הקדוש גר הצדק מוילנא המכונה הגרף פוטוצקי - מקורות ומסורות
פורסם: ש' ינואר 22, 2011 11:52 pm
לאחר שכבר כתבתי כאן בפורום באיזהו מקומן' כמה ענינים נכבדים באשר לדמות האגדית של גר הצדק המכונה הגרף פוטוצקי, ר' אברהם בן אברהם מוילנא. (ראה ב'בית המדרש' על ד"א קודם נט"י שחרית, וב'מטפחת ספרים ועיטור סופרים' בענין 'מי גדול ממי – ישראל או הגרים – מבית מדרשו של רבינו הגר"א'), אולי כאן הוא המקום להשלים את היריעה.
נצטברו באמתחתי - במשך הזמן - מסורות רבות ומענינות.
אמנם, לאחר שכבר כה הרבה נכתב, ראה למשל, במאמר המקיף 'רבי אברהם גר צדק', פרק לב בספר הגאון (לר"ד אליאך, עמ' 1090 ואילך), וכן בקובץ נטעי נעמנים (בית מדרש גבוה לייקווד, קובץ ב עמ' תתקכט) מאמר מקיף מהרב אבישי ביר: מעשה הגר צדק - הגרף פאטאצקי, ועוד במקומות רבים, קשה מאוד לחדש.
מ"מ בחרתי להתמקד במסורות ובחלקים התורניים יותר, ובזה מצאתי כמה וכמה דברים חדשים. לא עסקתי כמעט בחלק ההסטורי-ביאוגרפי של הפרשיה הזאת, אפופת הרז ומלאת ההוד.
אתנצל מראש אם הדברים אינם ערוכים דיים, בשל אסיפתם ליקוטי בתר ליקוטי.
תשו"ח לאוצרנו הנפלא ששלי ושלכם שלו הוא. ( - בדרך צחות, ונא לא להפגע חלילה).
הללו את ה' כל גויים
מסופר, כי בטרם ביצוע גזר דינו להריגה, פנו אליו כמה ממעניו, בבקשת מחילה על כל העינויים הקשים שהסבו לו, ודרשו שלא ינקום בהם בעלמא דקשוט. השיבם הגר בבטחון ובשלות נפש: הכתוב בתהילים (קיז) אומר: הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו. וכבר הקשו על כך בגמ' (פסחים קיח,ב), מה ענין לאומות העולם להלל ולשבח על 'כי גבר עלינו חסדו'.
אלא משל לנער בן מלך שהוכה ע"י חבירו בעת משחקם, והבטיח הנער למכהו, כי בבוא יום התמנותו למלך תחת אביו, ישיב לו מנה אחת אפיים. חלפו שנים, הנער היה לאיש, והוכתר למלך. החבר המכה שזכר את ההבטחה חשש מעתה לגורל חייו. ברם, המלך הבהיר לו כי ממרום כסאו עתה, כל מעשה ההכאה הזה אך לשחוק הוא בעיניו.
כיוצא בזה - אמר גר הצדק - כשאגיע לעולם שכולו טוב, אל מקומי השמור לי, לא יחשבו לעומתו כל העינויים שהסיבותם לי אלא כהכאה של ילד, ולא תהא דעתי נתונה לדבר פעוט כזה כמו נקמה בכם ובמעלליכם. והיא הנותנת שגם אומות העולם צריכים להלל 'כי גבר עלינו חסדו', כי דווקא משום שכל כך גבר עלינו חסדו, לכן כל הצרות שעוללו אינם נחשבים כ"כ בחומרתם ובתוקפם.
(ספר הגאון עמ' 1097, וצויין מקורו: משנת ר' אהרן ח"ג עמ' סא ששמע מפי הח"ח, וכעי"ז גם בשיח יצחק להגר"י מלצאן על הגש"פ, ובספר הח"ח חייו ופעלו לרמ"מ ישר עמ' רצא, ובחיי המוסר ח"ב עמ' קנח בשם הג"ר אלחנן וסרמן בשם הח"ח.
מקורות נוספים: דרש אב לרא"א יודלביץ, נ"י תרפב, דרוש ע לפרשת בשלח, חבת הקודש לר"ג סילברסטון, הרב דוושיגטון, ירושלים תרצז, עמ' טז).
יש המוסרים דבר זה בנוסח אחר, משל למה הדבר דומה לאדם שעורך חתונה לבנו, ובא שונאו ומבקש ממנו מחילה, ומתוך שמחתו הגדולה מחל לו מחילה גמורה, הגם שלא מחל לו עד עתה, מ"מ כיון שזה עתה עת שמחה טבעו של אדם למחול. וכך אמר הגר צדק, עתה שאני הולך אל כסא הכבוד זמן שמחה גדולה היא לי ולכך אני מוחל לכם. וזהו כוונת הכתוב, שבחוהו כל הגויים משום שגבר עלינו חסדו. (אהל משה לר"מ שיינערמאן)
(תיאור מלבב בנוסח קצת שונה, ראה בספר משמר הלוי עה"ת למו"ר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, עמ' ס, בשמו של ר' אברהם ריין).
גייט שנעל
כאשר לקחוהו למוקד עברו דרך ביתו של הגר"א, וקיבל רשות מרוצחיו להכנס לבית הגר"א לכמה רגעים, והגר"א אמר לו בהאי לישנא: גייט שנעל, גייט שנעל, לויפט. (- לך מהר, תרוץ). הגר"י גלינסקי שליט"א אמר שמקובל אצלו על הרקע לדברים, כי הגר צדק הסתפק בדבר, מחד גיסא עליו להזדרז ללכת לקדש שם שמים, וזריזין מקדימין למצוות. ומאידך, הרי מצווה עדיין במצוה של 'וחי בהם', ואולי מחויב למשוך את הזמן יותר, ומשום דשב ואל תעשה עדיף היה בדעתו ללכת לאט, והגאון הכריע לו שילך במהירות, ויפה שעה אחת קודם. (אהל משה פר' אמור עמ' תרכ).
בדומה לזה מובא בספר הגאון בשם הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א ששמע מפי רבו הישיש ר' זלמן אסטולין. ושם מובא כי בעת שהוליכוהו ברחובות העיר כל היהודים הסתגרו בבתיהם מאחורי דלתות נעולות ותריסים מוגפים מחשש מעשי נקמה, אבל כשעבר מתחת חלון ביתו של הגאון, פתח הגר"א את החלון וקרא לעברו: ר' אברהם לך בזריזות. (מו"מ הלכתי בענין זה, ראה בספר 'בכל נפשך' לידידי הרה"ג ר' יצחק וינברג שליט"א, סי' מב וסי' נט,ח).
ברוך מקדש את שמך ברבים
מסורת מספרת כי גר הצדק עשה את דרכו אל המוקד בשירה ובזמרה, בספר שימושה של תורה עמ' סח מסופר משמו של מרן הגרא"מ שך שלבנו של הגאון ר' ראובן מדעננבורג בעל ראש לראובני היתה מסורת, כי הגר צדק שר את המילים: אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה וגו', וגם הניגון היה ידוע לו, והיה מלומד גדול ביסורים, והיה רוקד בשירו ניגון זה כל מוצאי יוה"כ. וראה עוד בספר 'בזאת אני בוטח' עמ' צז שמובא שיחת מרן זי"ע בימי מלחמת המפרץ שמזכיר זאת.
ובספר דרך עץ החיים עמ' 501 מובא שבישיבת וואלאז'ין נהגו לשיר בדביקות נפלאה את השיר המיוחד הזה, והגרא"ז מלצר, תלמיד וואלאז'ין עד זקנותו היה שר זאת בשמחה והתרוממות הרוח.
ובשם הגר"מ שוואב מנהל רוחני דישיבת בית שרגא מובא, שזוכר כיצד רבו הגרב"ד מקאמניץ היה שר את הניגון, והיה ניגון שמח למאוד.
ומובא בשם הגה"צ ר' נתן וואכטפויגעל שהיה אומר בזה"ל: דעם ניגון וואס דעם גר צדק האט געזינגען אויף קידוש ה', איז א היליגע ניגון. (אהל משה שם).
ועוד מסופר כי בירך ע"פ הוראת רבינו הגר"א את ברכת המקדש את שמך ברבים, (ספר עיון תפילה לר' שמעון שוואב רב דקהל עדת ישורון בנ"י), ועוד מביא שם ששמע מהגר"א וסרמן הי"ד שיש קבלה שהגר"א שלח לגר צדק שיש בידו אפשרות להבריחו. והשיב שאינו רוצה, כי 'קרבת אלוקים לי טוב', ונח לו יותר לקיים מצוות אלוקיו ולמסור נפשו על קידוש ה'.
בספר הצדיק ר' שלמה עמ' מד מובא ששמע מפי הח"ח כי הגר"א התבטא בזמנו שאם היו עשרה כשרים מישראל לענות אמן על ברכתו של הגר צדק, כבר היה משיח בא. ובספר שימושה של תורה עמ' עא מובא שהצדיק ר' זיסקינד מהורודנא בעל יסוד ושורש העבודה שם נפשו בכפו והגיע למקום המוקד מתוך מסי"נ, והיה היחידי שענה אמן על ברכתו.
אבל כבר העירו על כך, כי כנראה נתחלף זה במעשה אחר שהועלה יהודי על המוקד בהורודנא עירו של היסו"ע בשנת תק"נ, (ספר הגאון שם המציין לספר עיר גיבורים –וורשה תרמ"ד). ויש להוסיף על כך, שהרי זה היה ביו"ט שני דחג השבועות תק"ט, והיאך הגיע היסו"ע רגלי מהורודנא עירו לוילנא. ואמנם, מסורת נוספת מפיו של הגה"צ ר' מרדכי שוואב זצ"ל הנ"ל מעידה, כי היסו"ע אמר שהיה מוסר את נפשו לענות אמן על ברכת הגר צדק (אהל משה פר' לך לך, עמ' קצח).
דברי תורה משמו
א. הכמרים שאלו אותו טרם מסרו את נפשו על קידוש ה', מה ראה על ככה שנתייהד, ובפרט בעת הזאת שעונשו היה מיתה חמורה. וכה השיב: מצינו בגמ' (ב"ק לח,א) שהקב"ה חזר על כל האומות שבעולם וביקש שיקבלו התורה, ולא אבו משום שאמרו מה כתיב בה ואמר להם לא תרצח וכו', וכאשר בא אצל ישראל קבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע.
אך סברא מושכלת היא שלא כל אחד בלא יוצא מן הכלל מבין האומות לא רצה לקבלה, ולהיפך, לא היה אף אחד מישראל שלא רצה לקבלה, שהרי כבר מצינו שהשי"ת כפה עליהם הר כגיגית , וע"כ שגם בין האומות היו שרצו לקבל את התורה אלא שהם היו המועט, והרוב לא רצו לקבלה, ולהיפך בישראל, הרוב רצו לקבל את התורה ומעטים לא רצו, וכפה עליהם הר כגיגית.
והנה מצינו שכל הנשמות אף שהיו עתידין להוולד היו במעמד הר סיני, וכך גם אצל אוה"ע. ואלו המועטין שאצל ישראל לא רצו לקבל את התורה נשתמדו ח"ו, ואילו החלק המועט של אוה"ע שרצו לקבל התורה, אח"כ הוכרח להתגייר, באופן שהבירור יהיה שלם. (אמרי דעת עה"ת, להגר"מ שפירא מלובלין, פרשת יתרו: הח"ח חייו ופעלו שכן היה הח"ח חוזר משמו).
מעניין הדבר ששמועה זו בשם הגר צדק מופיעה כבר בספר 'נפלאות רבי פינחס מקוריץ' עמ' יג שאמר זאת הרר"פ משמו, מובא בספר אמרי פינחס השלם בליקוטים עמ' קצא).
ב. בספר אוצר פתגמים מחוכמים (לר' משה העניך ברנשטיין, לונדון תרסד, עמ' 102) מובא שהגר צדק אמר לפני מותו כדברים האלה.
כתיב (יואל ד) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון. וקשה מה שייך וה' שוכן בציון למלה 'ונקיתי'. רק איתא בגמ' (ר"ה) ונקיתי דמם לא נקיתי בשביל שהרגו את ר"ע וחביריו אין להם תקנה. וקשה הלא אמרינן בגמרא (ב"ב ד) כאשר הרג הורדוס לחכמי ישראל ושייריה לבבא בן בטא למיסב עצה מיניה, וא"כ רצה לתקן עותתו, ויתן בב"ב עצה לבנות את בית הבחירה. ועתה קשה למה אין תקנה לאומות, יבנו בית הבחירה? אבל התירוץ כי ה' שוכן בציון בפמליא של מעלה, הוא שוכן בבית המקדש של מעלה, ובעת רצון ה' יורידנו ממעלה למטה כלול בהדרו.
הרגשתו בקדושת שבת קודש
ר"א סורסקי מוסר בספרו ממעינות הנצח פרשת יתרו בשם אביו ר' חנוך העניך ז"ל: עוד בטרם נתגייר היה מתלהב בפרוס כל שבת ולבו בוער באש בקרבו מבלי דעת מדוע, מסתובב אנה ואנה חסר מנוחה ושואג בקול מתוך הרגשה סמויה: 'צו-טה זא סובוטה' (מה טיבה של שבת?). כך מובא גם בספר שלמי תודה על חג השבועות (שם) ובקובץ ישורון יד עמ' רלד בשם הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל.
בספר נטעי אשל לר' שמואל אהרן לידר שליט"א מובא נוסח אחר. כאשר הגר צדק למד את המשנה בשבת (סז,ב) כל השוכח עיקר שבת, אמר שאינו יכול להבין איך שייך בכלל לשכוח את שבת, שהרי רואים אפילו על העשבים שהם אומרים שבת היום.
האדמו"ר רמ"מ מלעלוב סיפר בנוסח אחר: שאלו לגר צדק מה ראה שנצטרף לעם שסוי ונרדף והשליך מאחרי גוו כל טוב. והשיב: בליל ש"ק, שעה שנר השבת כבה, נודף ממנו ריח חרוך, ריח זה הוא תענוג גדול מכל הנאות העולם הזה. (קובץ אור יהל ד, ב"ב תשמח).
מסורות חסידיות
א. בספר דברי יחזקאל שרגא עמ' קסט מובא שסיפר העובדה מהגרף פוטוצקי, וסיים שעלה עם מנעליו לגן עדן.
ב. בסוף ספר ילקוט ישעיהו (וינד) עמ"ס חגיגה בשם האדמו"ר מבעלזא שליט"א שסיפר כי זקינו כ"ק המהרי"ד זי"ע סיפר פ"א בעת סיום מס' חגיגה, שהגר צדק נתגלה אח"כ בחלום לאחד מגדולי הדור בזמנו, ואמר לו, תדע למה נגזרה עלי גזירה מרה כזו שאצטרך להסתלק מן העולם ע"י שריפת גופי, והוא מפני שאחרי שהורתי ולידתי היתה שלא בקדושה, מפאת זאת לא יכולתי להזדכך כראוי די הצורך, ולא הייתי יכול להגיע אל מקום מנוחתי שבגן עדן והייתי מוכרח לרדת עוד פעם לעולם הזה, אבל ע"י שהסתלקותי מהעולם הזה היתה באמצעות היסורין הללו נזדכך גם גופי בזה והגעתי אל מקום מנוחתי בג"ע מיד אחר שנסתלקתי מן העולם הזה.
כך מובא גם בספר מרגליות הש"ס (פרלוב) בשילהי חגיגה מפיו של האדמו"ר מבאבוב שליט"א.
(א"ה, אולי זה הביאור בדברי הדברי יחזקאל משינווא הנ"ל שנכנס על נעליו לג"ע דהיינו עם גופו שהוא בחינת נעל).
ג. בספר מגדיל ישועות מלכו (סיפורי מעשיות שסיפר הרב מבראניב רא"ש הורוויץ, ירושלים תשטו) מובא בין הדברים: וכאשר היהודי קרא לפניו ספר ויקרא ביקש ממנו הנער שילמוד עמו הספר הלז מתחילתו ועד סופו, וימלא היהודי בקשתו, ובהגיעם לפרשות של טומאה וטהרה וטבילה במי מקוה התפלא הנער מאוד, אשר היתכן אשר מקוה מים יעלו את האדם מטומאה לטהרה, וישם אל לבו לבחון בנפשו ובגופו במי מקוה, ויען כי כונתו היתה רצויה לשמים והבא ליטהר מסייעין אותו, ותיכף כאשר עלה מטבילתו הרגיש כי נתהפך לאיש אחר ונתלבש בו קדושה גדולה ולבו כאש בערה בו לקבל עליו דת יהודית.
עוד שם: פ"א ראה כי בחור אחד מדבר עם חבירו בשעת התפילה בעת שהיו התפילין בראשו ובזרועו, ויוכח אותו הנער פוטוצקי בנזיפה ובגערה וכו'.
(השווה לזה המובא בספר הגאון בשם מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א כי מנהג גר הצדק היה שמראשית תפילת השחר כבר היה נמנע מלהפסיק בדיבור כלל וכלל, ואף בעת אמירת הקרבנות אשר ע"פ ההלכה אין מניעה בזה).
ד. עוד שם: ונשרף ביום א' של ר"ה, וזכר שמו הקדוש נשאר לאהבה ולברכה עד עולם, והרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זצ"ל המתין עד אחר חצות אז עם תקיעת שופר, כי אמר אשר בשמים אין מי שיענה אמן על ברכות השופר, כי כל המלאכים הלכו אל משרפות הגר צדק ולקבל נשמתו הטהורה.
אין צורך לבאר כמה מגוחך הסיפור הנ"ל, לאור העובדה כי לפי כל המקורות גר הצדק נעקש"ה בחג השבועות תקט, (אגב, יום לידת רבינו חיים מוואלאז'ין).
מפליא גם הדבר כי בספר נשמת יוסף (לר' חיים יוסף איסר המכונה גד ב"ר יצחק אריה הלוי, ירושלים תרצו) מובא כי נעקש"ה ביום א' של חג השבועות שנת תקלט.
נצטברו באמתחתי - במשך הזמן - מסורות רבות ומענינות.
אמנם, לאחר שכבר כה הרבה נכתב, ראה למשל, במאמר המקיף 'רבי אברהם גר צדק', פרק לב בספר הגאון (לר"ד אליאך, עמ' 1090 ואילך), וכן בקובץ נטעי נעמנים (בית מדרש גבוה לייקווד, קובץ ב עמ' תתקכט) מאמר מקיף מהרב אבישי ביר: מעשה הגר צדק - הגרף פאטאצקי, ועוד במקומות רבים, קשה מאוד לחדש.
מ"מ בחרתי להתמקד במסורות ובחלקים התורניים יותר, ובזה מצאתי כמה וכמה דברים חדשים. לא עסקתי כמעט בחלק ההסטורי-ביאוגרפי של הפרשיה הזאת, אפופת הרז ומלאת ההוד.
אתנצל מראש אם הדברים אינם ערוכים דיים, בשל אסיפתם ליקוטי בתר ליקוטי.
תשו"ח לאוצרנו הנפלא ששלי ושלכם שלו הוא. ( - בדרך צחות, ונא לא להפגע חלילה).
הללו את ה' כל גויים
מסופר, כי בטרם ביצוע גזר דינו להריגה, פנו אליו כמה ממעניו, בבקשת מחילה על כל העינויים הקשים שהסבו לו, ודרשו שלא ינקום בהם בעלמא דקשוט. השיבם הגר בבטחון ובשלות נפש: הכתוב בתהילים (קיז) אומר: הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו. וכבר הקשו על כך בגמ' (פסחים קיח,ב), מה ענין לאומות העולם להלל ולשבח על 'כי גבר עלינו חסדו'.
אלא משל לנער בן מלך שהוכה ע"י חבירו בעת משחקם, והבטיח הנער למכהו, כי בבוא יום התמנותו למלך תחת אביו, ישיב לו מנה אחת אפיים. חלפו שנים, הנער היה לאיש, והוכתר למלך. החבר המכה שזכר את ההבטחה חשש מעתה לגורל חייו. ברם, המלך הבהיר לו כי ממרום כסאו עתה, כל מעשה ההכאה הזה אך לשחוק הוא בעיניו.
כיוצא בזה - אמר גר הצדק - כשאגיע לעולם שכולו טוב, אל מקומי השמור לי, לא יחשבו לעומתו כל העינויים שהסיבותם לי אלא כהכאה של ילד, ולא תהא דעתי נתונה לדבר פעוט כזה כמו נקמה בכם ובמעלליכם. והיא הנותנת שגם אומות העולם צריכים להלל 'כי גבר עלינו חסדו', כי דווקא משום שכל כך גבר עלינו חסדו, לכן כל הצרות שעוללו אינם נחשבים כ"כ בחומרתם ובתוקפם.
(ספר הגאון עמ' 1097, וצויין מקורו: משנת ר' אהרן ח"ג עמ' סא ששמע מפי הח"ח, וכעי"ז גם בשיח יצחק להגר"י מלצאן על הגש"פ, ובספר הח"ח חייו ופעלו לרמ"מ ישר עמ' רצא, ובחיי המוסר ח"ב עמ' קנח בשם הג"ר אלחנן וסרמן בשם הח"ח.
מקורות נוספים: דרש אב לרא"א יודלביץ, נ"י תרפב, דרוש ע לפרשת בשלח, חבת הקודש לר"ג סילברסטון, הרב דוושיגטון, ירושלים תרצז, עמ' טז).
יש המוסרים דבר זה בנוסח אחר, משל למה הדבר דומה לאדם שעורך חתונה לבנו, ובא שונאו ומבקש ממנו מחילה, ומתוך שמחתו הגדולה מחל לו מחילה גמורה, הגם שלא מחל לו עד עתה, מ"מ כיון שזה עתה עת שמחה טבעו של אדם למחול. וכך אמר הגר צדק, עתה שאני הולך אל כסא הכבוד זמן שמחה גדולה היא לי ולכך אני מוחל לכם. וזהו כוונת הכתוב, שבחוהו כל הגויים משום שגבר עלינו חסדו. (אהל משה לר"מ שיינערמאן)
(תיאור מלבב בנוסח קצת שונה, ראה בספר משמר הלוי עה"ת למו"ר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, עמ' ס, בשמו של ר' אברהם ריין).
גייט שנעל
כאשר לקחוהו למוקד עברו דרך ביתו של הגר"א, וקיבל רשות מרוצחיו להכנס לבית הגר"א לכמה רגעים, והגר"א אמר לו בהאי לישנא: גייט שנעל, גייט שנעל, לויפט. (- לך מהר, תרוץ). הגר"י גלינסקי שליט"א אמר שמקובל אצלו על הרקע לדברים, כי הגר צדק הסתפק בדבר, מחד גיסא עליו להזדרז ללכת לקדש שם שמים, וזריזין מקדימין למצוות. ומאידך, הרי מצווה עדיין במצוה של 'וחי בהם', ואולי מחויב למשוך את הזמן יותר, ומשום דשב ואל תעשה עדיף היה בדעתו ללכת לאט, והגאון הכריע לו שילך במהירות, ויפה שעה אחת קודם. (אהל משה פר' אמור עמ' תרכ).
בדומה לזה מובא בספר הגאון בשם הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א ששמע מפי רבו הישיש ר' זלמן אסטולין. ושם מובא כי בעת שהוליכוהו ברחובות העיר כל היהודים הסתגרו בבתיהם מאחורי דלתות נעולות ותריסים מוגפים מחשש מעשי נקמה, אבל כשעבר מתחת חלון ביתו של הגאון, פתח הגר"א את החלון וקרא לעברו: ר' אברהם לך בזריזות. (מו"מ הלכתי בענין זה, ראה בספר 'בכל נפשך' לידידי הרה"ג ר' יצחק וינברג שליט"א, סי' מב וסי' נט,ח).
ברוך מקדש את שמך ברבים
מסורת מספרת כי גר הצדק עשה את דרכו אל המוקד בשירה ובזמרה, בספר שימושה של תורה עמ' סח מסופר משמו של מרן הגרא"מ שך שלבנו של הגאון ר' ראובן מדעננבורג בעל ראש לראובני היתה מסורת, כי הגר צדק שר את המילים: אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה וגו', וגם הניגון היה ידוע לו, והיה מלומד גדול ביסורים, והיה רוקד בשירו ניגון זה כל מוצאי יוה"כ. וראה עוד בספר 'בזאת אני בוטח' עמ' צז שמובא שיחת מרן זי"ע בימי מלחמת המפרץ שמזכיר זאת.
ובספר דרך עץ החיים עמ' 501 מובא שבישיבת וואלאז'ין נהגו לשיר בדביקות נפלאה את השיר המיוחד הזה, והגרא"ז מלצר, תלמיד וואלאז'ין עד זקנותו היה שר זאת בשמחה והתרוממות הרוח.
ובשם הגר"מ שוואב מנהל רוחני דישיבת בית שרגא מובא, שזוכר כיצד רבו הגרב"ד מקאמניץ היה שר את הניגון, והיה ניגון שמח למאוד.
ומובא בשם הגה"צ ר' נתן וואכטפויגעל שהיה אומר בזה"ל: דעם ניגון וואס דעם גר צדק האט געזינגען אויף קידוש ה', איז א היליגע ניגון. (אהל משה שם).
ועוד מסופר כי בירך ע"פ הוראת רבינו הגר"א את ברכת המקדש את שמך ברבים, (ספר עיון תפילה לר' שמעון שוואב רב דקהל עדת ישורון בנ"י), ועוד מביא שם ששמע מהגר"א וסרמן הי"ד שיש קבלה שהגר"א שלח לגר צדק שיש בידו אפשרות להבריחו. והשיב שאינו רוצה, כי 'קרבת אלוקים לי טוב', ונח לו יותר לקיים מצוות אלוקיו ולמסור נפשו על קידוש ה'.
בספר הצדיק ר' שלמה עמ' מד מובא ששמע מפי הח"ח כי הגר"א התבטא בזמנו שאם היו עשרה כשרים מישראל לענות אמן על ברכתו של הגר צדק, כבר היה משיח בא. ובספר שימושה של תורה עמ' עא מובא שהצדיק ר' זיסקינד מהורודנא בעל יסוד ושורש העבודה שם נפשו בכפו והגיע למקום המוקד מתוך מסי"נ, והיה היחידי שענה אמן על ברכתו.
אבל כבר העירו על כך, כי כנראה נתחלף זה במעשה אחר שהועלה יהודי על המוקד בהורודנא עירו של היסו"ע בשנת תק"נ, (ספר הגאון שם המציין לספר עיר גיבורים –וורשה תרמ"ד). ויש להוסיף על כך, שהרי זה היה ביו"ט שני דחג השבועות תק"ט, והיאך הגיע היסו"ע רגלי מהורודנא עירו לוילנא. ואמנם, מסורת נוספת מפיו של הגה"צ ר' מרדכי שוואב זצ"ל הנ"ל מעידה, כי היסו"ע אמר שהיה מוסר את נפשו לענות אמן על ברכת הגר צדק (אהל משה פר' לך לך, עמ' קצח).
דברי תורה משמו
א. הכמרים שאלו אותו טרם מסרו את נפשו על קידוש ה', מה ראה על ככה שנתייהד, ובפרט בעת הזאת שעונשו היה מיתה חמורה. וכה השיב: מצינו בגמ' (ב"ק לח,א) שהקב"ה חזר על כל האומות שבעולם וביקש שיקבלו התורה, ולא אבו משום שאמרו מה כתיב בה ואמר להם לא תרצח וכו', וכאשר בא אצל ישראל קבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע.
אך סברא מושכלת היא שלא כל אחד בלא יוצא מן הכלל מבין האומות לא רצה לקבלה, ולהיפך, לא היה אף אחד מישראל שלא רצה לקבלה, שהרי כבר מצינו שהשי"ת כפה עליהם הר כגיגית , וע"כ שגם בין האומות היו שרצו לקבל את התורה אלא שהם היו המועט, והרוב לא רצו לקבלה, ולהיפך בישראל, הרוב רצו לקבל את התורה ומעטים לא רצו, וכפה עליהם הר כגיגית.
והנה מצינו שכל הנשמות אף שהיו עתידין להוולד היו במעמד הר סיני, וכך גם אצל אוה"ע. ואלו המועטין שאצל ישראל לא רצו לקבל את התורה נשתמדו ח"ו, ואילו החלק המועט של אוה"ע שרצו לקבל התורה, אח"כ הוכרח להתגייר, באופן שהבירור יהיה שלם. (אמרי דעת עה"ת, להגר"מ שפירא מלובלין, פרשת יתרו: הח"ח חייו ופעלו שכן היה הח"ח חוזר משמו).
מעניין הדבר ששמועה זו בשם הגר צדק מופיעה כבר בספר 'נפלאות רבי פינחס מקוריץ' עמ' יג שאמר זאת הרר"פ משמו, מובא בספר אמרי פינחס השלם בליקוטים עמ' קצא).
ב. בספר אוצר פתגמים מחוכמים (לר' משה העניך ברנשטיין, לונדון תרסד, עמ' 102) מובא שהגר צדק אמר לפני מותו כדברים האלה.
כתיב (יואל ד) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון. וקשה מה שייך וה' שוכן בציון למלה 'ונקיתי'. רק איתא בגמ' (ר"ה) ונקיתי דמם לא נקיתי בשביל שהרגו את ר"ע וחביריו אין להם תקנה. וקשה הלא אמרינן בגמרא (ב"ב ד) כאשר הרג הורדוס לחכמי ישראל ושייריה לבבא בן בטא למיסב עצה מיניה, וא"כ רצה לתקן עותתו, ויתן בב"ב עצה לבנות את בית הבחירה. ועתה קשה למה אין תקנה לאומות, יבנו בית הבחירה? אבל התירוץ כי ה' שוכן בציון בפמליא של מעלה, הוא שוכן בבית המקדש של מעלה, ובעת רצון ה' יורידנו ממעלה למטה כלול בהדרו.
הרגשתו בקדושת שבת קודש
ר"א סורסקי מוסר בספרו ממעינות הנצח פרשת יתרו בשם אביו ר' חנוך העניך ז"ל: עוד בטרם נתגייר היה מתלהב בפרוס כל שבת ולבו בוער באש בקרבו מבלי דעת מדוע, מסתובב אנה ואנה חסר מנוחה ושואג בקול מתוך הרגשה סמויה: 'צו-טה זא סובוטה' (מה טיבה של שבת?). כך מובא גם בספר שלמי תודה על חג השבועות (שם) ובקובץ ישורון יד עמ' רלד בשם הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל.
בספר נטעי אשל לר' שמואל אהרן לידר שליט"א מובא נוסח אחר. כאשר הגר צדק למד את המשנה בשבת (סז,ב) כל השוכח עיקר שבת, אמר שאינו יכול להבין איך שייך בכלל לשכוח את שבת, שהרי רואים אפילו על העשבים שהם אומרים שבת היום.
האדמו"ר רמ"מ מלעלוב סיפר בנוסח אחר: שאלו לגר צדק מה ראה שנצטרף לעם שסוי ונרדף והשליך מאחרי גוו כל טוב. והשיב: בליל ש"ק, שעה שנר השבת כבה, נודף ממנו ריח חרוך, ריח זה הוא תענוג גדול מכל הנאות העולם הזה. (קובץ אור יהל ד, ב"ב תשמח).
מסורות חסידיות
א. בספר דברי יחזקאל שרגא עמ' קסט מובא שסיפר העובדה מהגרף פוטוצקי, וסיים שעלה עם מנעליו לגן עדן.
ב. בסוף ספר ילקוט ישעיהו (וינד) עמ"ס חגיגה בשם האדמו"ר מבעלזא שליט"א שסיפר כי זקינו כ"ק המהרי"ד זי"ע סיפר פ"א בעת סיום מס' חגיגה, שהגר צדק נתגלה אח"כ בחלום לאחד מגדולי הדור בזמנו, ואמר לו, תדע למה נגזרה עלי גזירה מרה כזו שאצטרך להסתלק מן העולם ע"י שריפת גופי, והוא מפני שאחרי שהורתי ולידתי היתה שלא בקדושה, מפאת זאת לא יכולתי להזדכך כראוי די הצורך, ולא הייתי יכול להגיע אל מקום מנוחתי שבגן עדן והייתי מוכרח לרדת עוד פעם לעולם הזה, אבל ע"י שהסתלקותי מהעולם הזה היתה באמצעות היסורין הללו נזדכך גם גופי בזה והגעתי אל מקום מנוחתי בג"ע מיד אחר שנסתלקתי מן העולם הזה.
כך מובא גם בספר מרגליות הש"ס (פרלוב) בשילהי חגיגה מפיו של האדמו"ר מבאבוב שליט"א.
(א"ה, אולי זה הביאור בדברי הדברי יחזקאל משינווא הנ"ל שנכנס על נעליו לג"ע דהיינו עם גופו שהוא בחינת נעל).
ג. בספר מגדיל ישועות מלכו (סיפורי מעשיות שסיפר הרב מבראניב רא"ש הורוויץ, ירושלים תשטו) מובא בין הדברים: וכאשר היהודי קרא לפניו ספר ויקרא ביקש ממנו הנער שילמוד עמו הספר הלז מתחילתו ועד סופו, וימלא היהודי בקשתו, ובהגיעם לפרשות של טומאה וטהרה וטבילה במי מקוה התפלא הנער מאוד, אשר היתכן אשר מקוה מים יעלו את האדם מטומאה לטהרה, וישם אל לבו לבחון בנפשו ובגופו במי מקוה, ויען כי כונתו היתה רצויה לשמים והבא ליטהר מסייעין אותו, ותיכף כאשר עלה מטבילתו הרגיש כי נתהפך לאיש אחר ונתלבש בו קדושה גדולה ולבו כאש בערה בו לקבל עליו דת יהודית.
עוד שם: פ"א ראה כי בחור אחד מדבר עם חבירו בשעת התפילה בעת שהיו התפילין בראשו ובזרועו, ויוכח אותו הנער פוטוצקי בנזיפה ובגערה וכו'.
(השווה לזה המובא בספר הגאון בשם מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א כי מנהג גר הצדק היה שמראשית תפילת השחר כבר היה נמנע מלהפסיק בדיבור כלל וכלל, ואף בעת אמירת הקרבנות אשר ע"פ ההלכה אין מניעה בזה).
ד. עוד שם: ונשרף ביום א' של ר"ה, וזכר שמו הקדוש נשאר לאהבה ולברכה עד עולם, והרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זצ"ל המתין עד אחר חצות אז עם תקיעת שופר, כי אמר אשר בשמים אין מי שיענה אמן על ברכות השופר, כי כל המלאכים הלכו אל משרפות הגר צדק ולקבל נשמתו הטהורה.
אין צורך לבאר כמה מגוחך הסיפור הנ"ל, לאור העובדה כי לפי כל המקורות גר הצדק נעקש"ה בחג השבועות תקט, (אגב, יום לידת רבינו חיים מוואלאז'ין).
מפליא גם הדבר כי בספר נשמת יוסף (לר' חיים יוסף איסר המכונה גד ב"ר יצחק אריה הלוי, ירושלים תרצו) מובא כי נעקש"ה ביום א' של חג השבועות שנת תקלט.