פורום אוצר החכמה

חכם באשי כתב:כדומני, שגם לדעת הגר"א, אין זה אלא ממידת חסידות (בתוך הבית, עכ"פ).
ואם ברצונך להקיף את הענין, ראה נא בספרו של א' זימר, 'עולם כמנהגו נוהג' שהקדיש לענין מאמר רחב.

מיימונד כתב:אב"ד ויניציא (חי בסביבות שנת ש"ס)
הוא מעיד בספרו שעשה מעשה והלך בגילוי ראש- ברחובות, כדעתו שכיסוי ראש הינה מדת חסידות לגמרי.
(ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סימן י"ב, התייחס אליו בצורה בלתי רגילה... בלשון המעטה, יעויין שם)
האם מישהו יודע על עוד מעשים מעין אלו?

חכם באשי כתב:ר' יהודה אריה די מודינא (=ריא"ם), אכן היה אישיות 'מעניינת', אך לא חריגה מהנוף האיטלקי של דורו ושל הדורות האחרונים.
דרך אגב, הידעת כי הרמח"ל כתב 'מחזות'? שם ספר המחזות הוא "מעשה שמשון" אותו הוציא בגיל 17

ריא"ם לא היה הראשון שיצא נגד הזוהר, קדמו לו. ידוע, ומעט מהם נזכרים בספר ארי נוהם
ודרך אגב, הוא לא רק יצא נגד הזוהר, אלא נגד תורת הקבלה בכללותה, ואף בזה קדמוהו. כנ"ל, ואכמ"ל, ודו"ק
ואין להאריך וכו'. ודוק.

איש_ספר כתב:ריא"מ בהחלט היה נוף חריג גם בין רבני איטליה, וסמי מכאן עוון הקלפים והתנגדות לקבלה ! שהרי כיום יודעים בבירור גמור שהוא גם השואל שבספר קול סכל, וממילא ההערכה אליו משתנה לגמרי. וח"ו להסיק ממנו ומליבו העקוב והתועה על רבני איטליה שבזמנו ולא כ"ש שאין להזכירו בנשימה אחת עם הרמח"ל. ולאט לך חכם באשי בקביעותיך.
[שמעתי בלחישה שהגר"ש פישר 'אסף עליו חומר רב' ואין בקי ממנו בלהכיר את מכלול אישיותו של ריא"מ, ודעתו עליו בעקבות כך חריפה ביותר].
לגבי החיד"א, הן כבר נודע כי המעשה שהביא שם כביכול חזר בו ריא"מ ביקורתו על הגלגול, בשמועת שווא יסודה. ראה לאחרונה קובץ עץ חיים ד', מאמרו של ר"ב דבליצקי, ושם מכתב החסיד ר"ש אבוהב לרמ"ז כנגדו. (שם הובאו גם דברי רמח"ל ממש"כ לרבו ר"י באסן אודות ריא"מ: ראה כ"ת עד היכן מגיע פרי המר של זה האיש שאפילו בין הגויים נתפשט ארסו).
[ענין הגילוי ראש הוזכר גם בביקורת על ר' אהרן ווירמש וראה מאמרו של רי"ש שפיגל בירושתנו].

איש_ספר כתב:מימונד, מאז אייזנשטיין והחידושים שאסף באוצרותיו, זרמו מים רבים בירדן.
סיכום הפרשה תוכל למצוא בספר אריה ישאג, קובץ מחקרים שהוקדש לריא"מ ופעלו. הוצאת מאגנס.

איש_ספר כתב:לפני כן התפרסם מאמר של איזה גברת בתרביץ, יש לי אולי אפשרות להעלות אותו אבל ההוא משנה אחרונה יותר.
דא"ג הגה"צ רי"מ חרל"פ היה משמיט ביוכ"ק את פיוטו של ריא"מ יום זה יהי משקל. וכו'.
לאחרונה עלתה לאוצר המקוון האוטביוגרפיה שלו בהוצאת ד' קארפי, גם זה לא עושה לו שירות מי יודע מה וד"ל. (עד כדי כך שפלוני דחק עצמו יותר מדאי לטפול עליה חשד לזיוף).

כי היו היה האיש [ר' יהודה אריה ממודינה] אדם הפכפך, המתהפך בדיעותיו כחומר חותם, מנהל מלחמות נגד רבני וגדולי עירו בצורה לא פחותה ממלחמת המשכילים נגד רבני דורם, ולא בעיני אחד היה מוחזק ככופר, והנראה מכפי עדות עצמו הלך בלי כובע על הראש ברחובות קריה (יעוי' זקנ"י שם סי' כ"א. ובתוך המשך דבריו שם כותב כי דברי רז"ל צריך להבינם כפי המקום והזמן והאדם,,, כי אין קץ לדברים שמצינו להם ז"ל אסורים שנעשו מותרים בחילוף הזמן והמקום, ויאמר נא ישראל הלשכזה רב - פוסק יקרא) לעג מהאוסרים משחק כדור רגל בשבת (שם סי' כ"ב), וכל ימיו עד זקנה ושיבה היה משחק בקוביא ולא היה יכול בשום פנים להגמל מזה הגם שהיה מפסיד סכומים עצומים והדבר גרם להפרעת חיי המשפחה שלו (יעוין מדברי עצמו בזה בספרו חיי יהודה). חיבר ספרים נגד חכמת הקבלה והזוה"ק ועוד, למד ולימד להתחבר עם הנוצרים וכומריהם, הטיף למיזוג חכמת ישראל וחכמת יון (יעוין בספרו שם ומהמובא והמצוטט במבוא לספר זקני יהודה) זלזל בדיני ומנהגי ישראל תוך כדי הטפתו מידעו על צורך השמירה עליהם [יעוין בספרו חיי יהודה שם שכותב שהגם שצר לו על עשותם כל זה בימי בין המצרים אשר חובה עלינו להיות מצרים ודואגים על חורבן בית קדשנו והעיר אשר נראה בה ה', עם כל זאת הוא מבקש ממנו שיהי לרצון לפניו להודיעו מתי יהיה זאת ולהמציא גם לו מקום שמה שיוכל גם הוא לבוא ולראות. ובמקו"א שם הוא מעיד על עצמו וכותב, שביום י"ז בתמוז שחמשה דברים אירעו בו לישראל רעים וחטאים, נכנסה בו רוח שטות ושחק בקוביא והפסיד וגו' כיעו"ש]. ואם כן לאיש חכם אשר כל אלה דברים גרועים לו, היש להתחשב עם פסקי הלכות שכותב כביכול ככל העולה על רוחו? והאם אין תורתו כתורתו של דואג שהיא מן השפה ולחוץ? על כן לא מעלה ולא מוריד כלל ממ"ש בזקני יהודה בתשו' שם אשר למעשה חכמי עירו התנגדו לו, על כך בחריפות, ובראשם הגאונים הבעל גדולי תרומה והבעל דבר שמואל ז"ל. (יעו"ש במבוא הספר). ובמקומות אחרים אין ללמוד מדבריו ומפסקיו, כי אם כאשר נוכחים לדעת באמיתות הדברים כשלעצמם, וכולי האי ואולי. ואין להאריך בכאן יותר.

אוצר החכמה כתב:סתם מעניין שגם התומכים בו כאן קוראים לספרו קול סכל
כידוע ספרו נקרא קול שחל והשם קול סכל הוא כינוי גנאי שקראו לו כנכתב באגרות רמח"ל

מיימונד כתב:אב"ד ויניציא (חי בסביבות שנת ש"ס)
הוא מעיד בספרו שעשה מעשה והלך בגילוי ראש- ברחובות, כדעתו שכיסוי ראש הינה מדת חסידות לגמרי.
(ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סימן י"ב, התייחס אליו בצורה בלתי רגילה... בלשון המעטה, יעויין שם)
האם מישהו יודע על עוד מעשים מעין אלו?

אתנחתא כתב:גם עיינתי באריה ישאג וה"הוכחות" ה"מדעית" וה"ההשוואות" בין ספריו אחרים כמו צמח צדק לבין קול סכל שאמורים למתוח קו ישיר או פתלתול ביניהם - הם דברי הבל ודברי סכלות ממש. (יש לכותב שם הגדרות על סגנון הקרנבלי וכו' כביכול של הנ"ל מיוסד על ספר צמח צדק שהם פשוט דבר זבל - הלכתי וקראתי בעצמי את ספר צמח צדק ולא ראיתי מאומה מדברי הכותב אלא חלומות שחלמו חולמים כדרכם של רוב דברי אקדמיה בימינו, וכאשר אתה קורא אצל הנ"ל זה נראים דברים ביזאריים אך הצצה פשוטה בפנים ואתה מגלה שלא מניה ולא מקצתיה סתם סיפור פשוט שכמותם מצוי באלפי ספרים וזה עיוות ממדריגה ראשונה). איני יודע בעצמי אם כתב או לאו, אל ההוכחות מנה"ל וכיוצא בהם - אין לסמוך עליהם כלל. (יש לציין שניכר מגמה אצל רבים וטובים להרבות בפשעיו ביומניו בגלל שכתב ארי נוהם, לעומת זאת אחרים שהיו מקובלים (מלשון קבלה) ומקובלים אצל האומה, מכסים על דברים תמוהים שאצלם ומקיימים כבוד ה' הסתר דבר (ואכן בצדק), וכך לא ייעשה - אעפ"י שזה דרך קלה להגן על הקבלה וד"ל)

איש_ספר כתב:הכל טוב ויפה, אבל סברא מושכלת היא, שאם אדם מביא לבית הדפוס חיבור ומספר בהקדמתו כי הוא נכתב ע"י חכם פלוני במקום פלוני, ואנו מוצאים כי כי אין החיבור יכול להיות מתאים לחכם למקום ולזמן שיחס להם את החיבור, הרי אין לנו להרחיק לכת ולחפש את הכותב מעבר לים, ומן הסתם המביא לבית הדפוס הוא הוא המחבר. ויש דוגמאות רבות לכך.

איש_ספר כתב:וכ"ז נכון כאשר הסיפור של המו"ל עצמו מתברר כמי שאין לו אחיזה במציאות, אך פעמים שהמו"ל מתעסק בכת"י מזויף בלא ידיעה את אשר תח"י, ומשכך אין לטפול עליו אשמת הזיוף, ודוגמא מובהקת לכך הוא ספר האשכול של הצב"א.

איש_ספר כתב:ידעתי שזה יקפיץ אותך. לענ"ד אחר המחילה, אין לך מספיק הכרות לא עם הסיפור של האשכול ובעיקר לא עם דמותו של הרב צב"א.
אגב נכדו, רנ"א בספרו שומרי משמרת הקדש הקדיש פרק לפרשה, ושם הביא גם דעות החוקרים שזכרתי המסירים את אשמת הזיוף מהצב"א, אלא שנכשל שם בכשלון מצער מאד. ברח מן הדוב ופגע בארי. (שמעתי ממנו שהגר"ש אויערבך סיפר לו שכאשר קיבל ממנו את הספר פשפש בו מיד למצוא איך צלח את פרשת האשכול, ומשקרא את הדברים שבחו על אומץ ליבו).