פורום אוצר החכמה

אשאלה ממכם מענה.

כי ישאלכם בנכם לאמור, מי היה ר' לוי"צ מב"ד, והשיבותם לו 'סניגורן של ישראל' !

ובכן, כמה מאיתנו יודעים שר' לוי"צ (מלפנים רבה של פינסק) היה אחד מגאוני דורו?

מבלי לזלזל במקצוע הסנגוריא (וראה במעלת מידה זו בספר סנגוריא מהגה"צ ר"ש לידער ר"י שער השמים), לענ"ד יש כאן שיבוש מכוון שנפלו בו בפח יראים ושלמים.

היינו: כל הקורא מעט בסיפורי הסנגוריא המיוחסים לרלוי"צ מוצא בהם סיפורים בלתי מתקבלים על הדעת ובלתי נסבלים ממש!
לא בדקתי את מקורם אבל אני נוטה להאמין שיש מהם שיסודם בסיפורים של משכילים וסופרים שעיוותו את דמותו של רלוי"צ וטפלו לו מין סלחנות לא תמימה בכלל! וחסידים חובבי סיפורים, לא הבחינו במגמתיות של הסיפורים הללו וכך אימצו אותם לקאנון של סיפורי החסידים. ומכאן יסוד ומכאן פינה לשיבוש דמותו של הגה"ק רלוי"צ, שכפי ששמעתי היה מגדולי משיבי דורו!!!

הענין ניתן לבדיקה גם באופן פשוט, היכן נזכרה מידה זו של רלוי"צ אצל בני דורו או הקרובים לו בזמן? ילמדנו רבותינו!

לא הבנתי, אתה רוצה להכחיש לגמרי את מידת הסנגוריא?
או להקטין מעט?

על הסינגור המופרז שייחסו לרלוי"צ מבא"ד כבר עמד הרבי מסטמאר. ואל תשאלוני היכן.
דוגמה למגמה משכילית אוכל להביא בהמשך אי"ה.
גאונותו אינה צריכה לפנים.

בנו של הרה"ק מבארדיטשוב, ה"ה רבי מאיר, בהקדמת ספרו 'כתר תורה' כותב כי היו לאביו כמה אלפים תלמידים שלמד עמהם גפ"ת ופוסקים.

יהושע מונדשיין כתב:על הסינגור המופרז שייחסו לרלוי"צ מבא"ד כבר עמד הרבי מסטמאר. ואל תשאלוני היכן.
דוגמה למגמה משכילית אוכל להביא בהמשך אי"ה.
גאונותו אינה צריכה לפנים.

הרב מונדשיין,
הרי זה בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים.

אכן מן ההסכמות לקדושת לוי אנו כבר למדים שלא היה זה הפן העיקרי של הגה"ק הנ"ל, שכן לא נזכר כלל ענין זה...

ומה בכ"ז המקור לעבודתו זו?
קונה הכל, (הכל ממש?) גוזמאות של אלפי תלמידים לפעמים משיגים מטרה הפוכה.

ספר סופר וסיפור כתב:ומה בכ"ז המקור לעבודתו זו?
קונה הכל, (הכל ממש?) גוזמאות של אלפי תלמידים לפעמים משיגים מטרה הפוכה.

גוזמאות???????
כך כותב הרה"ק רבי מאיר, בנו של רבי לוי יצחק, וזו גוזמא?

אם זכרוני אינו מטעיני, ויתכן שכן פגשתי פעם בפי' המשניות פי' מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, ואז באמת התלהבתי, ולהנ"ל יתכן והתלהבותי היתה מחוסר ידע.

בתוספות חדשים מביא כמה פעמים שמועות ממנו.

כמדומני שיש מהדורות משניות עם פירושו על הדף, אולי לא בכל המסכתות.
על חיבורו למס' קידושין או כתובות שנשרף אצל הרה"ק מהארנסטייפלא, יש הספד בס' עמק החכמה להנ"ל.

דרכם של בני אדם להתפס דווקא לפיקנטריה ולא למהות האמיתית.
אגב, על 'שמשון הגיבור' שמעת?

כבר הזכירו כאן את הטעות של פלוני שדימה כי כינוי 'הגבור' לשמשון הוא מודרני.

איש_ספר כתב:כבר הזכירו כאן את הטעות של פלוני שדימה כי כינוי 'הגבור' לשמשון הוא מודרני.

אפרש שיחתי. יודע אני כי אין הכינוי מוטעה, אבל הפירוש השגור הוא זה שמוטעה!

זקן ששכח כתב:

איש_ספר כתב:כבר הזכירו כאן את הטעות של פלוני שדימה כי כינוי 'הגבור' לשמשון הוא מודרני.

אפרש שיחתי. יודע אני כי אין הכינוי מוטעה, אבל הפירוש השגור הוא זה שמוטעה!

דהיינו?!

בספר זכירות להרה"ק מבארדיטשוב, הספר על על שש זכירות ונדפס בימי חייו בנעמירוב בשנת תקנ"ד והוא הספר הראשון שנדפס ממנו (הרה"ק בעצמו הדפיס את ה'קדושות' על פורים וחנוכה, וזה היה תחילת ספר קדושת לוי, הספר כולו נדפס רק על ידי בניו אחרי פטירתו)

וכותב המו"ל הקדמה בגדלות "האי גאון עטרת תפארת ישראל אב החכמים פאר מקדושים...הגאון אמיתי החסיד המפורסם האלקי מ"ה לוי יצחק נ"י שהיה מקדם אב"ד בק"ק זעליחאב ובק"ק פינסק" ומתאר שם "כאשר אנחנו שומעין באזנינו שכל דיבוריו דברי אלהים חיים כל הימים הוא להמליץ טוב על עמו בית ישראל"

הרי שהפן באשיותו של היותו מליץ יושר אין זה המצאה של משכילים, אלא בספרו הראשון בחייו כבר הודגש "שכל דיבוריו...הוא להמליץ טוב על עמו בית ישראל" ואם כן זה חלק מרכזי בעבודתו!

יחד עם זאת, נכון שהיה גאון עצום ואכן גם בימיו בצעירתו והכר בכל העולם היהודי כגאון גדול, והמעיין בכתבי מגידים אפילו מראשית ימיו (משנת תקל"ג כבר) יראה שהוא מצוטט הכי הרבה אצל מגידים שלא השתייכו לחסידות, שכן היה מפורסם כגאון וחסיד.

זה שהביאו מבנו לעיל יש לציין שכך כתב בנו רבי מאיר גם בעשר הקדושות בחלק של חידושי בני המחבר בחי אביו "וידוע לכל ישראל אחינו אשר דברי אאמ"ו שי' הם ברום המעלות אשר רוח ה' דיבר בו ואלפים מישראל אשר שמעו דברי רוח קדשו נתלהבו לבם ונפשם לעבדות ה' ומעודו עד היום הזה אהבלו אוהל של תורה ללמוד עם תלמידים חדושי הלכות ולחדש חידושי אורייתא"

בתחילת הקדושות נדפס ממנו חידוש בנגלה בהלכות מגילה, והמעיין בדבר וישווה אותו לחידושי מרן הגרי"ז על הרמב"ם בהלכות מגילה - יראה שהדברין דומים להפליא!

ישראל הר כסף כתב:אם זכרוני אינו מטעיני, ויתכן שכן פגשתי פעם בפי' המשניות פי' מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, ואז באמת התלהבתי, ולהנ"ל יתכן והתלהבותי היתה מחוסר ידע.

ראיתי פעם פירוש ממנו לבאר מדוע המשנה הראשונה בפרק שלישי ממסכת ר"ה העוסקת בעניינים השייכים לפרקים הראשונים לא נספחה אליהם אלא פתחה פרק לעצמה.
איני זוכר לא את הפירוש ולא היכן ראיתיו.

ז"ל התפארת שלמה (לקוטים פ' חיי שרה, וכן בספרו על המועדים - חג הסוכות)
... וכיוצא בזה נשמע מפי קדוש מדבר הרב הקדוש מלובלין זי"ע אחר פטירת הרב הקדוש מבארדיטשוב אמר שלקח לו פנאי זה ט"ז שנים שעה אחת בכל יום לתת שבח והודי' להש"י אשר ברא ברי' נפלאה כזה.
ומשמעות הדברים, זה לא מחמת רוב גאונותו, אלא מחמת המיוחדות שבו, וזה הסניגוריא על כלל ישראל.

אתנחתא, יאש"כ עלהציטוט המעניין.
כבר איתבדרי בבי מדרשא ההשואה לגרי"ז.

התפילה באידיש הידועה, למוצאי שבת, מפורסמת על שמו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. אלא שכפי שנכתב בסידורים, הוא רק נמצא "באמתחתו", אבל לא בהכרח שהוא זה שחיבר את זה. ואכן, שמעתי שזה נוסח קדום שכבר היה בעולם לפניו שנים רבות.
מי יודע מה אכן המקור הראשון לתפילה זו?

נאום הגבר כתב:התפילה של מוצאי שבת, המפורסמת על שמו של רל"י, אלא שכפי שנכתב בסידורים, הוא רק נמצא "באמתחתו", אבל לא בהכרח שהוא זה שחיבר את זה. ואכן, זה נוסח קדום לפניו שנים רבות.
מי יודע מה המקור הראשון לתפילה זו?

נכתב על כך בכמה מקומות, ואם זכרוני אינו בכזיב, אף ר' יהושע מונדשיין, ממשתתפי הפורום, עסק בכך.
נכבד אותו, איפוא, שיאיר את עינינו בענין. ושכמ"ה.

יש עוד חיבורים שיוחסו בטעות למי ש"פירסם" את הדברים, ולא למי ש"חיבר" אותם.
למשל, אגרת הרמב"ן, על פי הערות המו"ל [הרב שעוועל?] במוסד הרב קוק, נלקט רובו ככולו מקודם לו, ואף מציע שאולי מדובר ברבי משה אחר ולא ברבי משה - הרמב"ן.
כמו כן, תפילת השל"ה, שפורסם בספרו מתוך מקור קדום יותר.
כמו כן, סגולת ק"ד פרוטות, המיוחס לר' חיים פאלאג'י, מקורו קדום יותר [מעיל צדקה?], אלא שנקרא על שמו, לאחר שפרסמו בספריו.

אגרת הרמב"ן, אם אינה של הרמב"ן, אלא של הרמ"ר, אזי הוא גם לא פרסמה מעולם. (וקדם לשעוועל ט' פרשל בתלפיות ח' עמ' 49 ואלי ציין לו שם) בשונה משאר הדברים שציינת.

עוטר ישראל כתב:(1) כמו כן, תפילת השל"ה, שפורסם בספרו מתוך מקור קדום יותר.
(2) כמו כן, סגולת ק"ד פרוטות, המיוחס לר' חיים פאלאג'י, מקורו קדום יותר [מעיל צדקה?], אלא שנקרא על שמו, לאחר שפרסמו בספריו.

1. השל"ה עצמו כתב, שהוא ערך וליקט את התפילה לבנים מתוך מקורות קודמים לו.
2. ר"ח פאלאג'י כותב במפורש, שאין הסגולה ממנו אלא מאיזה מקור שציין (איני זוכר את שמו). ולפני כמה חודשים היתה ב'קולמוס' כתבה בענין.

על התפלה של מוצ"ש המיוחסת לרלוי"צ, לא מונדשיין כתב על כך אלא גולדהבר בספרו מנהגי הקהילות. ושם מחקר יסודי עם כל הנוסחאות.

בתורת הנגלה פסקים מהקדו"ל, מובא רבות ע"י הגה"ק מבוטשאטש באשל אברהם וכן בעזר מקודש על שו"ע אבה"ע הנדפס על הדף.

בשו"ת שבסוף שו"ע הגר"ז חו"מ סי' כ"ח, יש תשובה מהגר"ז לרלוי"צ בענין היתר עגונה.

במנורה הטהורה בהל' שבת מביא איזו חידושים ששמע ממנו כשלמד אצלו, מונח בזכרוני חידוש בהל' מעמר

גלילי כתב:

יהושע מונדשיין כתב:על הסינגור המופרז שייחסו לרלוי"צ מבא"ד כבר עמד הרבי מסטמאר. ואל תשאלוני היכן.
דוגמה למגמה משכילית אוכל להביא בהמשך אי"ה.
גאונותו אינה צריכה לפנים.

הרב מונדשיין,
הרי זה בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים.

בסוף מאמר ראשון שבויואל משה כשמדבר אודות דרך הבעש''ט בימינו

לא על רבי לוי יצחק אלא כללי על גדולי החסידות.

רבונו של עולם לאמיר מאכן א בייט
כבר הזכירו כאן...
וכמדומני שיש עוד ממנו
ובנוגע לתפילה במוצאי שבת בזמנו ראיתי ספר שליקט יותר מחמישים נוסחאות וזהו הנוסח שבחר בו רבי לוי יצחק בן שרה סאסא זי"ע
ויש לי גם תימוכין קצת מתוך הקדושת לוי.
ובהזדמנות אכתוב על זה.
עוד יש לציין שהדבר הכי מצחיק שראיתי שתרגמו אותו לעברית כאשר הוא כנראה כולו שמות לברכה והצלחה וראה מה שכתב הקדושת לוי אצל כה תברכו את בני ישראל אמור להם וכו' ולכאו' מהו האמור להם אלא כך אמר להם הקב"ה
אתם הגידו דברים אלו וממילא יתברכו ישראל על ידי השמות היוצאים מפסוקים אלו.
מה גם שלא תירגמו את זה כלל נכון ומי שתירגמו אינו מבין בשפת האידיש כלום...
ועוד חזון למועד.

בעניין זה.
ראיתי שפעם הוציאו לאור מכתבים שכתב שז"ר. חלק מהמכתבים נכתב ביידיש, ובהוצאה כמובן תרגמו לעברית.
כך יצא ששז"ר כתב במוצ"ש: "בטח כבר שאלת בשלום אברהם"...

בעה"י

חיבורו הראשון של ה"קדושת לוי", פירוש על הזכירות, שנדפס בחייו בשנת תקנ"ד, מלא וגדוש ברעיונות נפלאים בדרך לימוד זכות על ישראל.

טעימה קלה לדוגמא:

"אסור לאדם שיפנה את עצמו לבטלה אפילו רגע אחת כל הימים, וכ"ש לספר ח"ו בגנות איזו איש ישראל. רק כל ימיו, או תהילת ה' ידבר פיו, או לספר בשבח כללות ישראל. נמצא, כל ימיו הולך בתפילין. אם מדבר בשבח המקום ברוך הוא, מתלבש את עצמו בתפילין דישראל. ואם מספר בשבח ישראל, מתלבש את עצמו בתפילין דמארי עלמא - שכתוב בהן שבח ישראל. וזה אמרם ז"ל שלא הלכו ד' אמות בלא תפילין, שכל ימיהם לא דברו שיחה בטלה, רק להודות ולהלל, או להמליץ טוב על עמו ישראל שימצאו חן בעיני אלוקינו, להשפיע להם רב טוב וברכה"...

ואידך, פירושא, זיל גמור.

בספר "עולמו של אבא", ישנה עדות חוץ-חסידית מעניינת במיוחד על גדלותו של הרה"ק מברדיטשוב, שנמסרה בתוך משפחת רבנים לא חסידיים ומתחילה אפילו מתנגדים לה, מישהו יכול לסרוק ולהעלות?

לוי יצחק רחמני מביטוח איילון המקורב לחסידות גור הינו מצאצאיו ושמו בפולנית היה הרחמן
ואיני יודע כמה עתיק השם הלזה אך מ"מ מבואר מזה דהדגשת הסנגורות אצל ר' לוי יצחק הוא דבר ישן

היא שיחתי: בזמנו שאלתי אותם את משפחת רחמני והם אמרו לי שזה תירגום מ דרברמדיגר אם כי שלא ביררתי אם אכן משפחתו של רבי לוי יצחק זי"ע היה דרברמדיגר.
לבטח יש כאן כאלו היודעים בזה.
---
זה עתה נודע לי שאכן משפחתו היה דרברימדיגר ותירגומו רחמני
והוא כעין מה שכתב היא שיחתי
---
מבירור נוסף שעשיתי נאמר לי ששם משפחתו לא היה רחמני דרברמדיגר אלא שהיה נוהג לצעוק הרחמן כאחד האומר אבינו אב הרחמן רחם עלינו לכן כינו אותו בשם רחמן רחמני דרברימדיגר..
וצריך ישוב

תולעת ספרים07 כתב:מבירור נוסף שעשיתי נאמר לי ששם משפחתו לא היה רחמני דרברמדיגר אלא שהיה נוהג לצעוק הרחמן כאחד האומר אבינו אב הרחמן רחם עלינו לכן כינו אותו בשם רחמן רחמני דרברימדיגר.. וצריך ישוב

הסיפור שאני שמעתי בצעירותי הוא שבזמנו נחקק החוק במדינתו שעל כל אחד להחזיק בשם משפחה, וכשבאו שליחי המדינה לשמוע מפיו מה בחר לו לשם משפחתו, לא שעה לדבריהם, ועסק בתפילה לבורא כל עולמים, ועקב פקיעת סבלנותם של הפקידים הקשיבו לרלוי"צ שבאותו רגע בדיוק קרא לבורא עולם 'דערווארעמדיגער', ועל שם זה החליטו לקרוא אותו בשם זה.
ושוב, היודע פרטים על סיפור זה הן מקורות למעשה והן מקורות השוללים אותו, יתכבד להגיב.
[פשוט, סיפור כזה מעניין צריך מקור.]

עשוי לנחת כתב:

תולעת ספרים07 כתב:מבירור נוסף שעשיתי נאמר לי ששם משפחתו לא היה רחמני דרברמדיגר אלא שהיה נוהג לצעוק הרחמן כאחד האומר אבינו אב הרחמן רחם עלינו לכן כינו אותו בשם רחמן רחמני דרברימדיגר.. וצריך ישוב

הסיפור שאני שמעתי בצעירותי הוא שבזמנו נחקק החוק במדינתו שעל כל אחד להחזיק בשם משפחה, וכשבאו שליחי המדינה לשמוע מפיו מה בחר לו לשם משפחתו, לא שעה לדבריהם, ועסק בתפילה לבורא כל עולמים, ועקב פקיעת סבלנותם של הפקידים הקשיבו לרלוי"צ שבאותו רגע בדיוק קרא לבורא עולם 'דערווארעמדיגער', ועל שם זה החליטו לקרוא אותו בשם זה.
ושוב, היודע פרטים על סיפור זה הן מקורות למעשה והן מקורות השוללים אותו, יתכבד להגיב.
[פשוט, סיפור כזה מעניין צריך מקור.]

אולי כן ואולי לא.
אבל מה שברור הוא
א. זה היה שם משפחתו.
ב. לא היו עוד שבחרו בשם הזה [מה שלכאורה מאשש מאד את הסיפור הנ"ל]
ג. מצאצאיו היתה ברחבי אוקראינה משפחה עניפה מאד בשם דרברמדיקר או דרברמדיגר.
ד. צאצאים רבים חיים עד היום ובתפוצה רחבה מאד. חלק מהם עיברת/ תרגם את השם לרחמני.

מן הראוי להעתיק כאן ממה שכתב אברהם כהנא בספר החסידות וורשה תרפ"ב

שם כינויו של רבי לוי יצחק היה רחום [דירבארמדיקר] ובשם זה היה רשום בפנקסי הרשות כינוי זה קבל בדרך זה:
בשעה שיצא צו על פי נימוסי המלכות שיהיה לכל אדם שם כינוי נוסף על שמו העצמי, היה הולך פקיד בברדיטשוב מבית לבית לרשם כל אדם בכינויו. כשבא אל רבי לוי יצחק ושאל להרב מה שמו אשר יקרא לו, היה הולך הרב וטוען עם הפקיד "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" והפקיד היה יושב בשעת מעשה לפני פנקס פתוח והיד הייתה כותבת וכתב לפי תומו "השם לוי יצחק והכינוי רחום".

כל הרוצה ליטול יבוא ויטול...

הבונה כתב:בספר "עולמו של אבא", ישנה עדות חוץ-חסידית מעניינת במיוחד על גדלותו של הרה"ק מברדיטשוב, שנמסרה בתוך משפחת רבנים לא חסידיים ומתחילה אפילו מתנגדים לה, מישהו יכול לסרוק ולהעלות?

כיון שאיש לא עשה זאת (פנו אלי כמה בפרטי שהם מוכנים אם רק אומר להם את מס' העמ' בספר עבה זה, אך כמובן שאינני זוכר אותו) אכתוב בקיצור לפי הזכרון.
הרב הק' לוי יצחק מברדיטשוב היה נוסע לעיתים לכל מיני מקומות וביניהם למדינת הונגריה, כדי להחזיר תועים בתשובה. יום אחד הגיע לעיירתו של (אבי?) סבו של ר' אשר אנשיל מילר (מחבר עולמו של אבא) שאינני זוכר את שמו, ורצה להיכנס לביתו כיון שהוא היה רב העיר. כאשר ראהו הרב דרך החלון, אמר לרבנית שתאמר שאיננו בבית, כי בשל התנגדותו לחסידים לא רצה להיפגש עם הרה"ק מב"ד, ונכנס לארון להתחבאות שם.
כאשר שמע הרה"ק מב"ד שהרב איננו בביתו נטל כסא והתישב ואמר שיחכה לו עד שיבוא, כיון שכך לא היתה לרב ברירה והוא יצא ממקום מחבואו ונתן שלום עליכם לאורח.
כאשר התישבו לדבר, נוכח הרב בגדלותו העצומה של הרה"ק מב"ד בתורה, הם שוחחו זמן רב אח"כ כאשר הלכו להתפלל נוכח הרב בתפילתו העילאית, כאשר חזרו אמר לרבנית "הפולני מתכוין ברצינות".
הוא הזמינו לסעודה, וכאשר רצתה הרבנית להגיש דגים, שאלה את הרה"ק מב"ד אם הוא אוהב פלפל (פעפער ביידיש), הוא התעלם ולא ענה, כך היה שלש פעמים, ואז קם ואמר בהתלהבות "רעבעצין פרעגט אויב איך האב ליב פעפער, איך האב ליב דעם באשעפער" (הרבנית שואלת אם אני אוהב פלפל, אני אוהב את הבורא. ביידיש זה מתחרז יפה)
הרב המתנגד לחסידות נשאר מאז ידידו של הרה"ק מב"ד, וכאשר נולד לו בן קרא את שמו לוי יצחק (אסטרייכער?) ע"ש ידידו הרה"ק מב"ד.