רבי פסח פרוסקין
פורסם: ג' יוני 09, 2015 2:36 am
בהקדמה לאגרות משה חלק ח'
אבקש לדעת יותר פרטים מה היו חילוקי הדעות, כמדומני שראיתי פעם כתוב שהיתה ע"ד שמירת צביונה של הישיבה מהשפעות מתנועת המוסר, אבל אני כותב בזהירות כיון שאיני זוכר
סורסקי מביא בכ"מ על גילוי שמיימי שהיווה תפנית חדה בכישוריו של הגר"פ, מעניין לדעת מה היתה דעתו של הגרמ"פ - שהכירו אחרי הטרנפורמציה העל-טבעית - על אגדה זו. סורסקי גם מביא שהחזו"א העלה את דמותו של הגר"פ על נס בתור מי שהצליח רק בזכות כח רצונו למרות כשרונותיו הפשוטים. אבל לגירסת הסיפור עם החזיון אין כל ערך חינוכי, שהרי מי זה פתי יתייגע בתקווה שייאצל עליו נשמת גאון בבחי' עיבור ובוודאי לא על גירסא זו דיבר החזו"א.
ומי יתן והרב מבני ציון וירושלים ידלה לנו מאוצרות שמועותיו הבלתי נדלים
בהיות רבנו בן שתים עשרה נתמנה הגר"ד זצ"ל להיות רב העיר סטראבין. באותו הפרק שלחו אביו לסלוצק ללמוד בישיבתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. רבגו למד שם אצל הגאון רבי פסח פרוסקין זצ"ל, שהשפיע הרבה על דרך לימודו של רבנו ועל סברותיו. הוא היחיד שרבנו כותב עליו בתשובותיו ששמע ממנו סברא שעל פיה הוא מוסיף ומחדש (בשלשה מקומות כותב רבנו בשמו סברא שיאוש באבדה אינו מטעם הפקר אלא שפוטר מהשבה, או"ח ח"א סימן קפ"ד, יו"ד ח"א סימן קכ"ה וסימן ק"נ). כמו כן השתתף רבנו בשיעוריו של הגרא"ז זצ"ל, שהכירו מאז.
בשנת תרס"ה, כשנתגלעה מחלוקת בין הגר"פ זצ"ל והנרא"ז זצ"ל, ביקש הגר"פ לעזוב את הישיבה ולפתוח ישיבה אחרת, כשהוא לוקח את מי מתלמידיו שירצה ללכת אתו. כיוון שהגרא"ז התנגד לכך והם לא יכלו להשתוות ביניהם, פנו שני הגאונים אל הגאון רבי דוד זצ"ל לדון ביניהם. הוא פסק שהגר"פ יוכל לקחת אתו ששה תלמידים בלבד. הגר"פ זצ"ל עבר לשקלאוו ופתח שם ישיבה, כשבין ששת התלמידים שלקח היה הגר"מ שהיה אז בן שלש עשרה. בחנוכת הבית של הישיבה בשקלאוו היה אורח הכבוד לא אהחר מאשר הגרא"ז מלצר זצ"ל. רבנו התפעל כל ימיו מגדולת הרוח של גאון התורה שקיבל את פסק הדין ולא החזיק עוד קפידא ומחלוקת. רבנו נתכבד לומר שיעור בפתיחת הישיבה. שיעור זה נדפס - בשינויים מעטים בלבד - בדברות משה לבבא קמא חלק נ׳(ראה שם סימן בי). בשנות לימודיו בשקלאוו התגורר רבנו בביתו של הגר"פ זצ"ל, כך שהיה במחיצתו ממש יום ולילה.
אבקש לדעת יותר פרטים מה היו חילוקי הדעות, כמדומני שראיתי פעם כתוב שהיתה ע"ד שמירת צביונה של הישיבה מהשפעות מתנועת המוסר, אבל אני כותב בזהירות כיון שאיני זוכר
סורסקי מביא בכ"מ על גילוי שמיימי שהיווה תפנית חדה בכישוריו של הגר"פ, מעניין לדעת מה היתה דעתו של הגרמ"פ - שהכירו אחרי הטרנפורמציה העל-טבעית - על אגדה זו. סורסקי גם מביא שהחזו"א העלה את דמותו של הגר"פ על נס בתור מי שהצליח רק בזכות כח רצונו למרות כשרונותיו הפשוטים. אבל לגירסת הסיפור עם החזיון אין כל ערך חינוכי, שהרי מי זה פתי יתייגע בתקווה שייאצל עליו נשמת גאון בבחי' עיבור ובוודאי לא על גירסא זו דיבר החזו"א.
ומי יתן והרב מבני ציון וירושלים ידלה לנו מאוצרות שמועותיו הבלתי נדלים