פורום אוצר החכמה

היום ג' טבת, הוא היארצייט של הגאון ר' חיים ליב הלוי שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר. נולד בתרס"ב, נפטר ג' טבת תשל"ט.
נקרא שמו חיים ליב ע"ש הג"ר חיים ליב סטאוויסקר, שנפטר באותה שנה.

רבי חיים ליב נולד לאביו הגאון ר' רפאל אלתר שמואלביץ זצ"ל, חתנו של הסבא מנובהרדוק ר' יוזל הורביץ זצ"ל. היה ר"מ אצל חותנו, ואח"כ אב"ד שטוצין. הוא היה עילוי ות,ח עצום, ונפטר בצעירותו בשנות מלחמה"ע הראשונה במגיפות שהשתוללו אז.

ר' חיים מנעוריו דבק בתורה ובאהבתה, בכל נפשו ובכל מאודו. היה מתמיד נורא כל ימיו. עוד בצעירותויצא שמו לשם "ר' חיים שטוצינר", והיה לשם דבר להתמדה ויגיעה בלתי נלאית.
זכיתי לשמוע מזקני מיר תיאור על יגיעתו בתורה, איך שהיה מתהלך נסער בבית המדרש הלוך ושוב, ומשנן לעצמו את הסוגיא, "אזוי ווי אַ לֵיב!" [= "כמו אריה!"].

משום מה התפרסם מאד ספר שיחותיו, והעיקר - נשמת חייו - לא נתפרסם כראוי.

ידיעתו ובקיאותו היתה מפליאה. כינוהו האוצר הספרים של מיר, כי ידע כל הספרים בע"פ.
פעם נכנסו אליו קבוצה של בחורים מחברון שעסקו במסכת אהלות, לבקש אם יואיל למסור להם חבורות. משום מה, אולי בגלל שמיעתו הכבדה, חשב ר' חיים שכוונתם שימסור להם עכשיו מיד. הוא חשב כשתי דקות, ואמר, "בסדר, אני מוכן"...
סיפר תלמיד אחד ששהה אתו בימיו האחרונים כששכב בבית החולים בלי הכרה, וכל הזמן מלמל לעצמו. גחן הבחור לשמוע מהו אומר, הוא לא הצליח להבין, אבל שמע בבירור התיבות "רבי עקיבא איגר". עד כדי כך היתה דביקותו בתורה.

בשנת תר"צ התחתן עם בתו היחידה של הג"ר אליעזר יהודא פינקל ראש ישיבת מיר.
לחתונתו, שהתקיימה בער"ש כנהוג, הגיעו גדולי תורה רבים. מספרים שהיה עומס כזה גדול, שהג"ר אהרן קוטלר התכבד רק בגלילה...

אגב, סיפור מאותה שבת, שנוגע יותר להגרא"ק. בשעת הסעודה, החתן פתח פיו ודרש בדברי תורה. הגרא"ק התווכח אתו, וצעק בהתלהבות כדרכו. הנוכחים הרגישו שלא בנוח, שיניח לו כבר... אבל הגרא"ק בשלו, ולא נחה דעתו עד שרץ להג"ר אברהם יפה'ן בטענה, "אתם הרי דוד של החתן [הוא היה גם חתנו של הסבא נובהרדוק], איך אתם מניחים לו לאמר דברים כאלה?!".

בפרוץ המלחמה, גלתה הישיבה לווילנא. כעבור זמן עלה חמיו לאר"י, וראש הישיבה השני ר' הירש קמאי נשאר במיר. ונכנס ר' חיים לשמש כראש הישיבה, בכל שנות גלותה.

אחרי המלחמה נסעה משפחתו לאר"י, והוא נסע לחו"ל כחצי שנה, ואח"כ הצטרף למשפחתו בארץ.

והנה תמונה יפה:

צאצאיו אחריו ת"ח מרביצי תורה, שיחיו לאוי"ט:
הבנים:
הגאון ר' רפאל [ע"ש אביו].
הג"ר אברהם צבי [ע"ש דודו הגרא"צ קמאי הי"ד].
הג"ר מאיר [ע"ש גיסו הג"ר אברהם מאיר פינקל הי"ד].

והבנות:
הרבנית פרצוביץ. אלמנת הגר"נ זצ"ל.
הרבנית אזרחי, אשת הג"ר יצחק, מר"י מיר.
הרבנית וייס, אשת הג"ר ישראל מאיר, ר"י "נחלת הלויים" חיפה.

כמה הוספות ודקדוק עניות.

א. כנוהו ה'עזרת תורה' של מיר. (כך נקרא האוצה"ס). ראה עוד נפלאות בספר מח ולב על בקיאותו הנוראה.

ב. על פיטורי אביו ר' אלתר מישיבת חותנו ר' יוזל ישנו סיפור נפלא, שזה היה משום שהמשיך לדבר בלימוד עם הבחורים בזמן סדר מוסר.

ג. אבל גם יחסו של ר' אלתר למוסר היה מיוחד, כידוע המעשה בהשתדלותו הגדולה להביא את ר' ירוחם למיר, שאמר אז שבשביל עוד תוספת מוסר היה נותן את כונתו לעורו.

ד. מעשה נפלא מהתקופה האחרונה בבית החולים.

בא מרן הגרא"מ שך לבקרו ואמר לו רפואה שלמה וכו'. ענה הגר"ח: תביא ראיה...

הגרא"מ פירש זאת בהספדו כראיה לשקיעותו הנוראה בלימוד, שסבר שאומר לו איזה חידוש. הגרמ"מ שולזינגר העיר לו שהכוונה היא לגמ' בריש שבת, שאם נפל אדם למשכב אומרים לו הבא ראיה והפטר... מרן סבר וקיבל.

נוטר הכרמים כתב:ד. מעשה נפלא מהתקופה האחרונה בבית החולים.

בא מרן הגרא"מ שך לבקרו ואמר לו רפואה שלמה וכו'. ענה הגר"ח: תביא ראיה...

דוקא אני שמעתי סיפור זה מיוחס לחתנו, הגאון רבי נחום זצ"ל, שנלב"ע בדמי ימיו. ולחיבתן, הא לך תמונה משניהם, במסיבת פורים. מאחור (בחולצה לבנה) נראה הגאון ר' אלי' ברוך פינקל זצ"ל, מ'נסיכיה' של ממלכת מיר, שנקטף אף הוא בשיא פריחתו ולבלובו.
[אדגיש כי הזכויות על התמונה שמורות].


ובהאי עניניא, ידוע כי כמה מטובי בניה של 'מיר' נפטרו בעודם בשיא תקפם: ר' נחום פרצוביץ - וכנ"ל, ר' נחום לסמן, ועוד אחד או שתים שפרח שמם מזכורני כעת. ע"פ המקובל, מרן ר' יחזקאל זיע"א - שכיהן בתקופת שנחאי כמשגיח במיר - הסביר זאת בעובדה שזכו הם לניסים גלויים ושלא כדרך הטבע במנוסתם מהצורר הנאצי, וכהידוע מסיפורי שנחאי וגלגולי הישיבה הקודמים, וכיון שכך נתבע מהישיבה 'להקריב' כמה קרבנות, ואלו הוקרבו בדמות הגאונים הללו. ע"כ השמועה בערך.

א. השמועה בדיוק כנ"ל, שמעתי בעצמי מהגרמ"מ זצ"ל.

ב. שמעתי מהגר"א אריאלי שליט"א, (לפני שנים), כי תלו זאת בקפידא של מרן המשגיח זי"ע, על כך שבזמן התמנותו לא קבלו כ"כ את מרותו, כי סברו שאינו הולך בקו של ר' ירוחם, ואז גדולי הישיבה אמרו שיחות, וכולם נענשו כנ"ל, ר' נחום אמר, שהוא נכנס פעם לשיחה כזו. ע"כ בערך.

ג. מסופר, כי בקשו סליחה מהמשגיח, הוא אמר שזה לא בידו, והוסיף: וכי רציתי להרוג את חתני (ר' אפרים מרדכי?).

ד. עם זאת ידוע כי ר' חצקל היה תובע ללא הרף מכח הנסים הנ"ל, ואמר: להיכן התקדמו, נעשו ראשי ישיבות, אומרים קצת שיעורים, בשביל זה הקב"ה הציל אותנו?

נוטר הכרמים כתב:ג. מסופר, כי בקשו סליחה מהמשגיח, הוא אמר שזה לא בידו, והוסיף: וכי רציתי להרוג את חתני (ר' אפרים מרדכי?).

אכן. הג"ר אפרים מרדכי גינזבורג, מהאריות של מיר. שנפטר בצעירותו. והוא אחיו של החתן השני, ר' ראובן גינזבורג.

הרבה מהאריות במיר נפטרו בצעירותם, לא רק עוד אחד או שנים.

ר' לייב מאלין, ר' שמואל חרקובר. הסיפור על קפידת הר"י לוינשטין מתמיה במקצת.

אליהוא כתב:ר' לייב מאלין, ר' שמואל חרקובר. הסיפור על קפידת הר"י לוינשטין מתמיה במקצת.

כבר נתבאר למעלה מקורו טהור, ואם קבלה היא נקבל. מה עוד שאין זה קפידא, כמו שנתבאר, אלא שהתורה תבעה את עלבונה, וסביביו נשערה מאוד, מי יבוא בסוד ה'.

יש בזה עוד דברים כמוסים, שלא ניתנו להיכתב. והיודע יודע.

שמעתי משם אחד מזקני גדולי ראשי הישבות זצ"ל, כידוע נגזרה גזירה חמורה על כל אותו הדור בני הישיבות דאירופה, וכל אחד מהניצולים היה לו נס הצלה והשגחה עליונה מיוחדת שהצילתו למטרה שיועד לה, ובכבשי דרחמנא למה לן, וכשהשלים ענינו נשלם דינו, ויותר יש לבדוק למה ניצל מהשואה מאשר למה מת אחר כך.

ר' נחום פרצוביץ זצ"ל עצמו תלה את דבר מחלתו בעניין אחר לגמרי, לטענתו (איני זוכר המקור) לכל אדם קצובות כך וכך שנות כבוד, והוא עצמו חשש לזה כבר כשרל"י זצ"ל העלה אותו ל"בימה" לשיעור כללי בגיל צעיר מאד ומטעם זה סירב בתחילה אך הסבא מיאן לקבל סירובו. כך שמעתי מאחד מתלמידיו ששמע מפיו בעת מחלתו שסיפר להם כן, ואמר "צדקתי".

רבים ציינו את העובדה המעניינת שלמרות שר' חיים לא היה מאנשי המוסר, בכל זאת דווקא שיחות המוסר שלו זכו לתפוצה גדולה ביותר ושמועותיו מתבדרן אצל המגידים. לעומת זאת שיעוריו שהיו בנויים כמגדל לא היתה להם עדנה, ואף שם הספר שלו אינו ידוע לרבים כמעט.

שיבר כתב:רבים ציינו את העובדה המעניינת שלמרות שר' חיים לא היה מאנשי המוסר, בכל זאת דווקא שיחות המוסר שלו זכו לתפוצה גדולה ביותר ושמועותיו מתבדרן אצל המגידים. לעומת זאת שיעוריו שהיו בנויים כמגדל לא היתה להם עדנה, ואף שם הספר שלו אינו ידוע לרבים כמעט.

מה גם, שאמירת השמועס'ן אצלו היתה דיעבד שבדיעבד. הוא קם להגיד שמועס'ן בתקופת דמדומים בת שנתיים בה לא היה מי שיגיד, (כמדומני אחרי פטירת ר' חז"פ), אז זה נפל עליו מתוקף תפקידו כראש ישיבה. מה שכן, היא הנותנת שהוא ניגש לזה כראש ישיבה, וחידש - ניתן לומר - את הדרך הקרויה "לומדות במוסר", ומכאן חביבותה.

וכבר קראו ע"ז הכל תלוי במזל וכו'.

ירושלמי כתב:

שיבר כתב:רבים ציינו את העובדה המעניינת שלמרות שר' חיים לא היה מאנשי המוסר, בכל זאת דווקא שיחות המוסר שלו זכו לתפוצה גדולה ביותר ושמועותיו מתבדרן אצל המגידים. לעומת זאת שיעוריו שהיו בנויים כמגדל לא היתה להם עדנה, ואף שם הספר שלו אינו ידוע לרבים כמעט.

מה גם, שאמירת השמועס'ן אצלו היתה דיעבד שבדיעבד. הוא קם להגיד שמועס'ן בתקופת דמדומים בת שנתיים בה לא היה מי שיגיד, (כמדומני אחרי פטירת ר' חז"פ), אז זה נפל עליו מתוקף תפקידו כראש ישיבה. מה שכן, היא הנותנת שהוא ניגש לזה כראש ישיבה, וחידש - ניתן לומר - את הדרך הקרויה "לומדות במוסר", ומכאן חביבותה.

וכבר קראו ע"ז הכל תלוי במזל וכו'.

ירושלמי, במחילת כבודך ר' חיים לא חידש את ה'לומדות' במוסר, אין ספק שהוא הוסיף את גווניו ואת יסודותיו האדירים הבנויים כדרכו על היקפים עצומים בש"ס ומדרשים, אבל הלומדות במוסר, ימיה כימי תנועת המוסר הם, ומן החידושים ש'בית מדרש' זה יוצא בהם, ראה על כך בהרחבה במאמרו של ה'שרידי אש' על תנועת המוסר שנדפס בח"ד.

הגרי"י וויינברג נותן את זכות הבכורה לסבא מסלבודקה, ובעיקר חתנו ר' אייזיק שר,אבל לא ידעתי במה נגרע בית המדרש של קעלם, כל שיחה בחכמה ומוסר מלאה בעמקות למדנית. ועל ר' ירוחם ממיר כבר הביא ב'האדם ביקר' עדות הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל כי שיחותיו במוסר של ר' ירוחם סייעו בדרכי ההבנה בלימוד...


אגב שיחות מוסר מהגרח"ש. מעודי תמהתי על היסוד הידוע ש'בין אדם לחבירו' זה אש, והראיה מרב רחומי בערב יוה"כ. ממ"נ, הרי ודאי לית דיינא בלא דינא, ואם נתבע ר' רחומי בהכרח שהיתה עליו טענה, וא"כ במה שונה בין אדם לחבירו מכל התורה כולה, ודאי שדקדוק הדין ועומק התביעות הוא עד אין נבדק, והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

באחד מספרי הגרי"פ גולדווסר שליט"א עמד בכמה קושיות על יסוד זה של הגרח"ש ודחה את דבריו אשתדל למצא מראה מקום מדוייק

ירושלמי כתב:אמירת השמועס'ן אצלו היתה דיעבד שבדיעבד. הוא קם להגיד שמועס'ן בתקופת דמדומים בת שנתיים בה לא היה מי שיגיד, (כמדומני אחרי פטירת ר' חז"פ), אז זה נפל עליו מתוקף תפקידו כראש ישיבה. מה שכן, היא הנותנת שהוא ניגש לזה כראש ישיבה, וחידש - ניתן לומר - את הדרך הקרויה "לומדות במוסר", ומכאן חביבותה.

מפי זקני הישיבה שמעתי, שתיכף לאחר פטירת המשגיח חז"פ רצו שאר ראשי הישיבה למנות משגיח אחר במקומו, אבל הגר"ח סרב וציווה למנות את חתנו ר' אהרן. שאלוהו מי ימסור את שיחות המוסר, שהרי ר' אהרן עדיין היה צעיר לימים. ענה הגר"ח: אני אמסור את השיחות. ואכן מאז ואילך מסר את השיחות עד פטירתו.
הדבר היה תמוה בעיני התלמידים וראשי הישיבה, שהרי ידוע היה הגר"ח כשקדן עצום אבל מעולם לא ראוהו מחזיק ספר מוסר או מוסר ועדים. ולאחר כמה שיחות כאשר ראו את כוחו הגדול, שאלוהו מנין לו כל הידיעות מספרי המוסר. תמה כלפיהם הגר"ח: בילדותי הרי הסבתי כמה שנים על שולחנו של המשגיח ר' ירוחם, וכיצד זה לא אדע?

ג' טבת, יום השנה לגרח"ש זצ"ל, ר"י מיר, מח"ס שיחות מוסר ושערי חיים על הש"ס.
קורות חייו התפרסמו באופן נפלא ביותר בספר "מח ולב" (ששתחילתו כקונטרס בספר הזכרון "מוריה" מכון-ירושלים לזכרו), ע"י הרב ראובן גרוסמן זצ"ל, והרבה בני תורה נבנו ונבנים הספר הנ"ל, לעמלה ושקידתה של תורה, ליראת שמים ולמידות טובות. [י"ל לאחרונה במהדורה חדשה, וניתן להשיגו בחנויות הספרים].

כבר נכתב עליו בעבר, בין השאר לתקופת השנה - ביארצייט הקודם viewtopic.php?f=19&t=3168&p=24193&hilit=%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A5#p23516

וראה עוד כאן

viewtopic.php?f=24&t=3107&p=66331&hilit=%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A5#p66331

כמה יש להאריך בדמותו של הגר"ח זצ"ל (ועל כולנה גאונותו האגדית, במושגים הנדירים גם לתקופתו הוא), ובאמת דומה שבמח ולב הקיפו באופן מרשים ויסודי.

רק נדגיש תכונה שאולי לא כ"כ באה לידי ביטוי אצל עוד מרבותינו - רגשנותו המופלאה. במיר תמיד מספרים שכשהגר"ח היה הולך ברחוב ורואה בחנות נעליים נעלי 'צעד ראשון', הוא פשוט היה פורץ בבכי באמרו: אלו רגעים יפים הם לאם הרוכשת לראשונה נעליים לבנה הפעוט?

לכשתמצי לומר, לענ"ד רגשנות זו היתה גם היתד והפינה לביאוריו המופלאים בדברי אגדה בחז"ל. הצד השוה בשתיהם הוא ההתבוננות לעומק, בשילוב המדוייק ביותר של המח והלב כאמור. יסוד של ר' חיים במוסר ואגדה, הוא ברזל, כך יודעים כולם, ואם נשים לב, בהרבה מיסודותיו מובנים גם תפיסות של רגש והסתכלות מקורית ומפתיעה.

וכבר העירו, שר' חיים 'נפל' לעולם המוסר כמעט 'בטעות', כשנוצר ואקום עם פטירת רחז"פ, ובשנתיים האלה הגיד ר' חיים שיחות בישיבה, ועם זאת, בלי ספק שבעולם מובאים יסודותיו במוסר שבעתיים מאלו שבלומדות.

את גילוי המח והלב אצלו ניתן לראות כשהיה מבאר את הפסוק "כרחם אב על בנים" שכבר הקשו מדוע לא נא' כרחם אם. והיה מספר בבכי גדול על הנאצי ששיחק באם היהודיה, שהגיעה עם 2 בניה, והרשע אמר לה שהיא יכולה לבחור א' משני הבנים. הגר"ח היה מספר תוך שהוא מתמוגג בבכי על זעקותיו של מוישהל'ה הרואה כי יענקל'ה נבחר להינצל, ועל האם הנסערת המחליפה ביניהם, ועתה יענקל'ה זועק במר נפשו, וחוזר חלילה, והנאצי רואה ועיניו בורקות. לבסוף לא עמדה האם בנסיון המר, נשקה לשני בניה, ועזבתם בידי הנאצי. אהבתה לשניהם לא נתנה לה לבחור במי מהם.

אבל אבא - היה מסיים הגר"ח - היה לוקח אחד, ואוטם את אזניו מזעקות השני! והיינו, שהאב השליט את המח על הלב, ובזה הביא להצלה של ילד א' לכה"פ.

את סופו של הוורט אינני זוכר - איך זה מסביר פשט בפסוק, אבל לשמוע מר' אריה יבדלחט"א מספר איך ר' חיים סיפר את זה - גם לב אבן ימס מים.

לצד זאת, ר' חיים היה גם חובב שמחה והומור, וסיפורים רבים וטובים (בהם 'מככבים' ר' חיים ויבדלחט"א בניו שליט"א) מתהלכים במסדרונות מיר אודות כך.

יש עוד להאריך, והזמן כלה.

הנה תמונה שקיבלתי בעבר מיוסי (בהגרא"ב זצ"ל) פינקל ('כתבים'), מארכיון הישיבה העשיר שברשותו (והזכויות שמורות לו), בה נראים החתן והחותן - הגר"ח והגר"נ פרצוביץ זצ"ל - מסבים זה לצד זה במסיבת פורים. מאחור נראה גם הגרא"ב זצ"ל:


(שו"ר בלינק שהביא נוטר, שכבר כתבתי בשנה שעברה חלק מהדברים, וכן את התמונה כבר העליתי אז).

בור הגולה כתב:היום ג' טבת, הוא היארצייט של הגאון ר' חיים ליב הלוי שמואלביץ זצ"ל, אגב, סיפור מאותה שבת, שנוגע יותר להגרא"ק. בשעת הסעודה, החתן פתח פיו ודרש בדברי תורה. הגרא"ק התווכח אתו, וצעק בהתלהבות כדרכו. הנוכחים הרגישו שלא בנוח, שיניח לו כבר... אבל הגרא"ק בשלו, ולא נחה דעתו עד שרץ להג"ר אברהם יפה'ן בטענה, "אתם הרי דוד של החתן [הוא היה גם חתנו של הסבא נובהרדוק], איך אתם מניחים לו לאמר דברים כאלה?!".

הסיפור היה כך:
ר' חיים אמר תורה לפני החופה ואמר את היסוד הידוע של ר' שמעון על חלות שאם הוא יחול הוא מיד יתבטל שיסד הגרששק"פ שהוא אינו חל.
[הוא אמר "דער רבה זאט ....']
אגב היו שם כל גדולי הדור, רא"י אמר יש לי בת יחידה ולכן אעשה שמחה גדולה וכו'
מיד אח"כ הלכו לחופה ככשהשושבין היה ר' אברהם יפה'ן שהרי ר'חיים היה יתום מאב ואם.
תוך כדי הליכה לחופה בא ונכנס אל השורה ר' אהרן קוטלר ואמר לר' אברהם יפה'ן איך אתה נותן לו לומר כאלו דברים [אזלעכע רייד]
אשרי עין ראתה אלה!!

ואי אפשר שלא להזכיר כאן את שקיעותו הנדירה ויכלה הדף וסיפורים לא יכלו.

שמעתי מכמה מקורות שראוהו בשחרית בישיבה נעמד באמצע שמו"ע כשרגלו האחת על הספסל והוא שעון עליה בידו, עד שבסוף התפילה התעורר פתאום...!
כמו"כ אחד אמר לי שפ"א באמצע שמו"ע הוא פשוט הלך לארון הספרים והוציא רשב"א ועיין בו מעט, ואח"כ שב למקומו והמשיך בשמו"ע...! [יש למישהו הסבר?]
ולקינוח אספר אנקדוטה אחת מה"עילוישקייט" שלו.
רבי מרדכי דרוק זצ"ל סיפר פעם [נראה לי שבעצמו ראה] שפ"א בא הגר"ח לחתונה, ובעבר היה נהוג שהיתה עוגת חתונה של כמה קומות מפוארת מאוד במובנים דאז, שכמובן היתה עשויה ממרגרינה ושאר מרעין בישין... הגר"ח ברוב שקיעותו ניגש ל'בר' וחתך לעצמו חתיכה מכובדת מהקומה העליונה של העוגה... הוא 'המשיך' לכיוון הסלטים, מרח על העוגה טחינה ואח"כ גם חריין, והכניס הכל לפיו...

גם אני הקטן תהיתי הרבה על התופעה, ששיחות המוסר שלו מפורסמות פי כמה וכמה משיעוריו. ויש לי לצדד לב' פנים.
הא', כי לקטנות הדור והמרחק מעומק דעתו הרחבה, הרי שיחות המוסר שהם כ'פירורים' אצלו, שלא השקיע בהן רוב כוחו, קרובים אלינו לקבלם. משא"כ שיעוריו לרוב עומקם, ולרוב עצלותנו, אין נזקקים להם כ"כ.
הב', כי 'השופר' של שיחות המוסר, הוא הרה"ג ר' ראובן גרוסמן זצ"ל, שכתבם ומסרם לציבור בקולמוסו הנהדר, המתיק את השיחות וערבם לשומעיהם. ולו היה לשיעוריו 'שופר' כזה היו מתוקים שבעתיים.

ועוד סיבה, אמר לי ת"ח חשוב מה"משפחה", שטעות עשו שהספר הראשון שהוציאו לאחר פטירתו היה השיחות מוסר, כי בגלל זה התקבל כבעל מוסר, אך אם היו מוציאים קודם את ספריו על המסכתות, היה מתקבל כראש ישיבה, ואח"כ היו מוציאים את השיחות מוסר.

כרם כתב:הב', כי 'השופר' של שיחות המוסר, הוא הרה"ג ר' ראובן גרוסמן זצ"ל, שכתבם ומסרם לציבור בקולמוסו הנהדר, המתיק את השיחות וערבם לשומעיהם. ולו היה לשיעוריו 'שופר' כזה היו מתוקים שבעתיים.

אתה בטוח שאת השיחות כתב ר"ר גרוסמן? עכ"פ לא שמעתי אף פעם הערכה מיוחדת לכתיבה בה נמסרו השיחות. הוורטים של ר' חיים מדברים בעד עצמם, יש להם חביבות מחד, ועצמה מאידך שלא משאירים אותך אדיש.

ואם כבר, דומני שישנו איזה ביאור שלו בריש פרשת בשלח, שכאשר זה נתפרסם בשמו יצא על זה קצף מרן הגרי"ז מבריסק, מישהו יודע מה מדובר?

עשוי לנחת כתב:ועוד סיבה, אמר לי ת"ח חשוב מה"משפחה", שטעות עשו שהספר הראשון שהוציאו לאחר פטירתו היה השיחות מוסר, כי בגלל זה התקבל כבעל מוסר, אך אם היו מוציאים קודם את ספריו על המסכתות, היה מתקבל כראש ישיבה, ואח"כ היו מוציאים את השיחות מוסר.

וכידוע, שלכן הדפיס ר' מאיר שמחה זצ"ל את ספרו אור שמח קודם למשך חכמה - אף שהאחרון כבר היה מוכן לדפוס קודם האו"ש.

טעות בידי הרבנים "כרם" ו"עשוי לנחת".
שיחות מוסר של מרן הגר"ח זצ"ל יצאו לאור עוד בחיי חיותו.
הם יצאו בשלושה כרכים מודפסים בסטנסיל.
השיחות משנים תשל"א-ל"ג. ויצאו לאור סמוך לאמירתם.
את השיחות כתבו בנו הג"ר רפאל שליט"א ואחיינו הג"ר אריה פינקל שליט"א
באותם שנים יצאו לאור גם שיעורי מרן זצ"ל על כל המסכתות שנלמדו
בישיבה, כשגם הם נדפסו בסטנסיל.
[כמדומני שגם השיעורים נכתבו ע"י בנו הג"ר רפאל שליט"א.]
כך שההודאה בטעות של אחד מבני "המשפחה" ככל הנראה לא היתה ולא נבראה.
הקשר עם הרה"ג ר' ראובן גרוסמן זצ"ל החל רק לאחר פטירתו של מרן זאת בעקבות
יצירתו המונומנטלית "מח ולב" בה שרטט ביד אמן את תולדות חייו של מרן זצ"ל [זאת למרות
שלא היה מתלמידיו או ממקורביו]

דומני שלומדי התורה מחפשים ספרים שילמדו את הסוגייה מהמסד עד טפחות ויש בהם תשובות לקשיים המתעוררים בלימוד דברי הראשונים ,והסבר יסודות מחלוקתם. ולא כאלו שכתובים בהם "מהלכים" בנקודה מסויימת בסוגייה גם אם רבי עמקות וגאונות לאמיתה של תורה.
ואת זאת מוצאים הלומדים בשיעורי חתנו הגר"נ זצ"ל שזכו לתפוצה רבה
סיבה נוספת: בספרי הגרנ"פ והגרש"ר ניכרת מאוד עובדת היותם חולייה בשרשרת מוסרי התורה באשר בספריהם מובאים יסודות ראשי הישיבות שקדמו להם והם דנים בדבריהם ועל גביהם הם בונים את מהלכיהם.

גלאגוזים כתב:טעות בידי הרבנים "כרם" ו"עשוי לנחת".
שיחות מוסר של מרן הגר"ח זצ"ל יצאו לאור עוד בחיי חיותו.
הם יצאו בשלושה כרכים מודפסים בסטנסיל.
השיחות משנים תשל"א-ל"ג. ויצאו לאור סמוך לאמירתם.
את השיחות כתבו בנו הג"ר רפאל שליט"א ואחיינו הג"ר אריה פינקל שליט"א
באותם שנים יצאו לאור גם שיעורי מרן זצ"ל על כל המסכתות שנלמדו
בישיבה, כשגם הם נדפסו בסטנסיל.
[כמדומני שגם השיעורים נכתבו ע"י בנו הג"ר רפאל שליט"א.]
כך שההודאה בטעות של אחד מבני "המשפחה" ככל הנראה לא היתה ולא נבראה.
הקשר עם הרה"ג ר' ראובן גרוסמן זצ"ל החל רק לאחר פטירתו של מרן זאת בעקבות
יצירתו המונומנטלית "מח ולב" בה שרטט ביד אמן את תולדות חייו של מרן זצ"ל [זאת למרות
שלא היה מתלמידיו או ממקורביו]

אל תתפוס על המילה. לא נפ"מ אם אחרי שנפטר או בחייו.
כנראה הפצת השיחות מוסר קדמה להפצת ספרי השיעורים. והא גרמא ליה. זה הכל.

לרגל היורצייט של מרן הגר"ח זצ"ל זיע"א, מרא דכולא תלמודא וכולא אגדתא, אביא דבר נחמד שראיתי השנה ממנו ומאד נהנתי,
והוא בקונרס "שפתי כהן" על חנוכה, שיחות מהגר"ח קמיל זצ"ל, שהביא בשם רבו הגר"ח שמואלביץ זצ"ל לבאר פשט בגמרא:
מסכת פסחים דף קיב עמוד א:
"חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות". והוא פלא לכא', שח"ו שאיים עליו.
ובאר הגר"ח, שאמר לו רשב"י לר"ע, שבלי תורה אני לא שוה כלום, ויכולים להגיע בלי תורה ח"ו עד כדי מסירתך למלכות, ולכן יש לי "הכרח" ללמוד ממך!
והוא נפלא לבאר גמרא זו.

אגב יום היארצייט: מדוע ספר שערי חיים על כתובות אינו מופיע באוצר? [יש רק על קידושין וגיטין].

גאולה בקרוב כתב:לרגל היורצייט של מרן הגר"ח זצ"ל זיע"א, מרא דכולא תלמודא וכולא אגדתא, אביא דבר נחמד שראיתי השנה ממנו ומאד נהנתי,
והוא בקונרס "שפתי כהן" על חנוכה, שיחות מהגר"ח קמיל זצ"ל, שהביא בשם רבו הגר"ח שמואלביץ זצ"ל לבאר פשט בגמרא:
מסכת פסחים דף קיב עמוד א:
"חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות". והוא פלא לכא', שח"ו שאיים עליו.
ובאר הגר"ח, שאמר לו רשב"י לר"ע, שבלי תורה אני לא שוה כלום, ויכולים להגיע בלי תורה ח"ו עד כדי מסירתך למלכות, ולכן יש לי "הכרח" ללמוד ממך!
והוא נפלא לבאר גמרא זו.

פשט הגמרא זה לא, אבל יפה.

חיבורו המפורסם שע"ש הוא גם נקרא לעתים הוא "מח ולב".[/quote]

במח"כ טעות היא, הספר הנפלא "מח ולב" על הגר"ח שמואלביץ, נכתב ע"י הרב ראובן גרוסמן זצ"ל, בהתחלה בתוך ספר הזכרון על הגר"ח שהוציא מכון ירושלים, ואח"כ גם בנפרד ע"י משפחת הרב גרוסמן, חיבורו של הגר"ח הוא "שערי חיים", בינתיים יצא כמדומני 3 כרכים על גיטין קידושין וכתובות.
הכותב והעורך של שערי חיים על גיטין וקידושין הלא הוא תלמידו הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין שליט"א.

היום ג' טבת, הוא היארצייט של הגאון ר' חיים ליב הלוי שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר. נולד בתרס"ב, נפטר ג' טבת תשל"ט.
נקרא שמו חיים ליב ע"ש הג"ר חיים ליב סטאוויסקר, שנפטר באותה שנה.

ר' חיים לייב מסטאוויסק נפטר בשנת תרנ"ח

אתה צודק, אך מ"מ נכון שנקרא על שמו, אף שלא נפטר באותו הפרק.
אולי יש לנחש בזהירות שר' אלטר שטוצ'ינר למד בישיבת מיר אצל הג"ר חיים ליב? מה ידוע על חייו של ר' אלטר?

רבי חיים לייב סטאביסקער היה ראש ישיבה במיר? ממתי ועד מתי? והרי היה רב בסטאביסק!

הג"ר חיים אריה לייב מישקובסקי זצ"ל (אבי הג"ר חזקיהו יוסף, אבי הג"ר אליהו), מלבד גדלותו בתורה נודע גם כצדיק גדול ופועל ישועות,
ולכן כל האפשרויות פתוחות: או שלמד ממנו, או שנזקק פעם לברכתו והועיל, או סתם הערצה וכבוד לגדול בתורה שנפטר 4 שנים לפני כן.

הערצה לא "סתם".
היו לו מעריצים שהיו דבוקים בו, והלכו לאורו ועל פי הוראותיו והנהגותיו שהיו כולם כמנהג הגר"א.
לייחסו לפי בנו הגאון רב דקריניק או לפי נכדו ראש ישיבת כפר חסידים, זה ממש נטל"פ לגודל ההערצה והשגב שהיו לו כאחד ממאורי הדור.

כמובן שלא התכונתי ב"סתם" למה שכב' הבין, הערצה בלי טעם, אלא כהמשך לסיבות שמניתי קודם, עיין שוב בכתוב.
כנ"ל לא כתבתי שגודל יחוסו בעיקר בגלל בנו ונכדו, אלא רק לעזור למי שלא מכיר (זכותו), ששם משפחתו מישקובסקי וקשור ממילא לרבנים הנ"ל.

מאיר סובל כתב:רבי חיים לייב סטאביסקער היה ראש ישיבה במיר? ממתי ועד מתי? והרי היה רב בסטאביסק!

צודק. בלבלתי עם רח"ל טיקוטינסקי, ואתו הס"ר.

גאולה בקרוב כתב:כנ"ל לא כתבתי שגודל יחוסו בעיקר בגלל בנו ונכדו, אלא רק לעזור למי שלא מכיר (זכותו), ששם משפחתו מישקובסקי וקשור ממילא לרבנים הנ"ל.

שמו היה רוטנברג ולא מישקובסקי.
עליו ראה עוד באשכול זה ובאשכול זה.

מה זאת אומרת "ולא מישקובסקי"? היו לו 2 שמות משפחה, ובאמת לא ידוע לי הנסיבות לכך.

זאגער ישן כתב:

מאיר סובל כתב:רבי חיים לייב סטאביסקער היה ראש ישיבה במיר? ממתי ועד מתי? והרי היה רב בסטאביסק!

צודק. בלבלתי עם רח"ל טיקוטינסקי, ואתו הס"ר.
[/url].

משפחת הגרח"ל דמיר היתה טיקטינסקי

היום התפרסמה בעיתון יתד נאמן ידיעה על מציאת קברה של הרבנית מרת עטיל שמואלביץ ע"ה - אמו של מרן הגר"ח ובתו של הסבא מנובהרדוק, בעיר סטוצין בבלארוס, שם שימש הגאון רבי אלתר שמואלביץ בתור אב"ד ור"מ.

כפי שנודע לי מתכננים כעת בני המשפחה לערוך נסיעה לקברי אבות בסטוצין, ובכוונתם למצוא שם גם את קברו של ר' אלתר, אשר כפי המשוער קבור גם הוא שם.