מויקי:
בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת תרל"ט - 1879, בעיירה קושכין שליד קוברין לאחר פטירת אביו ששמו היה פסח, ונקרא על שמו. אביו היה מבני משפחתו של רבי משה מקוברין. אמו הייתה נכדתו של הרב פנחס מיכאל גרויסלייט, הרב של אנטופול, ובילדותה גדלה אצלו. גם לאחר שהתאלמנה נסעה עם ילדיה להתגורר אצלו.
בנו של ר' פנחס מיכאל (שהיה דוד סבו של הרב פרוסקין) נהה אחר תנועת ההשכלה. הוא נסע לפריז ונעשה פרופסור לפילוסופיה. לאחר שהוריו נפטרו ראה שאחייניתו חיה בעוני רב עם ילדיה והציע לקחת את ילדיה לפריז כדי שיחיו בתנאים מרווחים. האם הסכימה והדוד לקח אתו שני בנים ובת, למעט פסח שהיה קטן מדי. לאחר כמה שנים הגיע שוב הדוד לליטא כדי להשתתף במשלחת אל הצאר, כדי לבטל גזירה נגד היהודים. הוא הציע לקחת אתו גם את פסח, שהיה כבן שמונה. האם הסכימה, אך הילד סירב בתוקף באמרו שעליו ללמוד בחדר ובישיבה. הדוד לא קיים את הבטחתו לגדל את הילדים באווירה דתית. לאחר עשרות שנים פגש הרב פרוסקין את שני אחיו ונזקק למתורגמן כדי לשוחח עמם. בעתונות הצרפתית השוו את הפגישה לפגישה בין יוסף ואחיו.
למד אצל החפץ חיים בישיבת ראדין ואצל הרב נתן צבי פינקל בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. היה אחד מארבעה-עשר התלמידים ששלח הרב פינקל כדי להקים את ישיבת סלוצק, בראשות הרב איסר זלמן מלצר. למד גם אצל הרב שמחה זיסל זיו מקלם ב"תלמוד תורה" בקלם במשך למעלה משנה.
בישיבות בלט ביראת שמים ודקדוק במצוות. בישיבת ראדין למד בתנאים קשים ובחרפת רעב ולא החליף את בגדיו. הוא נענה להפצרות חבריו לנסוע לבית אחותו הנשואה בפריז. הוא התקבל שם בחביבות וגיסו היה מוכן לתמוך בו כלכלית אם יעבור ללמוד בגימנסיה. פסח עזב את ביתם ולא הסכים להיפגש יותר עם אחותו וגיסו כל חייו.
ברבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשא לאישה את ציפורה בת ר' זאב וולף ליפשיץ מלאישין. כדי לפרנס את משפחתו עסק בשמירת פרדסים ובמסחר. בהמשך שימש במשך תקופה קצרה כמגיד שיעור בישיבה הקטנה בפינסק שהקים הרב דוד פרידמן, שהיה קרוב משפחתו. הרב מלצר ביקשו לשמש כמנהל רוחני ומשגיח בישיבת סלוצק. בתחילה סירב, עד שאחד מבניו חלה מאוד, והוא נדר נדר שאם יחלים יקדיש כל זמנו לתורה. כשהחלים בנו הגיע לסלוצק. באותה תקופה ביקר לעתים קרובות את הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק ולמד את שיטת הלימוד המיוחדת שלו.
מסופר כי באותה תקופה עדיין לא היה גדול כל כך בתורה, ופעם העיר הערה למדנית שתלמידים מובחרים התייחסו אליה בגיחוך. הוא הצטער על כך ובכה בכי מר עד שנרדם. בחלום נאמר לו שהקב"ה יעזור לו לפתוח את שכלו ללימוד ושיתחיל ללמוד בעיון את מסכת בבא קמא שלומדים בישיבה. לאחר שהתעורר מהחלום והחל ללמוד בעיון את המסכת, ראה שכך אכן קרה (מובא במאמרו של אהרן סורסקי שבקישורים החיצוניים). עם הזמן התפרסם בלימודו והחל להעביר בישיבה שיעורים שמשכו אליהם תלמידים רבים.
לאחר מכן החל לכהן כראש ישיבה בשקלוב, ועל תלמידיו נמנה הרב משה פיינשטיין שראה בו את רבו המובהק. בהמלצת הרב חיים מבריסק נבחר לכהן כרבה של אמצ'יסלב שבמחוז מוהילב ברוסיה הלבנה וגם שם הקים ישיבה שלא פסקה מתלמודה גם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. כמו כן הקים שם תלמוד תורה שבו למדו כ-90 ילדים.
בעקבות עליית הקומוניסטים לשלטון ברח לקוברין ובשנת תרפ"ג הקים את "בית אולפנא רבתא דקוברין" שכלל ישיבה גבוהה ששכנה בבית המדרש "חיי אדם", וישיבה קטנה ששכנה בשטיבל של החסידים במקום. מתרפ"ד כיהן גם כרב המקום. בתר"ץ נסע לארצות הברית כדי לאסוף תרומות למוסדותיו. כמשגיח בישיבתו מונה הרב יוסף לייב ננדיק, מגדולי תלמידי הסבא מקלם. לאחר שבתרצ"ו עבר הרב ננדיק לישיבת קלצק, החליפו בתפקיד בנו של הרב פסח, הרב אברהם. כר"מים נוספים מונו בנו הרב נתן-נטע וחתנו הרב שלמה מאטות. שיעוריו של הרב פרוסקין הצטיינו בבהירות ובעמקות והתבססו על שיטת הרב חיים מבריסק.
כשעלתה הצעה להקים ישיבה מרכזית בארץ ישראל המליץ הרב חיים מבריסק להעמיד בראשות הישיבה את הרב פרוסקין, שהיה אז אברך צעיר. היוזמה לא התממשה. שנים לאחר מכן כשנועץ משה בלוי ברב חיים עוזר גרודזינסקי לגבי מועמד לרבנות העדה החרדית בירושלים, הציע הרב גרודזינסקי גם את הרב פרוסקין.
פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד ליחסו האישי הרך בדרך כלל, היה תקיף בעניינים ציבוריים. בתרפ"ה השתתף במשלחת רבנים שבאו אל ה"חפץ חיים" שהתכוון לעלות לארץ ישראל, במטרה לשכנעו שלא לעזוב. במשלחת השתתפו עמו הרב ברוך דב ליבוביץ, הרב אלחנן בונם וסרמן, הרב אליעזר יהודה פינקל והרב ירוחם ליבוביץ. בסופו של דבר בגלל מחלת רעייתו התבטלה עליית החפץ חיים.
בקוברין עודד את הורי ילדי ה"חדר" לשלוח את בניהם לישיבה קטנה לאחר תום לימודיהם ב"חדר". לאחר שמונה לרב העיירה פעל להקמת מוסדות חינוך נוספים כמו "בית יעקב" לבנות. כשהוקם בית ספר חילוני של רשת "תרבות" נלחם בו. הצטרף לפעילות אגודת ישראל והשתתף בכינוסיה הגדולים.
פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלה לאחר פטירת רעייתו בי"א בחשוון תרצ"ט. נפטר בדיוק במלאת שנה לפטירתה בי"א חשון ת"ש- אוקטובר 1939, כחודשיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.
ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב אברהם פרוסקין - היגר לארצות הברית וכיהן כראש ישיבת רבי חיים ברלין. נפטר בט' באלול תשכ"ז.
הרב נתן-נטע פרוסקין - נפטר בחיי אביו, בכסלו תרצ"ה. חתן רבי גדליה טיקוצ'ינסקי [הח"ח מביאלסטוק]
viewtopic.php?f=19&t=11978&p=307289#p112859הרב יהודה פרוסקין - חתן הרב משה רוזנשטיין, מנהל רוחני של ישיבת לומז'ה. נספה בשואה.
אשת הרב שלמה מאטות שנספה בשואה.
אשת הרב ישראל וייכנברוד.
רבקה, אשת הרב חיים דב זוכובסקי, משגיח בישיבת סלובודקה (קובנה) ובישיבת לומז'ה בפתח תקווה. בנם הוא הרב נתן צבי זוכובסקי מראשי ישיבת גאון יעקב, חבר ועדת הרבנים של דגל התורה ומראשי הוועדה הרוחנית של יתד נאמן.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו ניצלו מאבדון בשואה בידי בנו הרב אברהם. חלקם יצאו לאור בשני חיבורים:
חידושי מרן רבי פסח פרוסקין מקוברין זצ"ל - על מסכתות מסדר נשים ונזיקין. יצא לאור בידי נכדו הרב נתן זוכובסקי.
שעורי מרן ר' פסח מקוברין - שיעורים שהועברו בישיבת קוברין בשני כרכים, בהוצאת משפחתו, בני ברק תשכ"ט-תשל"ב. החלק הראשון כולל שיעורים על מסכתות יבמות, כתובות, נדרים וגיטין וקידושין, מסדר נשים, והחלק השני כולל שיעורים על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא ועל עניינים שונים מסדר מועד. יצא בדפוס צילום בתשמ"ט עם הוספות.
קונטרס שחיבר על הלכות שבת ושגגות נספח לחלק ההלכתי של זבד טוב: בהלכה ומוסר מאת חתנו, חיים דב זוכובסקי, ירושלים תשי"ח.