פורום אוצר החכמה

כתב ביוסף אומץ פפד"מ, סוף הל' אבלות:
"בכלל מכבדים בחייהם ובמותם האמור אצל כיבוד אב ואם הוא שכשחותם עצמו יכתוב בר פלוני כדי להזכיר שם אביו, ובפרט אם האב תלמיד חכם שזה לו כבוד גדול לכתוב בן החסיד וכיוצא. ומטעם זה הארכתי בחתימתי בכל פסקי הדינין שחתמתי שמי עליהן, ולדעתי הוא כבוד גדול שעל תורה ודינים יזכיר שמו, מלבד טעם הנ"ל".
וכמדומה שלא נמצא בפוסקים אחרים מפורש דבר זה.

א. מאיזה דור ברבותינו הראשונים נמצא כך שהיו חותמים גם בשם אביהם?
ב. האם ניתן להוכיח מכך לדברי היוסף אומץ, או שאצל הראשונים שלא היה שם משפחה ממילא הזכרת האב עוזרת לזיהוי, והחידוש ביוסף אומץ שהוא כבר בדורות שהיה שם משפחה.

"נערתי חצני אני משה בן מימון הספרדי"

אם אתה מחפש מקורות מפורשות בענין יש בנו"ט להביא דברי הריעב"ץ (כמדוני בראש ספרו מגילת ספר) אודות חתימתו של אביו בעל הח"ץ שכשחתם צב"י היה כוונתו לר"ת של צבי בן יעקב. וכן עשה הוא בחותמו יעב"ץ = יעקב בן צבי.

הרמ"א היה חותם עם שם אביו.