פורום אוצר החכמה

נכתב ע"י תלמידו

תודה לרב היקר שהעלה את הסיפורים המשמחים והמאירים, על רביה"ק והטהור הגר"ד פוברסקי, לוואי ונתפוס קצות דרכיו ומקצת ממעלותיו של האי גאון.
שמעתי מבנו הגרב"ד, מעשה מעניין על בריחתם מברנוביץ' בעגלות בשבת [משום פיקו"נ, במלחמת העולם השנייה] עם ר' אלחנן ועוד, והיה שם משהו מענין עם הגרי"ז, לא זוכר במדוייק כעת.

סיפר לי פעם תלמידו ר' משה חיים אברוצקי הי"ו, מרחובות ת"ו, שפעם אחת ששמע אותו פעם מעיר למראה תלמיד שעלה במדרגות בית המדרש בדילוג "בקלם למדנו שאין לדלג על מדרגות".

בהדלקת נר חנוכה

סיפר לי בנו ר' שלום: ר' דוד היה עושה חשבון נפש כל שבוע, לראות איך העביר כל דקה ודקה. פעם כשהיה בשנות התשעים חלה באמצע השבוע עם חום. כשהגיע סוף השבוע כבר לא זכר באותו יום שחלה, מה עשה במשך שעתיים. מכיון שכך, חשש שכבר הראש שלו אינו מתפקד כראוי ושהוא צריך טיפול רפואי. בקושי רב שכנעו אותו בני משפחתו שהוא בסדר גמור, ושכח אותם שעתיים רק בגלל החולי שלו.

למעשה, זה לא כזה חכמה לחשוב מה עשה כל דקה, מכיון שכל דקה ודקה היה מדוד אצלו כל יום לפי סדר מוקפד, וכל מה שהיה לו לחשוב, זה אם חרג מסדר יומו בכלל במשך השבוע. ובכל זאת, כל קורא סיפור זה יבין שרד"פ היה מלאך אלוקים ממש, כמו שראו בחוש כל אלו שפגשו אותו.

גלויה בה מזכיר את בניו החרפים:
download/file.php?mode=view&id=45772

לפני שנים אחי עבד תקופה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא ראין מבוגרים וקשישים על חייהם. מאות שאלות משמימות על הרגלי החיים, תחבורה, אוכל שעות הפנאי וכו'. שלחו אותו לר' דוד . כמובן הוא נעתר לבקשה לשתף פעולה (בדרך כלל הזקנים לא שיתפו פעולה כלל או חלקית מאד. הרב פוברסקי כחניך קעלם ענה על הכל במתינות ובשיתוף פעולה מלא.
כשהיתה שאלה עד איזה גיל אתה רוצה להמשיך ולעבוד התרומם בנו ר' בערל שהיה נוכח שם, וגער במראיין " איזו חוצפה, כל עוד נשמתו בו האדם לומד ומלמד וכו' וכו'".ואז ר' בערל קטע את המשך הראיון, בעוד ר' דוד היה מוכן לשתף פעולה עם בלבול המח הזה

ר' דוד נסע באוניה בשנת תש"א מאודסה לתורכיה, על ספינה זו היו הרבה רבנים והיו שקראו לה אוניית הרבנים.

היכן ניתן לקרוא פרטי המסע הזה?

האם לא יצא ספר תולדות של הגאון רבי דוד?

מתוך 'לקראת שבת'. כ' שנים להסתלקותו

נזכרתי היום בסיפור ששמעתי בזמנו, מעט לאחר הסתלקותו, מא' מתלמידיו של מרן הגר"ד זצ"ל, וסיפרתי זאת לפני מו"ר הגר"ש אויערבאך זצ"ל ומאוד נהנה. (אגב, הוא העריץ מאוד את הגר"ד, וכמדומה שפעמיים כאשר שבת בבני ברק הגיע לביתו לשמוע את השמוע'ס הקבוע בליל שבת).

ר' דוד נאמן היה להשקפת ר' ירוחם זצ"ל שתלמיד חכם צריך לדעת מה שקורה בעולם, ולכן קראו בפניו יום יום מן העיתון היומי. המקורב מקריא ידיעה אודות פטירת איזה מירער זקן. ר' דוד מבקש לחזור ולשנות את הידיעה, וכך בשלישית. לתמיהת המקורב סיפר ר' דוד: אותו זקן, בצעירותו היתה תקופה שסבל מפחד מן המוות. דיבר בתמידות על כך שמרגיש שתיכף הולך למות. ר' ירוחם אמר לו, לאט לך, כסבור אתה שמתים כ"כ בפתאומיות. והנה בידיעה כאן מופיע שנפטר בפתאומיות... ער איז גרעכט. (לבסוף הוא צדק).

שמעתי היום על בחור חסידי שהגיע ללמוד בפוניבז' [לפני למעלה מחמשים שנה] והגר"ד שאל אותו איזה חסיד הוא, הבחור השיב שהוא חסיד בויאן נענה הגר"ד ואמר לו זה טוב מאד, כי רבך מתגורר בארה"ב...

עם נכדה

על שמירת הזמן הקלמאית שלו למדתי לפני שנים. בביקור בבני ברק [איני זוכר לשם מה] הבחנתי בישיש, שמהדרת פניו ניכר שאדם גדול הוא, צועד ברחוב המוביל לגבעת הישיבה. כמה ימים אחר כך סיפרתי זאת לחבר שהתגורר בסמיכות, לאחר שתיארתי לפניו את האיש שאל אותי אותו חבר מהי השעה שבה ראיתי אותו ועל סמך תשובתי [דומני ששלוש ורבע] הסיק שהאיש שהדרת פניו משכה את תשומת לבי היה רבי דוד פוברסקי, הצועד בכל יום בשעה זו בדיוק הוא צועד מביתו לישיבה, מסקנה שהתאשרה מאוחר יותר מתמונות שלו שראיתי.

שמעתי כעת סיפור, ואשמח לדעת אם ידוע למאו דהו אם נכון הוא:

כי פעם אחת הרבנית - אשת חבר להגר"ד זצ"ל, קנתה חפץ מסוים ממכירה ש"הוצאה לפועל" ערכה, וכשהביאתו לבית, שאל ר' דוד מנין החפץ, ואמרה לו, ואמר שאינו מעונין בשופו"א לקנות חפץ המגיע מצער של יהודים - שלקחו מהם דירתם בצער ובעגמת נפש גדולה עד מאד.

אם ידוע למאן דהו נכונות סיפור זה, וכללית - האם ידוע בזה הוראה כל שהיא מגדו"י, אשמח לדעת.

קובץ הישר והטוב ח"ח עמ' מג: "[הרב נפתלי נוסבוים:] יסוד ההיתר לקנות נכס ממכרז שעושים הבנקים, על אף שבדרך כלל מתבצעת המכירה דרך בית המשפט ולא דרך בית דין, ולא מתבצעת הגביה כדין המבואר בשולחן ערוך, ולפעמים אף נמכרת הדירה בהרבה פחות משוויה, והליכי גביה בבית משפט נוגדים את הליכי הגביה בדין תורה (ומטעם זה אכן אין לקנות נכסים ממכרז שמבצעת רשות ההוצאה לפועל, כיון שסדר הגביה מתבצע שלא כדין, הן בנסיבות לרדת ולגבות את הנכסים והן בדרך הגביה שהוא השומא וכו', ונמצא שגוזל את חבירו שלא כדין), מקובל להתיר הרכישה מהבנק, וזאת מפני שכל לוה הנוטל הלואה מהבנק הרי הוא מאשר ומסכים בחתימתו לכל הליכי הגביה המקובלים בין הבנקים במקרה של אי החזרת כספים, והרי זה כאילו הסכים מלכתחילה שימכרו את דירתו במקרה שלא יעמוד בפרעון החוב לקונה שיוצג מולו על ידי זכייתו במכרז ובגובה הסכום שיזכה בו. ומטעם זה יש להוסיף ולומר שמאחר וגם זה מקובל היום בין הסוחרים להוריד מתמודדים על ידי דמי לא יחרץ, הרי זה כאילו הסכים גם להליך זה מלכתחילה שהרי הסכים להליך המקובל בין הסוחרים".

שם עמ' צב: "ומהאי טעמא מורים גדולי הדיינים שליט"א שמותר לקנות במכרזים של הוצאה לפועל שנערכים על ידי הבנקים על מנת לגבות חובם, דמעיקרא אדעתא דהכי שיעבד הלוה נפשיה (משא"כ במכרזים הנעשים ע"י רשויות המס עבור חובות מיסים וכדומה, שמעולם לא שיעבד הבעלים נכסיו לגבייה בדרך זו, יתכן שאסור לקנות הנכסים מהם ואכ"מ)" [וראה שם בהמשך הדברים שפקפקו בהיתר האמור להוריד מתמודדים אחרים על ידי תשלום דמי 'לא יחרץ']. וכן כתב בספר באר חנוך ח"ב עמ' ש.

וראה שו"ת דברי חיים חו"מ ח"ב סי' ל: "דהנה ידוע לוה שחייב עצמו למלוה שיגבה בלי שומא ובלא אדרכתא התנאי קיים כמבואר בהמחבר [חו"מ סי' ק"ג סעיף ז'] והסמ"ע ז"ל [ס"ק י"א] כתב וז"ל דתנאי בממון קיים, והנה זאת ידוע לכל מי שבקי קצת בעניני נמוסי המדינה זו שלכל דבר יש חקים נקראין פערגראווין ואם אחד מקבל עליו כפי הפערגראוו מחויב לקיים מכח תנאי לא מכח דינא דמלכותא כלל שכן קיבל על עצמו חיוב דבר זה בפירוש (ולא דמי כלל למקבל לילך בדיני גוים), והנה גם זה ידוע דבעניני קאפציע יש חוקים שונים וחד מהחוקים היא שבאם לא ישלם השוכר כפי ההתחייבות יומכר כל נכסי הערב וישומו תחילה ואך אם יהיה ליציטאציע ולא יתנו כפי השומא ימכר כפי שיוכל כדי לגבות חובו והערב כשחתם זה על נתינת הקאפציע בוודאי כתב שמחויב כפי פערגראוו ואם כן נתחייב מחמת תנאי לקיים זה ובפרט שדבר וחק זה ידוע לכל שמוכרין על ליציטאציע אפילו בזול הרבה וא"כ כבר קבל עליו זה הערב ונתחייב מחמת תנאי, ואין לומר שהוא דבר שאינו קצוב הא דבר שאינו קצוב הוא מטעם אסמכתא אשר לא שייך כאן כלל ובפרט שהוא בידו להוציא שיקנו כפי שוויו כאשר באמת רצו לקנותן בשוויו כמבואר בשאלה. ולפענ"ד ברור שלא מחמת דינא דמלכותא נתחייב רק מחמת שנתחייב עצמו כך בשעת שנעשה ערב לקיים חק זה הידוע. ואם כן אין כאן שום ביטול מקח מחמת בפחות משוויה הרבה מתרי טעמי מחמת דבחוב מס המלך למלך מעבדיו לכולי עלמא דינא דמלכותא דינא וגם מטעם התנאי שקיבל על עצמו כן".

וראה פסקי דין ירושלים ח"ו עמ' יט-כא, ושו"ת מעין אומר ח"י פ"ד סי' יז-יח, שאסרו בכל אופן. [מאתר הלכה]

ייש"כ על המראי מקומות המיוחדים.
באמת כל אלו דנים מצד עיקר הדין, ולא הזכירו את הענין הרגשי שבדבר.
(ובאמת יש גם ענין של "חולק עם הגנב", דזה מכ"ד דברים המעכבים את התשובה, שאם ההוצאה לפועל נהגו שלא כדין תורה, הרי הם גנבים, וכל הקונה מהם כחולק עם הגנב).

בקול נהי ארימה נדפס הספד מחתנו הגדול, ובתוך הדברים נפלאים על ההתמדה וכו' וכו' יש קטע זה, שנשאר אותי נבוך:

כמה שהוא לא רצה שאחד מנכדיו יתן תשובה שלילית אחרי פגישה, כמה שהוא הדריך אותם לפני פגישה, להסתכל על הצד השני כאילו זה כבר שלך, כי על דבר שלך לא רואים חסרונות. כמה היה חוזר על ה'שיניה לבנות' של החוה''ל.

רק אני לא הבנתי?

אכן הדברים לא נכתבו בצורה מושכלת.

אולם כנראה הכוונה היא, שכיון וההורים וכו' ביררו היטב והבינו שזה מתאים, הרי הבחור אמור להתייחס לפגישה כאישור סופי למה שכבר דובר קודם לכן, ולא 'לחפש בכח' מגרעות וחסרונות.

ונראה מסגנון הדברים שנכתב ביחס לשידוך מסויים ולאו דוקא כהוראה כללית.