פורום אוצר החכמה

רבי יהודה הלוי נודע כמשורר דגול, רבים מפיוטיו ותחינותיו נקבעו בתפילות הספרדים (ימים נוראים, שבת זכור),
גם האשכנזים אומרים הפיוט שלו (יום ליבשה) בברית המילה, וכן הקינה (ציון הלא תשאלי) בת"ב וכו', גם ספר
הכוזרי מיוחס לו, בו הרבה מיסודי הדת וההשקפה וכו'.

אולם זה מטרידני זמן רב, בודאי המתמצאים יודעים כי יש ממנו לא מעט שירים שאינם שונים מדבריו החמורים
של השו"ע (סי' ש"ז סט"ז) על ספר עמנואל.

האם מישהו מהחכמים שליט"א נתן דעתו על כך?

לא רק ריה"ל אלא רוב משוררי ספרד.
וכבר כתב ר' יהוסף בן ר' שמואל הנגיד על שירי אביו: "ואע"פ שמקצתם כללו דברי חשק, היתה כונתו בו כנוי לכנס"י וזולתה, ממה שכונו בו בדרך כיוצא בה במקצת ספרי הנבואה". [כשה"ש].
אך למען האמת הדברים אינם פשוטים כ"כ ואכמ"ל.

ייש"כ לפותח האשכול.

יש איזה שהוא שינוי בין ההתייחסות של דורנו לעניין הזה לבין דורות הקדמונים, ואי אפשר לי לפרש זאת מעל במה חשובה ותורנית שכזו.

בבקשה יעקובי! תן איזה מ"מ אפוא השירים.

מה שנכון נכון כתב:אך למען האמת הדברים אינם פשוטים כ"כ ואכמ"ל.

מה שנכון נכון.


הרב אמשטרדם עשיתי כדבריך.

הרב שטייגעניסט - בפרטי.

הנה כאן מקצת השירים תחת הכותרת "שירי ידידות".
http://benyehuda.org/rihal/

כבר העירו (אולי באשכול על די מודינא, וכנראה נמחק) שהדברים פעם לא היו פשוטים ונחרצים כמו היום, והרבה חכמים היו להם צדדים שונים ומגוונים ואעפ"כ היו חכמים ואסור להרהר אחריהם.

לטובת החסומים
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=158

כמדומני שרבינו יהודה הלוי עצמו כתב שהוא ניחם על שעשה כן

לא ריה"ל ניחם אלא ר"מ אבן עזרא.

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שרבינו יהודה הלוי עצמו כתב שהוא ניחם על שעשה כן

כוונתך ממש"כ בכוזרי נגד משוררי ספרד שמשם מוכיחים שהוא ניחם מזה שכתב שירים. אבל אין משם רמז לשירי חשק. רק לשירים במשקל ערבית .

אינני יודע אם תלויים דברי בשערה או פורחים באויר, אך כשקראתי שירים אלו ודומיהם תמיד הונחה אצלי ההבנה כי גדולי-ישראל שעסקו בשירה הביטו אל הסובב אותם, התפעלו מיפיו ויפעתו והביעו רגשות לבם אלו בבתים, חרוזים ותנועות. יפי הבריאה, יפי האמונה, יפי החכמה ויפי האהבה - כל אלו, אף שאינם חד ורחוקים הם אחד מרעהו - עוררו את ליבם הרחב כפתחו של אולם, להביע ולכתוב את רגשת ליבם המתפעם מיצירתו של בורא בעולם.
רק הגדול באמת, שמוחו ישר ובר וליבו ענק וזך, מכיל ברוחו מעינות התפעלות עמוקים כל כך, המפכים לקול היופי המכה באזני-נפשם.
ואם שגיתי, ואם התפייטתי, ירעה השור במישור והחמור - בהר המור, עד כי יבוא שילה ויתרץ תירוצים משלו.

איני מבין מה רצה א' ו' כשהביא ציטוט דברי הרמח"ל הנ"ל.

אבל ברור שכונת הרמח"ל באומרו "במדרש הקדוש קדוש מדבר" לספר הזוהר הקדוש, והקדוש המדבר הוא רשב"י. [ומדוע אין חכם מהחכמים כאן שהעיר ע"ז].

וזה לשון הזוהר חלק ב' צט א': כמה בני עלמא בערבוביא בסכלתנו דלהון, ולא חמאן בארח קשוט באורייתא, ואורייתא קרי בכל יומא בנהימו (נ"א ברחימו) לגבייהו (דבני נשא), ולא בעאן לאתבא רישא, ואף על גב דאמינא דהא אורייתא מלה נפקא מנרתקה ואתחזיאת זעיר ומיד אתטמרת, הכי הוא ודאי, ובזמנא דאתגליאת מגו נרתקה ואתטמרת מיד, לא עבדת דא אלא לאינון דידעין בה ואשתמודען בה. מתל למה הדבר דומה, לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוא, ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דילה, ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעין ביה בני נשא, אלא איהו בטמירו, ההוא רחימא מגו רחימו דרחים לה, עבר לתרע ביתה תדיר, זקיף עינוי לכל סטר, איהי ידעת דהא רחימא אסחר תרע ביתה תדיר, מה עבדת, פתחת פתחא זעירא בההוא היכלא טמירא דאיהי תמן, וגליאת אנפהא לגבי רחימאה, ומיד אתהדרת ואתכסיאת, כל אינון דהוו לגבי רחימא לא חמו ולא אסתכלו, בר רחימא בלחודוי, ומעוי ולביה ונפשיה אזלו אבתרה, וידע דמגו רחימו דרחימת ליה אתגליאת לגביה רגעא חדא, לאתערא (ס"א לגביה רחימו) ליה. הכי הוא מלה דאורייתא, לא אתגליאת אלא לגבי רחימאה, ידעת אורייתא דההוא חכימא דלבא אסחר לתרע ביתה כל יומא, מה עבדת, גליאת אנפהא לגביה מגו היכלא, וארמיזת ליה רמיזא, ומיד אהדרת לאתרה ואתטמרת, כל אינון דתמן לא ידעי ולא מסתכלי, אלא איהו בלחודוי, ומעוי ולביה ונפשיה אזיל אבתרה, ועל דא אורייתא אתגליאת ואתכסיאת, ואזלת ברחימו לגבי רחימהא לאתערא בהדיה רחימו. תא חזי, ארחא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש, (ברגעא) ארמיזת ליה ברמיזו, אי ידע טב, ואי לא ידע שדרת לגביה וקראת ליה פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגביה, אמרו לההוא פתי דיקרב הכא, ואשתעי בהדיה, הדא הוא דכתיב (משלי ט ד) מי פתי יסור הנה חסר לב וגו', קריב לגבה, שריאת למללא עמיה מבתר פרוכתא דפרסא ליה, מלין לפום ארחוי, עד דיסתכל זעיר זעיר, ודא הוא דרשה. לבתר תשתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה, ודא איהו אגדה, לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה אנפין באנפין, ומלילת בהדיה כל רזין סתימין דילה, וכל ארחין סתימין דהוו בלבה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי, מארי דביתא, דהא כל רזין דילה גליאת ליה, ולא רחיקת ולא כסיאת מיניה כלום. אמרה ליה, חמית מלה דרמיזא דקא רמיזנא לך בקדמיתא, כך וכך רזין הוו, כך וכך הוא, כדין חמי (ס"א דעלאין) דעל אינון מלין לאו לאוספא ולא למגרע מנייהו, וכדין פשטיה דקרא כמה דאיהו, דלאו לאוספא ולא למגרע אפילו את חד, ועל דא בני נשא אצטריכו לאזדהרא, ולמרדף אבתרא דאורייתא, למהוי רחימין דילה כמה דאתמר.

ובספר סדר היום [בביאור תפילת עלינו לשבח] האריך להרחיב משל ספר הזהר בציצין ופרחין עיין שם מתק דבריו והמוסר היוצא מכך דפח"ח.

איפה ההספד שספד את רבו הרי''ף?

פולסברג כתב:איפה ההספד שספד את רבו הרי''ף?

הרים ביום סיני לך רעשו, כי מלאכי הא-ל בך פגשו
ויכתבו תורה בלוחות לבך, וצבי כתריה לך חבשו
לא עצרו כוח נבונים לעמוד, לולא תבונות ממך דרשו.

בספר הכוזרי, סוף מאמר השני, המחבר מגנה את שירים השקולים, באומרו כי הוא ממריית היהודים אשר התערבו בגוים (ערביים) וילמדו מעשיהם, ולכן לא נמצא מענין זה בשירים שבכתבי הקודש ובפיוטי יהודיים הקדומים. טענתו שם על מחברי שירים הללו כי על כרחם הם מוותרים על דקדוק הלשון, מלעיל ומלרע, וכדומה ממה שיש באמת בלשון העברית.

תמיהתי בזה כי ידוע שר' יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי, היה מגדולי המשוררים, ושיריו הם על המשקל. למשל הזמר "יום שבתון" שחובר על ידו שכל חרוזיו בני שמונה תנועות הם. ואולי אין כוונתו אלא לאלו השירים שמשקלם מורכב יותר, ביתידות ותנועות וכדומה.

בספר 'מחברת הערוך' לרבנו שלמה ן' פרחון, כתב שריה"ל חזר בו מהשירים השקולים:

יעקובי כתב:רבי יהודה הלוי נודע כמשורר דגול, רבים מפיוטיו ותחינותיו נקבעו בתפילות הספרדים (ימים נוראים, שבת זכור),
גם האשכנזים אומרים הפיוט שלו (יום ליבשה) בברית המילה, וכן הקינה (ציון הלא תשאלי) בת"ב וכו', גם ספר
הכוזרי מיוחס לו, בו הרבה מיסודי הדת וההשקפה וכו'.
אולם זה מטרידני זמן רב, בודאי המתמצאים יודעים כי יש ממנו לא מעט שירים שאינם שונים מדבריו החמורים
של השו"ע (סי' ש"ז סט"ז) על ספר עמנואל.
האם מישהו מהחכמים שליט"א נתן דעתו על כך?

ראשית יש לזכור שרבים מהחכמים הנ"ל התפרנסו ככותבים ע"פ הזמנה מעשירים ונגידים למיניהם וכתבו ככל אשר שאלו מהם בעלי המעה. שנית ספציפית לגבי שירי החשק (א"כ יתכן שתקף גם לעוד משירי החול והיין) ראו למשל כאן https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8730.
ושלישית, כפי שכבר כתבו כאן היכולת להיות ת"ח ובעלי דרגה רוחנית גבוהה לא עמדה בסתירה לחשיפה ואף עיסוק במה שנחשב אז כתרבות המקובלת (ומצינו כעין זה גם בדורות מאוחרים יותר ע"ע מחזותיו ושיריו של רמח"ל, ואולי אף מעין בבואה דבבואה לכך בדורנו - חיבתו ומומחיותו של הגרע"י זצ"ל במוזיקה הערבית ובשיריהם של אום כלתום ופריד אל אטרש וחבריהם).

למען שלמות הדברים אצרף את הקובץ החדש [יחסית] של שירי ריה"ל ושם במבוא גם על שירת החול שלו