פורום אוצר החכמה

בתוך עבודה על אחד מגאוני רוסיה, נחשפתי לכת"י של צאצאיו המפנים למאמרו במאסף 'הגן' בעניין הדקדוק העברי.
אני מבין שהכוונה למאמר שמצאתי במאסף זה בשם 'חקר בנין הקל ותולדתו', אך מה התפלאתי ששמו של הכותב לא מופיע בפירוש אלא רק בשם עט 'מן המודיעים'.
הפלא מתעצם לאור העובדה שבסוף המאמר מופיעים שתי מילים: דוד ילין.
היה אפשר לומר שילין הוא כותב המאמר (כפי שגם כתב מאמר אחר בספר זה), ועורך הספר שכח להשמיט את שמו מסוף המאמר. אך אין כל סברא הנראית לעין שאת המאמר הזה הוא יכתוב בעילום שם, ואילו מאמר אחר בקובץ זה הוא יפרסם תחת שמו המלא.
הפלא מתעצם לאור העובדה, שבאחד מהעותקים של הספר, שמצאתי בספריה אחת, מחוקות שתי המילים 'דוד ילין' במלבן שחור, וניכר שהמחיקה התבצעה ע"י מכונת דפוס. כלומר, המדפיס שם לב לטעות, ובחלק מהעותקים (אלו שעדיין לא יצאו מהדפוס, כנראה) מחק את זיהויו השגוי של הכותב.
ושאלתי היא: האם יש דרך לזהות מי בעל המאמר המתהדר בשם 'מן המודיעים'?

כרגיל אפנה לספר 'אוצר בדויי השם', המצוי באוצר. בדקת שם?

'אוצר בדויי השם':
אולי רצו להראות שיש הרבה כותבים מגוונים ולא היה להם נעים לכתוב אותו שם פעמיים...

המחקר כתב: אך אין כל סברא הנראית לעין שאת המאמר הזה הוא יכתוב בעילום שם, ואילו מאמר אחר בקובץ זה הוא יפרסם תחת שמו המלא.

סברה רגילה שמכיר כל מי שערך קובץ תורני היא שאין רצון שלקורא יהיה הרושם שהקבוץ דל בכותבים (גם אם לא במאמרים).

יפה מאוד! יישר כח גדול!

הוא הוא דוד ילין, וכבר כתב על כך בעצמו:
לתקופת השנה או ענות נפש סופר מסתתר - פיליטון מאת דוד ילין שנדפס ב"המליץ" בשנת תרנ"ז
ואני עבדכם "מן המודיעים שבירושלים", סופר פשוט הנני, ומה שהוא עוד גרוע מזה, סופר מודיע חדשות מעירי.
http://benyehuda.org/yellin/litkufat.html

הכינוי בו בחר משמש כפראפראזה מן המודיעים שבירושלים (=סופר\עיתונאי\כותב ירושלמי) למקור בפסחים צג ע"ב מן המודיעים לירושלים.

וראה עוד
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36825&st=&pgnum=2
כותב המאמר האחרון הנזכר בעמוד הוא דוד ילין, אולם שים לב ששימש שם לפחות ב2 כינויים אחרים נוספים על משקל מודיעים הנ"ל.
רק שכאן דאג להתאים את הכינוי למאמר...
על המסיון = מן המודיעים ולחוץ.
הלוחמים במסיון = מן המודיעים ולפנים.

ונראה פשוט שרמז להא דאי' בחגיגה כה ע"ב:
מן המודיעים ולפנים נאמנין... מן המודיעים ולחוץ אין נאמנין...



- כל האי, גוגל קאמר, רק להקליד: מן המודיעים דוד ילין.
וגם מעט בהיברובוקס.
אולי חיפוש באוצר יניב עוד אוצרות.

המחקר כתב:בתוך עבודה על אחד מגאוני רוסיה, נחשפתי לכת"י של צאצאיו המפנים למאמרו במאסף 'הגן' בעניין הדקדוק העברי.

ובכן, האם ניתן להסיק שאותו אחד מגאוני רוסיה, הוא לא אחר מאשר "דוד ילין"?

אורח לרגע. כתב:

המחקר כתב:בתוך עבודה על אחד מגאוני רוסיה, נחשפתי לכת"י של צאצאיו המפנים למאמרו במאסף 'הגן' בעניין הדקדוק העברי.

ובכן, האם ניתן להסיק שאותו אחד מגאוני רוסיה, הוא לא אחר מאשר "דוד ילין"?

מה אתה חושב?

לי נראה שניתן להסיק שהניק המחקר הוא דוד ילין...

שאלה טובה...

כנראה האפשרות הראשונה.

בספר אדרת שמואל על הגר"ש סלנטר זצ"ל, יש סיפור יפה מהסבא של דוד ילין, שגם נקרא כך,


איך שהגאון ברכו בבן אחרי שנים רבות שלא ילד, ואותו דוד ביקשו שיבטיח שיהיה המסדר קידושין של הבן הזה ושל בן הבן. והגר"ש הבטיח ואף קיים.
פלאי פלאים.

אבל משונה בעיני עד מאד, שכותב שם: הבן שנולד נקרא יהושע, "הוא רבי יהושע ילין זצ"ל משבעת מייסדי השכונה מחוץ לחומות נחלת שבעה".

הרי אותו יהושע ילין, היה זה שלפי מספרי הקורות, היה הראשון לפרוץ את הגדר של הגאון מבריסק ר' יהושע לייב זצ"ל ששלח את בנו לבית הספר למל.

ואיך קורא אותו זכר צדיק לברכה?

האם חסידי הגאון ר' שמואל סלנטר לא אחזו כלל מהחרם הנ"ל והמשיכו לקרב את ילין?

כמדומני שהקדוש ר' איתם הי"ד עסק בנושא הזה, אבל יותר ברי"מ פינס שהיה השווער של יהושע ילין.

החרם על ביה"ס למל משנת תרט"ז פורסם לראשונה ע"י הרעי"ש בקונטרס הנקרא קול נהי מציון שי"ל בירושלים תרל"ב. ושם אין את חתימתו של הגרש"ס
פעם ראשונה שנזכר שמו של הגרש"ס לענין זה הוא בספר מעשה אבות, שם תרס"א, שם אחרי רשימת המחרימים נכתב כך משם הגרש"ס: ביום ח' מנ"א תרמ"ז מסר לענו עוד כתב בחתימת ידו שהאיסור עודנו בתקפו כמקדם דין ב"ד יכול לבטל דבברי חבירו וכו' ושקר דברו עליו... (הנקודות במקור) שהוא מפקפק ח"ו באיסור. תאלמנה שפתי שקר.

הרי שדעתו של הגרש"ס על החרם לא היתה ברורה.

האריך בזה ד"ר מורגנשטרן בספרו דוחקי הקץ פרק 17: ההנגה הפרושית בירושלים והחרם נגד בית הספר למל. ומשם מה שכתבתי.

יישר כח

אמנם יש להעיר שבויקיפדיה בערכו נכתב שלמד בתחילה בעץ חיים ובהיותו בן 16 הלך ללמוד בכי"ח. לא למל.

עוד מביא שם:

"יש להוסיף עוד כי באותם ימים שזכה דוד ילין לפרי בטן היה הדבר לשיחה בפי יושבי ירושלים
שראו בזה אות ומופת. רבינו בענוותנותו כששמע על כך חייך ואמר לא מיניה ולא מקצתיה, אינני בעל
מופת, רק שהסתמכתי על דברי הנודע ביהודה (סי' ס"ט) בשמעי שהאשה היתה חולה מסוכנת".

מה כוונתו לגבי הנודע ביהודה? איזה סמך יש שם שהאשה תלד?