פורום אוצר החכמה

השיב הגרי"ז: "איני יודע, אך אצל אאמו"ר הגר"ח זצ"ל, אירע פעם ששהה בערב פסח בווילנה, וכשהתכונן לפני חג הפסח לאפיית המצות, שלח לעירו בריסק מכתב או שליח שישלחו לו את המערוכות לצורך האפייה. בדואר הגיעו מערוכות מעץ, אך אלו לא הניחו את דעתו של אבי, ולכן שלח לגאון בעל החזון איש זצ"ל שהתגורר אז בוילנה שיואיל לשגר לו את המערוכות שלו שהיו ממתכת. כאשר המערכות הגיעו אליו, הבחין הגר"ח שהם משומשים וישנים מאד וסירב להשתמש בהם, אך כאשר התבונן בסוג המערוך, ראה כי אלו היו עשויים מעץ ועליהן הודבקו טסים של פח. אם כן -הורה הגר"ח - גם אנו נעשה כן. באותו לילה הביאו טסים של פח וריקעו אותם ואחר כך ציפו בהם את מערוכות העץ".

אצל מוכר האתרוגים היה ספק נקודה ע"ג האתרוג ואמר הגר"ח להביא זכוכית מגדלת, (שפאקטיב) והחזו"א אמר למי שהיה לידו
במרחק מהגר"ח, לשם מה צריך זכוכית מגדלת, בתורה לא כתוב לבדוק ע"י שפאקטיב [זכוכית מגדלת] שמע זאת הגר"ח ואמר כבר
אמר כאן אברך שאין צריך, אז אין צורך להביא.

היא שיחתי כתב:וכעת מצאתי מעשה חדש

אצל מוכר האתרוגים היה ספק נקודה ע"ג האתרוג ואמר הגר"ח להביא זכוכית מגדלת, (שפאקטיב) והחזו"א אמר למי שהיה לידו
במרחק מהגר"ח, לשם מה צריך זכוכית מגדלת, בתורה לא כתוב לבדוק ע"י שפאקטיב [זכוכית מגדלת] שמע זאת הגר"ח ואמר כבר
אמר כאן אברך שאין צריך, אז אין צורך להביא.

אני משער שהכוונה לגר"ח מבריסק

או שהמעשים הללו היו
או שיש איזה פולקלור מאוחר שבו הגר"ח [המסמל את מורשת הרבנות הליטאית והישיבות] מסמיך את החזו"א [שבנה את עצמו לבד במנותק מעולם הישיבות]

'ומענין לענין באותו ענין, מסופר דבימי מלחמת העולם הראשונה היה הגר"ח סולובצ'יק פליט, ולא היה לו כסף לקנות אתרוג, והחזו"א היה אז אברך צעיר, וכששמע שלגר"ח אין כסף לקנות אתרוג, נסע למינסק וקנה אתרוג מהודר, וכל כונתו היה לתיתו למרן הגר"ח, כשהגיע לבית הגר"ח לקח הגר"ח זכוכית מגדלת והתבונן אנה ואנה ביתר דקדוק לידע מהות וטיב האתרוג, התפלא החזו"א ולא הסתיר את פליאתו, וכי כך צריך לבדוק, האם בעינן ראיה על פי זכוכית מגדלת שאל החזו"א, ענהו הגר"ח, הן אמת שעל פי הלכה אין אנו צריכים לכל זה, אך ודאי שיש הידור באתרוג שאינו חסר כלום, ובדקתי אולי אינה ה' לידי כזה אתרוג אפי' שבדיקה זו אינה מעכבת'.

מרן החזון איש גלה אף הוא מקוויידאן למינסק, והתגורר כדייר משנה באכסניתו של הגאון רבי זלמן
סורוצקין (באותם הימים רבה של זיטל). במינסק התוודע החזו״א למרן הגר״ח וקשר ידידות מיוחדת עם
בנו מרן הגרי״ז. לחג הסוכות רכש בשותפות עם ר׳ חיים ור׳ וולווילה, אתרוג לארבעת המינים.

היא שיחתי כתב:וכעת מצאתי מעשה חדש

אצל מוכר האתרוגים היה ספק נקודה ע"ג האתרוג ואמר הגר"ח להביא זכוכית מגדלת, (שפאקטיב) והחזו"א אמר למי שהיה לידו
במרחק מהגר"ח, לשם מה צריך זכוכית מגדלת, בתורה לא כתוב לבדוק ע"י שפאקטיב [זכוכית מגדלת] שמע זאת הגר"ח ואמר כבר
אמר כאן אברך שאין צריך, אז אין צורך להביא.

אני משער שהכוונה לגר"ח מבריסק

או שהמעשים הללו היו
או שיש איזה פולקלור מאוחר שבו הגר"ח [המסמל את מורשת הרבנות הליטאית והישיבות] מסמיך את החזו"א [שבנה את עצמו לבד במנותק מעולם הישיבות]

בעת שהותו במינסק נזדמן לפונדק אחד עם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל ששהה אף הוא שם באותה העיר בעת שהיה מחזר ובוחן אחר אתרוג לברכה במהלך בדיקתו ביקש רבי חיים מאחד הנוכחים להביא זכוכית מגדלת החזו"א ניצב אז מאחור ולוחש לעצמו וו שטייט אין תורה אז מדארף קנקן מיט אשפאקטיב ^ נהיכן כתוב בתורה שצריך לבחון בזכוכית מגדלת "ו הפנה רבי חיים את ראשו לראות במי המדובר ומשהבחין בדמותו של החזו"א חזר וקרא דאר יונגרמאן זאגט אז די תורה האט נישט גיהייסן קנקן מיט אשפאקטיב נהאברך הזה אומר שהתורה לא ציוותה להסתייע בזכוכית מגדלת"ו וויתר על השימוש בכלי זה מהגאון רבי שמריהו גריינימן זצ"ל

לקראת חג הסוכות רכש החזו"א אתרוג בשותפות עם רבי חיים זצ"ל דמי האתרוג שילם החזו"א לבדו בעוד ידיו של הגר"ח בגלותו ריקניות לחלוטין

היא שיחתי כתב:

השיב הגרי"ז: "איני יודע, אך אצל אאמו"ר הגר"ח זצ"ל, אירע פעם ששהה בערב פסח בווילנה, וכשהתכונן לפני חג הפסח לאפיית המצות, שלח לעירו בריסק מכתב או שליח שישלחו לו את המערוכות לצורך האפייה. בדואר הגיעו מערוכות מעץ, אך אלו לא הניחו את דעתו של אבי, ולכן שלח לגאון בעל החזון איש זצ"ל שהתגורר אז בוילנה שיואיל לשגר לו את המערוכות שלו שהיו ממתכת. כאשר המערכות הגיעו אליו, הבחין הגר"ח שהם משומשים וישנים מאד וסירב להשתמש בהם, אך כאשר התבונן בסוג המערוך, ראה כי אלו היו עשויים מעץ ועליהן הודבקו טסים של פח. אם כן -הורה הגר"ח - גם אנו נעשה כן. באותו לילה הביאו טסים של פח וריקעו אותם ואחר כך ציפו בהם את מערוכות העץ".

המעשה הזה היה?
ר' חיים נפטר בתרע"ח החזו"א עבר להתגורר בוילנה בערך בתר"פ, יתכן ששהה שם לפעמים קודם

מה מקור הסיפור? מסתבר שבכל אופן יש בו איזה גרעין אמת