מפורסם סיפורו של ר' משה פראגער, ר' מנדלי מפאבניץ הולך לטרבלינקה.
ראיתי מובא :
"כך נמסר עד-ראיה שברח מטרבלינקה, עד זה מספר כי בהיותו בטרבלינקה פגש באחד המשלוחים את הרב מפאביאניץ, הרב מנדל אלטר, שהיה אחיו של הרבי מגור ונשיא אגודת הרבנים בפולין. כשהרב שמע את הפקודה להתפשט ותפס במה הדברים אמורים, נטפל לאחד משומרי העזר היהודיים במחנה וביקש להביא לו קצת מים. "אני מבטיח לך עולם-הבא עבור זה" - התחנן לפניו הרב הישיש. הלה שהיה אכזר כלפי שאר היהודים לא היה יכול הפעם לנהוג כמנהגו ורץ להביא מים עבור הרב, בחשבו כי הוא רוצה לשתות לפני מותו. ברם המים היו נחוצים להרב אלטר לא כדי לשתות, כי אם למטרה נעלה ביותר. הוא רחץ ידיו לתפילתו האחרונה וקרא ליהודים המיואשים שניצבו סביבו: "יהודים, הבה ונאמר וידוי לפני המוות!" הרב פתח בתפילה וההמונים שעמדו ערומים למחצה אמרו אחריו. קמה יללה גדולה. הרוצחים הגרמנים נזעקו מכל עבר. "מה זה פה, בית-כנסת?" - צעק קצין הס"ס, הממונה הראשי על השמדת היהודים" --
(מתוך עדותו של הרב שמואל שרייבר מבראטיסלבה).
ואלו דברי הרב לפי שנרצח:
"- - שמעו נא אחים, בני ישראל, היודעים אתם לאן אנו הולכים? לדרך הקדומה של קידוש השם אנו הולכים. אברהם אבינו הוליך אחד מזרעו לעקידה ושניהם הלכו בשמחה ובהתלהבות. "וילכו שניהם יחדיו" - מלמד שהלכו בחדווה. ואנו, כשאנו הולכים כולנו אל העקידה, אבות על בנים, סבים על נכדיהם, אמהות וסבתות על כל משפחותיהם, ראשי העדה על כל קהילותיהם - מה גדול הרגע הזה! תנו דעתכם, יהודים יקרים, קדושים וטהורים, על מה מוליכים אותנו לעקידה? הלא השטן עצמו מכריז גלוי ומפורש, שרק אשמה אחת מצא בנו - את השם "ישראל". הרינו הולכים כולנו יחד לקדש את השם. אך לא בחפזון, יהודים. הנפשו רגע, אלה הם הרגעים האחרונים, הנה נקיים את המצוה של מסירות נפש על קדושת השם בכל שלימות כוונתה - -".
(מתוך הספר -ניצוצי גבורה" - עלילות קידוש השם בימינו, מאת משה- פראגר).
עד כאן.
הרי שבמקור של העד ראיה, אין את הנאום שנשא הרב הי"ד.
האם הכוונה שר' משה שמע גם את הנאום מפי עד הראיה?
מי זה ר' שמואל שרייבר מבראטיסלבה?
נכד החתם סופר?
או שאולי הנאום הזה הוא כבר ספרותי בלבד?