פורום אוצר החכמה

וכל בית ישראל יבכו את השריפה ...

מסמך היסטורי

והנה כשנלב"ע ענק כזה, זצ"ל וזיע"א, צריכים לחדד שני ענינים:

א. מש"כ הגר"א על "יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים", שיש מצב של מלמד לאחרים, אבל יש מציאות מעל זה, של גדולי הדור, שגם אם לא זכה פלוני לשמוע תורה ממש מפיהם מ"מ תורתם זורמת ברחובות כפלגי מים, וכולם כתלמידיו.

ב. דהנה הגריש"א זצ"ל, ביחוד או רק בתקופת חייו האחרונה, היה גם מכריע בעניני ציבור, וכך ראוי שת"ח גדולים יהיו שותפים גם בענינים כאלו, וממילא לא ימלט שלא כל הכרעותיו היו משמחות את כל השייכים ליהדות הנאמנה,
ומ"מ מצד כבוד התורה, הרי צריכים לכבד ת"ח גדולים מכל החוגים, וביחוד תלמיד חכם כגריש"א זצ"ל שעמל בתורה בלי שיעור, והגיע למדריגת שמעתתא אליבא דהלכתא מאו"ח עד חו"מ, הלכה ברורה בכל מקום, וממילא חובת כל החוגים של היהדות הנאמנה להרבות כעת בכבוד התורה, כשניטל ספר תורה מעימנו.

בספר "אמרי שפר", על הגר"א שפירא זצ"ל, שהוא והגריש"א יסדו את הכינוס בתורה של גדולי התלמידי חכמים שהיה קבוע אצל הגרי"א הרצוג זצ"ל בימי ששי.

ויהי ממחרת...

מתוך הספר נפשי יצאה בדברו של הרב יעקב ב. פרידמן

ספריו "הערות במסכת" הינם אוצר בלום של פשטים נפלאים בסוגיות ובראשונים, דף אחרי דף, אע"פ שאין בו "ברק" וחקירות וחידושים "מרעישים".

מה שרואים בכל העדויות, זה ההחזקה מגיל צעיר עד זקנה ושיבה ויותר, בסדרי לימוד בלי לזוז מהם בכל מצב, ומבלי ויתור לכוחות הגוף כהוא זה, ע"י אהבת תורה בלי מיצרים, שרק כך ניתן להבין קימה קבועה בשעה שתיים בלילה אחרי שלוש-ארבע שעות, כדי ללמוד ולחזור על סוגיות בש"ס.
זכותו תגן עלינו.
ולא לחינם חתנו הוא יבלחט"א הגרח"ק שליט"א, שכנ"ל עם סדרי ברזל, יום ולילה לא ישבותו. לא לחינם הלך הצדיק אצל הצדיק, משמיא.

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א סבר שברכת שחלק מחכמתו בדורנו היה אפשר לומר רק על הרב אלישיב.
שאלה: (ע"י ר' מרדכי הגר) החיי אדם (כלל ס"ג) כתב שברכת שחלק מחכמתו ליראיו נוהגת גם בזמן הזה, 1. מי נקרא ת"ח לענין זה, 2. היות והרבה פוסקים סוברים שהיום אין לנו ת"ח האם נאמר בזה ספק ברכות להקל.
והשיב מרן הגר"ח: מו"ח שליט"א
והוסיףלשאול בעל פה ליל תענית אסתר תש"ע
שאלה: שאלתי את רבינו האם אפשר לברך היום ברכת שחלק מחכמתו ליראיו, וענה לי רבינו שעל חמיו הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואני שואל האם זהו רשות או חובה, וא"כ אימתי אפשר לברך ברכה זו.
והשיב מרן הגר"ח: אם מותר אז חייבים, בשם ומלכות, אבל בשקט שלא יכעס.
בליל כ"ז שבט תשע"ב נכנסו אצל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
שאלה : האם אפשר לעשות ברכה [על מרן הגרי"ש אלישיב]
[ר’ שאול: איזה ברכה?. ואמרתי (רמ"ה) התכוונתי לברכת שחלק מחכמתו, השאלה היא היות והוא בלי הכרה, האם אפשר?
מרן הגר”ח השיב: אפשר לעשות ברכה.
שאלה: הרב אמר לי בזמנו להגיד על מרן הרב אלישיב ברכה, אבל להגיד בשקט, שלא יכעס ועכשיו מכיון בלי הכרה ולא היה כועס.
מרן הגר”ח: הוא יהיה [בהכרה] בעזהי"ת.
שאלו שוב: אבל עכשיו אפשר לומר.
מרן הגר”ח: למה לא?

נתקבל במייל - מוסף עלון בכות של עיתון 'הפלס'
קראתי לע"ע חלק מזכרונות ר"צ וויספיש. סיפורי השקידה שם, נפלאים ביותר.

מי שיש בידו חומרים נוספים שפורסמו אחרי הפטירה ובהם תולדות ועובדות מחיי רבינו זצ"ל, אל ימנע טוב.

ארשום מה ששמעתי פעם מהגר"ש אוירבך שאמר שברור לו שגם אם היה הגריש"א בתקופת החתם סופר היה נחשב ל'גדול'.
זכותו יגן עלינו.

בהספדו של הגאון רבי גרשון איידלדשטיין שליט"א על הגריש"א ז"ל הביא את הקטע הבא.

"...ומצינו גם בחורבן בית שני, שהוציאו את רבי יוחנן בן זכאי מחוץ לירושלים, ורבי יוחנן דיבר עם אספסינוס קיסר, וביקש תן לי יבנה וחכמיה, מפני שביבנה היו תלמידי חכמים, וגם הסנהדרין גלתה לשם כמבואר בגמרא (ר"ה לא, א), וביקש רבי יוחנן מאספסינוס שישאיר אותם, ולא יחריב את יבנה וחכמיה, ומה שלא ביקש גם שישאיר את בית המקדש, זהו מפני שסבר כי אינו יכול לבקש על שני דברים, והעדיף לבקש על יבנה וחכמיה יותר מבית המקדש. ע"כ.
האם יש מישהו מחכמי הפורום שיוכל להפנות אותי ולהאריך בעניין, מדוע באמת העדיף רבי יוחנן בן זכאי את יבנה וחכמיה על פני הבית המקדש.

קיבלתי את הקובץ הבא באישי מתלמיד חכם מופלג. יישר כוחך גדול.
מעניין שמרן הגרי"ש אלישיב עצמו עמד בזה.
ראו איזה פלא.

עומד לראות אור בעז"ה:
א. בכלות השבעה קובץ תשובות חלק ד'
ב. בכלות השלושים ב' כרכים נוספים של "אשרי האיש" סה"כ ה' כרכים
ג. בכלות השלושים [ככל הנראה] השקדן חלק ג'

אולי יש עוד, והידועים לי כתבתי

ברסלב כתב:קיבלתי את הקובץ הבא באישי מתלמיד חכם מופלג. יישר כוחך גדול.
מעניין שמרן הגרי"ש אלישיב עצמו עמד בזה.
ראו איזה פלא.

קיבלתי באישי.jpg

כבר שמעתי משני ת"ח גדולים בלי כל קשר ביניהם, וקשה לומר ששמעו זאת מהרב אלישיב.

כל הדברים בורכא, שהרי בגמ' שם הקשו כן ותי' דע"ז נא' משיב חכמים אחור עי"ש. וודאי לא יצא מפי וכו'

הרב אליהוא, האם זה כזה פשוט אצלך, שעל דבר זה קרי עליה רבי עקיבא משיב חכמים אחור, ושזהו כוונת הגמ' שם "איבעי למימר ליה לשבקינהו", כדבריך, אכן משמע מרש"י שם, שכתב, דלישבק "לירושלים" לא עביד ליה, ואשתכח דאפילו הצלה פורתא לא עבדי.
אך כבר ראיתי כמה וכמה פירושים שפירשו אחרת את דברי הגמ', גם לשיטתך, מדוע בכה רבי יוחנן כאשר הגמ' עצמה אומרת שרבי יוחנן סבר כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא. הרי שפעל בהגיון רב, ומדוע בכה רבי יוחנן, וכפי שהבאתי בשם הגרי"ש אלישיב ז"ל.

גם לשיטתך, מדוע בכה רבי יוחנן כאשר הגמ' עצמה אומרת שרבי יוחנן סבר כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא. הרי שפעל בהגיון רב, ומדוע בכה רבי יוחנן, וכפי שהבאתי בשם הגרי"ש אלישיב ז"ל.

לא מובנת השאלה, אליהוא מערער על כל הפירוש המחודש הזה שנושא בכייתו של ר' יוחנן היה בקשת יבנה וחכמיה, וההמשך, מכוח הגמרא בגיטין, ואתה שואל עליו א"כ למה בכה הרי פעל בהגיון, הרי הוא מערער על כל הפירוש?

אליהוא, כמה שאני הצלחתי להבין אותו, שואל, איך יתכן לומר שמשום כך בכה רבי יוחנן, שהרי על זה בדיוק אומרת הגמ' משיב חכמים אחור, או אפשר שכוונתו, שלא יתכן שבכה על כך רבי יוחנן שהרי הגמ' בגיטין ממשיכה להסביר שפעל בהגיון רב, ואני שאלתי את אליהוא, שאפשר ששתי דברים הם, הגמ' בגיטין אינה מדברת על כך, שהיה לו לבקש את הבית המקדש ולא את ירושלים, אלא למשל, שהיה לו לבקש לברוח מירושלים הוא עצמו, והגמ' שבכה רבי יוחנן, מדברת בדיוק על זה, שבכה על שקיבל החלטה כה גורלית, יבנה וחכמיה ולא את בית המקדש, ואני יוצא מתוך הנחה שגם מרן הגריש"א ז"ל, ידע מדברי הגמ' בגיטין, ועובדה היא שאינו מציין לה.

יתכן ולא התנסחתי מספיק ברור, ואקווה שעתה אני ברור.

שוב, הגמ' בגיטין אינה קשורה לעניין, אם יבנה או ביהמ"ק, הגמ' שבכה רבי יוחנן, כן קשורה לעניין. זה מה ששאלתי.


מזל שיש לנו אויצר.
http://www.otzar.org/aspcrops/28280_235 ... 372012.asp
אין זה ממש מה שכתבתי בשם מרן הגריש"א ז"ל אך בדומה לזה.
לדעתו, בכה רבי יוחנן על זה שאמרו עליו משיב חכמים אחור, בניגוד למה שאמרו חז"ל כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו.

כלומר, רבי יוחנן לא התחרט על שהחליט יבנה וחכמיה, אלא על זה שאמרו עליו שאין בו דעה, ואינו נחשב כאילו נבנה בית המקדש בימיו.


ומצאתי עוד הרבה ספרים שכתבו בזה.


ולכאפנה לזה, אם ירצה השם נאריך בזה עוד.

ובכל אופן את ההסבר בארוכה כפי שהבאתי בשם מרן הגריש"א ז"ל טרם מצאתי.
שבכה רבי יוחנן על כך, שקיבל החלטה גורלית, וגם טרם מצאתי מי שפירש להדיא בדברי הגמ' בגיטין, שמשיב חכמים אחור, נאמר על זה, שלא ביקש את הבית המקדש ובמקום זה ביקש את יבנה וחכמיה. והאם רבי יוחנן התחרט על כך באיזה שהוא שלב, וגם איך יתכן שעל כך בכה רבי יוחנן והרי להדיא אמרו שם בגיטין, שלא היתה לו כל ברירה. וכפי שכתבתי להביא לעיל.


לדעתי וכך אני מבין גם את דברי מרן הגריש"א ז"ל, שרבי יוחנן מעולם לא התחרט על כך שביקש את יבנה וחכמיה, גם מפני שלא הייתה לו כל ברירה וכפי שאומרת הגמ' בגיטין, וגם לא יתכן שאם נגזר על הבית המקדש להיחרב שהייתה בקשתו של רבי יוחנן מועילה משהו. ופשוט שלא.

זה שרבי יוחנן בכה, משום שהוטל עליו לקבל החלטה גורלית מאין כמוה, האם לגלות עם יבנה וחכמיה או להשאיר את הבית המקדש על כנה, עצם הדבר שהוטל עליו דווקא לקבל החלטה גורלית כזו, מזה עצמו נבהל רבי יוחנן ובכה, החלטה כזאת, היה אצל ג' דברים ששינה משרע"ה כמו, הוסיף יום אחד, פירש מן האשה, ושיבר את הלוחות, ואצל מי מריבה לא הסכים עמו הקב"ה, כלומר, כאשר הקב"ה מטיל על מישהו החלטה גורלית כזו, סימן הוא שיש בכוחו לשקול ולהחליט, ויש לו את הכשרונות, ואת הידע ואת כל הצריך לכך, את כוח החשבון, את השיקול דעת הנכון, את הרואה את הנולד וכו'. ועל כן בכה רבי יוחנן, אם כה דורשים ממנו בבית דין של מעלה מה יענה ליום הדין.

וראויים הדברים, למרן הגריש"א ז"ל לאמרם, כאשר היה צריך להחליט על עגונות על זיהוי חללים וכו' וכו', ואם הקב"ה הניח את זה לפתחו, מה יענה ליום הדין.


--------------------------------------------------------------------------------


כהמשך לתגובה הקודמת:

נזכרתי שפעם ביקש לי אברך חשוב מאוד להעלות איתו למרן הגריש"א ז"ל להוועץ עמו בקשר לצרות שפקדו אותו ל"ע

ואז הגיב מרן ז"ל בזה הלשון צדיק השם יבחן - אם הוא בוחן אותך אז יש לך את הכוחות לכך.
והצביע על המדרש הזה.

כְּתִיב ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה): אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים, שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם, וּמִי הוּא בּוֹדֵק בְּקַנְקַנִּים יָפִים, אֲפִלּוּ מֵקִישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן

אם על רבי יוחנן הוטל להחליט יבנה וחכמה או בית המקדש, בהכרח שהדרישה ממנו היא גבוהה לאין ערוך ועל כן בכה רבי יוחנן.

האם ידוע לאי מי משהו בנוגע לצוואת הגרי"ש? ההשאיר צוואה בכתב? מה כתוב בה?

ברסלב כתב:מזל שיש לנו אויצר.
http://www.otzar.org/aspcrops/28280_235 ... 372012.asp
אין זה ממש מה שכתבתי בשם מרן הגריש"א ז"ל אך בדומה לזה.
לדעתו, בכה רבי יוחנן על זה שאמרו עליו משיב חכמים אחור, בניגוד למה שאמרו חז"ל כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו.

כלומר, רבי יוחנן לא התחרט על שהחליט יבנה וחכמיה, אלא על זה שאמרו עליו שאין בו דעה, ואינו נחשב כאילו נבנה בית המקדש בימיו.

הרב היא שיחתי, יסלח לי מר שאני חוזר לתגובה הקודמת, קיבלתי מייל שהקישור לא עובד, אז אני מבקש לתקן. ועם כבודו הסליחה.
http://www.otzar.org/aspcrops/28280_235 ... 372012.asp

מי אני שאכתוב על הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
אך מעשה אחד שראיתי אצלו עורר אותי ביותר, בברית שהתקיימה בבית מדרשו, ואבי הבן נתעכב שעה ארוכה, והרב שהיה עייף חיכה בביתו עד שיבוא אבי הבן. ואחר הברית אבי הבן רדף אחריו לבקש את סליחתו, והתעקש שהרב יגיד בפיו שהוא מוחל לו, ואז הרב אמר לו, למה אני צריך למחול לך, הרי למדתי בזמן הזה.

התכתבות עם הרב הרצוג
http://israelidocuments.blogspot.co.il/ ... st_24.html

קונטרס שיצא בימים האחרונים בנושא הכרותו של מרן הגרי"ש עם מרן הראי"ה קוק זצ"ל

[בתקוה ששייך לכאן]
נשאל הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין כיבוד הורים
מה יעשה הבן כשרוצה ללמוד, ואביו מספר לו סיפורי צדיקים
והשיב יאמר לאביו שלום, וילך ללמוד
וזה גם אם הולך לישון כדי שיהא לו כח ללמוד

תמיד נסתפקתי: האם מסופר על עוד מגדולי הדורות, שנהגו בניצול הזמן כגון דא, שלא כתבו ספרים משום שאפשר להפסיק בזמן הזה עוד תוס׳, או לא האריכו לבאר דבריהם במשלים מחמת הזן, ועוד כהנה וכהנה ששמעתי לראשונה על הגרי״ש...

זה בכלל לא "חידוש" של הגריש"א. הרבה מגדולי ישראל לא כתבו ספריהם, מחמת חוסר זמן לכך, בגלל שעסקו בדברים שיותר חשובים לדעתם.
ידוע על הגרשז"א בענין סיום ספרו מעדני ארץ.

וניקח לדוגמא גם את הגרצפ"פ זצ"ל, שנדמה שספריו רבים, אבל כל זה טרחו (בעיקר הגר"י כהן זצ"ל) לאחר פטירתו. ועוד רבים כהנה.

במוסף 'לקראת שבת' של עיתון הפלס, שהוקדש לזכרו של הגריש"א, הובא תחת אחד השיחים ידיעה מעניינת ובלתי ידועה (למיעוט ידיעתי)
וכך נכתב שם:
עם פטירת החזו"א פרסם הגאון ר' אליעזר סילבר מאמר בהפרדס ובו כמה מילים אודות החזו"א וכן השגות על ספר חזו"א קדשים.
הסטייפלער זצ"ל ביקש ממחותנו הגריש"א שישתדל להשיב על ההשגות למען כבודו של החזו"א.
בירחון קול תורה משנה זו, הופיע מענה להשגות בעילום שם הכותב, והן הן הדברים שיצאו מתח"י הגריש"א.
והנה הדברים כפי שמצאתי באוצר:

לידיעה מרעישה זאת לא צריך לעיתון ומקומה שמורה לה מכבר בין כותלי ביהמ"ד וידועה שם היטב והלא היא כתובה ונדפסה בכתב נאה ומשובח עלי הספר קובץ תשובות להגריש"א חלק א' [לא פחות ולא יותר]
ואף הוזכרה כאן בפורום הנכבד viewtopic.php?f=19&t=7863&p=69845&hilit= בהודעתו של "בן אליהו"

אודה ואבוש שלא ידעתי מכל זה.

אגב לא קראתי את כל אריכות דברי ברלסב לעיל, אבל בגמ' אמרו על בקשת ר"י יבנה וחכמיה, ועל שלא ביקש שלא להחריב את ירושלים, בשם רב יוסף ואיתימא ר"ע משיב דעת וכו', ושוב אמרו שם דר"י סבר דאם היה מבקש הרבה לא היה נענה בכלל. הרי שיש כאן חילוקי דעות בינהם ולא שפסקו עליו משיב דעת וכו'. כמו שמשמע כן מדברי הכותבים.

ועיקר הדרוש דבכית רבי יוחנן בשעת מיתתו, קשורה להחלטתו זו, כבר איתא בחת"ס.

רק אעיר, שבמדרש איכה רבה מבואר שריב"ז כן בקש על ביהמ"ק אך הגוי ימש"ו סרב, ואז ריב"ז בקש את שאר הבקשות.

יוסףלוי כתב:תמיד נסתפקתי: האם מסופר על עוד מגדולי הדורות, שנהגו בניצול הזמן כגון דא, שלא כתבו ספרים משום שאפשר להפסיק בזמן הזה עוד תוס׳, או לא האריכו לבאר דבריהם במשלים מחמת הזן, ועוד כהנה וכהנה ששמעתי לראשונה על הגרי״ש...

כן אמרו על החפץ חיים זצ"ל שהדפיס רק לצורך כלל ישראל

הסטייפלער זצ"ל ביקש ממחותנו הגריש"א שישתדל להשיב על ההשגות למען כבודו של החזו"א.

איזה פגיעה בכבודו של החזו"א יש בכתיבת "הערות" (כלשון ר"א סילבר זצ"ל) על ספרו? והלא גם החזו"א נהג כן בכותבו הערות על ספרו של הגר"ח מבריסק. (ואם יש ממשפחתו שחשבו זה לפגיעה בכבודו גם עליהם תסוב תמיהתי.) והשוה למה שכ' החיי אדם בהקדמת ספרו בדבר נטייתו מדברי הגר"א בכמה דברים. ולומר שר"א סילבר אינו בר הכי הוא פגיעה בכבודו לא פחות וגם טעות גסה.

מעניין: http://toladot.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_31.html

עובדה נאה עם מרן הגריש"א בספר החדש של י. לויפר
viewtopic.php?f=7&t=10675&p=99887#p99887

ר_חיים_הקטן כתב:מעניין: http://toladot.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_31.html

חן חן לרבי בנימין על הידיעה היפה באתרו
לדעתי זה ברור שהיה רב אחר בשם אברהם אלישיב רב מטעם בהומול, ככל הנראה ממשפחת הלשם אשר הוריש לבן המשפחה את התפקיד, ומכאן הכפילות.
שני אברהם רבני עיר אינו מילתא דתמיהא.

מצבת הגרי"ש נטולה יומרות, מתאים לאדם ולמשפחה לא להעפיל לתוארים מפוצצים וכו'.
חייו והשפעתו מסוקרים בתמציתיות, והמצבה לא מעלימה שום פרט משמעותי מחייו.
ודווקא מחמת הדיוק, יש להבין:

כתוב שם שישב על מדין קרוב לארבעים שנה, זו אינה שגיאת כתיב??
הגרי"ש ישב על מדין קרוב ל-40 שנה? לפי איזה חשבון?
בבית הדין ישב בין תשי"א לתשל"ג, כעשרים ושתים שנה.
אם נספור את השנים שהיה מורה הוראה, וענה לשאלות הלכתיות, הרי שרב "תפארת בחורים" התחיל בתש"ג, והפסיק לענות שאלות ממש ביום האחרון לפני שאושפז בתשע"ב.
זה קרוב ל-70 ולא ל-40.
מי מבין?

נראה שהגדירו את זמן פיסקתו החל מזמן עזיבתו את בית הדין.

האם אפשרי להעלות תמונה מהמצבה?

תמונת המצבה בשער של מוסף "לקראת שבת" המיוחד במינו.