פורום אוצר החכמה

מי שיוכל להעשיר את ידיעותינו בהבדלים הרעיוניים והתרבותיים שבין החסידות בפולין הקונגרסאית לחסידות בגליציה, כדוגמת היחס לזמן תפילה ולהקפדה על מנהגים והלכות בכלל, וכן היחס לספרי מחשבה וכדו' ושאר ענייינים, כמו"כ מי שיודע על ספרים או מאמרים שעוסקים בעניין זה, אודה מאד.

עי' כאן http://www.daat.ac.il/daat/v-articles/dordea23.pdf

זה חסום אצלי ואיני יכול לעיין, אם תוכל להוריד לי אודה לך מאד

עי' כאן http://beta.hebrewbooks.org/3308 מעמ' רע"ו

קאמלהאר רק מתאר (בהעתקה ממרכוס) את חסידות פשיסחא כפי שהתרשם ממנה, ואלו הם דברים ידועים, אני מחפש לאחר כל המחלוקת בין תלמידי החוזה לפשיסחא (שכמובן השפיעה רבות על עיצוב שני העדות) ולאחר שאף חסדידות פשיסחא התמתנה ע"י וורקי וגור, עדיין נשארו מאפיינים שונים לחסידיות גליציה כבלז וצאנז ז'יקוב וזידיטשוב לחסידויות פולין כגור אלכסנדר אמשינוב וסוכוצו'ב, סגנון הספרים שונה מאד (שפת אמת, מי השילוח, ר' צדוק שם משמואל וישמח ישראל הם סגנון שונה מהספרים אמרי נועם ועטרת ישועה ומדברי חיים, ובבלז יש בכלל מעט תורות) וכן ההקפדה על 'מנהגים' ו'עניינם' הייתה יותר בחסידות גליציה, ועוד הרבה הבדלים אני מחפש העשרה בנושא זה של מתקופת החוזה מלובלין (מאז בעיקר ניכר השינוי בין הארצות) ועד מלחמת העולם השניה

ספודיק או שטריימל...

שמעתי פעם שהחסידים נחלקים לשלוש: בין חסידי חבד - כלומר: חכמה בינה ודעת, לבין חסידי חגת - כלומר: חסד גבורה תפארת, ויש גם חסידי נהי - כלומר: נצח הוד יסוד.

יתכן ויש להבחנה זו קשר עם נושא האשכול, ותן לחכם ויחכם עוד

דרומי כתב:שמעתי פעם שהחסידים נחלקים לשלוש: בין חסידי חבד - כלומר: חכמה בינה ודעת, לבין חסידי חגת - כלומר: חסד גבורה תפארת, ויש גם חסידי נהי - כלומר: נצח הוד יסוד.

יתכן ויש להבחנה זו קשר עם נושא האשכול, ותן לחכם ויחכם עוד

זו אמרה חב"דית למעשה...
מי יודע היכן מקורה? קדום או בן ימינו?
ואם אכן קשורה להבדל בין החסידים בפולין לגאלאץ ואונגארין, זה בהחלט מעניין, אפשר לבנות כזו תיאוריה...

עוד כיוון ששווה בדיקה - נושא הניגונים.

ידוע שהחסידות שמה דגש רב על ניגונים, ובעיקר על ניגונים בלי מלים המבטאים עומק נפשי, השווה ניגוני חבד וסלונים וקארלין

כמדומני שנושא זה של ניגונים חסידיים במובן הזה היה נפוץ יותר בפולין מאשר בהונגריה ואולי גם בגליציה

(מודזיץ היכן נמצאת? בפולין או בגליציה?)

בוודאי שגם שם חיברו ניגונים, אבל זה היה יותר מחובר עם מלים בתפילה ונוטה יותר לכיוון של 'תפילה' ועד 'חזנות'

יודגש שכתבתי זאת ללא בדיקה מעמיקה, ובעצם ללא בדיקה כלל -

נועד רק לעורר מחשבה אצל אלו שכן מתמצאים בתחום

[אגב, שמעתי פעם מראש ישיבה גדול שכאשר הוא מכין את השיעור הוא מעיין הרבה בספר ברכת שמואל של ר' ברוך בער

והוסיף אותו ראש ישיבה שבאמת הוא לא מבין את הדברים שכתובים שם - כידוע סגנונו הקשה וכו' - אבל זה מעורר אצלו מחשבות בכיוונים הנכונים...]

רק להוסיף לדברי הרב דרומי.
מודז'יץ אכן היא בפולין, וכן בחסידות גור נושא הנגינה תפס הרבה מאוד, וכן עד היום.
בבעלזא לעומת זאת לא היו שרים מאומה, אפילו בשבת פשוטה, רק בשבתות מיוחדות ומועדים, ורק מניגונים מסוימים מאוד, כך שבהחלט יש מקום לדון בזה.
מצד השני, בחצרות בית רופשיץ ודז'יקוב כן היה עניין מהנגינה, הראפשיצער רב קרא לנגינה אחת מחמש הלבושים שלו.

בין פשיסחא ללובלין :אישים ושיטות בחסידות פולין /צבי מאיר רבינוביץ ; התקין והביא לדפוס: מאיר חובב.
החלק השני מוקדש כולו לפירוד בחסידות פולין.

גביר כתב:בין פשיסחא ללובלין :אישים ושיטות בחסידות פולין /צבי מאיר רבינוביץ ; התקין והביא לדפוס: מאיר חובב.
החלק השני מוקדש כולו לפירוד בחסידות פולין.

קראתי את ספרו, אבל הוא לא מחדש שום דבר רק מעתיק מספרים את השתלשלות המחלוקת ושורשיה, אבל אינו עוסק באופן עיוני לחפש מה ההבדלים שנשארו לאורך זמן בין תורותיהם של אדמור"י פולין לאדמור"י גליציה או בין המנהגים והיחס אליהם, כמו"כ להבדלים העממים והתרבותיים כמו ההצעה שהציעו לעיל על הניגונים- הצעה הצריכה בדיקה כי בספרו של גשורי לחסידים מזמור כותב בהכרכה על איכות הנגינה בגליציה לעומת פולין, מלבד מודזיץ-, או העוקצנות והחידודים הפולנייים ביחס לגליציה, וכן עוד הבדלים

יצא לאחרונה ספר בשם: קוצק :במאבק למען חיי אמת /אברהם יהושע השל ; מיידיש: דניאל רייזר, איתיאל בארי ; ערך והוסיף פתח דבר: דרור בונדי ; עורכת ראשית: גילה פיין ; עורכת משנה: תמי מגר. דן בזה הרבה גם מתוך חוויותיו האישיות [גדל במשפחה חסידית מהנוסח הי'שן' ואח"כ בהשפעה של המלמד, אם איני טועה, נתוודע לדרך קוצק], המחבר היה בן של אדמו"ר בפולין שעבר אחר כך לגרמניה ומאוחר יותר לארה"ב, עד כמה שהבנתי הוא עצמו שמר תומ"צ כל ימיו אולם היה קשור לקונסרבטיבים ואולי גם לרפורמים ויש לקרוא את דבריו בזהירות ובהסתייגות הראויות.

דוגמא ליחס השונה למנהגים בין פשסיחא לבלז הוא הסיפור המובא בספר אדמור"י בלז י. קלפולץ עמ' רנח: כשעזב הרה"צ ר' מרדכי יוסף האדמו"ר מאיז'ביצע את קוצק, בא לבעלז, ביום ו' ערש"ק נטל צפרניו מהידים והרגליים בעת ובעונה אחת בניגוד לדעת המג"א (סי' ר"ס) ידוע הוא שבבעלז היו מקפידים מאד לא לזוז מהשו"ע כמלוא נימה, החסידים התווכחו איתו בעניין זה, עד שבתוך הדברים התבטא הצדיק רבי מרדכי יוסף: מה זה, כשהמג"א פוסק ככה, אני מוכרח לקיים? בשמוע החסידים דברים אלו חרה להם מאד, והרחיקו אותו עד שנאלץ לעזוב את בעלז'.

יואל משה כתב:רק להוסיף לדברי הרב דרומי.
מודז'יץ אכן היא בפולין, וכן בחסידות גור נושא הנגינה תפס הרבה מאוד, וכן עד היום.
בבעלזא לעומת זאת לא היו שרים מאומה, אפילו בשבת פשוטה, רק בשבתות מיוחדות ומועדים, ורק מניגונים מסוימים מאוד, כך שבהחלט יש מקום לדון בזה.
מצד השני, בחצרות בית רופשיץ ודז'יקוב כן היה עניין מהנגינה, הראפשיצער רב קרא לנגינה אחת מחמש הלבושים שלו.

במודזיץ הנגינה היא מאבות יסודות החסידות ממש, היא ערך מקודש כמעט כמו התפילה עצמה, האדמורי''ם בעצמם הלחינו ניגונים רבים ועשו מזה עסק שלם.
בגור לעומת זאת, אכן היה עסק של נגינה, בפרט לאחרי השואה שהמלחין הנודע ר' יענקל תלמוד היה מלחין עשרות ניגונים כל שנה ושנה וכו' וכו'. אך כל זה ממש לא היה ערך בחסידות עצמה, החסידים הגדולים לעתים לא ידעו אף להתחיל ניגון פשוט... האדמורי''ם בוודאי שלא עסקו בזה כלל, לא הלחינו, ובקושי שרו, היו אדמורי''ם שאף לא ידעו כיצד לגמור קטע פשוט שכולם הכירו... לאחרונה בוטל כלל כל עסק הנגינה, אין כמעט שירים חדשים, רק 2 ניגונים חדשים קטנים וזהו...
לבעלז בעבר אכן לא היה כל קשר לעולם הנגינה, ואף להיפך - לא החזיקו מכל ענין, אלא שהאדמו''ר הנוכחי הכניס חזק את הענין הזה, בעצמו הלחין ניגונים נפלאים, ועודד מלחינים חדשים להלחין שירים, ובאמת שהיא היום אימפריה של ניגונים מרשימים למדי. הם מתחדשים כל תקופה לפי רוח הדור, בעבר היו מלחינים ניגונים ארוכים מרגשים ומורכבים, היום יותר שולט שם האוירה לעשות ניגונים קליטים וקצרים.

גביר כתב:יצא לאחרונה ספר בשם: קוצק :במאבק למען חיי אמת /אברהם יהושע השל ; מיידיש: דניאל רייזר, איתיאל בארי ; ערך והוסיף פתח דבר: דרור בונדי ; עורכת ראשית: גילה פיין ; עורכת משנה: תמי מגר. דן בזה הרבה גם מתוך חוויותיו האישיות [גדל במשפחה חסידית מהנוסח הי'שן' ואח"כ בהשפעה של המלמד, אם איני טועה, נתוודע לדרך קוצק], המחבר היה בן של אדמו"ר בפולין שעבר אחר כך לגרמניה ומאוחר יותר לארה"ב, עד כמה שהבנתי הוא עצמו שמר תומ"צ כל ימיו אולם היה קשור לקונסרבטיבים ואולי גם לרפורמים ויש לקרוא את דבריו בזהירות ובהסתייגות הראויות.

השל סילף את דרכה של קאצק, כדרכם של המשכילים, כתב דברים כפרי דמיונו , ללא כל מקורות מוסמכים. נכון הוא היה נכד של אפטא,אבל 'הגיע' רחוק.
הנה ציטוט מויקפדיה:

השל פעל רבות לקידום דו-שיח ושיתוף פעולה בין-דתי, בעיקר יהודי-נוצרי, והשתתף בכנס ההיסטורי שעסק בנושא ב-1963. היה חבר קרוב של ההוגה הנוצרי, ריינהולד ניבור. ציטוט מפורסם של השל בנושא הוא גם כותרת לאחד מהספרים עליו: "אף דת איננה אי".