פורום אוצר החכמה

אני יודע שיש השגות על הזמנים שלו, אנא בבקשה, הנושא הזה נטחן עד דק ,

רציתי לדבר על פן באישיותו, הפשטות שלו בהליכותיו, כיצד הולך ברחוב בלי משמשים, בלי רכב ונהג, בגדים פשוטים, משקפי פלסטיק, ענווה כל כך מיוחדת, מזכיר לי את הגאון רבי אברהם גנחובסקי איך שהיה משתחווה לכל רב שהוא בהרגשתו שאותו רב בודאי גדול ממנו, כן הוא אצל הרבי מאמשינוב יבדל לחיים ארוכים.

הנה תמונה, מעניין לראות הספודיק של הרבי, מלפני שנים, נמוך כפי שהיה פעם, כמה יפה ומפואר הספודיק הזה בעיני, עשרת מונים מהספודיקים העשויים כמגדל.

מעשה בשני בני זוג שרבו ופנו לאדמו"ר מאמשינוב שיפייס ביניהם. שמע האדמו"ר את טיעוני האיש, שמע את טיעוני האשה, והכריע לטובתה. נענה האיש ואמר לו - הכל יודעים שהרבי אדם משונה, אף הכרעתו זו לטובת האשה אינה אלא ממוזרויותיו של הרבי ואין אני מקבלה. השיב לו הרבי - מפני מה אומר כבודו שאדם משונה הנני, חוץ מן הזמנים, הריני אדם נורמלי [ שמעתי לפני שנים רבות, בטרמפ באמבולנס של שמחה, עליו עליתי בכיכר השבת, מחסיד אחד מרחובות ת"ו, לשם נסענו, ששב באותה שעה מהאדמו"ר מאמשינוב].

מאשכול 'הצדיק מאמשינוב' הפך לאשכול הנהגות מוזרות של צדיקים או 'צדיקים'. פעם היה באחד המקומות, אולי באייוועלט, אשכול ענק על מעשים תמוהים שעושים אדמורי"ם.

הבו לנו כאן בטובכם סיפורים על הרבי הצדיק מאמשינוב.

אני מכיר אדם שהרבי המליץ לו לקרא וללמוד בסדרת הספרים 'סדרת תיקון המידות' (להרב?? הקטנים האלו עם הכריכה מנייר)והוסיף לו שאף הוא עצמו משתמש ונעזר בה.

הרב טובולסקי. יש באוצר כמה מהם.

לא ידען, מהעובדה שהרב מתפעל פתח האשכול על ענוותנותו של האדמו"ר מאמשינוב נמצאת למד שהוא החידוש והסנסציה ולא האחרים.

בדר"א, אף אדמו"ר ו/או רב לא חייב להיות זמין לאף אחד מאיתנו. (אולי בחסידים המשלמים דמי חבר לחסידות זה אחרת ויל"ע)

מקום יש לציין את עמידתו לימין אביון כגון בעלי תשובה וכד' בנושאים של וועדות קבלה וכל כה"ג, גם כאשר הדבר כרוך במלחמה נגד מערכות משומנות.
יש מקום לטעון כנגדו שהמערכות חשובות אף שפעמים יש טעויות כדרכם של מערכות, אבל אין לחלוק על האומץ ועל העמידה לזכותם של אנשים שאינם נכדי צדיקי פולין.

ועוד כה"ג, היה פעם סיפור קשה של שלו"ב במשפחה אדמורי"ת שהכלה עזבה את בן האדמו"ר, והאדמו"ר (מזקני ארץ) רדף את כלתו שנפרדה מבעלה שלא יתנו לה מחסה כי צריכה לחזור לבעלה, כמובן שכולם פחדו ממנו אבל האמשינובער קיבלה לביתו ואירחה במשך תקופה ארוכה עם צאצאיה המרובים בלעה"ר.
על הפרטים המדוייקים אינני מתחייב אבל צורת המעשה שמעתי מאחד מחסידיו (היינו "רשום" בחסידות אחרת אבל חסיד שלו).

הרבי מאמשינוב שליט"א יש בו עוד מספר תופעות יחודיות.
הוא אינו מתפרנס מן הציבור, לפני כ30 שנה, (אינני יודע מה קורה היום) היה מסדר ומגיש את המאזנים ופנקסי החשבונות של המוסדות, והיה לוקח ע"ז משכורת צנועה כמקובל בשוק.
אינו מקבל קוויטלאך ופדיונות מחסידיו, (בעבר היה מסכים לקבל תמיכה מחותנו הרבי מלובלין זצ"ל, וזה היה צינור למי שחפץ להנותו מנכסיו).
חי בצמצום גדול בדירה צנועה עם משפחתו הגדולה, (היה לו הנחה 90% בארנונה) ונוהג שם מנהג אב רגיל עם ילדיו, לדוג' היה מכין שיעורי בית עם בנותיו. יש לו חוש טכני טוב והיה מתקן כלים חשמליים שהתקלקלו בבית, (וידוע לי על מקרה אחד לפני כ25 שנה שתיקן מכונת כביסה לא' משכניו).
הוא ת"ח מופלג, ואף למדן ומעמיק, כל דבר משתדל ללמוד ולהבין בעצמו ולא לסמוך על אחרים, דוגמא לכך בעת פרשיית הזריקות בצוה"ג בשנה שעברה, שלמד את הנושא לעומק, ועפ"ז נתן הוראות מעשיות לשואליו.
שליטתו העצמית היא משהו מבהיל, הוא מושל ברוחו לגמרי, כביכול נותן הוראות לעצמו איך להרגיש, וזאת לפי עבודתו, הוא יבוא לבית האבל ויצטער מאד באמת, יצא משם לשמחת שבע ברכות וישמח מאד באמת.
ועל כולנה מידת שיויתי ה' לנגדי תמיד, הוא רועד תמיד מפחד ה', יושב תמיד על קצה כסא (לעולם אינו נשען) באימה וביראה, ואין זה סותר לשמחת החיים שהוא ניחן בה מאד.
יש הרבה להאריך באישיות מופלאה זו, ועוד חזון למועד.

כל מי שנתקל ביהודי הצדיק הזה, בין אם זה ברחוב בין אם זה בתפילותיו, רואה לפניו יהודי מרומם מהסוג שלא מצוי כלל.

אינני חסיד אמשינוב ולא חסיד בכלל.
אבל כילד גדלתי בבית וגן ולא יכלתי שלא להיות מוקסם מהדמות הזאת!

היינו רואים אותו תמידין כסדרן יורד לזרוק את הפח עם חולצה וציצית מתנפנפת כאחד האדם, מה שלא ראינו אפי' אצל הראשי ישיבות בשכונה,
ומאידך, כאני מנסה לתאר את מראה פניו, אני לא מצליח שלא להשתמש במילים המקובלות שהרבה פעמים הם נבובות, אבל כאן באמת לא מצאתי מילים אחרות -יש לו פנים בוערות, רואים עליו שהוא אדם קדוש.

בלי להתייחס לזמני התפילות שלו, צריך לדעת שברכת המזון לוקח אצלו שעה ארוכה, כל ברכה אצלו לוקחת זמן ארוך מאד!
הטישים שלו, הוא עומד ומברך אחד אחד, בין אם זה חסיד בין אם זה מזרוחניק שהזדמן במקרה, באיטיות בכוונה ובדביקות תוך כשעיניו מישירות מבט אל המתברך ושניהם אוחזים כוסית בידם "ל ח י י ם ט ו ב י ם ו ל ש ל ו ם"!! כהמילים מוטעמות ומודגשות היטב!

בכל פעם שהוא מזכיר שם ה' הוא מזדעזע כפשוטו! ראיתי את זה כמה פעמים.
פעם סיפר לי אברך ליטאי שאין לו קשר כלל עם הרב'ה, שפעם הילדה שלו קיבלה חום גבוה בליל שבת והוא דאג מאד, הוא נכנס לרב'ה מאמשינוב וביקש ברכה,

לאחר שעה הוא נכנס שוב, נדמה לי כדי להתייעץ בענין הנ"ל, והוא שמע את הרב'ה אומר תהלים בקול בכי ממש, ואמרה לו הרבנית, הוא מתפלל על בתך!

יש המון סיפורים כאלו, על אנשים שמבקשים ברכה והוא מגיב בצער כאילו זה היה מקרה אישי שלו!!

אני מצטרף לבקשת הרבים להוסיף כהנה וכהנה.

יישר כח לכולם על הדברים הנפלאים שהבאתם מהצדיק, משובב את הנפש.

נשמח לעוד סיפורים כאלו.

נשר כתב:בלי להתייחס לזמני התפילות שלו, צריך לדעת שברכת המזון לוקח אצלו שעה ארוכה, כל ברכה אצלו לוקחת זמן ארוך מאד!

ראיתיו בהבדלה של יום הכיפורים שנערכה בי"א תשרי בלילה (לאחר צום של יומיים?), ומשך ההבדלה כ20 דקות. מה שלא כ"כ מקובל אצל שאר בנ"א אפילו יממה קודם לכן...

פלא פלאים.
מש"כ שאינו מקבל קוויטלאך ופדיונות הכוונה שאינו מקבל פתקים כלל? אלא רק שמות בעל פה?

מה שכתבו כאן על עניין הברכות לחיים באריכות וכו', צריך לדעת שזה למעשה אבוה דכולהון, כל הנהגותיו
זה מפני שהוא עושה כל דבר ביסודיות עד הסוף.
לכן יש הכנה ארוכה, לכן לוקח הרבה זמן, כמדומני שלומד גם ההלכות השייכות לעניין לפני קיומו, לכן גם אין הרבה טישן כי לא שייך לעשות הרבה טישין כ"כ "יסודיים".

תבא כתב:

נשר כתב:בלי להתייחס לזמני התפילות שלו, צריך לדעת שברכת המזון לוקח אצלו שעה ארוכה, כל ברכה אצלו לוקחת זמן ארוך מאד!

ראיתיו בהבדלה של יום הכיפורים שנערכה בי"א תשרי בלילה (לאחר צום של יומיים?), ומשך ההבדלה כ20 דקות. מה שלא כ"כ מקובל אצל שאר בנ"א אפילו יממה קודם לכן...

ידוע לי על שנה אחת בה סיים את הצום בשעה 16:00 של י"א תשרי. על שאר שנים איני יודע.

לעומקו של דבר כתב:פלא פלאים.
מש"כ שאינו מקבל קוויטלאך ופדיונות הכוונה שאינו מקבל פתקים כלל? אלא רק שמות בעל פה?

הוא מקבל מכתבים, אך מוסד ה'קויטלאך' אינו קיים אצלו, גם תשובותיו לשואלים אינם בנוסח אדמור"י כעונה מפי הגבורה, אלא שומע ומנתח את הבעיה עם השואל, מעלה את הצדדים לכאן ולכאן, מחדד ומנמק לאן שיקול הדעת נוטה, ועפ"ז מכריע.

תיאור של בעלת תשובה על המפגש עמו, מתוך אתר 'אש התורה'.

... בתוך תוכי עדיין הייתי משוכנעת שילדים והישגים רוחניים הם שני קווים מקבילים שלעולם לא נפגשים, כמו למשל, ילדים ובית נקי. החלטתי לשטוח התלבטות זו בפני היועץ הרוחני הגדול, הרבי מאמשינוב.

הרבי מאמשינוב היה התגלמות הגדוּלה הרוחנית אליה שאפתי להגיע. פגשתי את הרב שלוש פעמים קודם לכן, תמיד באמצע הלילה. היה עליי לבקש להיפגש עמו, ואז נקבע לי המועד ללילה מסוים. באותו לילה, לרוב בסביבות חצות, הלכתי לביתו של הרב, שהתגורר בדירה קטנטנה בקומה השלישית בשכונת בית וגן בירושלים, וחיכיתי בסבלנות לתורי. בין שלוש לארבע בבוקר היו נפתחות דלתות הזכוכית המעושנת של חדר האוכל שלו, ועוזרו היה מסמן לי להיכנס.

אך הפעם, כשביקשתי להיפגש עמו, אמרו לי שהרב נפגש עם אנשים במהלך היום, ושעליי להתייצב בביתו בשעה רבע לשלוש אחה"צ בדיוק.

כעת, כשמשפחתו של הרב (שאז מנתה שבע בנות) הייתה כולה ערה וערנית, הדירה נראתה שונה לחלוטין. שתי בנות בצמות ארוכות ושחורות חלפו על פניי בדרך למטבח הקטנטן וכשהעוזר הוביל אותי לחדר האוכל, שמתי לב לתינוקת בסרבל תינוקות ורוד, שעמדה בלול בפינה מרוחקת של החדר.

הרב נחפז פנימה (הוא תמיד הולך מהר) והתיישב בכסא שמולי בחדר האוכל. שאלתי עמדה על קצה הלשון: "האם טיפול בתינוקות לא יהווה מכשול בדרכי הרוחנית?" אך לפני שאחד מאתנו פתח בדבריו, החלה התינוקת בפינה לייבב.

"סליחה" אמר הרב, וקפץ מכיסאו. הוא מיהר אל הלול, הרים את התינוקת, הרגיע אותה, נשא אותה לשולחן והתיישב באותו מקום, מולי, כשהתינוקת בחיקו.

"מה הייתה שאלתך?" הוא שאל אותי באדיבות. השניים, הוא והתינוקת, הביטו בי כשמבט רציני נשקף מעיניהם.

השאלה קפאה על שפתיי. כשראיתי את האדם הרוחני ביותר שהכרתי, עסוק בפעילות שלה בזתי כל כך, הרגשתי שאלוקים עצמו הפריך את טענותיי.

למרות ספקותיי שעדיין היו קיימים, ועל אף התנגדותי הלא מודעת לאימהות, החלטתי לעשות את הצעד, ולקפוץ אל תהום הנישואין וההורות, בתקווה שהכול יהיה בסדר. התחלתי להיפגש עם גברים מתאימים, ועליתי על דרך המלך המובילה למטרה אחת: חופה וקידושין.

עוד לא הזכירו שהוא מומחה גדול לחכמת הנפש.

כשהוא למד בבריסק היה מגיע לשיעור, ור' י"ד היה שואל אותו אם כבר התפלל שחרית. ואם הוא ענה שלא, היה שולח אותו מהשיעור כדי שיתפלל קודם.

יש לו הרבה מאד מעלות, וחסרון אחד.

ר' שלום פוברסקי פעם הציע לו לדלג יום אחד, וכך יוכל להתפלל בשעות נורמליות. אמר לו, שהוא כבר ניסה את זה, וזה לא הועיל.

תוכן כתב:עוד לא הזכירו שהוא מומחה גדול לחכמת הנפש.

כשהוא למד בבריסק היה מגיע לשיעור, ור' י"ד היה שואל אותו אם כבר התפלל שחרית. ואם הוא ענה שלא, היה שולח אותו מהשיעור כדי שיתפלל קודם.

יש לו הרבה מאד מעלות, וחסרון אחד.

ר' שלום פוברסקי פעם הציע לו לדלג יום אחד, וכך יוכל להתפלל בשעות נורמליות. אמר לו, שהוא כבר ניסה את זה, וזה לא הועיל.

ביקשו להחריג נושא זה, מה אתה חייב לקפוץ.

משוש דורים כתב:תיאור של בעלת תשובה על המפגש עמו, מתוך אתר 'אש התורה'.

תיאור נפלא אף שאפשר לטעון שאין בו בעצם כלום...

קאליסק האם יש איזה נושא ביהדות שעוד לא דחפת לאשכול על הצדיק מאמשינוב?

שמעתי מרופא בכיר בהדסה עין כרם שהיה חולה שהוצרך לטיפול רפואי באמצע הלילה מסובך ביותר ולא היה לו את מי לשאול ואמר לו הרופא הנ''ל אולי בשעה זו ער האדמו''ר מאמשינוב שמבין היטב ברפואה,
ואכן הנ''ל יצר קשר עם האדמו''ר שהורה לו כיצד לנהוג, לאחר כעשרים דקות הופיע בשערי המחלקה הרבי בעצמו באמרו עצה נתתי אבל מי יהיה איתך פה בביה''ח באמצע הלילה בשעת הטיפול ולא עזבו עד שחזר למיטתו בסיום הטיפול, והרופא הנ''ל אמר לי הנה עבר מהסיפור הזה כמה שנים אבל אני עדיין חי אותו כמו אתמול,

לעומקו של דבר כתב:

משוש דורים כתב:תיאור של בעלת תשובה על המפגש עמו, מתוך אתר 'אש התורה'.

תיאור נפלא אף שאפשר לטעון שאין בו בעצם כלום...

יש בו את הנקודה שפותח האשכול הצביע עליה, פשטות הליכותיו, והתנהלותו הנורמלית.
קשה לדמיין עוד אדמו"ר המקבל קהל תוך כדי שהוא מערסל את בתו הקטנה הבוכיה בזרועותיו.

ישנה תופעה מעניינת של כאלו מחסידיו שמנסים לחקותו בענייני ערבוב יום ולילה ולא מבינים שא''א לחקות כזה חשבון ע''ג חשבון דק עדי נבדק,
אפיזודה מעניינת פע''א נכנסתי לביהמ''ד אמשינוב במוצאי צום גדליה אחר שכבר שברו הצום, ולמעלה החסידים עדין אחזו בשחרית וכשהתבוננתי בנעשה בתמהון ניגש אליי א' מזקני החסידים כשעיניו רושפות ואמר לי האסטו נישט וואס צו טאהן חוץ פון זוכן עברות ביי יענעם א טאג נאך ראש השנה.?? השבתי לו על אתר צו זאגין אזעלכע וורטער א טאג נאך ראש השנה סאי אויך זוכן עברות ביי יענעם..... ונמלטתי מהמקום.
[דהיינו אין לך מה לעשות חוץ מלחפש עברות אצל השני יום אחרי ראש השנה וע''ז השבתי להגיד כזה משפט זה גם לחפש עברות אצל השני יום אחרי ראש השנה].

נדמה שלא הזכירו את עניין הכריעות שכורע ומתכופף כשמדבר עם כל יהודי. פעם הצלחתי להסתנן לסוף אחד הטישים (הסגורים בד"כ) ב'פורים אמשינוב'. הרבי התכופף לפני כל חסיד שעבר אצלו.

מעשה ששמעתי מחבר שלמד בעטרת, בחור (שאני מכירו) חוזר מקניות ביום שישי ובידיו שתי שקיות מלאות כל טוב, בטנים, שקדים פיסטוקים וכל כיו"ב, בדרך לישיבה הוא רואה מולו את האדמו"ר מהלך ברחוב לבד. כדרכם של הבריות, ניצל את ההזדמנות וביקש ברכה (על דרך שתיאר הגרממ"ש את אלו שכשהגריש"א עובר לידם מרחמים עליו שלא ישתעמם חלילה וניגשים לשאול איזו קלאצ-קאשע). הרבי החל בכריעות ובהכנות לקראת 'מעמד הברכה' (ברחובה של עיר, כאמור), והבחור עומד עם השקיות ולחייו מאדימות מבושה..

תיאר לי בית וגני אחד שראה את סדר כיסוי הדם של תרנגול הכפרות, כשהרבי אוחז כף עם חול, מוטה לארץ ומתנדנד תוך כדי (לא פעולה קלה) עוד כהכנה לברכה. נפלא מאוד. שמעתי גם תיאור מאחד שראה את קידוש הלבנה של הרבי (ביחידות) ליד ביתו בליל י"ד. אחרי שלושת רבעי שעה של צפייה התייאש הצופה והלך לישון. בבוקר הרבי כבר לא היה שם..

נוראות מסופר על הפלגת כח תפילתו, ושמעתי (מאחד שבני פישר סיפר לו) מעשה מדהים. לא ניתן להיכתב.

גיסיו שבתמונה. האדמו"ר מלובלין שליט"א, בן אחר בן לרעק"א. אומרים שענוותו הידועה של הסבא השתלשלה גם לנכדים. מעדות ראייה שלי - האדמו"ר הולך בלי שום סממן חיצוני של רעביסטעווע, לפחות לא בימי חול. נראה כאחרון חסידי גור.

האדמו"ר מקוזמיר (לבית מודז'יץ). ת"ח גדול ועובד ה'. אכתוב כאן לזיכרון מה שאמר לי בדרך הלצה בבואו להשתתף בשבע ברכות שלי: כתוב כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות וכל מי שאינו משמחן עובר בחמישה קולות. מהם אותם חמישה קולות? הרי יש שבעה תווים - דו רה מי וכו', אחד נצרך בשביל לדבר, שני בשביל לצעוק, מה עם כל החמישה הנותרים? כדי לשיר ולשמח חתן וכלה, נו, זה ה'זוכה בחמישה קולות'.. כמה מתאים לאמו"ר מודז'יצאי!

ייש"כ לכותבי הסיפורים המפעימים על הרבי מאמשינוב.
נהניתי והתחזקתי.

נתחיל מהצדיק מאמשינוב שליט"א, ההיכרות והידיעות שלי עליו הם בדיוק מה שנכתב כאן. שתי נקודות מרכזיות חקוקות אצלי,
א] ההשתתפות המדהימה שלו עם צרות וקשיי הזולת בסבלנות ובהתענינות אין קץ. סיפר לי ידיד, הכי ליטאי שיש, שאביו היה חולה ל"ע במחלה האיומה כשנתיים, והסתובבו אצל הרבה כמקובל, ומי שבאמת נשא אותם על לו ועל כפיו היה האמשינובער.
ב] יחד עם הדביקות והמוזריות הנדירים, שלוה ורוגע בלתי נתפסים. זכורני לפני כעשור, כרבע שעה לאחר הדלקת הנרות צעדתי במעלה רח' ריינס בבני ברק בואכה שיכוןן ה', לפתע מגיחה מאי שם מכונית ועוצרת בחריקת בלמים, מתוכה יוצא האדמו"ר שליט"א כשמגבת רחצה על שכמו, צועד לבדו, כשבמרחק מטר צועדים מס' מלוים, וכולו אומר שלוה... כך בעוד הזדמנויות בודדות שנזדמן לי לראותו.

עקביה כתב:

תבא כתב:

נשר כתב:בלי להתייחס לזמני התפילות שלו, צריך לדעת שברכת המזון לוקח אצלו שעה ארוכה, כל ברכה אצלו לוקחת זמן ארוך מאד!

ראיתיו בהבדלה של יום הכיפורים שנערכה בי"א תשרי בלילה (לאחר צום של יומיים?), ומשך ההבדלה כ20 דקות. מה שלא כ"כ מקובל אצל שאר בנ"א אפילו יממה קודם לכן...

ידוע לי על שנה אחת בה סיים את הצום בשעה 16:00 של י"א תשרי. על שאר שנים איני יודע.

בהנחה שאינו אוכל לפני הבדלה, אני מדבר על שעות הלילה (כמדומני לפחות 8:00)

סיפור ששמעתי לפני כשלשה עשורים מידיד אברך ליטאי למהדרין שנעזר רבות ברב'ה מאמשינוב והתקרב אליו. המספר שמע את הסיפור מפי בעל הדבר עצמו.
אצל משפחת אברך ליטאי שחמיו היה מקורב לחב"ד התעוררה בעיה רפואית חמורה. הרופאים הודו שאין בארץ נסיון גדול לטיפול בבעיה , ואחרי התיעצות עם ר' חיים גריינמן ומומחים הוחלט לטוס לארה"ב לטיפול. השווער בקש לשלוח מברק לרב'ה כדי לקבל ברכתו, וכך עשו. הרב'ה השיב בברכה וכתב שיעשו את הטיפול בארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וכו'". לא ידעו מה לעשות, והשווער טען שכיון שיש אמירה מפורשת של הרב'ה אי אפשר לעשות נגדו. סופו של דבר האברך נכנס להתיעץ עם האמשינובער. הרב'ה אמר לו שודאי שהרבי מלובאויטש לא ידע את הנתונים ואם היו פורסים בפניו אותם היה מסכים לטיפול בחו"ל. אבל איך מידעים את הרבי בנתונים? האמשינובער הציע לשלוח מכתב מפורט למזכירות של לובביץ שיכניסו לרבי. אבל האמשינובער פקפק אם זה יעיל כי סביר להניח שלא יכניסו זאת לרבי. וכך היה. אחרי כמה ימים משנשלח המכתב למזכירות התקשרו לשאול אם יש תשובה. המזכיר התנפל עליהם: הרב'ה עונה עפ"י ענינים גבוהים, מה אתם חושבים שאם תכתבו עוד נתונים זה ישנה משהו.? לא הכנסתי בכלל את המכתב לרבי.


האמשינובער החליט שחייבים להגיע לרבי. הוא צלצל לאחד מחסידיו שהיה ראש ישיבה בחב"ד בקראון הייטס (דומני הרב פיקרסקי) ובקש ממנו להיכנס לרבי עם הסיפור ולשאול אותו שוב. הרב החסיד קצת היסס מהטעמים האמורים, אך האמשינובער דחק בו. סופו של דבר נכנס ולאחר בקשת המחילה הציג לרבי את הנתונים. "אם כך ודאי שיסעו למקום שיש מומחים" פסק הרבי.

נתבקשתי להכניס לאשכול.

לא אמנע גם אני הקטן מלהעיר מעט בהכרת ערכו של האי גברא רבה וקדישא.
פשוט לא יאומן כי יסופר גודל מעלתו בעבודת התפילה. בזמנו זכיתי (לצערי רק שלוש פעמים, כמדומה) לשמוע אותו בברכות ותפילה, ונפלאתי למשמע אוזני שבכלל אפשר כך להתפלל, ועד אז לא הכרתי מעודי צורת תפילה כזו. ועיקר החידוש הוא כמובן לא במנגינה שלו וכהנה דברים אישיים, אלא בדבר מהותי, שאין אצלו אמירת משפטים, או חצאי משפטים, או צמד מילים וכו', אלא כל מילה עומדת בקדושתה בפני עצמה, וצריך לאומרה בכל הכוונה, ולהזיע ולהשקיע בכל תיבה לאומרה בבירור ובאריכות ובכוונת הלב, והוא חידוש מבהיל הרעיון.
ובאמת כמה אנשים בדורנו, יכולים אפילו טכנית כך להתפלל, שבאופן הזה תפילה הולכת זמן רב מאד, ולכמה אנשים יש יכולת נפשית בטהרת הלב לדרגה כזאת.
ואין ספק שהוא אחד מאלו שהם "חד בדרא" בעבודת התפילה ["חד בדרא" ממש אני לא יכול לומר, כשאיני מכיר את כל הצדיקים והגדולים], ואשרי הדור שצדיק זה שרוי בתוכו.
וגודל מעלתו הנשגבה בתורה ובתפילה ובכל דבר יקר ידוע לכל גדולי הדור, הן הקודמים זצ"ל והן יבחלט"א שהיום, וממילא כולם העריכו ומעריכים אותו ביותר.
עמיחי כנרתי

אולי לא שמתי לב, אבל מה עם מידת הסבלנות. לעצמו. לתפילותיו. וביותר לזולת, ממש געוואלדיג.

עוד נקודה היא החתירה לנקודה המרכזית. כך כשבחור לפני ברמצוה נכנס להתברך, הוא יסביר לו במדוייק מה משמעות הצעד הבא בחייו, וכן הלאה.

עניני אמונה. לפני כחצי שנה הגיעני צרור דפים שכתב יהודי שהדרדר ל"ע למחוזות אפלים, להיות הולך חשכים, אבל בתוך כדי גלישתו במדרון נפגש כמה פעמים עם האמשינובער, והוא ברוחב דעת מפליא הסביר והסביר והרחיב. ממש מתוקים מדבש ונופת צופים.

אום אתה חומה,

"נוראות מסופר על הפלגת כח תפילתו, ושמעתי (מאחד שבני פישר סיפר לו) מעשה מדהים. לא ניתן להיכתב".


למה לא ניתן להיכתב?

העולם צמא לשמוע, אנא זכה את הרבים.

בן ירושלים,
הסיפור שהבאת משונה. זה עומד בניגוד לדרך החסידית, אם הרבי אמר לעשות הניתוח בארץ, באים ואומרים שהיו חסרים לו נתונים?
בכל אופן, בהחלט סיפור יוצא דופן, יישר כח.

שמעתי מחברי הרב כך:
חברו [השמות ידועים לי] התבקש ע"י הרבי להיות מלמד לאחד מבניו ושאת התשלום יסגור עם הרבנית.
בבא מועד התשלום הוא אמר לרבנית: אני לא רוצה כסף. אני מבקש לשמוע סיפורים שאחרים לא מכירים.
נענתה ומסרה לו שלושה סיפורים [אחד שכחתי, אבל אוכל לברר]:
"גם לחתונה הוא איחר.
חיכיתי על כסא הכלה כשעתיים. המשפחה כבר לא ידעה את נפשה ממתח - איפה החתן?
לאחר כשעתיים הוא הופיע. התקרב למקום מושבי ואמר לי: אם את רוצה, אסביר לך עכשיו מדוע איחרתי, אם לא עכשיו - אף פעם.
יצאנו לשוחח, זה לקח עוד חצי שעה [אם אני זוכר נכון, אך אולי הרבה יותר], ומאז אין לי עליו שום קושיות".
סיפור שני:
"פעם אחת הוא הגיע לליל הסדר ולא התחיל קידוש. הנהגה כזו לא ידענו אצלו.
ראו שהוא מתאמץ במשהו, אך עברה חצי שעה וכולם מחכים והוא לא מתחיל.
בסוף פתח את ליל הסדר בקידוש.
שאלו אותו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הסדרים?
ענה ואמר, כשחזרתי מבית הכנסת הייתי צמא.
לא יכולתי לעשות קידוש כדי לשתות אלא משום המצוה.
הייתי צריך להמתין עד שפעלתי על עצמי לקיים את המצוה מצד המצווה ולא מצד הגוף".
לא חסיד אמשינו ומעולם לא הייתי אצלו - הלואי שהייתי.

מתפעל כתב:בן ירושלים,
הסיפור שהבאת משונה. זה עומד בניגוד לדרך החסידית, אם הרבי אמר לעשות הניתוח בארץ, באים ואומרים שהיו חסרים לו נתונים?

גם הפקפוק על החוסר בנתונים הגיע מפי קדשו של אדמו"ר שליט"א, ויסודו בהררי קודש.

יביי,

לא כל כך אהבתי הסיפור הראשון, שכן לבא באיחור, ואח"כ שוב לעכב הכל בכדי להסביר לכלה, גורם עגמת נפש לכולם. בודאי שהכי חשובה הכלה, אבל מה עם הוריו והסבים והאורחים, כולם סובלים בהמתנה מבלי לדעת מתי יגשו סוף סוף לחופה.
ועל הכל, מדוע רק כעת ניתן להסביר ולא ניתן להסביר אחר כך?
לא נשמע לי.
והעיקר חסר מן הסיפור, מה היה ההסבר.


תבא, דא עקא שהרבי מאמשינוב סובר שהוא יהודי פשוט.

ניתן לתרץ את קושיותיך

אבל הזכרת לי שהמלמד אכן שאל אותה מה היה ההסבר
כנראה שהתשובה הייתה: הגזמת...

ממתי החתן רואה את הכלה לפני החופה....?!

יפה, אז צריך לשפץ את הסיפור, שאת הדברים הללו אמר לה בחדר יחוד. וכך לא גרם לעוד עיכוב בחופה.
ועדיין, כולי האי ואולי.

ועדין - רגלים לסיפור הזה יותר מאשר לסיפור שאביו של הרב'ה אמר פעם לאחד ממבקריו, 'כשתדע אתה את ה'פרי מגדים' בעל פה מהסוף להתחלה תוכל להגיד עליו משהו'

זקן ששכח כתב:עניני אמונה. לפני כחצי שנה הגיעני צרור דפים שכתב יהודי שהדרדר ל"ע למחוזות אפלים, להיות הולך חשכים, אבל בתוך כדי גלישתו במדרון נפגש כמה פעמים עם האמשינובער, והוא ברוחב דעת מפליא הסביר והסביר והרחיב. ממש מתוקים מדבש ונופת צופים.

אני מכיר את הסיפור, או ממש דוגמתו, ועד היום הנ"ל בקשר רציף עם הרבי מאמשינוב שבמקוריות ובאהבה רבה מדריכו ומנסה לנווטו ובעיקר חובש לכאבי לבו. הרבי מאמשינוב לקח את החריפות של קאצק ואת העמקות מבית אביו והכל שיקע בים אהבת ישראל של ווארקי.

לא ידען, הגדרה נפלאה.

אגב לסיפור שהוא נתן להתעכב בחופה, אמת נשמע קצת משונה אבל הרי אם היו מספרים לנו שבזמן זה הרוויח 100,000 דולר לא היינו מתפלאים. (וגם הכלה והמשפחה היו מוחלים למפרע ולהבא על העוגמ"נ)
(אגב מסברת הדיוט, מי שתפילה "יומיומית" טעונה אצלו הכנה כ"כ גדולה, אפשר להניח בקלות שליום החופה שלו עצמו שעתיים זה צמצום גדול).

אם דיבר עם הכלה לפני החופה זה באמת לא עבירה גדולה בפרט כאשר צריך לפייסה. ונכב"ב באשכול על הפסקת הפגישות לפני החתונה.
אגב הם הכירו את אופי האיחורים לפני השידוך, נכון?

שמעתי מא' ממקורביו בעל המעשה , כשהגיע שמע פטירתו של ר' שלמה קרליבך ז"ל. קראו הרבי שליט"א ואמר לו בטח ר' שלמה לא הותיר מאומה בידו. וע"כ נתן בידו סכום כסף וביקשו שירכוש עבורו קבר במיקום מכובד. מפעים ראייתו המרחיקה והמתבוננת בעת שאחרים לא העלו על דעתם סיטואציה כזו.

פעם הגיע שלמה קרליבך לאחד הטישים של האמשינובר. אחד החסידים בראות אותו שם, רצה להעיפו. אמר לו האדמו"ר, דע לך, שמקומו של שלמה קרליבך בגן עדן לא רק שהוא הרבה יותר גבוה משלי, אבל הוא הרבה יותר גבוה ממה שאתה מדמיין שיגיע לי.