פורום אוצר החכמה

לומד_בישיבה כתב:--
על מאמרו של הרב איש ספר שפתיים ישק, מה שהפריע לי קצת זה ההתפעלות מההספקים שלו, וכלשונו, אבל הספקיו מדהימים ברוחבם ובהיקפם. לדעתי קצת נסחף בזה, כבר ראינו הספקים כאלו בגיל 67.

פרץ מוצקין כתב:יש הבדל בין להצדיק את ההתנגדות של הגר"א, שזה עשה אליאך.

לומד_בישיבה כתב:לעילוי נשמתו, כאשר עתה הוא רואה את האמת, לו היה בכוחי הייתי גם מסיר כמה וכמה מאמרים שכתב באתר, ובטוחני שזהו רצונו עתה, איני רוצה לתת דוגמאות, אך אני מכיר היטב את מאמריו והיה נתפס על קוצו של יו"ד לעשות איחוכא ואיטלולא מסיפורים שונים אשר באמת התרחשו. בזמנו כתבתי לו כמה וכמה פעמים להעמידו על טעותו אך הוא עמד בשלו.

וידוע שהסטייפלער זי"ע היה מספר לבנו הגר"ח שליט"א בשבת אחר הצהרים סיפורי צדיקים, כאשר היה מקדים ואומר איני בטוח שזה נכון אך הם מביאים ליראת שמים.

יש עניין בסיפורי צדיקים גם אם אינם ממש אמיתיים, וראו יומן טולנא מה שאמר הפני מנחם ז"ל על הסיפורי צדיקים שהתפרסמו בהמודיע והם נמצאים באוצר.

בן ראובן כתב:"כתיבותיו הבזויות" על הגר"א מסתכמות בכך שלדבריו הגר"א בתמימותו נגרר אחרי בעלי מחלוקת שהציגו בפניו מצג שוא.

בעל התניא זי"ע כותב בדיוק את אותו הדבר.

צולניק כתב:

בן ראובן כתב:"כתיבותיו הבזויות" על הגר"א מסתכמות בכך שלדבריו הגר"א בתמימותו נגרר אחרי בעלי מחלוקת שהציגו בפניו מצג שוא.

בעל התניא זי"ע כותב בדיוק את אותו הדבר.

אם היה מסתכם בזה אולי החרשנו, אך כתיבתו הבזויה על הגר"א היא שהגר"א קיבל מדי חודש מקופת הקהילה סכום עצום, ומשום כך היה מחויב להסכים עם העסקנים בכל מאבקיהם [עפ"ל].

צמחיוסיפון כתב:הוא גם הוכיח את דבריו... ויש לו חבר, בדמות האדמו"ר מסאטמר שנטילת מעות מהשלטון מסמא עיני חכמים.

צמחיוסיפון כתב:הוא גם הוכיח את דבריו... ויש לו חבר, בדמות האדמו"ר מסאטמר שנטילת מעות מהשלטון מסמא עיני חכמים.

לייטנר כתב:

לומד_בישיבה כתב:עוד אבקש לציין, שמרן בעל הבית ישראל זי"ע היה בקי בספרי ירושלים של מעלה, וכאשר היה מתעורר אצלו ספק היה שולח לקרוא למחבר לדעת מהו מקורו, ופעמים רבות שהיה פוסל סיפורים שונים וקבע שלא לפרסמם, כמו, הסיפור שתמונתו של רב יהודה אסאד ז"ל צוייר לאחר פטירתו. ודי בזה.

אם רצית לציין את אמינותו של הספר, דבריך הם שטר מזוייף מתוכו.
עם כל ייחוס החשיבות לספר הנ"ל, עדיין הב"י הגדיר חלק מהסיפורים האלה כפסולים.

מדרכי החסידות הוא שלא לנטות מדרך ההלכה ימין ושמאל, להזהר עד קצה האחרון אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לבטל את השכל אל ההלכה ורצון ה` שאינו משתנה - בקיצור: מ`דארף זיין פרום. מאידך גיסא הכל יודעים כי החסידים לא גרסו את ה"פרומקייט", וה"פרומער מתנגד" הי` לגנאי. מה פשר הדבר?
מובן שהחילוק בין חסידישע פרומקייט ומתנגדישע, מתבטא בגמישותו ופקחותו של החסיד, לעומת המתנגד הנוהג בטמטום מרובע והולך עם הראש בקיר - מתוך הרגשה שהוא עושה בדיוק מה שנצטווה לעשות, ללא התחכמויות חסידיות.
ולכן לא יעלה בדעתו של המתנגד לאחר את זמן התפלה כפי שלא יעלה בדעתו לאכול מצה בסוכות. הוא יקום ויעמוד להתפלל מיד בקומו משנתו, ח"ו לא ילמד קודם התפלה כדי שתהא סמוכה למטתו, ולא יבטל תפלה בציבור אפילו אם לשם כך יצטרך לוותר על טבילת עזרא. ואם מן המהדרין הוא המשכימים ל"ותיקין", הרי שתפלתו תהי` בתכלית השלימות ההלכתית כשיעמוד לשמו"ע ושעון בידו לקבוע מתי בדיוק יתחיל בתפלה.
באים החסידים והופכים את הקערה על פיה: לומדים וטובלים קודם התפלה - אפילו אם יאלצו בשל כך להתפלל אח"כ ביחידות, אוכלים קודם התפלה אפילו אם ה"תענית" הקלה לא תזיק לבריאותם, ולבסוף אפילו מאחרים תפלתם אחר הזמן שנקבע בדברי חז"ל והשו"ע וברצונו וחכמתו של הקב"ה שאינו משתנה!
וכל כך למה? כדי לקיים את רצונו של הקב"ה! אמנם כל צעדיו של המתנגד ספורים ומדודים ומכוונים לדברי הש"ס והפוסקים ולדברי הבורא ית` עצמו, אבל החסידים שואפים לקיים את רצונו של הקב"ה ולא את דבריו. ובלשון משפטית: קיום רוחו של החוק עדיפה על קיום לשונו. החסידים משוכנעים כי רצונו הפנימי של הקב"ה הוא שהתפלה תהי` ע"ד ואשפוך את נפשי וכד`, וכדי להגיע לכך הם מוכנים לעבור אפילו על הלכות מפורשות, ללמוד, להאריך בהכנות, לאכול - והעיקר שתהא זו תפלה אמיתית, גם אם אינה בזמן וגם אם לשון החוק מעדיפה את התפלה המיכנית והמדוקדקת על תפלה שאינה עומדת בקריטריונים הברורים של ההלכה.
זו דוגמה אחת מני רבות שבה החסיד שופט בשכלו כי עליו לנטות מן ההלכה הפסוקה כדי לקיים את רצון בוראו. אותו חסיד גם יתן צדקה יותר מאשר מותר לו ע"פ לשון ההלכה, יהי` מוכן לעבור על שבות דרבנן כדי לזכות במצוה (כידוע מר"ז ווילענקיס - מחסידי אדמוה"ז - שנסע בסוסו ועגלתו אחר התקדש ליל ראש-השנה כדי שיגיע למקום ישוב וישמע קול שופר), ומאידך גיסא יוכל לבטל תלמוד-תורה ומצוה כדי שלא יראוהו עוסק בהן ויכבדוהו (או שרצונו שיזלזלוהו), ויוכל לעבור איסור דאורייתא למען כבוד שמו - ככל הני עבירות לשמן שבדברי חז"ל, וכאותו א` מאנ"ש שהרים מהקרקע בש"ק דף סידור וטלטלו אמות רבות ברשות הרבים דאורייתא, כדי ששמו הק` לא יהא מונח בבזיון

איש_ספר כתב:אומרים בשם האדמו"ר האמצעי, שפעם בא אליו איש שבא על הערווה והוליד ממנה ממזרים, ועשה תשובה, וכ"כ בכה מעמקי נפשו, עד שתשובתו הגיע לדרגה של תשובה עילאה ומתו כל הממזרים.

כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה, אשר בכחו ויכלתו מהם, הבורא מקל עליו תשובתו, ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו, וישים לו מוצא קרוב מחטאו וירחיב אמתלאתו בו. ואם יהיה משער העריות, אשר זכרנו במי שהוליד מאסורה, יכרית הבורא את זרעו,