ויקיפדיה בערכו:הרב שמחה זליג ריגר (כ' באדר ה'תרכ"ד, 1864 - ד' בחשון ה'תש"ג, 1942), רב, דיין ומורה הוראה בבריסק שבליטא.
שמחה זליג ריגר נולד בנובהרדוק לאביו שהיה מנכבדי העיר וסוחריה, ועם זאת היה תלמיד חכם ואדם בעל שיעור קומה תורנית. בשנת ה'תרל"ד (1874) עברה משפחתו להתגורר בבריסק, שם למד רבי שמחה אצל רבי יהושע לייב דיסקין. עוד בהיותו נער התקבל כתלמיד מן המנין בישיבת וולוז'ין, והיה לתלמידו של המשנה לראש הישיבה רבי חיים מבריסק. לאחר שנפטר אביו של רבי חיים מבריסק, וקהילת בריסק בקשה מרבי חיים שימלא את מקומו, ניאות לבקשתם בתנאי שרבי שמחה זליג ימונה למורה הוראה ולדיין ויהיה אחראי על כל ענייני פסיקת ההלכות בעיר, וידון במקומו בסכסוכים שיתעוררו בקהילה היהודית בעיר (זאת כנראה משום שרבי חיים השתדל להימנע מפסיקת הלכה ומדיינות). גם אחר פטירת רבי חיים ומינויו של בנו רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק תחתיו, המשיך רבי שמחה זליג להיות המורה הוראה והדיין של בריסק.
רבי שמחה זליג התייחד מבין תלמידי ישיבת וולוז'ין בכך שלא עסק בסדר הלימוד הרגיל בישיבה, כלומר בבירור סוגיות שבתלמוד שעיקרן תאוריה ולא מעשה, אלא עסק בלימוד ההלכה הפסוקה. כבר בישיבה התפרסם כבקי ובר סמכא בעניינים ההלכתים מסובכים. יכולת הפסיקה שלו הייתה מדהימה, תוך דקות ספורות היה יכול להספיק לענות עשרות תשובות בעניינים מורכבים[1]. פעם אמר עליו רבי חיים: במקצוע ההוראה רבי שמחה זליג הוא חד בדרא (יחיד בדורו)!. ההערכה אליו גברה בעקבות מקרה בו הכריז ברבים כי טעה במקרה מסוים של פסיקת הלכה.
מלבד מצוינותו בשדה ההלכה, היה רבי שמחה זליג מיוחד גם ביראת שמים ובצדקות. תפלתו היומיומית הייתה סוערת ונרגשת וכולו היה כאש בוערת. גם בשעה שהיה מורה הוארה היה אחוז פחד וחרדה לבל יטעה, ואף את תלמידיו הדריך שינהגו כך הם. גם מידותיו הטובות וליבו הרחום והשופע לזולת היו מן המפורסמים, והיה מקריב את כל כולו לעשיית צדקה וחסד. אחד מתלמידיו בבריסק היה הרב איסר יהודה אונטרמן, לימים הרב הראשי לישראל.
רבי שמחה זליג היה מתנגד חריף, ולא קיבל את גדלותם וסיפורי המופתים של האדמורי"ם החסידיים. למרות זאת, קיבל למשרות השוחטים בעיר דווקא אך ורק מעדות החסידים, כנראה בגלל מידת יראת שמים שהייתה בהם.
היה מהרבנים הראשונים שנתנו דעתם לסוגיית קו התאריך בהלכה, ודעתו הייתה כפי שסבר גם החזון איש לאחר מכן, אך דעתו בסוגיא זאת לא התקבלה בציבור.
הרב ריגר לא חיבר ספרים, אך בקבצים וספרים רבים נתפרסם מדברי תורתו וחכמתו. רבי חיים מבריסק, שבספרו אינו מזכיר כמעט את דברי האחרונים, כותב בשם רבי שמחה זליג בשלשה מקומות בספרו ומכנהו "ידידי הרש"ז"[2].
הרב ריגר נרצח בשואה יחד עם יהודי בריסק, בחודש חשון התש"ג (1942).
[עריכה] הערות שוליים^ מוריה, לט, עמוד יז, מכון ירושלים, ירושלים תשל"ו.
^ הלכות תפילין פרק א הלכה טו (קושיה בשמו), הלכות תרומות פרק א הלכה י (פירוש בשמו), הלכות ביאת מקדש פרק יג הלכה כא (תירוץ בשמו).
========
מאתר
ישיבה:איזהו דיין מומחה?
מעשה ברבי חיים מבריסק שחיפש דיין בבריסק וביקש מרבי חיים עוזר שישלח אליו דיין מומחה, תוך כדי הבהרה ש"מומחה" פירושו שיכול לומר "איני יודע".
רבי שמחה זליג ריגר, שהיה הראב"ד בבריסק, סיפר שפעם גילה לו רבי חיים מדוע לקחו להיות ראב"ד - כיון שיכול לומר "טעיתי" גם לאחר עשיית הדין
(הליכות רבי חיים).
יש ללמוד גם כיצד להשיב כשלא יודעים
אחד מבוגרי ישיבת "פוניבז'" אשר הוסמך להוראה מספר על פגישה מעניינת שהיתה לו בעניינו עם הרב מפוניבז': "אחרי שלמדתי טור ושו"ע כשלוש שנים ומחצה, ועברתי את כור המבחן אצל רבנים גדולים. הלכתי ובאתי אצל רבינו בבקשה שיאציל עלי ברכתו.
"אמר לי: 'למדת שלוש שנים ומחצה טור ושו"ע, כדי לדעת מה להשיב לשואלים כשהנך יודע את התשובה, אך עדיין לא למדת כיצד להשיב כשאינך יודע... לא אברכך כי-אם לאחר שתיכנס לחדר הסמוך ותשנן בדד לעצמך במו פיך מאה פעמים את המילים: 'איני יודע...'. רק אחרי שתרגיל לשונך לא בלבד להשיב תשובה לכל שאלה, אלא גם לומר איני יודע, אתן לך ברכתי שתצליח ברבנות...' "לעומת זאת סיפר פעם הרב בבדיחותא: מעשה ברב צעיר, שיצק מים על ידיו של המו"ץ הבריסקאי רבי שמחה זליג, והלך ממנו לישב על כסא הרבנות בעיירה אחת.
"והנה אירע מעשה שתיכף ביום בואו שאלו אותו שאלה חמורה בדיני איסור והיתר, ולא ידע מה להשיב, ואמר לבעלי-הבתים במילים פשוטות: 'אינני יודע!' עמדו בני העיירה, שחשבו כי אינו בקי בהוראה, ושילחו אותו מיד כלעומת שבא.
"כיון שחזר למקומו חברו עליו מכריו והקיפוהו כעכנאי בשאלות: מה זה עלה בדעתך לומר באזני בעלי-בתים פשוטים 'אינני יודע'. השיב: 'ראיתי גם שרבי שמחה זליג נוהג ככה'.
"צחקו לו: 'ואיך לא חשבת שיש הבדל בינו ובינך, הלא כשרבי שמחה זליג אומר 'אינני יודע' אף אחד אינו מאמין לו, ואילו כשאתה אומר - מאמינים גם מאמינים לך'..." ("הרב מפוניבז'")