פורום אוצר החכמה

באשכולות סמוכים דנו באישיותו של הרב ר' יידל קולודצקי ראש הישיבה בישוב החדש, ובחיים התורניים בתל אביב. ישנה דמות מרתקת בהיסטוריה התל אביבית שקשורה לשני הנושאים הנ"ל: הגאון ר' דוד הלוי חדש זצ"ל אחיו של הגה"צ ר' מאיר -משגיח בישיבת חברון. היה עשרות שנים ר"מ ב"ישוב" ולפני כן היה מראשי כולל היכל התלמוד. בצעירותו למד ב"חברון" שבחברון (ודומני שהיה מניצולי הטבח בתרפ"ט). היה איש מעלה , ת"ח מופלג ו"למדן במוסר" (כלשונו). עניו וצנוע. היה מדבר בצורה גלויה על הרבה נושאים עם התלמידים גם בדברים שברומו של עולם. למשל כשלמדנו אצלו התאשפז כמה פעמים , וכשחזר היה מתאר את אמירת הוידוי שלו בבית החולים, היחס שלו למות " אני בז למלאך המות, צוחק לו בפנים" . פעם סיפר על "תימני זקן שבכה בבית חולים שהולך למות. אמרתי לו ממה אתה מפחד, תגיד וידוי, תעשה תשובה".

היה מתאר הרבה את חיי הישיבה בסלבודקה ובחברון. היה ממקבלי פניו של החזון איש בנמל תל אביב כשהגיע לארץ.
לפעמים לקראת שבת היה אומר מערכות שלמות במוסר על דרך סלבודקא. כל פעם הזכיר את הספורנו בתחילת קדושים שצריך "להדמות לו יתברך- מה אני קדוש אף אתה קדוש", והפליג למושגים של צלם אלקים , גדלות האדם. הרבה מהמושגים היו גבוהים בהרבה מערכנו בודאי בגילאים האלו ובאוירה שחיינו, אבל היתה תחושה של איש מורם מעם. פעם נשאל מה ההבדל בינו לבין אחיו ר' מאיר וע"ז השיב שר' מאיר הוא איש מוסרי והוא למדן במוסר.
בשבת שובה היה מקפיד לבוא לשמוע את דרשת הרב הראשי בגלל כבוד התורה .
סיפר לי קרוב משפחה שלמד בישוב בשנות הכ' ששניים ישבו בשיעור ותוך כדי השיעור קצת רבו ואחד נתן בעיטה מתחת לשלחן לחבירו. ר' דוד ראה זאת , ניגש לבועט ונתן לו סטירה "מבזה חבירו בפני תלמיד חכם הרי הוא אפיקורוס", אמר.
המשך אי"ה בהמשך

נפטר באייר -סיון תשל"ז.

בן ירושלים כתב:היחס שלו למות " אני בז למלאך המות, צוחק לו בפנים"

במילים אלו?!

לייטנר כתב:

בן ירושלים כתב:היחס שלו למות " אני בז למלאך המות, צוחק לו בפנים"

במילים אלו?!

ההמשך היה (וזה כבר לא ציטוט מדויק) שמי שממלא חובתו בעולמו אין לו ממה לפחד. הוא בסך הכל עובר דירה

היה מתיחס ברמז ל"מהפך" בשליטה ב"יישוב" כשר' יידל קיבל את השליטה כ"קודם המבול ואחר המבול". כששאלוהו איך שרד כ"כ הרבה זמן במקום (למרות שפה ושם קיצצו את כנפיו) השיב : מי ששוכב על הרצפה לא יכול ליפול יותר ...


כשהיה יוצא בצהריים מהישיבה היה סר לקיוסק קונה "מעריב" (של הימים ההם שהיה הרבה יותר צנוע), משליך את החלקים הפנימיים ונוטל עימו את עמודי החדשות. שאלוהו: הכיצד? השיב שבחתונתו סיכם עם אשתו הרבנית שהם לא מדברים ביניהם לשון הרע. וכדי שיהיו נושאי שיחה הוא קונה את החדשות והם מדברים על "פוליטיק".
סיפר לנו שבשעה שהיה בכולל היכל התלמוד התייגע הרבה על עירובין (ואף אמר על זה "חבורות"), והיו לו 12 מערכות חשובות על המסכת.

כשלמד בסלבודקא היו הוא ואחיו צריכים לגשת לפני העמוד ביארצייט שלהם. נפלה עליהם אימתא דציבורא להתפלל בישיבה ועוד בפני ה"סבא". הלכו להתפלל בבית הכנסת עם הבעלי בתים,
כשהגיע המבחן שבדרך כלל היה אימתני בישוב, לבחורים הטובים היה אומר " תגיד" הוי אומר תגיד איזה חידוש והיה פוטר אותו מהמבחן.
כשנפטר נשלחנו כמה בחורים לביתו לאלמנה לסייע בהכנות להלויה. היא ישבה וחזרה כמה פעמים על כך שהוא היה מלאך "חייתי עם מלאך" "מעולם לא עשה שום דבר רע". וישבה ודאגה איך להודיע לקרובים, ואיך לדאוג שלא לצלצל לכאלה שיקחו את זה קשה מדי אלא לדאוג מי יודיע להם.

יש"כ מעלם לא שמעתי עליו, אבל נשמע נפלא וממיטב החינוך הסלבודקאי, האם אפשר לעלות עוד זיכרונות? אולי אפשר לעשות אשכול על כל בני ישיבת סלבודקה ובפרט בני תל אביב שהם חלוקים לעצמם אולי מפני ששימרו יותר את הניחוח.

מעט עליו פרסמה הרבנית אזרחי בספר על אביה.
זכורני שהביאה שם אמירה שבדמותו המוסרית היה ראוי שיהיה המשגיח במקום ר' מאיר, ור' מאיר בגדלותו התורנית היה ראוי להיות ר"מ.

אגב הסיפור עם מעריב.

אספר מה שבדידי הוה עובדא, והוא לקח גדול לחובת לימוד זכות.

היה יהודי אחד שכבר שחל"ח, איש צדיק וירא"ש אבל מעט מוזר ומהלך בצידי דרכים, נקרא לו ר' שמעון. אביו היה ממצויני וגדולי סלבודקא הכי ידועים בתקופת חברון, דברו בו נכבדות עם ראשי הישיבה אבל בסוף לקחו איזה גביר מהישוב החדש ולא אוסיף עוד כדי לא לתת רמזים נוספים.
כאמור ר' שמעון זה היה איש מעט מוזר, ויש שהפליגו בצדקותו, ואמרו בו שהוא סוג של צדיק נסתר....

ויהי היום ואני רואה את ר' שמעון מיודענו, נכנס לחנות ברמת גן גבול בני ברק, נוטל ז'ורנאל כל שהוא, (איני יודע מה שם החוברת אבל לא היה מדובר ב"דער אידשע שטראל" או כיו"ב,...) נכנס לחנות לקנותה, ובצאתו מדפדף לכאן ולכאן, תולש חלק מהחוברת ומשליכה לאשפה ואת השאר טומן במקטורנו.

כמובן שבאותו רגע בו ראיתי מראה מוזר זה, החלטתי ביני לעצמי, כי אין כאן צדיק לא נסתר נסתר ולא גלוי, אלא וכו'. ולא היה לי שום ספק בענין. המוזריות שלו קבלה מעתה אופי אחר ושונה לחלוטין...

לימים, נודעתי מה היה מעשיו של ר' שמעון באותו עיתון, וכמה מיהרתי לדון בעין רעה
ובכן אמו ע"ה, האריכה ימים שנים אחרי מות בעלה. היא התגוררה כאלמנה בגפה, ובנה היה טורח לבקרה בזמנים תכופים במסירות רבה בטורח נסיעה ארוכה וזמן יקר.
כדי להפיג את בדידותה היה לאשה בביתה מכשיר טלווזיה (כאמור היא לא הגיע מרקע תורני ולמרות שבעלה כיהן כרב היא הלכה בלא כיסוי ראש).
בנה זה, התבקש על ידה, להמציא לידה עיתון, בו מופיעים רשימות על התכניות המשודרות בערוצים השונים.
הוא קנה עבורה עיתון שבו התפרסמו בקביעות רשימות אלה, ובצדקותו לא חפץ להעביר לה את העיתון כמות שהוא על כל הכתבות המזוהמות שבו, ולפיכך תלש ממנו את הרשימות ואת השאר השליך לאשפה...

יש עליו מאמר באחד מכרכי בעין יהודית של י"ד סלמון.

בהלויתו שיצאה מה"ישוב" הספידו בבכי תמרורים אחיו ר' מאיר, היה קשה להבין , ובפרט שדומני שדבר ביידיש. אחר כך הרב אזרחי הספידו. מה שנשאר בזכרוני זו שאגתו "אוי פעטער פעטער"
בנו היחיד ר' יאיר היה ת"ח נכבד וראש כולל בבני ברק

היה בזמני בחור שרשם את שיחותיו. שמעתי שהוציא חוברת. אודה למי שיחכימנו בזה.

יעויין ספר "המאיר" (ספר זכרון לר' מאיר חדש), ח"א עמ' ריד ואילך, קונטרס דברים שבלב מאחיו ר' דוד, עם הקדמה מבן המחבר, קצת תולדותיו. נמצא באוצר.

היה חתן הרב בנימין שקוביצקי הצ"ל המגיד ממינסק

שמעתי מדודי התבטאות חריפה בשמו אודות מאמר חז"ל שאפילו רשעים שבישראל מלאים מצוות כרימון: ש"מ שאפשר להיות מלא מצוות כרימון ועדיין להיות רשע...

בחוברת 'עול בנעוריו' הביא אחד מבוגרי מחזור תשל"ז(בו נפטר הג"ר דוד זצ"ל),קטעים בעריכה שלו, מתוך הספדו של מו"ר ר' יידל זצ"ל על ר' דוד חדש שיצא לאור בחוברת סטנסיל לאחר פטירתו של ר' דוד. אני חושב שעל אף האריכות כדאי לקוראם, כדי להתרשם מעט מדמותו של אותו גאון וצדיק, שלצערי גם אני לא זכיתי להכירו.
בהמשך אביא דברים נוספים ששמעתי אודות ר' דוד, ממו"ר ר' יידל, שנים רבות אחרי פטירתו של ר' דוד. גם בתחילת האשכול על ר' יידל כתבתי על הערכתו הגדולה של ר' יידל אליו.

להלן הדברים הערוכים הנ"ל מתוך ההספד (בשינויים קלים):
"בנביא שמואל קונן דוד על מות יהונתן במלחמה "צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד...איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה",
ישנן מלחמות בהן נופל הגיבור, אך כולם מקווים שיקום גיבור אחר תחתיו ויקח את כלי המלחמה.
אך כאן מקונן דוד, שגם כלי המלחמה עצמם אבדו עם לכתו של יהונתן.
מהם אותם כלי המלחמה ששוב אין להם תחליף? בגרודנא היה מקובל בשם הגר"ש שקאפ, בפי' התפילה "ותן חלקנו בתורתך" שלכ"א יש את החלק המיוחד לו בתורה, וזהו החלק שכשאדם זוכה בו נאמר עליו הפס' "ובתורתו יהגה יומם ולילה".
כשאדם נלב"ע אובדים עימו גם הכלים המיוחדים לו, שאיתם יכל לקנות את חלקי התורה המיוחדים שלו. וכבר אי' ברמב"ן עה"פ "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" שוודאי גם ליעקב היתה מידת החסד, אלא שאצלו היה יסוד המידות ב'אמת', וכן וודאי שגם אברהם היה נוהג ב'אמת', אלא שאצלו היה יסוד הכל ב'חסד'. והיינו שלכ"א יש את חלקו המיוחד בעבודתו בצורה המיוחדת לו.
אי' במדרש(שה"ש רבה ו,ה) "כד דמיך ר' סימון בר זבדי על ר' אילא ואפטר עלוי 'והחכמה מאין תימצא'...ת"ח אם מת מי מביא לנו תמורתו, אנו שאבדנו את ר' סימון מהיכן נמצא כמוהו. אמר ר' לוי שבטים מציאה מצאו וכתיב 'ויצא ליבם ויחרדו', אנו שאבדנו את ר' סימון מהיכן אנו מוצאים תמורתו...יש כאן קינה על אבידת כלי המלחמה המיוחדים לר' סימון, לחלק המיוחד שלו בתורה שאבד ואין לו תחליף, הדא הוא דכתיב 'והחכמה מאין תימצא'.
התאספנו כאן בשעה 6:30, זו היא השעה שהייתי מחכה לך ר' דוד. בקיץ ובחורף, יש רוחות, אבל ר' דוד בא. עשרות שנים לא חיסר, תמיד מסודר. הולך בדרך ישרה בצידי דרכים, כולו סוד, כולו רז, כולו פלא. הכרנו רק את קצהו אבל ידענו שכולו סוד, בבחינת 'עיר קטנה ואנשים בה מעט..ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא'.
יגיעתו בתורה ובעבודה יצרה אצלו מידות נעלות ושיטות מיוחדות להתגבר על גאווה, על קנאה, על נקמה. אחת משיטותיו המיוחדות היתה: "מאי נפק"מ", ובאמירה זו פטר את כל ענייני הכבוד.
היה רגיל לומר 'אם שוכבים על הארץ לא נופלים'. ממילא אין איש יודע על גדלותו "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא'. כי בחכמתו הסתיר את גדלותו.
נעימות מיוחדת היתה לו לכ"א, תשומת לב לכל עובד. כל מי שדיבר איתו בלילה האחרון מספר על הנעימות המיוחדת בה נפרד ממנו ר' דוד, ואיך ה'שלום' שלו היה עם כ"כ הרבה אהבה. חכמתו היתה לא רק לתת לשני קיתון מים במדבר, אלא לתת זאת יום יום כל החיים.
על הנעימות הזו אנו מקוננים "נעמת לי מאד".
מה שאפיין את תורתו זו היא הצניעות, תמיד היה מדבר על 'הצנע לכת', בין בהלווית המת ובין בהכנסת כלה. היה מדגיש שגם בשיאה של הפרהסיא, בחתונה, אפשר להצניע את ה'אני' האישי.
ר' דוד שלח כסף לידיד שלו בסתר ע"י אחרים שיקנה חליפה, לאחר זמן אמר לו הידיד 'אני יכול לקנות חליפה ואתה לא'? וזאת היתה ההנאה שלו, להסתתר מהמקבל, שלא יידע מהצדקה שלו.
הגמ' בר"ה או' "יפתח בדורו כשמואל בדורו". יש דור שצריך את יפתח ויש דור שצריך את שמואל. הדור שלנו היה צריך את ר' דוד.
ממנו למדנו איך ללמוד תורה בכל המצבים. וכך אמרו חז"ל או' בתוספתא סוטה: "היו שני ארונות מהלכין אחד ארון קודש ואחד ארון של מת(יוסף), והיו כל עוברין ושבים אומרים..וכי אפשר לארון קודש להלך עם ארונו של מת? אמרו להם המת המוטל בארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון זה".
ןצריך להבין- הרי גם ארונות שאר שבטים היו עימהם במדבר, וכי הם לא קיימו את כל התורה? ומדוע רק ארונו של יוסף זכה לכך?
אלא י"ל שלשון "קיים זה" כמו שמצינו ב'קיום שטרות' פירושו הוכחה מזה על זה. יוסף הוכיח שאפשר ללמוד תורה בכל המצבים, בלי משפחה, במצרים, עם נסיונות, וזו הזכות שהיתה מגיעה לו שיקחו את ארונו להלך בצד ארון הברית, "קיים זה מה שכתוב בזה", שהוא עצמו היה הוכחה על קיום התורה בכל המצבים.
ר' דוד היה דמות של 'ביטחון', ומכח הביטחון הוא הצליח לעמוד לפני ניתוח, לומר וידוי, ולומר 'אני מוכן'.
במלחמת השחרור, נפלה פצצה ליד הפנימיה שלנו אז ברח' מונטיפיורי, ואני הפסקתי לבוא. בא אליי ר' דוד עם עשרה תלמידים ואמר לי: 'אם לא תמשיך לבוא, אני לא אתן לך יותר לומר פה שיעורים, ממה יש לפחד?'.
היה בעל מדריגה נפלאה של טהרה בלי להיות יוצא דופן, בלי להיות חריג. הוא היה אחד שאינו יודע מה יש(כביכול) בחיים.
'אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו'.
יצקתי מים ע"י ר' דוד ושימשתי אותו, ואני יכול לומר שאם הצלחנו לעשות מנערים צעירים, בני תורה, היה זה בזכות המלאך ה' שהיה בו.
עליו יכלנו להורות באצבע ולומר "כזה ראה וקדש". ולזה אין לנו תחליף, אין לנו את הדמות שלאורה נלך.
צר לי עליך אחי, נעמת לי מאד. ויאבדו כלי מלחמה.
נחכה לך יום יום ר' דוד- לבית החרושת שלך שייצר כלי מלחמה".

מה שנכון נכון כתב:יש עליו מאמר באחד מכרכי בעין יהודית של י"ד סלמון.

הרב יוחנן דוד סלומון זצ"ל למד גם הוא בהישוב (אח"כ ב'חברון' כמדומני), כך שמסתמא היה תלמידו.
אשמח אם תוכל למצוא את המאמר, ולעדכן אותנו באיזה כרך ועמוד הוא נמצא.

ישבב הסופר כתב:היה חתן הרב בנימין שקוביצקי הצ"ל המגיד ממינסק

ולפיכך גיסם של הג"ר נפתלי אב"ד גייטסהד, והג"ר אהרן(מינסקער) זצ"ל(היה אח נוסף, שכחתי את שמו).

זכיתי לשמוע עליו מאחינו הגרמ"מ חדש זצ"ל שסיפר לי שהיה אצלו רבות בתל אביב ושהיה לא פחות מאביו(המשגיח ר' מאיר זצ"ל) הן במוסר והן בת"ת אבל היה גדול מאביו שזכה שלא יהיה מוכר כ"כ...

בני ברקי כתב:זכיתי לשמוע עליו מאחינו הגרמ"מ חדש זצ"ל שסיפר לי שהיה אצלו רבות בתל אביב ושהיה לא פחות מאביו(המשגיח ר' מאיר זצ"ל) הן במוסר והן בת"ת אבל היה גדול מאביו שזכה שלא יהיה מוכר כ"כ...

בבחינת 'רצון יראיו יעשה', כמו שרואים מההספד של ר' יידל, ש'והצנע לכת עם ה' אלוקיך' היה ממש ה'מוטו' של ר' דוד זצ"ל.

פרנקל תאומים כתב:

ישבב הסופר כתב:היה חתן הרב בנימין שקוביצקי הצ"ל המגיד ממינסק

ולפיכך גיסם של הג"ר בצלאל אב"ד גייטסהד, והג"ר אהרן(מינסקער) זצ"ל(היה אח נוסף, שכחתי את שמו).

הג"ר בצלאל כהן אב"ד פטרסון, מח"ס משכן בצלאל. אב"ד גייטסהד היה הג"ר נפתלי, חמיו של הג"ר בצלאל ראקאוו.

ישבב הסופר כתב:

פרנקל תאומים כתב:

ישבב הסופר כתב:היה חתן הרב בנימין שקוביצקי הצ"ל המגיד ממינסק

ולפיכך גיסם של הג"ר בצלאל אב"ד גייטסהד, והג"ר אהרן(מינסקער) זצ"ל(היה אח נוסף, שכחתי את שמו).

הר"ר בצלאל כהן אב"ד פטרסון, מח"ס משכן בצלאל

היה עוד גיס נוסף הרב ד"ר חזן המוהל מתל אביב

פרנקל תאומים כתב:

מה שנכון נכון כתב:יש עליו מאמר באחד מכרכי בעין יהודית של י"ד סלמון.

הרב יוחנן דוד סלומון זצ"ל למד גם הוא בהישוב (אח"כ ב'חברון' כמדומני), כך שמסתמא היה תלמידו.
אשמח אם תוכל למצוא את המאמר, ולעדכן אותנו באיזה כרך ועמוד הוא נמצא.

אאל"ט, בסוף טור שעסק באדם המתאוה לשמוע שבחים על עצמו, כתב: "הלא כך לימדנו מורנו ר' דוד זצ"ל: שלוש רעות בפה, וסימנך של"ש, שתיים ידועוץ - שקר ולשון הרע, ואחת ידועה פחות - שבחי עצמו".

ישבב הסופר כתב:אב"ד גייטסהד היה הג"ר נפתלי, חמיו של הג"ר בצלאל ראקאוו.

תיקנתי. באמת התבלבלתי עם חתנו שגם שמו היה ר' בצלאל.

שלמה בן חיים כתב:היה עוד גיס נוסף הרב ד"ר חזן המוהל מתל אביב

אכן, ד"ר הרב יצחק יוסף חזן.
כבר הארכנו בתולדות המשפחה באשכול המיוחד לכך. viewtopic.php?p=72458#p72458
סב אשתי, חתנו של רי"י חזן הנ"ל, סיפר לי כמה דברים על הגר"ד חדש דודו, ובעז"ה אפגשהו הערב ואשאלהו אודותיו ואביא דבריו כאן להנציח זכרו של גאון זה.

ישבב הסופר כתב:

שלמה בן חיים כתב:היה עוד גיס נוסף הרב ד"ר חזן המוהל מתל אביב

אכן, ד"ר הרב יצחק יוסף חזן.
כבר הארכנו בתולדות המשפחה באשכול המיוחד לכך. viewtopic.php?p=72458#p72458
סב אשתי, חתנו של רי"י חזן הנ"ל, סיפר לי כמה דברים על הגר"ד חדש דודו, ובעז"ה אפגשהו הערב ואשאלהו אודותיו ואביא דבריו כאן להנציח זכרו של גאון זה.

חתנו של הרב חזן? היש לו עוד חתן חי? לא ידעתי אלא על בתו בינה ומרים שבעליהם נלב"ע, האם היו לו עוד בנות? מי הוא חתנו?

ארי שבחבורה כתב:שמעתי מדודי התבטאות חריפה בשמו אודות מאמר חז"ל שאפילו רשעים שבישראל מלאים מצוות כרימון: ש"מ שאפשר להיות מלא מצוות כרימון ועדיין להיות רשע...

אצל חסידים מקובל זה בשם הרמ"מ מקוצק זצ"ל, וכן כותב פרופ. העשיל בספרו על קוצק

שלמה בן חיים כתב:

ישבב הסופר כתב:

שלמה בן חיים כתב:היה עוד גיס נוסף הרב ד"ר חזן המוהל מתל אביב

אכן, ד"ר הרב יצחק יוסף חזן.
כבר הארכנו בתולדות המשפחה באשכול המיוחד לכך. viewtopic.php?p=72458#p72458
סב אשתי, חתנו של רי"י חזן הנ"ל, סיפר לי כמה דברים על הגר"ד חדש דודו, ובעז"ה אפגשהו הערב ואשאלהו אודותיו ואביא דבריו כאן להנציח זכרו של גאון זה.

חתנו של הרב חזן? היש לו עוד חתן חי? לא ידעתי אלא על בתו בינה ומרים שבעליהם נלב"ע, האם היו לו עוד בנות? מי הוא חתנו?

שמו הר"ר אברהם מאיר באב"ד. היה נשוי לרבקה בת ד"ר חזן. הוא מתגורר כיום בלייקווד, לאויש"ט. היא להבחל"ח נפטרה בתשנ"ט.

מימין הג"ר דוד הלוי חדש, ומשמאל הג"ר יידל קולודיצקי זצ"ל.
התמונה היא צילום מהחוברת הנ"ל(ולפיכך איננה ברורה כדבעי)..

בשיחות היה חוזר על הסיפור באותו אדם שהיה אוהב עגבניות וכשמצא עגבניה אמר לה " אוי עגבניה (ע' בפתח, ג' בשוא, ב' בפתח, נ' בשוא) עגבניה, כמה שחיפשתי אחריך. עכשיו שאת בידי ...אוכל אותך). כנראה רצה להראות האבסורד שאדם אומר שאוהב מאכל ואז אוכל אותו. ובעצם הוא אוהב עצמו ולא את המאכל.

כדרכם של הרבה ליטאים בני דורו היה לו יחס חיובי למדינה ומוסדותיה. בליל יום העצמאות היו עושים ביישוב סעודה חגיגית, ור' דוד היה מיסב עם התלמידים. כל שנה דרש על הפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (הו' כמובן בצירה)

[quote="פרנקל תאומים"]בחוברת 'עול בנעוריו' הביא אחד מבוגרי מחזור תשל"ז(בו נפטר הג"ר דוד זצ"ל),קטעים בעריכה שלו, מתוך הספדו של מו"ר ר' יידל זצ"ל על ר' דוד חדש שיצא לאור בחוברת סטנסיל לאחר פטירתו של ר' דוד.
quote]

ניתן להשיג החוברת באיזה מקום? יש שם העורך? דומני שאני זוכר מיהו אבל לא בטוח.

בן ירושלים כתב:בשיחות היה חוזר על הסיפור באותו אדם שהיה אוהב עגבניות וכשמצא עגבניה אמר לה " אוי עגבניה (ע' בפתח, ג' בשוא, ב' בפתח, נ' בשוא) עגבניה, כמה שחיפשתי אחריך. עכשיו שאת בידי ...אוכל אותך). כנראה רצה להראות האבסורד שאדם אומר שאוהב מאכל ואז אוכל אותו. ובעצם הוא אוהב עצמו ולא את המאכל.

בהקשר הזה, דווקא עגבניה מתאימה במיוחד.

בן ירושלים כתב:כדרכם של הרבה ליטאים בני דורו היה לו יחס חיובי למדינה ומוסדותיה. בליל יום העצמאות היו עושים ביישוב סעודה חגיגית, ור' דוד היה מיסב עם התלמידים. כל שנה דרש על הפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (הו' כמובן בצירה)

מעניין, בזמנינו כבר לא היה שם כזה דבר "סעודה חגיגית" בליל העצמאות ועוד עם דרשה...
כנראה שאפי' המרובעות האופיינית של המקום בנוסח "מה שהיה לפני חמישים שנה ימשיך להיות גם בעוד חמישים שנה", הושפעה במידת מה מהשינויים באווירה החרדית.

לגבי החוברת, היא חולקה בהכנסת הס"ת שהייתה לפני כמה שנים, אני גם לא נכחתי שם(לא עלה בידי), אבל אחד מקרוביי לקח חוברת גם עבורי. אינני יודע אם אפשר עוד להשיג אותה.
לא מצויין על החוברת מי ערך אותה.

בן ירושלים כתב:בהלויתו שיצאה מה"ישוב" הספידו בבכי תמרורים אחיו ר' מאיר, היה קשה להבין , ובפרט שדומני שדבר ביידיש. אחר כך הרב אזרחי הספידו. מה שנשאר בזכרוני זו שאגתו "אוי פעטער פעטער"
בנו היחיד ר' יאיר היה ת"ח נכבד וראש כולל בבני ברק

היה בזמני בחור שרשם את שיחותיו. שמעתי שהוציא חוברת. אודה למי שיחכימנו בזה.

אני מבין מדבריך שבנו הג"ר יאיר כבר איננו עימנו בעלמא הדין, מה אתה יודע על צאצאיו?
האם לר' דוד לא היו בנות?

פרנקל תאומים כתב:

בן ירושלים כתב:בהלויתו שיצאה מה"ישוב" הספידו בבכי תמרורים אחיו ר' מאיר, היה קשה להבין , ובפרט שדומני שדבר ביידיש. אחר כך הרב אזרחי הספידו. מה שנשאר בזכרוני זו שאגתו "אוי פעטער פעטער"
בנו היחיד ר' יאיר היה ת"ח נכבד וראש כולל בבני ברק

היה בזמני בחור שרשם את שיחותיו. שמעתי שהוציא חוברת. אודה למי שיחכימנו בזה.

אני מבין מדבריך שבנו הג"ר יאיר כבר איננו עימנו בעלמא הדין, מה אתה יודע על צאצאיו?
האם לר' דוד לא היו בנות?

אין לי מושג על צאצאיו. הוא היה בן יחיד.

הג"ר יאיר חדש זצ"ל נפטר לפני שנתיים.
http://www.kolhazman.co.il/2189

אאל"ט ר' דוד סיפר פעם שהציעו לבנו להיות ר"מ בישוב ( אולי כמ"מ) והוא סרב. אז ר' דוד התיחס לזה קצת בבקורת ואמר משהו שבנו קנאי

פרנקל תאומים כתב:

בן ירושלים כתב:בהלויתו שיצאה מה"ישוב" הספידו בבכי תמרורים אחיו ר' מאיר, היה קשה להבין , ובפרט שדומני שדבר ביידיש. אחר כך הרב אזרחי הספידו. מה שנשאר בזכרוני זו שאגתו "אוי פעטער פעטער"
בנו היחיד ר' יאיר היה ת"ח נכבד וראש כולל בבני ברק

היה בזמני בחור שרשם את שיחותיו. שמעתי שהוציא חוברת. אודה למי שיחכימנו בזה.

אני מבין מדבריך שבנו הג"ר יאיר כבר איננו עימנו בעלמא הדין, מה אתה יודע על צאצאיו?
האם לר' דוד לא היו בנות?

חתנו של ר' יאיר חדש הוא ר' יצחק שמעון נו"נ בישיבת 'מאור התלמוד'.

צולניק כתב:חתנו של ר' יאיר חדש הוא ר' יצחק שמעון נו"נ בישיבת 'מאור התלמוד'.

ר' יצחק שמעון מה?

פרנקל תאומים כתב:

צולניק כתב:חתנו של ר' יאיר חדש הוא ר' יצחק שמעון נו"נ בישיבת 'מאור התלמוד'.

ר' יצחק שמעון מה?

שם משפחתו שמעון.

מו"ר ר' יידל סיפר על ר' דוד זצ"ל, שמחמת חוליו נצרך לצאת לבית הכבוד לעיתים קרובות, ולפיכך מסר את שיעורו היומי בחדר שיעורים הניצב מול הדלת הראשית של בית המדרש(אם הבנתי נכונה-לפנ"כ מסר את שיעורו בחדר אחר), ומחדר זה ישנה דלת פנימית למסדרון הפנימייה, וכאשר נצרך לצאת באמצע השיעור, פתח עם מפתח את הדלת הזו, ובמרחק כמה מטרים, בתוך הפנימייה, היו חדרי כבוד. קיצור הדרך היה משמעותי מאד, דאל"ה היה עליו לצאת מחדר השיעורים, לפנות ימינה אל עבר גרם המדרגות, לרדת מקומת בית המדרש, ובקומת הכניסה לפנות שמאלה לחדרי בית הכבוד שם.
יומא חדא, חמד לו לצון תלמיד שוטה וסתם את חור המנעול של הדלת הפנימית. במהלך השיעור, ר' דוד ניסה לפתוח את הדלת, אך לא הצליח להחדיר את המפתח... בלא אומר ודברים פנה לדלת הכניסה ויצא בדרך הארוכה לחדרי הכבוד שבקומת הכניסה.
לאחר זמן רב, הבחין ר' יידל במקרה שר' דוד איננו משתמש בדרך הקיצור, אלא פונה לדרך הארוכה עם המדרגות, ושאל אותו בחרדה(לבריאותו)מה זה ועל מה זה, ר' דוד התחמק מלהשיב, ור' יידל בדק את העניין לעומקו עד שגילה לתדהמתו את מה שאירע.
"שאלתי את ר' דוד(כך ר' יידל): מדוע שתקת? מדוע לא אמרת לי מילה?", הרי הוא היה מבוגר וחולה, והדבר גרם לו מאמץ וסבל רב, אבל הוא לא אמר מילה.
"אתם מבינים? (אומר לנו ר' יידל), הוא היה יהודי צדיק, צדיק!".

מיללער כתב:

ארי שבחבורה כתב:שמעתי מדודי התבטאות חריפה בשמו אודות מאמר חז"ל שאפילו רשעים שבישראל מלאים מצוות כרימון: ש"מ שאפשר להיות מלא מצוות כרימון ועדיין להיות רשע...

אצל חסידים מקובל זה בשם הרמ"מ מקוצק זצ"ל, וכן כותב פרופ. העשיל בספרו על קוצק

הספר של השל מלא אי דיוקים, דברים שאין להם כל מקור מוסמך שאמר הרבי מקוצק, גם פרשנותו בספר הוא פרי דמיון.
ובכלל אדם שהתחבר עם הכושים, היה כמעט רפורמי, הוא בא לתת הסבר על מלאך אלקים.

פרנקל תאומים כתב:מו"ר ר' יידל סיפר על ר' דוד זצ"ל, שמחמת חוליו נצרך לצאת לבית הכבוד לעיתים קרובות, ולפיכך מסר את שיעורו היומי בחדר שיעורים הניצב מול הדלת הראשית של בית המדרש(אם הבנתי נכונה-לפנ"כ מסר את שיעורו בחדר אחר), ומחדר זה ישנה דלת פנימית למסדרון הפנימייה, וכאשר נצרך לצאת באמצע השיעור, פתח עם מפתח את הדלת הזו, ובמרחק כמה מטרים, בתוך הפנימייה, היו חדרי כבוד. קיצור הדרך היה משמעותי מאד, דאל"ה היה עליו לצאת מחדר השיעורים, לפנות ימינה אל עבר גרם המדרגות, לרדת מקומת בית המדרש, ובקומת הכניסה לפנות שמאלה לחדרי בית הכבוד שם.
יומא חדא, חמד לו לצון תלמיד שוטה וסתם את חור המנעול של הדלת הפנימית. במהלך השיעור, ר' דוד ניסה לפתוח את הדלת, אך לא הצליח להחדיר את המפתח... בלא אומר ודברים פנה לדלת הכניסה ויצא בדרך הארוכה לחדרי הכבוד שבקומת הכניסה.
לאחר זמן רב, הבחין ר' יידל במקרה שר' דוד איננו משתמש בדרך הקיצור, אלא פונה לדרך הארוכה עם המדרגות, ושאל אותו בחרדה(לבריאותו)מה זה ועל מה זה, ר' דוד התחמק מלהשיב, ור' יידל בדק את העניין לעומקו עד שגילה לתדהמתו את מה שאירע.
"שאלתי את ר' דוד(כך ר' יידל): מדוע שתקת? מדוע לא אמרת לי מילה?", הרי הוא היה מבוגר וחולה, והדבר גרם לו מאמץ וסבל רב, אבל הוא לא אמר מילה.
"אתם מבינים? (אומר לנו ר' יידל), הוא היה יהודי צדיק, צדיק!".

נשמע אנטי ישוב ...