פורום אוצר החכמה

מסופר על הרה"ק הרבי ר' פנחס מקאריץ זי"ע, שלעת זקנתו היה חלוש מאד ומוטל במיטה, עד שלרוב חולשתו לא יכל לשאת על גופו הדווי את המלבוש העליון. יום אחסיפור נורא ד קרה - מה שלא היה צריך להתרחש - והרה"ק גילה שהוא לבדו בביתו, ללא הגבאים ובני הבית, ורק אשה אחת היתה שם. מיד התגבר כארי וקפץ ממיטתו, ללא המלבוש העליון לגופו, וכך נמלט מן הבית וברח מחצר לחצר, להציל את נפשו מאיסור ייחוד, עד שמצאוהו יהודים ומיד ליווהו לביתו. העיזו מקורביו ושאלוהו: "רבי, לחרדה מה זו עושה, הלא הרבי הנו כה חלוש ובקושי עוד נשמתו בו, ומה לו כי יחרד לענין כזה". ענה הרה"ק: "דעו לכם כי בכחו של היצה"ר לחדש כנשר נעוריו של אדם לעשותו צעיר ובריא כאולם, ולכן חייב הייתי לנהוג כפי שנהגתי".
שאלתי, האם סיפור זה התרחש אצל ר"פ מקאריץ או שמא אצל המגיד מקוזניץ?
האם ידוע למישהו מקור לסיפור?

זכור לי מהמגיד מקוזניץ
ולא זכור לי מרבי פינחס מקוריץ
(וגם לא זכור לי שמסופר על רבי פינחס מקוריץ שהיה חלוש בסוף ימיו
(ויש בענין זה גם מהגר''י סלנטר במאורות הגדולים לר''א זייציק)
זיע''א

אודה למי שיכול לציין מקור לסיפור

המגיד מקאז'ניץ אכן היה חלוש, אך לא בסוף ימיו, כי כל ימיו חולשה ומכאובים. ומעולם לא שמעתי או קראתי אודותיו כזאת.
לגבי הרה"ק מקאריץ, לא ידועה העובדה שהיה חלוש.
בזכרוני שכן סופר אודות הרה"ק ר"א מטשערנאבל. ועל פי מה ששמעתי מדובר בזקנה, והפטיר: דער יצר הרע קען מיר געזונט מאכן, און איר יונג מאכן.

בחיפוש באוצר נמצא הסיפור גם על ר' זושא מאניפולי, הרה"ק מסטולין, ור' שמעון שקאפ.