טהרן מאשימים'. אם כן, פשוט הדבר שדבריו בענין חרם מוגזמים, או פשוט לא מדוייקים מריבוי הזמן שעבר מאז הסיפור עד שרשם פרטיה.

כלומר, כוונתך שמעיון בכרוז רואים שלא מוזכרת מילה אחת על חרם.
יישר כח


לגבי ילדי טהרן, ראיתי דבר מאד מעניין,
דיווח של הרבי מביאלה רמת אהרן זצ"ל שהיה מילדי טהרן, ומספר עדות אישית מאד חיובית על הנרייטה סאלד ועל הטיפול בהם, ושכלל לא כפו עליהם כלום,
ולהיפך, שאלו כל ילד אם הוא בא מבית דתי, שלחו אותו למוסדות אגודת ישראל. פשוט לא מובן כלל. איך יתכן שלו אישית היתה חוויה אחרת לגמרי, הפוכה ממה שמתואר בילדי טהרן.

יכול להיות שהיו כמה משלוחים של ילדים, ולאחר שנעשתה מהומה מצד היהדות החרדית, אזי שינו הם את טעמם ונזהרו עם הילדים שלא להעבירם על דת?

הנה הסיפור של הרבי מביאלה רמת אהרן:

למה כל כך ברור לך שהיו מכניסים אותו? הרי את הרב זוננפלד לא הסכימו שיכנס.

זה היה בתקופה אחרת לגמרי, ובגין מעשה נואל ביותר של ביזוי האדמו"ר ע"י הפשקוויל הידוע, ושם לפי המסופר התערב מרן הלב שמחה ודרש כבוד אביו.

אין שום קשר לענין שלנו. מרן הרב מבריסק היה חביב וחשוב ביותר אצל מרן האמרי אמת ואין מצב בעולם שהיה מגיע אליו והיה מישהו מעיז שלא להכניסו.