פורום אוצר החכמה

למה העלו את החיד"א לארץ ישראל ? והאם היה זה דבר השנוי במחלוקת?

עד כדי כך?! לאף אחד אין מידע על ענין זה??

יש על זה מקורות בספרים על מרן הגר"מ אליהו זצ"ל וכמדומני שגם בספרים על הגר"י ניסים

שמעתי שאכן היה שנוי במחלוקת. היה לי פעם חוברת מיוחדת שהודפסה (אולי ע"י משרד הדתות) למעמד העלאת העצמות.

תשובת הרב עובדיה יוסף שליט"א
"ילקוט יוסף", חלק שביעי, סימן לב, הערה ה, עמ' רסט

הנה כבר נעשה מעשה רב בימינו בהסכמת גדולי התורה בארץ ישראל, והעלו את עצמות רבנו החיד"א מליוורנו, ונקבר בהר המנוחות בירושלים, וכבוד גדול עשו לו כל חכמי ארץ ישראל.

מתי העלו אותו זי"ע?

מתי העלו אותו זי"ע?

ראה ספר "זכור לטוב" על הגר"מ אליהו.
מעמוד 78 עד עמ' 84.
[ושם מצוטט גם מהחוברת שהזכיר הרב איש ספר].

רק מראה מקומות [שעושים בחיפוש בגוגל]? אולי יכול מישהוא להעלות את המידע.

דבר מעניין ניתן לראות בבירור, כל אלו שהוזזו ממקום מנוחתם ולא משנה מה היתה הסיבה אין כמעט שפוקדים מקום מנוחתם הק'.

החיד"א יוכיח, אם היה נשאר באיטליה וכיום שנוסעים לכל ארבע רוחות העולם לכל קבר שכוח האם לא היו נוסעים אליו הרבה יותר?

האם לספינקא אל האמרי יוסף לא היו נוסעים?

ללובלין אל ר' מאיר שפירא?

ואפילו אפשר להגיד את זה על אדמורי וויזניץ.

זה ממש כואב הלב לראות איך שביארצייט לצדיקים מפורסמים אלו ועוד בקושי מקוששים מנין. והלא דבר הוא!

יוסף שרייבער כתב:דבר מעניין ניתן לראות בבירור, כל אלו שהוזזו ממקום מנוחתם ולא משנה מה היתה הסיבה אין כמעט שפוקדים מקום מנוחתם הק'.

ומה תענה על ציון אדמו"ר רבי יוחנן מקארלין בטבריה. או למשל אדמו"ר משטפנשט בגבעתיים.

מלמד להועיל כתב:

יוסף שרייבער כתב:דבר מעניין ניתן לראות בבירור, כל אלו שהוזזו ממקום מנוחתם ולא משנה מה היתה הסיבה אין כמעט שפוקדים מקום מנוחתם הק'.

ומה תענה על ציון אדמו"ר רבי יוחנן מקארלין בטבריה. או למשל אדמו"ר משטפנשט בגבעתיים.

האדמו"ר מקרלין נטמן לכתחילה על תנאי

הוא היה אומר כתב:האדמו"ר מקרלין נטמן לכתחילה על תנאי

בשו"ע יו"ד (סימן שסג סעיף א) מבואר, דכדי לקוברו בארץ ישראל מותר לפנותו, וזה אפילו בכה"ג שכבר נקבר בלי תנאי.

(ויעוי' עוד בשו"ת הר צבי יו"ד סימן רעד).

מתוך הערה בחוברת על הדבר אברהם:

וע"ע לגבי צוואת המת על קבורתו בארץ ישראל בשו"ת קול מבשר ח"א סי' נו וסי' עו, וע"ע לגבי המצוה בפינוי קברי הקדושים הי"ד מחו"ל לארץ ישראל, מש"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ד סי' קמה ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קעח.

גדולי ישראל בזמן האחרון שהעלו עצמותיהם לא"י:
רבינו החיד"א, הגר"ש מוהליבר, הסבא מנובהרדוק, האדמו"ר האהבת ישראל מויזניץ, האדמו"ר משטעפענעשט, רבי כלפון משה הכהן מג'רבה ורבי מאיר שפירא מלובלין מייסד "הדף היומי", זצ"ל.


כעת אני רואה שנשמט האדמורי"ם מספינקא וקרלין?

אורייתא! כתב:ראה ספר "זכור לטוב" על הגר"מ אליהו.
מעמוד 78 עד עמ' 84.
[ושם מצוטט גם מהחוברת שהזכיר הרב איש ספר].

הוא היה אומר כתב:רק מראה מקומות [שעושים בחיפוש בגוגל]? אולי יכול מישהוא להעלות את המידע.

מועתק מספר "זכור לטוב":
העלאת עצמות מרן החיד“א זיע“א מליוורנו
הראשון לציון הגאון רבי יצחק נסים זצ“ל הורה לרבי מרדכי לטפל בעניין העלאת עצמותיו של מרן החיד"א ארצה, מהעיר ליוורנו שבאיטליה, ואכן, בכ‘ באייר ה‘תש"ך הועלו עצמותיו של מרן החיד"א להר המנוחות בירושלים. נסים ונפלאות נתחוללו בהאי שעתא וכדלקמן.
וזה היה סיפור המעשה כפי שכתבו רבי מרדכי בעצמו [בחוברת פנימית]
"החיד"א נולד בעיה"ק ירושלים בתחילת שנת תפ"ד, כשאימו הייתה בחודש השביעי להריונה. החיד"א שהה במחיצתו של רבו, בעל "אור החיים" הקדוש בהיותו בן ח"י שנים, וממנו למד חסידות ושאב קדושה. החיד"א מצטט בספריו הנהגות ופירושים רבים של "אור החיים" הקדוש. בספרו שם הגדולים - [חלק גדולים - מערכת ח אות מב] הוא כותב על רבו בזה"ל: "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר. והן בעוון הדור כמעט שכ"ב ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זלה"ה. וחיבר חפץ ה'. ראשון לציון. אור החיים. פרי תאר. וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב לבו וחורפתו הפלא ופלא וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העה"ז ורבו עזוז נוראותיו".
ביום י"א שנת תקס"ו, ליל שבת קודש זכור, בהיותו בן פ"ג שנים נתבקש החיד"א לישיבה של מעלה. במוצאי שבת קודש פרשת זכור נקבר החיד"א בליוורנו שבאיטליה. בשנת תש"א, פונה בית העלמין היהודי שבו היה קבור החיד"א לחלקה מיוחדת בבית עלמין חדש שהוקצה לכך. כעשרים שנה לאחר מכן, מאה חמישים וארבע שנים לאחר פטירתו, בכ' באייר התש"ך, הועלו עצמותיו לארץ ישראל.
מי שטיפל בהעלאת העצמות מאיטליה היה ד"ר 'שלמה אומברטו נכון', איש הסוכנות היהודית.
כשהגיע ארונו של החיד"א לארץ, מינה הראשון לציון הרב נסים זצ"ל אותי לטפל בקבורה. בבוקר שבו הגיע הארון, טבלתי בירושלים ולאחר מכן נסענו באוטובוס לשדה התעופה. בשדה התעופה חיכו לארון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, והרב דוד לניאדו זצ"ל.
משנחת המטוס, עלו מקבלי פני הארון למטוס ושמו פניהם לתא המטען. בתא המטען עמד ארון מעץ. פניתי לנושאי הארון וביקשתי מהם שלא יורידו את הארון מהמטוס עד שאתן להם אישור. 'אני רוצה לראות מה יש בפנים', אמרתי. ד"ר נכון תמה: 'בשביל מה? אין צורך‘. השבתי לו ‘אני שליחו של הרב נסים, אני צריך לעשות את מלאכתי, יש הלכות הנוגעות לארון ואני רוצה לראות שהכל תקין‘.
ד"ר נכון הביא עמו ארון עץ גדול, והניח בתוכו ארון בגודל 50X60 ס"מ.
‘איפה החיד"א?‘ שאלתי בתימהון. ענו המלווים: ‘הנהו לפניך, בארון‘.
נזדעזתי: ‘החידא בארון הזה?!‘. ‘כן‘ השיבו, ‘העצמות מלוקטות‘.
תמהתי: ‘החיד"א לא היה שלד שלם?! אני מבקש רגע את סליחתכם‘.
לקחתי את הרה"ג יצחק אבוחצירא לשיחה קצרה בצד: ‘אני רוצה לנסוע עם הנהג שלך כדי לטבול במקווה. אל תעשו דבר עד שאחזור‘. לאחר הטבילה במקווה נכנסתי לחנות כלי עבודה, פניתי אל המוכר וביקשתי: ‘תן לי את כל מברגי הפיליפס שיש לך‘. שמתי לב שהארון היה מורכב בברגים מסוג פיליפס, אך לא ידענו מה גודלם ולכן קניתי את כל הגדלים. משם חזרתי מייד למטוס.
כשהגעתי לתא המטען ביקשתי מהנוכחים שיבואו איתי. התקרבנו כולם אל ארון הברזל. על פניהם של כל הנוכחים סביב הארון הייתה הבעת מתח, והזמן כאילו עמד מלכת. כולם עקבו בדומיה, בפחד, בחרדה ובקדושה, ואין זה פלא שכן מולם בתוך הארון טמונות עצמותיו הקדושות של החיד"א.
זיהיתי את המברג בעל הגודל המתאים והתחלתי לפתוח את הבורג הראשון מלמעלה. מייד החל בוקע רעש עצום מתוך הארון. כולם סביב נבהלו ונבעתו, חלקם התעלפו. קמתי ואמרתי בחיל וברעדה: ‘החיד"א! אתה כתבת זה וזה, כך וכך, וכך עשיתי כדבריך. אני מבקש שהרעש יפסק‘. דממה שררה.
המשכתי לפתוח את הארון, והנה הרעש בוקע שוב, אך הפעם בעוצמה מוגברת. שוב זעקתי: ‘הרב החיד"א! אתה כתבת כך וכך ואני עשיתי בדיוק כדבריך!‘ בפתח הארון, הנחתי את ידי על עצמות החיד"א, ובנשימה עצורה ביקשתי מהחיד"א שיסתדרו העצמות מאליהן.
פתאום חשתי שידיי זזות על פני כל הארון עד שהעצמות המלוקטות התחברו לכדי שלד שלם.
הרה"ג פנחס אפשטיין זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, שמע שהארון מגיע לירושלים ורצה להודיע על ביטול מלאכה בעיר. אך לפני שהחליט על כך, שאל אותי אם אכן בתוך הארון יש שלד שלם. ההלוויה יצאה מבית הכנסת ‘ישורון‘ דרך ישיבת ‘עץ חיים‘ במחנה יהודה להר המנוחות בגבעת שאול במסלול ארוך, כדי לאפשר ליהודים רבים להשתתף במסע הלוויה". עכ“ל.

בהדרת הכבוד, כי אני רוצה להבין מה היה:
האם אכן העבירו את רבינו החיד"א לארון גדול יותר? האם העצמות הסתדרו בארון הקטן או הגדול?
את הארון הקטן הביא ד"ר נכון ממה שהוא ליקט או שזה כבר היה מאז שהעבירו?
גם כשהעבירו ולקטו היה את הקולות הללו?

הסבא מנובהרדוק ליגט אין אה"ק?! היכן?

עצמותיו הועלו בשנת תשכ"ג ונטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות.
על הלוייתו השניה ראה בכתבה של נח זבולוני כאן
http://www.ranaz.co.il/articles/article ... 630604.asp

מחולת המחנים כתב:עצמותיו הועלו בשנת תשכ"ג ונטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות.
על הלוייתו השניה ראה בכתבה של נח זבולוני כאן
http://www.ranaz.co.il/articles/article ... 630604.asp

בסמוך אליו נקבר רבי מרדכי אליהו לפי צוואתו.

אנשים כנראה לא הסתובבו בחלקת הרבנים בהר המנוחות. הסבא מנוברהודוק מנו"כ באיזור אחד עם הגרא"ז מלצר והגר"א קוטלר והגר"ח שמואלביץ ועוד. כשבאים מהשביל זה מאחורי המצבה הגדולה של הרה"ק מבעלזא.

אורייתא! כתב:

אורייתא! כתב:ראה ספר "זכור לטוב" על הגר"מ אליהו.
מעמוד 78 עד עמ' 84.
[ושם מצוטט גם מהחוברת שהזכיר הרב איש ספר].

הוא היה אומר כתב:רק מראה מקומות [שעושים בחיפוש בגוגל]? אולי יכול מישהוא להעלות את המידע.

מועתק מספר "זכור לטוב":
העלאת עצמות מרן החיד“א זיע“א מליוורנו
הראשון לציון הגאון רבי יצחק נסים זצ“ל הורה לרבי מרדכי לטפל בעניין העלאת עצמותיו של מרן החיד"א ארצה, מהעיר ליוורנו שבאיטליה, ואכן, בכ‘ באייר ה‘תש"ך הועלו עצמותיו של מרן החיד"א להר המנוחות בירושלים. נסים ונפלאות נתחוללו בהאי שעתא וכדלקמן.
וזה היה סיפור המעשה כפי שכתבו רבי מרדכי בעצמו [בחוברת פנימית]
"החיד"א נולד בעיה"ק ירושלים בתחילת שנת תפ"ד, כשאימו הייתה בחודש השביעי להריונה. החיד"א שהה במחיצתו של רבו, בעל "אור החיים" הקדוש בהיותו בן ח"י שנים, וממנו למד חסידות ושאב קדושה. החיד"א מצטט בספריו הנהגות ופירושים רבים של "אור החיים" הקדוש. בספרו שם הגדולים - [חלק גדולים - מערכת ח אות מב] הוא כותב על רבו בזה"ל: "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר. והן בעוון הדור כמעט שכ"ב ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זלה"ה. וחיבר חפץ ה'. ראשון לציון. אור החיים. פרי תאר. וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב לבו וחורפתו הפלא ופלא וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העה"ז ורבו עזוז נוראותיו".
ביום י"א שנת תקס"ו, ליל שבת קודש זכור, בהיותו בן פ"ג שנים נתבקש החיד"א לישיבה של מעלה. במוצאי שבת קודש פרשת זכור נקבר החיד"א בליוורנו שבאיטליה. בשנת תש"א, פונה בית העלמין היהודי שבו היה קבור החיד"א לחלקה מיוחדת בבית עלמין חדש שהוקצה לכך. כעשרים שנה לאחר מכן, מאה חמישים וארבע שנים לאחר פטירתו, בכ' באייר התש"ך, הועלו עצמותיו לארץ ישראל.
מי שטיפל בהעלאת העצמות מאיטליה היה ד"ר 'שלמה אומברטו נכון', איש הסוכנות היהודית.
כשהגיע ארונו של החיד"א לארץ, מינה הראשון לציון הרב נסים זצ"ל אותי לטפל בקבורה. בבוקר שבו הגיע הארון, טבלתי בירושלים ולאחר מכן נסענו באוטובוס לשדה התעופה. בשדה התעופה חיכו לארון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, והרב דוד לניאדו זצ"ל.
משנחת המטוס, עלו מקבלי פני הארון למטוס ושמו פניהם לתא המטען. בתא המטען עמד ארון מעץ. פניתי לנושאי הארון וביקשתי מהם שלא יורידו את הארון מהמטוס עד שאתן להם אישור. 'אני רוצה לראות מה יש בפנים', אמרתי. ד"ר נכון תמה: 'בשביל מה? אין צורך‘. השבתי לו ‘אני שליחו של הרב נסים, אני צריך לעשות את מלאכתי, יש הלכות הנוגעות לארון ואני רוצה לראות שהכל תקין‘.
ד"ר נכון הביא עמו ארון עץ גדול, והניח בתוכו ארון בגודל 50X60 ס"מ.
‘איפה החיד"א?‘ שאלתי בתימהון. ענו המלווים: ‘הנהו לפניך, בארון‘.
נזדעזתי: ‘החידא בארון הזה?!‘. ‘כן‘ השיבו, ‘העצמות מלוקטות‘.
תמהתי: ‘החיד"א לא היה שלד שלם?! אני מבקש רגע את סליחתכם‘.
לקחתי את הרה"ג יצחק אבוחצירא לשיחה קצרה בצד: ‘אני רוצה לנסוע עם הנהג שלך כדי לטבול במקווה. אל תעשו דבר עד שאחזור‘. לאחר הטבילה במקווה נכנסתי לחנות כלי עבודה, פניתי אל המוכר וביקשתי: ‘תן לי את כל מברגי הפיליפס שיש לך‘. שמתי לב שהארון היה מורכב בברגים מסוג פיליפס, אך לא ידענו מה גודלם ולכן קניתי את כל הגדלים. משם חזרתי מייד למטוס.
כשהגעתי לתא המטען ביקשתי מהנוכחים שיבואו איתי. התקרבנו כולם אל ארון הברזל. על פניהם של כל הנוכחים סביב הארון הייתה הבעת מתח, והזמן כאילו עמד מלכת. כולם עקבו בדומיה, בפחד, בחרדה ובקדושה, ואין זה פלא שכן מולם בתוך הארון טמונות עצמותיו הקדושות של החיד"א.
זיהיתי את המברג בעל הגודל המתאים והתחלתי לפתוח את הבורג הראשון מלמעלה. מייד החל בוקע רעש עצום מתוך הארון. כולם סביב נבהלו ונבעתו, חלקם התעלפו. קמתי ואמרתי בחיל וברעדה: ‘החיד"א! אתה כתבת זה וזה, כך וכך, וכך עשיתי כדבריך. אני מבקש שהרעש יפסק‘. דממה שררה.
המשכתי לפתוח את הארון, והנה הרעש בוקע שוב, אך הפעם בעוצמה מוגברת. שוב זעקתי: ‘הרב החיד"א! אתה כתבת כך וכך ואני עשיתי בדיוק כדבריך!‘ בפתח הארון, הנחתי את ידי על עצמות החיד"א, ובנשימה עצורה ביקשתי מהחיד"א שיסתדרו העצמות מאליהן.
פתאום חשתי שידיי זזות על פני כל הארון עד שהעצמות המלוקטות התחברו לכדי שלד שלם.
הרה"ג פנחס אפשטיין זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, שמע שהארון מגיע לירושלים ורצה להודיע על ביטול מלאכה בעיר. אך לפני שהחליט על כך, שאל אותי אם אכן בתוך הארון יש שלד שלם. ההלוויה יצאה מבית הכנסת ‘ישורון‘ דרך ישיבת ‘עץ חיים‘ במחנה יהודה להר המנוחות בגבעת שאול במסלול ארוך, כדי לאפשר ליהודים רבים להשתתף במסע הלוויה". עכ“ל.

האם יש עוד איזה מקור - עד ראיה וכדו' לסיפור מופלא זה???
[כי בכתבי הרב מרדכי אליהו כבר מצאתי כמה וכמה סיפורים תמוהים מסגנון זה, כך שאקווה שאיני נחשב כאפיקורס אם אפקפק בדיוק הדברים...].

יש תמונות מהלווית החיד"א זיע"א בארה"ק?

עתניאל בן קנז כתב:האם יש עוד איזה מקור - עד ראיה וכדו' לסיפור מופלא זה???
[כי בכתבי הרב מרדכי אליהו כבר מצאתי כמה וכמה סיפורים תמוהים מסגנון זה, כך שאקווה שאיני נחשב כאפיקורס אם אפקפק בדיוק הדברים...].

עזוב ... הסיפור כולו הבל הבלים דמיונות וחלומות ....
אפשר להכליל אותו עם הסיפור של השעון של הבבא סאלי

לא ברור מה כוונת הכותבים האחרונים כאן.
אם כוונתם לטעון שאין זה מכת"י מרן הגרמ"א זצ"ל, כפי שהובא לעיל, אלא "זיוף" וכדומה- ניחא, ניתן להאמין וניתן לחשוש,
אבל אם כוונתם ח"ו לטעון שמרן הגרמ"א זצ"ל "המציא" או "דמיין"- הרי אין חוצפה כדוגמתה לכתוב כך על אחד מגדולי הדור, ועפרא לפומייהו.

יש סירטון איך שהרב אליהו מספר את הסיפור בכבודו ובעצמו

גאולה בקרוב כתב:אבל אם כוונתם ח"ו לטעון שמרן הגרמ"א זצ"ל "המציא" או "דמיין"- הרי אין חוצפה כדוגמתה לכתוב כך על אחד מגדולי הדור, ועפרא לפומייהו.

מצטרף למחאה.

אורייתא! כתב:

אורייתא! כתב:ראה ספר "זכור לטוב" על הגר"מ אליהו.
מעמוד 78 עד עמ' 84.
[ושם מצוטט גם מהחוברת שהזכיר הרב איש ספר].

הוא היה אומר כתב:רק מראה מקומות [שעושים בחיפוש בגוגל]? אולי יכול מישהוא להעלות את המידע.

מועתק מספר "זכור לטוב":
העלאת עצמות מרן החיד“א זיע“א מליוורנו
הראשון לציון הגאון רבי יצחק נסים זצ“ל הורה לרבי מרדכי לטפל בעניין העלאת עצמותיו של מרן החיד"א ארצה, מהעיר ליוורנו שבאיטליה, ואכן, בכ‘ באייר ה‘תש"ך הועלו עצמותיו של מרן החיד"א להר המנוחות בירושלים. נסים ונפלאות נתחוללו בהאי שעתא וכדלקמן.
וזה היה סיפור המעשה כפי שכתבו רבי מרדכי בעצמו [בחוברת פנימית]
"החיד"א נולד בעיה"ק ירושלים בתחילת שנת תפ"ד, כשאימו הייתה בחודש השביעי להריונה. החיד"א שהה במחיצתו של רבו, בעל "אור החיים" הקדוש בהיותו בן ח"י שנים, וממנו למד חסידות ושאב קדושה. החיד"א מצטט בספריו הנהגות ופירושים רבים של "אור החיים" הקדוש. בספרו שם הגדולים - [חלק גדולים - מערכת ח אות מב] הוא כותב על רבו בזה"ל: "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר. והן בעוון הדור כמעט שכ"ב ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זלה"ה. וחיבר חפץ ה'. ראשון לציון. אור החיים. פרי תאר. וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב לבו וחורפתו הפלא ופלא וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העה"ז ורבו עזוז נוראותיו".
ביום י"א שנת תקס"ו, ליל שבת קודש זכור, בהיותו בן פ"ג שנים נתבקש החיד"א לישיבה של מעלה. במוצאי שבת קודש פרשת זכור נקבר החיד"א בליוורנו שבאיטליה. בשנת תש"א, פונה בית העלמין היהודי שבו היה קבור החיד"א לחלקה מיוחדת בבית עלמין חדש שהוקצה לכך. כעשרים שנה לאחר מכן, מאה חמישים וארבע שנים לאחר פטירתו, בכ' באייר התש"ך, הועלו עצמותיו לארץ ישראל.
מי שטיפל בהעלאת העצמות מאיטליה היה ד"ר 'שלמה אומברטו נכון', איש הסוכנות היהודית.
כשהגיע ארונו של החיד"א לארץ, מינה הראשון לציון הרב נסים זצ"ל אותי לטפל בקבורה. בבוקר שבו הגיע הארון, טבלתי בירושלים ולאחר מכן נסענו באוטובוס לשדה התעופה. בשדה התעופה חיכו לארון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, והרב דוד לניאדו זצ"ל.
משנחת המטוס, עלו מקבלי פני הארון למטוס ושמו פניהם לתא המטען. בתא המטען עמד ארון מעץ. פניתי לנושאי הארון וביקשתי מהם שלא יורידו את הארון מהמטוס עד שאתן להם אישור. 'אני רוצה לראות מה יש בפנים', אמרתי. ד"ר נכון תמה: 'בשביל מה? אין צורך‘. השבתי לו ‘אני שליחו של הרב נסים, אני צריך לעשות את מלאכתי, יש הלכות הנוגעות לארון ואני רוצה לראות שהכל תקין‘.
ד"ר נכון הביא עמו ארון עץ גדול, והניח בתוכו ארון בגודל 50X60 ס"מ.
‘איפה החיד"א?‘ שאלתי בתימהון. ענו המלווים: ‘הנהו לפניך, בארון‘.
נזדעזתי: ‘החידא בארון הזה?!‘. ‘כן‘ השיבו, ‘העצמות מלוקטות‘.
תמהתי: ‘החיד"א לא היה שלד שלם?! אני מבקש רגע את סליחתכם‘.
לקחתי את הרה"ג יצחק אבוחצירא לשיחה קצרה בצד: ‘אני רוצה לנסוע עם הנהג שלך כדי לטבול במקווה. אל תעשו דבר עד שאחזור‘. לאחר הטבילה במקווה נכנסתי לחנות כלי עבודה, פניתי אל המוכר וביקשתי: ‘תן לי את כל מברגי הפיליפס שיש לך‘. שמתי לב שהארון היה מורכב בברגים מסוג פיליפס, אך לא ידענו מה גודלם ולכן קניתי את כל הגדלים. משם חזרתי מייד למטוס.
כשהגעתי לתא המטען ביקשתי מהנוכחים שיבואו איתי. התקרבנו כולם אל ארון הברזל. על פניהם של כל הנוכחים סביב הארון הייתה הבעת מתח, והזמן כאילו עמד מלכת. כולם עקבו בדומיה, בפחד, בחרדה ובקדושה, ואין זה פלא שכן מולם בתוך הארון טמונות עצמותיו הקדושות של החיד"א.
זיהיתי את המברג בעל הגודל המתאים והתחלתי לפתוח את הבורג הראשון מלמעלה. מייד החל בוקע רעש עצום מתוך הארון. כולם סביב נבהלו ונבעתו, חלקם התעלפו. קמתי ואמרתי בחיל וברעדה: ‘החיד"א! אתה כתבת זה וזה, כך וכך, וכך עשיתי כדבריך. אני מבקש שהרעש יפסק‘. דממה שררה.
המשכתי לפתוח את הארון, והנה הרעש בוקע שוב, אך הפעם בעוצמה מוגברת. שוב זעקתי: ‘הרב החיד"א! אתה כתבת כך וכך ואני עשיתי בדיוק כדבריך!‘ בפתח הארון, הנחתי את ידי על עצמות החיד"א, ובנשימה עצורה ביקשתי מהחיד"א שיסתדרו העצמות מאליהן.
פתאום חשתי שידיי זזות על פני כל הארון עד שהעצמות המלוקטות התחברו לכדי שלד שלם.
הרה"ג פנחס אפשטיין זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, שמע שהארון מגיע לירושלים ורצה להודיע על ביטול מלאכה בעיר. אך לפני שהחליט על כך, שאל אותי אם אכן בתוך הארון יש שלד שלם. ההלוויה יצאה מבית הכנסת ‘ישורון‘ דרך ישיבת ‘עץ חיים‘ במחנה יהודה להר המנוחות בגבעת שאול במסלול ארוך, כדי לאפשר ליהודים רבים להשתתף במסע הלוויה". עכ“ל.

האם מישהו יודע האם אכן היה הכרזה על ביטול מלאכה, או שהגר"פ לא אישר את זאת.
אשמח לדעת בהקדם לצורך בירור ענין הקשור לכך.

מצבת החיד"א בביה"ח בליוורנו - לפני הפינוי


איפוא נמצא מצבתו זו כהיום?

הכהן כתב:יש תמונות מהלווית החיד"א זיע"א בארה"ק?

כמו"כ האם ידוע עוד מי מגדולי ישראל השתתפו בהלוויה זו???

שבטיישראל כתב:

עתניאל בן קנז כתב:האם יש עוד איזה מקור - עד ראיה וכדו' לסיפור מופלא זה???
[כי בכתבי הרב מרדכי אליהו כבר מצאתי כמה וכמה סיפורים תמוהים מסגנון זה, כך שאקווה שאיני נחשב כאפיקורס אם אפקפק בדיוק הדברים...].

עזוב ... הסיפור כולו הבל הבלים דמיונות וחלומות ....
אפשר להכליל אותו עם הסיפור של השעון של הבבא סאלי

למה שאר הנוכחים במעמד המצמרר הזה לא מספרים כך שכך זה באמת היה?

איפה טמון ה"אמרי יוסף"?

בית הקברות פתח תקוה

ישבב הסופר כתב:אנשים כנראה לא הסתובבו בחלקת הרבנים בהר המנוחות. הסבא מנוברהודוק מנו"כ באיזור אחד עם הגרא"ז מלצר והגר"א קוטלר והגר"ח שמואלביץ ועוד. כשבאים מהשביל זה מאחורי המצבה הגדולה של הרה"ק מבעלזא.

מנו"כ של הסבא מנוברדהוק היא בסמוך לרא"ז מלצר בעל אבן האזל ובנו הרב צבי יהודה, רב ואב"ד רחובות. בספר 'בדרך עץ החיים' על הרא"ז, מאת נכדו ר' ידעאל הי"ו מסופר [אינו כעת תח"י, והדברים נכתבים מהזיכרון] שבשעתו היה קשר מסוים בין הרצ"י לנוברדהוק ובתחילה אביו לא היה שבע רצון מכך אמנם בסופו של דבר ראה את התועלת מכך, את קבורתם בסמוך זל"ז [אאל"ט מנו"כ של הרצ"י היא בין הסבא לאביו הרא"ז] הוא מציין שם כמעין אות לפיוס שהיה ביניהם.
לגופו של אשכול - על העלאת עצמות החיד"א יעויין גם - לדור ולדורות / מאת הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים ; קיבץ וערך הרב שמואל כ"ץ.ירושלים :יד הרב נסים, חלק שני - בקומה זקופה. שם ישנו חומר גם היוזמה להעלות את עצמות השר משה מונטפיורי.

גביר כתב:מנו"כ של הסבא מנוברדהוק היא בסמוך לרא"ז מלצר בעל אבן האזל ובנו הרב צבי יהודה, רב ואב"ד רחובות. בספר 'בדרך עץ החיים' על הרא"ז, מאת נכדו ר' ידעאל הי"ו מסופר [אינו כעת תח"י, והדברים נכתבים מהזיכרון] שבשעתו היה קשר מסוים בין הרצ"י לנוברדהוק ובתחילה אביו לא היה שבע רצון מכך אמנם בסופו של דבר ראה את התועלת מכך, את קבורתם בסמוך זל"ז [אאל"ט מנו"כ של הרצ"י היא בין הסבא לאביו הרא"ז] הוא מציין שם כמעין אות לפיוס שהיה ביניהם.

אאל"ט הרצ"י מלצר למד בנובהרדוק.

שמעתי פעם שהרבנות הראשית רצתה לעודד קבורה בהר המנוחות ולכן הביאה לשם את החיד"א והיו מגדו"י שהתנגדו לפעולה זו.

פשיסחא כתב:שמעתי פעם שהרבנות הראשית רצתה לעודד קבורה בהר המנוחות ולכן הביאה לשם את החיד"א והיו מגדו"י שהתנגדו לפעולה זו.

פלא !!!
הרי הוא אפילו קיבל את הסכמת הגר"פ עפשטיין שהיה ראב"ד ירושלים.

נידון כבר באשכול על ר' יהודה זרחיה אזולאי והמסתעף.

לפני כעשר שנים היתה כתבה במשפחה על זה,
ועד כמה שזכור לי, כל מלאכת הפינוי היתה נראית שם כחובבנית לגמרי.
זה שפתח את הקבר היה בחור (חילוני?), וכל הסיפור שסיפר היה נשמע בלתי אחראי.

ולענין הסיפור עם העצמות, מדוע היה צורך בנס זה? [אם אכן קרה]

הרב וולבה זצ"ל כותב בהספדו על הגר"י סרנא זצ"ל - בספרו מאמרי ימי הרצון- שר' חצקל חפש מקום תפלה לעצמו- בימים לפני ששת הימים- ומצא אותו בקברו של החיד"א