רפו כל ידים וכל עינים תלכנה מים, והלב ממאן להתנחם.
עם כלות השבעה הנני לשרטט כאן קוים אחדים לאישיותו הרוממה (מנקודת ראותי, אבדלח"ט, ומפי השמועה) מתוך תקוה כי לא אמעיט את הדמות חלילה.
פתח עליה ההוא ספדנא את דברי הגמ' בשילהי חגיגה (כז, א) 'אמר ר' אבהו א"ר אלעזר, תלמידי חכמים אין אור של גיהנום שולטת בהן, ק"ו מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא – הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש דכתיב הלא כל דברי כאש נאם ד' על אחת כמה וכמה'.
אכן זוהי ההגדרה המדויקת על ר' יוסף חיים זצ"ל, 'כל גופן אש', אותה האש שיש בה רוח חיים - מלאת החיות והעזות דקדושה, אש של תורה בליבונה ובחידודה על כללותיה ופרטותיה עד תום, בעמקותה ובישרותה, בלבה מתפרצת של שמחה וששון, במלחמתה בכל עוז ובחדוות 'והב בסופה'. מכוחה של האש הגדולה למד ולימד, והעמיד תלמידים הרבה, בגלותו את מאור התורה וטעמה הטוב לקרובים ורחוקים.
לימוד על מנת לקיים 'לשמור ולעשות ולקיים', בכל מצוה ומצוה לברר במדויק מהו רצון ד' האמיתי, מצד גדרי ההלכה למעשה שיהיה מהודר בתכלית, ובעיקר מצד ההבנה העמוקה בתוכן הענין וההרגשים הנשגבים בכל דבר.
איזה ביקוש היה לו ללבן מפי יודעים ובלמד דעת מבינים בקיום מצוות 'מורכבות' שיהיה הסדר נאות ובהיר, בלי שום עמימות. ולא נתבייש לשאול לדרוש ולחקור, כי מלאכתו מלאכת שמים, ומתעסק בקדשים הוא.
אש של חכמת הנסתר, רזי חכמה אשר גילה ומסר לו בהצנע רבו המובהק הגה"ק ר' ישראל אליהו ויינטרויב זי"ע. גיצים מהאש הגדולה נראו בהנהגותיו המופלאות, כבר לפני שנתיים ימים (בהיותו בריא לחלוטין) סח באזני אחיו כי ברצונו להיקבר במירון, ובירר שאין המחירים יקרים שם.
אש של 'שימושה' גדול מלימודה, כאשר הלימוד והשימוש כרוכים זה בזה, עבד נאמן בכל ביתו נאמן הוא, פה אל פה דיבר בו במשך כעשור שנים כשמונה שעות רצופות דבר יום ביומו. כך זכה שהעיד בו רבו 'פיו כפי', ובהקדשה שכתב לו על ספרו טבע 'יצק מים על ידי אליהו'.
הגרי"א לא נתן מעולם רשות לכתוב ספרים משמו מה שהוא בעצמו לא כתב, מלבד ספר אחד הנקרא 'בסוד ישרים' (האחרון שי"ל) שאותו כתב הנפטר הדגול. עיון בספר מגלה מה גבהו המחשבות...
האש הגדולה של הרוממות וה'ויגבה לבו בדרכי ד'', בכל ענין וענין היה לו חותם אישי המורכב מהשגות מרוומות וחשיבה עצמאית ובלתי מתפשרת, כך במידת הקדושה ושמירת העינים שנתעלה בה ביותר, מחמתה קיבל הוראה מפורשת מרבו לנהוג ברכב, כאשר בנסיעותיו היה מסוגל לעצור לפתע באמצע הדרך ולא להמשיך מחשש ראיה בישא..., הרכב היה משכן נוסף להשראת השכינה, עשיית חסד עם קטן כגדול תוך שיחה בדברי תורה על כל צעד ושעל.
לפני הניתוח שהתקיים בארץ נכר, דרש לטבול במקוה טהרה, ע"מ לקיים משאלה זו נזקק לנסוע מרחק של 200 ק"מ הלוך ו-200 ק"מ חזור במצב גופני ירוד, בקחתו עמו מחזור ליוה"כ על מנת להתפלל בדרך ולהתוודות כל סדרי הוידויים, שוב לא נתעורר מניתוח זה, וכך נתקדש ונטהר לפני מיתתו.
אש של אמונה ובטחון, לפני הניתוח המסובך והמסוכן אמר לרופא המנתח הגוי: תאמין שבורא עולם הוא כל יכול, ואתה עם כל ידיעותיך ברפואה הינך השליח הנאמן לרפאני. ולבני משפחתו שעמדו סביביו אמר: כולנו ביד ד' תהיו בשמחה. בכל התקופה זימר לעצמו דברי נעים זמירות ישראל 'בך ד' חסיתי לעולם בצדקתך פלטני'.
אש של 'למען אשר יצוה את בניו אחריו', היה צם רבות למען ההצלחה בחינוך הילדים, והכל בהסתר מאין יודע. בעת הגיע בנו לתגלחת הצפין עד לטבריא (בנסיעה עליה שילם במשך תקופה ארוכה טיפין טיפין) לקברו של רבי חייא בטבריא, שזכותו הגדולה שעשה למען שלא תשתכח תורה מישראל (כתובות קג ב). היה לומד עמהם תדיר, ומעתיר בכל לב למען יגדלו בתורה.
אש של הטבה וחסד, עשה חסד בגופו עם אלמנות ויתומים, היה מראשי המתעסקים בהקמת קרנות צדקה, והתאמץ בכך בכל דרך אפשרית בהקדשת כוחות וזמנים טובא.
לסיום נצטט מפי כתבו של מורו ורבו המובהק
'אחד מבני חבורתנו שלדעתי נתקיים בו מאחז"ל ראיתי בני עליה והם מועטים, וידעתי בו בכמה עובדות שיצא מתחת ידו אשר לא שמענו דכוותיה באברכים, וגם הגדולים אשר אנו חיים בתוכם, דבקות נפשו ובכנות לבבו לתורה ולעליה הוא דבר נדיר, אבל אי אפשר לפרט הדברים'.
זה מעט שבמעט מקצות דרכיו, לשמו ולזכרו תאוות נפש!
יחבוש ד' את השבר הגדול ויגהה מזור לכאב העצום, עדי יקיצו וירננו שוכני עפר בב"א.